אנחנו בשיעור נפש הפרשה, שזה עבודת הנפש בעקבות הפרשה.
העניין שלנו זה ללכת בעקבות דברי
אדמו״ר הזקן,
שציווה עלינו ללכת עם הזמן, לחיות עם הזמן, והזמן זה פרשת השבוע.
אנחנו גם בפרשת בהר
וגם בספירת העומר, שבוע הנצח,
שבוע הנצח,
שבוע.
כאן המקום להגיד שבעזרת השם בימי חמישי בשיעור
טניה אז אנחנו נקדיש את השיעורים בספירת העומר לספירות.
קצת להכיר מה זה חסד, מה זה פה, מה זה שבסדר, שקצת יהיה לנו
מושג בסיסי.
והיום,
וטוב מאוד שהגעת כאן, ג'רמי, כי השיעור הוא בדיוק,
אבל בדיוק, מיועד ל...
בקיצור, אתה תבין.
אני חושב שאתה תבין מה אני מתכוון.
תראו,
אז אנחנו ננסה לחבר בין הדברים האלה, בין ספירת העומר לבין פרשת בהר.
אני רוצה להתחיל משאלה מאוד מפורסמת, ידועה, ממש שאלה עם זקן ארוך.
והשאלה היא, בעקבות הגמרא, מסכת יבמות, אומרת הגמרא, אמרו 12,000 זוגים, תלמידים, היו דובר רבי עקיבא,
מגבעת עד אנטיפרס, זה עד פתח תקווה,
וכולם מתו בפרק אחד, שזה בתקופה הזאתי,
מפני שלא נהגו כבוד זה לזה.
עכשיו, השאלה הידועה והמפורסמת היא,
איך יכול להיות שהרב,
שכולם מכירים אותו בגלל הממרה הגדולה שלו, ואהבת לרעך כמוך זה קל גדול בתורה,
התלמידים שלו מתנהגים בצורה הפוכה מהרב. נכון? זאת השאלה. איך יכול להיות שרבי עקיבא,
שהוא מרא דשמאטה של השמועה, ואהבת לרעך כמוך זה קל גדול בתורה, התלמידים שלו לא נהגים כבוד זה בזה.
אז נאמרו על השאלה הזאתי הרבה תירוצים. אחד התירוצים הכי פשוטים זה מה?
שהוא אמר את זה אחרי.
כלומר, היה לו 12,000 תלמידים,
12,000 זוגות תלמידים, 24,000, הם התנהגו לא יפה,
לא נהגו כבוד זה בזה,
ואז אחרי זה רבי עקיבא אמר, תדעו לכם, אני רואה שמכל הדברים ש... זה, ואהבת לרעך כמוך זה קרא גדול בתורה. זה אחד התירוצים הטובים, זה תירוץ מעולה.
בכל אופן, בתירוץ זה טיפה קשה, כי אם הם לא נהגו כבוד זה בזה, אז היינו מצפים שרבי עקיבא יגיד,
וכיבדת לרעך כמוך, וזה קרא גדול בתורה. משמע שהסיפור פה הוא טיפה אחר,
שרבי עקיבא אמר, ואהבת לרעך כמוך מתמיד,
ובכל אופן התלמידים שלו,
למרות שהם הכירו את הממרה של הרב, הם לא נהגו כבוד זה בזה.
אז אם ככה זה מוזר, איך זה יכול להיות?
אלא אם כן ננסה להבין, מה שננסה להבין,
שכנראה יש הבדל בין אהבה לכבוד.
ויכול להיות שאני אוהב מישהו,
אבל עדיין לא אכבד אותו.
בסדר?
וזה כבר מאוד מאוד מעניין, איך זה יכול להיות?
כן, האם יש איזשהו הבדל?
בין אהבה לבין כבוד. לאהוב מישהו זה דבר אחד,
לכבד אותו זה דבר אחר.
אנחנו ננסה להבין את ההבדל הזה, ואם ככה,
אז עבודה מאוד מאוד רצינית
להבחין ביניהם ולדעת להגיד שגם אם אני, נגיד, לא אוהב מישהו,
אני עדיין מחויב לכבד אותו.
או אפילו גם אם אני אוהב מישהו,
זה עדיין לא אומר שאני מכבד אותו. אנחנו ננסה להבין את ההבדל הזה דרך
סוגיה בפרשת נגמורת הגמרא.
היה עולם שמם עד שברבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם,
רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעין ורבי לאזר בן שמוע והם העמידו תורה באותה שעה תנא כולם מתו מפסח עד עצרת אמר רב חמא בר אבא והיתמא רב יחיא בר אבין וכולם מתו מטה רע מה יהיה אמר רבי נחמן אסכרה ואסכרה הגמרא מסכת ברכות אומרת שמגיעה לשון הרע
אז עוד פעם איך יכול להיות שהתלמידים של הרב מדברים לשון הרע ביניהם אז תזכרו את השאלות האלה אנחנו נענה עליהן לקראת הסוף
מה זה?
יבמות ס״ב נכון מי שזכה להגיע מה?
מי שמחזיק מעמד מסכת יבמות, אני אין לי מה להגיד לו, צריך להעריץ אותי, אה?
העיקר ההשתתפות, היו אומרים בתחרויות ספורט
אצל היהודים, היו מגיעים, אתה יודע, היהודים זה אף פעם לא מנצחים.
העיקר ההשתתפות, העיקר ה...
כן, כן, עידו.
שמה?
אה, כן, ואז כאילו זה לא קשור, אבל הגמרא כאן אומרת,
מה שאתה אומר, מה שאתה אומר זה רבי גאון אומר, שמתו במרד. כאן הגמרא אומרת שמתו בגלל סיבות אחרות.
דעות, בסדר?
עכשיו יש שבילי הזיכרון. כן, יכול.
אגב, אני אגיד כאן משהו שאמר השנה ביום הזיכרון,
היינו בסיור, אז קצת מעלינו היה הרב שמואל מורנו, בקבר של אחיו,
עמנואל מורנו,
והוא אמר שם איזה משהו, אחרי זה מישהו היה שם סיפר לי,
אני אומר את זה בשמו, אני מביא גאולה לעולם,
השנה המספר היה ביום הזיכרון 24,068,
חללי מערכות ישראל.
אז הוא אמר, אנחנו עכשיו בתקופה הזאת מתאבלים על 24,000 תלמידי רבי עקיבא
שלא נהגו כבוד זה בזה,
זה היה צד של שנאת חינם.
ועכשיו יש לנו 24,068 שנהגו, לא רק נהגו כבוד, נהגו אהבה, ומסרו את הנפש בשביל אהבה,
יבואו אלו ויחפרו על אלו.
כלומר, זה כבר
לא תקום פעמיים צרה. טוב, בואו ננסה להבין את ההבדל הזה בין כבוד לבין אהבה.
לפי הפרשה מתוקה בעיניי ביותר בפרשה אצלנו, התורה מספרת ככה,
ויחי אמוך אחיך ומתי ידו עמך,
ואחזקת בו גר ותושב וחי עמך.
אל תיקח מאיתו נשך ותרבית ויראת מאלוהיך וחי אחיך עמך.
עוד לפני הפירושים, ברמת הפשט,
מדובר באח,
אח, הכוונה מי שגר לידך, משהו כזה, שמה מצבו?
האם הוא מבקש צדקה?
האם הוא מבקש צדקה?
לא.
אם היית רואה מישהו שאתה מכיר, קרוב אליך, בא אליך ומבקש צדקה, מה היית עושה?
תן, תן לו, זה ברור שהוא במצוקה, ברור שהוא באיזה... הוא לא מבקש צדקה, מה הוא מבקש?
כנראה?
הלוואה.
עכשיו, גם אם הוא מבקש הלוואה, זה אומר שהמצב שלו לא מי יודע מה,
אבל זה אומר שהוא נמצא באיזה אזור רגיש.
הוא עדיין על הרגליים,
הוא עדיין עומד, הוא מנסה לצאת מהמצוקה שהוא נכנס אליה, והוא אומר, אוקיי, תן לי הלוואה,
זה יעזור לי, אני אקבל כסף נזיל.
אגב, גם בהלוואה אפשר לתת יותר כסף בצדקה.
תזכור את השאלה, כי זה בדיוק דבר מאוד מאוד רגיש, המילה הזאת.
כן, אז הוא נמצא באיזה... עכשיו, הוא בסדר, הוא, אתה יודע, הוא עדיין, אתה תראו אותו נוסע באוטו שלו,
הוא גר בדירה שלו, הכל בסדר,
אבל הוא זקוק לעזרה.
זה זמן מאוד מאוד רגיש.
רשי כאן אומר, בהמשך לשאלה של ג'רמי והחזקת בו,
אל תניחהו שירד וייפול ויהיה קשה להקימו.
כשמישהו נופל,
כולם מתנפלים, אה, זהו המזל, too late,
מאוחר מדי,
מאוחר מדי.
החוכמה היא לגלות את הרגישות לזולת ולשים לב כשהוא קצת מתחיל לזוז.
למה הוא מבקש הלוואה? מה הסיבה?
ואגב, התורה מצווה אותנו, כשהוא מבקש הלוואה,
אז מה תעשה?
אל תיקח ממנו נשך ותרבית ויראת מאלוהיך ויחייך עימך.
אין דבר יותר מוצדק בעולם מלקחת ריבית, הם יודעים את זה.
זה הדבר הכי הגיוני בעולם, יש לי מאה אלף שקל.
אם 100,000 שקל היינו נשארים אצלי, הייתי משחק איתם, ובסוף השנה הייתי עושה תשואה של 12%, 14%, בתיק מניות ממוצע, יותר אפילו.
עכשיו אני נותן את זה לחבר שלי, למה שלא אקבל את התשואה שעשיתי?
קח את ה-100,000 שקל, תשחק איתם, תן לי את התשואה שאני מפסיד.
נכון? לגיטימי לגמרי, איתן, לא ככה?
ולכן גם התורה מצווה להלוות
לגוי בריבית.
לנוכרית השיח ולערירה לנוכרית השיח. למה לנוכרית השיח? כי זה הגיוני, זה לא צריך להיות...
זה עולם העסקים. אדרבה, התורה מצווה להלוות לגויים, כלומר,
לעשות עסקים גם עם אחרים, אבל שמה זה לפי.
אז מה יש כאן?
מישהו כאן בא לבקש ממך עזרה לפני שהוא נופל.
לפני.
כשהוא ייפול ויעשו מגבית,
ועד הרבון עם ענייני צדקה, עם כל התמונות המפחידות, אז כן, יגייסו כל מיני צדקות, אבל הוא מגיע לפני.
האם אנחנו מספיק רגישים
כדי לשים לב לזולת כשמשהו אצלו משתנה בקטנה,
הקול שלו קצת רועד.
רפואה מונעת כזאתי.
בדיוק. ומה שאמרת, מטה ידו, תכף נראה את הרשע הר הירש.
אתם יודעים שיש טכניקה שמודדים בה, למבוגרים, לזקנים,
מודדים את המצב הקוגנטיבי שלהם
ואת המצב הגופני שלהם לפי חוזק לחיצת היד.
יש מד כזה, כמו זה,
וככל שלחיצה יותר חזקה זה מעיד על יותר יציבות גופנית ועל מצב קוגנטיבי ועשו פעם בתוכנית 84 ראו שמבוגרים שבאינטראקציה עם ילדים קטנים ממש עשו להם את המבחנים האלה וראו איך אחרי חצי שנה לחיצת היד ממש
לפעמים גדלה פי שתיים
שזה ממש אינדיקציה ברורה
אז מתי ידו עמך זה מישהו נותן לך יד בדרך כלל נטילת היד היא אחיזה פתאום אתה מרגיש שמשהו באחיזה שלו התרופף
הוא עדיין לא נפל
הוא עדיין לא קרס, משהו התרופף.
האדם הרגיש לזולת, אברהם,
האדם הרגיש, הוא שם לב לדברים האלו.
העולם לא מורכב מ-אני במרכז וכולם תפאורה,
סטטיסטים, זה לא מעניין אותי.
העולם מורכב מעוד אנשים, ואני מבין שיש אנשים לידי שיש להם חיים ויש להם קשיים, ואם אני טיפה רגיש אני יכול לשים לב.
האם,
תראו,
בסוף כולם שמים לב. כשמישהו עושה לעצמו חלילה משהו,
או כמו שאמרנו, אז כבר אז כולם באים ואומרים איך לא שמנו לב.
אבל מה קורה כשאתה עובר ליד מישהו ואתה רואה אותו שהוא לא מחייך? הוא רק לא מחייך.
שאלת אותו?
למה אתה לא מחייך? הכל בסדר?
מה אתה רואה קורה אם אתה עובר ליד מישהו ואתה רואה שהוא,
לא יודע, משהו בחתימה האנרגטית שלו הוא נמוך? אתה שואל אותו למה?
אחיזת היד שלו טיפה מתרופפת.
תשאל, תתעניין.
זה הזמן להתערב. יש משפט של כבאים.
לוחמי אש אומרים היום, רון, נכון?
מה המשפט?
המשפט אומר, לכל שריפה היה שלב
שניתן היה לכבות אותה עם כוס מים.
גם השרפה בכרמל הגדולה,
אם היה מגיע מישהו עם כוס מים בהתחלה, שהיה שם הכר מגיחה לנרגילות, היה מחבל את השרפה.
המעורבות בשלב המוקדם היא היעילה ביותר,
והדורשת אחרי בפחות מאמץ.
במקום, חיוך, עזרה קטנה, הלוואה, אתה מעלה אותו על הגל והוא קדימה.
אבל בשביל זה צריך שהאדם יפתח רגישות סביבתית.
כן? כמו שיש רגישות לאדם נכנס לזה,
נכון, יש כל מיני מבחני זיכרון כאלה, אתה נכנס, מחסים אותך לאיזה חדר,
נותנים לך חצי דקה, תסתכל, תסתכל, תסתכל, עכשיו תצא,
ואז אחרי שהוא יוצא, מוציאים מהחדר הזה כמה כיסאות וזה, מחזירים, מה חסר בחדר?
אם אדם מפתח רגישות חברתית, אתה יגיד, היה פה, נעלמו פה שתי כיסאות,
נעלם פה זה, אה, איזה יופי, נכון,
כמה שזה מצחיק אתכם, אני חולה על הדבר הזה.
יש את כל מיני עלונים של ילדים, גם בערוץ מאיר יש,
שתגלה עשר הבדלים בין התמונות.
מכירים?
עד שאני לא מגלה עשר אני לא יכול לעזוב את ה... חייב למצוא עשר, מה קורה כאן?
אז זה שבע אתה מוצא בקלות, ושלוש זה ההוא, זה ככה, ההוא, זה כל מיני כאלה,
נכון?
אני יכול ל... אתה מפתח רגישות לסימנים, לזה, ההוא כן, ההוא פה, ההוא שם. רגישות כזאת. זה לא דבר, יש כאלה אומרים שזה מתנה, אדם מקבל את זה מתנה, זה לא מתנה.
אם אדם פותח את הלב לדבר הזה, אומר, אני רוצה לשים לב, הוא ישים לב.
כמו שאפשר לשים לב לדברים בסביבה, ככה גם אפשר לשים לב לבני אדם.
לבני אדם, יש להם משקל, יש להם ערך בפני עצמם. הם לא רק במידה והם משרתים אותי, במידה והם קשורים אליי.
האדם בפני עצמו, יש לו ערך ואני צריך לשים אליו לב.
תראו את רשי, אני חוזר לרשי.
אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו אלא חזקהו משעת מוטת היד. מוטת היד זה כשהיד
קצת
מרפה אחיזה.
למה זה דומה למסוי שעל החמור?
עוד ההוא על החמור, אחד תופס בו ומעמידו.
נפל הארץ, החמור, לא המסוי.
חמישה אין מעמידים אותו. כל עוד החמור עומד,
אתה עוזר לו, נותן לו קצת את זה, הוא ממשיך הלאה. ברגע שהחמור נפל, עכשיו כבר מסובך.
אז התורה, זה בעיניי דבר מדהים,
שהתורה מצווה אותנו על מעורבות חברתית בכזה רף.
כלומר, היינו יכולים להבין שהתורה אומרת, מי שנפל, תעזור לו,
תקים אותו, תן לו צדקה, תן לו זה. לא, לא, לא, לא, אומרת התורה. הרבה לפני,
הרבה לפני תתערב, הרבה לפני תנסה לשים לב, תפתח את העיניים.
תלו ת'מדירש כאן אלקוט שמעוני אומר וכי ימוך אחיך ומתי ידו וחזקת עמך
כתיב אשרי משכיל אלדל.
איזה פסוק.
אשרי משכיל אלדל ביום רעה.
מה ההמשך? אשר מישהו ביום רעה?
ירחמיהו השם?
השם משכיל אלדל ביום רעה? ירחמיהו השם, כן.
נדמה לי.
ימלתהו השם. ימלתהו השם. תודה רבה.
אמרתי אני חייב פה רוח הקודש.
בת-קול שתגיע,
והגיע בת-קול, ראיתי.
יש לי עוד שאלות.
אז תודה, ימלא טבע השקל.
אז מה זה אתה משכיל אל דל?
דל!
משכיל אל דל זה שאדם מנסה להבין דבר מתוך דבר. אם מישהו מגיע לבקש ממך הלוואה, זה לא בגלל שחסר לו כנראה כסף לנסוע לעסקי באנדורה.
בסדר? תבין מה עומד מאחורי זה.
כמו הסיפור על האישה שבא לשאול את רב חיים,
האם יוצאים ידי חובה בארבע כוסות, בכוסות חלב?
אז הוא אמר לה לא,
ואז אמר הנשמה שלו, מהר, לך תיתן לה כסף,
תקנה לה, שיהיה לה לקנות יין ובשר.
הוא אמר, אבל היא רק שאלה על כוסות,
זה, יין.
הוא אמר, כן, אבל אם היא מעלה בדתה לשתות חלב,
זה אומר שגם בשר אין לה,
אז לך תקנה לה גם בשר.
משכיל אלדל.
אז אומר המדרש, אמר רבי יונה, אשרי נוטל אלדל אין כתיב כאן, לא כתוב נותן,
כי נותן זה כבר לא חוכמה,
אלא אשרי משכיל אלדל,
הווה מסתכל בו לאח לזכות עמו, ולענייננו האדם צריך לפתח עיניים חברתיות כאלו כדי לראות,
להסתכל מסביב ולראות מה קורה, מי זקוק לאיזושהי עזרה. ולא תמיד העזרה היא כסף.
אולי אפילו ברוב הפעמים העזרה היא לא כסף.
לפעמים העזרה היא, יש לי חלום כזה,
להקים משרד לשידוכים.
אני עושה את זה קצת, כן?
אבל לא שידוכים רק, כאילו, זוגיות, איש ואישה.
זה הכי חשוב. זה מחלקה,
זה המחלקת אייסוס אקסקלוסיבי בזה.
שידוכים בכללי,
לשנך עבודה למישהו,
מגורים,
אנשי מקצוע, אני צריך פסיכולוג, יש לי פסיכולוג טוב בשבילך,
או לא משנה, או אינסטלטור, זה לא משנה, כאילו,
כי הרבה מאוד דברים מהעולם הזה זה פשוט לייצר את החיבורים הנכונים.
לפעמים אתה נותן לבן אדם עצה טובה, או נתת לו שם יעיל, או איזה איש מקצוע,
או מספר טלפון, פתרת לו המון בעיות.
או לתווך מקומות עבודה, ממש,
אולי אחד הסיפורים הכי הכי מדהימים ששמעתי אי פעם בעניין הזה,
משפחה אצלנו בקהילה שעלתה מברזיל,
והוא חיפש עבודה, הוא מהנדס אלקטרוניקה.
אז מישהו אצלנו בקהילה עובד בחברת הייטק,
שבין שאר הדברים שהיא עושה היא מנהלת חוות חקלאיות בברזיל.
הם חיפשו מהנדס
אלקטרוניקה שדובר אנגלית ופורטוגזית כדי לעזור להם.
אז זה ישר, כאילו, שידוך כזה.
כשאתה נותן למישהו עבודה טובה, זה דבר אדיר. אז זה משכיל אלדל.
הווי מסתכל, הלך לזכות עמו.
רבי יונה כך היה עושה, בשעה שהיה רואה, אני ובן טובים ובן גדולים,
שירדני נכסה והוא מתבייש לי כך, היה הולך אצלו ואומר לו,
בשביל ששמעתי שנפל לך ירושה במדינת הים,
אין לך חפץ זה.
וכיוון שאתה מרוויח, אתה נותנו לי.
ובשעה שהיה מרוויח היה אומר לו, במתנה נתתיים לך. הוא אומר לו, תשמע, קח הלוואה, אני יודע שיהיה לך, כשיהיה לך תחזיר לי, היה מתגלגל איתו. זה נקרא משכיל אלדן.
זה דורש לפתח רגישות חברתית יותר גבוהה מהמקובל. לא רק כשמישהו נופל, אתה ניגש לעזור לו, אלא צריך לשים לב לסימנים.
כמו שיש רעידות אדמה, לפני רעידות אדמה יש קצת רעידות משנה, אז שמים לב.
גם הרשע הרירש,
הראשי הראשי מאוד מאוד אוהב שורשים ופעלים וכאלה, אז הוא שם לב למה שג'רמי שאל בתחילת השיעור,
מה זה מתי ידו יימך?
אז אמרנו, מתי ידו זה כאילו כמו התמוטטות,
לשון התמוטטות, בטט, שזה מה שמתחיל להתמוטט,
אבל הוא אומר, מאיר כאן הערה מאוד חשובה, מתי ידו יימך?
לא מצאנו מקום אחר שמות מתייחס ליד.
אומרים, אל ייתן למות רגליך,
אל ינום שומריך.
נכון?
אם אמרתי, יפה, מטה רגלי, חסדך השם ייסדני. בדרך כלל הוא מאוד מתייחס לרגל, לא ליד.
אלא מתייחס תמיד לרגל, לנושא בכללו. אילו נאמר כאן, ומטה רגלו עימך,
היה כתוב, מתאר את תחילת הנפילה.
הווי אומר, את הסכנה לעצם הקיום,
ותכלית הסיוע הייתה שמירת הקיום.
אדם עוד שנייה מתמוטט, עוד רגע הוא נופל, זה דבר קיומי.
אך נאמר כאן, ומטה ידו עימך,
ולשון זום ולתת את החלשת הפעילות.
אתם שמעתם?
החלשת הפעילות. נגיד,
בן אדם, פתאום הוא לא מגיע.
הוא לא מגיע.
נגיד, במכון מאיר, בסדר?
בחבורה, הוא לא מגיע יום, יומיים, שלושה יום, הוא לא מגיע.
הוא פה, הוא לא מגיע. הוא מחליש פעילות. מה קרה? למה הוא לא הגיע?
אתה הולך, תשמע, אני נכנס פתאום לאיזה דיקי כזה.
מה קורה, אחי? זהו, משכת אותו חזרה.
לא צריך לחכות שיהיה לו איזה קריסה.
חלשת הפעילות היא כבר סיבה מוצדקת להתערבות.
לא אמצעי הקיום הולכים וחסרים, אלא חסרים האמצעים כדי לעבוד לצורך פרנסה. והעזרה תסייע לו להוסיף ולהתפרנס בעצמאות
ידו עמך.
עד כה יהיה שווה עמך בידו הפועלת והחזקתה בו.
בכך תחזיק בו, תקיים את ידו עמך.
משום כך ביארו בתורת כהנים, אל תניחנו לרדע. הרשי, מה שרשי הביא, למה זה דומה? למסור על גבי החמור.
עודנו במקומו, אחד תופס בו מעמדו,
נפל הארץ חמישה מעמדים אותו,
ומניין אם החזקת אפילו ארבע וחמישה פעמים, חזור ואחזק, תלמוד לומר ואחזקת בו. עוד פעם ועוד פעם. כן, יש פה גם עניין של עקביות.
דאג שיהיה חזק, וכל עוד שהוא חוזר ומתמוטט, עדיין לא נתחזק.
יכול אפילו, אתה מפסידו לתרבות רעה,
ניצול, בן אדם יהיה בטלן וכל הזמן יחכה שיצילו אותה.
תלמוד לומר,
עמך.
עימך בעצמאות של פעילות מפרנסת.
עליך לתמוך בו כך שיהיה עימך גם מבחינה מוסרית.
יפה מאוד.
אז אנחנו פה בעצם מבינים את סף הרגישות. אני מזכיר לכם את שאלת המסגרת שאנחנו עסוקים בה.
מה ההבדל בין כבוד לאהבה,
ואיך יכול להיות שתלמידי רבי עקיבא אהבו אחד את השני? אולי הייתה להם אהבה ולא היה להם כבוד.
אנחנו לאט-לאט מתחילים להבין פה איזושהי תמונה שתלך ותתבהר עוד מעט,
שזה שני עניינים.
אהבה
זה למישהו, מישהו זורם איתי, מישהו בכיוון של החיים שלי,
יש לי חברות איתו,
וקרבה,
אני אוהב אותו.
הרבה פעמים גם, במיוחד היום בעידן הפייסבוק והפידים, שזה הכל כאילו אתה,
כל הזמן מזינים לך את האנשים שחושבים כמוך.
אז אני כאילו איתו, ונחמד לנו ביחד, אנחנו אוהבים אחד את השני.
מה לגבי מי שלא חושב כמוני?
מה לגבי מי שלא נמצא בלופ של החיים שלי?
מה לגבי מישהו שהוא באיזה...
האם יש לו מקום?
האם יש לו,
האם יש לו נוכחות?
התורה אומרת לנו,
תשים לב,
תשים לב לכולם, כל אדם הוא בעל ערך, כל אדם הוא בעל משמעות, ואם מישהו זקוק פתאום לאיזו הלוואה, והיד שלו מתחילה להתמוטט קצת, וככה זה,
לך תעזור לו, לך תסייע לו,
תן לו את הדחיפה הקטנה הזאתי. עכשיו תנסו רגע לחשוב מה קורה כשמיליון אנשים עושים ככה.
בפרשת השם בשבת ישבו מיליונים מעם ישראל, יהודים,
והכירו את הפרשה.
אז אם אחד מתנהג ככה, זה כבר דרמה.
אבל מה קורה אם מיליונים מתנהגים ככה?
כל מקום שיש בו יהודים,
כל אחד מסתכל טיפה יותר, מתעמק קצת יותר כדי לשים לב, האם החבר שלי זקוק לאיזו עזרה, עוד לפני שהוא מתמוטט, עוד פעם שהוא מתמוטט, בדרך כלל אין בעיה.
כשאתה רואה מישהו שוכב,
חלילה, ואה, כולם, תזמין אמבולנס, תוך שניה יפנו אותו.
מה קורה עם האנשים שהם על הרגליים עדיין, אבל הידיים שלהם מטות?
כשמכבדים מישהו,
בעצם אומרים, נותנים לו מקום.
הוא בעל ערך מצד עצמו. גם אם אני לא אוהב אותו,
כי אני לא חושב כמוהו,
כי אני לא בסיפור שלו, כי אני לא במיליה שלו, כי אני לא, לא יודע, אין לנו חיבור.
אני לא אוהב אותו, אבל אני מכבד אותו.
הוא מבחינתי בעל ערך, הוא יקר.
לא צריך ללכת יותר מדי רחוק, בסדר?
אנחנו ניתן פה דוגמה מן המסגרת הפוליטית, שהיא משמשת לנו הרבה מאוד דוגמאות בתחום הנפש. אני כרגע בכלל לא נכנס לדעות ולא לעמדות.
על העמדות.
בוא נאמר ככה, כולם מבינים שיש היום ממשלה שהיא לא טבעית בעם ישראל,
נאמר ככה, בסדר?
זה לא טבעי, זה לא, כאילו עומד על הראש.
זה לא צריך להיות, אבל המציאות היא לפעמים מסובכת.
אז ודאי שאני,
כאילו, לא חייב לאהוב,
בסדר? לא, זה ממש לא חלק גדול ולא בדעות שלי ולא בעמדות שלי, אבל מה עם כבוד?
מה עם מכבד?
יש אנשים כאלה,
יש להם עמדה.
אני חולק עליה מכל וכול,
הייתי רוצה שתהיה עמדה אחרת,
אני לא מסכים, ודאי לא אוהב.
מה עם כבוד?
יש אנשים כאלה, יש להם את המקום, הם פה.
הייתי רוצה שהם ייעלמו,
שהם פשוט לא יהיו, שנשאר רק אנחנו, רק הדומים, רק מי שחושב כמוני, רק הוא יהיה.
טעות.
תורה מלמדת אותנו לתת את החיי אחיך עם האח הזה, לשים לב, לאנשים אחרים יש להם מקום בערך מצד עצמם.
השפת אמת אומרת פה עוד משהו,
וכדי להבין את זה אנחנו צריכים, תראו,
הרי ראייה זה דבר סובייקטיבי לחלוטין.
ראייה.
מה אנחנו רואים, מה אנחנו לא רואים, זה סובייקטיבי.
כלומר, יש מישהו שיעבור ליד מקום מסוים מהפעם
ולא יראה, וכשיעבור מישהו אחר ויגיד, אה, תגיד, שמת לב לפרח הזה פה? וואלה, לא שמתי לב, אני עובר פה כל היום. איך לא שמת לב?
ההוא יש לו עיניים שמחפשות פרחים, ההוא יש לו עיניים שמחפשות...
מחפשות...
מתי אתה שם את זה? אנחנו קנינו לפני כמה שנים, קנינו רכב.
אונדה, סיווי כזאתי, של פושטקים.
אונדה.
עכשיו, מה אני אגיד לכם, מבטיח לכם, עד שקניתי את האוטו הזה לא ראיתי אחד כזה בכביש.
לא ראיתי.
אמרתי לאשתי, מה זה, זה אוטו? לא ראיתי כדבר כזה. יש בכלל מוסכים שמטפלים בזה?
מרגע שקניתי, אני לא אפסיק לראות כאלה חפים.
עוד אחד, עוד אחד.
נכון? מה? כן.
כן, היא נשארה בראייה, אז היא רואה כולם בראייה וכמוהו.
אתה לא רואה, הכל סובייקטיבי.
אז
אחרי שהתורה מצווה אותנו, עדיין לא תהיה לנו איזה ראיית מולטיפוקל שאנחנו נראה את הכול.
חלק מהדברים אנחנו נראה וחלק אנחנו לא נראה.
אז אם אדם רואה,
אם ראית משהו,
אומר השפת אמת, זה לא סתם.
אם ראית משהו, זה בגלל שיש לך בפנים את הכוח
להעניק את העזרה שמישהו צריך, אחרת לא היית רואה את זה.
בפסוק,
כי אמוך אחיך ואחזקת בו וחי אחיך עימך ובמדרש רש ואיש תככים נפגשו
יש לי כאן את המדרש למטה אם אתם רוצים
מאיר עיני השם שניהם
וזה העניין נוהג אין בעשיר אין בחכם
ממש מה שנאמר ואחזקת בו משמע
שיש בכוח איש להחזיק ביד חברו שמטה ידו וחי עימך
אם ראית יש לך את הכוח אחרת לא היית רואה אם הזדמנת לאיזה מקום יש לך את הכוח אם מישהו שאל אותך שאלה
אל תגיד לו, מאיפה אני יודע, אין לי עצה. אם מישהו תשאל אותך שאלה, יש לך עצה לתת לו. אתה יכול להגיד, לסייג, אתה יכול להגיד, שמע, תשאל עוד מישהו, תתייעץ.
אבל אם מישהו בא לשאול אותך, תן לו עצה.
כן? אם ראית משהו, זה אומר שיש בתוכך את הכוח.
כי הנקודת חיות יכול להתפשט עד אין שיעור,
והקדוש ברוך הוא, ברוך שמו,
משפיע בכל יום לכלל הבריאה, כל ההצטרחות שלהם, הן בנפש, הן בגוף.
כל יום יורד קובץ מהשמיים, כל ההצטרכות של כולם מגיעה, אבל מה?
החלק שאני צריך נמצא אצל ג'רמי, החלק שג'רמי צריך נמצא אצל עידו, החלק שאידו צריך נמצא אצל איתן, החלק שאינו נמצא אצל זה, כל אחד כאילו מערבבים.
והקדוש ברוך הוא, ברוך הוא, משפיע בכל יום ריכל הבריאה, כל ההצטרכות שלהם, הן בנפש הן בגוף.
ועל זה מברכים הזן את העולם כולו דייקה,
רק שהמקבלים צריכים להתאחד ולתת זה לזה באחדות אחת,
ואז אין מחסור דבר.
וכיוון שימוך אחיך ומתי ידו יימך,
בוודאי נמצא העזר אצלך.
אם אתה רואה את זה ושמת לב, אתה גם יכול להתערב.
ואם כי אינו רואה שיהיה בכוחו כל כך, מה אני יכול לעשות בכל זה?
על זה נאמר, מאיר עיני שניהם השם.
לפעמים,
לפני כמה זמן התקשרו אליי,
אשרה את זה, היא שאלה לשאול איזושהי שאלה במשהו בענייני ירושה,
עצה בענייני ירושה.
מה אני מבין? מה, אני לא מגשר,
אני לא זה, לא התעסקתי בדברים האלה.
אבל היא התקשרה.
נשאלה לזה עצה.
אז לא ידעתי מה להגיד לה.
אז אמרתי לה, תראה, אבל התקשרת.
אז תני לי לחשוב.
אני אחשוב ואני אחזור עליך.
אני לא יודע.
חשבתי.
התפללתי לה שם, ותראה, היא התקשרה פה איזו אישה, אישה עזרה, אני לא יודע. תן לי עצה טובה.
ואז הקבוצה ברוך הוא נתן לי איזה עצה כזאת עם מחשבה טובה.
היה שם איזשהו,
יכול ליצור איזה מתח כלשהו.
ואז פתאום בא לי איזושהי עצה כלשהי כזאתי,
שהיא
צריכת לתחום הדמיון. כלומר,
נגיד שצריך לחלק איזה דירה והם חושבים שהמחיר שלה הוא מסוים,
ואח אחד חושב שאולי מגיע לו יותר, אז אמרתי, תלכו למתווך.
מה שאתם חושבים שהסכום,
נגיד שהסכום של הדירה הוא מיליון שקל.
מיליון שקל תחלקו בשווה. אם המתווך,
לא המתווך, אם הקונה יציע יותר, את כל החלק היותר,
אז תיתנו למי שחושב שמגיע לו יותר. ואז כאילו כולם מרוצים. כי סכום האמיתי מתחלק בשווה. ואם הגיע סכום יותר גדול, זה כאילו זכינו בפית.
אז אמרתי את ההצעה הזאתי.
אז אמרתי לי, וואלה, זה מה שחשבנו.
והיא, כי ישב על הלב.
אם מישהו מתקשר אליך, או מישהו פונה אליך,
אז זה לא סתם.
יש לך. אז טיפה תתאמץ, תחשוב.
ואם כי אינו רואה שיהיה בכוחו כל כך, על זה נאמר,
מאיר עיני שניהם השם שעל די התאחדות ישרה עליהם ברכה וכן בתוכחות כתיב הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא פירוש שאם מונע מלהוכיח יש לו חלק בהחטא ורבותיי גם זה אותו סיפור
אנחנו הרי עסוקים כאן בכבוד
כבוד זה בעצם נתינת מקום לזולת
הוא בעל ערך הוא חשוב
גם אם אני לא מתחבר אליו לרעיונות שלו לאידיאלים שלו לא חבר שלו
כלום הוא רחוק ממני אבל הוא עבר לידי ואני פגשתי אותו והוא בעל ערך
הוא בעל מקום, זה נקרא כבוד, בסדר?
מה ההפך מאהבה?
אדישות ולא שנאה.
תודה.
עוד פעם אתה שם שלך?
נתנאל. נתנאל מה?
בנישו, מנתניה, כן, התבלבלתי איתך, בדיוק, בנישו.
בנישו זה בן ישי.
בן ישי.
ההפך מאהבה זה לא שנאה.
למעשה אהבה ושנאה הם לא הפכים אלא הם שכנים קרובים, זה כאילו בדרך כלל השנאה אפשר להפוך אותה לאהבה.
ההפך מאהבה זה אדישות.
אהבה זה אכפתיות,
קרבה אדישה, לא אכפת לי מה עובר עליך, אתה לא מזיז לי, אני אדיש כלפיך, אתה אוויר מבחינתי.
מצווה תוכח תוכח את עמיתיך, היא מצווה שקשורה לאהבה. אם אתה רואה את החבר שלך עושה משהו לא טוב, לא אכפת לך ממנו, אתה לא רוצה ל...
אם אתה אוהב אותו, אתה תגיד לו, לפעמים זה סתם שהרוכסן של המכסן שלו פתוח.
אז אתה תגיד לו, שלא יהיה לו לא נעים.
ולפעמים הוא עושה איזה מה, כמובן צריך לדעת להוכיח בצורה יפה, בצורה נעימה, קח אותו לצד,
תגיד לו את הדברים בצורה נעימה, מתיישבת על הלב, אל תבייש אותו. לפני שבוע התקשר אליי
מישהו בקהילה שהוא מפקד בצבא,
לשאול שאלה, ממש נהניתי מהשאלה, איזה שאלה יפה.
אתם יודעים, חיילים עושים טירונים, עושים פדיחות וכל זה, אז לפחות כשאני הייתי בצבא, מה היה מקובל?
שיחת מחלקה, קום, ספר מה עשית,
נרדמת בשמירה, נרדמת בשמירה, נחרת בשמירה, אסד התעורך בדמשק מהנחירות שלך, שים הצגה שלמה וזה, שבת שבת.
עכשיו, מצד אחד, כשמישהו עושה פדיחה, אז אתה רוצה שהמחלקה תדע ויבינו שלא עושים ככה, מצד שני, המעמד השפלה הזה מול כולם, הוא... אז הוא אומר לי איך לעשות, שככה וככה, זה ממש דנו בדבר הזה, תשמעייק. את העונש
ואת התוכחה תיתן בנפרד, בצד.
בשיחת מחלקה, תגיד.
היום השבוע היה מקרה כזה שחייל נרדם בשמירה, חמור מאוד.
הוא אומר לי, כן, אבל כולם יודעים מי זה. אמרתי, נכון, אפילו שכולם יודעים מי זה, עדיין, כשאתה לא מדבר אל אדם ספציפי ואתה מדבר על מקרה,
זה לא הופך אותו ללעג.
זה לא הופך אותו ללעג.
אז גם תוכחה היא חלק מהאכפתיות.
פירוש שהיא מונע מלהוכיח, יש לו חלק בהחלט, כיוון שרואה ויכול להוכיח באמת, צריך חברו לתוכחה שלו, והוא מונע הטוב מבעליו שהעזר חברו אצלו. אתה רואה משהו שהחבר שלך לא רואה. אומרים בערבית, הגמל לא רואה את הדבשת שעל הגב שלו.
אתה רואה שיש עליו איזה דבשת, תגיד לו.
אם האדם הוא אדם זה, הוא ישמח.
שכך ברא השם יתברך,
שיהיה לזה סיוע מזה, וזה לזה יצטרכו,
כדי שיבינו כולם כי הכל מה שמתברך, ולא יהיה כל השלמות אצל כל אחד.
ולכן איזה הוכחה מלאים לכל אדם שיש אצל כל אחד דבר מיוחד יותר מלאחרים.
דבר מיוחד יותר מלאחרים, דיברנו היום בחבורה שבחב״ד יש
רב
רבי רב
יש חבר
ויש איזה מין גורם אמצעי שנקרא משפיע.
משפיע זה הוא חבר, לפעמים הוא בגיל שלי, אפילו יותר צער ממני, אבל אני קולט שבעניין המסוים הזה אני יכול לקבל ממנו.
אז אני אומר, תקשיב, אתה תהיה המשפיע שלי לענייני,
לא יודע, במידות, או לענייני, כאילו, אני רוצה לקבל ממך עצה.
אז בעצם, כל אחד יכול להיות משפיע של כל אחד. אני המשפיע שלך בעניין זה,
ואתה המשפיע שלי בעניין זה, וכל אחד, ואז נוצרת איזה מין
סיטואציה של למידה הדדית.
כל הפסוקים האלה בעצם באים לדבר על רגישות חברתית
ששמה לב לזולת, מבינה שיש לו מקום,
ומרגישה, אם הוא מתחיל טיפה ככה,
איך הראשי הריש אמר, להחליש פעילות יודעת להתערב בזמן.
בסדר?
יפה. אז
קודם כל זה לימוד מקסים בפני עצמו.
מתי ידו יימך?
וזה פותח המון המון אפשרויות להתערבויות מתוקות שנותנות תוצאה מדהימה בכלום.
באפס מאמץ כמעט.
אבל איך זה קשור לתלמידי רבי עקיבא?
הרבי אומר את זה כאן, אבל נגיד את זה רגע בעל פה.
קודם כל צריך לדעת
שאהבה וכבוד זה שתי תנועות הפוכות אחת מהשנייה.
ממש הפוכות.
אהבה היא התרחבות.
ככה מבאר רב שמעון שקופ
בהקדמה לשערי יושר.
אדם קודם כל אוהב את עצמו, מזה הכל מתחיל.
אם אדם לא אוהב, אני לא אומר את זה בצורה של גנאי, אני אומר את זה בצורה אמיתית.
אם אדם לא אוהב את עצמו,
הוא לא יהיה מסוגל לאהוב את אחרים.
כל המלאכה של האהבה זה להרחיב את האני.
ולכן מאוד מאוד חשוב שהאדם יאהב את עצמו.
מזה הכול מתחיל.
האדם אוהב את עצמו, ואז הוא יכול להגיד, אוקיי, אני זה לא רק אני, אני זה גם אני ואשתי.
טוב, כל הכבוד.
אני זה לא רק אני ואשתי, אני זה אני ואשתי וילדיי. מצוין. אני זה לא רק אני, אלא גם השכונה שלי, הקהילה. הצדיקים זה אני וכל ישראל, או אני וכל העולם. אבל ככה זה מתחיל, זה ההתרחבות של האני שהולך
ומתרחב. זוהי בעצם האהבה.
אהבה בגימטריה אחת.
טוב, זה התפשטות.
כבוד הוא להפך, הוא התכנסות.
הוא יראה. כבוד, אני כאילו אומר, אני נותן לך את המקום שלך בפני עצמך.
כלומר,
כשיש אהבה, זה חייב להיות איזשהו חיבור. אני אוהב אותך, למה?
כי אתה מחכים אותי, כי הדברים שאתה אומר, אני מרגיש שהם מדברים אליי, כי אתה אחלה גבר, כי אנחנו כיף לנו ביחד.
עברנו ביחד חוויות משמעותיות, היינו ביחד בצבא, אנחנו ביחד.
זה אהבה.
מצוין.
אבל מה עם מישהו שאני לא מסכים איתו, לא חבר שלו, לא מסכים עם הדעות שלו,
לא יודע איתו לגמרי.
לא יכול לקיים כפיו ואהבתייך כמוך. אי אפשר לזייף את העולם. אני לא יכול להגיד למושך, תשמע, אני אוהב אותך, אין לי איתו שום דבר מכנה משותף.
מה יש אצלו?
אצלו יש כבוד.
הוא יציר כפיו של הבורא יתברך.
הקב' הוא חשב שהוא צריך להיות בעולם, והרעייה שהוא קם היום בבוקר.
יש לו מקום.
עליו התורה אומרת, תתייחס אליו בכבוד, ברגישות, שים לב למקום שלו.
כן, אל תבלע אותו, אלא תשים לב שהוא
מה עובר עליו, ותעזור כשצריך.
תלמידי רבי עקיבא, יכול מאוד להיות שהיה להם ואהבת לך כמוך,
למי שהתחבר איתם. אבל מי שלא התחבר איתם, או...
אז לא היה להם את ה... אם אתה מסכים איתי, אז אני אוהב אותך מאה אחוז.
אם אתה לא מסכים איתי,
אני לא יודע לתת לך את הכבוד להגיד, אני לא מסכים איתך, אני לא מזדהה איתך.
אני, כל מה שאתה אומר, אני מתנגד לו בכל תוקף,
אבל אני מכבד אותך, אני מכבד את המקום שלך.
אני הולך אפילו בסוג של איזה יראה קצת אחורה להגיד, אני לא רוצה לחסום אותך,
אני לא רוצה למנוע את היכולת שלך להביע את דעתך ואת הכיום שלך, אני חולק עליך מכל וכל, אבל אתה,
כן, הדוגמה הכי טובה זה תלמידי בית שמאי ובית הלל, שחלקו בהכל,
אבל מאוד כיבדו זה את זה.
תראו, הרבי אומר, הוא שואל את השאלה הזאתי,
הוא אומר, אחד ההסברים לכך הוא, לכל אחד מתלמידי רבי עקיבא הייתה דרך משלו להבין את תורת רבו.
תורת ואהבת לרעך כמוך,
ובהתאם לכך הוא עבד את השם
אצל האחד העיקר היה אהבת השם, אצל האחר יראת השם וכדומה וכל אחד מהם היה חדור כל כך באופן לימודו ועבודתו
עד שכל אחד חשב שמי שאינו הולך בדרך זו שלמותו נפגמת
ובהיותם תלמידי רבי עקיבא אשר היה נלהב בעניין ואהבת לרעך כמוך לא הסתפק כל אחד מהם בעלייתו מחי אל אחד בעצמו אלא השתדל להשפיע על כל חבריו שגם הם יעבדו את השם דווקא בדרכו שלו קנאות כזאת
ואם השני לא הסכים, אז מה הוא אמר?
כאילו זה או אהבה או כלום.
תראו, אני רוצה לספר לכם באמת בגילוי לב הכי עמוק שיכול להיות, אנחנו פה לבד, אז אני יכול לספר לכם.
תראו, באמת,
כל השנה, אבל בכלל בחודש אייר,
אז הסיפור של הקמת מדינת ישראל והתנועה הציונית, הוא תופס אצלי מקום מרכזי מאוד מאוד בנפש,
ברמת החוויה האמונית שלי. כלומר, מבחינתי אני רואה את הקדוש ברוך הוא מתגלה, אני מרגיש שאני חי בתוך התנ״ך ואני רואה את הקדוש ברוך הוא מתגלה,
בהקמת מדינת ישראל, ולכן, מבחינתי, הדגל וההמנון, זה כאילו, אני,
דברים מאוד מאוד משמעותיים עבורי,
בתור ביטויים לתופעה הזאת, בסדר?
אז לכן, מובן שאני מאוד אוהב ללמוד על הדברים האלו, ומאוד אוהב לקרוא עליהם, ומאוד אוהב לשמוע אנשים.
יצא לי בערב,
שבת לפני שבועיים היינו באיזושהי שבת, ובערב שבת היה לנו סיור ביום שישי
עם יהודי שקוראים לו אליעזר לב ציון.
מישהו כאן, היה סיור מהבן אדם הזה?
בן תשעים ושתיים,
פלמחניק מחלוצי נווה אילן הישנה.
בן אדם דיבר איתנו דברים,
כאילו קודם כל בן תשעים ושתיים ככה, אז הוא אומר,
עמי מה שלומך אליעזר אומר,
כל עוד אני חי אני צריך לשרת את עמי,
ככה! והוא עולה איתנו שם על הבומקרים ולזיו,
וככה נלחמנו, ובן גוריון אמר לנו, ואנחנו דיברנו על בן גוריון וזהו, והוא ככה!
וכאן הגענו על ידי... אתה רואה בן אדם?
אז אני מאוד מאוד אוהב את ה...
עכשיו יש אנשים שביום העצמאות יש להם דעה אחרת,
נכון?
אני לא יכול לאהוב את העמדה, קשה לי להזדהות עם העמדה הזאת,
אבל האם אפשר לכבד?
כן, אפשר לכבד.
אפשר לכבד, זה שלהם. בסדר, אני לא יכול לקיים בהם סביבה, לא יכול לקיים אהבה מהדבר הזה, אבל כבוד כן,
כבוד כן, במיוחד נגיד חב״ד, שאני מאוד קשור גם אליהם וכל זה, והם,
יש להם איזשהו קושי עם המדינה, אני חושב.
נכון? בכל אופן יש כאן דרך אחרת.
יש לה את האידיאולוגיה שלה.
אז לא נוכל להיפגש על ציר האהבה בהקשר הזה.
אבל כן נוכל להיפגש על ציר הכבוד.
מאוד מאוד מכבד את העמדה,
מאוד מאוד מכבד את המאמץ שהם משקיעים לפי מה שהם חושבים שיביא ברכה לכלל ישראל, שגם אני חושב את זה.
אז הם עובדים ומתאמצים הרבה מאוד, הלוואי שגם אנחנו נתאמץ ככה.
אז כשאתה פתוח לאפשרות של כוונת, אתה אומר, גם אם אני לא מזדהה עם מישהו והוא לא חושב כמוני וניסיתי לשכנע אותו והוא לא ישתכנע,
עדיין יש לי מספיק את האינטגריטי לתת לו את המרחב שלו ולעשות איזו התכנסות ולאפשר לו את החיים שלו.
ככה יכול להיות מצב שאתה,
כלומר, יכול להיות העיוות הזה שאתה מקיים ואהבת לך כמוך,
אם זה נכנס בתוך הכוונת של ואהבת לך כמוך, מצוין, אתה אח שלי, אנחנו אוהבים,
אבל אם זה לא נכנס, איקס, זהו, אין לי מה לדבר איתך, אני לא מכיר אותך, אתה מחוק אצלי, לא? אם אתה את זה לא מבין, גמור!
אז תלמידי רבי עקיבא, בהיות תלמידי רבי עקיבא,
תלמידי רבי עקיבא אשר היה נלהב בעניין ואהבת על ערכה כמוך, לא הסתפק כל אחד מהם בעלייתו מחיל אל חיל בעצמו,
אלא ישתדל להשפיע על כל חבריו שגם אם יעבדו את השם דווקא בדרכו שלו,
דווקא הדרך שלי היא הנכונה.
וכאשר התלמידים האחרים לא קיבלו דרך זו בהיותם בטוחים בדרך העבודה שלהם אז לא נהגו כבוד זה לזה בהיותם אנשי אמת ולא חלילה אחד בפה ואחד בלב לא היה יכול להיות ביניהם רגש אמיתי של כבוד זה לזה כיוון שלדעתו פגומה השלמות של עבודת השם אצל חברי
בדיוק כנגד זה התורה באה להגיד לנו כשאנחנו מדברים פה על
ומתי אדום יימח זה מישהו שהוא ימור הוא מח הוא לא בתוך המעגל
להיכרות שלי וכל זה. בכל אופן, תכבד אותו.
יש לו מקום.
אל תיתן לו ליפול.
תן לו הלוואה.
שים לב ליד שלו.
תן מקום לאדם בפני עצמו. הקדוש ברוך הוא נתן לו מקום, תן לו גם אתה מקום.
יש עוד מערכות יחסים חוץ מאהבה.
אם אתה רק נע לציר של אהבה,
אז אם אין אהבה, אז כאילו...
אבל אם אין גם מקום שאין אהבה,
יכול להיות כבוד.
זה משהו אחר למערכות.
אז כתבתי כאן אהבה זה בעצם חסד וזה התרחבות, וכבוד זה יראה.
יראה לא לפגוע במישהו, לתת לו את המרחב שלו, וזה בעצם מקום של התכנסות. יש כאן תורה נפלאה מר' תורמי קרלין.
כי אמרוך אחיך ומתי ידוע עמך ואחזקת בו.
יהודי צריך להיות מוכן ללכת בבוץ עד צוואר כדי לעזור ליהודי אחר.
רצונך להרים אדם השקוע בבוץ עליך לרדת לתוך הבוץ ולמושכו משם,
שכן אין מושכין מלמעלה.
כן?
להיכנס לתוך הבוץ זה להסכים להכיר את העולם שלו,
ולהסכים, להכיר את הקושי שלו ואת הצרות שלו,
וכבוד.
תראו, אני אסיים בסיפור. עכשיו הבן שלי בטירונות,
במאה ה-88, איפה שניתי בטירונות.
כמובן, עברו שנות אור מאז הטירונות שלי לטירונות שלו,
אבל הבית מתמלא בסיפורי טירונות עכשיו.
כל פעם שהבנות שלי מעצבנות אותי, לא, הן לא באמת מתוקות,
אני אומר להם, אתם ככה כבוד מלחטוף שבת.
אומרים לי, עד שדובדוב לא יגמור את הטירונות,
אתם גם...
אז אני נזכר בטירונות שלנו, היה חייל אחד
שבאהבת להערכה כמוך היה קשה לקיים אצלו.
כי הוא לא היה שייך, באמת אחרי הטירונות הוא עבר,
הוציאו אותו מקרבי, אבל הטירונות, אנחנו סבלנו ממנו המון.
היינו מתחילים מסע,
לא עובר קילומטר, הוא היה יוצא מהטור מסע, זורק את האפות, זורק את הנשק, נשקעו על הרצפה, לא רוצה להלכת.
הוא גם היה גדול ממדים כזה, והמפקדים, כאילו,
אוח, זו הזדמנות לחנך את הזה, לא מוותרים לכם, תרימו אותו על האלונקה, וככה כל המסעות שלנו היו מסעות אלונקה, איתו על הכתפיים, שזה,
היינו מתעצבנים על האהבה, אתה זה, כאילו, כועסים עליו, אתה יודע, אתה תוקע את הרובה מתחת של המחל, אז איתך, וזה, וכל מסע, והיינו מן המפקדים, אז אל תוציאו אותו למסע, לא, הוא, אף פעם הוא לא שמר במסעות.
תמיד הוא, התדאגו שהוא יצא למסע כדי שאנחנו נחנך אותנו.
כן?
וכל זה.
אז אהבה, אתם מבינים שזה קשה לייצר בכזה, נכון? יש אולי חסידים ופרושים ש...
אבל האם אפשרי כבוד?
פעם אחת שמרתי איתו.
שמירה. יש לך שש שעות.
שמירה, ארבע שעות, שש שעות, לא יודע כמה זמן זה.
אחרי שעתיים כבר מתקלף כל מה שאפשר לדבר, הדברים הרגילים, והם מתחילים להגיע פנימה.
ואז הוא סיפר לי.
איזה מאמץ בכלל הוא עשה כדי להגיע לקרבי?
כאילו, זה שבכלל הוא הגיע לקרבי זה כבר היה 120% מן המאמץ שלו.
ואיזה משפחה הוא הגיע,
כאילו, באמת באמת קשה לו וכל זה.
ואז אתה אומר, שמע,
אני לא אהיה חבר שלו כנראה, אנחנו לא בזה,
אבל אני נורא נורא מכבד.
מאוד מאוד, פתאום אתה מאוד מכבד את המאמץ הזה.
מזל שהשמירה הזאת הייתה
באמצע הטירונות, שזה עזר לי לשנות היחס
אליו בהמשך הטירונות.
כאילו אתה מחבר, אתה אומר תשמע יש כאן אדם, הוא כאן, הוא נמצא, הוא נוכח
הוא לא הגיע לכאן בטעות, הקב' הביא אותו
כמו שאמרתי לכם, בסוף התירונות הוא הלך למקום אחר, אני לא יודע לאן
המרחב הזה של כבוד למי שלא מסכים איתך
או למי שהוא לא בכיוון שלך, הוא לא בז'אנר שלך בכלל, בסדר? הוא לא... הוא כאן, והוא נוכח, מגיע לו כבוד, התורה מתעקשת על הכבוד הזה, על נתינת המרחב,
הוא נוכח כאן, אתה לא חייב לאהוב אותו,
אבל כבוד אתה חייב לתת לו,
וזה לא נהגו כבוד זה בזה. וזה מה שהתורה כאן אומרת על אבכי אחיך עמך.
לא דורשים כאן אהבה.
לא דורשים כאן אהבה. דורשים כאן רגישות לזולת.
שים לב, הוא נמצא, הוא קיים, הוא נוכח,
הוא כאן, הוא לא כאן, הוא בא, הוא הלך, הוא חזר, הפעילות שלו עולה, הוא יורדת.
כשאדם מתחיל, מפתח את החושים האלה, אתם יודעים, כל דבר הוא ניתן לפיתוח.
כמו שאפשר לפתח חושתה,
מה שכתוב על היין מאחורה,
היין עמוק, עם סיומת ארוכה, עפיצות בינונית, טעמי וניל, תפוזים, פודיקה, אני בחיים לא יודע, הכל נראה לי, אני משחק אותה כן, אני לא נעים, אז אני עושה, בציר 18 היה משובח, וזה, כל זה,
אבל אני לא לגמרי מבדיל, אני מבדיל בין היבש למתוק, אבל אני לא מבדיל בין טוב, טוב, אבל
אומרים שזה טעם נרכש.
בוודאי אפשר לפתח טעם מוזיקלי,
אפשר גם לפתח טעם חברתי,
ושאדם נהיה יותר רגיש למושג הזולת
והכבוד לזולת.
גם אם אתה לא אוהב אותו,
גם אם אתה לא חבר שלו,
גם אם אתם לא זורמים באותו זרימה,
כבוד
צריך לתת, וזה הפרק הזה של ספירת העומר שאנחנו
מתקדמים בו לקראת מתן תורה,
זה מה שהוא דורש מאיתנו.
אהבת להערכה כמוך זה פסקת הפסגות,
אבל גם אם לא הגעת לאהבת להערכה כמוך,
כבוד לתת לזולת ומקום ומרחב ויכולת
להיות נוכח ולהביא את עצמו לידי ביטוי,
זה בוודאי חובה של כל אחד ואחד מאיתנו שנזכה לזה אמן ואמן.
חזקים וברוכים.
