אם אדם היה מתפלל והגיע למקום שאומרים קדושה
וחזן אמר נקדישך ונעריצך
אבל או שהיה קולו נמוך או שהאדם הזה היה עומד רחוק
לא שמע שהוא אמר נקדישך ונעריצך
אבל שמע שהקהל אומרים קדוש, קדוש, קדוש
אז אומר הרב יעניחם מהם
למרות שלא שמע את ההתחלה של נקדישך
קדוש, קדוש, קדוש יענה עימהם.
אבל העניין הוא ככה, ויענה עימהם לא רק זה, אלא גם המשך הקדושה עד הסוף.
כי אם אדם למשל כבר התפלל,
הוא בא לכאן,
אפשר לדבר עם מישהו, רוצה ללמוד דברי תורה, רוצה,
ושמע קדושה,
אז תגיד, אני כבר שמעתי קדושה, למה אני צריך לעמוד?
זה חייב לעמוד. למה?
יגידו כולם, מה?
כולם מקבלים את העול מלכות שמיים,
ואתה לא מקבל עליך עול מלכות שמיים.
זה הדבר שעלינו לשבח.
אדם מתפלל,
בא לפה,
נגיד דוגמא לאסוף כסף.
למשל,
כולם אומרים, אנחנו כל היום משתחווים,
הוא הולך לאסוף כסף.
יעני, כולם משתחווים לקדוש ברוך הוא, ואתה אלוהי כסף,
אלוהי זהב תעשה לך.
זה לא ככה.
אם כולם אומרים את הקדישה, כולם אומרים משתחווים, כולם משתחווים, מודיעים לקדוש ברוך הוא,
כדי שלא ייראה כאילו חס וחלילה הוא לא מוכן לדבר הזה.
ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן.
וחנניה בן הקשיא אומר:
