הלוואה ופוסבול בשלהי שביעית.
כבוד מעלת הרבנים היקרים,
כל אחד אחד אחד כוזו במעלתו,
כבוד הגבאים, כבוד הצופים, המאזינים,
כהל הקדוש הנכבד.
כבוד מעלת הרבה הראשי של צפת,
הגאון הרב רבי שמואל יריהו,
שמגיד לו גם כן מזל טוב וסימן טוב על החתונה של הבן,
יהי רצון שיזכה לראות בבנים ובני בנים
גדולים בתורה ויראת שמיים כמוהו או יתנו ממנה.
באמת.
אנחנו נמצאים עכשיו במוצאי שביעית.
גם אותם שנהגו לעשות ועשו
פרסבול בתחילת שנה שביעית,
לחובה עשו, עשו.
אבל צריכים לעשות עוד פעם,
עוד הפעם לעשות פרוסבול עד ערב ראש השנה ממש,
דהיינו בערב ראש השנה עד השקיעה יכולים לעשות את הפרוסבול.
אז אנשים רגילים יכולים לעשות את הפרוסבול בבוקר,
יכולים לעשות מוצאי שבת,
אבל החנוונים למשל,
או אלה שמוכרים ביום ערב ראש השנה בגדים או כלים,
אלה מוכרים מוכרים והם היום עושים רישום וסיכום של מה שקנו
אלה צריכים לעשות ממש בערב ראשונה בערב
לפני השקיעה
יסגרו את החנית שימצאו לו מוקדם וימצאו עדים או דיינים כמו שנאמר במשך השיעור
כדי לקיים את הדבר הזה. והיום כמעט
ואין כמעט אני אומר ואין אדם שלא צריך לעשות פרוסבול כמו שנמשיך ועד
הגמרא אומרת במסכת גיטין כשהלל התקין פרוסבול
הלל היה בתקופת בית שני
אז יש מחלוקת אם הוא יתקין את זה לבית שני
או ידע שעתיד הבית להיחרב ועל סמך זה התקין את הפרוסבול שאחרי
יחרב, היה להם פרוזבול מוכן.
הגמרא שואלת
איך אפשר לכתוב פרוזבול?
הקבר שמן התורה כתוב שצריכים לשמט את החובות,
מה יועיל פרוזבול, מה יועיל החכמים לעשות תקנה נגד התורה,
בניגוד למה שכתוב בתורה?
והגמרא אומרת
שמדוע התקין הלל פרוזבול?
אליל הזקן ראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה אשם מלאכה פן יהיה דבר
עם לבבך בליעל
עמד והתקין פרסבול
אז בסדר אז עושים עוון עושים איסור
הם עושים עוון הם עושים איסור שלא מלווים איש לשני בגלל השמיטה אבל איך החכמים יכולים להבקיע מצווה לאורייתא
אז הגמרא מתרצת בעמוד למ"ו עמוד א',
הגמרא אומרת
שרבי סובר ששמיטה כספים בזמן הזה זה מדי רבנן.
למה?
כי כתוב
וזה דבר השמיטה שמות.
זה לא נכתוב פעמיים, שמיטה שמות.
לומר לך, בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים,
בזמן שאין אתה משמט קרקע אין אתה משמט כספים.
והתקינו רבנן שדשמת זכר לשווייהו
וראה הלל שנמנעים ולכן דגן פרסבול.
זאת אומרת
השאלה הייתה שאלה קשה ופתוטה
יש מצוות שתלויות בארץ מעשר תרומות
ויש מצוות שחולים על הגוף של האדם בכל העולם כולו
שמיטת כספים לא קשורה בכלל עם קרקע
נכון שהמפרשים מחברים.
המפרשים אומרים: אם אדם כל השנה כולה לא עבד בשמיטה אז אין לו תבואה אין לו ירקות יש לו מעט פירות אין לו מה לאכול אין לו פרנסה לכן אומרים: תשמע.
זו דרשה טובה אבל העיקר זה על מצווה שבגוף
כך הגמרא אומרת בתורה המפרשת בקידושין וגם רש"י אומר את זה
אף על פי ששמיטת כספים חובת הגוף היא ואינה מצווה התלויה בארץ
עד מכיוון שיש לי פסוק
שזה דבר השמיטה שמות
יש היקף בה להפקיע לנו את החיוב הזה של חיוב של הגוף ולכן זה מדרבנן
ויש תירוץ שני שבזה מחלקים הפושקים עם התירוץ השני שזה לומר גם מדאורייתא גם אם נאמר דאורייתא ההפקר בדין נפקר
הרב בעל בן איש חי
הוא סיכן למעשה את השלוש של פוסקות.
שיטה חדיבי קיצונית של הרז"א שאומר זה רק חומרה
ומה שכתוב בגמרא שחכמים עשו פרוזבול, חומרה.
שיטה קיצונית הביא מהרמב"ן ולמעשה גם כן שאר הפוסקים אומרים
דאורייתא גם בגמן הזה דאורייתא הלכה לא כמורדי
זה מצוות שבגוף זה חיוב דאורייתא
אנחנו פוסקים כדעת מבחינות וכדעת הרמב"ם
לא כרזה ולא כרמבן אלא שזה מצווה דה רבנן
ואם כן מה שזה חיוב דה רבנן אז זכר למה שהיה מקודם
אז החיוב הזה חל גם בארץ וגם בחוץ לארץ.
ויש בכל כך הלל הקפיד על הפסוק הזה הפסוק הזה אומר
שאשם מלאכה פנייה דבר עין מלאכה בליעל
אז עמד והתקין פרסבול, מה כל כך החומרה הגדולה הזאת?
יש בגמרא בבא בתרם,
כתוב שם
שפעם אחת
רפפא עבד צדיק בדרגה,
היה עולה מדרגות.
בוא נגיד, מי שזוכר את המדרגות בדור הקודם, היה מדרגות מעצים או מברזל או מברזל, מה דבר ממש?
מדרגות, אלה היה עולה מדרגות.
אשתמית קרעה,
באה למפל.
מדרגה אחת
ברגע שדלך עליה נשברה ונשמטה ועמד ליפול
מיד החזיק את עצמו ולא נפל
אמר השתא התחייב מנדסני לן כמחללי שבתות ועובדי עבודת כוכבים
אומר ראשי שאמר הפפא עכשיו במצב הזה התחייבתי כאדם שקורא כללתו וחברו
כמו מחלה שבתות או עובדי עבודת כוכבים בסקילה ואמר מור מי שהתחייב בסקילה או נופל מן הגז או חייב דורצתו זה דמי סקילה
וכאן כשנופל מהמזגות האלה למטה היה נסגל באמת
ניצל
אז הוא אמר מה קרה לי למה אני לא חיללתי שבת ולא עבדתי עבודה זרה
מה קרה
אמר לו רבי חייא בר רב בדפתי לרפפא
שמעני בא לידך ולא פניסתו
היה זה עני בגללך אהלן נתת לו, בגללך אוכל לא נתת לו
טוב לא נתתי לו אז עברתי עליו, היא לא סקילה
אמר לו דתניא
רבי יהושע בן כורחה אומר כל המעלין עיניו מן התקה כאילו עובד עבודה כוכבים
שנאמר
תשמר לך פן יהיה דבר אני לא אברך בלי יעל
כלומר קרבה שנה שבע שנה שמיתה ורע עיניך ואחיך הביאו ולא תתן לו
בכתיבתם יצאו אנשים בני בליעל בעניין
עירא נדחת
מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים
זאת אומרת אדם שלא רוצה להלוות
כסף לשני יש לו ולא נותן
או אדם רואה עני, נותן צדקה ולא נותן לו,
הוא אומר חס וחלילה.
הפסוק אומר דבר בליעל, הפסוק אומר פירוש.
והפסוק בעיקר מדבר בעניין שמיטה, אבל לפני כן כתוב
"כהיה בך אביון באחד מאחיך באחד משעריך וכו'
פתוח תפתח את ידך ועבד תעבדנו די מחסרו"
פתוח
צדקה,
אוהבת עבדתנו זה הלוואה
יפשם מלכה פני דבר למרביכה בליעל אמור קרבה שמלכה ובכל יעבה נאמר הדבר הזה
אומר הגאון מבינה
כתוב כי פתוח תפתח
בפתוח כתוב דרגה
ותפתח כתוב תביר
לרמוז
דרגה תביר הדרגה נשברה
מי שלא שומר דרגה תביר להיזהר בדבר הזה קורה
אומר הגאון לבינה על הגמרא
אז נחזור, האמת זה קשה מאוד
אתה נותן כסף לעני, מה בליעד,
עבוד עבודה זרה, מה, מה לא ככה, ואחר כך דואג הלל לעשות פרסבול,
מה, מה,
בליעד, בליעד, בוא נעשה לו
הרמב״ם אומר בסוף הלכות שמיטה בהלכה ל',
וזה נמצא
בפרוטובול שמפורסם, פרסמו אותו
"מי שנמנע מלוות את חברו קודם שמיטה, שמת אחר רחוב ישמט
עבר בלא תעשה שנאמר רשמר לך"
וחטא גדול הוא
שהרי הזהירה התורה עלה בשני לבים שנאמר רשמר פן
והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו וכרעתו בליעל זאת אומרת שימו לב כאן חידוש גדול
בכל התורה כולה מחשבה רעה אינה שמצרפה למעשה.
פה אדם חושב אני לא רוצה לתת,
אז כבר זה קרה בליעל.
מחשבה רעה?
על מחשבה רעה אומר הרמב"ם, מה אתם מענישים אותו?
זאת אומרת זה דבר חמור מאוד.
אבל לפי דברינו מה שהקדמנו,
כשקבלו עבודה זרה ידוע מה שהגמרא אומרת כל מחשבה רעה אינה קדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.
אבל מחשבה של עבודה זרה,
של כפירה אשר כן מצרפה למעשה והעניין הוא כך
אומר האורחים הקדוש על הפסוק
אם כסף תלווה את עמי
אז רש"י הביאה על המקום כל אם זה אם אבל יש כמה מקומות אם כסף זה עמי זה לא אם זה חיוב
אז אומר האורחים הקדושת אומר התורה תלווה את עמי בלי אם
אז הוא אומר כך
שהפיסוק של הפסוק
לא כמו שאנחנו אומרים לו "אם כסף תלווה את עמי",
אלא ככה, "אם כסף",
נקודה,
תלווה את עמי.
יש לך כסף שאתה לא צריך אותו לאכול,
ועני רוצה ממך הלוואה, תלווה את עמי.
העניין הוא כך,
אדם חושב
"אני הכסף הזה, אני עבדתי, אני טרחתי, אני הגעתי, אין,
כוחי ועוצם, בדיחס אני את החי על זה" ולא מאמין שהכזאת ברוך הוא שלח לו את הברכה.
אז בא אני ואומר, מה אני אתן לו על העני צדקה?
אני עבדתי, אני על כסף שני.
מה אני אלווה לו?
התורה אומרת, תלווה, אל תבחר שמיטה, אל תבחר.
למה אני אתן?
אז הוא עובר פה שני דברים. קודם כל הוא לא מאמין שהכסף מאיתו יתברך שלו ויתעלה.
הוא חושב שאני כוכב ועצב ידי. אז אין לך בליעד ולא מזוז.
ועוד התורה אומרת בפירור שישתה מניחה פן ונתון תיתן לו.
אבל כי בגלל הדבר הזה יברכה אצל אלוקיך בכל מעשה ידיך ובכל משלח ידיך.
אומר לך אני אתן לך ברכה.
ואתה לא נותן לעני, אתה לא מאמין בברכה של הקדוש ברוך הוא. זה כפירה.
כאילו עובד העבודה דולר כמה הדבר הזה הוא חמור מאוד. ולכן
הלל ראה
אנשים אנשים ראה שלא נותנים הלוואות
ומה עוד מעט צמיתה זה ישמות להוסיף כספי זה לא נותן לו
זאת אומרת, אם אני אתן לו בחודש, בשנה השישית אני אתן לו, יש לי זמן במשך כל השנה לנגוז אותו.
אבל אם אני אתן לו בראש חודש אלול, אתן לו בראש חודש אב.
ואני בעצמך, אתה צריך לשלם לי את זה בראש חודש אלול.
אתן לי בראש חודש אלול, הוא אמר, תן לי את זה בכ"ו בחודש אלול.
תן לי את זה בכ"ף אלול.
לפני השנת גמר השנת הסמיטה,
אז הוא יכול להתחמק יום אחד, יברח לי יום אחד, יגיד, אין לי יום אחד, אני אחכה, אני קורא משכורת,
תהיה סמיטה, הפסדתי.
אז רע ענו בתורה ואומרת על מחשבה כזאת נקרא לא יהיה בך חטא ועל כן התקיל הלל פרוזוול.
הרמב״ם,
אז אמרנו שהרב בן ישחי עליו השלום הקדים בהקדמה שלו בהלכות פרוזוול
למעשה זה רק סעיף אחד, טעים ארוך,
והכניס את כל ההלכות שצריכים להכניס בדיני פרוזוול.
ועם חידוש החומרה שלו
ויש אחדים מלגלגים על החומרה שלו
אומרים נחלם ממנו ספר כזה, נחלם ממנו ספר כזה,
שום ספר לא נחלם ממנו
אנחנו צריכים להגיע ששום דבר לא נחלם ממנו
אז אומר הרב בא בן אשחי,
פסק מרן שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום אפילו בחוץ לארץ
וככה פוסקים רוב הפוסקים,
נכון שהרזה ודעימי אמרו שאינם נוהגים בזמן הזה בחוץ לארץ
והרמב"ן כתב
שנוהג בזמן הזה דאורייתא
אבל אנחנו פוסקים כרבנה והקטע אחד ואחד חייב לעשות פרשבול ואומר הרב
מביאים שם הרב התומים
הרב התומים כתב באורך
אומר הרב התומים גם אם לא היה הלל ותקן פרשבול
גם אם לא היה ואפילו לומר ששביתה בזמן הזה רק לא את הרבנה אלא רק חסידות
אומר
מן הדין היה להחמיר ולנהוג דין שקוטת כספים
כי מזהיר אותנו הנביא בגולה, הציבה לך ציונים לעשות זכר למצוות
שהם חובה עלינו בהיותנו בארץ ישראל
אז זה אומר את החומרה הזאת
אחר כך דיבר על מה שעשה הלל, מה שהתקין הלל,
התקנה של הפרזוול
הביא איזה מעשה שאדם היה לו בן עשיר
שעתי ותשכח אלוקיך עושך וישמעני שילון ויבעט.
לא היה בא לחגים לאביו, רק בפסח, בפסח באים אוכלים בחרוצת,
אוכלים דברים טעימים, היה בא לאביו.
אז כשנתן לו את הכורך,
אז אמר האבא, זכר המקדש כאילו לזכה את שיית כל רצונות באופנה בבת אחת.
זה היה גם אבסורד לקחת את הפה ולטבל אותו באחרות ולאכול. הוא אמר, איך אני מדאג כדי לזקן?
אז בא אביו ואמר לו,
אני מזהירך שתזכור את הלל גם בערב ראש השנה.
אז אומר לו,
אבי, אוכלים כורך בערב ראש השנה,
עד שנגיד, איך אני מדאג כדי לזקן?
אמר לו, בני, שנה זו שנה שמיתה,
ואני מזהירך שיתעשה פרוזבורג כתקנת הלל הזקן עליו השלום
וזה היה מחסור בחוץ לארץ
וזה מחסור בחוץ לארץ זה כבר הזהיר אותו לעטות את הפרוזבורג
אז הרמב״ם כתב בתחילת פרק ט' מהלכות שמיטה
שמדאורתא היום אין אבל חז"ל התפקינו לחייב שמיטה כלומר שמות בבעל משה ידו כלומר
השמיטה כשבאה בליל ראש השנה מפקיעים את כל הנחבות.
וגם בשולחן ערוך,
בסימן ס"ז,
כותב מרן בתחילת הסימן
"אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובא נוהג". הוא מדבר על סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום.
הרמ"א חולק על זה,
אבל אמרנו רוב הם פוסקים, השועדים והשגנים פוסקים, שחייבים לשמט את הכספים מדרבנן
זה דבר אחר.
דבר שני,
שהרב בן שחייד כתב עצה,
אומר,
שימו לב, יש מתחסדים,
אחר שקודמים פרסוול מלווה לחברו סחמא עשרה גרוש
או פחות או יותר,
ועל זה אסך לא יאכול פרסבול. למה?
כיוון שהלווהו אחר זמן הפרסבול.
ואז אחר ראשונה כשהביא לו חברו המעות יאמר לא משמט עני ולא אקבלם ויאכל הלווה ולכדי במעות.
למעשה כושה גדולה וגם אני מקשיב את זה,
ההלכה היא שאחר השביתה כשבא הלווה נותן למבא את הכסף חייב המבן לומר משמט אני.
יאמר לו הלווה,
על פי כן אני נותן לך את זה במתנה.
בורוקאטס יגיד לו, יאכל הלווה עשרה גרוש אכפת לנו מזה, אם זה מובן באלף שקל למשל,
נגיד רוח חכמים לא חי ממנו.
אבל עשה גרוש, קיימת מצוות אכפת, קיימת מצוות שמיטה.
יש מזל שאנחנו לא צריכים לברך על הפרושבור,
לא צריכים לברך על השמיטה,
כי בן שבל תעשה בדבר הזה כולו.
אחר כך הוא כותב אני הנהגתי מצווה זו פה ערנו,
נתפסתי שטרות של פרוסבול וחילקתי אותם לכמה בני אדם ועשאו וגם לימדתי אותם שעשו להלוות אחרי זמן הפרוסבול ואני חיפשתי את הפרוסבול שבא לבן אשחי ועד עכשיו לא הצגתי אותו אם יש אחד מהלוויין ששומע שיש לו פרוסבול אצל בן אשחי ששלח לנו אותו נראה איך בדרך הנהיג
הוא אמר הרב לא רק זה גם אישה תרבה
כיכר לחם
אז מקשים עליו קושייה, הוא אומר, קושייה קושייה
מה קושייה? הוא אומר, נעלה מנו אורזרואה
נכון
נכון
אורזרואה אומר,
הגמרא אומרת ממשכת מכות
אם אדם הלווה לחברו כסף
אז הוא אומר לו, תשלם לזה עוד שנה, עוד שנתיים, עוד חודש, עוד חודשיים, הוא אומר לו, עוד שבוע, עוד יום
אם היווה לו סתם, מרווה לו
אז הגמרא אמרה, יהיה
גמטרייה שלושים, סתם הלוואה שלושים יום.
זאת אומרת,
אומרים לו הבן אשך, אתה אומר שיעלבל לו בערב ראש שנה כסף,
עשרה גרוש, אחרי שכתבתי פרוסבול,
אז ממילא יצא, מתי ישלם לו את הכסף? אחרי שלושים יום.
כלומר, אחרי ראש שנה.
אז אם אדם עושה עם חברות תנאי,
שלם את זה אחרי ראש שנה,
זה כמו לעשר שנים, לא, אין צורך, לא נקרא שמיטה, לא פרוסבול, לא שום דבר.
נכון כך אומר רצ"ר וכך אומר הרש"ש על הגמרא
אבל הבא"ח אומר נכון
סתם הלוואה שלושים זה נכון
אבל אדם כשרואה את חברו שילבה לו כסף
הוא לא אמר לו מתי תשלם
אחרי יומיים חברו רואה שהוא אוכל גלידה
אוכל שוקולד קונה אני ליבתי לו למה הוא לא משלם
אז ככה מסכן עליו בעין רעה
אז כסף כאן לא תגוס
נכון סתם הלוואה שלישי יום שאני לא יכול לתבוע אותו בבית דין
אבל אם אני רואה שהוא קונה גלידות וקונה שוקולדות ואני רואה שיש לו איזה חפץ שעולה, שווה כסף ואני פוחד שלא יתבאבאס כל הכסף ויגיד לי אין לי כסף ואני אלך לתפוס
איך אני יכול?
אז אם אני אלך לתפוס עזר אגוס, מה רוצים מבין משחרם?
הבאך כותב אפילו סתם הלוואה שלישי יום זה משמט
ולא רק זה
אומר התומים על הדברים האלה
ואומר וזה דבר נכון, אומר על הבחר,
כך צריך להיות,
סתם הלוואה שלישים יום כן,
אז לא נענה ממנו לא בחר ולא תומים ולא רשש
ולא עוז הרוע אבל הוא פסק אותו מדען משעמד לחומרה, מה קרה?
פוסקים לחומרה בענייני שמיטה והלכה היא,
על מקור ההלכה המהווה לחברו לעשר שנים שלא משמט
בגמרא יש שני היוועיתים אחד אומר כן משמט אחד אומר לא משמט
וההלכה היא שזה לא משמט אחרי למה כי פוסקים כאן לכולא
אבל על שלושים יום לא כתוב ההלכה הזאת כולא
ועל כן כתבת את ההלכה הזאת בשורה הזאת זה דבר אחד דבר שני
אם אתם תשימו לב את הפרובובול הזה כתבנו
תיקן הגאון הריח הטוב זיעה במרבריה בן ישחק שמצווה על האדם להלוות לחברו סכום מסוים מבנה ראשונה על מנת שיחזיר לו לפני השקיעה זה התוספת שלי
אומר לא אני נותן לך הלוואה תעשה לי את זה היום לפני השקיעה
על זה כבר אין קושיות אין תירוציה אבל לא כתוב בן ישחק זה נכון לא כתוב
אחר כך כתבנו או אפילו אם הבא לו סתם
מה פתאום אתה אחרי ההלוואה הזאת אחרי פרוזמות אתה מלווה בשביל מה אתה עושה את זה
אתה רוצה לקיים מצוות שמיתה
אז א-נן סה-דה, כלומר בעל בלשחי מעיל עלינו,
אתה מלווה לו את זה על מנת שיחול בו דני שמיתה, דאנו היום תחזיר את זה.
אז לא צריך עוזר רוח, לא צריך בחר, לא צריך שום דבר,
אבל בדקו, על מה זה נשמטי?
אז במילא אין פושיות כאלה, ואתה לא בא.
המצווה של הפלוסבול והמצווה, מה שאומר בלשחי להלוות ואחרי זה כקווי חן או כסף,
כל הרעש הזה שעושים,
מבחינת רעש הדבר הזה אומר הריטבא זה זה בכדי לפרסם עניין של השמותה
אעלה לך פרסום גדול מהדבר הזה כולו
יותר מזו
לפני כמה שנים
למדתי על אחות שבת
אחות שבת נכון שבת שמיתה זה היינו שביעי
אבל כשבת אין לו שום קשר לכאורה
כתוב
השואל דבר מחברו
לא יאמר לו הלזני השואל אדם שואל למשל צלחת מחברו ביום שבת
לא יאמר לו הלזני תלווה לי את הטלחת הזאת
זה משמע לזמן מרובה
ויכאל מחש שמי יכתוב
יאמר לו אתה תרצה להלוות ממני את הטלחת הזאת
אולי אתה לא תתן לי את זה אני אכתוב אפילו אני לקח ממני הלוואה של הצלחת
יאמר לו השאילני
ראשון השאלה, זמן קצר
שאין חילוק בין הלווני להשאילני
אז יאמר לו תן לי
עד כאן, בסדר גמור.
הוסיף עוד הלכה רמה
אם אדם רוצה ללמוד מה חברו הולך לבית מרקחת ברקחת רפואה אומר לו אדוני תביא כסף, אומר לו שבת
הוא אומר לו אני יודע מי אתה מי אתה
קח את השעון ומשקו
קח משקו קח את הבדלות ומשקו
אז נגיד אתה משלם לו בשבת
אומר הרמב"ם,
הלווה מחדרו ואין רוצה להאמינו, יניח משכון אצלו.
אבל לא יאמר לו הלך משכון
למה זאת פעם עובדין דה חול.
אלא הוא אמר, קח, הנה אני שם את זה אצלך.
הוא אמר לו במוני מאיר.
ברור.
אומר מגן אברהם,
זה משמע הלוואה לזמן מרובה,
זה סתם הלוואה שלושים יום.
אבל שאלה, זמנה לאתר.
אה, אתה צאתי לך, גמרת את החול, למה חזירו אותה?
אבל הלוואה, סתם הלוואה שלושים יום, על זה שמי יכתוב?
אומר המגן אברהם ואם כן במקום שנוהגים שסתם הלוואה רשאי לטובעו לאלתר כמו שנוהגים במדינתנו
רשאי לומר לו הלוואי
אומר המגן אברהם
זה מי שיודע הלכה ומי שיודע דיני מי שלמד מסכת מכות יודע סתם הלוואה שלושים יום אבל כולם לא לומדים על הדברים האלה
יודעים מה הלוויתה, חזיר, נדלשת לך את החזיר.
הוא אומר ככה נוהגים במדינתנו,
שלא סומכים על סתם הלוואה שלושים יום.
אז מה אתם רוצים, הנה הרב בעל בן ישעת אומר על דעת בגן אברהם, שלא אומרים היום סתם הלוואה שלושים יום, כלומר עקרנו את זה מעיקרו הדין הזה כולו.
יש,
אדם חייב מיסים למדינה,
חייב מיסים לעירייה.
שמיטה שלא משלם.
כותבים לו מכתב,
תשלם את זה עד חודש אייר,
עד שבעה, עד תמוז, אין לו מכתבים לשלם,
לא שלם.
יבוא אחריה שמיטה, ויאמר שמיטה.
שמיטה.
האדם משתמש במים, חשמל, טלפון,
אני עוד לא אומר צריך לדירה.
לכל אלה יש שמיטה.
אומר הלבוש שמיטה זה מדובר לקחת מחברך,
אבל לקחת מממשלה, מציבור, זה לא נקרא רעייך
אז היום חשבתי שהיום כל הממשלה עומדת על איש אחד פרק, אז זה איש אחד, זה לא ממשלה, זה לא...
זה ודאי, זו בעיה גדולה
אבל שוקים על השלבוש
אומרים גם ממדינה, גם מבנק, גם מציבור, לקחת בעזה, אתה חייב חזיר ואתה, אם זה שמיטה באמת זה משמט
זאת אומרת, המדינה צריכה לעשות פרוסבול
והעיריות צריכות לעשות פרוסבול
והבנקים, פרוסבול לעשות.
חברת החשמל צריכה לעשות פרוסבול.
נכון, גובים לא תשלם על דרך הקנס.
תשלם ישר, אתה צריך לשלם עכשיו.
אם לא, נוגסים אותי,
אז הולכים לעשות פרוסבול.
אדם למשל שוכר דירה, נותן כל חודש כסף לדירה.
מה יעשה?
זה יעשה עכשיו באייר, שיוון, תמוז, אב,
אלול, לא ישנה לו.
יבוא אחרי זה, יאמר לו אדוני, שמיטה,
אז המשכיל צריך לעשות פרוסוולט,
שלא יטענו לטענות שמיטה, האשמות
עם אדם
לא יכול ללכת לעשות פרוסוולט,
זה קשה לו, לא מרגיש טוב.
אם מותר לומר לחברו או לאשתו, הולך לדעתי פרוסוולט.
אבל גם אישה חייבת בשמיטה למרות שזה פעם בשבע שנים,
מקבע שכתוב לא יגוס,
אז אם יש לו לאו,
האשה חייבה בזה, גם האמא רוצה שמצרפת לזה.
אז אומר מריקש,
לא אי אפשר לעשות שמיטה, אי אפשר לעשות פרוטבול.
למה? מה אני אומר לשליח?
לך תעשה לי פרוטבול.
אני לא נותן לו שום דבר, לא כסף, לא נהייה, כלום לא נותן לו, אל תעשה פרוטבול.
מה פנימין לילה ממשלה לשליח?
אומר המרי, אם את קח,
למשל
אדם יש לו ספר,
אני אומר משל, זה לא ככה, זה לא יהיה הלכה עד עכשיו.
זה משל ספר.
אומר לחברו,
קח את הספר שלי, תאמר שזה הקדש לבית כנסת.
אני אפילו נגש, לא יהיה בעיה.
אז הוא אומר מארי, מה אני אמרתי לו? בפה, מילל הממסרן לשליח.
כולם מגשים חלב קשיות.
אומרים מתי מילל הממסרן לשליח, אם השליח הזה אומר למישהו אחר.
אבל אם אני אומר לו שעושה פעולה מסוימת, אני יכול לומר לך.
ברכי יוסף בהלכות פסח, שימו לב,
אומר שם ברכי יוסף
בהלכות פסח שיכול לעשות שליח.
אבל נפקא מינא אם אדם לא יודע, עם הארץ לא יודע לעשות קל חמירה, התיגע פגעתי,
וזה טוב שהאישה יכולה לעשות את הבעל שליח.
אני מרצה לכתוב בפרוטבול ולאשתי אכתוב, לא אמר בפה לדיינים ואני גם שליח של האישה.
או אם זה מנהל בנק אני מטעם הבנק,
אם זה מנהל חברה אני מנהל החברה אימן שם כל החברה כולה.
אדם יש לו מלביע מארץ.
בוא נאמר, כשלווה ממנו היה צריך לדעת, הוא חכם, הוא חכם, הוא יעשה פרוטבול,
אבל הדחור לקח מהשכנע שלו הלוואה ועמד,
אז הוא לא יעשה פרוסבול,
הוא לא יעשה פרוסבול.
יש מי שאומר,
אז הלווה יעשה במקום המלווה פרוסבול.
זה כאותו פרוסבול.
זה דבר דחוק מאוד.
הלווה הזה צריך לדעת דבר אחד:
אתה לווה מחברך,
תדע אם הוא כותב פרוסבול או לא כותב. אם לא כותב פרוסבול,
תיתן לו את הכסף לפני סוף השנה.
שאם העדן לא נותן לו את זה לפני סוף השנה,
אז אחרי ראש שנה הוא יבוא לתבוע אותך תביא,
יעבור המלווה עלוי גוס, כלומר אני מכשיל אותו עלוי גוס.
אז זה בעיה.
ואם אין לי כסף
נשלם לו לפני ראש שנה,
אז פחות שאני אלכת לו ואומר לו תשמע,
בוא נעשה הסכם שהחוב השלם לך זה בראש חודש חשבן, בראש חודש כסלב,
ואז יש לנו כולה שכבר
החוב אחרי השמיטה זה מלגבים, אנחנו על
המלווה שהוא העם
ברמב״ם יש
שאלה ותשובה בתשובותיו
אדם
נגידו מה שכר, לא על חדרה, נלווה לחברו כסף
הוא אומר תשמע אני מלווה לך נגיד דוגמה בראש חודש ניסן אלף שקל
כל חודש
תביא לי מאה שקל
אז זה ייקח לו שם אייר סיון עד תשרי ואחר כך עוד שלושה חודשים וישלם כסף.
כל חודש מהשקר.
בא בייר
לא שילם.
סיון לא שילם.
או נאמר אילול לא שילם.
ואחר כך, אחרי זה יש לנו עוד שלושה חודשים.
אומר הרמב״ם ככה
החוב הזה על שעבר עד תשרי עד ערב ראש שנה
שהלווה חייב לשלם לפי תאריך מסוים ולא שילם,
אז זה נשמט.
על זה צריך פרוזבולט.
החוב שאחרי ראש השנה,
קבעתי לך זמן אחרי ראש השנה, אתה לא צריך על זה פרוזבולט.
כלומר החוב הזה מתחלק לשני חלקים.
חלק עד ראש השנה חוב משמט,
אחרי ראש השנה זה לא משמט.
היום
עסקנים האנשים,
לוקחים דירה,
כל אחד לוקח משכנתה.
אז יש משכנתה מהבנק, יש שם ממשלה,
כל אחד בשאר אותו יש משכנתה על הגב שני.
זה אלף לחודש, אלף וחמש מאות, אלף ועד שתיים, כל אחד
לפי מה ש...
והמשכנתה איך הולכת היום?
בוא נגיד איך היה פעם מקודם משכנתה.
אני ממשכנתה בית.
היה, המלווה גר בבית.
זאת אומרת, אני מוריד לך שכר דירה, אני מוריד לך בחשבון.
היום הבנק לא יגור בבית שלי,
המדינה לא גרה בבית שלי,
היא נותנת לי את הכסף,
רק משעבדת את הבית בשבילה.
אז עכשיו המשכנתה הזאת שאני חייב לשלם,
אה לאחר שמיטה אין לי בעיה,
אין לי בעיה.
לא שילמתי כמה חודשים משכנתה לפני ראש השנה,
אחרי ראש השנה הבנק שלי החליט לשלם,
המדינה עומדת לשלם,
הכול עבר,
ואנחנו עוד מוסיפים לי ריבית.
אז לכאורה אני אגיד משכנתה הבית מושכן לכם זה כמו גבוי
בידכם נמצא אני לא יכול לנקור אותו
אז בגבוי ואומר לכם מה פתאום אני אתן לכם מה אני אעשה לכם
אני כן אשלם לכם לא אשלם לכם ככה יטענו הבנק ככה יטענו אז כתוב בשולחן ערוך
כך
שביעית משמטת המלוואה אפילו מלוואה שבשטר שיש בו אחריות נכסים
והמשכנתה
במקום שדרכם לסלק המלווה בכל עץ שיביא מעוטיו שבעית משמטתה
ומקום שאינו יכול לסלקו עצוב זמנו אין שבעית משמטתה
זאת אומרת ככה אם הלווה יכול לבוא ולתת את הכסף למלווה
ולסלק מהבית שלי בכל עץ יביא מעוטיו השבעית משמטת
אבל מקום שהוא לא יכול לסלק עצוב זמנו
או, זה כבר תפוס בידי המלווה, זה לא גמר, כמו גבוי יציאה.
פעם זה היה בבנקים,
לוקחים, עושים מלווים לו לאדם, למשל דוגמה אלף שקל,
וצריך לשלם את זה בעשרה חודשים,
אז עושים לו, אתה צריך לשלם ריבית כך וכך,
בחודש הבא על 900 ששילמת 100, בחודש הבא על 800,
עושים לו חשבון, מעכשיו מחתימים אותו על 2,000 שקל.
יבוא עכשיו, אחד בחודש השני, טוב, רבותיי,
אלה שקל, קחו, עזבו אותי!
אומרים לו, אדוני, אתה חתמת, חכה, תשלם, לא ממש אלפיים.
היום כבר יש חוק,
מעט משנים אותם.
אז זה מה שכתוב בהלכה,
אם יכול לסלק או לא יכול לסלק.
היום בוודאי שיכול לסלק.
אם יכול לסלק, אז כתוב כאן,
אם מקום שיכולים לסלק,
אז שמיטה משמטת, אז זה הבעל,
המלווה הזה, הוא צריך לעשות כבר זו. הרי אם לא עשה,
אני אגיד, אדוני,
אני הפסדתי את כל המשכנתה שלך עד ראש השנה.
מר"ן כותב
בהלכות ראש השנה:
"ברכות של ראש השנה ביום הכיפורים מעכבות זו את זו
שאם אינו יודע כולם לא יאמר מה שיודע מהם אלא לא יאמר כלום
וכן תיקעות מעכבות זו את זו
ואיני מלך שאינו יודע אלא מקצת הסימן,
שלא יעשה אותו.
אבל תשרת תשרת תרעת אין מעכבים זה את זה,
ויודע לעשות אחד מהם או שניים עושה".
הגמרא אומרת
במסכת ראש השנה,
אנחנו אומרים מלכיות,
זכרונות ושוחרות.
רגע, תן לי את השידור של ראש השנה.
אז אנחנו אומרים את זה,
והגמרא אומרת: מלכויות שתמליכוני עליכם
אם אדם קרא את הפסוקים של המלכויות ולא
הכנעת בדעתו שאני ממליך את אחדות ברכו עליי
שהוא ברא את העולם
וממליך אותו עליי לא יצא בחווה
כל כך דבר כזה הוא חמור מאוד
וגם כתוב בשולחן ערוך
ועקדת יצחק היום אנחנו אומרים בראש השנה במוסף
שמדברים אנחנו על
כי זוכר כל משכחות אתה ואין שלך לפני כסא כבודיך ועקדת יצחק היום לזרעו תזכור
אומר כתוב בשולחן ערוך
כך היא הגרסה המפורסמת והמדקדק לומר לזרע יעקב תזכור משנה מטבע שתבו חכמים בברכות ואינו אלא טועה
אנחנו עוברים פה בעקדת יצחק היום לזרעות לזכור, יבוא עשו,
יבוא איטליה,
יבוא רוסין, יבוא אמריקה, אנחנו זרעות עשו,
אנחנו זרועות של יצחק,
גם כן ראשונות עשו יהודים שובר יהיה להם טוב,
אז כתוב כי ביצחק יקרא לך זעד רע,
ביצחק ולא כל יצחק,
ועד כן, כשאמר לו השם מאברהם אבינו,
שארץ אר שייכת לאברהם ולזרעשה, ייתן יצחק,
אין ישמעאל, הלך, אין ישמעאל שום זכות בארץ ישראל.
כלום אין לו.
ומה שהישמעאלים ישבו בארץ ישראל לפני שבאו עם ישראל,
והייתה אדמה שממומה וחרבה,
וכתוב בזוהר הקדוש: בפני שעשה ברית מילה ישמעאל, ולא צעק "אי!",
ולא דחף את היד של אבא שלו.
אומרים רבותי העקידה: נגמר, נגמר,
הזכר הזה של ישראל נגמר, כבר הרבה זמן נגמר,
די,
לא מגיע להם שום סליחה.
אז ערכי כנסת אומרים: בעקידת מצחה תאיום לזרעו תזכור, כלומר זרעו זה יעקב,
ואין שום שייכות לשום אדם בעולם בארץ ישראל לא עשה ולא ישמעאל.
וזה לא פוליטיקה, זה תפילה, זה שולחן ערוף, זה הלכה.
אני כל שנה,
הייתי, בכל אופן, רגע, סליחה, כשאדם שומע
בקול שופר
הוא צריך לזכור כמה דברים
לפני התקיעת שופר,
הקדוש ברוך הוא שיבא אותנו מכה אנחנו תוקעים,
אנחנו שומעים קול שופר,
זה הקבוצות שלנו, בלי נימוקים ובלי כמו
נכון הרבב אומר התקיעת שופר זה עורוי שמתרדמתכם,
זה קיצור דברי מוסר,
נטומאות, זה הרב אומר, אנשים יאמרו את זה לפני כן
או מה שכתוב במתן תורה כל השופר הולך וחזק מאוד ואומר רבי גאון זה אחד התחמים שתוקעים אנחנו שופר ביום ראש שנה
ואומרים לקדוש ברוך הוא ריבונו של העולם
עשיו לא רוצה תורה ישמעאל לא רוצה תורה מואב לא רוצה תורה אביעל לא רוצה תורה
אנחנו קיבלנו תורה ואמרנו נעשה ונשמע
ואז יצא כל השופר הולך לחזק מאוד, משה דיבר והחילוקים איננו בקול
אנחנו מזכירים עכשיו את מעמד הרצינאי
שקיבלנו תורה ואומות העולם לא קיבלו תורה אז אנחנו רוצים לקטרג עליהם
אנחנו מדברים על עצמנו שקיבלנו, מי מנסה לקטרוג עליהם?
אז אדם כל זה יעשה לפני תקועות שופר, תוקעים משופר ישמע תקועות השופר
יש אחדים רוצים לשמוע
תרועה טובה,
תרועה ארוכה.
מסכן הרב חייב להסתכל בשולחן כל הזמן לדעת אם התרועה מתוקע כדין או לא כדין, מספיק זה הרב יעשה את זה, לא כולם.
אם הוא עושה תרועה טובה, אה כן תרועה טובה, אין כן תרועה טובה, בנה בנה,
את התקיעה שאחרי זה לא שמעת,
אז לא, צריך לשמוע את התקיעות כולם יש להם מותם.
יום טוב ראשון ויום טוב שני אותו דין,
אז אומרים, יום שני, קולות, אין קולות.
יום טוב ראשון, יום טוב שני, אותו דבר. נכון, יום טוב ראשון לדרבנה, יום טוב שני דאורייתא, זה נכון.
ונכון, אני רוצה להזכיר לאנשים כולם, בהוצאה הראשונה שהוצאנו את המחזור של ראש השנה,
שם הכנסנו דבר שלא היה בכל המחזורים,
שם הכנסנו שלא רק התוקע אומר היתה לשם ייחוד,
אבל תוקע אמר אני תוקע ומכוון לט"י אבל אני לא מכוון
אני צריך לכוון
אז הוספנו על סמך כף החיים
אלה שם יחוו וכתבו ולכו
הריני אני בא היום לקיים מצוות עשה של תורה לשמוע קול שופר ויאמר זיכרון כמו שכתוב יום שוראה ומכוון וכולי
אז בהוצאה הראשונה כתבנו
יאמר רני אחי בא לקיים מצוות עשה של תורה לשמוע קול שופף ביום הזיכרון
בהוצאה השנייה תיקנו
ביום טוב ראשון של ראש השנה יאמר רני בא לקיים מצוות עשה של תורה לשמוע קול שופף כמו שכתוב בתורה
ביום טוב שני יגיד רני בא לקיים מצוות עשה
כמו שאתה יודע זה דאורייתא זה רבנן עשה לא יגיד של תורה
למה אם אתה אומר של תורה אולי היום זה מנדעם
מה שזה מדברי סופרים, ככה רוב המשקיעים אומרים, לכן לא העמדת את הדבר הזה.
אני קול שמיטה,
הייתי אומר,
דבר,
סניגוריה,
דבר חשוב הסניגוריה הזאת,
הייתי אומר,
כתוב "קדשנו במצוותיך",
ואנחנו אומרים, "באתי קדשנו במצוותיך",
ו"ברוך אתה ה' יקבל בחשת קדישנו במצוותיו יציבנו".
אומרים בושר הלאם, אתה מקיים את התורה,
אבל אנחנו מקדמים את התורה
קדשנו במצוות יחד, מצוות שאתה עושה, אתה מחייב ואנחנו עושים.
עדית הוא אומר כל שנה ושנה
בקבע שחר פוסקים שפרוסבול מוחיל רק מדרבנה לא מוחיל בדאורייתא
הקב"ה תורה שלו עולם שלו עולם כולו שלו
אנחנו חייבים הרבה חובות לקב"ה
הרבה חובות אנחנו חייבים לו
אז אנחנו נגיד יבוא השנת השמיטה משמט
ואז גמרנו
אז היו אומרים לי מה אתה מדבר נגד הקדוש ברוך הוא אתה פוסק את הקדוש ברוך הוא ההלכות כמה שנים הייתי אומר את זה
אבל אני אמרתי הדבר הזה אני אומר את זה בוודאי זה כתוב
היה אחד אומר
זיכרון גנב
למד באיזה ספר הוא שכח
והוא חושב שלא
אבל יכול להיות שאני למדתי ושכחתי והייתי אומר אני אומר את זה אבל היום בן האחרון מצאתי ברור
אומר החידה עליו השלום מספרו נחל קדומים
אומר כך
שש שנים תזרע שפה טובות שמע
החג הכתוב
ביום השביעי מעיד על יחודו יתברך שמור ויתעלה
שבת להשם שש שנים תזרע כלומר אם תשמור שמיתה כראוי מבטרך שתזרע שש שנים לא תצטרך למוכרע
ואמרו רבותינו זכרונם לברכה
אם אין אתם גובים חובות ושטרות בשמיטה ועושים כמו בן ישחי
גם אני לא אגבה העבירות שלכם
כתוב בפירוש
הוא אומר אם אתם שומרים שמיטה עושים פרוטבול או עושים כמו בן ישחי אני גם לא אגבה העבירות שלכם
ופרשו מאמרם זה על עיני ה' ניצב על חומת ענך כי בעל חוב ושר בידו
ובזה עתה שפיר שכיוון שאין גובים חובות ושצרות בשמיתה מידה כנגד מידה
שכביכול הקדוש ברוך הוא כבעל חוב ושצרו בידו לא יגבה שצרות עוונות שלנו
ולי נראה אומר אפשר בסגנון אחר לברך דהיינו זכות שמרת שמיתה אינו גובה שצרות החובות וכולי וכולי
זאת אומרת מקודם זה רז"ל אמרו
והוא גם כן מסכים על זה הגמרנו יש לה סמכתא גדולה שלושה עדים יש לי
אין לי כלום, שני עדים,
יש לי רזה ויש לי את ברכי יוסף. ומהם מעיד אומרים
אם אנחנו מקיימים, נעשה כמו
פרוסבול, תרוויח, נעשה כמו עם בן אש חי, ונגיד משמט אני,
בראש העולם אנחנו משמטאים, כמו שאנחנו משמטאים גם אתה תשמט את החובות שלנו, הנה יש לנו אסמכתא גדולה לבוא ומה תגידו שעשי מעט ספר את בו אנחנו פוסקים הלכה של דאורייתא לפועל רק מדרבנן ובשמיים זה דאורייתא זה דבר חשוב מאוד
רבותיי אנחנו נמצאים בשנה קשה חז"ל אומרים במוצאי שביעית בן דוד בא
כמה שביעיות עברו
כמה שמיטות עברו והמשיח לא בא
השנה הזאת אנחנו הולכים להגיד רבונו של עולם
מבריאת העולם ועד
השנה הזאת לא הייתה שמיטה קשה לעם מצעיר כמו השנה הזאת
שאויבינו רודפים אותנו ואויבינו צוחקים עלינו ולועגים עלינו כל יום אתה שומע
פה נהרגו, פה נפצעו, פה ככה, פה ככה
אנחנו צריכים להגיד לקדוש בריבונו של עולם, השנה הזאת
נקיים את המצווה הזאת, מרצה שבעית בן דוד בא,
שהכיבוש שלך ממשיך תתקנו וגלנו גאולה שלמה.
עם כל זה ביום ראש השנה
כתוב בזוהר הקדוש
שתפילה שאדם מתפלל על חולים בראש השנה מתקבלת
על העקרות מתקבלת
תפילה שאדם מבקש על השני זה מתקבל
בראש שנה צריכים לעשות בפתיחת ההיכל
קודם כל לעשות מי שברך לחיילי ישראל שחזרו לביתם בריאים שלמים
ודבר שני לעשות למתנחלים
בכל מקום בארץ ושם לשמור את שיטתם ובעם וגם שבטיחה בביתך
ואם תאמרו למה אני מזכיר אלה שניים לבד למה אני לא מזכיר כל כלל עם ישראל
כן אני אגיד אחר כך לעשות כלל עם ישראל אבל אלה שניים
שמוני כמטרה לאחר,
רעש ערפאת שם את אלה שניים החיילים והמתנחלים כמטרה לאחר,
בכבישים, במקומו אלה,
מקבל התר,
מותר, אנחנו נתפלל עליהם בתחילה.
אחר כך נתפלל על כלל עם ישראל ונתפלל על כל החולים, על כל הפצועים,
כך עוד לא זוכר, יש לכם מצוואה שלמה
וגם נקרא לשבויים דרור ולאסירים פתח כוח.
איך אומרים, הוציאה ממסגר נפשי ועובדת על כמיהם.
כתוב, ביום ראש שנה יצא יוסף למלוך.
ויוסף בא בליל ראש שנה, אומר לו מלאך,
גבריה, אתה יודע, פרעה חלם ככה וכך וכך,
מחר ייקחו אותך לשמה?
אמר לו, איך אני אדבר איתו? אני יודע לדבר לשון הקודש.
בוא, אני אלמד איתו שולחים ספר.
אמר לו, איך אני אלמד עיתות? בלילה אחת
אמר לו, מה קוראים לך? אמרנו, קוראים לי יוסף.
אמר ליוסף איש י"ו אין שם הוויה בשלמותו אני אוסיף לך ה' על שמך עדות בהוסף צמו
אוסיף לו ה' בצאתו על ארץ מצרים סופת לא ידעתי בשמים ולימד אותו את כל העברים האלה
ופתאום ברגע אחד ויובילו להביא את יוסף רוצים להביא אותו מהר מה אתם רוצים מה קרה לכם
אז רוצים לגלח אותו ולספר אותו מנהימר השנה היום
אומרים לו תשתוק,
הולך לבוא לפני הפרעה כל כך מלכלך
ויגלח קשו לו את הידיים,
ילחו אותו, הוא גזר לא לנענח את הראש שלו.
אם ינענע יעזור להם בתגלחת וזה אסור.
ויגלח, איך הם ילחו אותו?
בא לפרעה ואומר לו שנה טובה,
שנה מבורכת, הוא אומר שנה טובה,
שנה מנחרם, שנה בינואר,
זה אומר שנה טובה.
אומרים לו שנה טובה, לאלה הראשונה,
איזה ראשונה?
מה עושה?
מרבדה יום כה בעולם עוברים כבני מרון אפילו השוטרים שלך החיילים שלך וגם אתה עובר בפני הקדוש ברוך הוא כבני מרון
וחלמת זה אז שייך לו כל השנה
אתה מדבר, חשבתי איתך שאתה יודע לשנוא חלומות אתה מכניס לי דברים?
אמר לו כן ככה זה אמר תשמע עזוב אותי תשמע חלום ופתור אותו נו
שמעתי עליך לאמור תשמע חלום ופתור אותו
אמר לו
לאמור בלעדיי, ויאמר יוסף אל תאו לאמור בלעדיי, אלוקים מענה. אני לא יודע,
אל תפרחו, תן לי, בסדר, אני אגיד.
אני לא יכול להגיד לך בלעדי הקדוש ברוך הוא.
ואחר כך אומר לו את החלום,
פרעה, ויוסף מתקן אותו, ואומר לו, לא ככה, אתה מאז עומד על שפת האלו, לא נכון.
אתה היית על היאור, אתה פוחד להגיד שאתה על היהור,
למה על היהור זה אלוהו שלהם.
אתה עומד עליו ברגליים שלך, על העליים שלך, זה לא יפה.
אתה משקר עליהם, צהפת לא ידעתי שמע, מה אתה אומר לצהפת?
הוא אומר לו פרעות הייתה במיטה שלי
הייתה במיטה חלמתי איתי יחד את החלום, הוא אומר לו אני ככה יודע,
נו אז למה עליהם, נו יש לי אדם כזה בעולם,
אין חכה ונבון כמוך.
אז יוסף פתאום יצא מטרון, פתאום מלאך,
טוב תתנו לו, אומרים חיה קצין, רוצה ללכת בתמקיד אחר,
או משהו, הוא אומר לו חכה תשעים יום,
המתנה לא מעבד למלך ידע לו האדם
שגם האדם הוא עבד ליצר הרעב ורגע אחד אדם יכול לזרוק את העבדות ולמלוך
להיות מלך על עצמו
ולהמריך את הקדוש ברוך הוא
ועל כן
הגמרא אומרת הדבר הכי קשה זה שבוי
שבוי
הוא תלוי ברצון של השולל פעם מכיר אותו פעם לא מכיר אותו פעם
שבוים מביא לאוכל פעם לא מביא לאוכל פעם משקר עליו, פעם רמה עליו, פעם אומר לאמא שלא מת, פעם אמא שלא מת, מה אכפת לו?
מסכנה בסבוי הזה שאין לו דבר, כלום אין לו.
אז לכן המן מתפלל על החיילים המתנחלים על כלל עם ישראל
על החולים, על הפצועים
גם על השבויים צריכים להתפלל
שהקב"ה יזכו השבויים האלה נקרא לעצירים דרור ועל השבויים בכך
כוח שהכברכות יזכה את כל השבויים האלה להתחרר ולבוא אפילו עוד לפני ראש שנה, ואם לא בראש שנה נפלל עליהם.
ויש עוד אחד שבוי.
יש אחד שבויים אותו בגלל עצמו.
תוסעו אותה חג ותשובוים אותו.
יש שבוי שהוא עשה טובה לכלל עם ישראל ולא יודעים את הטובה שעשה לכלל עם ישראל
ומחמורים עליו חומרות קשות מאוד
זה יונתן פולארץ'.
היהודי הזה מסירות נפש, מסר את נפשו בשביל עם ישראל
אז על יונתן פולארד ביום ראש השנה,
מתפלל על כל השבויים ונזכיר גם אותו.
יהיה רצון שברוך הוא יעזור שכל החולים יבריאים לפני ראש השנה
וכל השבויים יבואו לפני ראש השנה, ואז יחסוך מהקהל יגיד את מי שברך את זה.
אבל נגיד מי שברך לקדוש ברוך הוא, נברך לקדוש ברוך הוא ששמע את כליהו, טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע.
ואני רוצה לברך את כל קהל המאזינים,
קהל הצופים,
כל הקהל הקדוש הנמצא במקום הזה,
הם ובניהם, ושהם וכל השנה הם.
יהיה רצון שתהיה שנה הזאת הבאה עלינו טובה,
שנה טובה, שנה מבורכת.
ויהיה רצון שתכלה שנה וקללתיה,
ותחר שנה וברכותיה, וידבר סמאנו תחתנו,
וחרבם תבוא בליבם, וכדשתם תשברנה,
ויקיים בנו,
מה שאנחנו אומרים במזמון,
של יום שלוש השנה.
כמעט אויביהם אכניע ועל אתריהם אשיב ידיע. מה זה?
רק אחד כמעט.
לא רגע, מחילה.
כמעט. איך אתה אומר כמעט?
כמעט אתה אומר כמעט גמרנו כל אויבינו אכניע.
ולא יהרג אותם.
אז הם לא יהרגו אותם בהתחלה.
אחר כך יהרגו אותם.
בהתחלה הוא רק מכניע אותם.
הוא אומר להם לכו לעם ישראל.
כתוב: "כשיבוא המלך ויבוא השרים,
ויהיו מלכים אומנייך ושורותיהם מניקותייך
אפיים ארץ ישתחבו לך ועפר רגליך אל אחיך הוא
יאמר המלך אני לא יודע לצחקח
היו אחרים מצחקעים לי תלמד את צחקח נגיד להם תלמד כתוב אני מכון לך לא צריך עפר אליהם אל אחיך הוא
תעתך את המחליים
אז אנחנו נזכה לדברים האלה
ונזכה שהקדוש ברוך הוא ישלח לנו משיח צדקנו
שיש שנת גאולה וישועה
כשהכדוש ברוך הוא ישלח לנו בניין בית המקדש, שיראו עינינו וישמח ליבנו ויהיה לכל אחד ואחד שנה טובה,
כתיבה וחתימה טובה וכמו שאומר הרב בן ישחיא ורב השלום לברך שנה טובה ומתוקה,
חיים ארוכים ומתוקנים וכן ירצום לומר אמן.
אמן.
