כתוב כי שם השם אקרא הבו גודל אלוקינו מכאן למדו כשאדם שומע ברכה ברוך אתה השם
אז הבו גודל אלוקינו אומר ברוך הוא וברוך שמו
בבית המקדש
כשהיו שומעים שם מפרש יוצא מפי כהן גדול היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בשלמות
פה רק לומר את ה"ברוך הוא, ברוך שמו".
ואדם, הרב אומר,
אדם, לעשות כל ברכה וברכה צריך להגיד, לענות "אמן".
בסידורים שלנו כתוב, חלק במקומות
האמן הוא אמן שורשו אמת
וכן יהיה רצון.
וחלק מהאמן
הוא אמן וכן יהיה רצון.
חלק ככה וחלק ככה.
צריך אדם לדעת על מה הולך אמן אמת וכן יהיה רצון,
או על מה הולך אמן אמן בלבד.
לפעמים אדם נמצא בבית כנסת ואומרים שני אחדים קדישים.
אחד מקדיש את השני.
מקודם היה מנהג,
כל אלה שרצים לומר קדיש היו עומדים בשורה אחת,
מחורי התיבה או על יד האחד היו כולם אומרים קדיש בבת אחת,
אז כולם מתחילים להגיד "אמן" בבת אחת.
אבל היום זה אחד נוצר שמה ואחד פה ואחד פה,
אחד ממהר ואחד לאט-לאט,
אז צריכים לענות "אמן".
אבל לפעמים קורה שאחד ממהר יותר מאשר השני.
אני אומר "אמן" וגם השני מגיע ל"אמן",
אז הוא גם יגיד "אמן" ו"אמן".
כלומר, "אמן" ו"אמן". אני אומר את זה פעמיים.
זה ידוע ש"אמן" פירושו אמת,
ויש לזהות פילוש, אמין, כן יהי רצון.
כלומר, לברך על עצמו.
אנחנו פעם היינו בחוץ לארץ עם הרב שפירא,
בחבורה שלמה.
אמן.
הייתה בית כנסת למעלה מאלפיים איש.
אז עמד הרב אמר להם לברך, ברור שחלק מחכמותו ללהב.
הוא אמר לברך עלינו.
אז עמד הרב שפירא ואמר,
אני לא עניתי אמן, זה ברכה לבטלה.
אז אני עמדתי ואמרתי,
אני לא אוהב לחלוק על הרב שפירא בפרסיה.
אבל פה אני אמרתי אמן ואמן.
אמן, אמת, זה על הרב שפירא.
וכן יהיה רצון עליי.
אז כל אמריקה אמרו, כסיבה מגיעה, אתה אמן ואמן.
אז אתה אמן ואמן.
אני מרח את חתן הבר-מצווה, שהקדוש ברוך הוא יזכה אותו לעלות בגדוליו.
