שלוש ברכות ראשונות
הן כולן חתכה אחת.
אמצעיות אחד-אחד וראש אחרונות חתכה אחת.
דווקא, הנה האדם עומד בתפילה, לא יודע איפה הוא נמצא.
אמרים לו, תתחיל מההתחלה.
אבל הוא אומר לו, אני זוכר, אני עמדתי את תא חדוש.
אז הוא אומר, אתה חדוש? טוב, אז תגיד, אתה חונן.
אבל אני לא יודע, עמדתי את תא חונן,
אני נמצא בהשיבה, וברך עלינו.
תגיד ואתה חונן.
תתחיל מה אתה חונן, אתה חלום, אתה חונן.
בדרך כלל,
אדם לא יכול להתחיל אמצע התפילה,
אבל אם הוא מתבלבל באמצע התפילה שלו ולא יודע, אומרים לא תחזור להתחלה.
בסופו של דבר, הוא יודע, אמרתי מודים.
רק אני לא יודע, אמרתי על כולם, אמרתי שם שלום,
אמרו לו, אמרת מודים, מאחורי מודים והלאה תמשיך. כלומר, מה שברור לך,
אתה לא חוזר עליו, מה שאתה מסופק, אתה חוזר עליו.
אז הוא אמר, טוב, אני אחזור באמצע.
נדבה, נדבה, אין חצי פרה נדבה.
לא חצי שור ולא חצי כבש.
נדבה זה כל התפילה כולה, אדם וכל פרי נדבה.
אבל לא בדור שלנו, אלא אם כן בדורים יוצאים מן הכלל. ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן.
