אז בשבוע שעבר למדנו את הפיוט,
זה דולף, כן, בן אדם עליך נרדם, זוכרים?
עסקנו בפיוט הזה וככה טיפה האבקנו בו,
וכדי שלא יגידו שאנחנו גזענים, חלילה,
אז היום אנחנו נלמד פיוט אשכנזי, בסדר?
אנחנו נעשה אחד-אחד,
אבל לפני שנלמד את הזה, אנחנו אמרנו שגם ננגן, אז אני בדרך כלל אמור להביא כאן את החליל צד שלי, אבל אני כבר שכחתי פעמיים,
מקווה שבשבוע הבא אני אזכור,
ואז ננגן בחליל צד, אבל עכשיו יש לנו גם גיטרה,
לשיעור הזה,
בהמנון זה השיר היפה של, בסדר, מכוונת?
של בנאב הרבי,
קום בן אדם. אתם מכירים את השיר הזה?
לא.
אין קאפו, נכון? אין קאפו.
אה, יש קאפו?
תביא רגע.
אנחנו מוכנים?
תהיה קצת ככה שמח.
קאפו קשוח.
ישו.
ניגענו את זה בחמישי.
טוב,
זה היה ההמנון שלנו.
בינתיים, יצחק, אתה תבחר איזה שיר, אתה תנגן לנו אחרי שאני פתחתי פה את ה...
בסדר?
מה שתגיד לנו, אז ברגע שאתה מוכן, תגיד, אנחנו נעשה הפסקה.
אנחנו רוצים ללמוד את הפיוט
ומתנה תוקף.
בסדר?
עכשיו, הפיוט הזה הוא רגע שיא. קודם כל, גם אצל הספרדים אומרים אותו, צריך להגיד ביושר, אבל אצל הספרדים דוחפים אותו לסוף התפילה.
אומרים אותו כזה,
כאילו, לא, אפילו לא אחד מתוך,
כאילו הוא סוג של איזו השלמה, נספח.
ואצל האשכנזים הפיוט הזה נמצא בלב
התפילה, בלב חזרת השץ
של
תפילת מוסף,
גם בראש השנה וגם ביום הכיפורים.
זה ככה, וואו.
שם יש איזו התרוטטות,
הם דרך כלל קורא לזה התעוררות, וחלק מהדרך, זה הדרך.
כשאי אפשר להתעלם, אחיי ורעיי,
מההקשר הישראלי של הפיוט הזה.
מהו ההקשר הישראלי?
המנגינה הנפוצה ביותר להונתני תוקף בבתי הכנסיות, נכון להיום,
זוהי מנגינה שחיבר
יאיר רוזנבלום
ושר חנוך
אלבלק
מקיבוץ בית השיטה.
קיבוץ בית השיטה זה קיבוץ שאיבד 11 בנים במלחמת יום הכיפורים.
קיבוץ לא גדול, אחד מהבנים זה טראומה.
זה טראומה.
ונכתבו,
כתוצאה מהדבר הזה,
נכתבו בקיבוץ, על ידי בני הקיבוץ, כל מיני שירים.
אחד השירים המפורסמים זה שדות שפוכים רחק,
מאופק ועד סוף,
והרמונים וגלבוע ואל, ארבו העמק נאסף ביופי שעוד לא היה כמוהו.
מכירים את השיר הזה?
זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ולא תוכלו לשוב, השביל עם השדרה ובא השמיים.
אך החיטה צומחת שוב. כתבה איזה חברת קיבוץ,
זה לא אותו העמק, איפה אתם נעלמתם? בכל אופן,
השביל, החיטה צומחת שוב, וכן על זה הדרך.
בסדר?
זה שיר אחד שנקבע כקאנון ישראלי, תמיד לפני יום הכיפורים משמיעים אותו.
ושיר שני, לא שיר,
יאיר רוזנגלו מלכים את המתנה תוקף.
וחנוך אלבלק שר את זה, הוא מתנה תוקף קדושת היום,
כי הוא נורא, זה שיר כזה, זה מין, מין כל זה,
משהו כזה,
זה כמו משהו כזה מזעזע,
ואז זה כזה מתגלגל, עובר לקצב יותר מהיר.
כבקרת רואה דרום, אבי ירצו, תחת שבדו.
והלחן הזה בעצם מושר בהרבה מאוד בתי כנסיות.
שוב פעם, זה מי יחיה, מי ימות, מי בקיצו, מי לא בקיצו,
מי באש, מי במים, מי בחרב, תנסו רגע לדמיין את מלחמת יום הכיפורים,
את כל ההשלכות של הדבר הזה. אז לכן הפיוט הזה,
גם הוא בדרך כלל מנוגן לפני יום כיפורים,
וגם ברדיו, בתקשורת,
ובהקשר של המלחמה, בסדר?
זה הפיוט.
זה ההקשר הישראלי שלו.
ההקשר ההיסטורי שלו זה מה שמופיע במחזורים,
מעשה ברבי אמנון ממגנצא.
מעשה ברבי אמנון ממגנצא,
שהיה ידול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר.
ויבקשו, מגנצא, כן, ויבקשו המלך והשרים להאמיר דעתו בימיין,
ובהפצירה, ואיפה שזה כל מיני גרסאות,
ובהפצירם ביום ויום ויאמר, תנו לי שלושה ימים להיוועץ כדי לדחותם.
רק רצה שירדו ממנו.
אך יצא מאיתם, התחרט על התשובה שהשיב,
שנראה ממנה כי לא יש לו ספק בדבר וצריך עצה,
וידאג ולא אכל ולא שתה.
וביום השלישי מאן ללכת אל המלך, ויביאו בעל כורחו וידבר אליו קשות, ויאמר לו רבי אמנון, אני את משפטי אחרוץ.
הלשון שדיברה שקר בינה להיחתך,
כי רצה לקדש שם שמיים.
ויען המלך ויאמר לא, כי הלשון אמרה אמת,
אבל הרגליים שלו באו אלי אקצוץ,
ויתר הגוף היה סר.
ויקצצו פרקי אצבעות ידיו ורגליו, ועל כל פרק היו שואלים, התחפוץ לו המי ירידתך? והוא משיב לא.
וככלותם ישכבו במיטה ופרקי אצבעותיו בצדו,
וישלחו לביתו, הכי קרא שמו עמנון,
כי האמין באל חי.
ביום ראשונה ביקש לו הולכו לבית הכנסת אצל השגיח ציבור ויקרא שם ובכן לך תעלה קדושה.
כלומר שקידשתי את שמך על מלכותך וייחודיך ואחר כך אמר ונתנה תוקף.
וכשגמר נסתלק ונעלה מן העין ואיננו כלקח אותו האלוהים.
באחר ג' ימים בא בחלום לרבי קולונימוס בן רבנו משולם ולמדוק כל הפיוט וייצב לשלחו בכל תפוצות ישראל ובאמת הפיוט הזה נאמר בכל תפוצות ישראל. זה הסיפור.
עכשיו, אנחנו יודעים היום להגיד שאת הפיוט הזה רבי אמנון לא חיבר. גם לא כתוב כאן שהוא חיבר את הפיוט הזה,
אלא שהוא לימד אותו. הפיוט הזה הוא פיוט ארץ ישראלי קדום, כתב אותו כנראה רבי אלעזר הכליר,
רק הוא לא היה נאמר בכל הקהילות.
ורבי אמנון הכיר אותו, לא כולם מכירים את כל הפיוטים. יש הרבה פיוטים, יש כאלה מומחים שמכירים את כל הפיוטים.
אז רבי אמנון הכיר את הפיוט הזה, והרגיש לו שהפיוט הזה מתאים להגיד בסיטואציה שבה הוא היה,
והוא אמר את הפיוט הזה, ותוך כדי הוא נפטר.
ואז הוא בא בחלום לרבי קולונימוס ולימד אותו את הפיוט הזה,
שחיבר רבי אלעזר הקליר מארץ ישראל,
ומשם זה נפוץ
על פני כל תפוצות.
אז אתם יודעים,
מי שמכיר, במחזורים האשכנזים יש הרבה פיוטים שמדלגים,
נכון? אתה זוכר?
ויש הרבה פיוטים שלא אומרים אותם.
כל מיני קדושות וקרובות וכל מיני סוג הזה. אז הפיוט הזה כנראה היה אחד מהם, אבל עכשיו הוא זכה ללמד אותו.
אז יוצא שהרקע של הפיוט הזה הוא רקע של מסירות נפש ושל חיים ומוות ושל כאילו איזו טעות שכמעט עלתה לו באמון הטוב ובשנייה האחרונה הצליח כאילו לכפר על זה וכן על זה הדרך, בסדר?
ואז מהמקום הזה נאמר הפיוט ואני רוצה שננסה להבין,
הפיוט הזה מספר סיפור,
מספר סיפור בעיניי והסיפור דווקא הוא סיפור יפה,
סיפור עם תקווה, עם תקווה.
הכותרת של הדף זה, ובוא תינשא מלכותיך,
שזה שורה מתוך הפיוט,
ואנחנו ננסה להבין באיזה דרך ובאיזה אופן באה לידי ביטוי מלכותו של הקדוש ברוך הוא
בפיוט הזה.
ובכלל,
מה זה מלך?
מה ההגדרה של מלך? יש כל מיני הגדרות למלך.
מה ההגדרה של מלך?
ננסה להבין. יש כל מיני הגדרות, לדוגמה, הגמרא אומרת, מלך,
כשהוא רוצה לעבור באיזה דרך,
ואין שם דרך, אז הוא סולל אותה.
איבאה עם מלכותא א-קרטורה.
כן, הוא לא ילך מסביב.
הוא אומר, לא, אני פה, תעשו לי פה דרך.
הוא
בתוך ההר,
כן?
כשאתה רוצה להגיע לבד מירושלים, מתל אביב לירושלים,
אתה עם האופניים שלך או עם האוטו, נוסע מכאן, נוסע משם.
כשמדינת ישראל מחליטה לבנות כביש ירושלים תל אביב, אז היא עושה מנהרה בתוך ההר.
אנחנו לא נלך מסביב, אנחנו נחפור את ההר, נזיז אותו.
קראתי פעם ראיון עם המהנדס בכביש ירושלים תל אביב.
אז הוא אומר, כן, פה אני קצת מזיז את ההר, פה אני קצת חותך, פה אני שם גשר, פה אני, לא, זה יבוטל, לא, זה לא יהיה, פה אני מוריד, פה אני מעלה, זה יהיה ישר.
ככה מתנהג מהנדס של מדינה, כן, מהנדס של חברה גדולה. כשאתה הולך לכל מיני מקומות שהם פפראצ'י כזה,
כזה איזה גבעה, איזה כביש עקום מפה, איזה במפר מפה, פה נעשה פה טלאי על גבי טלאי,
בסדר?
אז אנחנו ננסה להבין, יש עוד כנראה הגדרות למה זה מלך.
בואו נראה את הפיוט.
אני ממש צריך שתעזרו לי.
ובכן, ולך תעלה קדושה, כי אתה אלוהינו מלך.
ונתנה תוקף קדושת היום, כלומר, רק אני אסביר,
בואו ניתן את התוקף,
נגדיר או נקרא ליום הזה, לתוקף הקדושה שלו,
כי הוא נורא ואיום, מפחיד. ובו תנשא מלכותיך,
ויכון בחסד כסאיך, ותשב עליו באמת.
אמת כי אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד.
וכותב וחותם וסופר ומונה בזה תזכור כל הנשכחות
ותפתח את ספר הזיכרונות ומאליו ייקרא וחותם יד כל אדם בו.
ובשופר גדול ייתקע וכל דבר מה דקה יישמע מלאכים יחפזון
וחילו רעדייו חיזון
ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין
כי לא יזכו בעיניך בדין
וכל באי עולם יעבון לפניך כבני מרון שגם זה צריך להבין מה זה בני מרון
ואז כבקרת רועי הדרור מעביר צומות תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותפקוד נפש כל חי ותחתוך קצבה לכל בריאה
ותכתוב את גזר דינם. בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון, כמה יעברון, כמה יבראון, מי יחיה, מי ימות, מי בקיצו, מי לא בקיצו,
מי במים, מי באש, מי בחרב,
מי בחיה, מי ברעב, מי בצמא, מי ברעש, מי במגפה,
מגפה, כן,
מי בחניקה, אתה קורא מגפה, נראה לך שהייך לימי הביניים, פתאום.
מי בחניקה ומי בסקילה,
מי ינוח ומי ינוע, מי יישקט ומי יטרף, מי ישאלה ומי יתייסר,
מי יעני ומי יישר,
מי ישפל ומי ירום,
והתפילה מסתיימת, ותשובה וצדקה ותפילה מעבירים את רוע הגביר.
מה התחושה שלכם מהתפילה? סתם, מה...
פחד. דבר ראשון, פחד.
תודה.
מה עוד?
איך?
מחליטים, יפה, הכל כאילו נחתך פה.
מה עוד?
אולי. כן.
הסוף הוא אופטימי.
כן, יש כאילו איזה, אנחנו ננסה רגע להתייחס לסוף.
אוה,
יפה, אז בואו ננסה רגע להבין מה קורה כאן.
התפילה הזאת היא כמו בהרבה, תראו, אני אתן דוגמה, בסדר? כשאתה רוצה לצייר ציור,
יש שתי שיטות.
שיטה אחת זה ציור מים. אתה משתמש
בעת ובעונה אחת בכל הצבעים.
זה ציור.
אבל כשמציירים בשמן,
אתה יודע מה השיטה
בציור שמן?
ציור שמן, קודם כל הצבעים הרבה יותר עזים, הרבה יותר חזקים.
הציור הרבה יותר עמוק.
כי השיטה שלנו היא מאוד מיוחדת.
נגיד שאתה רוצה לצייר בית,
אני חושב שאני נזכר בציור שראיתי שמן לא מזמן,
מין בית כזה ומין טיילת על חוף ים.
אז יש לך בית של גג אדום,
והטיילת, יש שם פרחים כאלה, הטיילת היא בצבע כזה לבן כחול,
והצמחים ירוקים, פרחים אדומים, ויש ים מאחור הגב.
אז אתה עובד עם כל צבע בנפרד. קודם כל אתה צובע רק את האדום, את הגג, את הפרחים,
ואחרי זה אתה צובע רק את הלבן, את הפינות של הבית, אחרי זה רק את הכחול. כל צבע בשלב שלו מקבל בלעדיות, והציור נבנה שכבה על גבי שכבה.
שכבה, שכבה, שכבה, שכבה, עד שבסוף יש לך את הציור כולו. אפשר ממש לראות את זה, שזה בנוי שכבה על גבי שכבה,
והציור יש לו עומק ועזות בגלל הדבר הזה.
אז החיים שלנו לפעמים דומים לציור מים,
אנחנו בעת ובעונה אחת עושים גם וגם וגם,
ויש שהם דומים לציור שמן.
והפיוט הזה יותר דומה לציור שמן מאשר לציור מים, כי הוא מציב בעת ובעונה אחת שני צירים.
ציר אחד, שאמרת תזכיר רק את השם? יעקב. יעקב, סליחה.
ציר אחד מאוד מאוד מיירא.
ומה הציר הזה?
מראים לך
בדיוק מה עשית.
ואין לאן להתחמק, זה תוצאה.
אני חושב, המילה המרכזית כאן
היא המילה אמת.
אנחנו הרי
יכולים לערבב את עצמנו, לערבב את העולם, למכור לעצמנו שקרים, אגדות, אנחנו בסדר.
אתה ניצב מול האמת,
מול האמת.
אי אפשר לזייף, בסדר?
אתם יודעים שאני עובד עם מילים,
וממילים אתה יכול לעשות הכול.
ומספרים קצת קשה.
מספרים זה, בסוף צריך לצאת, בסוף צריך להציב את המשוואה וזה אמור לצאת.
בסדר?
אתם יודעים שרבנים, יש להם יכולת
להגיד מלא דברים בלי להגיד כלום.
אור הנשמה הזרוכה הפנים-פנימית של כנסת ישראל,
הבאה לידי ביטוי בעומק חודש אלול,
המתבהר וצף עלינו ממרחבי רקיע עד עמקי ארץ,
מאיר את אורנו בין אור פנימי יקרות שמפיח בנו רוח תקווה,
עוצמה לגאולת חיים באה והולכת.
אה?
אפשר לצמצם את זה לארבע מילים.
בסוף, מה אמרתי? מה העיקר? תגיד לי, מה אמרתי. העיקר? כן. אלול. נו, ומה קורה באלול?
אולי, אולי, אולי התכוונתי לזה, אולי לא, אני לא יודע.
מספרים שפעם עגנון הלך לאיזה הרצאה של אחד המבקרים שלו.
וכשהוא יצא, הוא אמר, באמת,
לא חשבתי שהתכוונתי לזה, אבל אולי באמת...
במספרים זה פחות עובד, במספרים אתה בסוף צריך להגיד,
במספרים מאוד מאוד מבהירים לך.
בסדר?
כל מיני שאלונים שאתה צריך למלא,
נמוך, בינוני, גבוה, גבוה מאוד, אז בסוף אתה מקבל תוצאה.
זה לא רק מלב.
אז כאן המילה היא אמת.
כלומר, אדוני, פותחים את הספר ובודקים,
וכאן אין משחקים.
אנחנו נראה בדיוק מה עשית,
ומה היה ומה לא היה, ואי אפשר כאן למרוח את אף אחד, וזה עולם האמת.
הקב' יושב על כיסא אמת,
ועתה הוא דיין, הוא מוכיח ויודע ועד. אי אפשר להסתיר,
אי אפשר להעלים, אי אפשר שום דבר.
כותב וחותם וסופר ומונה לאורך כל השנה.
וזה בנוי על גמרא במסכת ראש השנה שמתארת את החיים שלנו כמו ספר.
עכשיו, אנחנו שכחנו כבר, אבל הוא לא שכח.
אצלו יתברך הכל חי.
ובראש השנה הוא מביא את הספר, והמילה השנייה הדומיננטית,
ותפתח את ספר הזיכרונות, ומאליו ייקרא.
וחותם יד כל אדם בו. כלומר,
זה קורה מעצמו.
קורה מעצמו. כל המעשים שעשית,
כל המעשים שעשינו, הכל צף ועולה, ופשוט
זהו, בודקים.
מה בודקים בראש השנה? בעיקר בודקים
האם מגיע לך עוד חיים.
כלומר, בוא נראה מה עשית בשנה האחרונה, מה שקיבלת.
אתה רוצה עוד? בוא נראה מה עשית.
וזה, התחושה שלי שהכל פה קורה על אוטומט, כאילו.
בסדר? מה זה אוטומט?
זאת אומרת, זהו, מגיעה האמת,
נפתח הספר,
בודקים, אין כאן מקום לזיופים,
אין כאן מקום להקלות, זהו, זה עולם האמת פה.
וכשהכול נקרא, קוראים את זה, אז בשופר גדול יידקע,
וכל דמעי דקה יישמע.
מלאכים יהיה חפש זום, ואומרו, זהו, הנה יום הדין. זהו, זה יום הדין, מה אפשר לעשות?
זהו, כאילו, אין כאן לאן להתחמק.
לפקוד על כל צבא מרון ובאדום כי לא יזכו בעיניך בדין. באמת, בכזאת אווירה קשה מאוד מאוד לצאת זכאים.
לא, ככה אתה עוצב, כי
בודקים אותך באמת, בלי משחקים.
ואז
אומר הפייטן, בכל באי עולם יעברו לפניך כבני מרון. מה הכוונה לעבור כבני מרון?
יש לדבר הזה שלושה פירושים במסכת ראש השנה.
מה זה לעבור כבני מרון?
שלושתם נכונים, כמובן.
פירוש אחד במסכת ראש השנה אומר,
בני מרון כמו,
אל תקראי בני מרון אל
בית חורון, כמו מעלה בית חורון.
אתה מחשמונאים אמרת לי?
לידכם.
מעלה בית חורון זה מקום שאתה או שאתה עולה או שאתה עולה. אז כאילו בודקים האם אתה בעלייה או בירידה.
סך הכל הכללי של המעשים שלך.
האם זה כיוון עלייה או ירידה?
יכול להיות שפה נכשלת זה כמו איזה אק.ג.ג. כזה. אז הכיוון הכללי הוא למעלה. יכול להיות שירידות, נפילות, בסדר, אבל
רוצים לראות אם אתה בכיוון כללי של התקדמות או שפה
או שאתה בכיוון כללי הפוך של ירידה,
בסדר?
מוסיף והולך או פוחד והולך?
כן, בדיוק, נכון.
שלמה, ברוך הבא.
נכון, אז רוצים לרצותו בעלייה.
באמת, יפה אמרת, מעלה בתחרון זה או עלייה או ירידה, הוא לא מישורי.
זה לא פתח תקווה.
או שאתה עולה או שאתה יורד.
נדמה לי, הרב,
הסבא מקלם היה אומר, אם אין אדם עולה מעלה-מעלה, על כורחו ירד מטה-מטה.
כמו ציפור, אם היא לא עושה, היא נופלת.
אז זה פירוש אחד.
פירוש שני בגמרא, שם, כבני מרון,
אז הוא אומר, כחיילות של בית דוד.
כמו,
בודקים כמה חייל היית בשנה האחרונה,
כמה משימות לקחת על עצמך, כמה היית מוכן כאילו להסתער בשביל המלך,
או שהיית איזה חפש מאחורה והקטנת ראש.
הפירוש השלישי, שהוא הכי מעניין בעיניי בהקשר הזה של הפיוט כאן,
כבני מרון זה כמו כבשים שסופרים אותם.
כבשים,
הן חיות בעדר.
בעדר, אתה צריך לראות עדר כבשים.
אגב, חיות מאוד טיפשות, כבשים, כידוע לכולם, ממש, בלי שכל.
ויש איזו כבשה אחת משכוחית כזאת קדימה,
ועושים בעדר, ואתה יודע, כשאתה בעדר, אז אתה אומר, יאללה,
נכון בצבא, בטירונות,
תמיד מלמדים אותך,
אל תעמוד בשלשות,
אף פעם לא בקצה.
אף אחד אין לך איזה מקום באמצע כזה טוב.
כי מי שעומד בקצה, איך תביא, איך אתה זה. זה ככה,
לא יותר מדי.
אז גם בעדר זה ככה, גם אם יש איזו כבשה שהיא לא מי יודע מה הכי טובה,
לא הכי שמנה, עם העדר, אז לא רואים אותה.
פתאום מגיע היום שהרועה,
הוא רוצה לבדוק את הצאן שלו,
אז הוא מכניס אותם לאיזה מין מעבר צר, ועוברות אחת אחת.
הוא מסתכל, זאת טובה, יאללה, זאת חולה, יאללה, קדימה לשחיטה, טק, טק. אז בראש השנה הקדוש ברוך הוא מעביר אותנו אחד-אחד.
הרבה אנחנו בנויים על הכלל.
אתה יודע, אדם מגיע להתפלל במניין,
הוא מרחף קצת, לא מרחל, הרכבת נוסעת.
עכשיו פתאום בודקים אותך לבד.
בוחן יחיד כזה,
כמו ניווט בדד.
כשאתה מלווט בקבוצה, מלווט בזוג, אני לא יודע, הוא יודע,
פתאום בדד, זהו, אתה והכוכבים והמסלול והניווט,
או שתגיע או שלא תגיע.
אם אתה לא מגיע, לא נעים,
בסדר?
איפה הוא היה? עד היום הצלחת לנווט?
עד היום הייתי לידו.
הוא...
אה?
כן.
יש כאילו שהוא גולם פעמיים, שהוא...
אז כל באי עולם,
אחד-אחד, אתה כאילו אמור להצדיק את הקיום שלך.
זה נורא מפחיד.
כבקרת רועי עדרו, מעביר רצונו תחת שבטו,
כן תעביר ותספור
ותפקוד נפש כל חי,
ותחתוך קצבה לכל בריאה,
ותכתוב את גזר דינם.
זהו.
זה העניין.
ואז יש כאן נראה, בראש השנה הכתבון,
בכיפור יחתם און,
זהו, זה נראה כאילו חתום וגמור, זהו.
כמה יעברון,
כמה יבראון, כמה ילדים יהיו, כמה תינוקות יילדו, כמה אנשים יפטרו מן העולם,
מי יחיה, מי ימות, מי בקיצור, מי לא בקיצור.
וואו, בסדר.
מי במים, מי באש, מי בחרב, מי בכלל, כל הדרמות שיכולות להיות,
וגם דברים פחות דרמטיים.
מי ינוח ומי ינוע, מי יעבור דירה,
מי יעבור מקום עבודה,
מי יישקט ומי ייטרף, מי יהיה לו שקט, מי יהיה לו קצת איזה,
מי יישלב ומי יתייסר,
סורים, בכל זאת אין איזה מחלה,
מי יעני ומי יהיה ישר,
מי ישפל ומי יאור.
אבל האווירה בפיוט הזה היא אווירה שזהו, הכל סגור, כאילו,
פה אין מה לעשות.
וזה הצבע השמן האדום.
רבותיי, יש משמעות למעשים שאנחנו עושים,
ובעולם של דין, כשמכניסים יד לאש, היא נשרפת.
אין מה לעשות, זהו.
אם פספסת ובזבזת, יש לזה דבר זה תוצאות.
אתה לא יכול להסתתר מאחורי הזה. נתנו לך שנה, נתנו לנו את זה. מה עשית עם הדברים האלה?
צריך to face it, מראים לך. זה מה שעשית,
וזה מה שהיה צריך להיות, מה שאמור לקרות.
זה באמת מיירא.
אבל אז
מגיע המהפך.
והמהפך הוא,
תשובה ותפילה וצדקה צריך להיות,
מעבירים את אורי הגזיר.
בואו ננסה להבין מה כתוב כאן.
קודם כל כתוב כאן,
כבר יש לך, בחרת כבר שיר יצחק?
כן. איזה?
הוא קשוח מאוד, אני חושב שזה שיר, זה נראה לי כל מיני מסובכים.
אז בואו נראה מה כתוב כאן.
יש פה למעלה בסידורים כתוב צום, ממון וקול.
זה הכל אותה גימטריה, הכל גם גימטריה סולם.
זה גימטריה
מאה ארבעים, מאה מאה שלושים ושש, זה הגימטריה של סולם,
כן?
צום, המון וכל.
מה הכוונה?
בואו נתחיל עם צדקה.
מה קורה כשאדם נותן צדקה?
איך?
מתעורר בו רחמים, זה נכון.
אבל יש בזה עוד משהו.
עוד משהו.
צדקה
כשאדם נותן לא שקל לעני, זה גם דבר יקר.
נותן סכום נכבד, בסדר? סכום שהוא מרגיש.
סכום שקצת כואב לו בכיס.
נקרא לזה ככה.
נתן לכם פעם לצאת סכום שכואב בכיס?
כן. נתן לכם?
היי!
סוף שנה הקדוש ברוך הוא סוגר איתי את הפינות עם ה... אני מקבל כל מיני קנסות פתאום וזה.
לפעמים אתה אומר, אהלן,
קצת לרכוב על האופניים, אה, קצת כושר וזה.
בסוף הרכיבה,
לא שמתי לב, היה שם איזה סלע כזה קטן.
דפקתי את השרשרת,
השרשרת טיפה נפתחה, אני המשכתי לפדק,
כל השיפטר האחורי, בום.
450 שקל קנס.
איך נרקב, מה עשיתי?
זהו, הכל באלול.
זה כסף שצריך להגיע לצדקה. לא נתת לו לצדקה, אלך למשה מדרך אופניים.
לכן על זה הדרך.
אז מה שקורה בצדקה, כשאדם נותן כסף שהוא עבד עליו, לא כסף שהוא צמח מהעצים, כסף שהוא עבד עליו,
כסף שאדם עבד עליו הוא מרגיש שזה הוא.
וכשאתה נותן את הכסף הזה למישהו אחר, אתה קצת מת.
זה כמו, לכן לממון קוראים דמים.
ולכן גם אנשים,
כשיש שוד אז גם אנשים מסוגלים להיאבק על ממון ולסכן את החיים שלהם.
כי הכסף זה אני.
אז כשאדם נותן צדקה הוא כאילו אומר, אוקיי,
אם נגזר עליי,
אם נגזר עליי
חלילה משהו לא טוב, אז הנה יצאתי ידי חובה.
בחב״ד יש מנהג, הרבי מלובביץ' בערב יום כיפור היה מחלק עוגת דבש, לקח,
קוראים לזה.
היו מגשים עם אלפי חתיכות, היו עומדים בתור לקבל.
מה הפשר המנהג? הוא היה אומר ככה,
אם נגזר עלינו,
לקבל
פרנסה מידי בשר ודם, מתנת בשר ודם ולא מתנת שמיים,
יצאת ידי חובה, הנה קיבלת ממני עוגייה, זהו.
יצאת ידי חובה, בסדר?
אז צדקה קצת כאילו מאפסת אותך.
מאפסת, ולכן באמת
כתוב עור בעד עור וכל אשר יהיה, וכל אשר לאיש
ייתן בעד נפשו.
צריך לתת צדקה לקראת ראש השנה
בסכום שיורגש,
יהיה דבר המורגש בכיס.
כל אחד לפי מדרגתו, כל אחד לפי מה שיש לו.
אז זה צדקה.
תשובה.
תשובה זו המתנה הכי גדולה.
כן, רוצה להגיד משהו?
בפסח.
ולמה זה מעצים?
בגלל שזה כל כך קשה.
בגלל שזה קשה לך לתת כסף.
עבדת על הכסף הזה, הרווחת אותו, הזדת אותו. תשמע, אני אגיד לך,
כשאני מסתכל במשכורת,
אתה רואה שעבדת, הרווחת לזה,
ופתאום מס הכנסה מגיע ומכיס את היד שלו
עמוק לכיס,
40%. אבק, שמע, אני עבדתי כאילו, מה זה?
40%, חלק מדרגות השכר זה 40%. לא פה, לא במחולמיה, תירגעו, כן.
לא, לא, מס הכנסה לא יכול, יש כאלה שאומרים שביטוח לאומי יכול, אבל מס הכנסה לא.
במס הכנסה אתה משלם, אתה מקבל חזרה בצורה של כבישים, רכבות, מטוסי קרב.
זה לא כזה עקיפין,
אתה חי במדינה ואתה נהנה מהדברים שאתה, אתה גר בחשמונאים, נכון?
אז תשאל את החבר'ה שלך שם, אולי את המשפחה שלך בארצות הברית.
אתה יודע כמה עולה ללדת ילד בארצות הברית? ללדת ילד.
אין שם ביטוח רפואי חינם. אתה רוצה ללדת ילד, תשים 15 אלף דולר על בית חולים ותלד ילד.
משהו כזה, זה המחירים.
כן, כשאדם נותן כסף,
זה סוג של,
סוג של כאילו מחק את עצמו.
בגלל שזה כל כך קשה, אז כשהוא מצליח להתגבר ולתת,
יש לו גם עוצמה.
הגמרא אומרת, אני חשוב כמת. אדם בלי כסף, הוא מת. הגמרא אומרת, אני חשוב כמת.
עשו רדף אחרי יעקב, רצה להרוג אותו, לא עשו אליפז,
ואז יעקב אמר לו, טוב, קח את כל הכסף שלי, כאילו הרגת אותי.
אדם בלי כסף, הוא כמו מת, לקחת לי. לא כסף שקיבלתי בירושה, כסף שעבדתי עליו, שהזעתי עליו, ואני צריך לתת אותו הלאה,
אז זה צדקה. זה כאילו כנגד הכל.
אנחנו נחלק את זה לפי הכנעה, הבדלה והמתקה.
אז זה הכנעה.
תשובה זה הבדלה.
הכנעה, הבדלה והמתקה זה מבנה שלימד אותנו הבעל שם טוב, ואני צריך להגיד מה זה.
הוא מבנה רוחני, קונסטרוקציה, קונסטרוקציה רוחנית,
תהליכית שבה איתה עוברים תהליכים.
אז כשאני רוצה לצאת מהמצב הזה שמתואר בנתני תוקף, המהודק הזה, שכאילו אין ממנו יציאה,
איך אני עושה את זה? אני עושה את זה בדרך של הכנעה, הבדלה והנתקה.
הכנעה קודם כל צדקה.
פתח את הכיס, תן כסף.
כשאחד ואחד.
טוב.
הבדלה
זה תשובה.
קול.
סליחה, צום.
תשובה זה צום.
קודם כל, התשובה
היא אומנות ההווה.
ראיתי היום בדיוק איזו דרשה שמישהו
שהרמב״ם כשהוא מדבר על תשובה לא כותב שצריך לבקש סליחה.
הוא כותב
שצריך וידוי וצריך קבלה לעתיד,
שיותר לא ישוב לזה החטא.
ובמאמר הזה, נדמה לי של הרב שגר,
אז הוא מגדיר ואומר,
את הרמב״ם מעניין מה יקרה מכאן ואילך.
מה היה?
ואי דהבה אהבה, עזוב.
מה יקרה מכאן ואילך? האם מכאן ואילך יש שינוי?
והתורה מאמינה בשינוי.
מאמינה ביכולת השתנות.
אם אדם שב בתשובה,
הוא אומר, מכאן ואילך אני אהיה אדם אחר, מכאן ואילך אני אבחר נתיב אחר,
התורה מאמינה לו, הקב' הוא מאמין לו,
הקב' הוא מאמין לו.
באיזשהו מובן, התשובה היא,
הרי יש תמיד, בדרך כלל אומרים, בוא נלמד מהניסיון,
נכון?
התשובה עומדת
כסתירה לאמירה הזאת,
כי כשאתה אומר, בוא נלמד מהניסיון, אתה בעצם אומר,
מה שהיה הוא שיהיה, בוא נלמד מהניסיון, זה היה ככה, זה היה ככה, והתשובה אומרת, לא,
יכול להיות אחרת,
יכול להיות שונה, ולכן המילה שנה,
שנה טובה, היא גם לשון לחזור,
לשנות את הדברים הטובים, אבל גם לשון שינוי.
אז כשאדם אומר, אוקיי, אני מבין שאיך שאני נראה עכשיו,
זה מה שהיה מגיע לי, אבל מעכשיו אני משתנה,
הקדוש ברוך הוא מאמין לו, כן?
מאמין,
בגלל שזו תשובה רצינית שהיא כנה, לכן זה מופיע כאן בהקשר של צום, כן? כאילו אתה מדייק את זה, מצמצם את זה.
והמתקה זה תפילה.
מה זה תפילה?
פה בהקשר הזה.
תפילה זה בעצם דיבור עם השם יתברך.
התפילה הזאת היא כאילו, יש פה המלך,
הוא יושב על כיסא וזה והכל קורה ואי אפשר כאילו לגשת אליו, זה נראה שאי אפשר לגשת אליו בכלל.
ובתפילה אנחנו כאילו כמו צועקים,
המלך, אתה כאילו לא,
אתה לא מזהה אותי, אני הבן שלך, אתה גם אבא.
תפילה זה דיבור ישיר.
ואנחנו כאילו חוצים את כל הקונסטרוקציה הזאת, את כל מי שעוטף את המלך, את כל הדברים האלה.
הכל כתוב כאן בלשון ממילא, יכתבון, יחתמון, הכל כאילו קורה,
ואנחנו יוצרים גישה ישירה אל הקדוש ברוך הוא. אני רק
אתן לכם דוגמה איפה זה מופיע.
בראש שנה ההפטרה זה ההפטרה של חנה.
עכשיו, חנה היא יקרה, אין לה ילדים.
אין לה ילדים.
מה היא עושה כל השנים?
לא, היא לא מתפללת.
היא אומרת לבעלה, ובעלה מתפלל.
היא אומרת לבעלה,
אין לי ילדים,
אל תשכח כשאתה הולך למשכן להתפלל,
או לבקש מעלי הכהן שיתפלל.
וזה מה שקורה כל השנים. אלקנה מתפלל, ועלי מתפלל,
וכל זה.
באותה שנה,
חנה כבר התייאשה.
אז היא כבר לא רוצה לאכול, ולא רוצה לשתות,
היא כבר... ואלקנה אומר לה, טוב, מה לעשות? התפילה לא הצליחה, כל התפילות נענות. ורק אז,
אחרי שהיא כבר בבור של ההיא, שהיא אומרת, זוזו,
אני רוצה לדבר איתו ישירות.
כן.
כשאליר רואה אותה מדברת ישירות, מה הוא חושב שהיא?
שהיא קוראה.
ואתה אומר, לא, אדוני,
כי כשקשת רוח אנוכי
ביין ושיכר לא שתיתי,
ואשפוך את נפשי לפני ה'.
אני מדברת איתו ישירות,
בלי מתווכים.
לא צריכה את כל ה...
זה תפילה.
ואז כאילו כל המלאכים,
וכשאתה מדבר ישירות עם המלך,
אחד המשאלים שאני מאוד אוהב,
עוד לא צריך לספר אותו באלול הזה, אז אתם הפעם הראשונה, אבל אני מאוד אוהב אותו.
למשל, למלך
שהבן שלו מרד בו, לא פחות או לא יותר.
והמלך כל כך התאכזב, התעצבן, הוא תפס את הבן הזה, מסר אותו לדיינים, אמר להם, תדונו אותו, מה שצריך, אני לא רוצה אפילו לשמוע.
והדיינים דנו אותו, כמו שדיינים מורד במלכות.
מורד במלכות זה עונש מוות.
בית התלייה זה תמיד מחוץ לעיר.
אז מגיע היום של התלייה, ולוקחים את הילד, את הבן של המלך,
מוציאים אותו לדרך, והוא ככה הולך.
עכשיו המלך, הוא אומנם מלך, אבל זה גם הבן שלו.
אז הוא לא יודע מה לעשות, בכל אופן, הוא ככה רוכב על הסוס כזה מרחוק, אבל הבן קולט אותו, הוא צועק לו, אדוני המלך, אדוני המלך, מפנף.
טוב, אין לו ברירה, הוא מגיע, כן, מה אתה רוצה?
הוא אומר, אני רוצה משאלה אחרונה, מגיע לי.
בתור מידון למוות יש משאלה אחרונה,
שהיא לא חנינה כמובן.
לא, המשאלה האחרונה מגיעה לך.
ואז הוא אומר, משאלתי האחרונה,
אם על המלך טוב,
ואם מצאתי חן בעיני המלך,
יותן לי
לרוץ לפני מרכבת אדוני המלך
עד בית התלייה ולצעוק יחי אדוני המלך לעולם.
וכשהמלך שומע את זה,
הוא לוקח את גזר הדין וקורע אותו.
כלומר, הפנייה הישירה שלא מתחשבת בכל הכללים, אלא היא פונה ישר לקדוש ברוך הוא, ממתיקה את כל הדינים.
ממתיקה את הכל.
אז,
הכנעה, הבדלה, המתקה. הצדקה זה הכנעה.
התשובה זה הבדלה, אני לא אותו אדם, אני אשתנה. ואנחנו מאמינים בכוח השינוי.
יש לאדם יכולת שינוי אדירה, גם לגוף וגם לנפש.
זה מדהים לראות את היכולת שינוי של הגוף.
כמה הגוף
חוזר בתשובה מהר.
לאדם היה לו הרבה הרגלים לא טובים, הוא מוצא איכסת הרגלים טובים,
הגוף מגיב מהר מאוד, מוריד במשקל,
מחזיר את הערכים כמו שצריך, הכל טוב.
וההמתקה זה להגיד, אני לא, אז מה אם אמרו לי לא?
אז מה אם המלאכים ייקרא מאליו, אני מדבר עם המלך ישירות. כשאני מדבר עם המלך ישירות, הוא יקשיב לי, הוא ישמע.
הוא ישמע, המלך ישמע.
הוא תשובה ותפילה וצדקה.
פתחנו את השיעור ושאלנו,
מה זה ובוא תינשא מלכותך, מה זה ההגדרה של מלך?
אחת ההגדרות של מלך
זה שמלך רשאי לעבור על החוקים של עצמו.
בסדר?
זה אחת ההגדרות. מה מגדיר מלך?
שהוא חוקק חוק, הוא אומר, אבל אני מלך,
אני יכול לעבור על החוקים האלה.
נכון, בצבא הרבה פעמים
יש איזה מפקד שהוא ככה
עוקף את הבעיות, איך קוראים לו?
וואלה איזה מלך הוא.
איזה מלך הוא. נכון?
כאילו חוקי חוקי אבל הוא מלך, הוא לא. זה הסלנק כאילו.
אז הקדוש ברוך הוא שישב על כיסא אמת ואמת ואמת ואמת, אבל הוא מלך.
אז הוא יכול גם להגיד לכל השרים, לכו לכל הרוחות, עופו לי מהעיניים, אני רוצה את הבן שלי איתי.
כי הוא עשה תשובה ודיבר איתי ונתן את הדקה.
וזה מה שאומר רבי יצחקים ברדיצ'ב.
הוא אמר, פעם אחת אמר במתנה תוקף על וייכון בחסד כסאיך ותשב עליו באמת.
כי אמת הוא דבר המתקיים.
כן, אמת זה דבר שמתקיים.
והנה,
אם ייכון בחסד כסאיך,
אם תתתה כלפי חסד נגד בני חיים,
תעשה ככה חסדים, אז יהיה ותשב עליו באמת.
שיהיה דבר המתקיים, באמת זה יקרה.
אבל אם חס ושלום תטע עליהם מידת הדין לגזור גזרות רעות, חלילה,
אז לא יהיה דבר רע מתקיים,
כי יעבור הצדיקים ויבטלו את הגזרה.
כמאמר, צדיק מושל בי שהקדוש ברוך הוא גוזר גזרה וצדיק מבטלה.
אז רבי לב יצחק מרדיץ' אומר לקדוש ברוך הוא,
הבאת את הסיפור הזה כדי להראות לכם דוגמה של פנייה ישירה.
רבי לב יצחק אומר לקדוש ברוך הוא, תקשיב, אם אתה לא רוצה לתת שקרן,
אז תגזור עליהם גזר דין טוב,
כי אם תגזור עליהם גזר דין לא טוב, אני אבטל לך אותו.
הקדוש ברוך הוא יש לו עונה אחת.
בסיפור אחר, כתוב שרבי יצחק אומר,
תקשיב, הקדוש ברוך הוא, אם אתה לא תגזור עליהם גזר דין טוב לעם ישראל, אני אפרסם ברבים שהתפילין שלך פסולות.
כי כתוב במסכת ברכות שהתפילין של הקדוש ברוך הוא כתוב עליהם,
מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
אז אם אתה לא תיתן להם דברים טובים, אז זה לא גוי אחד בארץ, אני אפרסם שהתפילין שלך פסול.
הדיבור הישיר הזה של רבי יצחקין ורדיצ'ב מעורר חן וחסד,
ולכן התפילה הזאת יש בה סוג של איזה היפוך.
היא מתחילה מאוד מאוד מהודק וכאילו בלי תקווה,
ופתאום היא אומרת, רגע,
אבל יש אפשרות להפוך את הכול.
לפנות ישירות אל המלך, לעשות תשובה, לעשות צדקה,
ותשובה ותפילה וצדקה,
מעבירים את רוע הגזירה. יצחק, נו, מה אתה מנגן לנו?
יאללה.
גם פרק פונה אליכם, זה רק מרגש מה שאתה אומר.
שמה?
אה, פניה ישירה.
כן, שם.
לכאורה... חזק ומוחזר המקום.
