אז הפסוק, השם מלך, השם מלאך, השם ממלוך העולם ועד, שאומרים אותה בעמידם,
אז הרב אומר, גם בסליחות, כשאומרים, למרות שזה לא מסדר התפילה,
גם זה צריכים לעמוד בו.
ולמרות שאדם כבר התפלל, הוא בא לבית כנסת וראה שעומדים בהשם מלך, גם הוא יעמוד.
למה שלא יגידו שהוא לא מקבל עליו
עול מלכות שמיים.
והרב אומר שהסליחות, למשל, אדם כבר התפלל לסליחות, אמר סליחות,
הוא בא לבית כנסת, גם כן,
שאומרים שאדם צריך לעמוד.
הרב אומר, בשמחת תורה אומרים השם, מלך שוואלך, אומרים כמה דברים האלה.
זה לא חיוב, זה מנהג.
אז הוא אומר, חייב לעמוד או לא חייב לעמוד?
אבל לא, אחי, בשמחת תורה הכלל הוא כזה.
ספר תורה,
אם הוא לא נמצא במקומו, אסור לשבת.
דהיינו, אם נמצא בתוך החייכל, מותר לך לשבת.
נמצא על הטבע, מותר לך לשבת.
אבל בין ההיכל לבין הטבע, והעריכה ובחזרה, אסור לך לשבת.
אבל בשמחת תורה, איפה נמצא הספר תורה? בידם של האנשים.
אבל לא בכי אסור לך לשבת. מה, כמובן, בדבר הזה?
נתראה ואומר, אם יש זקן או חולה,
אחד שלא מרגיש טוב,
שלא עומד, לא יכול לעמוד,
אז זה אומר, לפחות בהשם מלך אני צריך לעמוד ולומר את הדבר הזה.
והפירוש השם מלך, השם,
מלך השם ימלוך לעולם ועד,
השם מלך זה לשון שם עצמי.
למה? בדרך כלל זה היה, הווה ויהיה.
אז שם מלך זה שם עצמי.
השם מלאך לעבר, השם ימלוך לעולם ולעתיד לבוא, כשכל העולם כולו יכירו את גדלותו של השם ותברך שמו ויתעלה.
כי בדרך כלל זה עבר ויהיה.
כאן זה הולך בצורה אחרת.
השם, השם, שם מלך, שם עצמי,
והשם מלאך, השם ימלוך לעתיד לבוא. ואומרים את דרך מברציחות.
בטרם
הריב והרקים נמדחו, השם מלך.
ועד לא מאורות זרחו, השם מלך. ועת יכבד נפוצים וארבעת יבוצור, השם ימלוק לעונה ועת.
אנחנו אומרים את דברות על זה בהצלחות.
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
