משה רבנו והכניסה לארץ – לפרשת ואתחנן | הרב אהד קרקובר

הקושי בכניסה לארץ

פרשת ואתחנן פותחת בתפילתו של משה רבינו להיכנס לארץ. תפילות רבות של משה רבינו מופיעות בתורה וזוהי התפילה היחידה שהקב”ה בחר לא לשמוע לתפילתו. במדרש מופלא, המתאר את רגעי מותו של משה רבינו, מביאים חז”ל את נוסח תפילתו של משה להיכנס לארץ (דברים רבה יא י):

“רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל עד שיהיו מאמינים לשמך, כמה צער נצטערתי עליהם במצוות עד שקבעתי להן תורה ומצות, אמרתי כשראיתי בצרתן כך אראה בטובתן. ועכשיו שהגיע טובתן של ישראל, אתה אומר ‘לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה’? הרי אתה עושה תורתך פלסתר, דכתיב ‘בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא’, זו היא שילום עבודה של ארבעים שנה שעמלתי עד שיהיו עם קדוש ונאמן, שנאמר ‘וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן'”.

חז”ל אומרים שמשה התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות, כמניין ואתחנן. בכל התפילות הנוראות והנשגבות הללו הקב”ה לא קיבל את תפילתו. ייתכן וזהו לימוד ראשון, אף למשה רבינו הקב”ה אומר ‘לא’; יש תפילות שלא מתקבלות.

לגופו של עניין, משה רבינו לא זכה להיכנס לארץ ישראל. רבים מגדולי ישראל התאוו לארץ ישראל ולא זכו לעלות אליה. הגר”א היה בדרכו לארץ ישראל וחזר, וכן הבעש”ט הקדוש תכנן לעלות לארץ. בגמרא (כתובות קיב א) מסופר שכאשר רבי זירא עלה לארץ ישראל הוא לא מצא מעבורת שתעביר אותו את הנהר ולכן הוא אחז בחבל שהיה תלוי מעל הירדן כגשר ועבר את הירדן. אמר: ‘מקום שמשה ואהרון לא זכו, מי יאמר שאני אזכה’? לא רק משה ואהרון לא זכו, אלא עם צדיק, דור המדבר, יצא ממצרים בשביל להיכנס לארץ ישראל ולא זכה.

לא פשוט לזכות לארץ ישראל. יש עיכובים רבים המונעים לזכות אל ארץ ישראל, אף אצל גדולי עולם. ויש מקום להתבונן: מה מעכב זכייה זו בארץ ישראל?

המהר”ל מפראג (נצח ישראל ח) מבאר עניין זה בביאורו את מאמר חז”ל: “בט’ באב שבכו בכיה של חנם והקב”ה קבע אותם בכיה לדורות” ואומר המהר”ל ש”זהו ענין זה עמוק מאוד מאוד”.

יש להבין מדוע חטא המרגלים והבכייה של חינם היא הסיבה לחורבן הבית? מדובר בדורות אחרים ובוודאי ששערי תשובה לא ננעלו. מדוע בכיה על הכניסה לארץ היא סיבה לבכייה של חורבן הבית בתשעה באב?

מסביר המהר”ל שהתורה נצחית היא, ומה שכתוב בתורה חקוק בחותם הנצח. יציאת מצרים כתובה בתורה, ולכן לעולם לא נהיה משועבדים. אי אפשר לקחת את יציאת מצרים מאיתנו, לעולם נישאר עם לד’ א־להינו. לכתחילה, הכניסה לארץ הייתה אמורה להיות חלק מהתורה. דור המדבר היה אמור להיכנס לארץ עם משה רבינו בראשם. התורה הייתה מתחילה בבריאת העולם ומסתיימת בארץ ישראל. כלומר, הכניסה לארץ הייתה חלק מיציאת מצרים.

בחטא המרגלים עם ישראל חטא ובכה בכיה של חינם. כעת דור המדבר אינו נכנס לארץ, ולכן יש הפסק בין יציאת מצרים ובין הכניסה לארץ. יציאת מצרים והמסע במדבר הם חלק מתורה, התורה נגמרת בשערי ארץ ישראל. ארץ ישראל אינה חלק מהאספקלריא המאירה, אלא הארת פני הלבנה של יהושע. על כן, הבכייה של חינם ניתקה בין מהלך יציאת מצרים ובין הכניסה לארץ, ואין לכניסה לארץ את אותו חותם הנצח של יציאת מצרים.

אם משה רבינו היה מכניס את ישראל לארץ לא היו גולים. לא היה שייך כלל עניין הגלות והפירוד. כפי שחירותנו וזהותנו נצחיים כך ארץ ישראל הייתה נצחית. אך הבכייה לחינם הפכה את הכניסה לארץ לחלשה, מסופקת ולא אמיצה.

עניין זה שייך לכל הקשיים של האומה הזו. אומות העולם צומחות מן הארץ, מהקיום הפשוט של חיי החול. גיבוש זהותם צומח מתוך חשבונות העולם המעשי, והשמים אצלם נפרדים מן הארץ. נכון שיש לאומות העולם תרבות וערכים, אך הם אינם מהווים את עצם הקיום של העם אלא הם רק תוספת. לכן מציאות השמים נמצאת בספק אצל אומות העולם. כאשר החשבונות הארציים הם העיקר השמים ועולם הערכים יכולים להיעלם.

מה שאין כן בקרב עם ישראל, עם ישראל מתחיל מהשמים. תחילתו באברהם אבינו, ההתחלה היא האידיאל הגדול של קריאה ודבקות בשם ד’. השמים הם המציאות הפשוטה עבורנו והארץ היא המסופקת. סוגיית הכניסה לארץ בפועל – המבטאת את כניסתו של הקב”ה לעולם. כניסת המגמות הקדושות הא־להיות לתוך הארץ – אינה כתובה בתורה. לכן כאן יש חולשה, סוגיה זו לא חתומה בחותם הנצח. יש צורך באלפי שנים המבררים כיצד יוצרים את החיבור בין השמים ובין הארץ.

זו הסיבה לעיכוב הכניסה לארץ, אף אצל גדולי ישראל. סוגיית כניסת התורה לעולם היא חידוש גדול ויש בה קושי. זוהי הבכייה של חינם, הפחד מהארץ האוכלת יושביה, היוצרת נתק שהוא הסיבה לבכייה לדורות – הגלות והנתק גרמו שנעבור בירור של אלפי שנים כדי לגלות את החיבור הנצחי והקבוע אל ארצנו הקדושה.

עיכוב תפילתו של משה

יש מקום להתבונן מדוע הקב”ה לא קיבל את תפילתו של משה רבינו. כל נוראות התחנונים של משה רבינו הושבו ריקם, וכי לא מגיע למשה רבינו שתתקבל תפילתו? נראה כי התשובה כתובה בפרשה: “וַיִּתְעַבֵּר ד’ בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי” (דברים ג כו). למענכם – בשבילכם. משמע כי מצד משה היה ראוי שתפילתו תתקבל, אך היא לא התקבלה בשביל עם ישראל. כך עולה מפשט הכתובים.

המדרש מבאר את העניין (דברים רבה ב ט):

“‘כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה’. אמר לו הקב”ה למשה אם אתה נקבר כאן אצלן, בזכותך הן באין עמך.”

אם אתה נכנס לארץ דור המדבר כביכול אבוד, אך אם אתה תיקבר איתם אז בזכותך הם באים איתך.

“אמר רבי לוי למה הדבר דומה? לאחד שנתפזרו מעותיו במקום אפילה, אמר: ‘אם אומר אני האירו לי שאקבץ מעותי, אין בריה משגחת עלי’. מה עשה? נטל זהוב אחד והשליך בתוכם והתחיל צווח ואומר: ‘האירו לי זהוב אחד היה לי ונפל ממני כאן’, והאירו לו. מה עשה משנטל את הזהוב? אמר להן: ‘בחייכם, המתינו לי שאלקט את המעות’, וליקטן. בזכות הזהוב נתלקטו המעות. כך אמר לו הקב”ה למשה: ‘אם נקבר אתה אצלם במדבר הן באים בזכותך ואת בא בראשם’, שנאמר (דברים לג, כא): ‘וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ וגו’ וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם'”.

מצידו של משה היה ראוי שתתקבל תפילתו, אך ד’ לא קיבל תפילתו כדי שיוושע דור המדבר כולו בזכות משה שייקבר בעבר הירדן.

חטא משה המונע את הכניסה לארץ

לאור המדרש ניתן להרחיב את היריעה ולהבין את סוד מניעת קבלת תפילתו של משה, המשמעות העמוקה הטמונה בפסוק ‘ויתעבר ד’ בי למענכם ולא שמע אלי’.

תחילה נפתח בפרשת דברים. משה רבינו חוזר בפני עם ישראל על חטא המרגלים והוא אומר להם: “גַּם בִּי הִתְאַנַּף ד’ בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם” (דברים א לז).

פסוק זה קשה הוא. מה כוונת משה שד’ התאנף בו ‘בגללכם’, הרי משה חטא? על פניו הדבר אינו ראוי, האדם חוטא והוא מאשים אחרים? ניתן לומר כי הכוונה היא ‘בסיבתכם’, היינו העם התלונן וביקש מים, וזה גרם לי לכעוס ולחטוא. חטא ישראל גרם למשה לחטוא. אך סוף סוף מדובר בחטא משה, האחריות אמורה להיות עליו, וכיצד הוא מעביר את האחריות לעם ישראל? כמו כן מדבריו של משה נראה כי בגלל חטא המרגלים הוא לא נכנס לארץ.

אנו מוצאים בדברי חז”ל כי באמת משה רבינו לא נכנס לארץ בגלל העם (במדבר רבה יט יג):

“אמר לו הקב”ה למשה באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ? משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן. ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך, אמר לו המלך: ‘אם את נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות שאתה השבית הצאן’? אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ‘שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר, ואת מכניס דור אחר? עכשיו יאמרו אין לדור המדבר חלק לעולם הבא, אלא תהא בצדן ותבא עמהן'”.

משה אחראי על דור המדבר ומנהיגו, והוא נשחט במדבר. וכי משה ייכנס? לכן כתוב ‘בגללכם’. פרשנים רבים דנו מה חטאו של משה, שהוא אינו כתוב בתורה, ולכן אולי משמע שמשה לא חטא, אלא משה לא נכנס לארץ ‘בגללכם’. אולם, סוף סוף כתוב באופן מפורש: “יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם” (במדבר כ יב). אי אפשר לעקור מקראות מפורשות.

נראה לומר, כי חטאו של משה כאדם פרטי אינו סיבה שלא להיכנס לארץ. מדובר בחטא כה קל וקלוש, וודאי ראוי שימחל ד’ למשה מצד חשבונו האישי של משה. אך ההקפדה על משה היא מצד שהוא רועה של הצאן. החטא לא היה בעניין אישי של משה, אלא באופן רעיית הצאן. לכן משה אומר ‘בגללכם’, מצידו האישי ודאי הוא ראוי, אך בגלל שמשה הוא רועה הצאן והוא פגם בכך, אזי הוא הצטרף אל הגזירה הא־להית של מניעת הכניסה לארץ. היה ראוי שרועה נאמן יקדש את שם ד’ כראוי וילמד את העם תורת ארץ ישראל ואמונת ארץ ישראל, שהיא בדרך של דיבור ולא הכאה.

חטאו של משה אינו מצד המשה הפרטי, שמצד זה ודאי היה ראוי להיכנס, אלא רק מצד משה המנהיג. ‘בגללכם’ – מצד שהוא מנהיג הצאן הוא לא נכנס, כדי שהצאן יישאר עם הרועה.

לאור זה, באופן פשוט תפילת משה להיכנס לארץ אינה להיכנס לארץ בתור מנהיג, הרי משה כבר מינה את יהושע. כן הוא אומר: “אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן” (דברים ג כה). משה אומר: ‘אני כבר לא מנהיג הצאן, אך אני גם יהודי. תן לי להיכנס לארץ יחד עם בני לוי, שלא מתו. חטאתי במי מריבה בהקדשת שמך, שאיני מתאים להנהגה בבחינת ארץ ישראל, אך בתור אדם פרטי ראוי אני להיכנס’. זוהי טענה ראויה.

בסוף מדרש רבה דברים חז”ל אומרים כי משה ביקש להיכנס לארץ אף בתור בעל חי, לא ראוי שתפילה כזו תתקבל?! אך באמת לא היה פשוט לא לקבל את תפילת משה. המדרש מתאר את הרעש הגדול שהיה בשמים עד שהקב”ה אמר למלאכים לא להעלות תפילתו של משה. היה צריך לסתום את השמים כדי שתפילתו לא תפרוץ את כל הרקיעים. קושי גדול היה לא לקבל את תפילתו של משה רבינו ע”ה.

גילויי השקיקה של משה רבינו לארץ ישראל

אומר משה שהקב”ה התגבר על פשטות הרצון לקבל את תפילתו – ‘למענכם’. כדי לבאר כיצד הדבר הוא ‘למענכם’ נחזור לדברי המהר”ל מפראג.

כפי שראינו, ההסבר הראשון של המהר”ל את בכיית החינם ואת בכיית הדורות הוא שיש נתק בין יציאת מצרים ובין הכניסה לארץ. המהר”ל מפרש פירוש נוסף. כאשר עם ישראל בכה בכייה של חינם כדי לא להיכנס לארץ, זה גילה על נתק נפשי בין עם ישראל ובין ארץ ישראל. כל דבר שואף להגיע אל מקומו, כך דרך הטבע. כאשר עם ישראל בוכה הוא מגלה שהוא לא נמשך אל הארץ מבחינה נפשית. ארץ ישראל אינה חקוקה אצל העם כמקומו, אחרת הוא היה נמשך אליו.

מכח חולשה זו, שגילתה על הנתק בין עם ישראל ובין ארץ ישראל, נקבעה בכייה לדורות. בכיית החינם, שגילתה את חולשת החיבור בין עם ישראל וארצו, היא הסיבה לבכייה לדורות. באופן עמוק זה אותו הסבר כמו ההסבר הראשון, אלא שההסבר הראשון הוא מצד המבט המקיף של התורה, ההסבר השני הוא מצד ליבם הפנימי של ישראל.

אומר הקב”ה למשה: ‘אם אתה תיכנס לארץ ישראל בתור צדיק פרטי אז מבחינתך זה יהיה דבר נפלא מאוד. אך אם לא תיכנס תפילותיך וגעגועיך ייחקקו בקרב העם’. יש ערך גדול לגעגועים של משה רבינו, פי כמה וכמה מערך כניסתו לארץ כאדם פרטי. בזכות אי-כניסתו של משה עם ישראל זכה לתפילות נוראות, שקיקה נוראה של גדול הנביאים לארץ ישראל. שקיקת הדורות כולם באים מכח הגעגועים של משה רבינו. לכן אומר משה ‘למענכם’, למען הדורות כולם. יותר יקר בעיני ד’ השקיקה הרוחנית הנוצרת מהמניעה, מאשר לאפשר למשה רבינו להיכנס כאדם פרטי.

משה הוא השליח ציבור החושף את הגעגועים הנוראיים של ישראל לארץ ישראל. געגועים אלה הם התיקון לבכייה של חינם. לעומת הבכייה של חינם, שמבטאת את חולשת הקשר, משה רבינו חושף את הקשר לעילא ולעילא, באופן נורא ונשגב עד מאוד, שמתוכו יונקים הגעגועים כולם לשיבת ציון.

תפילתו של משה פעלה הן מצד עוצמת חמש מאות וחמש עשרה תפילות של אדון הנביאים, והן מצד איכות התפילות. כאשר אדם מתפלל אל ארץ ישראל הוא מברר את הקשר אל ארץ ישראל, וככל שהתפילה מתעמקת הקשר מתברר עוד ועוד. מתגלה סוד הקשר של פסגת הרוחניות, שהיא התורה הקדושה.

משה רבינו הוא מקור התורה השמיימית, המגלה כיצד מדרגת משה דורשת את הארץ. בכך משה רבינו מעלה את כל מדרגת ארץ ישראל, שהיא לא תהיה ארץ טבעית, אלא ארץ שהיא תקוות כל עליונים ותחתונים. משה רבינו מעלה את השקיקה לארץ ישראל משקיקה נורמלית וחילונית של כל עם הדורש מקום, אל שורש התורה. הוא מעלה את כל מדרגת ארץ ישראל למדרגת תורה. כח תפילתו של משה פעלה על העלאת כל ארץ ישראל אל השורש העליון של התורה.

לכן מניעת כניסתו של משה רבינו היא ‘למענכם’. היא פעלה לעילא ולעילא ממה שהיה מתרחש אם משה רבינו היה נכנס אל הארץ כאדם פרטי. אף בזכות זה כל דור המדבר יזכה להיכנס אל הארץ, מכיוון שנעשה פה תיקון שורשי של חיבור כל נשמות הדורות כולם בזכות משה רבינו.

כך משה רבינו מתקן את שורש סיבת החורבן, הבכייה לדורות. מכח תפילת משה ניתן הכח לתפילת הדורות השוקקים לבניית בית המקדש השלישי במהרה בימינו.

שבת שלום ומבורך!