נזכר לעין
אדם לא יתפלל מנחה באונס
על מפלל ערבית שתיים, זה נקרא תשלומים.
אז הוא יתפלל בתפילה ראשונה תשלומים,
אחר כך בתפילה השנייה נזכר שבתשלומים הוא לא אמר,
למשל הוא אמר יעלה ויבוא,
אז עכשיו צריך להתפלל עוד פעם,
כלומר, שלוש פעמים להתפלל או לא?
אומר הרב,
מעיקר הדין צריך להתפלל שלוש פעמים.
אבל יש מי שאומר,
זה בתשלומים, לא כל כך
מקפידים הרבה, זה לא עיקר הצולה, זה רק בתשלומים.
אז הרב אומר ככה היה, אז מה יעשה?
הוא יתפלל ויאמר רבונו שלו, אם אני חייב הרי אני מתפלל,
אם לא, זה נדבה.
זה מתי?
זה ביום חול, יכול לומר ככה.
אבל ביום שבת אין נדבה, ביום טוב אין נדבה.
בבית המקדש לא היו,
בבית המקדש
היו כהנים שיש להם עומד.
רואים היום, למשל, הרבה אנשים באים להקריב קורבנות.
אז זה בסדר גמור.
אבל אם תום רואים יום אחד שלג, אין הרבה אנשים.
לא באים לבוא אחת מבתי המקדש להביא קורבנות.
אז יש להם קורבנות שלהם, נקרא קץ המזבח.
לא משאירים את המזבח ריק.
היו צריכים לעבוד, להשאיר את הדבר הזה.
אז היה להם את העומד הזה, זה דבר אחד.
דבר שני,
היה בנוב, לא בנוב בגליל,
אלא בנוב קרוב לבית המקדש,
היו שם כהנים.
העיר לא כהנים,
שם אלה היו במילואים. אם יש הרבה קורבנות,
קורבן שלמים,
קורבן חטאס או קורבן אשם, שהכהנים צריכים לאכול,
אז יש תפקיד, יש כהנים והתפקיד שלהם היום, זו העבודה שלהם.
אבל אם יש הרבה, אז הם מילואים.
קוראים אותם שיבואו לאכול בעד שלא יישאר נותר.
אז היה כהן אחד,
כהן גדול אחד,
כשהוא התפקיד שלו למנות אבות בתי הדין.
אז זמינה אבות של הכהנים,
והוא אומר, מימיו לא נשאר נותר.
אכל ארבעה מאות גוזלים. ארבעה כמו גוזלים, מי יאכול לאכול?
אמרו, איך אפשר לאכול?
אלא הביא את האנשים שלו במליאים שיבואו לאכול, שלא יישאר נותר בבית המקדש.
למה שאין נשאר נותר? היה כתוב כמה צווחות צווחה העזרה.
אחד הצווחות אמרו שייכנס אותו הכהן שלא נשאר נותר.
עוד צווחה, צווחה העזרה, היה כהן אחד
שהיה לובש כפפות
כשהיה עובד.
אה, דם, לוכלוך, זה לא היה.
בסוף גם כן יצא בת קול וצווחצה ועליו את ה...
מה היה בסופו?
היה בסופו שהמלך והמלכה ישבו,
אין מה לעשות, אחד אומר "גדי טוב", אחד אומר "אייל טוב", אחד אומר "צבי טעים",
כל אחד אומר "טעים".
אז המלכה אומרת, לא,
בבוקר כתוב, בבוקר בבוקר,
ומקים כמובן כבש, כבש טעים.
אז המלך אומר, לא, הגדי יותר טעים.
אמרו, את מי נשאר? נשאר את הכהן הגדול הזה.
אז קראו לו, אמרו, אתה כל יום אוכד הרבה בשר.
אמרו, תשמע, אדוני המלך, אשתך צודקת.
אמרו, צודקת, צודקת, אבל עשיתי לי ככה, נחתוך לך את היד.
אז הוא הלך, נתן שוחד, שלא יחתכו לו את היד הימין,
יחתכו לו יד שמאל.
למה, אמר, בלבד אחר, גם אם יחתכו ליד צהול, לא יהיה בעל מום.
אחר כך הוא אומר, אחרי אותו עובר עם יד ימין, הוא אומר, איפה?
קרא לו, מה קרה?
הוא אומר, חתכו לי ימין, אמר, אני אמרתי ימין,
תחתכו לו גם כן יד ימין.
אז טוב, חתכו לו, שאלה ידיים,
זה בעלל שבבית המקדש, בערב פסח,
היה דם מלא על הרצפה.
אז הכהנים היו מבסוטים, מכניסים את הרגליים שלהם בתוך הדם.
והיה בבית המקדש
היום חצי ככה עם צינורות,
אז שם היה דבר אחר, שם היה אמה שאת המים עוברת,
וכשרוצים לנקות את בית המקדש, היו סותמים את היציאה של האמה.
אז האמה עוברת, ושם בסוף סותמים.
אז אם סותמים, אז האמה עוברת, מלא מים.
צף הכל מים,
חג האחרונים שזה צף במעלה,
מוציאים את הפקק שמה, המים נשטף,
הרשפה נקייה, מסודרת, יפה,
היו עובדים בצורה מיוחדת לכבול מבית המקדש.
אז הכוהנים עכשיו,
תדעו לכם, יש לכם הרבה עבודה בבית המקדש,
יהי רצון שייבנה בעגלה על זמן כרים, ואמרו אמן,
ויחנה בן החשיא אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.
