אם חזן טעה בצפילה,
נגיד דוגמה, בראש חודש, לא אמר יעלה ויבוא.
עשה עושה שלום,
מהדין צריך לחזור להתפלל עוד פעם.
למה כל הקהל יחקרו ככה?
אומרים לו, אתה תעשה חזרה.
כשאתה עושה את החזרה, תכוון להוציא את עצמך ידי חובה.
חוץ מזה, אתה מכוון להוציא את אחרים ידי חובה,
גם תכוון להוציא את עצמך ידי חובה.
זה דבר אחד. דבר שני,
בזמן שבית המדלשא היה קיים,
היה קורבן, חטר, אשם, שלבים.
היה גם קורבן נדבה.
נותן להם דרך להביא קורבן, מביא קורבן.
אז בזמנם,
אדם רוצה להתפלל עוד תפילה.
קורבן נדבה.
אומרים לו, תתפלל, למה לא? אין דבר.
אבל היום בדור שלנו,
אפילו התפילה שאנחנו חייבים להתפלל בה,
אנחנו לא מכוונים בה.
עוד נוסיף תפילת נדבה שאנחנו לא חייבים בה וגם לא נכוון בה, לכן לא מצלמים נדבה.
אבל אם יש צורך,
אדם מסופק בדבר,
בראש חודש,
עשה עושה שלום, אמרתי יעלה ויבוא ביום.
לא אמרתי יעלה ויבוא,
יגיד, אני מתפלל עכשיו עוד תפילה נדבה,
אם אני אמרתי יעלה ויבוא, זה נדבה,
ואם לא אמרתי יעלה ויבוא, זה התפילה הזאת, היא תפילה של חיוב.
אבל בזמן בית המקדש היו מביאים כוונות נדבה ומרדבים.
נברך את שני חתני הבר מצווה בין פרת השיא ובין פת העין. קראו בצורה יפה.
