ההלכות שאנחנו נראה עכשיו הן בעצם מנהגים.
דוגמה, אני קופץ,
אומר השולחן ערוך בסעיף יז,
עמוד כח,
טוב להיזהר מלומר שחילנו בין המצרים על פרי או על מלבוש,
אבל על פדיון הבן אומר ולא יחמיץ המצווה.
וכן כותב הרמה,
בפרי שלא ימצא אחר תשעה באב, יימצא אחר תשעה באב, מותר לברך ולאוכלו בין המצרים.
במילים אחרות, מי יכול על ימים כאלה
של חורבן
להגיד שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה
אדרובע, אנחנו היינו מתים
שלא יגיע הזמן הזה.
להפך, היינו חיים
היינו מאוד רוצים לחיות חיים שלמים ובריאים בלי שיגיע הזמן הזה שהוא נקרא ימי בין המצרים. מישהו יכול לברך שהחיינו בזמן הזה?
טוב, אם יש פרי שלא יהיה
אחרי תשעה באב,
אז מקלים, יש כאלה שמקלים רק בשבת
הייתי אומר בזמננו, אין פרי שהוא נמצא עכשיו
ולא יהיה אחרי תשעה באב.
אין פרי.
כל הפירות הקיימים היום יהיו גם אחרי תשעה באב. הפרי היחיד שהוא מאוד קצר דרך,
קצר עונה,
זה מישמיש.
יש ביטוי בערבית, קוראים לו בוקרפיל מישמיש.
מה זה בוקרפיל מישמיש?
מחר בבוקר תתקבל כמו שיהיה מישמיש. זאת אומרת, מישמיש יש היום, ומחר כבר לא יהיה.
זה משהו שבא והולך,
תקופה מאוד קצרה.
גם היום, שיש לנו,
ככה כל מיני פטנטים איך להאריך עונה,
אחד בא יותר מוקדם, אחד יותר מאוחר,
גם התקופה היא לא כל כך ארוכה, היא מאוד קצרה, שבועיים-שלושה נגמר.
אבל כל פרי אחר, לא יודע אולי איזה פרי הגיע עכשיו לשוק,
סברס.
סברסים הגיעו עכשיו לשוק,
סברס אנחנו נראה אותו עד ראש השנה גם,
אין שום בעיה.
עץ.
סברס מזורחים בורא פרי העץ, בוודאי.
לא, זה עץ.
עכשיו אתה תשאל אותי, כן, זה עץ, אז למה לא מתחייב באורלה?
נכון?
חייב באורלה.
כל מה שהסברס
בעבר לא היה חייב באורלה, כי גידלו אותו לגדר, לסייג.
ומה שגדל לגדר, לסייג, לא.
לא חייב באורלה, כי זה לא בא לצורך הפרי. נכון שנהנים לו פרי, אבל זה היה פעם,
כדי שמי שרוצה להיכנס לחצר,
הוא עובר איזושהי משוכה כלשהי,
נכנס דרך המשוכה להיכנס לחצר,
זה קצת, הייתי אומר, לא נעים,
יותר מהבקבוקים שהיו שוברים על הגדרות למעלה,
ביציקה,
אבל בכל זאת
זה לא נעים.
לי הייתה דוגמה שכשאני הייתי אחראי כשרות,
באותה שנה התחילו לגדל, סברס קראו לזה בלי קוצים.
היום קוראים לזה סברסית,
כי יש לזה קצת קוצים. כתבו סברס בלי קוצים, הטעו את האנשים,
טבעו אותם.
מה זה בלי קוצים?
סברס בלי קוצים היה בו מלא קוצים,
קטנים, עדינים, נכנסים טוב, לא יוצאים.
אה, יש קטנטנים כאלה,
או גדולים שאפשר לשלוף.
התואר, קוראים לזה היום סברסית.
כן? זה סברס עדין, הוא תוקר ככה בעדינות,
נשאר לה הרבה זמן,
זהו.
אז באותה שנה שתלו הרבה סברסים.
היית רואה באזור של שפיים, יקום כל האזור הזה,
שורות-שורות, שמים
ענף אחד, שזה העיגול,
ומייד באותה שנה כבר תורה עליו סברסים.
90 ומשהו אחוז מהשוק היה אורלה,
כי החליטו לגדל, והגידול הזה היה לצורך פרי.
הייתה בעיה בריאות השנה,
תשנ״א, משהו כזה.
זאת אומרת,
אנחנו צריכים לראות, בסמריס יש אורלה,
וממילא גם הוא נחשב כפרי העץ, וזה מה שמברכים עליו,
בורא פרי העץ. אבל בכל מקרה, לענייננו,
אין לנו היום פירות שאני יכול לבוא ולהגיד,
לא יהיו אחרי תשעה באב.
עוד שבעה ימים.
אתם מבינים?
עוד שבוע תשאל באב,
מה עשינו לטובת העניין?
איך אנחנו נגיע לתשאר באב?
אהבת חינם?
מישהו רצה להוציא ממך כסף,
סתם על פינה?
תאהב אותו, תאהב אותו, בסדר?
לא להחזיק, לא להחזיק, לשחרר.
תאהב אותו, אפילו שהוא התכוון
לעשות משהו לא טוב, אתה תהיה בסדר.
בעזרת השם ככה נביא את המשיח,
את הגאולה השלמה.
ובכל מקרה זה לעניין שהחיינו,
אז לשים לב גם לשולחן הארוך הוא אומר,
טוב להיזהר מלומר שהחיינו בין המצרים.
לרוב נגיד שהחיינו וקיימנו לזמן הזה,
חס ושלום, חס וחלילה, מה יגיד הקדוש-ברוך-הוא?
אין בעיה, גם עוד שבועיים אני אעשה לך זמן כזה. שהחיינו? אמרת?
קח את זה לעוד שבועיים-שלושה.
לא.
לא מברכים שהחיינו בימי בין המצרים.
דבר נוסף
שמביא השולחן ערוך, סעיף ב',
נלך עכשיו לפי הסדר,
מראש חודש עד התענית,
ממעטים במשא-ומתן
ובבניין של שמחה,
כגון בין חתנות לבנו,
או בניין של ציור וחיור,
או בנטיעה של שמחה,
כגון עבר נקשי מלכים שנוטעים לצל להסתופף בצלו,
או מידי הדס או מידי העלים.
בקיצור, לא נוטעים, לא שוטלים, זה לא הזמן עכשיו
להקים גינות.
אפשר לקיים את הגינות, אבל לא להקים אותן.
זאת אומרת, גנן, בתקופה הזאת, הדבר האחרון שהוא עושה זה לשמר
לשמר את הקיים,
השקעה, גיזום, אפשרי,
אבל לא לטועה.
אפילו לא מיני הדס, אתה צריך הדסים לסוכות.
הדסים לסוכות אם תטעה עכשיו לא יעזור לך,
זה לא יספיק זמן.
הרבה אולי.
במאי הכותלו נוטה ליפול, אף-על-פי שהוא של שמחה מותר לבנות.
ולצורך מצווה הכול מותר. זאת אומרת, אם יש בבית-הכנסת איזושהי בעיה או משהו כזה, אפשר.
תתלכלך הקילו ותגן, תנקה.
בסדר?
לא דברים של שמחה.
ואין נושאים נשיים ואין נושאים סעודות אירוסים,
אבל להיהרס בלא סעודה מותר,
ואפילו בתשעה באב עצמו מותר להיהרס, שלא יקטבנו אחר.
אומר הרמב״ם, ונוהגים להחמיר שאין נושאים מיוז בתמוז ואילך,
עד אחר תשעה באב. כי השולחן ערוך אמר שלא נושאים נשים מראש חודש.
כן, סליחה, מראש חודש.
מראש חודש לא נושאים נשים.
אומר הרמב״ם, כבר נהגו מיוז בתמוז שלא לשאת נשים.
טוב, אז שאלו מה עושה הרבנות היום,
תלוי למי.
אם יש צורך,
אז מחתנים גם עד ראש חודש, מי יודע אם בתמוז זה עד ראש חודש.
ואם יש שם צורך מיוחד,
אז מנסים לומר לאנשים, תשמעו, זה לא הזמן הכי טוב,
זה לא הזמן הטוב ביותר להתחתן. עדיף להתחתן בימים טובים יותר.
נכון שמבחינת מחיר המנה זה יותר זול,
כי יש פחות דרישה,
דרישה,
כי פחות אנשים רוצים להתחתן בזמן הזה,
כי זה פחות טוב,
אבל בגלל זה גם לא כדאי שתשלם פחות על האמנה, כי גם לך זה לא יהיה טוב.
כן, כן, בעיה, בעיה.
בסדר, אבל בכל זאת
אנחנו נציע שלא.
אה, בעיה, הנה, יש בעיה,
ולצערנו היום יש כמה בעיות,
שעדיף שיהיו נשואים מאשר לא.
אז הרבה פעמים אומרים, תשמעו, טוב, תעשו חופה.
אפשר, עד ראש חודש עושים,
ובפרט שלספרדים לחלוטין,
השולחן הערוך לא מזכיר שיש איסור,
גם לא מצד המינה.
אתם יודעים, הירושלמים תמיד אהבו לאחד את השורות,
איחדו שורות.
לא דקדקו ככה,
אני אעשה דווקא את שלי, אפילו שהוא מקל, ולא דוגמה שיש לנו כאן נוספת בדבר הזה.
סעיף ט',
אומר השולחן הערוך, אני חושב שאנחנו קופצים, אבל
זה מאגד לנו את המנהגים.
יש נוהגים
שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו.
מה הפירוש בשבת זו? בשבת כן,
בשבוע שבו חל תשעה באב.
יש נוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין,
ויש שמוסיפים מראש חודש עד התענית,
ויש שמוסיפים מיוז בתמוז,
מביא השולחן הערוך, שלושה מנהגים.
מנהג ראשון שבוע שחל בו, מנהג שני תשעת הימים, ומנהג שלישי מי״ז בתמוז כבר
באמצע השבוע לא אוכלים בשר ולא שותים יין.
מה אנחנו נגיד?
שיש צדיקים
שכל השנה או כל השנים לא אוכלים בשר
באמצע השבוע חוץ מאשר בשבת?
יש כאלה.
אומר החידה,
אב חיים יוסף דוד אזולאי, יש לו ספר,
אחד מהשבעים ספרים שהדפיס עוד בחייו,
גם זה נס.
שנקרא לדוד אמת.
ספר לדוד אמת הוא ספר שמתעסק בענייני קריאת התורה, כתיבת ספר תורה, כל הנושאים שקשורים לספר תורה,
מזוזות, תפילין.
בין היתר הוא כותב
שסופר סתם שרוצה לעדן את כתיבתו,
שתהיה לו כתיבה עדינה, גרפיקה יפה,
שיתרגל שלא לאכול בשר אלא משבת לשבת.
זאת אומרת, סופר סתם, אתה רוצה כתב עדין,
תאכל בשר רק בשבת, לכבוד שבת.
אמצע השבוע, תסתדר בלי זה.
שים לב כמה זה משפיע.
נכון,
כל היום אוכלים בשר,
זה מציאות החיים שלנו היום.
אבל אם אנחנו בודקים מצד האמת, האמיתית,
לא צריכים לאכול בשר, אלא לצורך
סעודת מצווה, ושבת זה מצווה.
אין חלוקה
ביניהם.
אין חלוקה.
בכל מקרה, זה מה שהוא כותב, שזה עדינות.
האם יש צדיקים שבאמת רוצים עדינות
ורוצים להיות מחוברים לעם ישראל ולעזור ולסעוד את עם ישראל?
הם בעצמם לא סועדים.
מכיר, אם אנחנו כבר מדברים פה, רבי אליעזר,
זכר צדיק וקדוש לברכה,
זכותו יגנה עלינו.
כל מי שהיה נכנס אצלו הביתה,
הרב ביקש שתאכל קודם.
אתם יודעים מתי הרב ביקש?
לפני שהתחיל לקבל קהל, בפעם הראשונה, לפני 15-20 שנה,
הוא ביקש שאתה נכנס, תאכל.
אז היו נכנסים,
אוכל בשפע,
לא רוגלח ושתייה, כבש, עץ, עץ, כל מיני דברים משובחים. נכנס בן אדם עצוב ויוצא שמח.
אמרנו, אז יש כמה צדיקים.
ומה התפקיד הצדיק? להפוך מרירו למתיקו,
להפוך את המר למתוק.
אדם נכנס לעצוב,
יוצא שמח, קודם כל הוא יותן לו לאכול.
אחר כך,
האבין חושב שהרב טעם לזה משהו,
לא טעם כלום.
הוא הסתפק בלי לאכול בשר באמצע השבוע.
הנהגה.
אבל פה אנחנו מדברים עכשיו על ההלכות של תשעה באב, תשעת הימים.
אז הוא מביא לשולחן ערוך מנהג ראשון,
שבוע שחל בו, מנהג שני מראש חודש, מנהג שלישי מיוז בתמוז.
נכון שמקובל לומר,
הרמ״מ מביא שאנחנו נוהגים כבר מראש חודש, הרמ״מ.
שולחן ערוך, לפי הדעה הראשונה, יש נוהגים,
אז רק שבוע שחל בו תשעה באב.
קחו ירושלמים, תשאלו אותם מתי לא אוכלים בשר,
ירושלמים, ספרדים,
מדורות,
תשעת הימים.
תשעת הימים. אבל לשים לב, זה מה שהתחלנו לומר.
בראש חודש כן, כי ראש חודש זה ראש חודש.
אשכנזים גם בראש חודש לא אוכלים.
ספרדים וירושלמים בראש חודש אוכלים.
אבל מלמחרת ראש חודש, היום,
עד
יום העשירי בצהריים, לא אוכלים,
למה העשירי בצהריים?
תראו בסימן תקנח,
בסימן תקנח אומר השולחן ערוך, עמוד ל' ד',
בתשעה באב לעת ערב
הציתו אש בהיכל,
כך מביאה הגמרא במסכת תענית,
ונשרף עד שקיעת החמה של יום העשירי.
זאת אומרת, עיקר שרפת בית המקדש
היה ביום העשירי.
שואל את הברש, אמר רבי יוחנן, אלמלא אני הייתי באותו הדור,
הייתי קובע את התענית ליום העשירי.
אז למה חכמים קבעו לתשיעי? אומרת הגמרא,
תחילתא דפורענותא עדיפה.
תחילת הפורענות.
הרי מי שהצית את הגפרור הראשון, זה הבעיה.
אחר כך זה כמות.
אחר כך זה רק כמות.
מבחינת האיכות יש אפשרות שיכולה אש לתפוס בבית-המקדש,
זו הבעיה.
ולכן בתשיעי, שזה אומנם היה אחרי הצהריים,
אבל התחילה השרפה. לכן אומר השולחן הערוך,
ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר
ושלא לשתות יין בליל העשירי ויום העשירי,
ויום העשירי, אומר השולחן הערוך,
אומר הרמה, ויש מחמירין עד חצות היום ולא יותר.
זאת אומרת, השקיע לשיעור עד חצות היום.
עבר העיקר,
גם מבחינת האיכות, גם מבחינת הכמות,
עבר העיקר.
משה פנוח כותב
ביום עשירי, גם
להחמיא,
לא אוכלים בשר,
עד היום הזה.
אז קחו ירושלמים, תראו מה יגיד לך מה המנהג, לא אוכלים.
גם למחרת תשעה באב לא אוכלים בשר.
אבל הם מעיקר הדין, מעיקר הדין יש מי שאומר שאפשר, וכן, אפשר.
כמובן שבלילה, במוצאי תשעה באב,
ברור לכל הדעות
שלא אוכלים בשר.
זה לא, מישהו שאל אותי,
כן, זה לא מוצא יום כיפור,
שאוכלים בצאת התענית מה שאוכלים בכניסה.
קרפלח, לא.
מה אתם אוכלים?
אקה-תק, אוכלים קרפלח.
שנה רבה, יום כיפור ופורים.
אקה, וכל פעם שמכים,
אקה-תק.
בסדר, אוכלים קרפלח. יודעים מה זה קרפלח?
זה מין סגדו של סנבוסק,
אבל הוא בא בתוך מרק, בצק ודופנים בשר.
טוב, מנהיגי, מנהיגי, אבל לא בתשעה באב, כן? מה פתאום?
אין דבר כזה.
נשים. מוצאים תשעה באב.
דרך אגב, אם כבר הזכרנו את זה, אז נאמר שבסעודה מפסקת
אנחנו אוכלים רק תבשיל אחד,
לא אוכלים שני תבשילים בסעודה מפסקת,
בסדר?
ולכן אוכלים איזשהו תבשיל שאפשר לאכול אותו.
אני יודע מה, אצלנו מקובל, אני לא יודע מה אצלנו במקומות אחרים.
מה אתה אומר?
כן, כן, בדיוק, בדיוק. אצלנו, אני יודע, אצל ההורים,
ככה היה גם בסביבה.
היו יכולים שקשוקה.
למה?
כי אם אתה אוכל ביצה,
זה סימן לאבלות,
כתוב לאכול ביצה עם אפר.
אם אתה אוכל ביצה, גמרנו, זה תבשיל.
כל מה שאתה יכול יחד עם זה, זה תבשיל נוסף.
אני חושב שאתה יכול להביא את זה ירקות,
סעלת ירקות.
אז ביצה, סלט ירקות ולחם.
אבל אם לקחת את הביצה ובישלת אותה כתבשיל אחד עם העגבניות,
זה נחשב תבשיל אחד.
יש לך גם ביצה, שמן, אמרתי. לא, לא, לא, בלי שמן, בלי, דיאטטי.
בסדר?
בקיצור, אם אתה אוכל את זה כתבשיל אחד,
זה בושל במחבת אחד, בגדרה אחת,
הכול ביחד, זה תבשיל אחד, אז זהו, זה האוכל.
רצוי לאכול לחם רפיר.
כן, אז זהו, זה מה שהרבה אנשים עושים, זה סימן תקנג,
שאוכלים, נגיד, שעה וחצי, שעתיים
לפני תחילת הצום,
אוכלים איזושהי ארוחה כלשהי, לא נחשבת צעודה מפסקת,
ואחר כך, ממש סמוך לשקיעה,
כי בתשעה באב אין לנו דין תוספת, זה לא יום הכיפורים,
כן, שאנחנו עושים תוספת, צמים מלפניכם,
בשקיעה צריכים לגמור.
מתי השקיעה בירושלים? בערב תשעה באב?
אם אני לא טועה,
7.34-7.33, גג, אני יודע מה,
שלא ניכנס לבעיה.
מפסיקים לאכול, ברכת המזל.
אחר כך הוא לבית-הכנסת לתפילת ערבית,
אינך מתפללים קודם, בסדר? אבל אין שום דין תוספת.
אז ברגע הזה, נגיד, ב-19.15 הוא נוטל ידיים, אוכל לחם עם ביצה ואפר, בסדר, אין בעיה.
אפשרי הדבר.
דבר נוסף שחשוב זה שלא אוכלים בכנופיה
סעודה מופסקת.
לא בהם, בדיוק, שלא יהיה זימון,
כמו אבל שיושב
בדד ויידום כי נטל עליו.
יושב ומשמים,
תוהה,
הקדוש-ברוך-הוא, איך נפלנו לדבר הזה, הקדוש-ברוך-הוא,
לאיזה יום הגענו,
כמה אנחנו צריכים תשובה כדי שהיום הזה יתהפך,
בעזרת השם, ליום של בשר, מנגל,
אבל בינתיים אנחנו במקום אחר.
אז זה לגבי הסיעוד. נמשיך בסימן שלנו.
לא שומעים?
כן, כן, כן.
אז אומר לנו, השולחן ערוך, חזרנו לתקנא,
סעיף ב',
שלא נושאים נשים, כמו שאמרנו.
סעיף ג', אומר השולחן ערוך,
כן.
גמרנו. עכשיו, השנה כבר לא, ובשנה הבאה לא יהיה בכלל.
השאלה כבר לא רלוונטית.
אם יש חתונה, אנחנו כבר אחרי ראש חודש.
אין חתונות אחרי ראש חודש.
שבוע השחל בו תשעה באב, אומר השולחן ארוך,
אסורים לספר ולכבס,
אפילו לא רוצה ללבשו עתה, אלא לעניחון לאחר תשעה באב,
ואפילו אין לו אלא חלוק אחד אסור,
וכן המכובסים קודם,
בין ללבוש, בין להציע בהם המיטה,
ואפילו מטפחות הידיים והשולחן, אסור,
וכיבוש שלנו מותר.
ואז יש פה דיון מה זה כיבוש, מה זה גיהוץ,
אני מדלג על הכול.
בכל מקרה, מבחינתנו,
כיבוש ותספורת,
או אפילו לבישת בגדים מכובסים,
או כיבוס לצורך לבישה לאחר תשעה באב,
אסורים כולם יום השבוע שחל בו תשעה באב.
אומר הרמ״ה, תראו בעמוד כה בהגעה,
בסיום הסעיף הזה,
ואנו נוהגים להחמיר בכל זה מתחילת ראש חודש עד אחר התענית, אם לא לצורך מצווה.
ואז לצורך מצווה, אישה שלבישת לבנים,
מותר לה לכבש,
ללבוש לבנים ולהציע תחתיה כי זו בעצם ההלכה לגבי אישה שרוצה להיטהר, זה נקרא צורך מצווה.
בכל מקרה, לענייננו,
אנחנו צריכים לשים לב שלפי שולחן ערוך,
שבוע שחל בו תשעה באב,
אסורים לספר ולכבס,
וכביסה בין ללבוש מכובס בין לכבס ולהניח
לאחר מכן, וכל זה לפי הרמה כבר מתחילת ראש חודש.
זאת אומרת, מכניסת ראש חודש ועד תשעה באב, אחרי תשעה באב,
אפשר, אסור לכבס,
אסור להסתפר, כל מה שקשור לזה.
הרי לגבי תספורת,
זה לגבי כביסה, אני מסייג את עצמי ברמה,
כי לגבי תספורת מביא הרמה לאחר מכן,
זה סעיף, איך?
לא, יש רמה שאומר שנוהגים בכל זה מי יז בית עמוד ז.
איפה?
כן, הנה, תראו,
בעמוד 50, בסוף סעיף ד',
יש כוח.
ונוהגים להחמיר מתחילת ראש חודש לעניין כיבוס,
אבל תספורת נוהגים להחמיר מיוז בתמוז.
בסדר? זה פסק הרמה.
וככה נוהגים אשכנזים.
כששואלים אותנו בישיבות, טוב, כבר, עוד פעם, זה לא רלוונטי,
אבל בשנה הבאה לא יהיה,
בעזרת השם.
מי שנמצא בישיבה יש עוד ספרדים, יש אשכנזים,
אז נאפשר לו להסתפר מיוז בתמוז.
אז מה קרה?
לא יקרה כלום.
אז קצת יותר הצטערת על חורבן בית-המקדש?
אני לא חושב שיש פה איסור להצטער קצת יותר על חורבן בית-המקדש,
אבל
בכל זאת,
אנחנו אומרים, את ההתחשבות הזאת אנחנו עושים.
טוב, סעיף,
אמרנו שספרדים בשבוע אשכנזים כל תשעת הימים.
סעיף ד', לאחר התענית,
להבדיל מבשר ויין, שראינו שזה סימן מיוחד,
בסעיף ד' אומר השולחן ערוך, לאחר התענית מותר לספר ולכבס מייד.
ההבדל ברור,
כביסה מותרת, תספורת מותרת,
בשר ויין, רק
אחרי עשירי.
ואם חל תשעה באב ביום ראשון או בשבת,
ונתחיל לאחר שבת, מותר בשתי השבתות.
זה כשיש תשעה באב ביום ראשון. אומר השולחן ערוך שכל מה שהוא אסר בשבוע שחל בו תשעה באב,
אין שום איסור, אלא בשני השבועות מותר.
בין שקודם תאנין ובין שאחריו. ויש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו, חוץ מיום חמישי ויום שישי,
ונוהגים להחמיר בתחילת ראשות יש להם קיבוץ,
תספורת אמרנו מיוז בתמוז, אומר הרמב״ם.
סעיף ה, אומר השולחן ערוך,
אסור לעבריות לכבס בגדי עובדי כוכבים בשבוע זה.
ואישה שאין לה מה לאכול,
מזה היא מתפרנסת,
אז טוב, אין ברירה, אז היא תכבס לעובדי כוכבים.
אבל אישה שיש לה אפשרות
לצאת לחופשה מהכביסה בשבוע הזה,
אז שלא תכבס אפילו לעובדי כוכבים,
ואתם לא מכירים את המקצוע הזה.
אני עוד זוכר בבית של ההורים,
ביום ראשון היה יום כביסה.
הייתה באה כובסת.
הייתה באה כובסת,
ויושבת מהבוקר עד הערב, ומשפשפת, ומקרצפת,
ומכבסת, ותולה,
מקבלת ארוחת צהריים, וגם את שכרה.
איזה אמא אומרת, אני לא זוכר את השיחה הזאת,
היא אומרת שהיא קנתה מכונת כביסה פעם ראשונה,
מכונת כביסה חן,
שהיה תא אחד שבו משרים,
ואחר כך לוקחים מקל,
שזה חם, ומעבירים למין מכל אחר שהיה מסתובב
כדי שהמים יזלו ויסחטו,
וכך היו עושים מכונת כביסה,
תא אחד של אשריה עם גוף חירום,
וסבון שלוש שעות,
לוקחים עם המקל, זה רותח,
מעבירים לצד השני, חולת כביסה אחרת.
אז באה אותה כובסת ואמרה, כן, אני יודעת,
יש עוד כמה בתים שהתחילו לקנות מכונות כביסה,
אני מבינה לאן הולך המקצוע הזה.
ובאמת, המקצוע הזה איננו, נכון?
אין היום המקצוע הזה.
יש עוד כמה מקצועות שייבטלו מן העולם,
אבל עם הטכנולוגיה הדברים זזים.
בכל מקרה, היום כבר יש מכונה אחרת, אתם יודעים.
אתם יודעים שהיום במכונת כביסה לא צריכים להעביר מצד לצד?
זה עושה הכול לבד,
ברוך השם.
לא, קשה לנו בארץ, קשה, באמת קשה, באמת קשה. טוב, ברוך השם. בכל מקרה,
אז מי שאין לה מה לאכול,
אצל גויים אפשר, אצל יהודים כמובן שאי-אפשר.
יש אומרים שאסור לתקן בגדים חדשים ומנהלים חדשים בשבת, זה
להחמיר בזה בראש חודש.
זאת אומרת, לתפור
בגדים חדשים,
לתפור נעליים, מי שעושה נעליים בהזמנה, בזמנו היה קבוע כך,
כן, לא עושים כבר מראש חודש.
אבל תיקונים,
איך אומרים, יש זמן של תיקונים.
תשעת הימים מתקנים גרביים, מתקנים,
כן, מי שהיה מתקן, גם זה נעלם היום.
בכל מקרה, התיקונים יכולים להיעשות בתשעת הימים, אבל דברים חדשים אסור.
כן.
ספרדים.
מה זה? מה זה?
הנה אסור לתקן דברים חדשים, הנה שולחן ערוך
תיקון של דברים, אני יודע מה, משהו נשבר, איזה חפץ נשבר אפשר לתקן, כן, דברים חדשים, להתחיל לתלות מאוורר חדש,
לתלות מזגן,
מה פתאום, לא מביאים דברים חדשים הביתה בתשעת הימים,
ואותו דבר גם אמרנו לגבי הנטיעה,
בסדר? בראש חודש,
נטייה של שמחה, כל מיני צמחים,
לשתול אדניות, אני יודע מה,
לא נוטים, מראש חודש עד אחרי תשעה באב.
זה סיפור אחר.
תשעה באב אחרי הצהריים זה נושא אחר.
תשעה באב אחרי הצהריים אנחנו מאמינים שמת גועלם נולד גועלם.
בתשעה באב יבוא משיח.
לכן יש אנשים שבתשעה באב אחר הצהריים,
אצל מרוקאים הנשים היו צובעות את הבית,
נשים,
צובעות את הבית בתשעה באב אחר הצהריים,
יבוא משיח.
יש כאלה ששוטפים את הבית,
יבוא משיח,
תביא בית לא נקי.
איך אתה רוצה להקביל פני משיח
בית לא נקי? כמובן שתשעה באב זה תשעה באב,
אבל כל זה הכנה למשיח.
זה לא מצד זה שעד תשעה ימים לא תלינו תמונות, עכשיו נתלה תמונות.
כשעושה מלאכה בתשעה באב, לא רואה
סימן ברכה. מה מגדיר המשנה ברורה בהלכות שבת, לא רואה סימן ברכה?
מה שמרוויח פה מוציא במקום אחר.
כמו אל תשעה באב.
תשעה באב לא עובדים.
אין ברכה.
אין ברכה בזה.
כן, הרווחתי, עברו אנשים, הרי שהם עוממים, ובאו וטיילו וקנו,
ופעם מישהו אמר לי, מה, זה נס היה לי?
עברתי יום שישי עד כניסת שבת.
קיבלתי ביד שלושת אלפים שקל. איזה נס?
כי ביום ראשון בדיוק
הלך לי ראש מנוע וזה היה המחיר.
אתה יודע הטמבל?
המשטרה ברורה כותב מפורש.
בגלל שקיבלת את השלושת אלפים
ביום שישי אחרי זמן שאפשר לעבוד, בגלל זה ביום ראשון הלך הראש מנוע.
אם לא היית מקבל את זה, לא היה לך ראש מנוע.
זה ברור, זה משלב ברורה, אנחנו אנשי הלכה.
מה כתוב בהלכה זה מה שיש לנו,
אבל זה בדיוק העניין.
מזה מתחילים וזה גומרים. יש הלכה מפורשת, כתוב דברים לעשות, עושים,
לא לעשות, לא עושים.
אין ברכה בזה.
לא כתוב שלא יתקבל כסף לכיס.
גלגל אותו, יצא מצד שני.
בסדר?
צריכים לדעת עבודת השם. כן,
אנחנו מדברים על הכנה להריגה, לסריגה וכו', אומר השולחן ארוך שאסור בסעיף ח'.
סעיף ט, ראינו הנושא של אכילת בשר ושתיית יין, נכון?
סעיף י,
יש מי שאומר שנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים,
מותרים בתבשיש להתבשל בו בשר, ואסורים בבשר עוף
ובשר מלוח ויין תוסס, ומותר לשתות יין הבדלה או בברכת המזון.
ככה מביא השולחן העולה. הרמ״ח הולק ואומר,
נוהגים להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה,
אלא נותנים לתינוק,
ובמקום שאין תינוק מותר בעצמו לשתות אבדלה,
או בסעודת מצווה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת,
או בסעודת אירוסים, אוכלים בשר ושותים יין,
כל השייכים לסעודה.
לשים לב, גם בתשעת הימים,
אם יש סיום מסכת אפשר לאכול בשר ולשתות יין,
כל מי שקשור לסעודה, גם בברית מילה, גם בפדיון הבן.
אבל יש לצמצם שלא להוסיף.
ופה אני אגיד דבר,
אם בא בן-אדם והשאיר סיום מסכת
לתשעת הימים,
טוב, די, הבנו אותך מה זה תענית בכורות.
אם בן אדם לומד כסדר הלימוד, דף יומי,
יש סיום מסכת עכשיו מדף יומי?
מי לומד דף יומי?
אין, סדרו איזה שאלה,
פחדו מהרמה הזאת.
אפשר לעשות סעודה של בשר ויין,
אבל כשאסור בשר, אסור כל סוגי בשר,
כשאסור יין, אסור כל סוגי יין.
אין הקלות, בשר אוף, בשר הודו, בשר בקר, לא משנה.
ברגע שסיום מסכת אפשר לעשות
סעודת מצווה.
פדיון הבן, סעודת מצווה.
ברית מילה, סעודת מצווה.
לכן, דרך אגב, אני אומר, לשים לב
שגם כשאנחנו מדברים לגבי אבלים,
אם יש אבלים שאסור להם לשבת בסעודת מרעים,
כל אבל, כל זמן האבלות שלו,
אסור לשבת בסעודת מרעים.
אבל כשיושבים, חבר'ה, לאכול, אסור לו.
חגיגה זה מסיבה.
אבל סיום מסכת,
ברית מילה, כמובן שאין מוזיקה,
ופדיון הבן,
וגם חנוכת בית בארץ ישראל,
כל זה סעודת מצווה, מותר לאבל להשתתף.
מותר לאבל להשתתף.
וכאן אנחנו רואים שהרבה אמרה שאפשר לאכול בשר ולשתות יין,
או בשבוע, אבל יש צמצם,
כן, שלא להוסיף. זאת אומרת, לא לעשות סתם חיה ענקית, אבל
בשר ויין בסעודת סיום מסכת, זה מינימום.
שמים לב,
מה עושים פה בסיום מסכת במכון?
קופסר הוג הלך.
טוב, הבנו.
סיום מסכת, מה זה?
זה רמה.
תשים לב, זה רמה, זה לא המרן.
ובשבוע שחל תשעה באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין, רק מניין מצומצם.
וזה אפילו בערב תשעה באב מותר,
ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה. מדוע?
כי מעיקר הדין,
לרוב הדעות,
איסור אכילת בשר לפני תשעה באב זה בסעודה מפסקת.
יש מי שאומר, גם באותו יום.
תימנים כך נוהגים,
בסעודה מפסקת.
אבל אנחנו נוהגים,
שבוע שחל בו, תשעת הימים,
כמו שאמרנו שאנחנו נביא גם יז בית עמונה.
כל מי שאוכל בשר במקום שנוהגים בו איסור,
פורץ גדר הוא וישכן הוא נחש.
השם ישמור,
שימו לב.
בא בן-אדם ואומר,
טוב, פה לא אוכלים בשר במכון,
אבל אני ספרדי מותר לי,
עד שבוע שחל בו.
סתם ככה לא נעים כשאתה יושב עם חבר'ה, הם אוכלים דבר ואתה אוכל דבר אחר.
אבל השולחן ערוך כותב מפורש,
מקום שנוהגים בו איסור הוא נקרא פורץ גדר וישכן ונחש,
שלא נדע מצרות, זה ביטוי לא נעים,
ביטוי כבד
של מישהו שעושה דברים שלא צריך לעשות אותם.
השולחן הרחום משתמש בזה, אני חושב, עוד פעם, בשני וחמישי,
אומרים והוא רחום.
החשיבות הגדולה באמירת והוא רחום לגאולת עם ישראל, להצלת עם ישראל,
הוא בא לגבי סיפור ארוך, לא עכשיו,
אבל גם שם כותב השולחן ארוך,
מי שלא אומר והוא רחום בעמידה,
בשני וחמישי פורץ גדר וישכנו נחש.
והוא רחום, את כל התחנון של שני וחמישי,
מי שלא אומר,
השאלה אם הוא בעל העמידה או על הכול, לא משנה.
בכל מקרה, חייבים להגיד, תבעו רחום,
חייבים להגיד, ובעו רחום בעמידה.
הייתי פעם בבית-כנסת שמקצצים.
ספרדים, הם אומרים את האל מלך, שלוש פעמים,
ותבעו רחום מקצצים חלק, כי אין זמן, צריכים ללכת לעבודה.
אתם לא מבינים מה אתם עושים, אמרתי להם.
קודם כול, תגידו תבעו רחום, בשביל שיהיה לכם זמן תגידו אל מלך,
י״ג מידות.
קודם כול, ובעו רחום.
אחרי ראש חודש,
ואמרו,
אמרו והוא רחום.
אמרתי להם אשריכם ואשר חלקיכם.
שמונה שנים אמרתי לכם את זה. כן, מאז התחילו
להגיד והוא רחום. וכל השאר,
בסדר? אומר על שולחן ערוך,
המשנה ברורה, הרמה, סליחה,
הוא מותר לשתות כל שיכר אפילו של דבש שקוראים מד.
זאת אומרת, כל מה שהשר מביא פה, משנה ברורה,
זה דווקא הרמה,
רמה, זה בדיוק ההמשך של הסעיף שלנו.
כן, אחרי פורץ גדר יש שחרנו נחש לגבי בשר,
אבל שחרר הוא אומר,
אפשר לשתות.
בסדר, זו רמה בעניין הזה.
אה, זה החטא הקדמון, הנחש.
הוא זה שיוצר את מציאות העבירה, נכון?
אז זהו.
הוא זה שתוקף אנשים כשצריך.
אה, האם באמת יבוא נחש וינשוך אותו?
לא מחויב שיבוא נחש.
הנחש זה ביטוי ליצר הרע,
הוא היצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המוות, הוא הסמך נחמם, הוא הכול, זה אותו אחד,
יש לו לבושים שונים.
ברוך השם לא נתקלתי בו, ברוך השם, אני מקווה שאחד מאה ועשרים לא ניתקל בו,
אבל בכל זאת זה מה שכתוב, צריך להיזהר.
אז אלה דברים, לא לצאת, אני הרבה פעמים אומר,
אדם נמצא במקום, נכון, יש לך מנהגים מסוימים, תעביר,
שחרר, אז תהיה כמו אחרים.
מה אכפת לך?
עוד לעמוד ולהתריס כנגד אחרים? זה כבר לא.
הרב עובדיה יוסף כותב בחווי דעת, למשל,
בן-אדם ספרדי נמצא בכנסת אשכנזית,
לעמוד בקדיש או לא לעמוד בקדיש?
הוא בוודאי שיעמוד, כולם עומדים.
אשכנזי שנמצא בכנסת ספרדי
יעמוד בקדיש או ישב?
שיעמוד, כי גם ספרדי יכול להיתקע בקדיש בעמידה.
כי מי שהתחיל קדיש, תפסו עומד, עומד.
שעושה יושב ויושב, אז יכול להיות שהוא נעמד, וזהו, אסור לו לשבת על שלבים.
צריך להיות פתוחים.
אתה נמצא במקום שיש הרבה אשכנזים,
עומדים בקליש, תעמוד גם אתה, מה יכול להיות?
קלוריות?
בסדר. אשתך תסכים שירדו כמה קלוריות.
ברור.
לא תמיד לקטב.
כן, אתה צודק, יש מנהגים, צריך לשמור עליהם,
אבל יש גם את עם ישראל בכלל לא. אתה נמצא במקום, תעשה מה שהציבור עושה. כמובן שהציבור נוהג על-פי ההלכה.
נמצא במקום והציבור לא נוהג על פי ההלכה,
הם לא מעניינים אותי, זה ממש לא לענייני.
טוב, נתקדם.
מה הבעיה? מה קרה? אתה נמצא במכון, אומרים קדיש, תעמדו? מזיק לעמוד בקדיש?
להזיק לא מזיק,
אין פה איסור.
לא חייבים לעמוד, אבל אם אנשים עומדים, תעמוד.
אז אני, בשביל מה אני פה עכשיו?
אני יודע,
אפשר להגיד את זה בפירוש?
ככה צריך, טוב.
תספור את שבוע הזה, אחד ראש ואחד כל שיער שבו,
אסור ובזקן כל שמעכב את האכילה מותר.
אסור לגדולים לספר לקטנים ולכבש את כסותם בשבת שחד תשע בעב להיות בתוכה.
מיהו, אומר הרמה, בגדים שמלפפים בהם את הקטנים לגמרי,
שמוציאים בהם רעי, אבל היום אין לנו דבר כזה. אתם רואים מישהו שמכבס פאמפרס?
בלי פרסומות. חוגלה?
לא מחפשים, נכון? לא תולים ליבוש,
שמים ישר בפח.
אז פעם היו מחפשים
את החיתולים.
אז זה אפשר.
כן, עם תינוק לכלך או משהו כזה,
אפשר, מכנים,
כדי שייווצר מצב שיש לנו שבוע שלב לא מכובס, לכלוך כזה של תינוק,
אחר כך אף אחד לא יכבס את זה.
בלתי ניתן לכביסה.
טוב,
יש נוהגים
שלא ללחוץ מראש חודש, ויש שאין נמנעים אליה בשבת זו,
ויש מטענים בי'ז בתמוז עד תשעה באב.
בכל מקרה, לעניין רחיצה,
כן?
יש נוהגים שלא ללחוץ מראש חודש, כן,
שהם מתעניים, זה תשעה באב, חועבן בית המגרש, נכון?
לעניין רחיצה, כבר אנחנו נאמר,
ונאמר כך, ברוך השם אנחנו נמצאים בארץ ישראל,
ברוך השם הקדוש ברוך הוא מחמם אותנו לקראת המשיח,
ויש לנו ימים חמים מאוד.
אני מבקש שכולם יתרחצו, מה זה יתרחצו?
לא ג'ל וקצף אמבט, וישבו שם בכיף בתוך האמבטיה.
אני לא יודע כמה עושים את זה כל השנה,
אבל נגיד שעושים את זה בג'קוזי,
אלא מקלחת,
מקלחת להוציא את הזוהמה,
כי אם מישהו פה לא יתקלח תשעה ימים,
צהל לא אחראי.
גם רופא עור,
עולה הרבה כסף משכות של עור,
ומצד שני גם, ואהבת לרעך כמוך.
אמרנו שהיה מישהו, מה זה צדיק יסוד העולם,
עליו עמד כל העולם, מסתכל על בית-המדרש יום-יומיים לפני תשעה באב, מה הוא רואה?
הוא הבן-אדם היחיד בבית-המדרש.
לומד, לומד.
מה זה, אני יחיד בבית-המדרש.
אחר כך מישהו אמר לו, תשמע, אתה יודע למה?
לא החלפת גרביים, שבוע שלם.
מי יכול להישאר בבית-המדרש?
בסדר? אז שים לב לדברים האלה.
להיות אחראים על מעשינו ולדעת שהמקלחת זה הדבר הבריא, הטוב ביותר.
להתקלח,
מה שנקרא, לתכלית,
לא לראות לכל הכיוונים.
מה הם לתכלית?
מתקלחים, מסתבנים, מתקלחים,
ויוצאים החוצה,
לא יותר מזה, כדי שיהיה ברור שכל מה שאנחנו עושים זה לצורך
ניקיון ושמירת היגיינה,
ואף אחד לא בא להתענג פה במקווה
חצי שעה במים החמים ואחר כך 20 דקות במים הקרים,
כדי שבסופו של דבר יהיה לו בשר אדום. לא בשביל זה באנו,
אלא באנו בסך הכול כדי לנקות את עצמנו וכדי שלא נהיה, חס ושלום,
בבעיה רפואית אחר כך. בעזרת השם,
שהקדוש-ברוך-הוא,
מתוך הדברים האלה, יגלו אותנו גאולה שלמה,
נזכה לראות פני משיח צדקנו.
בניין בית-המקדש, בעזרת השם, יום שלישי,
כולם נפגשים,
בעזרת השם,
ובהר-הבית, בבית-המקדש, בעזרת השם.
אני מקווה שאתה לא תתפלא.
איך מובאים בזמנים? יהיה בסדר, יש כבר עדרי כבשים,
הכול יהיה בסדר, אנחנו נותנים קורבן ראייה,
וכל הנושא של בניין בית-המקדש והקורבן,
מחר אנחנו נלמד, בעזרת השם.
קול, קצת כמו...
