אם תינוק בא לבית כנסת,
תינוק הזה רב קטינות בנימו, ילד קטן,
והוא טינף.
היום, ברוך השם, יש חיתולים.
אם הילד יטנף, איזה עוד סגור,
אי אפשר להריח או אפשר להריח כלום.
אבל לפעמים גם כן אפשר עדיין להריח,
איך לא טוב לדבר הזה כולו.
אז אדם נמצא באמצע התפילה,
אז זה יתרחק ארבע אמות ממקום שקלה הרעייה.
ואם הוא מתפלא והרגיש ברעייה הזה, אחרים לא הרגישו.
או שיש לנו זלת,
או שעסוקי בכוונה בתפילה לא שרו לב לדבר הזה כולו.
אז מותר להודיע להם
מרמז: עשה להם,
ככה יעשה להם.
אם לא הבינו, יאמר: לא, איך תשואה.
באמצע העמידה שלו.
זה בצואה, אבל במה רגליים,
אז גם כן צריך להרחיק
וגם צריך לומר לחברו, אבל אם חברו לא הבין, אז תנו לו לדבר.
למה? במה רגליים החומרה פחות מאשר בצואה.
בצואה, בגלל שזה אירח לא טוב,
אז זה לא בסדר הדבר הזה קורה.
אמר אחת פעם לאיזה מלך מלבו,
הראה לו את האוכל,
ערבה של אוכל, לחם, עגמניות, בשר, דגים.
הוא אומר, מה אתה מראה לי?
אמר לו, בוא אראה לך.
הראה לו.
אחר כך לקח אותו למקום ששולחים שם את כל התינופת,
התינופת, לאכלוך יראה לו.
מה למה אתה מראה לי?
מודה לך, מי שאוכל מזה הרבה,
התוצאה היא מזה.
זה לא כל כך חייב, האכילה היא לא חקובה הרבה.
טוב, עזוב, אבל בדרך כלל לא נאכל.
לא אוכל, לא יאכל.
יום, יומיים, המלך לא אוכל. לא יכול, אי אפשר לאכול את זה ואת זה.
אז אומר לך, מה אתה אומר?
אמר בוא, בוא, אירע לך.
ראו עצים, גינות, פרדיסים.
כלומר, אם אתה אוכל ומסתכל כלפי מעלה, כלפי החדוש ברוך הוא, זה בסדר.
אם אתה כמוך צוסקים, כמו חמורים שמסתכלים על הרצפה, זה לא בסדר.
האכילה היא לשבחון קודשי ברוך ומשכין את זה,
וכדי שיהיה לך כוח לעבוד את עבודת הברית, ברקנו ומתעלה.
עכשיו לעניין כזה, רבנו,
אם בן אדם באמצע השמונה עשרה,
מקנח את האב שלו ומפריע לכל הציבור,
זה לא בעיה?
מה? זה לא אותו המשקל כמו אם יש ריח? שלא יפריע.
שלא יפריע. זה הכול.
שלא יעשה לנו קונצרטים פה בבוקר.
אני רוצה לך עדיין, לפני כן,
לידה של בחור,
לנקוט את העצמו בדבר הזה, הוא לא.
זה הקרל שלו.
ברוך ה' לעולם.
ואמן ארבע שניה ורק אשי אומר,
אתה עמוד בשביל הכבוד לדתות את ישראל ולצניקה חרבה להם,
תורה ומצוות שנאמרת ומעמוד בן זחקו.
