בזמנם היו מתפללים תפילת נדבה.
כלומר, אם אדם רוצה להתפלל תפילת נדבה, יכול להתפלל בתנאי
שיוסיף בה משהו.
לא סתם לחזור ולהתפלל.
למה? גם בבית המקדש,
אם אדם היה רוצה להביא חורבן נדבה.
לא שם, לא חטאת, לא שלמים, אם נדבה רוצה להביא,
יכול להביא.
הרב אומר, זה היה בזמנה שאדם כשמפילה נדבה היה מכוון בתפילה עצמה.
זאת אומרת, היום בערוואה יש לכוון בתפילה הלא נדבה,
החיוב.
אז מה אדם יעשו על עצמו נדבה?
אבל עם כל זה,
לפעמים יש דינים והערכות
שאם אדם מסופץ, למשל, מתפלל או לא יתפלל,
או למשל, נגיד דוגמה,
ויעלה ויבוא, אמרו לו,
אז יש מישהו שאומר, יעלה ויבוא, יוצא פעם בחודש, אתה אומר,
לפעמים יש שני ימים ראש חודש, אז אין שלושים יום שלא אמרת.
אז בסתמה אמרת יעלה ויבוא.
יש מישהו שאומר, מה, כל החודש לא אמרתי יעלה ויבוא.
מה פתאום שאני אגיד יעלה ויבוא?
אז הוא מסופק,
אז הוא מקרק את זה,
הוא יכול להגיד, אני מפלה נדבה, אם אני חייב
אז אני חייב.
אם אני לא חייב,
על מה שנחשן בלב זה כמו תפילת נדבה.
ברוך אדוניי לעולם, אמן ואמן ואמן ואמן ואמן ואמן ואמן. רצה? רצה החדש ברוך הוא לזעקות את ישראל.
