טוב שלום צהריים טובים אנחנו לומדים פה טניה קדישה
מלפני שמתקדם בפרקים שלנו אז אתם יודעים שמגילת אסתר
בדרושים של אדמו״ר זקן יש לו דרושים בתורה אור על מגילת אסתר.
יש שם כל מיני יסודות שמופיעים
שקשורים מאוד ללימוד שלנו.
אז חשבתי ככה טיפה לגעת בחלק מהם ואז
זה טיפה נתקדם. אנחנו בפרק ל״ג הגענו, נכון? אז כדאי שנשמעו.
למה אנחנו...
הכל קבלה.
הכל... אנחנו לומדים פה קבלה, אתה לא יודע.
חסידות זה אחת הדרכים להבין קבלה.
אה... אברוך השם, אתה כבר תימני מתוקן.
מה?
דרדאי.
דרדאי. אתה יודע שהרב קפח, לפני שהוא נתמנה לדיין, אז השביעו אותו על חוכמת הקבלה, שהיא אמת.
הוא למד, כן.
כן.
טוב,
אז בואו נעשה קצת איזה, נשחק קצת, נשתעשע קצת בהנחה שכל אחד מהדמויות במגילה, זו דמות שבעצם קיימת,
מבטאת איזושהי דמות בנפש.
אז מי זה המ... בואו נתחיל מאחשוורוש. מי זה אחשוורוש? מהטיפוס? למי הוא דומה?
מה?
דומדת רם, כן.
אחשוורוש,
אחשוורוש זה הדוגמה, אם אתם זוכרים, כשהתחלנו את
ספר התניא,
הגמור הזקן בפרק ב' תיאר את הנפש הבהמית.
והוא תיאר אותה בתור הנפש הבהמית הלא מתוקנת, כשהיא מתנפחת, כשהיא מוגזמת,
אז הוא נתן רשימת קניות, מה שנקרא, מה קורה,
מה מגיע מהנפש הבהמית, ואז הוא נתן ככה, בואו תראו שהרשימה הזאת זה בעצם תיאור די מדויק של אחשוורוש.
ממנה באות כל מילות הרעות, מארבעה יסודות רעים שהן כעס,
גאווה,
תאווה, תענוגים,
הוללות, ליצנות, התפארות, דברים בטלים, עצלות ועצבות.
כאילו מישהו כתב לנו אחד אחרי השני את הפרופיל של אחשוורוש,
נכון?
הוא כועס כל הזמן,
אה, וחרמתו באה בו, נכון? תוך שניה נדלק,
גאווה, בהראות את כל העמים,
את כבוד עושרו, ורוב בניו, סליחה, זה המן.
מה?
בהראות הכל את כבוד מלכותו,
ותפארת גדולתו, ימים רבים, תודה.
גאווה, תאוות תענוגים, מה יש לדבר?
180 יום, מלך
ששלוש שנים, כל מה שהוא עושה, כל לילה זה להיות עם אישה אחרת.
מה?
כבודו.
אז זה תאוות תענוגים, עוללות,
אז זה המשתאות.
ליצנות זה...
הוא לא יודע, באמת?
התכוונו להשמיד את היהודים? מה אתה אומר?
מי הוא זה הוא? כאילו אנחנו לא יודעים,
כאילו לא שמענו,
כאילו אתה לא רואה, כאילו, זה, ליצנות.
וכמובן, עצלות ועצבות, כתוב אחר הדברים האלה, זכר המלך את אסתר ואת אשר נגזר עליה, ואז הוא נהיה עצוב,
הוא נהיה זה,
עצלות, מה?
מה זה עצלות?
מה זה, מה הכוונה?
מה הכוונה שאדם,
מה, אצל אחשוורוש או בכלל?
למה הוא עובר למצבי רוח, מצב אחד, מצב רוח, לפני כן הוא בהייש, הוא הרג את פשטי, ודקה אחר כך הוא אומר, יואו, מה אני אעשה בלי, הרגתי אותה, וזה,
בסדר? אז זה ממש,
אם אתה חוזר, איך נראית הנפש באמת, אתם יודעים שהרב סבטו,
הוא כתב את הספר הנפלא כעפעפי שחר,
ספר חובה, עכשיו הספר הזה, פעם שמעתי שהוא דיבר על הספר, הוא אומר, זה בעצם,
הוא לקח את השיעורים שהוא העביר במסיית ישרים,
אבל הוא הלביש אותם בדמות.
עזרא סימנטוב הוא בעצם מסילת ישרים, שיעורים במסילת ישרים.
אדם תמים, צדיק, פשוט,
שמקיים את המצוות בשמחה, בתמימות, אז ממש השיעורים,
והוא מאוד מאוד נקי וזהיר בדיני ממונות,
והוא מתקדם, ממש, וגם הדמויות האחרות שם הם כאלה דמויות,
גם כן, שמסילת ישרים חלק מהדברים הלא טובים שמתוארים במסילת ישרים, כמו
החכם משה דוד שם, והחלטו זה הדרך.
אז הרבה פעמים כשאני לוקח איזה רשימת מידות, אבל אני מלביש אותם על דמות, אז אני אומר, או,
ככה זה נראה.
אז מי שרוצה להבין איך נראית הנפש הבהמית,
אז איך היא נראית?
אחשוורוש.
כאילו, ככה זה נראה. מי שבא לראות אחשוורוש,
אז זה ככה.
ברוך אתה ה'
על ה...
אנחנו מסביר את עצמנו, אנחנו כולנו כאילו,
עם הנפש, עכשיו אתה מסביר אותנו לאחר כך, לא.
לא לא לא, עזרא, לא.
נפש בהימית לא מתוקנת.
נפש בהימית שלא מקבלת עליה את הנפש האלוקית, זה אחשורוש. נפש בהימית מתוקנת היא מצוינת, תבוא עליה ברכת כל טוב.
נפש בהימית מתוקנת זה כאילו מרדכי שהוא מנהל את כל העניינים. אבל אחשורוש זה, בוא תראה איך נראית הנפש הבאמית, כמו שהיא as is, בלי שהיא מטופלת,
בלי שהיא מטופחת,
בלי שעובדים עליה,
אז היא מלאה בגאווה ובהתפארות ובכעסים ותסכולים ועצבות וכן הלאה.
זה אחשורוש.
טוב.
המן ומרדכי הם על אותו ציר.
מהו הציר?
הציר הוא או,
לא פנימי אלא עצמי.
בחינת עצמי שבאדם, שזה הצדיק.
עצמי זה כינוי אחר לצדיק בשפת החסידות.
עצמי זה כינוי אחר לצדיק.
וכמו שיש צדיק עצמי, ככה גם יש
רשע עצמי.
כן, מה זה רשע עצמי? היום היו אומרים, נגיד, להכעיס.
יש לתיאבון, לא יש להכעיס.
רוב הרשעים, הוא רשע כי הוא רוצה להרוויח איזה הנאה כלשהי כזו או אחרת.
ממון, או איזה תאווה, וכן אין זה הדרך.
אבל הרשע עצמי, הוא לא אכפת לו להרוויח או לא להרוויח. הוא רשע לשם שמיים.
הוא...
אז זה אמרנו מרדכי, אז בואו רגע נתמקד במרדכי.
זה הצדיק.
עמידה המיוחדת בצדיק. אמרנו שהצדיק הוא,
לאורך הלימוד שלנו אמרנו שהצדיק הוא איש העתיד.
הוא איש העתיד. הוא כאן, אבל בכלל בשביל הדור הבא.
הוא גמר לתקן, הוא רק נשאר להעיר.
ועל מנת להצליח להיות פה ולדבר דיבורים של הדור הבא, אתה צריך,
הצדיק צריך מה?
המון המון יכולת עמידה עצמית. כי כשאתה מדבר היום דיבורים שהם צריכים להגיע בעוד מאה שנה, מה שיקרה בדרך כלל זה מה?
ילגלגו עליך, אתה יודע, מה קורה לך, אתה לא נוער, יזלזלו בך, ילגלגו עליך.
ואם הצדיק ייכנע ללגלוגים הללו,
אז הוא בעצם
לא ממלא את השליחות שלו.
אז על מנת שהצדיק יוכל לעמוד את השליחות שלו ולתת תורה עכשיו, שכרגע אף אחד לא מבין אותה, אפילו ילעגו לו ויצחקו לו וכולי, אבל התורה הזאת תחיה נשמות רבות
בעוד זה, הוא חייב להיות בעל עוצמה פנימית עצומה ולא להתחשב בנאמר עליו,
לא לכאן ולא לכאן.
מישהו כאן הזכיר את הרב קוק.
הרב קוק.
הרב קוק כותב, שכשהוא
כותב את הדברים שלו,
כולם ידעו שהרב קוק הוא קודש קודשים,
ושהוא איש קדוש וטוד חכם עצום, אבל לא הבינו מה הוא כותב שם בספר אורות הזה.
ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה, בפה, ולא, לא הבינו.
והוא כותב גם, אף אחד לא מבין אותי.
היום אף אחד לא מבין אותי, חוץ מהבן שלי, חוץ מהר ציוד.
30 שנה קדימה, 40 שנה קדימה,
זו תורה שבלעדיה לא היינו מוצאים ידינו ברגלינו במציאות הזאת.
אבל זו דוגמה אחת. יש עוד דוגמאות
יותר קרובות אולי אלינו
מבחינה כרונולוגית. יש לנו קרליבך,
זכרת סודית לברכו,
שהוא הבין שהתפילה צריכה הנשמה דחופה.
והוא התחיל לחבר ניגונים לתפילות ולהשאיר זה,
והתפילות בשביל...
המבוגרים פה זוכרים, אני גם זכיתי להיות בהופעה אחת שלו בחיים,
אבל אני זוכר את הרושם הכללי, שזה מוזר כזה,
עם כל מיני אמריקאים שלא ברור לך איזה חומר הם לקחו לפני כן.
וזה אירוע, אירוע אפיזודה כזאת, איזוטרי.
אירוע צדדי, מין תרבותית שקורה בצדדים, בהופעה שהייתי,
שבשלמה קרלי בחזרה קיבלתי עוד הוכחות לדבר הזה. כל אלה, הוא ניגן, סבבה, אבל כל אלה שאיתו,
תנועות כאלה, מה קורה כאן, מה...
תן לנו לשיר, פרחם היה עם זה, נכון?
מה שהיה מיינסטרוקט.
הוא החזיק את זה.
הוא ספג ביזיונות,
הוא ספג הרבה מאוד בושות.
אם אתם רוצים להבין מי היה הרב שלמה קרליבך, יש,
מצוי גם ברשת, וגם שיכתבו את זה,
ההספד של הרב ישראל מאיר לאו,
שהלהיטה בלוויה שלו. הוא הספיד בלוויה של הרב שלמה קרליבך.
הרב לאו דיבר מהלב, כן? הוא לא צריך, לא דף ולא שום דבר בשביל.
ההספד הזה הוא מלאכת מחשבת של...
הוא הצליח לתאר את רב שלמה קרליבך.
הוא עומד שם ואומר, אנחנו צריכים לבקש סליחה ומחילה מרב שלמה קרליבך. שהוא לא דאג לכבוד של עצמו, אבל לא...
הוא אומר, פעם בכמה דורות מתגלגלת כזאת נשמה, ואנחנו עוד לא הבנו מה התגלגל בתוכנו. הוא אמר את זה בלוויה שלו.
אפשר גם לראות את ההספד הזה, הוא צולם.
נדמה לי שנתנאל שור, שמגיע כאן מדי פעם למכון, הוא צילם את זה.
ו...
לא עבר, לא יודע מה,
שנה מפטירתו וקם עניין קרלי בחר ראשון
והיום אנו מתקשים לדמיין את תפילות שבת ועוד יותר מזה תפילות ימים נוראים בלי הניגונים שלו
בלי שמחה לארצך ואוצה מייחד נכון? בלי בלי
לכו לכל הכל בגלל לא עכשיו תראה
מזמור לדם זה נהיה נהיה שיא הקונצנזוס שיא המיינסטרים זה ממש לא היה כך ואם הוא לא היה עצמי
ומחזיק הולך בדרכו של מרדכי היהודי,
ומחזיק לא יכרע ולא ישתחווה. מרדכי כתוב עליו לא רק שהוא לא קרע ולא ישתחווה,
לא קורע ולא ישתחווה,
לא יכרע ולא ישתחווה,
לשון עתיד,
מול כל ההתנגדויות. אז מרדכי נלחם מול אמן. אמן,
נכון, אמן זה ספק.
אמן בגימטריה?
לא, אמן לא בגימטריה עמלק.
לא, עמלק בגימטריה ספק, נכון?
עמלק בגימטריה ספק,
עמלק בגימטריה דולר.
עמלק בגימטריה מס הכנסה גם אומרים, כאילו, תבדקו.
אבל,
מה?
תבדוק, תבדוק.
כן.
אז,
מה, עמלק זה 210, נכון?
לא, עמלק זה 240.
כן, תבדוק. אתה בודק, אייל?
אתה בודק.
בקיצור,
אז הרב קוק
לא קורע ולא משתחווה.
מה אתה אומר? מה אתה מדבר?
לא, לא, אני יודע, אני צריך. הוא מסתכל פנימה, עצמי, הוא אומר, זאת הנקודה שצריך, והוא איתה הוא הולך.
זה בשלמה קרליבך, לא קורה ולא משתחווה.
רבי נחמן מברסלב, שמתחיל לכתוב סיפורים.
כל מיני סיפורים, מעשי מזבובי עכביש, מה עובר עליו, על הרב הזה, מה נסגר איתו?
לקראת סוף ימיו הוא התחיל לכתוב סיפורים, בוא במייסרס, מה זה הדברים האלה? הוא אומר, חבר'ה, הכל בסדר, אני אהיה דור שזה הסיפורים האלה, יצילו אותו.
לא קורה ולא משתחווה.
הרבי מנובביץ' לא קורה ולא משתחווה. בגישה שלו לרדוף אחרי כל יהודי, מה, אתה רודף אחרי כולם, תדאג, אני ארדוף אחרי כולם.
זה מרדכי והמן בקליפה,
זו דמות כל כך חשובה שצריך לראות גם איך היא נראית כשהיא
בקדושה וגם איך היא נראית כשהיא בקליפה.
זה ה...
זה הדוגמה, בסדר? אמן הוא איש הקרונות.
הוא גבר גבר, כן, הוא לא אמר רק מרדכי. אז מה אם רק מרדכי?
זה לא מרדכי, זה מה העיקרון שעומד מאחורי מרדכי. איך כתוב, מה שם לעם ישראל במגילה?
לא.
אנחנו נדבר תכף על היהודים יהודים, כשנגיע לאסתר.
כתוב, יש שם הרבה פעמים קריב אקטיב יהודים, אז
קוראים יהודים וכתוב יהודיים, נכון?
או הפוך.
אבל מה הכינוי לעם ישראל במגילה?
לא.
נו, איך אמן קורא להם?
עם אחד. לא.
אתם מתקשים בזה בגלל שזה קצת טריקי.
ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, כי יגידו לו את עם מרדכי.
אז הוא קורא לעם ישראל עם מרדכי.
הוא אומר, אני לא יודע, הוא נראה עם כיפה, בלי כיפה, הם כולם כמוהו.
הם כולם עם מרדכי, הם כולם יהודים. זו תפיסה עצמית.
זו תפיסה של היטלר,
שאומר, אתם מכירים, סיפרתי את זה בחבורה,
בגטו ורשה,
אפשר ללכת היום,
יש כאלה אבני דרך שמסמנות איפה הייתה החומה של הגטו.
אז אתה יכול ללכת להבין איפה הגטו היה, כמה הוא היה קטן.
אתה הולך ברחוב מילה, אתה הולך ברחוב זמנהוף,
יש שם כאלה רחובות של זה.
עד שאתה מגיע לאנדרטה של רפפו,
אז בתוך הגטו אתה עומד מול כנסייה.
אז אתה אומר, מה עושה כנסייה בגטו ורשה?
והתשובה היא,
שכשהגרמנים ימח שמם נתנו את הפקודה לכל היהודים להתכנס מכל ערי השדה מסביב לוורשה וגם לוורשה עצמה לאותו ריבוע שהם הגדירו כגטו באו לפני המפקד הגרמני יהודים שהם התבוללו, התנצרו.
אמרו לו אנחנו קיבלנו הוראה לעבור אבל אנחנו נוצרים אנחנו לא יהודים.
הוא לא הבין מה מדברים מה אמורים לו מה זה אתם יהודים בחרתם להתנצל אין בעיה אני אסתכל במפה הגטו יעבור גם פה נצרף לכם כנסייה.
ואין לכם כנסייה בגטו, זה נקרא כנסיית המומרים.
אתם יהודים, מה זה קשור שאתם עכשיו החלטתם להתנצר?
אתם יהודים.
זו נקודה עצמית. עם מרדכי, גם יהודי, נוצרי, מתבולל, עם צלעה, הוא יהודי.
ברק קראו להם מראנים.
מראנים.
נכון.
נכון. מראנים קצת מזכיר את המרונים בלבנון.
מראנוס. אנוסים.
כן.
אז אנוסים זה משהו אחר טיפה.
אבל בסדר?
אז זה העצמיות.
הלעומת זה של המן זה מרדכי, לא יכרע ולא ישתחווה, הוא לא זז, יש לו עמדה,
הוא מבין את העמדה שלו. תדעו לכם שמרדכי,
היה לו התנגדות לא רק מהמן,
ההתנגדות היותר קשה של מרדכי הייתה ממי?
מעם ישראל. מעם ישראל, מהסנהדרין.
כולם חלקו עליו, אמרו לו, תגיד, אתה מסכן את כולם, למה אתה לא קורא? למה אתה לא ישתחווה? אתה מסכן את כולנו,
זה מסוכן מאוד, זה זה, כאילו,
והוא אמר, אני יודע מה אני עושה.
תכלת מרדכי, כתוב בזוהר החדוש שהתכלת היא דין.
ולכן אין בגלות תכלת. רק בארץ ישראל, כשחוזרים לארץ,
נוטים את התכלת, ואפשר,
לא אפשר, חובה ללכת איתה, מצוות עשה מן התורה.
כי כשאתה בגלות,
אז אתה אומר, עכשיו אין לי כוח לדין, גם ככה אני בקושי שורד, רק חסדים.
מגיעים לארץ ישראל, דין הכוונה לקחת אחריות על המציאות.
דין הכוונה,
אני יודע שהמציאות היא לא רק ליטופים, אני צריך לקחת עליה אחריות, ואם אני לא פועל כמו שצריך, אני גם מקבל את התוצאה בפנים. זה דין.
דין זה דבר חיובי. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם במילת הדין,
שיתף מילת צרכים, אבל דין זה דבר רציני. התכלת זה דין.
כך אומר הזוהר.
אז מרדכי, הצבע של מרדכי, מה הוא?
התכלת מרדכי.
הוא לוקח אחריות על המציאות, והוא יציב, והוא רואה כל הזמן את התכלית מול העיניים.
כל הזמן, התכלית מול העיניים.
הוא לא זז, ולא סוטה, ולא מתכופף, ולא זה.
זה הצדיק, זה העצמי.
זה הצדיק האמת.
שהתכלית מול עיניו, והוא הולך עליה, וגם אם הוא יודע שהוא לא יהנה ממנה,
ולא יבינו אותו בדור שלו.
אה, עוד דוגמה, אולי הדוגמה הכי מפורסמת זה הרמח״ל.
רבותיי, רבנו הרמח״ל, הרי זה קודש קודשים.
אנחנו מתאבקים באפר רגליו עד היום.
לא רק הרמחל, גם הרמב״ם, אבל בואו נדבר רגע על הרמחל. רבנו הרמחל, מה שתדבר, גדול המקובלים.
אבל הרמחל,
אתם יודעים שהרמחל, רבנו משה חיים נוצטו
היה בלי זקן,
היה מגולח,
היה כותב כל מיני מראות שהיה רואה בקבלה,
והוא היה כותב מחזות
לתיאטראות באיטליה.
הוא כותב מחזות.
עכשיו, אתם איזה, אתם, לא יודע,
איזה ועד הרבנים לענייני איזה.
יש פה איזה מישהו,
בלי זקן,
כותב מחזות,
אומר שהוא מקובל.
עשו עליו חרמות.
על הרמחל היו חרמות שלא יאומנו. יש לו מכתבים שהוא כותב, אם אתם רוצים, הרב חנן פורת לימד פה במכון מאיר.
זכר צדיק לברכה לימד כאן את אגרות הרמחל, וזה יצא בספר לעץ אחד.
שיעורים של הרב חנן פורת במכון מאיר.
על אגרות הרמחל והוא כותב לרבו,
מערי בסן, הורגים אותי.
כאילו חונקים, אני נרדף עד צוואר, ומרי בסון אמרו לו, אבל תראה איך אתה מתנהג,
אתה בלי זקן, אתה כותב לי מחזות.
עכשיו, מה היה הרעיון של הרמחל, אתם יודעים? למה הוא כתב מחזות?
למה הוא כתב מחזות?
הרעיון היה כזה, רבנו הרמחל רצה להפוך, הוא בעצם המקובל הראשון אחרי רבנו הארי.
אחריו הגיע הבעל שם טוב ועוד.
רבנו הארי לא כתב כלום, הכל כתב תלמידו רבי חיים ויטל, אבל כשאתה בא לקרוא משהו בכתבי רבנו הארי, זה כתוב בצורה מאוד מאוד מעורפלת.
בכוונה, לא בטעות.
רבנו הרמחל רוצה להפוך את כל שפת הקבלה לדבר מובן. כל מי שלמד, לדוגמה, דעת, תבונות,
זה כתוב בשפה ברורה.
זה ספר קבלה, זה ספר פנימיות, אבל הוא כתוב בשפה שאתה יכול טיפה להתאמץ ולהבין.
ואחרי זה גם קלח פתחי חוכמה, ואדיר במערום, זה כתוב כבר.
לצורך הדבר הזה, רבנו הרמחל אומר, אני חייב לשכלל את כלי הביטוי שלי עד הקצה האחרון.
אתם יודעים, כשאדם הולך לסדנת כתיבה יוצרת,
אז אומרים לו, כתיבה יוצרת, כן, הוא עוד רוצה לכתוב סיפור,
הוא אומר לו, אוקיי, בוא נגיד, תתאר את השקיעה בנמל תל אביב. אז במפגש הראשון הוא אומר,
באתי לנמל,
השמש עקה, וואו, איזה יופי.
הוא אומר, יא חביבי, ואז מלמדים אותו,
לא ככה.
נכנסתי לנמל.
ריח המלוח הכה באפיי, והגלים זרמו אחד אחרי השני,
עת השחפים השמיעו קריאות מעליהם,
העגול הכתום הגדול הזה היה יורד אט אט מטה, נטבל בתוך מאה ים התכלת ושולח זהרורי ניצוצות אל עבר האוויר,
שקיעה, ונמלתי להם, מלמדים את החרטוט הזה, זה לא, רק אני עושה את זה ככה במקום, אבל אנשים צריכים ללמוד איך לחרטט.
נכון? ככה אומרים בצבא.
נכון, לא נכון, חרטט בביטחון. מה?
אובמה, כן, יש לו אנגלי שאף אחד לא מבין.
אז בסדר.
אז הרמחל אומר, אם אני רוצה לתאר את הדברים בצורה מדויקת ובהירה, אני צריך להתאמן.
כשאתה כותב תסריטים,
אתה כותב מונולוגים כל הזמן.
חלק גדול מהספרים של הרמחל בנויים בתור מונולוגים, בתור, נכון? גם דעת תבונות זה דיון בין השכל לבין הנשמה.
אמר השכל אמרה הנשמה.
יש גם מסילת ישרים, סדר הוויכוח,
שזה דיון בין שני אנשים.
הכל כאילו, הוא מתאמן בלכתוב תסריטים. כשאתה מתאמן בלשים אונולוגים בפה של בני אדם, אתה בסוף יכול... זה הכל
הכשרת כלים בשביל הדבר הבא, אף אחד לא מבין את זה.
50 שנה אחרי שרבנו הרמחלה נפטר, כל העולם ענה אחריו מקודש.
הגרע אומר, אם הוא היה בחיים,
הרמחלה היה הולך אליו ברגל, עולה אליו.
עכשיו מה קורה עם רבנו הרמחלה היה נשבר,
והחרימו אותו הוא נאלץ לעזוב מאיטליה להולנד מהולנד הוא ברח לארץ ישראל וכאן הוא נפטר בקיצור ימים ושנים
מנוחתו כבוד בכפר יאסיף
או בטבריה יש שני ציונים
אז מה קורה אם רבנו הרמחל היה נשבר יאללה הם מתנגדים אליי והתנגדו אליו לא אנשים התנגדו אליו גדולי הדור התנגדו אליו
אז היינו בלי רבנו הרמחל אפשר לדמיין את העולם היהודי בלי רבנו הרמחל אי אפשר לדמיין אותו
זה מרדכי זה הצדיק זה צדיק האמת התכונה המרכזית של הצדיק
זה לא יכרע ולא ישתחווה לפני האופנות ולפני ההתנגדויות, כי הוא מבין שהוא מכין תשתית שהיום לא צריך אותה, אבל בעוד חמש שנה יצטרכו אותה. ואין דבר אמיתי שאין לו התנגדות.
אין דבר. אם זה בלי התנגדות,
אז זה לא באמת חשוב.
עשית רעה אחא, אם הוא רואה דבר חשוב,
הוא מפעיל עליו את כל הארטילריה.
ולכן בוחרים את הצדיקים, שהם יהיו,
בסדר? אדמור הזקן בעצמו,
שהחליט שצריך, מה?
כן, למי?
מרדכי, מרדכי, מה יהיה המבחן, מה המבחן אם אתה צדיק או לא, צדיק האמת או לא,
אם אתה, אם אתה נכנע בפני, אם נכנעת בפני הביקורת, אז כנראה שאתה לא,
תחפשו מישהו אחר, אבל אם עוד חמש, שמעתי,
זה מסוכן, קשר, יחיד ורבים וכולי,
שמעתי, אני מרגיש בפנימיות שאני, ככה עשה הרב קוק, אבל הרב קוק היה לה ביקורת חריפה מאוד, קם בירושלים שהוא כותב סטרי תורה, ואתם מכירים, יש איגרת נפלאה,
של,
זה באגרות ד',
אהה... הטלפון שלי לא עלה, הייתי יכול אפילו לקרוא לכם אותה, כי צילמתי יותר לא מזמן לאיזה מישהו.
אבא של הרב קוק, הרב שלמה זלמן,
כותב לו מכתב.
הוא אומר, תקשיב, כל ירושלים בוערת מהספר הזה שפרסמת, הספר אורות.
אתה מדבר שם כמו נביא.
בלי מקורות, בלי כלום.
למה אתה לא כותב מקורות?
תכתוב מאיפה לקחת.
הרב קוק כותב את הספר אורות בלי מקורות. אין, לא כתוב בסוף פסקה, עיין
בזוהר, עיין בתיקון... לא.
הרב קוק עונה לו תשובה, איגרת קצרה, אומר לו ככה.
אומר קודם כל אבא שלו אל תצטער וכל זה, מי שמתנגד תמיד יתנגד.
אז הוא אומר ככה, יאמין לי אדוני אבי מורי
שאין דבר אחד מהדברים שכתבתי שאין לו מקור בדברי הזוהר או הארי
או שאר חכמי המקובלים.
כל דבר.
אבל זה לא יעזור אם אני אכתוב את המקור,
כי מה שאני רואה שם הם לא יראו שם.
זה לא יעזור.
אותו זוהר, הם יראו משהו אחד, אני...
הצדיק, הצדיק, האמת הוא, אתה יודע זה כמו שתגיד שמשה רבנו כשהוא אומר את הדבר הקטן ישפה ואת הדבר הקשה יקריבון אליי אז גם פה תגיד יוהרה אז להפך הצדיק האמת הוא כל כך דבוק באמת שהוא בכלל לא רואה בזה יוהרה זה פשוט זה העובדה זו המציאות אגב הרב קוק כתב את זה בתור מכתב לאבא שלו לא פרסם את זה ברבים אבל זה אז אכן מרדכי מה מה?
הצלחתי והנצח חידוש כמוני לא היה
רבי נחמן אומר חידוש, גם הרב קוק גם אומר את זה על עצמו.
השבוע הזכרתי את זה שהרב קוק כותב על זה בהקדמה לספר מדבר שוב, יש פה מדבר שוב באמת?
יש פה,
זה הספר הראשון שהרב קוק הוציא.
זה הספר הראשון. הספר הזה, הכתב יד שלו נאבד
הרבה מאוד שנים, נאבד, נגנב,
עד שמצאו את זה, אבל זה הספר הראשון שהוא הוציא.
הוא היה צעיר לימים אז.
הוא השתעשע ברעיון לעברת את השם שלו.
אם הייתם צריכים לעוורט את השם קוק, למה הייתם מעוורטים?
איך?
איך, איך?
לא, קוק ביידיש זה לא טבח אלא לירות.
לירות. אז איך היית מעוורט למה?
שורו אביטורו.
כתוב ככה
מדבר שור כולל דרושים יקרים מלאים דעת אמנת אמן הכנתים בעיוני בעזרת השם הצעיר ושפן אנשים אברהם יצחק
המופלג בתורה שלמה זמן הכהן שור מכונה קוק.
הוא רצה לעוורט את השם שלו לשור.
אברהם יצחק שור.
כתוב, זה בכתב ידו מופיע כאן.
ואז יש כאן הקדמה.
אתה מכיר את ההקדמה הזאת, דני?
בהקדמה הרב קוק אומר ככה,
מדבר קדם זה נקרא.
אז הוא אומר,
כאילו, מה אני צריך, למה אני כותב הקדמה? זה מעניין אתכם?
יופי, כי אנחנו צריכים עוד להגיע לאסתר, זה הכי חשוב.
הוא, אין לנו זמן.
אנחנו כרגע נתקענו בצדיק.
אבל הוא אומר, אני צריך לתת לכם התנצלות.
למה אני כותב את ההקדמה? אני צריך התנצלות. מה ההתנצלות?
כי לפי הנהוג ראוי לכל מי שעסקו בהלכות להקדים דברי הלכה בחידושים ופלפולים.
אז אם אני מוציא ספר ראשון, צריך להיות ספר במה?
הלכה.
אומנם על זה אשיב בקצרה.
תקשיב, לפני שאתה אומר אולי שגם זה יהיה.
שאם הייתי מחזיק את חידושיי בהלכה למועילים ונחוצים,
כערך דבריי אלה ודוגמתם באגדה,
אולי הייתי מתאמץ לתת להם משפט את הבכורה.
כלומר, אם הייתי חושב שהדברים שלי בהלכה זה איזה
חידוש שלא היה כמוהו, הייתי זה.
אבל נפשי יודעת מאוד.
כי החידושים שאינם תחת ידי בכתובים בהלכה,
אם כי יש בהם בעזרת השם הערות נכונות וסברות ישרות,
אבל לא אוכל לחשוב שסלות לי איזה דרך חדשה שתועיל להתפתחות חלק הפלפול והחידוש בהלכה.
לא.
אני הולך בדרכים שכבר קדמו לי.
אמנם בחלק האגדה ובמקצוע הדרוש,
אף כי רק מעט עבדתי בו,
אבל רואה אנוכי שדרכי דרך חדשה היא
אשר ברובי ספרי הדרוש כמעט לא ראיתי דוגמתה.
בום.
חידוש כמוני לא היה.
זה נקרא עצמי.
זה צדיק. הוא יכול להגיד על עצמו,
וזה לא ינפח אותו ולא שום דבר. זה מישהי אני. נקודה.
אז זה מרדכי והאמן.
אז אם כך היה לנו את אחשוורוש נפש בהמית,
רשע.
מרדכי,
ובעלי הוגויות של האמן זה הבחינת או צדיק או רשע עצמי.
ואסתר היא הבינוני.
עכשיו, למה חשוב לי להגיד לכם שההסתר יהיה הבינוני? כי זה מה שאנחנו כל הזמן אומרים.
שהבינוני זה לא איזה טיפוס כזה, הבינוני הוא חתיכת אירוע,
הוא עניין, הוא קודש קודשים הבינוני.
רק הבינוני נמצא כל הזמן בין לבין.
ואדמור הזקן אומר, אגב, זה ממש הפרק שאנחנו הולכים להגיע אליו,
שאומנם הבינוני נמצא בין לבין,
אבל בתוך, נראה לי את זה בפרק כז',
אבל בתוך כל בינוני נמצאת, נסתרת נקודת האמת של הדבקות,
האלוקית שבזמן מצוקה שנדרשת ממנו מסירות נפש, היא יוצאת אל הפועל.
איפה זה היה?
נראה לי בפרק כז, אם אני זוכר.
לא, זה לא כז.
הוא מדבר על זה שהבינוני...
אה, הוא מדבר, כן, בפרק, על האהבת
של האבות.
הוא מדבר על זה שבכל בינוני נמצאת אהבת כל הדורות,
וזה בא לידי ביטוי בנקודת מסירות הנפש, שבסוף כל בינוני, גם הרחוק ביותר,
יש לו איזו נקודת מסירות נפש, כמו שעכשיו ראינו במלחמה, שכולם לא ילכו והסתערו וכל זה.
וואו,
אז זו אסתר.
אסתר כל הזמן נמצאת בין לבין. הזהות שלה, תנסו רגע עכשיו על אסתר ככוח נפשי.
זה כוח נפשי שהזהות שלו היא מוסתרת,
הוא לא חייב אותה בשלמות.
יש לו זהות פנימית עמוקה, עברית ויהודייה, אבל כלפי חוץ זה לא בא לידי ביטוי. זה מאוד מזכיר את הבינוני, שהדמות שנקראת אסתר היא, כשאומרים לה תיכנסי למסירות נפש, היא קצת מרתיעה אותה. רגע, אני יכולה לפתור את זה אולי בדרך אחרת.
אבל כשהצדיק משפיע על עליה,
אז מתוך עומק הבינוני,
מתוך עומק נקודת האסתר,
יוצאת נקודת מסירות הנפש שנקראת
ותלבש אסתר מלכות.
והיא מצליחה.
מצליחה, היא פועלת ומצליחה.
כלומר, אסתר היא הדמות
שממש מתארת ומאפיינת את היות הבינוני מצד אחד,
יש לו נפש אלוקית, חלק אלוק עמימה על ממש, חלק אלוה עמימה על ממש שנמצא בתוכו, אבל החלק הזה הוא מוסתר על ידי כל מיני דברים, על ידי החיצוניות,
על ידי התאוות,
על ידי...
ואסתר נמצאת בדיוק בתווך בין אחשוורוש מצד אחד
למרדכי מצד שני, נכון?
איפה היא... ומרדכי לפעמים צריך להגיד לה,
אם אחרי שתכרישי בעת הזאת, אבל ואת ובתוויכת עובדי.
איפה את? של מי את? של אחשוורוש או של מרדכי?
והיא בינוני שמצליח להכריח לטובה,
לכף טוב, להוציא את הנקודה הנסתרת
ולמסור את הנפש, ללבוש מלכות, להשליך את הכל.
אז ממש הדמויות במגילה, יש גם את חרבונה שהוא איזה מין,
כן,
זה כזה דמות לא ברורה כזה,
שהוא יכול להיות שבשנייה האחרונה להצטרף למשהו חשוב.
אבל שלושת הדמויות המרכזיות במגילה, אחשוורוש,
סליחה, ארבעת הדמויות, אחשוורוש,
מרדכי והמן ואסתר, הן ממש הדמויות,
ככה מבואר, הן ממש הדמויות שסביבם נסוב ספר התניא.
אחשוורוש כדמותה של הנפש הבימית הלא מטופלת,
המוגזמת, זה שפשוט אתה רואה איך נראית הדמות של המידות האלו,
מרדכי ואסתר בדמותו של הצדיק,
או הרשע דלאומת זה,
כן, הרי אומרים ש...
אמר לי את זה השבוע שגיא, מאוד אהבתי את זה.
שואלים, המן מן התורה מיניים,
נכון?
המין העץ.
אז שואלים,
חסר מילים בתורה שהם המין,
יש הרבה.
קודם כל יש מן, המן, אז כאילו, למה דווקא המין העץ?
זה בדיוק מבטא את הנקודה העצמית של המן.
יש גן עדן, מותר לאכול מכל העצים, מכל עץ הגן האכול תאכול, יש רק עץ אחד שאסור לאכול,
ואותו הוא רוצה לאכול.
זה לא כי חסר לך משהו, זה לא כי חסר, הכל מונח לפניך, מזה אל תאכל. יש אפילו, רבנו בחיי אומר שעץ החיים ועץ הדת הם היו אותו עץ בשורש, רק
ענפים שונים. עזרו לך, מזה תאכל, מזה אל תאכל. לא, אני רוצה לאכול מה שאסור.
נקודה עצמית, להכעיס, בכוונה.
תשעמיד ברק.
זה המן, ואילו מרדכי הוא הצדיק,
ואסתר נמצאת בתווך.
כתוב, חז'ל אומרים,
נמצאת בחיקו של אחשוורוש, ויוצאת וטובלת ויושבת בחיקו של המן.
ושל מרדכי, בסדר?
אז היא...
היא...
כן, אפילו חזן אומרים שכשאסתר
קבעה את המשתה עם אמן, זה כדי לייאש את בני ישראל, שיחשבו שהיא באמת
חוברת לאמן, וכדי שבני ישראל יזעקו והתפללו. כלומר, מבחינת הדמות שלה, היא הייתה אחת כזאת שאפשר היה לחשוב עליה שהיא אפילו ללכת עם אמן.
כלומר, הבין-אוני יכול ללכת עם אחשוורוש, הוא גם יכול בסוף ליפול ללכת עם אמן.
אבל אסתר היא דבוקה למרדכי,
ובמות אביה ואימה,
לקחה מרדכי לו לבת. אסתר, שזה הבינוני, היא הבת של הצדיק.
היא רוצה להיות קשורה אליו.
הנפש האלוקית, היא רוצה להוביל את האירוע ולכוון את הנפש הבאמית אליה.
וזה בעצם ה... טוב, אז עשינו איזה מהלך על פורים, לחבר את התניא ואת המגילה.
שבת שלום לכולם.
