טוב, רבותיי, אי צריך חג שמח.
אנחנו ממשיכים את האור של התורה משבועות, בעזרת השם,
עכשיו זה תקופה ארוכה, בלי חגים.
חג החופש הגדול.
תלוי חג למי.
אז צריך להצטייד טוב.
כמעט סיון, תעמוד, זהב, אלול, זה כבר חגיגות, זה כבר מרגישים חגים.
הפרשה שלנו,
זה פרשת בעלותך,
פרשה עמוסה בהמון המון אירועים,
דרמטיים מאוד.
ברגע שמתחילה תנועה אז גם מתחילות הבעיות, בסדר?
כל עוד זה סטטים למרגלות הר סיני אז הכל בסדר, אז אין בלאגן.
ברגע שמתחילים לנוע,
יש איזו תנועה קדימה, אז צופה פגיעה.
הסית ראכה לא נשארת חייבת, וכשמתחילה איזושהי תנועה קדימה אז היא מתנגדת.
ויש הרבה משברים אצלנו בפרשה.
אני רק אגיד משהו אחד,
שלא קשור לשיעור,
אבל כדאי לתת אליו את הדעת,
דיברנו על זה בחבורה הבוקר,
יש גם בפרשה שלנו תאריך מיוחד,
והתאריך הוא כ' באייר.
תאריך מאוד מיוחד. בכ' באייר מתחילה התנועה לארץ ישראל, נכון?
בויהי ב-20 לחודש השני נעלה הענן מעל משכן ה'.
תאריך מוזר, כ' באייר.
בדרך כלל התאריכים בתורה הולכים או ראש חודש או אמצע חודש, או א' או י' ד'.
מה זה כ' באייר? אין לזה שום תכלית.
אלא אם כן אנחנו נרצה לטעון שהמטרה בכ' באייר זה להכניס את עם ישראל לארץ ישראל בו' בסיוון,
בדיוק שנה אחרי מתן תורה.
כלומר, ליצור מצב של זהות
בין הכניסה לארץ לבין מתן תורה.
כי התורה,
התכלית שלה היא בארץ ישראל.
זו התכלית.
אז שלא יהיה איזה פיצול כזה,
חג מתן תורה מול חג הביכורים. לא, זה אותו חג.
היום שנכנסנו בו לארץ ישראל,
זה היה היום שקיבלנו בו את התורה, אם לא היו שיבושים.
אחרי זה מתחילים שיבושים,
הם מתאוננים, ואז זה שיכוב,
ואז מרים מדברת באהרון ומשה, אז מתעכבים עוד שבעה ימים,
אחרי זה הם רוצים לשלוח מרגלים,
אז זה עוד 40 יום, אחרי זה המרגלים חוטאים, זה עוד 40 שנה. אבל תתרבו רגע מכל החטאים, נגיד שהכל הולך חלק.
הכל הולך חלק, אז הם בכף באייר מתחילים לזוז,
11 יום מחורב דרך הר סעיר עד קדש ברנע,
כן, אז מי חורב לקדש ברניה זה 11 יום,
ויש לנו באמצע שבת, לא זוזים בשבת,
אז זה 12 יום.
בספר יהושע ראינו, יש שלושה ימים הכנה לקראת הכניסה לארץ ישראל,
הגענו ל-15 יום, כלומר מכ' באייר הגענו בעצם ל-ה' סיווה, וו' וו' הם נכנסים.
המטרה הייתה ליצור
חיבור
תאריכי שחג מתן תורה יהיה גם חג הכניסה לארץ,
כי התורה והארץ זה כמו מכתב וכתובת.
בסדר, זה גם מסביר למה חג הביכורים.
מה הקשר לחג הביכורים?
כי כשהם נכנסים לארץ,
בדיוק בתקופה הזאת,
בו' וסיוון, הם רואים את ראשית פירות הקיץ המתוקים, את הענבים, את האפרסקים, את הנקטרינות,
ואין דבר שהם יותר רוצים מלאכול איזה, לתת איזה ביס לאיזה פרי,
כי הרי במצרים לא היו פירות, היו רק ירקות.
אז הם רוצים לנתום את המתיקות הזאת, אומרים להם,
את ראשית החוויה שלכם
בקישור לארץ ישראל תקריבו לקדוש ברוך הוא.
אז חג הביכורים הוא בעצם משלים את השלישייה.
פסח, יציאת מצרים,
סוכות, ההשגחה במדבר,
ושבועות, הכניסה לארץ.
זה התכנון.
ולכן זה ממש היה אמור להיות אותו תאריך.
וזה מאוד מאוד בולט, כי כ' באייר זה תאריך מאוד משונה,
לא קורה כלום בכ'.
בדרך כלל התורה עובדת או באלף או בי' ד', זה כאילו התאריכים.
אמצע חודש, הלבונה במילואה,
או תחילת חודש שהיא חידושה. כ' באייר, נעלה הענן.
זה מדויק כדי להכניס את עם ישראל לארץ ישראל, בבבא ובסיבם, וליצור חיבור. זה בעצם אומר להיות אותו חג. ואגב, זה הטעם הכי הכי פשוט.
למה אוכלים מאכלי חלב בשבועות? יש כל מיני טעמים מוזרים.
למה אוכלים מאכלי חלב בשבועות?
כי התורה נמשלה לחלב, שנאמר דבש וחלב תחת לשונך,
בגלל שלהחליף את הלחם, שיש תה הלחם.
אבל הטעם הפשוט, הפשט,
בתורה ארץ ישראל מכונה תמיד ארץ זבת חלב ודבש.
גם כאן וגם בפרשת המרגלים וגם בפרשת קורח,
ארץ זמת חלב ודבר. נאכל מאכלי חלב.
בסדר? נחבר. מה?
כן?
נכון. אז זה לא קשור, זה רק איזה מין חשבון שיצא לי בשבועות.
לא שמים לחשבון הזה לב, כי הוא חשבון שלא בא לכלל מימוש.
מהר מאוד הוא השתבש.
כי מהר מאוד, איך שהולכים, העם מתחילים להתאונן ומתחילים עיכובים. אבל אם לא היו עיכובים, אם הכל היה הולך חלק,
גלאט קושר, מהדרין,
הולכים, מגיעים.
מתי היו מגיעים?
באב וסיבן, תחשבו על זה.
טוב,
קצת לפני כן,
יש פה ציווי מאוד מאוד מעניין, דרמטי.
אנחנו ביחד פה מחפשים,
יש לי כל מיני כיוונים, אבל אני אשמח אם תעזרו לי.
אני אשמח, כן, תודה.
וידבר אדוני אל משה לאמור, עשה לך שתיך תוצרות כסף, מקשה תעשה אותם,
והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות. כלומר, לקראת היציאה לדרך,
הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, תשמע, אתה צריך לעשות חצוצרות.
חצוצרות.
למה? לקרוא לעדה ולמשא את המחנות.
לקרוא לעדה זה לא סיבה מספקת, כי גם לפני כן
משה היה צריך לקרוא לעדה,
והוא לא היה צריך חצוצרות, נכון?
הוא לא היה, הוא הסתדר, לא יודע, העבירו קול במחנה שמשה קורא לכולם, היו מגיעים.
למשא את המחנות,
איך יוצאים, מה יוצאים, זה כבר דבר חידוש,
על כל פנים צריך את שניהם.
ותקעו בהם,
ונועדו אליך כל העדה אל פתח אוהל מועד. תקיעה אחת בחתוצרות, כל העדה מגיעים.
אם באחת תתקעו, נועדו אליך הנשיאים, ראשי אלפי ישראל. אם זו תקיעה אחת, כמו בצבא שעושים ככה,
מה זה אברהם?
קודקודים אליי.
זה נכון?
אז אם תקיעה אחת זה רק קודקודים.
ותקעתם תרועה
ונשאו המחנות הנושאים קדמה. אם זו תרועה, אז המחנות המזרחיים נושאים.
תקעתם תרועה שנית, זה המחנות הנושאים תימנה, התימנים נושאים, אה, המחנות הנושאים תימנה.
והקיל תקעה, רק תקיעה ולא תרועה, סימנים, ובני אהרון יתקעו בחצרות, הלכם ומחכתם ומדורדכם. טוב,
אז יש כאן,
יש כאן
הוראה מאוד מאוד מיוחדת
שמשה רבנו עושה
שתי חצרות כסף,
והמשך הפסוקים זה
וכי תבוא מלחמה בארציכם על הצער הצורקתכם, ובהראותם בחצוצרות ונזכרתם לפני אדוני אלוהיכם, אני אשם אלוהיכם. זה המשך הפסוקים שלא הבאתי כאן משום מה.
כלומר, אנחנו מבינים באופן פשוט שהחצוצרות הן טכניקה.
טכניקה לקרוא לכולם, ומשה התחיל,
ולמה שזה לא ימשיך הלאה?
אבל המדרש מתעקש,
גמרא, הגמרא לומדת את זה במסכת מנחות,
שהחצוצרות היו רק למשה רבנו.
רק עבור משה רבנו.
הוא עשה אותם משלו, מכספו,
ורק הוא היה מותר לו להשתמש בהם,
ואחרי שהוא נפטר,
הם נגנזו.
תראו, כך אומר המדרש,
עשה לך שתיך תוצרות כסף,
שיהיו תוקיעים לפניך כמלך,
עשה לך,
כתוב פה פעמיים לך,
תודה, עשה לך, תודה ברוך תהיה, סליחה על אביך,
כתוב בפסוק ב' פעמיים לך, עשה לך והיו לך.
אז מזה הגמרא לומדת במנחות,
שזה לך לך,
רק משה רבנו יכול להשתמש בזה.
אומר המדרש,
עשה לך שתי חטטות עוד כסף, שיהיו תוקים לפניך כמלך.
עשה לך משלך, עשה לך. לך אתה עושה, ולא לאחר.
אתה משתמש בהם, ואין אחר משתמש בהם.
למה?
מה, יהושע לא יצטרך לקרוא לעם לכינוסים?
לא יהיה... בסדר, אז נגיד שמסע המחנות
זה מיוחד למדבר,
אבל כינוסים תמיד יצטרכו.
למה לא להשתמש בכלי הזה? מה הבעיה?
תדע לך שהרי יהושע תלמידו של משה לא נשתמש בהן אלא בשופרות
כשבא להילחם ליריחו.
יתכנסו ליריחו שבעה אומות שנאמר ותעברו את הירדן ותבואו אל יריחו וילחרו בכם בעלי יריחו האמורי הפרזי הכנעני החטא הגרגשי
החביב והיבוסי ואתן אותם בידכם
וכשבע אומות היו בעלי יריחו
אמר רבי שמואל בר נחמני, יריחו נגרה של ארץ ישראל, המנעול של ארץ ישראל.
אם נכבשה יריחו, מיד כל הארץ נכבשת.
לפיכך נתכנסו לתוכה שבעה אומות, היה שם ריכוז מאמץ.
ומה כתיב שם? ויריע העם ויתקעו בשופרות.
מלמד שאפילו יהושע תלמידו, לא נשתמש בהם.
ולא תאמר ליהושע, אלא אפילו משה רבנו, שעד שהוא חי בעצמו, נגנזו.
שמשה רבנו, ביום האחרון שלו כבר היה צריך לגנוז אותו.
אמר רבי יצחק, הרי שמשה אומר, כשהוא בא להיפטר מן העולם,
הקהילו אליי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם. נכון?
ביום האחרון בוילך.
למה הקהילו אליי?
אתה עושה בחצוצרות.
מהיכן היו החצוצות לתקוע בהם ולקונסן?
אלא עד שהוא בחיים נגנזו.
אמר רבי יהושע דה סחדין בשם רבי לוי, אלה כימא שנאמר, אין שלטון ביום המוות,
ועשה לך שתי חצוצרות כסף,
לך אתה עושה ואין אחר משתמש בהם כל ימי חייך".
זה מדרש דומה כאן,
אין שלטון ביום המוות.
רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי,
חצוצרות שעשה משה במדבר,
כיוון שנטע למות גנזן הקדוש ברוך הוא.
שלא יהא האדם תוקע בהם והם באים אצלו.
שנאמר, הכי לא יעלה את כל ראשי שבטיכם לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המוות. המדרש מוסיף פה עוד איזה נתון,
למה צריך לגנוז את זה ביום האחרון של משה?
כדי שלא תהיה איזו טעות
ומישהו בטעות יתקע בחצוצרות ואנשים ילכו אחריו,
יבואו אליו בטעות. אז קודם כל אמרנו משה רבנו, תשמע אני מאוד מבקש
ביום האחרון
אל תשתמש בחצוצרות, בואו נגנוז אותן כדי שלא תהיינה תקלות.
הוא שואל אביעד שאלה שבשבילה התכנסנו,
מה התקלה?
כלומר אז בואו נציג פה את השאלות, בסדר?
השאלות הן ברורות לגמרי, כן?
מה כזה חצוצרות? זה נראה משהו טכני, פרקטי, וחצוצרות, ושופרות, מה זה משנה, זה עניין טכני.
כל כך המדרש, זה לא המדרש,
המדרש דורש את הפסוקים.
כתוב פה פעמיים לך.
עשה לך שתי חצוצרות כסף,
מקשת תעשה אותן, והיו לך למקרא הידה. פעמיים לך. כלומר, הכתוב אומר שהחצוצרות מיועדות רק למשה רבנו,
ואסור לאף אחד אחר להשתמש בהן.
הן צריכות להיגנז.
והן צריכות להיגנז כי אולי מישהו כן ירצה להשתמש בהן, בסדר?
שאלה?
עכשיו נוסיף שאלה על שאלה,
בסדר?
ואחרי זה ננסה להתחיל לבאר את זה בעזרת השם, לפי מה שיורונו רבותינו הגדולי ישראל ממעיינות תורת החסידות.
מה זה חצוצרה?
מה זה המילה חצוצרה? מלשון מה זה?
חצץ ורעה?
חוצץ?
לחץ?
רשע הריר שאומר שחצוצרה זה מלשון חצר.
חצר.
זאת אומרת, כשאתה רוצה לנהל איזה מרחב כלשהו,
חצר כלשהו,
אתה צריך
לעשות רע שיתפשט על פני החצר, כן?
בתזמורת,
אז יש איזה מנצח דגול, שאני כרגע לא זוכר את השם שלו,
כשהוא היה צעיר הוא כתב עשר הדיברות למנצח.
ואחד מהם הוא,
אל תסתכל לכיוון הטרומבונים, זה רק מעודד אותם.
Don't look at the trombון, this only carries them. כאילו, גם ככה יש להם נטייה להשת...
אתה מסתכל עליהם, אז הם עוד יותר עושים ככה עם הזה.
יש נטייה להשתלטות, יש נטייה להתרחבות,
אז עם זה אתה יכול באמת לנהל.
באמת בתזמורת שיש בה כלי נשיפה.
לא מפערים, החצוצרה, הטרומבון, הסקסופון.
זה כלים מובילים, כלים שהם לא חברים של החליל צד, הם בולעים אותו, בסדר?
אז זה אפשרות אחת.
יש תורה,
עלומה מופלאה
שנאמרה בתור איזה פצצה וכולם אומרים מה הוא התכוון
של התלמיד הגדול של הבעל שם טוב, הבעל שם טוב ביום הפטירה היה בשבועות תלמידו הגדול הרב המגיד, המגיד רבי דב בר ממזריץ',
שכולם מצטטים אותה,
הנה אומר כאן דגל מחנה אפרים, ושמעתי בשם הרב המגיד המנוח
מורנו הרב דב בר, זכרו לברכה ולחייל יום הבא,
חצוצרות הוא לשון חצי צורות
ודברי פי חכם חן.
חצוצרה זה נוטריקון חצי צורה.
מה זה אומר?
אנחנו עדיין לא מבינים.
הוספנו שאלה על שאלה עכשיו, בסדר? אז כרגע אנחנו מספים את השאלות.
למה זה כל כך מיוחד למשה רבנו? למה רק משה רבנו יכול להשתמש בזה?
למה צריך לגנות את זה לפני משה רבנו? בכלל, מה זה חצוצרה?
מה זה הביטוי הזה?
טוב, רבותיי, שימו לב.
פה, בתורות שלפנינו,
בעצם בעקבותם בפסוקים,
נמצא אולי אחד הדברים שבני אדם מבקשים אותם מאוד מאוד.
ומי שמגלה את הסוד הזה, הוא עלול גם לעשות מזה שימוש לרעה,
ולכן
התורה מצווה לגנוז, וזה סוד המנהיגות.
סוד המנהיגות.
תארו לעצמכם
שמישהו מפזר עליכם אבקת קסם,
שגורמת לכך שכל מה שתגידו,
אנשים ילכו אחריכם.
אבקת קסם.
כל מה שתגידו, ילכו אחריכם.
זה מסוכן?
תלוי אצל מי? אצל לידו זה מסוכן מאוד.
זה יכול להיות מסוכן, נכון?
זה גם יכול להביא המון ברכה.
המון אנשים רוצים שיהיה להם את הקסם הזה, שאני, שילכו אחריי, שאני אגיד משהו וזה...
איך עושים את זה?
תשלח אותי לאיזה קורס ברטוריקה,
תסתכל עם העיניים,
לעלות עם הכול, להיות דרמטי,
לעשות איזה, איך אני,
תורת השכנוע, שלום ידום, מה שמכל ידום. מאוד יפה לך, החוצה הכחולה, מאוד הולם אותך, אתה מחמיא, כאילו אתה מתחיל את כל הזה, תרצה לקנות ממני, כאילו, כן, איך? תורת השיווק, תורת הנאום, תורת הרטוריקה,
תורת הביטחון העצמי, מה?
כל האירוע הזה, זה הכל נורא, אנשים רוצים להשיג איזושהי השפעה,
בין אם זה לצורכי מכירה או כסף, או בכלל, אתה רוצה, נגיד, להיבחר
לעמדת להיות ראש עיר, להיות ראש ועד בית, להיות ראש ההסתדרות, להיות ראש הממשלה. כאילו, איך אני משווק את עצמי, איך אני פה, איך אני שם.
נכון?
ואם היה אפשר לקבל את זה באבקת קסם, אז מה רע?
פוקוס פוקוס.
וידבר אדוני אל משה לאמור, עשה לך שתי חצצרות כסף, מקשה תעשה אותן, והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות.
הקב' אומר למשה רבנו, אני הולך לתת לך את הסוד
שאנשים ילכו אחריך.
עד עכשיו,
אני רק מזכיר לכם שכרגע בפרשת בעלותך, כרגע נתן,
התכנון והמחשבה היא שעם ישראל עתידים
ללכת תקופה קצרה במדבר והם אמורים להיכנס לארץ ישראל.
נכון? ומי הכניס אותם לארץ ישראל?
משה רבנו. כלומר, זה כרגע התכנון, פרשת בעלותך. אחר כך הדברים מסתבכים, מסתבכים, מסתבכים. אבל כרגע אנחנו נמצאים באיזה אי כזה שבו
זה שעם ישראל הלך עד עכשיו אחרי משה רבנו,
טוב, זה לא חוכמה.
למה?
הם היו במדבר,
הוא עשה להם ניסים,
הוא עלה להר סיני,
הוא ירד מהר סיני,
הוא הקבל דיבר איתו.
זה מקביל למצב חירום.
מצב חירום.
אבל זה שילכו איתו
במצב שגרה,
זה כבר אחרת לגמרי.
כלומר, מנהיגות למצב חירום היא ודאי מנהיגות חשובה מאוד,
אבל האם היא גם תדע להיות מנהיגות סוחפת במצב השגרה? אחת הדוגמאות המפורסמות לזה בהיסטוריה,
מה?
צ'רצ'יל אומר כאן ג'רמי ויזון, שמבין בהיסטוריה.
כשצ'רצ'יל נבחר להיות ראש ממשלה בגלל פריצתה של מלחמת העולם השנייה בהנהגתו הכושלת
של צ'מברליין שקדם לו,
היה ראש ממשלה נערה, צניסה, שרומם את רוח האומה הבריטית לאורך שנות המלחמה,
והביא לניצחון אדיר על האימפריה הנאצית והוא הוביל את הקו של אפס כניעה של מלחמה עד ניצחון מוחלט וכן על זה הדרך בנאום המפורשם שלו We shall fight on the ground, we shall fight on the sea, we shall fight on the island, we shall never surrender.
We shall protect our... כן, נאום כזה.
ודקה אחרי שנגמרה המלחמה הוא הפסיד בבחירות לאחד שקראו אותו קלמנט אטלי וצ'רצ'יל היה מאוד חריף, הוא אמר
אחרי שהוא הפסיד, לדאונינג 10, זה בית ראש הממשלה שלהם,
הגיעה מכונית ריקה ומתוכה יצא קלוונט אטלי.
זו הייתה הדרך האנגלית להגיד למישהו, אתה אפס.
זה, כן, זה בעד, זה כנראה,
כמו שאתה...
בוא נאמר ככה, כשסטלין שמע שצ'רצ'יל יפסיד בבחירות, הוא השתכנע סופית שדמוקרטיה זו שיטה למטומטמים.
הוא לא צריך להבין את הדבר הזה.
אבל הסיבה שהוא הפסיד הייתה בגלל שהוא, איכשהו גמר את מלחמת העולם השנייה.
הוא אמר, רגע, רגע, נשאר לנו עוד מלחמה קטנה, אחת אחרונה לעשות, וזהו,
עם ברית המועצות.
אז העם הבריטי אמר לך, הלא, מלחמות, שיגעת אותן, רוצים קצת נורמליות.
אז זוז.
יש הבדל בין
מלחמה לבין שגרה. לא כולם יודעים לעשות את המעבר הזה,
נכון?
אז כאן זה מדבר על מסע ועל שגרה.
איך ילכו אחרי מנהיג?
זה כבר מסביר למה הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, תקשיב, זה לך,
זה לא לאחרים.
אם מישהו ייקח את זה,
את הכלי הזה, ויעשה בו שימוש, וזה לא אותנטי וזה לא אמיתי, זה עלול לגרום נזק.
אין נזק יותר גרוע מ...
אתם יודעים, כל אחד, הנזק שהוא עושה זה לפי פוטנציאל ההשפעה שלו.
אז אם אדם רגיל עשה נזק, בסדר, בסדר, אבל...
אבל אם זה מנהיג,
מתברר שמנהיג הוא שקרן, הוא זייפן,
הוא משתמש בכל מיני כלים שהם לא פשוט כמו סוכן כפול כזה, כן?
אז זה נזק עצום.
של מנהיג, נכון?
אז יש פה בעצם
שתי תנועות.
שתי תנועות, שני כיוונים שננסה ביחד ללמוד, אולי שלושה.
אבל לפני כן אני רוצה להניח את נקודת היסוד.
נקודת היסוד היא שאנשים דווקא לא אוהבים ללכת אחרי מי שאומר להם מה לעשות.
לא משנה יבוא.
קראת לי, אז לא משנה יבוא, מה קראת? חייב לך משהו?
מה אתה, אם אני אבוא?
לא אוהבים.
אם אני הולך אחרי מישהו,
צריך סיבה לדבר הזה.
אז בואו נראה.
נתחיל זה הכל בעקבות הפירוש של החצוצרות חצאי צורות
שמעתי בשם הרב המגיד המנוח מורנו הרב דובר חצוצרות ולשון חצי צורות ודברי פי חכם חן
וזהו פירוש המשתף שם שמיים בצערו
היינו
שמחבר ומייחד צערו
בצער השכינה כביכול
הוא מבין שבא לו מחמת שהיא מגעגעת לבוא לבחינת שמיים שיהיה בסוד אדם שלם זכר ונקבה בראם
וכל החסונות הם באים משם
בכדי לייחד ולהתפלל על חסרונה,
כידוע מכמה מאמרים. ואז כשמבין זה הוא מתפלל על צער השכינה, זה דגל מחנה אפרים אומר, כן?
כביכול. אז בוודאי ממלאים לו בקשתו וכופלים לו כנזכר לאל.
יפה.
זה סוד אחד.
סוד אחד של מנהיגות זה מנהיג שמצטער בצער השכינה.
מצטער בצער השכינה, הכוונה שאתה מסתכל על המציאות, אתה אומר, אני מנסה לראות אותה מהזווית של השם יתברך.
הדבר הזה גורם לו צער או גורם לו שמחה,
הדבר הזה הוא לפי רצון השם יתברך או לא לפי רצון השם יתברך. כלומר, זה בעצם מנהיג
שקצת מנותק מהאגו שלו.
הוא מצטער, על מה?
על צער השכינה.
על זה הוא מצטער.
וזה, יש לומר, מרומז בפסוק, כי תבוא מלחמה בארציכם והרי אותם, היינו תחברו צער שלכם בחצוצרות,
היינו בחצי צורות, היינו צער שכינה.
כשאדם נגרם לו איזה צער, אז הוא יכול להיות מרוכז בעצמו,
הוא יכול להגיד, הצער שלי הוא איזה בבואה, הוא איזה
הידהוד, שיקוף מצער שכינה.
ואז כשאתה מחבר את החצי שלי עם החצי של השכינה,
צער שכינה נוצר כאן איזה משהו שלם.
עכשיו, זה ממש מבוא למנהיגות.
מבוא ל... זה כלום. האם אני עסוק בעצמי? האם אני עסוק במה שקרה לי?
האם אני עסוק בכאב שלי? או שאני אומר, הכאב שלי בתור מנהיג,
או הסבל של העם שלי בתור מנהיג, הקב' ברוך הוא, זה הסבל שלך, זה הצער שלך, ואז גם המנהיג מתפלל.
כשאנשים מרגישים שמי שמוביל אותם מצטער בצרתם והוא מתפלל עליהם לפני השם יתברך כי הוא רואה כאן איזה צער יותר שלם, הם הולכים אחריו.
הם הולכים אחריו. זה משה רבנו.
יש לדבר הזה דוגמה מופלאה
אצל חנה.
חנה.
חנה היא הכרה.
נכון? אין לה ילדים.
זה אחד הצערים הכי גדולים בעולם שאדם אין לה ילדים. לאישה, גם לאיש, עדיין,
לאישה יותר,
אין לה ילדים.
בשלב מסוים היא קמה להתפלל.
והפסוק שם אומר ככה, ויהי מרת נפש
ועתק ומחנה אחרי אוכליו אחרי שאתו,
נכון?
ואז
ותעמוד ליד מזד אחד בית אדוני, ויהי מרת נפש
ותתפלל על אדוני ובכות תבכה.
בפסוק הזה יש בו שגיאה?
כתיב.
מה השגיאה?
אומר רעידו, אז זכות כתוב אל.
ומה כתוב?
על.
כלומר, חנה הבינה, היא הרי ניסתה את כל סוגי התפילות,
אבל רק כשהיא שיתפה צער שכינה בצערה
והיא אמרה לקדוש ברוך הוא, זה שאני עקרה זה סימן קטן מהעקרות כביכול שיש כלפי מעלה מה הקדוש ברוך הוא מנסה להוליד ולא מצליח כבר 300 שנה?
את המלכות, נכון? המלכות, הובטח, כי תבוא אל הארץ ואמרת שים עלי מלך, סול תשים עליך המלך כמה זמן זה אמור לקחת? עשר שנים? עשרים שנה? ארבעים שנה? חמש שנה? אנחנו נמצאים כבר 390 שנה אחרי הכניסה לארץ?
360 שנה ולא קורה כלום, אין מלכות, עקרות.
אז חנה המבינה אומרת, אני מבינה שהעקרות שלי היא בעצם שיקוף של העקרות שלך, היא מתפללת על השם ולא אל השם,
מתפללת עליו.
הקבוש ברוך הוא, רחמים עליך.
עכשיו, זה, זה,
כעושה את זה מנהיג,
זה מרכך את הכול.
זה כבר לא המנהיג מול העם,
כאילו הוא מנסה לסחוב אותם והם מנסים כן לבוא, לא לבוא.
זאת אומרת, זה כולנו ביחד מולו יתברך.
אני אתן פה משפט שלי הוא מאוד עזה,
או אני מוצא אותו משמעותי,
נגיד בכלל מתחום של זוגיות. מה קורה כשאתה מערב את הקדוש ברוך הוא בצרות שלך, או בשמחות שלך, או בהחלטות שלך?
אז
שמעתי פעם שכל אדם צריך לשאול את עצמו כל הזמן שלוש שאלות
ביחס לקשר הזוגי שלו.
למה אני התחתנתי עם אשתי?
לזכור,
הסיבות, וגם הסיבות הן מתחדשות,
נוספות סיבות. טוב מאוד, שאלה אחת.
שאלה שנייה, למה אשתי התחתנה איתי?
גם זה, אני צריך להזכיר, מה היא רעתה בי? גם זה.
שאלה שלישית, והכי חשובה, למה הקדוש ברוך הוא בחר שנתחתן?
מה הוא חשב?
וזו התשובה הכי מעניינת מכולם, היא גם תשובה משתנה.
כי כשאני אומר למה אני בחרתי באשתי, אז אני אומר, כך וכך דברים טובים שראיתי, ואחרי זה, אחרי החתונה, גילינו עוד דברים טובים, מצוין.
ולמה אשתי התחתנה, אני אומר, בטח היא ראתה בי את הדברים האלו והאלו והאלו, מצוין.
אבל למה הוא בחר שנצחתן? זה בדרך כלל דברים שלא ראינו ולא חשבנו והם גם נראים לנו במבט ראשון כסוג של קושי אפילו והבדלים ואז אתה אומר אבל עכשיו אני מבין מה הקדוש ברוך הוא רצה לעשות, הוא רצה להגדיל אותי אז הוא דווקא חיבר אותי עם התכונה שהיא קשה לי אבל היא דורשת ממני להתאמץ ואיך היא רוצה להגדיל גם אותה כאילו זה תשובה בכלל בשדה אחר כשמערבים שם שמיים פתאום הכל מקבל איזה זווית אחרת אז משה רבנו הוא אומר לקדוש ברוך הוא עליך אני יכול לסמוך
שכל צרה שלא תבוא לעם ישראל, אתה תבין גם את הצער שלי בדבר הזה,
את הקושי שלי, את הכאב שלי,
ותתפלל עליי ועליהם.
ולכן זה שמור רק למשה רבנו.
אבל הדבר המדהים הוא שכשמנהיג מתנהג באופן הזה,
אז אנשים הולכים אחריו.
כי הם מבינים שהוא מגיע ממקום אחר. הוא לא עסוק רק, ואולי לא בכלל,
בעניינים האינטרסנטיים של אני אשלוט, אתם יודעים מה שאני אומר לכם, אני מחליא...
זה לא הסיפור.
הוא אומר, תראו, אני כאן עבורכם,
אני כאן שליח להשם יתברך.
אני גם מצטער בצער הטוב, אני מתפלל עליו. אני כאן כלום.
אני כאילו נמצא בענווה.
וענווה אמיתית,
לא מזויפת,
היא גורם מושך ומגנט.
ממשיך הדגל מחנה אפרים.
וכי תבוא המלחמה והרעותם,
היינו תחברו הצער שלכם בחצוצרות. היינו חצי צורות,
היינו צער שכינה כביכול,
שיש פירוד למעלה והם שני חצאי צורות
שם ושמיים, זה שני חצאי צורות
המגעגעים להתקרב ולהתייחד אחד אל אחד,
אז בוודאי אם כה תעשו באמת,
אזי ונזכרתם לפני השם אלוקיכם ונושעתם מאויביכם.
אתה רואה איזושהי צרה?
בועל הקדוש ברוך הוא.
זו אפשרות אחת.
דומה לכיוון הזה,
אומר עבודת ישראל, עוד פעם, כולם מצטטים את התורה של הרב המגיד
הנה קיבלנו מאדמו״ר הגאון מורנו הרב דב זל צירוף חצוצרות חצי צורות
דהיינו שהיו מרמזים על כנסת ישראל עם דודה שהם כחצי צורה, כל אחד לבדו כביכול
כבודו לפי רצונו הנורא יתברך כל אהבתו והידבקותו בתאומתו כנסת ישראל
והיא גם כן משתוקקת ומתדבקת בין נפש רוח ונשמה לבוראה יתברך עד שהכל נכלל באחדות
עוד איזה, כן?
זה חצאי צורות, מדבר על
כנסת ישראל והקב״ה. עכשיו למה זה חשוב?
כלומר, אומר הקב״ה למשה רבנו, תעשה חצי חצי, חצי צורות.
מה זה אומר למשה רבנו?
כאילו הקב״ה נותן למשה רבנו כרגע גושפנקה
על כל הפעמים שמשה רבנו התחצף לקב״ה.
מתי הוא התחצף?
כשעם ישראל עשו כל מיני בלאגנים וכל זה, וכתוב חצי לנישטרה, משה רבנו אומר, לא, מה פתאום, אל תיגע בהם, אני לא מסכים,
ואני שובר את הכלים, אני לא מוכן, אני לא פה, אני לא שם.
זה דרך?
מותר?
ראוי?
אומר הקב' תקשיב למשה רבנו.
הם הולכים אחריך,
הם יבואו אליך בדיוק בגלל הדבר הזה.
כשאתה כל הזמן רואה חצי-חצי, אתה רואה אותי רוצה להידבק בהם ואותם רוצים להידבק בי. זה חצי-חצי.
אם אין ישראל, אין הקב'
תמשיך להילחם עבורנו.
מרמזים על כנסת ישראל עם דודה שהם חצי צורה,
כל אחד לבדו כביכול כבודו לפי רצונו הנורא יתברך כל אהבתו והידבקותו בתאומתו כנסת ישראל.
לקדוש ברוך הוא יש אחות תאומה, אחת היא יונתית אמתי, תאומתי.
אחותו התאומה של הקדוש ברוך הוא זה כנסת ישראל, אפשר בלי אחות התאומה.
וכיוצא בזה הרבה מצוות שציוונו הבורא ברוך הוא לרמוז בהם, הייחוד והדיבור כמער איש ולוויות, החיבוק הזה.
כמו הלולב, האתרוג, הנזכר בזוהר, בתיקונים וכן שאר העניינים.
אני נדלג טיפה, ואף על ידי האיחוד נעשים דבר אחד שלם.
וכדוגמתם, היום משה ואהרון כאן עודה.
ונקרא גם כן, השפתיים כמו נצח ועוד.
גם מלאכת התקיעה בשופר,
כן, כתוב שמשה ואהרון הם כנגד שפתיים.
הערבה דומה לשפתיים,
ושתי הערבות, אחת כנגד משה, אחת כנגד אהרון.
בתקיעה בחצוצרות, מי שנקרא נשפן,
אז יודע שבתקיעה בחצוצרות אתה צריך
לחבר את השפתיים,
גם קצת בחליל נעי, אתה צריך, חליל נעי לפחות, חצצות אני לא יודע לנגן, אבל נעי כן.
צריך לעשות כזה ככה,
חוברו,
ואז ישרוק כזה הצידה,
אם ניתן לך פה את השפתיים זה לא יהיה. אז יש פה שתי שפתיים מחוברות.
מי הם השפתיים?
הקב'ה וכנסת ישראל.
אז אומר הקב'ה למשה, אני מכיר אותך, שאתה יודע להילחם עבורם, כי אתה מבין שזה חצי-חצי.
אולי מנהיג אחר היה מקבל את ההצעה של הקב'ה,
בוא נעשה אותך לגוי גדול עצום ורער.
בשביל זה הם הולכים אחריך.
בשביל זה שתתקע הם יגיעו אליך, כי הם מבינים שאתה נלחם.
זה כמו בצבא,
להבדיל, להבדיל,
אז נגיד יש מ״מ, מ״פ וכל זה.
פתאום איזה חייל חטף עונש.
עבר, המ״פ נתן לו איזה עונש.
המ״מ יודע שהעונש לא מוצדק.
ראש רגיל זה להגיד, שמע,
העונש שלך לא מוצדק, אבל אני, מה לעשות, זה המ״פ, אני...
אז הממ״ם יצא קטן.
אבל אם, הממ״ם אומר לחייל,
חכה רגע,
נכנס לחדר של הממ״פ, אומר לו, תשמע, אין מצב, החייל הזה לא נשאר שבת.
הוא לא נשאר שבת.
זה לא מגיע לו, הוא חייל טוב, אני לא מוכן.
הממ״פ אומר, אני נתתי את השבת. אני לא מוכן, אני נלחם עליו.
החייל ממתין שם ושומע את ה...
שומע את הממ״ם שלו, נלחם. הוא אומר, בוא'נה, איזה גבר, ממ״ם הזה, וואי, וואי, אני הולך אחריו באש ובמים.
והממ״ם יוצא.
הוא אומר לו, תשמע,
בוטל.
עד ש...
ואפילו אם הוא יגיד לו, תשמע, לא בוטל, אבל ניסיתי, גם טוב.
הוא מרגיש שהוא נלחם עבורו.
זה נקרא חצאי צורות.
משה רבנו הוא נציג הקדוש ברוך הוא. משה רבנו הוא לא מנהיג שהתמנה על ידי העם.
הוא הונחת עליהם.
הגיע ממצרים, ממדיין, אמר להם הקדוש ברוך הוא אמר לי לגאול אתכם.
אז נציג של מי הוא?
לכאורה הוא נציג של הקדוש ברוך הוא.
כל הזמן משה רבנו מראה להם שהוא הנציג שלהם, הוא נלחם עבורם מול השם יתברך.
אומר לו הקדוש ברוך הוא כאן יישר כוח, מצוין,
חצאי צורות.
זה חייב להיות משה,
בדיוק, יפה אמרת נתן, לכן
הקדוש ברוך הוא אומר לו משה רבנו, רק אתה יכול לתקוע. אם מישהו אחר ילך ויתקע,
וזה לא הוא, זה זייפן, ועוד ילכו אחריו בטעות,
לא מתאים.
אגב, גם כן דבר שקשור לשבועות ולא שמים לב לב,
שיא החוצפה של משה רבנו,
אין חוצפה יותר גדולה מזאת.
כמה אנחנו מדברים על משה רבנו בקרוב הזה? חוצפה דקדושה, חוצפה כלפי שמיא.
הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו,
נגיד היום,
איזה יום, יום שני.
הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו,
יום רביעי מתן תורה.
לפתח את היומנים,
יום רביעי מתן תורה.
משה רבנו מה עושה?
בא לעם ישראל, מה אומר להם?
אה?
יום חמישי.
בלי להתייעץ, בלי לשאול, בלי לדווח. אפשר, כל כך.
ואז הוא אומר לקדוש ברוך הוא, אני דחיתי ביום.
בסדר?
דחית ביום.
כל העולם מחכה למתן תורה על התקעת דורות וכל זה, ואתה דוחה ביום.
בלי התייעץ. כתוב, ג' דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעת המקום איתו.
מה עם הדברים הללו?
שיבר את הלוחות,
פירש מן האישה והוסיף יום אחד מדעתו.
הוסיף יום אחד, אבל למה?
הקדוש ברוך הוא אמר לו יישר כוח.
למה הוא הוסיף יום אחד מדעתו?
מה הסיבה?
כלומר,
כלומר,
הרבה הראשון שדואג שיהיה תלמוד תורה לנשים בעם ישראל זה משה רבנו.
הוא אומר, לפי איך שהקדוש ברוך הוא אמר, חלק מהאנשים, לא כולם, חלק, לא תוכלנו להשתתף
במעמד הסרטון לראות. לא מתאים לי.
בהלכות טומאה וטהרה,
אחד מהדברים שמטעמים זה שכבת זרע.
אם יצאה שכבת זרע לגבר, אז הוא טובל במקווה ונגמר הסיפור.
אבל אם היה חסה אישות,
אז שכבת הזרע בתוך גופה של האישה במשך שלושה ימים היא עדיין נחשבת כשכבת זרע שמטמאת.
רק כעבור שלושה ימים היא בעצם מפסיקה להיות משהו ממשי וניתן לטבול.
אז כדי שיעבור הזמן הזה של שלושה ימים, משה רבנו הוסיף יום כדי שכל הנשים תוכלנה להשתתף
ב... כמו האנשים שבמקרה... כן, כן, כן, בדיוק, כן, בדיוק. לא שהיה משהו מיוחד. לא, לא, לא, הייתה עם בעלה, חי עם יחסי אישות.
אז זה כאילו...
אז לכן אתם מסכימים עכשיו על אנשים.
מה הם חושבים על משה רבנו?
הוא נלחם בשבילנו.
הוא דאג לנו.
הוא לא השאיר אותנו מאחור. הוא דאג שנהיה מתן תורה.
זה החצאי הצורות פה.
והשפתיים גם כן.
כי מילת שפתיים הוא על משקל שניים, כמבואר בספרי דקדוק.
כי שפה אחת לא תוכל לדבר בלא חברתה.
וכן הרגליים אי אפשר ללכת באחד.
מה שאין כן שאר איברים כאן עודה. והשפתיים הם הנקראים שערים וכולי.
והיינו כמחשבת המלך אי אפשר להשיג ולעשות רצונו רק אחרי שהתגלה על ידי השפתיים והדיבור.
אז אם כך זה החיבור הזה.
אז חצי צורה שני של משה רבנו זה שהוא כל הזמן חושב על טובתם של ישראל וגם מוכן להילחם בשביל זה כלפי שוויה. וכאן הקדוש ברוך הוא אומר לו, מצוין,
תעשה חצוצרות,
תשמיע את הקול הזה,
שכולם ישמעו את הקול שאתה נלחם עבורם, מצוין,
בזכות זה הם יבואו אליך.
והדבר, הפירוש השלישי מביא כאן השם משמואל,
אני אגיד את זה אולי בעל פה, ואז נקרא את זה בפנים.
אמרנו, חצוצרה, חצאי צורה, נכון?
פירוש אחד אמרנו,
אני אעשה חזרה, פירוש אחד חצוצרה,
צער שכינה.
תחבר את הצער שלך עם צער שכינה, טוב.
פירוש שני, תחבר את עם ישראל עם הקדוש ברוך הוא.
פירוש שלישי, המנהיג
צריך לראות את עצמו כל הזמן חסר,
ושעם ישראל משלים אותו.
אני ואתם, חצי-חצי.
זה נקרא שלם וחצי, בסדר?
כלומר, השלם מושג על ידי שני חצאים, שהמנהיג הוא כל הזמן חי בתודעה שהוא חצי.
כלומר, תודעת ענווה. אני כאן משרת, אני כאן שליח, אני כאן בלעדיכם לא שווה שום דבר. אני... כן, זה דבר כל כך חשוב.
כי אם אתם שואלים מה הטעות של מנהיגים,
זה כשהם עוברים את הרוביקון הזה והם בטוחים שהם מרכז העניינים וכל השאר תפאורה מסביבם. שמה מתחילה הבעיה.
שם מתחילה הזליגה, שהם המאור הגדול, הם זה, וכל העם ככה מסביבם מזמין תפאורה כזאתי,
שם מתחילות הבעיות, שם מתחילות ה... זה קרה גם בתנ״ך,
כמו אצל יהואש המלך
שהיה ילד והחביאו אותו בקודש הקודשים,
וכשהוא יצא אז הוא התנהג יפה, כי יהוידע
הכהן הגדול הורה אותו, אבל אחרי שיהוידע הכהן הגדול נפטר,
כתוב שם כזה פסוק סתום,
בעיר אחרי שיהודה נפטר, באו כל השרים,
אז שמע המלך עליהם.
לא כתוב מה הם אמרו לו,
אבל משם ואילך הוא מתחיל להתנהג בצורה מאוד מאוד אכזרית והלימה.
הוא הורג את זכריה, בן של יהודה הכהן שהוא ראה אותו.
חז״ל אומרים, מה הם אמרו לו? אמרו לו, שמע, כדי להציל אותו מהטלייה, החביאו אותו בקודש הקודשים לשבע שנים.
אמרו לו, אתה היית בקודש הקודשים?
ויצאת בחיים?
שמע, אתה
לא יהיה מנהיג כמוך, לא יהיה מנהיג כמוך, אתה זה.
והמלך, כל מנהיג,
הוא נעים כמו שאומרים לו דברים כאלה.
אתה מאור הדורות, אתה מאור הזה, אתה שמשעמם,
שמתחיל ככה לצפים, לצפים, והוא...
אומרים שהדבר,
מצבו של אדם נהיה גרוע כשהוא מתחיל להאמין למה שאומרים עליו.
לשבח, לא לג... כן, לשבח.
משמחים אותך בסדר גמור, אתה לפחות עצמך יודע את האמת. לא, הוא האמין, התמכר לזה, ומשם התחילו כל הצהרות.
משה רבנו כל הזמן רואה את עצמו בתור חצי.
כל הזמן, חצי. אני כאן בשבילכם, אנחנו ביחד.
אני זורק פה איזה משפט,
נדרש גם כנפלא.
כשמשה רבנו רצה להיכנס לארץ ישראל, הוא התפלל הרבה תפילות.
כמה תפילות הוא התפלל?
515, כמניין ואתחנן, כמניין שירה, כמניין תפילה.
תפילה, שירה וואתחנן, זו אותה גימטריה,
515. והתפלל, התפלל,
והקב' אמר לו, אתה יודע מה? אני מוכן.
אני מוכן.
אתה נכנס.
אבל הם לא.
כלומר,
כאילו, הקב' אמר לו,
זה יפה
שיגידו
שאתה נכנס
ואת כולם ישארת למות במדבר?
ככה אתה מוכן?
אבל ראשון בר בן אמר, לא.
הוא אמר, הקב' תישאר איתם במדבר
ואני מכניס את כולכם ביחד.
זה שכנע אותו.
אני אכנס בלעדי,
בלעדי מה אני שווה?
רק איתם.
כאילו הוא ניסה להתפלל על כל דורו אולי.
זה החצאי צורות, כשמנהיג כל הזמן מזכיר לעצמו, לא משנה כרגע מנהיג של מה, אנחנו מדברים פה על משה רבנו, גדול המנהיגים של עם ישראל.
אבל כל אחד מהמנהיגים שלו כל הזמן מזכיר לעצמו, המורה מזכיר לעצמו, אני חצי, ומי החצי השני? הכיתה, התלמידים.
כשרב מזכיר לעצמו, אני חצי, ומי החצי השני? הקהילה. כשמ״מ, חיי, כל הזמן חצי חצי, חצי שקול.
אז אנשים הולכים אחריו, אז הם באים.
במדרש רבה,
עשה לך
שתי חצוצרות כסף,
אתה עושה ומשתמש בהן, זה השם משמואל,
ולא האחר משתמש בהן. העניין, די הנה שופרות מורים על הכנעה.
חשבנו כאילו גויים כבהמה לפניך. כן, שופרות זה אדם, הלב שלו נשבר.
אני טיפה מדלג, כמאמר, השבית דברים, בקיצור, הכל הכנעה, הכנעה, הכנעה.
ולעומת זאת,
החצוצרות,
הם נועדו למה? להגבהה.
אז אני אקרא פה כמה משפטים.
דילגתי פה כמה שורות.
בזמן דוד המלך עליו שלום שלום במקדש לישראל, הרי חבשי לו,
לא היה בדין להשתמש בחצוצרות. רק דוד המלך, הנה,
שהיה שפל בעיניו מאוד,
כמאמרו למיכל בת שאול, בכל ספר תהילים מלא מזה, על כן הוא השתמש בחצוצרות.
מי יכול להשתמש בחצוצרות?
מי יכול...
חצוצרות זה כמו אמרנו שופרות, זה קול של הנמכה.
חצוצרות זה קול של הגבהה. מי שהוא שפל בעצמו באמת,
הוא יכול להשתמש בחצוצרות.
אז זה משה רבנו ודוד המלך, שניהם מגדולי ענוותנים. משה רבנו אומר, אנחנו מה?
דוד המלך אומר, ואנוכי תולעת ולא איש,
חרפת אדם. הם יכולים להשתמש בחצוצרות,
בסדר? כי הם מרגישים בעצמם שפלים, מרגישים בעצמם חצי.
אז אם אתה מרגיש חצי ואתה מלא בענווה, אתה גם יכול לדבר דברים גדולים ודברים גבוהים, בלי שזה ייתפס כגאווה.
ועל פי הדברים האלו יובן המדרש להלן שאתה מלך ואין אחר להשתמש בהם אלא דוד המלך שנאמר ויעמדו הלווים על עומדם ועשיר משורר וחצוצרות מחצצרים ויש להבין אנו מפורש במסכת תמיד שתמיד היו כהנים וחצוצרות וכולי
ועל פי הדברים ההם ענה על בתם שמשה משתמש בחצוצרות משום שהיה ענו מאוד
הוא מלא בענווה הוא מרגיש כל הזמן חצי משה חצי אבל כל התורה סביבך קוראים לתורה תורת משה
משה הוריד את התורה. אני רק חצי.
בלי עם ישראל זה לא שווה כלום. מה אני עושה חצי בלי, אתה יודע,
מה אתה עושה עם חצי?
אתה חייב את החצי השני, נכון? בלי,
יש לך חצי מפתח לאיזה מקום. בלי החצי השני אפשר להיכנס.
וכמאמר הכתוב, והשביתו בניכם את בני אלה ללבי ראוי עמור מזבח.
אה, זהו, הבנתי, זה.
פה שני קטעים דולגו לי. יש פה שני קטעים שהם אותו דבר, אז אני אגיד את זה בעל פה.
בעצם זה מה שאמרתי, כן?
משה היה משתמש בחצרות כי הענב מאוד.
וכן נאמר במקדש, מקום העירה נופל על כל אדם פחד מה' מהדר גאונו, שם אפשר להשתמש בחצוצרות.
אז משה רבנו שהוא תכלית הענבה, הוא מרגיש את עצמו כמובן חצי,
הוא יכול להגיד דברים גדולים, וזה לא ייחשב לגאווה, הוא יכול להגדיל את עם ישראל, והם לא יבואו לכלל גאווה,
כי בפנים הוא כל הזמן מרגיש שפל והוא כל הזמן מרגיש חצוי, משה וגם דוד. גם אצל משה היו חצוצרות,
וגם אצל דוד חצוצרות אחרות.
אז אם כך,
שאלנו את עצמנו למה הציווי המיוחד על משה רבנו לחצוצרות,
וראינו לפי הפירוש של הרב המגיד שהחצוצרות זה בעצם ביטוי עם שפת קוד לחצי צורה.
וכשאדם הוא חצי,
בשלושה ממדים, כשהוא חצי,
אז הוא מנהיג שכשהוא קורא, אנשים יבואו אחריו.
או שהוא חצי כי הוא כל הזמן מחבר צער שכינה,
כל הזמן הוא מחבר צער שכינה, כל הזמן הוא אומר, מה שקורה איתנו זה רק בבורה למה שקורה עם השם יתברך,
והוא מתפלל על העניין הזה,
זו אפשרות אחת. או שהוא חצי כי הוא כל הזמן דואג לחבר בין ישראל לבין הקדוש ברוך הוא. הוא לא לוקט עמדה רק לטובת הקדוש ברוך הוא כל הזמן.
הוא גם נלחם לטובת עם ישראל. כמו שמשה רבנו נלחם לטובת עם ישראל, בין אם זה לטובת הנשים,
בין אם זה לטובת עם ישראל כולו.
ואז אנשים אומרים, אכפת לו מאיתנו, הוא לא רק נציג של המערכת, כביכול, כן, הוא לא רק איזה, הוא, למרות שהוא הונחק,
הוא נלחם עבורנו, עבור הפשוטים. אגב, זה מסביר למה משה רבנו גם הביא את הערב רב. כל הזמן הקדוש ברוך הוא מאשים אותו בזה שהוא הוציא את הערב רב.
אה, שיחט עמך, מה זה? הוא משה רבנו, אני, נכון, אני דואג לכולם, גם אלה שרצו לצאת ממצרים והם לא יהודים, זה אני גם אותם לקחתי על עצמי.
הוא, למרות שהוא מנהיג ממונה מלמעלה, הוא דואג לאנשים מלמטה, אז הם הולכים אחריו.
והדבר השלישי, הוא מרגיש את עצמו חצי ביחס לעם ישראל.
אנחנו נקרא את זה בעוד שבועיים,
כשדתן ואבירם יחלקו, על משה רבנו ילך אליהם וינסה לפייס אותם, ויבוא אליהם. הרב הגדול,
דתן ואבירם, שני חוצפנים, מה זה? הוא יבוא עם חלל כבודו וינסה לפייס אותם. הוא, מה זה? כל אחד מעם ישראל הוא יקר וחשוב.
הוא כל הזמן רואה את עצמו בתור חצי כלפי עם ישראל.
כשאנשים, דיברנו על דוד המלך, הזכרנו את הפסוק הזה כמה פעמים, וכל איש ישראל ויהודה אוהב את דוד
כי הוא יוצא ובא לפניהם, כי דוד בא, אכפת לו מהם, הוא הולך, הוא חוזר, הוא טורח, הוא מתאמץ, הוא זה, אז הם אוהבים אותו,
אז הם קשורים אליו.
אז אם אדם הוא חצוצרה אמיתית,
חבר את השפתיים, כן, חצוצרה, מרגיש חצי צורה,
הוא גילה את סוד המנהיגות.
סוד המנהיגות, ענווה אמיתית.
אין דבר יותר מסוכן מענווה מזויפת.
יש גם היום קורסים בענווה, בסדר?
דבר ראשון רבים, אל תגיד אני, תגיד אנחנו, הכל כזה.
אבל ענווה, הרמח״ל אומר במציאת ישרים,
ענווה מזויפת זה כמו בית מלא תבן,
שאתה מנסה לחסום אותו, אתה סוגר את הדלתות אחרונות, אבל התבן מציץ
מתחת לשולחן, וזה מציץ לך התבן. ענווה היא אמיתית, היא לא יכולה להיות לא אמיתית. בשלב מסוים תופסים אותה, אבל מהפחד, מהזיוף, הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, רק אתה.
אחריו, דוד. גם דוד אותו דבר.
והענווה הזאת היא ענווה אמיתית,
שאכפת לה באמת מהאנשים, שאכפת לה מצער שכינה,
שהאדם כל הזמן רואה את עצמו כחצי, הוא לא שם את עצמו בתור מרכז וכולם מסביבי איזה מין תפאורה כזאת,
אלא אנחנו חצי-חצי, אנחנו ביחד נעשה את הדברים האלו,
היא גורמת באמת לאנשים לרצות ללכת אחרי המנהיג הזה, כן?
עשה לך שתי חצוצות כסף וכו', והיו לך למקרא הלידה ולמסע במחנות,
ותקעו בהם,
ונועדו עליך כל העדה. כשמשה רבנו משמיע הקול,
כולם נועדים. אני אסיים ב...
מה?
מה אברהם?
במדרש, כן, אבל אברהם לא היה לו עניין של מנהיגות, הוא היה ראש משפחה.
באחד השלמים בצבא, במילואים, היה לנו מפקד,
מ.פ.
שאמרנו לו, תשמע, מתי אתה מתקדם?
מתי אתה נהיה מגד?
מתי אתה... יאללה, תעזוב אותנו.
מה קרה?
אי אפשר להגיד לו לא.
אי אפשר היה להגיד לו לא. כל מה שהוא ביקש,
אתה חייב לעשות כן, כי היה כזה מלא ענווה,
וכזה חצי צורה,
אז הוא לקח את הפלוגה,
מילואימניקים יש להם את זה שלהם, לקח אותנו למקומות שלא חשבו שאנחנו נעשה שם, וזו הייתה ממש דוגמה מובהקת לאיך נראית מנהיגות שהיא מונעת
מכוח ענווה.
שנזכה, עבודיי, ברוכים תהיו, שנזכה להיות חצאי צורה.
