טוב, הייתי מציע פה שיפוץ לאקורדים, אבל זה על יד, מה שנקרא. זה על יד. טוב.
כל פנים, תעברו על המנגינות אחת אחרי השנייה, מנגינות שמחות.
אדון הסניחות, תקיל השריפה, ערב החנק,
אדיר בן האור,
הבינו מלכנו בכלל! אבינו מלכנו, אה אבינו אתה, אבינו מלכנו אל לנו.
הכל מנגינות של ניצחון.
של ניצחון. דיד הנצח. של ניצחון, של שמחה, של אופטימיות, של אמון.
שיהיה בסדר.
שהקדוש ברוך הוא
יסלח לנו.
לא, אני חושב שככה, המנגינות הן לא בטעות. ככה צריך להרגיש מצליחות. אנחנו מגיעים, חוזרים אל אבא, באים אל אבא.
באים אל, אתה יודע, כמו בן שהסתובב וזה, ועכשיו הוא חוזר לאבא שלו.
אז הוא מגיע שמח.
המנגינות שמחות. למרות שהמילים לפעמים הן קצת קשוחות,
אבל המנגינה היא מנגינה נוגעת, שמחה, מקרבת, מחבקת.
זה לא סתם, צריך לשים לב למנגינות.
בשביל אשכנזים זה אחרת.
יותר כבד.
הידועה כבר יש לה זקן של כל ההיסטוריה אבל אסור רגע להיזכר מי שכאן יש פה משהו אשכנזים, ההתחלה של התפילה של המלך
המלך מגיע, גם הווידוי, משהו כזה שהוא ככה יותר ביראה
אלו ואלו דברי אלוקים חיים, אנחנו
במהלך הסדרה שלנו
נעשה שלא יהיה גזענות חלילה
אז נלמד פיות אחת ספרדית ופיות אחד אשכנזי.
אז אנחנו מתחילים מהספרדים, מבן אדם עליך נרדם, בסדר?
עד כאן, רק איזו הקדמה מוזיקלית כזאת, היא בסיסית.
הקדמה שנייה שאני רוצה להגיד לכם זה שהפייטנים שחיברו את זה, בין אלה שאנחנו מכירים את השמות שלהם,
בין אלה שאנחנו לא מכירים את השמות שלהם,
היו כולם בקיאים לחלוטין שליטה מוחלטת
בתנ״ך ובמדרשים,
ולכן כל שורה כאן וכל מילה היא מדויקת, צריך לחפש את המקור שלה.
הם לא כתבו סתם, כמו שכותבים היום,
כל מיני שירים ממילה וחצי,
נכון? לא יודע מה, אני...
כל מיני שירים של...
אין בהם לא חריזה ולא משקל.
כל מילה כאן וכל זה שקולה בשקל הקודש, והיא רומזת או לפסוק או למדרש
או לאיזה עניין. צריך לחפש
מה הסיפור כאן.
הדבר השני,
הדבר השני שהפיוטים האלו, מכיוון שנכתבו על ידי אנשים קדושים, על ידי אנשים נעלים וכולי, אז באמת הם פועלים על האדם.
פועלים על האדם.
אז בואו נתחיל, בסדר?
אז הפיוט מתחיל במילים, בן אדם עליך נרדם, קום קרא בתחנונים.
מאיפה זה לקוח?
מה?
תהילים. תהילים? לא.
בסוף אנחנו נשיר שיר אחר, שאותו כן יש לי, אני מכיר את האקורדים.
איזה ביצוע של בנייה ברבי על בסיס ה...
על בסיס ה... מכירים?
אתם תכירו. כל פנים, מאיפה זה לקוח, בן אדם עליך? זה פסוק. איפה הפסוק הזה מופיע?
לא יודעים.
בספר יונה.
כשיונה יורד אל הספינה,
אז הוא נרדם.
ואז הרב חובל צועק עליו ואומר לו, מה נסגר איתך?
כן.
ויקרב אליו רבה חובל ואומר לו, מה לך נרדם?
קום קרא לאלוהיך.
אז הקריאה הראשונה כאן לקוחה מספר יונה,
ומתארת איזושהי סיטואציה שהספינה מטלטלת, והאדם רדון.
האדם רדון. וגם אנחנו קצת נרדמנו לאורך השנה.
כן?
בצדוק אומר באיזה מקום שכתוב בפרשת בראשית
שהקב״ה הפיל תרדמה על האדם ולא כתוב בשום מקום שהוא יתעורר.
תמשיך לישון.
האדם ישן.
קום, תתעורר, תראה מה קורה מסביב, מה נרדמת?
בן אדם, מה לך נרדם?
קום קרא בתחנוני, בסדר?
זה ה...
עכשיו, מה הכוונה נרדם?
אנחנו ישנים, אנחנו ערים, אדם מתרוצץ, הולך, קונה, בא, חוזר.
יכול להיות אדם שהוא נראה ערני,
אבל באמת,
לפנים מהו?
אני לא ישנתי. הנקודה הפנימית שלו, רדומה.
סיפר לי פעם איזה תלמיד, לפני הרבה שנים,
שהוא היה קצין באיזו יחידה,
הוא אומר לי, יש לי בעיה.
אני אומר לו, מה הבעיה?
הוא אומר, אני נרדם במסעות.
זה ידוע.
טוב, בסדר, אז לא קרה כלום. הוא אומר לי, לא, לא, כשאני נרדם במסעות,
אז אני הולך מהר מדי.
הוא אומר, לא, לא הבנתי, תסביר לי, לא הבנתי את זה. הוא אומר, תראה,
כשאני ער,
אבל אני זוכר שאני קצין והם חיילים,
ואני הולך בקצב שמתאים להם.
אבל כשאני נרדם, הגוף שלי נכנס לקצב הרגיל שלו,
ואני מגביר קצב.
ואז בהפסקות אמר כי הם אומרים לי, תראו אית קצב, אתה הורג את החיילים.
ואני אומר, לא יודע, אני נרדמתי, ככה אני...
אמרתי לעצמי, יאללה, אדם ישן,
הוא נראה
שיא המרץ, שיא האנרגיה, שיא המהירות, אבל באמת בפנים הוא,
הוא רדו.
מה קורה, מתן?
רדו.
בן אדם רדו.
אז הקריאה כאן היא להתעורר.
יש כל מיני דברים שמעוררים.
הסליחות באות לא עורר, כל מיני מקרים שקורים לנו.
דופקים לך לדלת, תתעורר, תשים לב לנקודה הפנימית. איפה,
כמו בווייז, כזה שאתה
מסתובב, מסתובב, מסתובב, הווייז עושה, אתה יודע, עשתה הרבה דברים, הוא רק לא יודע, דבר אחד הוא לא יודע לעשות, הוא לא יודע לרשום את היעד.
לאן צריך להגיע?
תרשום את היעד,
תתעורר, תכוון.
אז זה בן אדם עליך נרדם, קום קרא בתחנוני.
הלאה, שפוך שיחה דרוס סליחה מאדון האדונים.
מי אמר את המילים שפוך שיחה?
תפילה לעני כי יעטוף ולפני השם ישפוך שיחו, יפה.
אז לקוח משם.
תכף ננסה להבין מה זה לשפוך שיחה.
מי עוד?
לפניו אמרה את זה, תתלכם רמז, חנה.
נכון? לא אדוני כי אישה קשת רוח אנוכי
אשפוך את נפשי לפני השם.
חנאי מדברת על ליבה, רק שפתי הענות וקולה לא יישמע, אבל היא אומרת,
ולשפוך את נפשי לפני השם.
שפוך שיחה דורו סליחה מאדון האדונים.
אז הבקשה כאן, מה בעצם הבקשה של הפייטן?
שפוך שיחה. זה כמעט הייתי אומר סלנג.
דבר.
דבר עם הקדוש ברוך הוא. כאילו,
שפוך שיחה זה שמשהו נשפך. כלומר, יש כאן איזה משהו שהוא קצת גואב.
אתה מדבר איתו.
הקדוש ברוך הוא צמא לקשר אמיתי.
בסדר?
תדגרו.
לפעמים אתה בא למישהו ואומר, תקשיב, אתה רוצה להתפלל איתנו? אני כבר התפללתי.
בסדר, אנשים אומרים, התפללתי, כבר התפללתי ממך, ערבית, אני יודע מה.
אבל באמת, מה זה כבר התפללתי?
מה, תפילה זה רק ל...
זה מין...
מה?
זהו,
אומרים שיהודי שואף להיות בשני מצבים, פרווה ואחרי מנחה.
ככה אתה לא מחויב לכלום.
התפילה זה כל הזמן.
אם התפילה היא משהו אותנטי, אז אתה מתפלל כל הזמן.
כל הזמן אתה מתפלל לפני
מבחן, לפני טסט, לפני שיעור, לפני מפגש, כל דבר, אתה לא צריך להתפלל לשמונה עשרה, אבל תפילה קצרה,
אין לה רפאה נא לה, משפט וחצי.
משהו שמראה שאנחנו מרגישים
שיש איזו
תקשורת אמיתית, תקשורת חיה.
אז הפייטן אומר לנו, חבר'ה, יכול להיות שאלוי, הגיע הזמן לתקשר עם השם יתברך. דבר איתו לא רק כי צריך,
כן?
זה כמו לפעמים אתה רואה, אנשים מתפעלים כאילו הם קוראים דפי זהב כזה, אני יודע מה.
כאילו, מה צריך להגיד?
יש תחביב כזה, לקרוא סידורים.
כל אחד קורא סידורים.
להתפלל, להתפלל זה משהו אותנטי, זה איזשהו דיבור כזה, וכמובן המנגינה מאוד
עוזרת לזה.
אז שפוך שיחה,
דרוש סליחה
מאדון האדומים.
מה זה דרוש סליחה?
אפשר לדרוש סליחה?
בדרך כלל מבקשים סליחה,
נכון?
אז מה זה דרוש סליחה?
מעצמך
יהיה אפשרות אחת.
אפשרות שנייה שהמילה דרשתי היא לא כמו שאנחנו מתרגמים היום to demand, לדרוש ממישהו,
אלא דרישה בלשון התורה וגם חז״ל זה חיפוש.
חיפוש, כמו ארץ אשר, או בקשה,
ארץ אשר השם
אלוהיך דורש אותה תמיד
מראשית שנה ועד אחרית שנה. בית מדרש זה בית שבו דורשים ומחפשים את התורה.
אז דרוש סליחה זה שאדם לא יגיד, טוב, אין לי מה לבקש סליחה. תדרוש, טיפה תחפש, תראה שיש דברים שאתה...
עכשיו, אני רוצה גם להגיד משהו על המילה סליחה.
יש לנו שלוש מילים בלשון הקודש שמתארות אותו דבר,
פחות או יותר.
סליחה, מכילה וכפרה.
כל אחת מהן היא על
משהו אחר.
המילה סליחה
היא נועדה
לצמצם פער,
כן?
בעיקר פער של חוסר תשומת לב.
נגיד, כשאני רוצה רגע להפנות את תשומת לבך, אז אני אומר לך,
סלח לי, עקוב, אתה יכול רגע?
לא עשית לך שום דברה, למה אני אומר לך סלח לי?
אני מבקש את תשומת לבך, או אם אני לא שמתי לב למישהו, אוי סליחה,
לא שמתי לב אליך, בטעות, כן,
משחקים כדורסל, פתאום נתתי איזה מכה למישהו, אוי סליחה, סלח לי. כלומר, סליחה זה משהו שאנו מבקשים על
היעדר יחס,
על זה שלא מספיק התייחסנו, זה סליחה.
דרוש סליחה
זה לאו דווקא על מעשים
רעים שעשינו, חלילה, על עבירות או דברים כאלה. הרי אמרנו,
הסליחות האלה הן בעצם עניין של לחזור להתקרב.
זה כי לא מספיק התייחסנו. הייתי אומר שאנחנו מבקשים סליחה לא על התפילות שלא התפללנו,
אלא על התפילות שהתפללנו וריחפנו.
באנו,
עמדנו מול הסידור, קרענו, אבל איפה הראש היה?
בסדר?
קרה לכם תפילת שבת שפתאום אתם...
איזה,
סליחה, סליחה, אה?
אה, פתאום,
יש משהו אחד יותר גרוע מלא להתפלל מנחה.
יש כוח מנחה, קורה יש משהו שולחים מנחה.
יש משהו יותר גרוע.
מה?
אתה מתפלל מנחה קטנה,
פתאום באמצע אתה נזכר שכבר התפלת מנחה גדולה.
אז אתה אומר, לא, הייתי לא פה ולא שם.
ופתאום באמת התפילה הזאת אומרת, בוא'נה, מוכרת לתפילה הזאת.
אני מכיר אותה מאיפשהו.
התפללתי כבר.
אה, הכל על אוטומארט.
זה קורה כשאתה רגיל להתפלל ככה, ופתאום אתה.
וזה עוד פירוש יפה אמרת,
דרוס ליחה זה כאילו כמה אכפת לך.
אתה יודע, לפעמים אתה מגיע לאיזה מקום,
אומרים לך, סגור פה.
טוב, סגור, אתה הולך.
אם אתה הולך,
כנראה באמת אתה לא צריך להיכנס.
אם אתה אומר, רגע, מה סגור? מה פתאום סגור? אני רוצה להיכנס.
החלון, הדלת, מה זה, אני אכנס.
אז בסוף אתה צריך להיכנס.
אם זה אכפת לך,
לא תמיד, אבל
נצליח,
בסדר?
עכשיו בקיץ הגענו לאיזה מקום,
בדרך כלל איזו בריכה מסוימת,
שם פקחנו, אתם לא יכולים להיכנס. אמרתי, למה אנחנו לא יכולים להיכנס?
כי עכשיו רבעייה אחת ואתם צריכים כבר לצאת בשתיים.
אמרתי, אין בעיה,
אנחנו נצא בשתיים.
לא, עד שתגיעו, עד שתחזרו, אמרתי לו, אין בעיה, אנחנו נהיה שם חמש דקות ואני יוצא בשתיים.
אם צריך, אני יוצא בשתיים.
לא ויתרתי.
דווח. אמרתי לו, אין בעיה, תדווח. ברור, אני לא, אני התגנבתי, אני פה, הנה. אומרים לי, אמרתי לו את השם שלי, זו התעולת הזהות שלי, בבקשה.
תרשום מה שאתה צריך, אנחנו נכנסים.
חמש דקות נגיע בנציג.
הגענו לשם, שם היה פקח אחר.
אמרתי לו, תגיד לי, מה הפקח ההוא אומר לי?
אמרו לי, לא, הוא לא יודע כלום,
הוא שערוף הוא, בארבע, הוא ביקש, יצאנו.
אז אם הייתי כזה, לא הגעתי, נסענו עם הילדים,
יש ציפייה, מה עכשיו נתחיל להחזיר את כולם אחורה, אז אתה פתאום מתעקש.
אז זה מה שאומר, כי אומרים לך, לא, אתה מוותר?
לא, אתה לא מוותר, אתה אומר, אני מבקש עצמו מהקדוש ברוך הוא, עד שהוא יפתח לי.
הוא עסק על הדלת.
אז אלה שתי השורות הראשונות.
בן אדם עליך נרדם, קום קרא בתחנונים,
בסדר, למה נשפוך שיחה יפה? הלאה.
ריחה הצוטר ואל תאחר בטרם ימים פונים.
אז,
טוב, אפשר כאן לקחת את זה לכל מיני מקומות.
אל תאחר,
זה לקוח מהדברים של אליעזר רבד אברהם,
שהוא מצא את רבקה,
ואז במובן הוא מתחיל לערבב אותו.
הוא יגיד לו, תקשיב, מה עכשיו?
היא עוד צעירה,
היא עוד לא גמרה את הי״ב,
היא רוצה לעשות מכון הורה קודם וכל מיני כאלה.
אז הוא אומר לו,
אומר להם אליעזר, חבר'ה, אל תאחרוני וה' הצליח תרכי.
עכשיו, הימים האלה נקראים ימי עת רצון.
מה שאפשר להשיג בימים האלו, המחשבות,
התיקונים, אחרי זה קשה להשיג אותם.
אז אומרים לך,
אל תגיד, אני שבוע הבא, עכשיו, היום, תתחיל, זה זמנים של עת רצון.
עכשיו, יש 51 ימים של עת רצון, אז אל תאחר.
מה זה ריחת סוטר?
מאיפה זה לקוח? זה לקוח מספר בריקה, נכון? זה ריחת דבוריים בשרו, ותהר.
רחצה וטהרה זה שני דברים הפוכים זה מזה.
רחצה זה להוריד לכלוך.
טהרה, גם אם אדם נקי, הולך למקווה,
הוא מסיר את הטומאה, הוא נהיה טהור.
זה מקביל לסור מרע ועשה טוב.
אז חודש אלול זאת ההזדמנות שלנו, א',
לבדוק אם יש דברים מלוכלכים שאנחנו צריכים להוריד, לרחוץ מעלינו.
כי רחץ אדוני את צועת בת ציון.
יש פסוק כזה בנבחריה.
כן.
לרחוץ את הדברים הלא טובים, יש הרגלים לא טובים ודברים לא טובים. לרחוץ, שיהיה,
וטהרה זה להוסיף דברים טובים.
כתוב שיש
ריח טהרה.
כשאדם יש לו, יש ביטוי כזה, בני, ריח טהרה יש בך.
אדם שהוא טהור, יש לו כאילו ריח טוב.
ריחו נודף למרחוק.
אז ריחה צותהר.
סור מרע,
ועשה טוב.
ואל תאחר, אל תאחרוני והשם יצליח ברכי. עכשיו דברים מצליחים, עכשיו דברים קורים. עכשיו חודש אלול יש הרבה יותר רצון, הרבה...
אפילו עם הקורונה וכל המסכות וכל ההסתרות, עדיין, עת רצון.
אתם יודעים שבהלכה המנהג להגיד סליחות, לא המנהג, כל המנהגים להגיד סליחות,
גם של האשכנזים וגם של הספרדים, כולם קשורים ל... למה?
למשה רבנו שעלה להר סיני.
כן?
אז יש כאלה שאומרים שהקב' ברוך הוא התרצה למשה רבנו רק בעשרה ימים האחרונים,
ולכן אומרים סליחות רק בעשרת ימי תשובה.
יש כאלה מהאשכנזים אומרים, עשרת ימי תשובה צריכים להיות עשרה ימים מלאים.
ומכיוון שבעשרת ימי תשובה יש ארבעה ימים שלא אומרים בהם סליחות, שזה יומיים ראש השנה,
שבת
וערב יום כיפור,
אז אתה צריך להשלים את זה לפני,
אז מתחילים ארבעה ימים קודם.
בסדר?
ויש כאלה מתחילים מאלף באלול, כי זה התחיל ארבעים יום.
אבל זה הכל סביב הימים האלו שהם ימי עת רצון.
מה זה עת רצון?
באות לאדם עכשוות, באות לו כל מיני...
הוא נמצא באיזה מקום של... אז אריכה תותר ואל תאחר
בטרם ימים פונים.
בטח.
המקורות הראשונים לגבי הסליחות נמצאים בגאונים.
הרב הי גאון,
הוא מספר לנו שנהגו לקום להגיד סליחות מהגאונים. הגאונים זה קצת אחרי הגמרא.
לפני הראשונים יש את הגאונים, בסדר?
מנהג עתיק מאוד.
ארן בראש השנה מביא שבברצלונה נהגו לקום בא' באלול, ובגירונדה נהגו לקום בקפה באלול, והרמב״ם אומר רק בעשרת ימי תשובה. מנהגים.
אבל להגיד סליחות זה מנהג עתיק מאוד.
מנהג עתיק.
תחשבו איזה...
זה ברגש אותי, באמת.
אתה מגיע לסליחות, אתה אומר, אני
מצטרף פה למנהג של אלף עתיים שנה.
וזה אותן מנגינות גם.
יש כאלה שגם המנגינה כאן לא ידועה.
כשיש לך מנגינה לא ידועה,
אתם יודעים מה החשד המרכזי, מאיפה היא מגיעה?
בית המקדש.
היא מגיעה עד אלינו.
טוב.
ומהרה רוץ לעזרה לפני שוכן מעונים.
כן?
אז זה גם כן לקוח מתהילים, נכון?
אבל יש פה, אני רוצה רגע
לדייק.
מהרה רוץ לעזרה לפני שוכן מעונים.
אנחנו הרי מבקשים סליחות כי עשינו מעשים לא טובים.
אז לאן אנחנו רצים?
ההיגיון אומר שאנחנו נברח.
אבל הפייטן אומר, לא, תרוץ אליו.
תרוץ אליו.
יש ביטוי של רבי יהודה הלוי,
ממך אליך אברח.
אני בורח ממך, ולאן אני בורח?
אליך.
למשל, למה הדבר דומה?
תראו, נגיד, אם אתה חייל בצבא,
ועשית איזה פרדיחה, רק שהמפקד לא יראה,
וזה, אולי אני אברח, אם אני אברח, זה יתפוס את היחסים כאלה, אז אתה כאילו,
מערכות יחסים כאלה, אתה אומר, אני אברח.
אבל מעשים שבכל יום הולכת אימא עם הבן שלה, בן ארבע, או הבת,
לגן שעשועים.
הוא משחק ורואה איזה מתקן, מטפס, היא אומרת, אל תטפס.
זה לא בשביל להגיד שאתה תיפול. לא, אני לא יכול. אמרתי לך, אל תטפס. הוא מטפס, בום, נופל.
עכשיו, לאן הוא רץ?
רץ לאימא.
מה אתה רץ לאימא שלך? הרגע עברת על מה שהיא אמרה.
מה זה קשור?
עברתי על מה שהיא אמרה, אבל זה אימא.
נכון? וגם האימא,
אם היא אימא טובה,
כמו כל האימאות,
אז היא לא תגיד לו, מה אתה בא אליי? עברת על מה שאני אומר, חפש את החברים שלך.
תתחבק אותו, בוא, חמור, איפה כואב לך, איפה נפלת,
פעם בעת תשמע בקול אימא, אבל תתחבק אותו.
אז אם אנחנו מפרשים את מערכות היחסים שלנו עם הבורא ידברך, כמערכות יחסים בין
אבא לבן או בין אימא לבנה,
אנחנו נרוץ אליו לבקש סליחה.
נרוץ אליו. תראה, אנחנו, תעזור לנו.
אז מפשע וגם רשע, אה סליחה, ומהרה רוץ לעזרה
לפני שוכן מעונים.
שוכן מעונים,
שוכן מעונה,
חתן מעונה מכירים? מעונה זה לקוח, מעונה אלוהי קדם, מתחת.
גבעות עולם, זרועות עולם, ויגרש אוהב מפניך ואוהב ורשמד.
שוכן מעונה, מה זה הביטוי הזה שוכן מעונה?
מה זה מעונה?
מעון,
ולמה מעון נקרא מעון?
מה זה מעון?
מעון זה כאילו
זה כאילו נוטריקיון של מי שעונה.
מעונה זה מי שעונה.
אני פונה אליו והוא עונה לי.
איך הקדוש ברוך הוא עונה לנו?
כשהיו נביאים, הוא היה עונה לנו דרך נביאים. כשהיו נביאים, הוא עונה לנו דרך המציאות.
אתה מתפלל, וזה דבר מדהים מאוד, אדם מתפלל, מקבל תשובת מהקדוש ברוך הוא, מקבל תשובות.
מקבל רמזים, מקבל הכוונות, מקבל...
אז אנחנו רצים אליו, מבקש ממנו עזרה,
והוא עונה לנו.
הוא עונה. יש תשובות.
קרה לכם?
פתאום התלבטתם?
שמעתם בדיוק בעניין,
או איזה פסקה,
או איזה תורה, או פתאום איזה מישהו דיבר איתכם על זה, או פתאום פגשתם את הבן אדם שאתם מחפשים.
התפללתי, התפללתי,
פתאום.
מישהו אמר לי את זה השבוע,
אני אמר לי את זה.
התפללתי על זה הרבה, התפללתי, התפללתי, ופתאום ככה...
התקשורת היא לא ישירה כמו שהיה לנו נביאים,
במה שהיה לנו נביאים, אבל כן יש תקשורת.
חלק, אדוני היושב-ראש, הוא נקרא שוכן מעונה.
הוא עונה, הוא עונה.
לפני הרבה שנים הגעתי לתפילה בראש השנה,
התפלטתי יום אחד אצל האשכנזים, וראיתי שהאשכנזים,
אחינו האשכנזים, יש להם בגדים ליד לתפילה, קיטל,
נכון?
והיה לי כזה חשב, אמרתי לו, אני גם רוצה דגד מיוחד ל...
מה, אני מגיע כאילו כמו חג רגיל? זה ראש השנה, יום כיפור, זה יום ככה.
ממחשבה כזאת התבלה, אמרתי, אבל מה, אני לא יודע מה קיטל, אני לא...
טוב,
זה היה בראש השנה, ואחרי זה גם כיפור,
ואז בסוכות היינו אצל ההורים של אשתי,
התחלתי לדבר עם חמי, חמי הוא ככה מרוקאי, אצל חמי העולם מתחלק לאלה שהם מרוקאים, אלה שיהיו מרוקאים.
אין משהו, אין באמצע, אין...
אז דיברנו על...
ואז הוא אומר לי,
ידוע לך
שאצלנו המרוקאים, האמיתיים, כי יש את אלה שהם לא
בראש השנה וכיפור, יש לנו בגד מיוחד.
אני אומר לו, מה אתה אומר, סבא?
עדה וגדל, מה זאת אומרת, מה?
לביא הלבנה כזאתי, אני אומר לו באמת,
הוא אומר לי כן,
וגם יש לי פה אחד.
אמרתי לו תביא לי, הנה קח.
אמרתי לו יפה, לבנה, אני הולך איתה, מה הבסורד?
אני לא זוכר לדבר.
מה, אתה בא רק אמר לך מחשבה, איזה רצון כזה, קבל, בבקשה, זה מוכן, אני מחכה לך בארון.
לא ביקשת,
בבקש.
לא, אז הוא הציע לי גם את הכובע הזה.
זה אמרתי לו אני,
אה, כנראה זה מרוקו הכי טוב וזה.
באמת, זו תחושה אחרת, אתה רואה שעומד לפני המלך.
אז זה,
הוא מהירה לרוץ לעזרה לפני שוכן מעוני.
ומפשע וגם רשע, ברך ופחד מאסונתו. זו שורה נורא מפחידה, זה קצת לא מתאים למנגינות שאמרנו, נכון?
בואו נעשה רגע להבין גם את השורה הזאת.
מה זה פשע, מה זה רשע?
זה נשמע כמו צמד חמד כזה, שמשון ויובב.
ומה זה אסונים?
פשע בכל מקום
זה כשאדם לא מנצל את השפע שהוא קיבל מהקדוש ברוך הוא.
איך הוא מוריד לך שפע ואתה מנצל אותו לרעה? זה פשע, היפוך אותיות.
בסדר?
פשע זה לא שאדם עושה דברים רעים.
יש כאן כל פעם משחק על עשה ועל לא תעשה.
פשע זה שקיבלת שפע ולא ניצלת אותו למה שקיבלת.
נגיד קיבלנו זמן ובזבזנו אותו.
קיבלנו אפילו כישרון למילים ולא, לא,
אני אוהב להזכיר את הזוהר הקדוש. הזוהר הקדוש בפרשת תזריע אומר שהאדם עתיד ייתן את הדין לא רק על הלשון הרע שהוא דיבר,
אלא גם על הלשון הטוב שהוא היה צריך לדבר ולא דיבר.
למה לא אמרת דברים טובים למישהו?
כך אומר הזוהר בפרשת תזריע.
אז זה פשע.
רשע זה באמת דברים לא טובים.
כן?
ברך
ופחד מאסונים.
זה נשמע מבחין.
איפה מופיעה המילה אסון בתורה?
באיזה הקשב?
נתת לכם רמז?
פרשת וידגש.
ולקחתם גם את זה מעים פניי וקראו אסון.
והורדתם את צוותי ברעש שאול.
אז מהו האסון?
ההגדרה של האסון, יש לנו כלל,
שכשאתה רוצה לדעת איפה דבר, מה השורש של דבר,
תחפש איפה הוא מופיע פעם ראשונה בתורה.
אז האסון הכי גדול זה בן
שהתנתק מאבא שלו.
זה האסון.
אז מה האסון? האסון זה לא שייפול עליך איזה קיר, או שלא יודע מה יהיה לך איזה...
לא, האסון זה שתתרחק מאבא שלך, זה האסון
שהבן גולה מעל שולחן אביו, אתה רוצה ללכת? יש לך אבים משלוש שמים, הוא רוצה אותנו, חפץ בנו,
אתה מתרחק ממנו, זה האסון.
לא צריך להגיע לאסון אחר.
הבעיה בעבירה זה לא העונש שתקבל בעקבות העבירה שעשית, הבעיה בעבירה זה עצם העבירה, שבגלל העבירה אתה התרחקת והבורא יתברח,
שהוא רוצה את קרבתך.
מה?
כן, אבל ההגדרה היא
שכשבן לא נמצא,
זה אינה חינם מקודם כל, זה גם אסון לקדוש ברוך הוא, זה גם צר.
הגמרא אומרת, אם אדם היה חווה
אלפית מהצער של הקדוש ברוך הוא, כשיש לו, כשאנחנו עושים עבירות, הוא יותר לא היה חוטא בחיים.
בחיים הוא לא היה חוטא.
ואני אומר לכם את האמת,
כן, הכי עמוק.
אפשר להגיד לכם, הכי עמוק.
כשאתה ילד, יש לך כל מיני שובר יד, שובר נכון, איזה ילד לא שבר יד, לא שבר רגל, לא חטף איזה בומבה, לא, כל אחד מאיתנו חוטף. זה כואב לך לפעמים, שברת. נכון?
אין כאב בעולם שדומה לכאב,
שכואב לאבא, כשלילד שלו כואב.
אתם מבינים מה אני אומר?
זה הכי כואב בעולם.
זה כואב לך פה בפנים בארץ.
כן?
לפני הרבה שנים,
הבן שלא היה קטן, הוא פתח את הראש.
אז לקחנו אותו לצפור אותו,
והוא היה בן שלוש אולי.
הרופא אמר לי, תשמע, חבוב, פה אין זמן לזה, צריך לתפור מהר, אז תחזיק אותו.
שלא יזוז.
תחזיק כמו עקנת יצחק.
תחזיקו אותו, הוא צורח, תחזיקו אותו, חזק, אתה יודע, הוא תופר אותו.
זה גמר אותי לגמרי. הייתי מוכן שיתפרו אותי 200 פעם.
כשלבן שלך כואב, או לבת, לא משנה, זה כואב לך הכי אמור. אז הנה הכי נעמי, וגם זה אסון כלפי שמיא.
ברח ופחד מאסונים, זה אסון.
האסון הוא לא העונש שנקבל חלילה כתוצאה מן העבירה.
האסון הוא עצם העבירה, עצם הריחוק. זה האסון, זה הבעיה.
כן.
רשת זה, אמרנו, פשע זה חוסר ניצול של הדברים הטובים, ורשת זה עשיית דברים רעים.
רע.
טוב.
ענה אשר איש עמך יודעי ישראל נאמנים.
אז גם כאן, יש כאן כמובן
פסוקים, חלק זה פסוקים מעזרא, חלק זה פסוקים מדניאל.
השורה הזאת,
תראו,
כשמשה רבנו רוצה לדבר על מציאת חן
שהוא מוצא חן ביני הקדוש ברוך הוא, אז הוא אומר,
אתה אמרת שמצאתי חן ביניך וגם ידעתיך בשם.
כשאני מכיר את השם של מישהו,
קוראים לך, איך קוראים לך?
פה אני לא מכיר את השם, אני מכיר את יעקב, את אלעד, את מתן, אבל אני נגמר את השמות שלכם ואני לא יודע עדיין.
יונתן ו?
נאור.
עכשיו אני מרגיש אחרת לגמרי.
ו?
אשר. אשר.
אז זה רגע שיש היכרות בשם, וכבר נהיה איזה משהו הרבה יותר קרוב.
אז משה רבנו אמר לקדוש ברוך הוא, אתה אמרת שאני
שאני מוצא חן בעיניך ושאתה מגלה לי את השמות שלך?
כלומר, היכרות בשם היא איזה קרבה,
היא יוצרת איזה קרבה והיא נתינות.
אז אומר הפייטן,
הקדוש ברוך הוא, בסדר, כל
כל הטעויות וכל החטאים,
אבל לא שכחנו את השם שלך.
יש פסוק בתהילים, כל זאת בעטנו
ובכל זאת, שמך לא שכחנו, לא הפרנו בריתך.
בסדר, לא שכחנו את השם שלך.
עכשיו, השם של הקדוש ברוך הוא זה ישראל.
זה השם.
ישראל, זה ה...
אז אתה אומר ישראל, אתה אומר, זה הכוח של הקדוש ברוך הוא.
אז הם מספרים,
יש משל מהבעל שם טוב, שפעם הבן של המלך אמר לאבא שלו, אני רוצה ללכת לראות עולם, ולהסתובב, ופה ושם.
בן יחיד.
טוב, אז המלך נתן.
אז הוא הלך, הוא אמר, לאט לאט הוא שכח שהוא בן של מלך.
והוא שכח את השפה של הארץ שהוא בגדל,
והוא שכח את גינוני המלכות,
שכח את הכול.
אבל יום אחד התעורר אצלו איזה געגוע כזה, געגוע פנימי,
געגוע קמאי, לחזור חזרה.
אז הוא חוזר.
אבל כשהוא חוזר הוא לא יודע לדבר, הוא לא יודע להסביר את עצמו, הוא לא מכיר את הגינוני, לא מזהים אותו.
אז הוא איכשהו עושה את דרכו עד הארמון,
הוא מנסה, אבל לא מבינים אותו.
פתאום הוא רואה את אבא שלו עובר,
אז הוא צועק, אבא,
זה הוא יכול לצעוק.
השם של אבא, כי הוא אמר לך, זה הבן שלי.
זה הבן שלי.
אז אנשי אוהב,
שמך יודע ישראל נאמנים.
יש הבדל בין מי שטועה ונכשל לבין מי שחלילה בוגד.
אנחנו כאן,
אנחנו יהודים,
אנחנו גר את ישראל,
אנחנו מדברים עברית,
אז אנחנו נאמנים.
מי שלא נאמן כבר לא כאן.
התבולל, נעלם,
איננו, לא איתנו.
מה?
מי שכאן נאמן.
הקדוש ברוך הוא. הנאמנות הזאת, שהיא
כרוכה גם בהרבה מאוד מחירים ששילמנו,
תסלח לנו. נכון, שעשינו את זה וזה וזה וזה, אבל
כמו בעל שנעלם לאשתו להרבה מאוד שנים,
וכשהוא חוזר,
הוא אומר, או אשתך, אל תשאל, היא רבה עם השכנה פה וכאן היא הלכה ופה היא לא יודעה מה, היא הלכה עם איזה
חטאית לו, תנועה אולי, וכל זה, כל מיני דברים.
הוא אומר, עזוב, עזוב, לא מעניין אותי כל זה.
היא נשארה נאמנה לי, היא מחכה לי, ומחכה לך.
לא, זה פה כל השאר לא מעניין אותי.
לך ה' הצדקה ואין לנו בושת הפנים.
בושת פנים זה,
הבושה היא תותאה של פער,
נכון? ממה נגרמת בושה? מפער.
זה הבושה.
אז מה הבושה כאן?
הבושה היא שאנחנו מגלים כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו.
רוצה שנצליח,
חפץ בטובתנו, ואיך אנחנו הגבנו כלפיו חזרה. זה הבושה.
כאילו, הפייטן אומר, לך ה' צדקה, אתה צדיק, אתה צדיק,
אתה רצית לצדק אותנו שנצליח.
נשלח לכם דוגמא, בסדר?
דוגמא פרוזאית. יש כאלה שאומרים, אה, זה מעצבי להלכה,
מתערבים לך כל דבר בחיים.
אומרים לך בבוקר כשאתה קם, עושים קודם כל רגל ימין, אחרי זה רגל שמאל, במכנסיים, אחרי זה עם הנעליים תשים מעל ימין, אחרי זה נעל שמאל, אחרי זה תקשורת שמאל, איזה בוקר מציאות, מה מתערבים לי בחיים, אוף.
אומר הקדוש ברוך הוא שוטה שבעולם.
תראה איך אתה זה.
הרי אתה לא תלך עם פיג'מה לעבודה, נכון?
צריך להתלבש, אתה צריך להתלבש.
אז אמרתי לך, תקשיב, אם תשים רגל ימין ואחרי זה רגל שמאל, אני אחשיב לך את זה בתור מצווה.
אתה לא תישאר עם פיג'מה, אתה בכל מקרה צריך להתלבש, מה אכפת לך לשים, זה לא דורש ממך מאמץ,
זה לא...
אני רוצה לזכות אותך, דברים שאתה גם ככה עושה,
נחשיב לך אותם בתור מצווה.
אז אתה מתלונן.
לך יש שם הצדקה ולנו לבושת את הפנים.
והבושה היא כוח מניע.
אדם לא רוצה להתבייש.
אם הוא לא רוצה להתבייש אז אני
אהיה במקום טוב.
טוב, אנחנו בבית הראשון, בואו נחטוף את הבית השני.
עמוד כגבר והתגבר להתוודות על חטאים.
תראו, זה קשור לאדם הראשון,
שבמקום להתוודות
לפני הקדוש ברוך הוא, חטאתי, אני ואשתי,
וטורן לנו דרך תיקון, ואז הוא היה חוזר בתשובה בתוך גן עדן,
הוא בוחר להסתתר, ולהגיד לא, ולא עשיתי, ואי, ופה ושם, ואז הוא מגורש מגן עדן. אז הווידוי הוא בעצם
הפסקת ההסתרה.
יעל דרוש וחוב דרוש לכפר על פשעים, טוב, זה כבר דיברנו על פשעים וכולי,
כי לעולם לא נעלם ממנו נפלאים.
כן, הקדוש ברוך הוא רואה את הכל.
וכל מאמר
אשר יאמר,
לפניו הם נקראים.
עכשיו זה קשור,
השורה הזאת היא קשורה לגמרה במסכת ראש השנה,
שהגמרה אומרת
שבראש השנה נפתחים ספרים, נכון?
אמר הביקרוס פדאי,
ג' ספרים נפתחים לפניו, נכון?
בראש השנה, ספרים של צדיקים, של רשעים ובינונים, נכון?
למה המשל הוא של ספרים?
הספר הוא בעצם ספר החיים שלנו.
וכל המעשים שאנחנו עושים, הכל נכתב,
והקדוש ברוך הוא קורא את הספר הזה.
צריך את הספר, יהיה ספר מעניין.
לא חייב שיהיה רק עם הצלחות. זה לא ספר,
קמתי בבוקר, התפללתי, קיימתי מצוות, העברתי זקנה את הכביש, החזרתי אחרי זה מהכביש, אחרי זה עשיתי דקה, אחרי זה למדתי... החיים הם לא כאלה.
אבל צריך שבספר אנחנו נראה מאמץ, רצון להתקדם, רצון ל... בסדר?
כי הכל נכתב.
המרחם, הנה זה מסיים, המרחם הוא ירחם עלינו כרחם על בלבנים, כי הרחם על בלבנים כן תרחם עלינו, חמון על המעך ורחם על החלטת. הכל בסוף מגיע לרחמים.
כן, אגב, אנחנו מרחם, מה זה מרחם?
אני רק אולי אסביר מה המילה רחמים.
רחמים זה לא מרסי.
כי נוותר עליו.
רחמים זה ריבוי של רחם.
אל מלך יושב על כיסא רחמים.
כיסא רחמים זה כיסא הלידה.
ורחם זה מקום שנותן הזדמנות לתהליך לידה מחדש.
אז הקב' הוא תן לנו חיים והזדמנות להיוולד מחדש.
בסדר?
המרחם הוא ירחם עלינו,
כי ירחמו לבנים, לך אדוני הצינקה ולנו ראש את הפנים. זה הפיוט.
תראו, עוברים טיפה על השורות,
ממש מפתחות העיניים, נכון?
יפה.
טוב, בואו נראה אם אנחנו צריכים לנגן את הניגון הזה של...
איך קוראים לו?
בוא, בוא רגע, תפתח לי את זה.
מנסה.
למה אצלי זה לא אמר?
נמצא את זה פה מקלות.
כן, הנה.
טוב, זה שיר ממש מקסים שאני מאוד אוהב.
זה שיר של בנאב הרבי, הוא בנוי על גבי הפיוט הזה.
אפרופו.
ממש כמעט אותם מילים, אבל זה עיבוד כזה יפה.
אז מה?
איך? אורח חיים, כן.
פתוח את זה עכשיו. בואי נא, שלח לי את זה.
אצלנו יש מגדלות,
כאור אין אירוע,
אצלנו יש מגדלות, כאור אין אירוע, ככה אוצר אז מגדלות.
הביטוי השני קצת יותר טוב משלו, אבל תשמעו גם אותו.
