מקודם היה הנייר ביוקר, הדפוס ביוקר,
מצמצמים.
למשל, דוגמה,
בסידור הזה זה נתפס לפני הרבה זמן,
כשמגיעים פה לפתאום הקטורת של לפני תנא דבי אליהו,
אומר פתאום הקטורת עד בשירים קדמוניות לעיל דף נון.
בסידור הזה אין לעיל דף נון.
גם במקום נפצע פתאום הקטורת.
הנייר בזול והצפות בזול,
או יעלה ויבוא, למשל, או שאר דברים, הכל נמצא בתוך הסידור.
הרב אומר,
אם אין לו סידור כזה, ויש לו סידור כמו זה,
לפני התפילה יכין,
שלא יצטרך באמצע עמידה לדבד פה, לדבד פה, לדבד פה,
כדי שלא יצטרך הדבר הזה.
זה דבר אחד. דבר שני,
אנחנו פה יצאנו, ברוך השם,
שמנו בחוץ כיור,
עם מים
שאפשר יהיה לרחץ ידיים.
זאת אומרת, השמש צריך להכין את המים.
הוא אומר, בבוקר לא צריך להכין.
למה? בבוקר אדם בא מהבית שלו וכבר עשה מטרלת ידיים.
אבל במנחה צריך לתת ידיים. בפרט אלה שיש להם רכב,
לפעמים הם צריכים לתקן את הגלגל שלהם,
או ריגוע בגלגל לראות אם יש בו אוויר או אין בו אוויר.
הגלגל יותר גרוע מנעליים.
נעליים עוד עורכים, רואים מה שזה דורך.
אבל גלגל של האוטו, על מה דורך? אתה לא יודע על מה דורך.
אז אם נגע בו, צריך לטול ידיים.
אז הנהגים צריכים לטול ידיים גם במנחה,
לטול ידיים לפני שבאים להתפלל.
הכלל הוא כזה,
שאדם צריך לדעת,
כשאדם עומד לפני הקדוש ברוך הוא בתפילה,
זכות גדולה יש לנו שאנחנו עומדים להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, זה דבר חשוב מאוד.
וגם אדם שלומד
תורה שבכתב, תורה שבעל פה, זה דבר חשוב מאוד.
חתן אבר-ביצווה שלנו קרא בתורה שבכתב,
עכשיו קראת בתורה שבעל פה.
נברך אותך על לגדול.
