טוב, אנחנו לומדים ספר שופטים, ובפעם הקודמת
הגענו לסיפור של אבימלך. אם אתם זוכרים,
ניסינו לבאר את הפספוס הגדול
שהיה בסירוב של גדעון,
בסירוב של גדעון לקבל על עצמו את הממשלה.
כן, היה כאן פוטנציאל למלכות,
הכנה לקראת מלכות בית דוד,
וגדעון סירב,
והסירוב הזה הוליד את ההשתלטות של אבימלך העוינת
תוך כדי שהוא רוצח את האחים שלו
וקוראת ברית עם אנשי שכם.
יש כאן בעצם איזה פרק שהוא כולו מלא בגידות
ומלא רמאויות וכן על זה הדרך. בואו נקרא את זה, בסדר?
אז אנחנו בפרק ט' פסוק כב.
ראינו את משל יותם
אולי אחד החידושים המרכזיים היה שבמשל היותם, הביקורת היא לא רק על האטד,
אותה אלה שסומכים על האטד שאין לו מה לתת להם,
אלא הביקורת היא גם על התאנה ועל הגפן ועל כל האלה,
שבמקום להתמסר למנהיגות,
שזה ודאי דבר שדורש התמסרות ויש לזה גם מחירים,
הם אומרים לא, אני רוצה להמשיך לתת את התנובה שלי ואת התירוש שלי ואת כל הזה שלי, אני לא רוצה ללכת לנוע על העצים.
אז אם אנשים טובים לא הולכים למנהיגות, הולכים לזה אנשים רעים.
כל מיני קוצים ועתדים,
שמה שמעניין אותם זה העצמם או הכסף או הקידום או הכוח או הכבוד או כל הדברים האלה,
והם לא באים בתודעת שירות לציבור, להיות עבד לעם קדוש, כמו שהרב קוק כתב את זה. אז זה המחיר.
וכתוצאה מהדבר הזה, אבימלך הוא משתלט על עם ישראל. בואו נראה את פרק ט', פסוק כב.
ויעשר אבימלך על ישראל שלוש שנים.
וישלח אלוהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם, הם הרי מינו אותו,
הם עשו איתו את כל הקונספירציה.
ויבגדו בעלי שכם באבימלך.
לבוא חמאס שבעים בני ירובעל ודמם,
לשום על אבימלך אחיהם אשר הרג אותם ועל בעלי שכם אשר חזקו את ידיו להרוג את אחיו.
אגב, זו עוד אחת מן הסיטואציות שבה בשכם יש איזה מחלוקת, יש איזה פיצול.
שכם זה מקום מועד לפורענות בהקשר הזה.
אבל למה בעלי שכם?
נסתכל בפרק ט' בהתחלה, אבי מלך אומר להם
וילך אבי מלך בן ירובעל שכם אל אחי אמו וידבר אליהם אל כל משפחת בית אבי אמו לאמור.
דברו נא באוזני כל בעלי שכם מה טוב לכם.
המשל בכם שבעים איש כל בני ירובעל אם ישל בכם איש אחד.
וזכרתם כעצמכם ובזדרכם בקיצור הם היו שותפים איתו בכל הקנוניה הזאת בעלי שכם.
חכה עוד לא הגענו, עוד שנייה.
רבנו תחכה שנייה, זה כתוב בהמשך הפרק, עוד שנייה.
בסדר, אז וישימו לו בעלי שכם, הנה בפסוק הבא, עכשיו אני מקווה שאתה מבין את זה,
וישימו לו בעלי שכם ערבים על ראשי הערים ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם בדרך ויוגד לאבימלך. כלומר בעלי שכם שהם כרתו ברית עם אבימלך
עכשיו מתהפכים עליו ומתחילים
לגבות את המיסים ומציגים בעצם את אבימלך ככלי ריק, מלך שלא יכול לגבות מיסים,
איזה מין מלך זה.
ויבוא, בוא נתקדם טיפה ואז הכל יבורר.
ויבוא געל בן עבד ואחיו ויעברו בשכם ויבטחו בו בעלי שכם ויצאו,
כן, געל בן עבד הוא בן ברית של אבימלך, תכף נראה.
ויצאו השדה ויבצרו את כרמיהם וידרכו ויעשו הילולים ויבוא בטל אלוהים ויאכלו וישתו ויקללו את אבימלך.
זהו, אנחנו, כלומר, בקיצור זה עובד ככה, בפוליטיקה הזאת.
אם אתה בגדת באחרים,
אז אלה שכרתת איתם ברית הם מרגישים הכי לגיטימי לבגוד בך כי אתה בעצמך הרי בגדת באחרים אז אין לך לצפות לנאמנות כלל וכלל זה מין מנגנון כזה שמזין את עצמו אז זה אבימלך יחד איתם בגדו בגדעון ובבניו
ולכן כעת הם מרגישים חופשי לבגוד באבימלך כשיש להם איזה אינטרס אחר יותר מוצלח
ולכן הם אוכלים ושותים ואומרים אנחנו כאן הבעלבתים ומזלזלים
מי אבי מלך ומשכם כי נעבדנו הלא בן ירובעל וזבול פקידו
עבדו את אנשי חמור אבי שכם
ומדוע נעבדנו אנחנו. וכאן יש איזה מין אירוע מאוד מאוד מיוחד. כנראה שהברית
שקראת אבי מלך היא הייתה עם חמור אנשי שכם,
כנראה היה שם איזשהו שריד, חלק אולי שהתגיירו,
חלק,
אתם זוכרים שדיברנו על זה בספר יהושע,
אחיווי יושבי הארץ,
שכם בן חמור הוא נשיא אחיוי, אולי זה המשפחה הזאת.
ומי תן את העם הזה בידי ואסירה את אבימלך?
ויאמר לאבימלך רבי צבעך וצע.
כן, זה געל בן עבד. וישמע זבול שר העיר לדברי געל בן עבד ויהי חרפו.
וישלח מלאכים אל אבימלך ותורמה לאמר הנה געל בן עבד ואחיו באים שכם אבינם צרים את העיר עליך ועתה קום לילה אתה בעם אשר איתך וארוב בשדה.
והיה בבוקר כזרוח השמש תשכימו פשתה על העיר והנה הוא והעם אשר איתו יוצאים אליך ועשית אלו כאשר תמצא ידיך.
ויקום אבימלך וכל העם אשר אימו לילה ויערבו על שכם ארבעה ראשים.
ויצא געל בן עבד ויעמוד פתח שער העיר ויקום אבימלך ואם אשר איתו מן המערב.
ויער געל ואת העם ויאמר אל זבול הנה עם יורד מראשי הערים.
ויאמר אליו זבול את צל הערים אתה רואה כאנשים. לא זה כלום הכל בסדר.
וייסף עוד געל לדבר ויאמר הנה עם יורדים מעם טבור הארץ וראש אחד בא מדרך אלון מעוננים ויאמר אליו זבול איפה פיך אשר תאמר מי אבימלך כי נעבדנו
הלא זה העם אשר מאסת בו, צנא אתה וילחם בו
ויצא געל לפני בעלי שכם וילחם באבימלך, אתם מבינים שאבימלך תוקף אותו מאחור
אבימלך נמצא בתוך שכם, געל בא לצור על שכם ולצודות אבל בינתיים אבימלך בלילה יוצא משכם
מתפרס על ההרים מסביב כנראה הר גרזין והר עיבל
וכשגעל נמצא למטה, אבימלך יורד עליו מלמעלה,
כן?
ויצא געל, יפנה בעל לשכם, וילחם באבימלך, וירדפהו אבימלך, ויאנוס מפניו,
ויפלו חללים רבים עד פתח השער,
וישב אבימלך בארומה,
ויגרש את זבול, את געל ואת אחיו משבט בשכם.
נו, אז הנה, אבימלך
יתגבר על הבגידה הזאת.
ויהי ממחרת,
ויצא העם השדה, ויגידו לאבימלך,
ויקח את העם,
ויחצן משלושה ארשים ויארוב בשדה וירא והנה העם יוצא מן העיר ויקום עליהם ביקם
ועמילא אבימלך והרשים אשר עמו פשטו ויעמדו פתח שער העיר ושני הארשים פשטו על כל אשר בשדה ויקום
ואבימלך נלחם בעיר כל היום ההוא וילכוד את העיר ואת העם אשר בא והרג ויתוץ את העיר ויזרעי המלח". רבותיי, מה קורה כאן?
מה קורה כאן? הרי אם אתה מלך
שאכפת לך מהעם שלך. אוקיי, אז מישהו כאן מרד בך. ניצחת אותו כבר אתמול. אבימלך יוצא למסע נקמה בתוך אנשי שכם.
הוא לא אכפת לו מאף אחד. מה שמעניין את אבימלך זה אבימלך.
זה מה שכתוב כאן, ויזרעי המלח. זה מדבר על כשאתה נלחם בגויים,
באויבים. שם אתה עושה את זה. אבל כאן הוא באכזריות.
כאילו מסכנים העם, מה אתה רוצה מהם? היה כאן את זבול גל בן עבד. הוא תכנן איזה מרד. אבימלך טיפל בו. אבל העם,
אכפת, תנו לנו לעבוד, אנחנו צריכים להביא פרנסה, צריכים לעבוד בשדה, יוצאים לשדה, אבי מלך מתנפל על האוכלוסייה,
פעם שנייה שהוא עושה את זה, הוא כבר רצח 70 אחים שלו חסרי ישע,
עכשיו הוא רוצח את העם הזה, עובר והורס את העיר,
את העיר עצמה,
זורע את המלח, הכל איזה מין נקמה כזאת נוראה ואיומה,
דברים שהם כל כך לא,
זה מג'ובה מאיזה מקום, זה לא שלנו, בעם ישראל עד הרגע הזה לא היו דברים כאלה.
זה היה סוג כזה של אכזריות ומלחמת אחים, כן?
כנראה, הוא בא מהאזור הזה, מחמור.
כתוב בספר שופטים, שזה בסוף, אז אנחנו נלמד את זה בסוף.
וישמעו כל בעלי מגדל שכם
ויבואו אל צריח בית אל ברית.
בית אל ברית זה לא בית אל, זה בית עבודה זרה,
בתוך שכם. ויגד לאבימלך כי יתקבצו כל בעלי מגדל שכם, והיה לאבימלך הר צלמון,
ובכל העם אשר איתו וייקח.
אבימלך את הקרדומות בידו ביחוד, סוחט עצים ויסעיה ואשם על שכמו.
ויאמר לעם אשר עמו, מה ראיתי עשיתם,
מהרו עשו כמוני". ואתם יודעים שהתנ״ך
יש לו דרך
להיות אירוני קצת, כן? אירוניה זה הכוונה השוואה מרה.
מה הפסוק הזה מזכיר לכם?
מה ראיתם עשיתי, מהרו עשו כמוני?
מה?
איך איך?
למה פרעה?
זה מדרש! עזרא! כבודו מביא מדרש.
אני שואל פסוקים. גדעון, כל מי שהיה בבהד אחד יודע, סיסמה של בהד אחד,
ממני תראו וכן תעשו. אבל איפה גדעון ואיפה אבימלך?
גדעון אומר את זה כדי להוציא אותם למלחמה נגד מדיין,
כדי להכות במדיין, הוא וזה. ואבימלך אומר, ממני תראו וכן תעשו, בתוך מה?
מלחמת אחים. דוגמה אישית לרצח בתוך המשפחה, בתוך האחים, כן?
וזה ברור שהכתוב משווה בין שני הפסוקים הללו.
מה ראיתם עשיתם, מהרו עשו כמוני?
ויכרתו גם כל העם, איש סוחו, וילכו אחרי אבימלך, וישימו על הצריח, ויציתו עליהם את הצריח באש, וימותו גם כל אנשי מגדל שכם, כאלף איש ואישה.
אין רחמים.
אכזריות נוראה.
כשיותם אמר, את מי המלכתם עליכם?
את מי? אדם שמוכן להרוג את האחים שלו,
עליו אתם סומכים? הוא התהפך עליכם תוך שנייה.
אין כללים גם במנהיגות.
אם הוא רצח את האחים שלו, אז אין לו שום גבולות, הוא התהפך עליכם ואתם תסבלו ממנו הכי הרבה. זה מה שקורה.
הוא לא מוותר, ממשיך.
וילך אבימלך אל תמץ, תקשיבו, זה, כן, להבדיל, לא להבדיל.
זה מזכיר את מסעות הטיהור של הדיקטטורים הגדולים ביותר, שברגע שהם עלו לשלטון, הם פתחו במסע טיהור, באכזריות הכי נוראה ואיומה כלפי האנשים הכי קרובים אליהם ביותר,
כדי ש... כן, הורדוס, נכון, הורדוס, בדיוק.
וילך אבימלך אל טבץ ויחן בטבץ וילכדה
שוב פעם מגדל עוז היה בתוך העיר וינוסו שם כל האנשים והאנשים וכל בעלי העיר ויסגרו באדם ועלו על גג המגדל הוא לא עוצר
הוא לא עוצר אני אעשה פה כזה חורבן שכולם יזכרו את זה
ויבוא אבימלך עד המגדל ויילחם בו ויגש את פלח המגדל וסרפו באש
ותשלח אישה אחת פלח רכב על ראש אבימלך
ותריץ את גולגלתו
ויקרא מהרה אל הנער נושא חילה ויאמר לו שלוף חרבך ומוטטני
תן יונגולי אישה הרגתו וידקרהו נערו ויאמרו". זה גם זורק אותנו לשאול,
זה נכון, משהו אחר. גם פה הכי ההבדל הגדול, שאול אומר שלא, הפלישתים הערלים האלה לא יגידו שהם זה. אגב, זה אחד הדברים שבאמת שמענו מההורים הכי הכי אציליים בעולם,
יותר מהורה אחד של חיילים, לוחמים, שנהרגו כתוצאה מדוץ.
טנק שירה על זה,
והם אומרים,
הבן שלנו,
יד אויב
לא יכלה לנגוע בו.
הוא כאילו,
כזאת כזאת אוכל החרב, מלחמה זה מלחמה, אבל אנחנו, כאילו, יש לנו איזה מקצת נחמה שהוא לא נהרג על ידי הרשעים,
אלא הוא כאילו בתוך המשפחה, משהו כזה. זו כמובן אצילות
מאוד מאוד גדולה.
אז זה שאול.
מה זה אבימלך?
מה חשוב לך, אדון אבימלך? שלא יגידו שאישה הרגה אותי, שלא יגידו שאני, משהו כאילו
הכבוד המדומה והמזויף הזה.
ויקרא מהרה אל הנער נושא קלע ואומר לו שלוף חרבך ומותתני,
פן יאמרו לי שער אגתו וידקרהו נערו בימות.
ויראו איש ישראל כי מת אבי מלך וילכו איש למקומו.
לא השאיר אחריו כלום.
חוץ מרצח,
חוץ מסכסוכים, חוץ מבגידות אינסופיות,
חוץ מרוע, לא קרה כלום.
באמצע ספר שופטים אנחנו באיזה מין חור שחור,
שאני אומר עוד פעם, הסיבה לחור השחור הזה זה הסירוב של גדעון
לקחת אחריות. אם המנהיגות
לא חיובית, לא תופסת מקום, אז זה מביא את כל הכוחות השליליים לתפוס את המקום שלהם.
זאת שאלה מעניינת למה גדעון לא רצה
לקחת את המנהיגות.
אני עכשיו בדיוק נמצא באמצע איזה מהלך שאנחנו נדבר עליו כשנגיע לענייני פילגש בגבעה,
אבל כבר עכשיו נגיד שכנראה גדעון חשש ממלחמת אחים,
בגלל שבכל מקרה לפני כן,
שבט אפרים, איימו עליו, מה אתה עושה כאן מלחמות בלי לקרוא לנו,
נכון?
איך יצאת למלחמה? והוא איכשהו הצליח להרגיע אותם, אמר להם, מה אתם רוצים?
הטוב עוד לא את אפרים, בציר אביעזר וזה.
אז גדעון אמר, אוקיי, אם אני עכשיו לוקח עוד צעד קדימה, אני פותח לך מלחמת אחים, אני לא רוצה.
אבל במקום מלחמת אחים, שאולי הייתה, אולי לא הייתה, בכל מקרה גדעון היה שופט מלא אחריות. אתה רוצה לכבות את זה? יש שאנחנו...
אה, רבי יוסף.
אה?
כן, כן, בדיוק. זה מה שאמרתי, אנחנו נחנקים.
איי, טוב מאוד.
אז, כן.
אז במקום הדבר הזה מי עלה אבי מלך, ותראו את התוצאה, מלחמות אחים, ועוד מלחמות אחים,
עד שבסוף איזו אישה אחת הרגה אותו,
ומה קורה לעם ישראל? כלום.
הלכו איש למקומו.
והיה שם אלוהים את רעת אבי מלך אשר עשה לעמים להרוג את שבעים אחיו ואת כל רעת אנשי שכם
השיב אלוהים בראשם ותבוא אליהם כי לילת יותם בן ירובעל. אז זה
איזה מין נספח לא מוצלח
של תקופת גדעון.
אז אני קצת מסכם.
מסכם, הסיכום הזה הוא חשוב כי אנחנו נעזר בו בהמשך כשאנחנו נתחיל להתמודד עם הסיפור של שבט בנימין.
גדעון הוא שופט
מאוד מרכזי.
אולי השופט הכי משמעותי בספר שופטים
מוביל מלחמה,
מוביל קרב,
מוציא את עם ישראל אחריו,
זוכה להתגלות של מלאך,
אף שופט לא זכה להתגלות מפורשת של מלאך,
שנגלה אליו,
שמשון לא זכה, ההורים שלו זכו אבל הוא לא זכה,
גדעון נגלה אליו מלאך
והוא מוביל את עם ישראל בניצחון גדול מאוד וכן על זה הדרך.
אנחנו יודעים
שאמורה להופיע ממלכה מבניה של רחל
לפני שתופיע מלוכה מבניה של לאה, מיהודה.
צריך לחפש איזה מועמד.
ברור
שמבין שני הבנים של רחל, יוסף ובנימין,
המועמד היותר מתאים להעמיד מלוכה זה יוסף, כי הוא
איש מעשה ומשיח מן יוסף וכל הדברים האלה.
נכון?
מבין הבנים של יוסף,
האם מנשה או אפרים?
אז אפרים זו מנהיגות מאוד מסוימת שמתאימה ליהושע,
מנהיגות יותר, קל לזה, רוחנית,
שממשיכה את תורת משה. אבל מבחינה מעשית,
מנשה הוא ההמשך. אז לכן הדבר הטבעי ביותר,
שהמלכות הראשונה שתעמוד לעם ישראל תהיה מזרעה של רחל, דרך יוסף, ממנשה.
ומי זה? גדעון.
גדעון.
הוא היה צריך להיות המלך הזה. ואז היה לנו את גדעון.
הוא היה,
כתוב על גדעון שהוא יאריך ימים, והיה לו,
נפטר בשיבה טובה, וזה הוא ובנו ובן בנו.
בטח יותם אחרי גדעון ועוד עוד אחד. ואחרי שלושתם היה,
כבר היינו מגיעים, אנחנו כבר מגיעים לדוד המלך.
ואז מלכות בית דוד הייתה צום אחת בצורה טבעית מתוך מלכות בית יוסף. במקום זה גדעון סירב,
נהיה פה את כל הטראומה של אבימלך, עם ישראל התפזר,
ולכן בפעם הבאה שנצטרך להעמיד מלכות מבניה של אחת זה כבר בכלל לא יהיה מבני יוסף, לא מאפרים,
אנחנו נראה בהמשך שהוא לא הפסיק לחרחר מריבה בכל הזדמנות
ולהביא אסון גדול מאוד שכמעט השמיד את שבד בנימין וגם לא ממנשה שכבר היה פוטנציאל והוא סרב אנחנו נלך לבנימין
ויהיה שאול מבנימין זה יהיה
זה יהיה הבחירה
כן
כן
אומר לנו רבינו הנציב
הקדוש
לגבי ברכת יעקב
יעקב מסכל את ידיו שם את יד ימינו על ראש אפרים
ואת יד שמאלו על ראש מנשה
אז שואל הנציב למה ככה
כתוב שבכל מקרה יעקב מסדר אותה, מזיז אותה. תעביר את אפרים לפה ואת מנשה לפה ותעשה ככה.
אנחנו אומרים שזה לא טוב להיות ככה.
ביום שישי היה יורציית של רב זושה מהניפולי.
אחד הסיפורים עם רב זושה זה שפעם היה איזה יהודי אחד שאבא שלו נפטר ובא אליו בחלום לבוש כמו כומר.
אז הוא נורא נבהל, מה זה הדבר הזה?
חלומות שב ידברו.
אחרי זה הוא בא אליו עוד פעם בחלום, עוד פעם ככומר.
הוא לא הבין מה, קיצור, לא הבין מה זה הלך לרב זוש. יש הסיפור הזה בכל מיני גרסאות, אני אספר גרסה אחת.
רב זוש אמר לו, אה, הכל זה, פשוט קברו אותו ככה, עם הידיים.
צלב, תפתחו את הקבר,
תפשטלטו לו את הידיים, הכל יהיה בסדר.
באמת ככה היה.
פתחו את הקבר, ראו שקברו אותו ככה, פתחו את ה... והוא הפסיק לבוא בחלום.
סיפרו את זה לגאון,
הוא אמר, זה פלא, כי זה ירושלמי מפורש.
רק הפלא שלי, מאיפה רב זוש היה יודע את זה?
יודע את זה עם הירושלמי,
ורב זושה יודע את זה מאיפה שהירושלמי יודע את זה.
ישר מה...
בסדר.
אז למה הוא עושה ככה?
אומר הנציב,
יעקב עשה את זה בכוונה,
היד של יעקב הימנית
נמצאת על ראש אפרים הימני,
כן, על ראשו של אפרים,
להגיד שמבחינת הראש, כלומר מבחינת מנהיגות
שקשורה לדעה וכולי, אפרים יהיה מוביל.
אבל יעקב בכוונה משאיר את מנשה מול הברך הימנית.
מול הברך הימנית, כי מבחינה מעשית,
פרקטית, הקמת מסגרות,
הקמת יכולות וכולי, מנשה מוביל.
מנשה מוביל.
ולכן זה מתאים.
יהושע,
כשצריך להמשיך את הראש של משה רבנו, את מי נבחר?
יהושע, כי הוא התלמיד הנאמן של משה רבנו.
ממתי תלמיד נאמן זה קריטריון למנהיגות?
אז מה אם הוא תלמיד נאמן?
נער לא ימיש מתוך האוהל, זה מנהיגות?
כשאתה צריך מנהיגות שהיא תהיה מנהיגות
רוחנית לצורך העניין, מנהיגות שממשיכה, אז זה מבני אפרים. אז צריך מנהיגות מעשית,
מנהיגות מעשית,
אז צריך מישהו עם הרגליים, זה ייקחו את מנשה. ולכן, אומר הנציב,
רגל ימין של יעקב נמצאת מול מנשה.
זה העניין.
בסדר? יפה.
אז זה האירוע הזה של אבימלך, הפספוס הגדול כמו שדיברנו,
ובזה סיימנו את פרקי גדעון שהיה לנו ככה, הרחבנו בהם מאוד.
פה יש רצף של שופטים,
שככה זה, בואו ננסה רגע לקרוא את פרק י'
ויעקב אחרי אבימלך להושיע את ישראל תולה בן פועה בן דודו איש יששכר
והוא יושב בשמיר בהר אפרים וישפוט את ישראל עשרים ושלוש שנה וימות וייקבר בשמיר. לא כתוב שהוא נלחם עם אף אחד.
ויעקב אחרי והעיר הגלעדי אז
תולה בן פועה
משבט יששכר אבל הוא יושב בהר אפרים
העיר הגלעדי וישפוט ישראל עשרים ושתיים שנה
ואילו שלושים בנים רוחמים ושלושים הערים
ושלושים עיירים להם, להם יכירו חובות יאיר עד היום הזה, אשר בארץ הגלעד, וימות יאיר ויקבר בכמון.
מה הסיפור הזה?
מה אכפת לי מכל העיירים וכל זה? אני גם אומר כאן את ההערות. זה אומר שיעיר הגלעדי היה צריך,
היה לו שטח עצום שהוא הרחיב את נחלת ישראל ובשבט מנשה, ולכן היה צריך כלי תחבורה כדי לשלוט על כל השטח הזה, והוא הצליח להרחיב את נחלת עם ישראל בכיוון מזרח.
מה?
כמון.
יש יישוב שנקרא אין כמונים, אתה מכיר?
כן, אבל זה לא, זה לא נראה לי זה זה.
אתה יודע שאפרים קישון,
הוא כתב, כן, אבל יש כזה יישוב.
לא, היישוב הוא אין כמונים.
ואפרים קישון עשה את זה אין כמונים,
באלף, כאילו הפרפרזה על אין כמוני.
אין כמוני, זה כל אחד אין כמוני, הציונים,
והריבוי של זה זה אין כמונים, הרבה אין כמוני.
ויוסיף את בני ישראל לעשות את הרע בעיני אדוני ויעבדו את הבעלים ואת השטרות ואת עולי ארם ואת עולי צידון ואת עולי מואב ואת עולי בני עמון ואת עולי פלישתים
ויעזבו את אדוני ולא עבדו ויחרף אדוני בישראל וימכרם ביד פלישתים וביד בני עמון. עכשיו רבותיי אני רוצה רגע להגיד פה משהו חשוב מאוד
זו הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים את פלישתים פה
לפני כן לא פגשנו אותם
וסיבה למה לא פגשנו אותם
כי פלישתים הם לא מכאן
הם אויב שהגיע מבחוץ.
האויב המקומי, עמון, מואב וכו' וכו'. פלישתים הגיעו מאיי הים, פשטו והגיעו לכאן.
אנחנו פוגשים אותם בהתחלה כזה לייט, כי לוקח להם זמן להתבסס,
להבין מי נגד מי,
אבל ברגע שהם יתבססו,
אז הם יאתגרו אותנו מאוד מאוד, הם מגיעים מאוד מאוד מיומנים,
מגיעים מכל מיני שיטות לחימה שפחות הכירו כאן,
יהיה להם ענקים,
יהיה להם כל מיני עניינים, אנחנו נתחיל,
יש להם גם שיטת לוחמה מיוחדת, סרנים,
הם מרכזים,
יש להם חמש ערים שהם מפוזרים ביניהם, יש להם איזו שיטת לוחמה כזאתי,
לא צבא מול צבא אלא חמישה מרכזים.
תלווי אותנו להתמודדות איתם, אבל כרגע
יש כאן פלישתים.
בהתחלה הם כורתים ברית עם בני עמון. וירעצו וירוצה את בני ישראל בשנה ההיא בשמונה עשרה שנה את כל בני ישראל אשר בעבר הירדן בארץ המורים אשר בגלעד.
ויעברו בני עמון את הירדן להילחם גם ביהודה ובבנימין ובבית אפרים ואתה צר
לישראל מאוד.
ויזעקו בני ישראל אל אדוני לאמר חטאנו לך וכי עזבנו את אלוהינו ונעבוד את הבעלים". טוב, חוזרים בתשובה. מה קורה?
ויאמר אדוני אל בני ישראל
הלוא ממצרים ומן האמורים ומן בני עמון ומן פלישתים
וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם ותצעקו אליי והושע אתכם מידם
ואתם עזבתם אותי ותאבדו אלוהים אחרים.
לכן לא הוסיף להושיע אתכם.
לכו וזעקו לאלוהים אשר בחרתם בהם, הם היו הושיעו לכם בעת צרתכם.
ואמרו בני ישראל אל אדונייך אתה נו, עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך, אך אצלנו נא היום הזה. מיד מי? מיד עמון.
כלומר, אני רוצה רגע לתאר את הדינמיקה, בסדר?
היה לנו את גדעון,
אחרי זה היה שלוש שנים של כאוס של אבימלך,
ואז רצף שופטים,
כשאחד השופטים,
יאיר הגלעדי,
מאוד מאוד מרחיב את נחלת עם ישראל במזרח.
אבל מכיוון שיש איזה מין דינמיקה כזאת בספר שופטים,
שכשטוב לנו אנחנו שוכחים את השם יתברך.
ומתחילה פה איזה שמנת אבית הקסית וכן על זה הדרך,
אז הם עוזבים את הכל, אז הם מתחילים להציק לנו אויבים. מי מציק לנו? האויב שהוא הכי... הכי זה, מעמון. אנחנו לקחנו שטחים של עמון במזרח.
ולכן עמון מתחילים לתקוף,
מתחילים להציק, ולא רק שהם מציקים אליהם, חוצים את הירדן ומתחילים לתקוף, את מי?
את נחלת יהודה.
מה כתוב?
להילחם, יפה.
ויעברו בני עמון את הירדן להילחם גם ביהודה ובבנימין ובבית אפרים ובבתי צול ישראל. עכשיו למה זה פסוק מאוד מאוד חשוב?
כי אנחנו מיד מגיעים ליפתח,
וצריך לדעת שכשיפתח יוצא להילחם בבני עמון,
הוא לא רק דואג
לנחלה המזרחית שלו,
אלא כל עם ישראל סובלים מן הדבר הזה,
בסדר?
הוא הולך בעצם להושיע גם את השבטים שנמצאים
במרכז הארץ,
אפילו שהוא פריפריה.
זה חשוב מאוד כדי להבין טיפה את המתיחות הרבה מאוד בין אפריים לבין יפתח שמיד ניחשף אליה.
ויצעקו בני עמון ויחנו בגלעד ויעשו בני ישראל ויחנו במצפה
ויאמרו העם שרי הגלעד ישר רעהו מי האיש אשר יחל להילחם בבני עמון יהיה לראש לכל יושבי גלעד.
עכשיו,
בני עמון כנראה מזהים מה שכולנו מבינים כבר היטב שהעם ישראל בספר שופטים מפוצל
שעם ישראל מפורד,
ומבחינתם
יושבי הגלעד זה טרף קל.
הם יכולים להניח, ולא בלי יסוד של צדק, שאם יפתחו במלחמה עם אנשי גלעד, עם ישראל שכבר
בימי דבורה לא יזדרזו לעזור אחד לשני,
גם כאן לא ימהרו לעזור ולסייע. ולכן מבחינתם זה נראה להם טרף קל.
גם בני גלעד, תראו כאן את זה,
המצפה שכאן כמובן זה לא המצפה בארץ בנימין, אלא המצפה בגלעד, כמו נגיד אולי יעקב אבינו, ייצף השם בני ובנך, האזור הזה.
ויאמרו העם שרי גלעד איש אל רעהו. רגע, למה אתם לא קוראים לעם ישראל? כאילו, למה אתם לא שולחים איגרת לעבר הירדן המערבי? בואו תעזרו לנו.
הם מבינים שאף אחד לא יבוא לעזור להם.
כל אחד עסוק בסיפור שלו, זה מלחמה שלכם, תסתדרו לבד.
איחלתי לכוחות בהצלחה, בסדר?
מי אשר יחל להילחם בבני ההמון יהיה לראש לכל יושבי גלעד.
מי שיסכים
להוביל את המלחמה, אנחנו נמנה אותו עלינו לראש.
ראש הכוונה, מנהיג.
זה דבר טבעי,
הגיוני,
שמי שמוכן להוביל את העם בזמן מלחמה, אחר כך יהיה המנהיג.
אבל זה לא תמיד דבר נכון.
ואנחנו מתחילים פה את יפתח,
הגמרא במסכת בר בתרא מונה את יפתח בתור אחד מן השופטים שנקראים קלי עולם.
אנחנו ננסה להבין מה הייתה הקלות אצל יפתח.
מה הייתה קלי עולם?
יפתח היה גיבור,
הוביל את עם ישראל לניצחון.
מה הייתה שם הבעיה?
ותוך כדי דברנו אנחנו נבהר את הפרשייה העמומה, הסתומה והמוזרה של הנדר שיפתח נדר ובתו שיצאה.
מה היה שם?
לדעתי באופן שניישב את הדברים היטב אל הלב.
אבל כדי להבין את זה אנחנו צריכים לפתוח ולדקדק היטב במשא ומתן
שמתנהל בין זקני גלעד לבין יפתח.
אתם איתי?
אתם מכוונים?
יפה.
ויפתח הגלעדי היה גיבור חיל והוא בן אישה זונה ואוהב את גלעד את יפתח.
ותלד אשת גלעד לו בנים
ויגדלו בעיני האישה ויגרשו את יפתח ואמרו לו לא תנחל בבית אבינו
קיבל אישה אחרת עטה.
כן, סוגיות משפחתיות.
שטח מנודה יפתח,
מרחיקים אותו.
ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב.
ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים ויצאו. אגב, אנשים ריקים
זה לאו דווקא ריקים ופוחזים.
זה אנשים ריקים הכוונה אנשים שאין להם מה להפסיד.
הם כמו כמוהו, כאלה שאין להם מנחלה או לפעמים הם לא התחתנו וכן הלאה וזה הדרך.
ויהי מימים ויהי לחרבו בני המון עם ישראל,
שזו הסוגיה שלנו בדיוק.
ויהי כאשר נלחמו בני עמון עם ישראל, וילכו זקני גלעד לקחת את יפתח מארץ טוב.
כלומר, מה אנחנו למדים?
שלהצעה המאוד נכבדה שזקני גלעד הציעו, מי שילך להילחם, אם זה יהיה לראש,
כמה מועמדים אנשים הגישו מועמדות?
אפס. אף אחד.
אף אחד לא הגיש מועמדות לעניין הזה. כן.
אף אחד לא עמד בתור.
חדלות הנהגה.
חדלות הנהגה. אין, אין, אין מי...
אז זקני גלעד, אוקיי, המצב הוא חמור, הם עוד רגע הולכים להפסיד במלחמה, אז כשמקום, אז בואו ננסה למצוא איזה פתרון.
האם יפתח בתור בן אישה זונה,
בתור
מי שגדל בארץ טוב יחד עם איזה גדוד של כאלה בוזזים כאלה, או אנשים ריקים, האם הוא מתאים להיות מנהיג?
האם מתאים להיות מנהיג? האם מתאים לו, לתת לו את הסמכויות, גם האזרחיות,
גם ה...
גם מה זה? שאלה טובה.
הזקנים חושבים שלא.
ויאמרו ליפתח לך והיית לנו לקצין ונלחמה בבני עמון.
מה ההבדל בין ראש לקצין?
קצין זה לשון קצה.
קצה.
מיועד למשהו מסוים.
קצה מסוים.
אתה, ראש זה משהו כללי.
ראש השנה, נכון? לא ראשית אלא ראש.
הם אומרים, אנחנו לא מזהים שיפתח מתאים להיות
מנהיג אזרחי,
זה דורש
מיומנויות אחרות,
זה דורש... אתם יודעים, יש... גם היום יש ויכוח ידוע, האם
זה טוב
ששר הביטחון יבוא מהצבא,
או שדווקא עדיף
שר ביטחון אזרחי שרואה את הדברים, שיש לו כמובן הבנה בביטחון, הוא זה.
לא, אין לי את הכלים לאחר בוויכוח הזה, אבל נדמה לי שאומרים שאחד משרי הביטחון הטובים, מי?
עוד לפני ארנס, היה שר ביטחון שלו שירת בצבא יום אחד.
קראו לו לפני ארנס
היה שר ביטחון במדינה שלא שירת במדינה יום אחד ועיצב את כל תפיסת הביטחון של מדינת ישראל וקוראים לו
דוד בן-גוריון.
לא היה לוחם,
לא שירת בצבא יום אחד,
אבל הוא היה לו תפיסת עולם, הוא עשה סמינרים לביטחון והוא עיצב את תפיסת הביטחון של ישראל עד היום.
המלחמה בשטח האויב וכל הדברים האלה, זהו.
הזכרתם את ארנס, משה ארנס שהיה ודאי הבין, היה אדם מאוד חכם, היה פרופסור לארדנה,
מה זה כבוד, והיה לו, היה לו תפיסה.
ועוד, ועוד, ועוד, כן. את כיפת ברזל.
מה?
המערכת הולכים להרותנת.
אה... מזכירים?
לא, מפקד זה עוד...
אותו דבר, אותו אמן. מה?
אותו אמן.
עמיר פרץ עשה את כיפת ברזל, כן. אז זה...
כל פנים, הדוגמה היותר טובה,
הדוגמה היותר טובה היא, אתם יודעים, היה נגיד נשיא אמריקאי,
דווייט אייזנהאואר היה הנשיא האמריקאי, כן? אחרי שהוא היה הגנרל הראשי של הכוחות האמריקאים במלחמת העולם השנייה, הוא גם זכה בנשיאות, והוא לא היה נשיא...
אנשים מגיעים לצבא,
אתה אומר פקודה, מיד נאשרו קו, הפוליטיקה,
כן?
איך אריק שרון פעם אמר לאהוד ברק,
אמר לו, תראה,
בצבא, כשאהוד ברק יחס לפוליטיקה, אז הוא קרא לו, תקשיב,
בצבא כשאתה הורג מישהו, אז הוא מת.
פה בפוליטיקה, כשאתה הורג מישהו, הוא לא מת.
הוא יחזור אליך בגלגול הבא. כן, אז תתייחס יפה.
כאילו אומרים שיש שלוש דרגות במיתה של פוליטיקאי. מת,
מת
ונמצא בארון, מת ונקבר בארון. רק כשאתה,
גם אז לא בטוח שהוא לא יצוץ עליך מאיזה...
זה קראתי בספר של אמיץ סגל, זה קרדיט.
אז זה עניינים אחרים,
זה מיומנויות אחרות.
בסדר?
אתה צריך לדעת ליצור שיתופי פעולה.
אני אתן לכם דוגמה הכי קלאסית, כן?
הרי מנהיג זה אחד שיודע לחבר.
אחד שיודע ליצור את זה.
בצבא, נגיד מי שהיה טייס בצבא או מטכ״ל, אז
ההכשרה של האנשים האלו היא סוליסטית.
זה אנשים סוליסטיים, זה לא אנשים שהם
יודעים לעבוד בקבוצה.
הם נבחרו בגלל שהם יודעים לעבוד לבד. בדיוק בגלל זה בחרו אותם, כן?
כל המסלול שלהם זה מסלול ממיין שמי שלא הכי טוב, אל תהיה פה.
אז זה מעולה לצבא לעשות איזה מבצע באיזה מקום, אבל כשאתה בא להנהיג,
הנהגה סוליסטית לא כל כך מצליחה.
ולכן באופן בסיסי אפשר לראות ש...
כן,
זה לא מתכנס, זה לא כל כך מצליח הדברים האלה.
אז זה בדיוק ההתלבטות.
הם מציעים ליפתח בוא תהיה קצין. בשפתנו פרויקטור צבאי לצורך המלחמה בבני עמון, אחרי הדבר הזה אנחנו מאוד נעריך אותך,
וזה אולי תמשיך להיות מפקד הצהרה וכן על זה הדרך.
עכשיו,
אתם יודעים, זה זמן מצוקה, זמן מלחמה.
יש לי יפתח בטן מלאה מפה עד הודעה חדשה על מה שעשו לו.
אבל האם עכשיו זה הזמן לעשות את החשבונות האלו?
עכשיו זה מלחמה.
אם בני המון יכבשו את הגלעד,
גם יפתח בעצמו, ובמשפחתו ינזקו.
ואז יפתח את זיקנה גלעד, ולא אתם שנתם אותי,
ותגרשוני מבית אבי, ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם.
מה זה צר לכם? מה זה הדיבור הזה? מה זה צר לכם ולא צר...
אז זה כבר מראה כאן איזה משהו שהוא קצת לכאורה בזמן מלחמה.
הוא יקנה גלעד אל יפתח, לכן עתה שבנו אליך
והלכת עימנו.
ונלחמת בבני עמון.
והיית לנו לראש לכל יושבי גלעד.
הם מבינים שהם צריכים להציע לו יותר.
שהוא לא יסתפק בהצעה הזאת,
רק של ההובלה הצבאית, אלא זה.
אבל הם מצד שני חושבים שלא מתאים.
לכן, מה הם אומרים לו? והיית מה?
לנו לראש.
לנו לראש. מה זה לנו? והיית עלינו לראש. הראש נמצא מעל. לנו לראש הכוונה ראשון בין שווים.
ראשון בין שווים.
אנחנו, זה, כולנו, בסדר. לדוגמה,
אפשר להגיד במובן מסוים שראש הממשלה הוא ראשון בין שווים. למה?
כי הוא לא יכול להעביר שום החלטה בלי שהממשלה מצביעה בעדה.
אז אם הממשלה... ראש הממשלה נורא נורא רוצה לעשות איזה הסכם עם המדינה, אבל הממשלה מצביעה נגד.
אז הוא לא יכול להעביר את זה. זה לא נשיא ארצות הברית שהוא מחליט על מה שבא לו.
גם שאר הוא צריך אישור של הקונגרס,
אבל יש הרבה מאוד דברים שזה צו נשיאותי.
ראש ממשלה יצא, הוא לא יכול להעביר מכלום מכלום בלי שהממשלה מאשרת.
בסדר? אז הם אומרים, היית לנו לראש.
יחד איתנו, אנחנו נכוון אותך, נעדן אותך, נדייק אותך, אנחנו צריכים פה לפקח.
ויאמר יפתח אל זקני גלעד, לא, לא, לא, לא, לא, לא. אם משיבים אתם אותי להילחם בבני עמון ונתן אדוני אותם לפניי אנוכי אהיה לכם לראש לא לנו אני אהיה הראש שלכם רק אני מחליט מה אני אהיה לכם לראש הוא פונה אליהם הם אמרו לו לפני כן אתה ואנחנו כולנו נהיה ראשים למי?
לאנשי גלעד, נכון?
זו הייתה ההצעה. הייתה לנו, לראש לכל יושבי גלעד. אמרנו, לא, לא, לא, לא, אני לא אהיה ראש, אני אהיה ראש לכם.
עזבו את יושבי גלעד, אל תתחילו את זה. אני אחליט עליכם.
אני בראש.
הדבר הזה, אלו תוצאות הרות גורל.
אבל בוא נגיד ככה, יפתח יודע שהם לא רצו לתת לו.
הוא יודע את זה. הוא יודע, רק אין להם ברירה.
אין להם ברירה. אז הם אומרים, במוזיקנה גלעד אל יפתח,
אדוני יהיה שומע בנותן אם לא כדברך כן נעשה
והלך יפתח עם זקני גלעד
וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין
גם ראש וגם קצין, הוא ודאי קיבל מינוי צבאי
וראש
וידבר יפתח את כל דבריו לפני אדוני במצפה.
זוהי נקודת המוצא.
אנחנו כמו שאמרנו מניחים פה את היסודות לאן הדבר הזה יתפתח, אבל אני רוצה לעשות איזה הקדמה נוספת לקראת שבוע הבא.
תראו,
יש כל מיני סוגים של רוח הקודש,
רוח השם שמופיעה על האדם, כל מיני סוגים.
יש, המדרגה הכי גבוהה זה משה רבנו,
שהתנבאה נבואה ישירה, באמת השם יתברך, ונבואתו היא נבואה מיוחדת וכן על זה הדרך.
אבל יש מדרגות גם למטה עם משה רבנו.
אחת המדרגות בהופעת רוח השם אשר על האדם
זה שהוא נמצא בתודעה היסטורית מאוד מאוד מאוד מחודדת, הוא מבין את המיקום שלו על הציר ההיסטורי,
וכל הדורות דופקים בו.
התודעה הזו היא תודעה של רוח השם,
תודעה היסטורית חזקה מאוד,
בסדר?
אם תרצו,
בעיקר, דוד בן-גוריון, אבל לא רק הוא, אבל בעיקר הוא,
בהקמת המדינה, בתהליכים שקרו לקראת הקמת המדינה, בהתלבטויות הנוראות והיומות, האם להכריז על המדינה ולהסתכן בפלישה של שבעה צבאות ערב וחרם אמריקאי וזה,
או להמתין, לחכות למשטר
trust-ship, trust-ship, כל ההמצאות שהיו ממשטר נאמנות, משטר... להמתין, להמתין, להמתין, להמתין,
כמו שמאוד מאוד לחצה מחלקת המדינה האמריקאית,
כי שם זה תמיד it's not appropriate time.
זה לא העיתוי המתאים. אף פעם אין להם עיתוי מתאים שהיהודים יקומו מדינה. לא, אז מחלקת המדינה האמריקאית
זו מחלקה שהיא נגד עם ישראל שיטתית.
לא משנה כמעט מי, תמיד יש שם איזה מישהו שהוא כל פעם איזה שם אחר, אולברייט,
כריסטופר, בייקר,
כל מיני כאלה, מי היה לפני עכשיו,
קיסינג'ר, כל מיני כאלה, מי היה לפני,
מי זה עכשיו שם, בלינקן, מי היה לפניו?
אצל טראמפ, מי היה? שר החוץ, לא זוכר.
היה ג'ון קרי גם, כאילו, שר החוץ עשה לנו ממש אחד אחרי השני נגד עם ישראל, נגד זה.
אז,
מי?
כן, אבל זה בן גוריון, זה היה אירוע קונקרטי.
והוא אמר,
זאת אומרת, אם אנחנו לא נקים את המדינה עכשיו, היא לא תקום.
הוא הרגיש את דופק הדורות, גם זה מופיע במגילת העצמאות, הגשמת חזון הדורות,
במקום הזה של הרוח ההיסטורית הגדולה, השעה ההיסטורית הכבדה, שכמו שהביטוי הזה מופיע במגילת העצמאות,
קוראים לכל העם היהודי להצטרף אל היישוב העברי בשעה היסטורית כבדה זו,
במקום הזה הוא עמד
והכריז על הקמת המדינה.
זה רוח,
רוח השם אשר על האומה בכללה הרב קוק קורא לזה.
וזו המדרגה שהייתה ליפתח.
כשיפתח בא להתמודד עם עמון,
אין לו נבואה,
אין לו רוח הקודש במובן שהיה לגדעון בהתגלות מלאך. מה יש לו?
תודעה היסטורית מאוד מפותחת 300 שנה אחורה.
הוא יודע לתאר מיציאת מצרים עד אליו.
קל וחומר, בן ראשון קל וחומר, שיש לו תודעה היסטורית מפותחת היום,
שהוא יודע לתאר אלפיים שנה אחורה,
הוא נמצא על ה...
כן, גם עכשיו המלחמה שאנחנו נמצאים בה. אפשר להילחם בה מקומית, להגיד, אוקיי, יש לנו מלחמה עם עזה צריך לנצח, אבל ככל שאתה פותח את הזווית יותר ויותר, ומבין שיש כאן
תודעה היסטורית ומלחמה ומאבק
שנמשך כבר 150 שנה, וכן על זה הדרך, אז יותר יש כוח, ויותר יש אורך רוח, וכן על זה הדרך.
אז זה האירוע הזה. את הנאום ההיסטורי של יפתח נראה בעזרת השם בשבוע הבא,
והדבר הזה אנחנו גם ננסה להבין את הסיפור המוזר של נדר יפתח, כל זה בעזרת השם,
הפעם הבאה חזקו ונצאו.
