לפי הפשט,
החזרה נדכנה אם יש עמי ארצות שלא יודעים להתפלל,
אז החזן חוזר את החזרה
והם עומדים.
או שהם אומרים אחריו מילה במילה,
או שהוא מתכוון להוציא אותם ידי חובה,
ועל כן הם לא עונים ברוכו וברוכמו, אבל עונים אמן.
אבל היום כולם בקיאים,
כולם יודעים להתפלל,
אין עמי ארצות.
היום יש סידורים,
מודפסים,
אם אדם ידע להתפלל דרך השידור ידע להתפלל
אבל לפי כן, לפי הקבלה, לפי הכוונות,
יש לזה חזרה מעלה מיוחדת, מעלה חשובה,
לא סתם חזרה, אלא יש לזה חשיבות מיוחדת.
אומר בסימן,
שאתה רואה שלא אומרים את זה רק בציבור, רק אם יש מניין.
אדם בא להתפלל ביחיד מנחה, יכול להתפלל,
אבל חזרה צריך רק מניין להתפלל.
זה דבר אחד.
דבר שני,
יש מקומות
שמאריכים בשבילם, מחיימים הרבה חולים,
מגיעים למוסף,
עושים חזרה בקיצור.
רק עד התא הקדוש וגמרנו, זה לא טוב.
חזרה צריכה להיות כולה בשלמותה. אתם פחות עולים ויותר תהיה חזרה ממש בשלמותה בדבר הזה.
זה הדבר. ואומר הרב,
יש לזה הבדל.
ככה, התפילה הרגילה, וזה למעלה.
לפי הפשט,
אדם שעומד להתפלל בלחש צריך להשמיע לאוזנו מה שמוציא בשפתיו.
אבל לפי החכמי הסוד, לפי החכמי הקבלה,
אתה מה, אתה רוצה להשמיע, יעני השם לא שומע, אתה רוצה להשמיע?
לפי הקבלה זה הפוך,
אדם שמתפלל את העמידה,
אז הוא לא צריך להשמיע לאוזנו, אלא להתפלל בלחש,
רק שפתיה נעות,
וכולה לא ישמע.
היה עליו השלום, הרב מבריסק.
אז היום בן יום הרב שמתפלל שעה שלמה.
אז בזמנו אולי המכשירים כאלה שיודעים להקליט.
הלכתי לראות אדם, לא יודע הכוונות, מתפלל שעה שלמה.
והי, מי יכול להיכנס להתפלל עם הרב מבריסק? אבל אני גנבתי.
נכנסתי,
ואני שומע אותו.
הוא אומר, ברוך אתה ה'
מגן אברהם, מגן אברהם, ברוך אתה ה' מגן אברהם. לא אומר השם, אדונות.
אז אני יוצא ואני אומר לחסידים שלו, מה זה הרב שלך, ברכה למטלה עוזר.
מזכיר שם שמיים למטלה כמה פעמים.
והוא התחיל לצעוק.
אחר כך נכנסתי אצלו ואמרתי לו, אתה ככה אומר. הוא אומר, לא, אני לא אומר את זה.
אמרתי לו, אדוני הרב, אני שמעתי שככה אתה עושה,
ככה אתה אומר, אז אמר, טוב, אני אשים אחד על ידי שיזהיר אותי שלא אגיד דבר כזה.
מרוב שהיה שקוע בלימוד, לא היה נעשה את זה.
זה היה עוד דבר, היה אדמו"ר מבעלז, לא זה הדוד שלו.
אז הוא היה בא לקטמון בראשונה וכיפור.
שם בא,
היו עושים לו אוהל גדול והיה שם מתפלל.
אנחנו עד היינו גנים בקטמון.
אז כבר רציתי לדעת, מה זה אדמור ובנט, אתה יודע מה?
אז אני הולך שם, מי יכול להיכנס אליו? עומדים ארבעה שוטרים, אבא שוטרים, ארבעה
חזקים.
טוב,
אז אני אמרתי, אני אלך אליו מוקדם, הלכתי לשם ארבעה.
כולם ישנים היו.
נכנסתי בפנים, הוא היה ער, הוא היה מתנענע והוא אומר משהו.
אני שומע.
הוא שומע דבר שאני יודע אותו, מה הוא אומר?
פתאום בואו תעוררו השומרים, גירשו אותי.
אז למחר באתי יותר מוקדם עוד.
אם אדם מיושן, נכנסתי, שמעתי,
אמרתי לו, שאולי אין לכם שכל, לומד משכל ברכות כל בוקר
לפני התפילה.
אמרתי, מה אתה יודע, מה תגיד לכם, מה אתמול גמר עד דף כזה וכזה, והיום גמר מדי ועד דף כזה.
ברכות, חצי גברה,
לומד בבוקר, עתיד גמרא לומד אחר יום, כל יומיים גומר מספר בלחון.
אמרו, לא נכון, מה זה לא נכון, אני שמחתי אותו.
טוב, אז הם ברחו אותו, אמרו לו, שילד אחד כך אומר,
אז מי היה כדי שיבוא?
אז באתי, אמרו לו, דע לך, יצחק, עליך היה.
אז באתי אצלו, אמר, אתה שמעת, שמעתי, אמר, אל תפרסם.
אמרת, אבל זה כבר מפורסם ועומד,
אבל לא, אבל אתה לא תברסם, אחרי שאתה לא תברסם.
אני אומר, את הדור הקודם זה עולם אחר היום, ובכלל עולם אחר.
אבל לעומת זה, היום האדמו"ר מברזל הנוכחי,
מי יכול להיכנס אליו?
הדלת של ההיכל שלו,
העובי שלו אולי חצי מטר.
העובי של הדלת.
כולו מכסר טהור.
עד שפותחים וזה,
אבל בכל אופן, כשאני הולך אליו, אז אנחנו כבר, יש לנו מסורת אבות.
אז אני נכנס אליו, אני מדבר על כמה דברים.
אז
השמיים שלו, של האדמו"ר בגר הזה,
משהו נפלא,
רק אני עמדתי לו פעם,
כשבסיעור הוא האמנתי לו,
אתה אומר שעורים? אומר לו, אתה תביא שעורים? אומר לו, הרבי לא אומר שעור.
רבי רק אומר מוסר.
אמרתי לו, לא, אתה צריך להגיד שעות פעם בשנה.
פעם בשנה הוא אומר שעור, באים כל הגאונים שלו לשמוע את השעור שלו.
אז נחזור, מעלת החזרה היא מעלה חשובה, ועל כן אדם צריך להיזהר, אמן, לענות,
וברוכו ברוכמו לענות,
אחרי שהחזרה תהיה מעלה גדולה. ברוך ה' לעולם. אמן ואמן.
אמן.
