הסגר נגמר, החיסונים כבר כאן, ופעם אחר פעם מבטיחים לנו שהנה התרבות חוזרת, אך בדיקה זריזה מגלה לנו כי המצב בשטח מעט שונה: האומנים לא ממהרים לקבוע הופעות, המועדונים והיכלי התרבות לא ממהרים לפתוח תאריכים ולפרסם מופעים וגם הקהל לא בדיוק זורם בהמוניו.
בכדי להבין מה הצפי האמיתי לחזרת התרבות החלטנו להתנתק מההוראות הלא ברורות של משרדי התרבות והבריאות, ולצאת לשטח ולשוחח עם יונתן דובוב, מנהל מועדון ה’גולה’ בפתח תקווה, ועמית שכטר, מנהל מועדון הנוקטורנו הירושלמי.
ילד סינתטי כבוי
“אנחנו כבר לא יכולים לחכות” אומר שכטר, “כבר מדגדג לנו בקצות האצבעות לפתוח, ואנחנו כבר משבצים הופעות לחודש מרץ. מי שיותר חושש זה האומנים, כי לא כל כך ברור להם מי ומה יהיה בקהל, באיזה קונספט אנשים יגיעו להופעות. בנוסף, כולם נורא בערפל לגבי המודל הכלכלי, מה תהיה תפוסת הקהל, האם יהיו הנחיות שונות למקומות שהם גם מסעדות וכו’. יש המון המון אי ודאות בתחום הזה, אבל אנחנו חד משמעית מסתכלים קדימה”.
על מנת להתמודד עם אי הוודאות המדוברת, החליט דובוב לכנס מפגש פסגה של אמנים, מפיקים ואנשים מתחום התרבות. “צריך להבין ששנה שלמה החבר’ה היו מובטלים” הוא אומר. “בקושי הופיעו מול אנשים. וגם זה היה בדרך כלל דרך מצלמות, מדיה דיגיטלית או על משאיות. אז רגע לפני פורים ולקראת תחילת הסוף של הקורונה, החלטתי שהגיע הזמן לראות אחד את השני ולהבין גם מה הכיוונים ולאן הולכים.
“היה מפגש אופטימי” הוא משתף, “אנשים מתחילים באמת לראות את הסוף, ובכלל, עצם העובדה שהיה אפשר להיות קצת אחד עם השני ולראות אנשים פיזית, עזר להבין שכולנו נמצאים באותה סירה וכולנו רוצים לחזור. יחד עם זאת”, הוא מסייג, “אנחנו ריאליים ומבינים שהחזרה לשגרה, בניגוד לחזרה שהייתה אחרי הגל הראשון, לא תקרה בבום או בבת אחת. אם אחרי הגל הראשון חשבנו שהנה זה מאחורינו ומתחילים הכל מחדש, אז אחרי הגל השני אנחנו כבר מבינים שהחזרה תהיה בצורה הרבה יותר הדרגתית.
לעומת דובוב, שכטר נשמע קצת פחות מסויג. הוא כבר קפץ למים פעם אחת, ובין הסגר הראשון לשני הספיק להפיק לא מעט הופעות, וכמו שהבנתם הוא מתכוון לעשות זאת שוב ברגע שהעניין יתאפשר. “מה שהיה בין יוני לספטמבר, מיד אחרי הגל הראשון, זה חלון הזדמנויות שפשוט ניצלנו אותו. נכון, מאז אנחנו בהפסקה של מופעי תרבות, אבל גם במהלך הקורונה המצאנו את עצמנו מחדש, רישתנו פה את כל האולם במצלמות, למדנו לעבוד בצורה טובה עם הפייסבוק לייב ועשינו פה הופעות בדיגיטל עם גדולי האומנים”.
‘הגולה’ בימים כתיקונם .קרדיט :דנה כספי
הו, הופעות הדיגיטל. מילת הקסם של הקורונה. מה אתם אומרים, הופעות בדיגיטל כאן כדי להישאר או שעוד ניזכר בהן כאנקדוטה?
“הדיגיטל פה בשביל להישאר” קובע דובוב באופן נחרץ, “וזה באמת דבר מרכזי שעלה בשיח פה. ברור לנו שאנשים יחזרו להופעות ולכל מה שהכרנו לפני הקורונה, אבל אולי תהיה גם דרך לשווק את ההופעה לקהל שנמצא בבית ובכל זאת רוצה לראות את ההופעה בלייב, אם זה בזום או בפלטפורמות דיגיטליות אחרות. צריך גם להבין שיש הבדל בין תחומים שונים. הופעות סטנדאפ ומוזיקה דרך המסך חד משמעית לא מעבירות את אותה חוויה, אי אפשר לצרוך ככה את התרבות הזו. אבל, יש הרבה תחומים שדווקא עובדים מעולה בזום, כמו הרצאות, פגישות ודברים כאלו. לכן לדעתי השוק של הופעות דיגיטליות ילך וייחלש כשאנשים יחזרו בצורה איטית ובטוחה ללכת למועדונים, אבל עולם ההרצאות בדיגיטל רק ילך ויגדל”.
“העתיד לדעתי נמצא איפשהו באמצע” מסכים שכטר, “ולכן גם כשנחזור להופעות רגילות אנחנו מתכוונים להישאר במתכונת של אירועים היברידיים, עם קהל שנוכח במקום מצד אחד אבל גם נמשיך לשדר בפייסבוק לייב לצופים בדיגיטל מצד שני. אי אפשר לקיים רק הופעות פרונטליות מהסוג הישן, כי אנחנו מוגבלים עם תפוסת קהל וצריך לראות איך זה יעבוד. יחד עם זאת ברור שלא נקיים הופעות רק בדיגיטל כי אנשים שבעים כבר מהפורמט הזה ולא יכולים לראות עוד הופעות דרך מסכים, לכן אני חושב שזה יהיה איפשהו באמצע. יהיו אנשים שיצרכו גם את התרבות הזו וגם את זו, וזה איכשהו ישתלב”.
בהקשר הזה, יש הבדל בין התרבות הכללית לתרבות היהודית?
“התרבות היהודית ספגה מכה אנושה” עונה דובוב, “אפילו עוד יותר מהתרבות הכללית. הרבה מהאומנים והנגנים בתרבות היהודית מתפרנסים גם מהופעה בשמחות משפחתיות, וברוך השם בציבור הדתי יש הרבה כאלו: חתונות, בר מצוות, אירועי בתי כנסת, שמחות כאלו ואחרות, שהיוו חלק משמעותי מהפרנסה של אומנים רבים. חוץ מזה, הציבור הדתי מאוד מודע לצד הכלכלי ולהתנהלות נכונה עם הכסף, והמצב הכלכלי הלא פשוט שנגזר עלינו הוביל למצב שלאנשים אין מספיק כסף להשקיע גם בתרבות.
“וכן, גם כאן החזרה תהיה הדרגתית” מדגיש דובוב. “גם עכשיו, עם החיסונים, אנשים עדיין מפחדים להתקהל, מה שמשליך באופן ישיר על ההוצאה עבור תרבות של קהילות, בתי כנסת ואירועים משפחתיים. אנחנו מנסים למצוא לזה כל מיני פתרונות יצירתיים כמו שידורים או אירועים מצומצמים, אבל זה גם הזמן באמת לתמוך באמנים ולחזק אותם. אני קורא מפה גם לאמנים להבין ולהתאים את עצמם למציאות הקיימת, וגם קורא לקהל להבין שבלי תרבות, ובטח שבלי תרבות יהודית, יהיה לנו מאוד קשה להתנהל פה ולקדם את התרבות הזו ואת הבשורה הכל כך חשובה שהיא מביאה”.
“תרבות יהודית זה משהו שזורם לנו בעורקים” אומר שכטר, “ושזור היטב בתוך תמהיל התרבות של עמותת התרבות שלנו: ‘ספקטרום’, ובאולם התרבות שלנו ‘נוקטורנו לייב’. אנחנו חושבים ש’נוקטורנו’ מאז ומתמיד היה מקום פלורליסטי שבו כולם מרגישים בנוח: דתיים, חילונים, סטודנטים ואנשי רוח. הבחירה שלנו להיות כשרים וסגורים בשבת, באה ממקום מכבד שמבין גם את העיר שבה אנחנו נמצאים, וגם מתוך אמונה אמיתית שבשבת גם אנחנו וגם המקום צריכים לנוח”.
עמית שכטר , הבעלים של ‘נוקטורנו’ .קרדיט : קובי שרביט
חוסן לישראל
בנוסף לכל זאת, גם שכטר וגם דובוב מסכימים כי האומנים הפעם הרבה יותר מהוססים, ושתידרש בנייה של אמון שתתרחש לאט לאט. “האומנים מאוד רוצים לחזור להופיע” אומר שכטר, “אבל חלקם אומרים לנו בואו ונשב רגע על הגדר, נראה קודם איך הדברים קורים ואיך הקהל מגיב. אז אנחנו כאן כבר מתכוננים לפתיחה עוד שבוע-שבועיים, אבל אנחנו מודעים לזה שזה עדיין לא יהיה כמו שהיה לפני הקורונה כשהיו פה הופעות כל ערב, שישה ימים בשבוע”.
“כולם מקווים לחזור” מסכים דובוב, “אבל כולם מפוקחים וזהירים אחרי פעם שעברה. אני מעריך שהופעות ראשונות כמו של פעם נראה רק אחרי ספירת העומר, במיוחד אצל הדתיים. בחודש הקרוב אני מעריך שעדיין יהיו מגבלות וחששות, ובספירת העומר יש את העניין שלא שומעים מוזיקה, ככה שהערכה האופטימית והזהירה שלי היא שעונת ההופעות כמו שאנחנו מכירים אותה תחזור רק אחרי ספירת העומר”.
“ההערכה הזהירה שלי היא שנחזור לעצמנו לשגרת חיים נורמלית באזור מאי-יוני” אומר גם עמית, ומצביע בערך על אותה תקופה בשמה הלועזי. “בתנאי כמובן”, הוא מסייג, “שלא יפתיעו אותנו עם מוטציות ווריאנטים כאלה ואחרים. אנחנו מקווים שזה לא יקרה, ועובדים פה כרגע על כך שכל העובדים יהיו מחוסנים. אנחנו מאוד בעד חיסונים, ומאמינים שזה יוציא אותנו מהמגפה לחיים הנורמליים כמו שהתרגלנו אליהם. קדימה, לכו להתחסן!”.
ה’נוקטורנו’ בימים כתיקונם . קרדיט :קובי שרביט
