בלילה נגיד לגבי מה, אבל בבוקר, עכשיו הוא יום ראש חודש,
העמידה אמר יעלה ויבוא,
ראה, כתוב על הניסים, אמר על הניסים של פורים,
ראה על הניסים של פסע, של חנוכה, אמר על הניסים של חנוכה.
יש מישהו שאומר, מה, זה הפסק, זה כמו שדיברת.
אם אדם מדבר באמצע העמידה, חייב לחזור להתפלל בהתחלה?
הוא אומר הרב, לא.
אם זה חלק מהתפילה, אפילו הוא טעה ואמר דברים שלא בעניין.
אמר יעלה ויבוא המכה, הייתה חובה יצאה. אבל אם אתה פתח את הבחרתנו
של החכים,
לא אמר חי ברכות, אלא אתה בחרתנו.
זה לא יצא יתר חובה.
אתה תפלל, אתה קדוש, אתה חונן,
חייב לומר את זה.
אבל אם הוא מוסיף על מה שרגילים להגיד, יצא יתר חובה.
בסופו של דבר מדובר בדיעבד, לא על לך תחילה, וכתחילה
אתה צריך לדעת, היום אומרים יעלה ויבוא, לא אומרים יעלה ויבוא,
אומרים ברכנו, לא אומרים ברכנו, גמרת את הדבר הזה קודם.
למשל,
בחוץ לארץ
אף פעם לא יחול פורים במשולש, אין להם דבר כזה.
כי הפורים בדרך כלל הם רק, לא, לפחות דרך, גם ב...
רק בירושלים אין פורים במשולש.
ואז בעפור הממשלה שיש בה עמידה של שחרית, של שבת, של מוסף, ויש את אחד הניסים.
אבל בחוץ-לארי אין דבר לזה. אם אחד אמר את הדבר הזה, אמר, אמר, אין לך מינה בדבר הזה, צייד וחובה.
כל זה הרב אומר, זה בדיעבד. למה?
יש מי שאומר, אם אדם מזכיר לא מעין העניין
בתוך התפילה, זה נקרא כאילו סח,
כאילו הוא דיבר וחייב לחזור בהתחלה.
אבל הרב אומר, כן השלום,
פוסקים חלוקים על זה,
אנחנו אומרים שלא יחזור ויצא יד רחבה, ולכתחילה צריך להיזהר, דע לפני מי אתה עומד.
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
וחניה בן עפשיה אומר, רצה...
