טוב,
בפעם שעברה עמדנו על המתח הזה בין קצין לבין ראש,
נכון?
כשראש מבטא מנהיגות אזרחית,
נקרא לזה ככה,
וקצין מבטא מנהיגות קצה משימתית לפרויקט מסוים.
זקני גלעד באים ליפתח ומציעים לו ל...
אביעד,
מה קורה נשמה? שב.
איזה פרק אתה שואל?
פרק יא, כן.
כשזקני גלעד באים ליפתח ומציעים לו להיות קצין,
הוא, כלומר,
הם מבינים שהוא לא מתאים להיות מנהיג אזרחי.
מתאים להיות מנהיג אזרחי,
מנהיגים אזרחיים צריכים תכונות אחרות ממנהיגים צבאיים הרבה פעמים, תכונות הפוכות ממש.
יכול להיות לחבר,
סבלנות וכן הלאה זה הדרך ולכן הם רוצים שיהיה קצין,
אבל הוא עושה איתם חשבונות, הוא אומר לו, לא, אני רוצה להיות ראש.
והם אומרים, טוב, בסדר, אז בפסוק ח' הם הציעו איזו הנהגה משותפת, ואמרו זה יקנה גלעד אל יפתח.
ואכן עתה שבנו אליך, והלכת עמנו ומלחמת בבני עמון, והיית לנו לראש. לנו לראש, לנו זה ביחד.
הוא אומר להם, לא, לא, לא, לא, לא. אני לא אהיה, כן?
אם משיבים אתם אותי ללכם בבני עמון, אתה נותן אותם לפניי, אנוכי אהיה לכם לראש,
כן?
קודם כל אני לא אהיה ראשון בן שאביב אני אהיה הקודקוד אין להם ברירה
ואמרו זקני יפתח אל גלעד אל יפתח אדוני יהיה שומע בנותינו אם לא כדברכה כן נעשה
ואלך יפתח עם זקני גלעד וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין שוב פעם
לא הבנתי
האם קצין זה מילה יחידאית
כן, אבל אחרי זה יש ב...
מה?
זה בישעיהו, זה לפני כן, האזינו, קציני סדום, עם אמורה.
יש, כן.
ראש וקצין.
יותר רגעני להגיד קצין וראש. אני אהיה קצין, אם אני אצליח אני אהיה ראש. לא, לא, אני קודם כל רוצה להיות ראש, ואחר כך קצין. בקיצור, אנחנו מבינים את המורכבות שיש כאן.
עכשיו, המורכבות הזאת, כמו שאמרנו, היא תבוא לידי ביטוי בסיפור של נדר יפתח.
אנחנו ננסה היום להבין את האירוע הזה של נדר יפתח.
אבל בואו נראה איך זה מתחיל.
בואו נראה למה יפתח היה קצין טוב, בסדר?
למה הוא היה מנהיג צבאי מעולה.
מה?
זה פסוק יב, בואו נקרא בפנים.
וישלח יפתח מלאכים על מלך בן יעמון לאמור מלאי ולך כי באת אליי להלחים בארצי. ויאמר מלך בן יעמון אל מלאכי יפתח כי לקח ישראל את ארצי בעלתנו ממצרים מארנון ועד היבוק ועד הירדן
ועתה אשיבה אתן בשלום. ויוסף עוד יפתח,
וישלח מלאכים אל מלך בני עמון ויאמר לו. כה אמר יפתח, לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון.
כי בעלותם ממצרים וילך ישראל במדבר עד ים סוף ויבוא קדשא.
וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום ולאמר עברה נא בארצך ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא עבר.
וישב ישראל בקדש וילך במדבר ויעשו בית ארץ אדום את ארץ מואב ויבואו ממזרח שמש לארץ מואב
ויחנון ועבר ארנון ולא באו בגבול מאב כי ארנון גבול מואב
וישלח ישראל מלאכים אל שיחון מלך האמורים ואל חשבון ואומר לו ישראל נעברה נא בארצך עד מקומי
ולא יאמין שיחון את ישראל עבור בגבולו ויאסוף שיחון את כל עמו ויחנון ויעצב וילחם עם ישראל ויתן ה' אלוהי ישראל את כל ארץ האמורי וישוב הארץ ההיא
והרשו את כל גבול ההימורים, מארנון ועד היבוק, ומן המדבר ועד הירדן. ועתה, ה' אלוהי ישראל, הוריש את ההימורים מפני עמו ישראל, ועתה תירשנו.
הלא את אשר יורישכך, כמו שלה לך, אותו תירש,
ואת כל אשר הוריש ה' אלוהינו מפנן נותן הראש.
ועתה, טוב-טוב אתה מבלק בין צפור מלך מואב, ערוב רב עם ישראל,
עם נלחם נלחם בעם,
בשבט ישראל בחשבון מבנותיה ובערור מבנותיה ובכל הערים אשר על ידי ארנון
שלוש מאות שנה ומדוע לא יצלתם בעת ההיא
ואנוכי לא חצאתי לך
ואתה עושה איתי רעה להילחם בי ישפוט אדוני השופט היום בין בני ישראל ובין בני עמון
ולא שמע מלך בני עמון אל דברי יפתח אשר שלח אליו.
זה יפתח.
ואנחנו דיברנו על כך גם בשבוע שעבר
שיש כל מיני מדרגות
בהופעה של רוח הקודש
מה שקוראים בתצלח רוח השם עליו או
ותהי עליו רוח השם וכן על זה הדרך.
כל מיני מדרגות שונות בהופעה.
המדרגה הכי בולטת זה שבבית אדם יש לו כמו משה רבנו, כמו דוד המלך, כמו דברים מסוג הזה. טוב,
אבל יפתח, הגמרא כבר מונה אותו בתור אחד מקלי עולם.
ואנחנו גומרים, הבן של זונה וכולי. אז מה, מה כתוב ותהיה לפתח רוח ה' לא כתוב ותצלח עליו, אלא ותהי עליו?
מה הרוח שצולחת עליו?
קראנו לזה בשבוע שעבר,
תודעה היסטורית
מאוד מאוד מאוד מפותחת ומאוד מאוד נוכחת,
שיודעת לשים את עצמך בדיוק על המקום ביחס לפרק הזמן.
בפרק הזמן שמדובר כאן הוא 300 שנה.
300 שנה, ויפתח יודע לתאר בצורה מאוד מאוד מפורטת מה היה לכל ערך 300 שנים הללו.
את המסע שעם ישראל עשו במדבר, ואת העובדה שהם היו צריכים,
שמלך מואב ומלך המון לא נתנו להם לעבור בגבולם לקצר בעצם עם ישראל רצו לקצר
דרך ציר החוף המזרחי של ים המלח
קוראים להם, כן?
ומואב והמון לא נתנו להם ואז הם היו צריכים לעלות לבמת ההר ולהקיף
והם ירדו לערבות מואב שהייתה בעצם בשליטה של
סיחון מלך חשבון שכבש את הארצות ממואב לפני כן אבל עם ישראל לא נלחם עם מואב הוא נלחם עם מי?
עם סיחון על זה אומרת הגמרא בגיטין מה אומרת הגמרא?
עמון ומואב תארו בסיחון.
התורה מצווה את משה רבנו מצווה, הכדור ברוך הוא מצווה, אל תעצר את מואב ואת גרה במלחמה, אל תעצר את בני עמון וכולי.
בסדר זה לא מואב ולא עמון.
סיחון עשה לנו את העבודה, הוא לקח את זה.
הוא כבש את זה אנחנו כובשים ממנו.
ובאמת אומר יפתח אפילו מבחינה משפטית
הגורם הרלוונטי בלק
בן ציפור מלך מואב
כשהוא שכר את בלעם לקלל הוא לא עשה את זה בגלל שעם ישראל כבש
את ארצות סיחון ואור, אלא בגלל שהוא פחד שמה?
שמה?
שעם ישראל יחליט לרדת עוד דרומה.
כלומר, הוא לא יצא איתנו למלחמה כי הם כבשו את
כל השטח מהיבוק ועד הארנונה, אלא הוא פחד שהם ירצו לרדת עוד דרומה, ולכן הביא את בלעם וכו'.
אז אומר יפתח למלך בני המון, מה אתה רוצה? אפילו בלק,
מלך מואב, לא בא בטענה על השטחים שכבשנו מסיחון.
כי הכובש הוא כובש פטור, כן?
כזה אנחנו כבשנו עם סיכון סיכון כבשת מכם אתם לא אה עכשיו שאנחנו עם ישראל אנחנו עכשיו באיזה חולשה אז פתאום אתה בא בטענות כן רבותיי ההיסטוריה היא כמובן חוזרת על עצמה והפוליטיקה זה הרי דבר מדהים שלא ניתן בכלל אותו לדעת שמהי המסקנה של אומות העולם מהטבח שקרה בשמחת תורה ומהזה מה המסקנה איך הגיעו בקו ישר הגיעים למדינה פלסטינית איך זה מתחבר הדבר הזה נכון זה הרי לא כל כך הגיוני
הרי הייתה שם מדינה פלסטינית. עזה זה בדיוק הדוגמה הקלאסית למדינה פלסטינית.
לא היה שם הרגל של חייל אחד.
הייתה להם את ההזדמנות לעשות שם מה שהם רוצים.
הנה, הנה הייתה. והמדינה הפלסטינית הזאת, זה מה שיצא.
יצר רצח
ורוע. אז עכשיו המס אחר המדינה, עוד מדינה פלסטינית.
כאילו, זה צריך ממש היגיון מאוד מאוד מפותח כדי להגיע למסקנה המעובדת הזאת.
נכנסים על זה הדרך.
אז מה, מנצלים כאילו חולשה ומעלים דרישה שבכל מקרה רוצים לעלות, עכשיו בגלל שיש כאן חולשה ומלחמה ומי היום שאחרי כל הקושיות האלה.
אז מעלים את הדברים האלה. אז בעצם מה שקורה כאן,
בני עמון מנצלים את חולשתם של אנשי יבש גלעד,
בין השאר, בגלל שאנחנו כבר נמצאים במה שנקרא אמצע סוף ספר שופטים, והלכידות
בשבטי ישראל הולכת ונחלשת.
הם יוצאים מנקודת הנחה שככל שהם יתקפו אזורים פריפריאליים
לא תוגש להם עזרה.
וזה בעצם הזדמנות לטרף קל.
טרף קל, כן.
אני מזכיר לכם שלפני כן כבר היה חולשות ויש פה שופטים שמתחלפים די מהר.
ופלישתים, בני עמון, כן, ומכירים ביד פלישתים וביד בני עמון וגם משהו שאולי יש כאן איזה ברית בין פלישתים לבין בני עמון. אז יכול להיות שעם ישראל כרגע עסוק
במלחמה בחזית אחרת, בחזית דרומית.
כלומר, שכתוב כאן בפרק י' פסוק ז',
ויכאה אף אדוני בישראל וימכרם ביד פלישתים וביד בני עמון, זה לא אחד אחרי השני, זה במקביל.
ואז אומרים בני עמון, עם ישראל,
כל השבטים מרוכזים במלחמה,
בהגנה בדרום ובמערב, אנחנו יכולים לקחת טרף קהל,
שטחים פנויים במזרח,
טרף קהל.
מה זה מזכיר לכם?
תמיד אורך ההיסטוריה כאיזה אימפרטור, איזה דיקטטור, גילה
שטח טרף קל, הוא חטף אותו, הוא לא שאל יותר מיני שאלות. ככה איטר עשה בסטודנטים, ככה
סטלין עשה באיקרים.
לא, מה שסטלין עשה, הוא לקח את כל תושבי האיקרים שהיו טטרים,
הגלה אותם לסיביר, מילא את האיקרים ברוסים,
ואז נתן אותו מתנה לעם האוקראיני, שדקה לפני כן הוא סיים להרוג אותו ברעב.
בסדר? זה כאילו הציניות ה...
כן, כן, זה הציניות הסובייטית.
עכשיו פוטין אומר,
זאת אומרת, כולם רוסים שם, זה אזור רוסי,
זה לא איזור אוקראיני, אז אני מחזיר את זה אליי.
אז הוא לקח את האי קרים. עכשיו, אחרי האי קרים, בעצם כל אוקראינה היא רוסית. מה זה שייך שיהיה אוקראינה? בסדר, זה...
צריכים להכיר את הפרובוקציות הקומוניסטיות, זה דברים שצריך ללמוד עליהם.
נכון, דני,
אתה מורה להיסטוריה, אתה מכיר את הפרובוקציות האלה, מה?
הם המציאו את הפרובוקציות, מה?
מורכז.
מורכז. טוב.
אז רבותיי, תודעה היסטורית היא מדרגה ברוח הקודש, אני חושב.
בתולדות עמנו,
אז אפשר לציין שני אנשים בעת החדשה שהתודעה ההיסטורית שלהם הייתה מאוד מאוד מאוד מפותחת והם ידעו לתאר בצורה מדויקת ולהבין איפה הם על הציר וחלק מהדברים
שלהם נשמעים לנו היום כדברי נבואה גמורים.
הראשון זה כמובן הדוקטור הרצל,
שפעם אחרי פעם בנאומים שלו בקונגרס, אני לא מדבר על הקונגרס הראשון, זה ברור, אבל בקונגרס הרביעי,
הרצל נואם נאום,
אז אתה אומר לעצמך, מה הקשר בין הנאום הזה לבין המציאות?
נדמה לי זה הקונגרס הרביעי,
מה הוא נואם בקונגרס הזה?
הוא מדבר על אנגליה.
הוא אומר, אנגליה,
זה הגוי הנאור,
זה עם תרבותי,
דרכם נוכל להקים מדינה. הלו,
אנגליה לא קשורה לארץ ישראל כרגע, הטורקים שולטים בה, מה אתה...
הוא אומר, אני אנגליה.
והוא נותן איזה כיוון, בעקבותיו הדוקטור ויצמן מתחיל להשקיע באנגליה,
ופתאום כשהדברים קורים אז כבר יש שם תשתית ציונית ענפה,
כן, בתוך אנגליה. אבל כאילו, נדבר, מה אתה... כולם אומרים, אני צריך לדבר עם טורקיה.
כמובן, הקונגרס הציוני הראשון, ואחר כך, וכמובן השני זה דוד בן-גוריון,
שללא כל ספק
אותם ימים הרי גורל ג', ד',
ה' באייר של אותה שנה נדמה לי היה היום שישי.
אז במשך כל אותו שבוע, ארבעה ימים לפני, חמישה ימים לפני,
בן גוריון עושה, מכנס ישיבות
חמורות מאוד,
אוסף את המידע, מבקש מיגאל עדין שיבוא וייתן את העמדה שלו,
האם להכריז על הקמת המדינה כן או לא.
כשמשקל כבד, כן, זה ברור שתיפתח מיד מלחמה עם צבאות מסודרים,
זה כבר לא כל הפידאיונים כאן איך זה נקרא שהם עושים את הפזעה פזעה נכון?
פזעה זה הקריאת חירום של כל הכפריים לאכול נשק ולצאת לתקוף את השיירות בדרכים
אז פה יהיה כבר צרות מסודרים עם טנקים עם אווירונים עם הכל מה שלנו לא היה כלום
והאמריקאים מאוד מאוד לחצו שנסכים לטרסטיש אפס שלטון נאמנות כזה שלא יהיה אינו אלא מנדט בצורה אחרת
It's inappropriate time, לחץ וגם איום, לא רק לחץ, אלא איום מפורש שהם יחסמו את העברת הכספים מהקהילות היהודיות בארצות הברית ליישוב שרק עם שאלה זקוק לכסף הזה כאווירים שבא כדי לקנות
כדי לקנות נשק.
להכריז זה לא להכריז, ובן גוריון מבין את הרגע ההיסטורי הזה,
שזה מה שנקרא, אם לא נכריז על מדינה עכשיו זה לא יקרה אף פעם.
לא יקרה אף פעם בדיוק.
אז זה הרב צודא קורא לזה רוח הקודש אשר על האומה בכללה.
כל השאיפת הדורות מתנקזות בסוף לאדם מסוים בסיטואציה מסוימת ואם הלב שלו מספיק פתוח אז הוא נמצא שם כדי לקבל את ההחלטה הנכונה. אז זה יפתח.
גם בן גוריון לא היה אדם דתי אבל התודעה התנכית שלו הייתה מאוד מאוד מפותחת.
מאוד מאוד מפותחת והוא השתמש בה הוא ניזון ממנה הוא קיבל ממנה השראה
כדי ללכת על המהלך הבאמת מסוכן, אתם יודעים שיגאל ידין הגיע ואמר שהסיכוי הוא 50-50.
גולדה מאוד מאוד נבהלה, הוא אמר, מה יש לי בעיה? אני אומר, הרבה אנשים חושבו שהסיכוי הוא פחות מכך.
שאמרתי 50-50, זה חלק מהאנשים התעודדו. אה, אז יש 50-50.
ובן גורן אמר 50-50, יחד עם רוח העם,
נוכל, נעשה וגם נצליח.
באמת, זה לא היה קל.
התחילה שנה ארוכה מאוד של מלחמה קשה ביותר.
זה יפתח.
תודעה היסטורית.
תראו כמה חשוב ללחוץ בתודעה היסטורית. גם היום, במיוחד היום.
מה אנחנו עכשיו נלחמים? במי?
עכשיו האוהב הזה צץ החמאס.
לא, צריך להכיר את תולדות ההתנגדות הפלסטינית
מחאג' אמין אל-חוסייני, שהוא הוגה הרעיון של הפלסטינים כמגיני אקצא,
השקר הזה.
צריך ללכת עוד אחורה לאחים המוסלמים שקמים בכלל בטורקיה,
כן, לתנועה האסלאמית הפונדמנטליסטית הזאת, וכדאי מאוד גם להכיר את תולדות האסלאם,
ושהרצח שם הוא לא באג, הוא פיצ'ר, הוא העניין, הוא מוחמד בעצמו.
הוא הורג ורוצח והסכמי חיבר וכל הדברים האלה. להכיר, במי אנחנו עסוקים?
אנשים האלה לא צמחו, לא נחתו בירח, יש להם תשתית אידיאולוגית שעליה הם נשענים. אנחנו המערבים קצרי הרועי חושבים שאנחנו פה מתעסקים עם איזה אנשים שתן להם,
יש פה תשתית אידיאולוגית ארוכת שנים, צריך להכיר אותה ולדבר בשפה שלה, לדבר ערבית, בסדר?
להכיר את זה בשפה שלהם.
ואז יש לך תודעה היסטורית,
אז אתה רואה את הדברים, אתה מבין, אתה רואה את זה.
אתה גם יכול לפעול היטב.
זה יפתח.
יש כאן נאום, אני חושב שזה הנאום
הכי ארוך בתנ״ך, שמתאר,
אולי יש פרק בתהילים שמתאר תקופה יותר ארוכה, אבל מתאר בצורה מפורטת 300 שנה.
בצורה מאוד מאוד מפורטת.
הנאום הזה לא מיועד רק
לא מיועד רק לבני עמון,
הוא מיועד גם
לבני ישראל. כשאתה מסדר לאנשים את התמונה,
אתה מבהיר להם, תראו, זה המצב,
יש פה סתם תואנה, לא באמת,
יש כאן טענה מוצדקת,
אז אתה נותן כוח.
אתה נותן כוח, אנשים צריכים לצאת למלחמה,
כוח כל הדברים האלה.
ותהי על יפתח רוח אדוני,
אנחנו אומרים הרוח ההיסטורית,
הוא יעבור את הגלעד
ואת מנשה,
הוא יעבור את מצפה גלעד, וממצפה גלעד עבר בני עמון.
כלומר, הכנועה של יפתח היא לכיוון,
הוא נמצא בגזרה המזרחית, והוא נע לכיוון דרום.
בסדר? הוא תוקף לכיוון דרום,
ואז יש פה איזה משהו שתכף נתייחס אליו.
וידר יפתח נדר לאדוני ויאמר,
אם נתון תיתן את בני העמון בידי,
והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון, ויעלה אדוני ועליתי הוא עולה.
מוזר מאוד, מה פשר הנדר הזה? מה הוא רוצה?
כן, אחרי זה גם קרתה תקלה, ואנחנו נדבר עליה, אבל מה, מראש מה הייתה הכוונה? מה, מה הוא חשב?
תכף ננסה להבין את זה. ויבוא יפתח את בני עמון
ויילחם בעם וייתנם אדוני בידו.
ויקם מהרוער ועד בואכה מינית.
עשרים עיר
ועד עבל כרמים, מכה גדולה מאוד,
ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל. יפתח מצליח, הוא,
למה הוא מצליח? כמו בהרבה מאוד מקרים בתנ״ך,
שהכוח,
כוח הגרילה המיומן,
הנייד,
קל התנועה,
מכריע את הכוחות המגינים.
בסדר?
לדוגמה,
אתם מכירים היום את כוח רדוע, נכון?
שמעתם על כוח רדוע של חיזבאללה.
בלי לפרט יותר מדי את הרכבי הכוחות שלו, אבל מדובר בלוחמים מיומנים,
משהו כמו 5000 כנראה.
למה?
הכוח הזה, ממתי הוא קם?
הוא קם אחרי זה, לא, הוא קם לפני כן.
מה הייתה המוטיבציה להקים אותו? המוטיבציה של כוח רדואן היא תגובת נגד ליחידת אגוז.
צה״ל הבין שכדי לנצח בלבנון צריך להקים יחידה שמתמחה בלוחמת גרילה בסבך.
זה מה שצריך לעשות.
לא מספיק לשלוח חילניקים למארבים, כי לחימה בגרילה,
לחימת גרילה בסבך, זה מקצוע.
ואז החליטו להקים את יחידת אגוז.
לחדש אותה.
אחדש.
היא הייתה, סיירת אגוז, פורקה.
בהתחלה היא קמה תפה גולני ורבי יוסף חיים נתן לה את המעטפת הלוגיסטית, אני מניח, נכון?
אבל מכיוון שהם צהובים במהות וכל דבר חוזר לשורשו,
אז לא יכלו להתחפש לאורך הרבה זמן, ובשלב מסוים נעליים אדומות וכומתה אדומה והם עברו לצהובים.
כי הם לא גולני במהות, הם רק ניסו להתחפש.
בסדר? הקימו יחידת גרילה.
מי היה המגד הראשון שלה? צ'יקו צוקרמן, אני לא זוכר.
מה?
אז הראשון היה צוקרמן.
לא, מהשייטת, ארז צוקרמן, הוא היה הראשון.
הוא היה הראשון, כן, כן, הוא היה הראשון, הוא הקים את אגוזנדלי,
ואחריו צ'יקו. והיחידה הזאת הביאה תוצאות.
יודעים להילחם, יודעים לעשות מערבים מפתיעים, כל מיני...
זו שיטה כזאת, היא שטח החלל, לא משנה כל ה...
מי שרוצה ללמוד היטב על היחידה, אז שיקרא את הספר המצוין של צ'יקו תמיר, מלחמה ללא אות.
השם של הספר כבר לא נכון כי מאז כבר הוחלט לתת אות למי ששירת ברצועת הביטחון
בלבנון מ-82' עד 2000.
אז הגיעה אליי הביתה גם כן הפלאח הזה.
מה?
אז תיכנס לאתר.
ואז החיזבאללה רוקח, אנחנו צריכים להקים כוח שהוא זה כאילו נגד. אז אתה מקים כוח גרילה. תמיד כוח גרילה הוא נייד, יש לו יתרון.
על הכוח המגן. זה מה שקורה כאן ליפתח.
הוא עושה כאן קרב מהיר,
הוא נע, הוא עובר, הוא מפתיע, תוקף את כולם,
כמובן הוא גם פותח,
מה?
כל אנשי הגילהד שיוצאים איתו, הגדוד שלו, יש לו הרג דוד.
כן, יש לו את הגדוד הזה,
שמכירים, מה התקבצו אליו.
הרגים ב... כן, כן, כן.
כן.
יש לו, אתה רואה?
והוא מנצח.
עכשיו רוצים להבין את הסיפור הזה של הנדר.
מה הקטע של הנדר?
אנחנו יודעים, נכון, בסוף מה קרה, בואו נראה.
ויבוא יפתח המצפת האלה לביתו, והנה ביתו יוצאת לקראתו, בתופים ובמכונות, ורק היא יחידה, אין לו ממנו, בן או בת.
ויהי כראותו אותה, ויהי יקרא את בגדיו, ויאמר, אהה ביתי אחריה הכרעתיני,
ואת היית באוכריי, ואנוכי פציתי פי אל אדוני ולא אוכל לשוב.
ותאמר אליו, אבי, פצית את פיך אל אדוני, עשה לי כאשר יצא מפיך
אחרי אשר עשה לך אדוני נקמות מאויביך מבני עמון.
ותאמר אל אביה,
יעשה לי הדבר הזה, הרפה ממני שניים חודשים והלכה ויראתי על הערים ואבקה על בתולי אנכי ורעותי.
ויאמר לה לאחיו וישלח אותה שני חודשים ותלכי ורעותיה ותבק על בתוליה על הערים.
ויהי מקץ שניים חודשים ותשמעו אל אביה ויעש לה את מדרוק אשר נדר.
והיא לא ידע איש ותהי חוק בישראל מימים מימים עתה תלך לעמוד ישראל לטענות לבת יפתח הגלעדי ארבעת ימים בשנה.
תראו לא כתוב פה בשום מקום שהוא הרג אותה חלילה כן לא עולה על הדעת שהוא היה הורג אותה שהיו מאפשרים לו דבר כזה עם ישראל וכל זה אלא כנראה מה הוא עשה?
התנזרה, התנזרה, הפך אותה לנזירה.
מה היה כאן?
מה היה?
מה הוא רצה להשיג בדבר הזה?
אני רוצה להציע לפניכם את הפירוש שנראה לי
הוא נראה לי מדויק אני חושב.
אני אשמח שתגידו את דעתכם.
יפתח מבין היטב
שהוא לקח את ההנהגה בכוח.
הוא מבין את זה.
באו אליו כשלא הייתה ברירה,
והוא דחק אותם אל הפינה וסחט מהם את ההבטחה הזאת.
ומה שהוא רוצה
זה לזכות בלגיטימציה.
זה מה שהוא רוצה.
לזכות בלגיטימציה שבאמת ירצו בו.
ולכן מה הוא אומר? הוא אומר ככה, אני אצא למלחמה ואני אנצח.
כשאני אחזור,
כמו שאנחנו מכירים, אצל מי? אצל דוד ושאול.
כל העם יוצאים לקראתם ושרים לכבודם,
נקרא שאול בעלפיו ודוד ברביבותיו.
או אם אתם רוצים,
אחרי ששאול ניצח את פלישתים, מה הוא עשה? זוכרים?
אתם לא זוכרים.
אחרי ששאול ניצח את פלישתים,
סליחה, לא את פלישתים אלא את עמלק,
אולי בגלל זה לא זכרתם.
מה הוא עושה?
מה, מה, מה?
לא לא סליחה זה זה כן מה הוא עושה מה מה לא יוחאי לא למה לעצבן על הבוקר
לא קוראים את הפסוקים תסתכלו
ויהי דבר אדוני אל שמואל אמור ניחמתי כי המלכתי את שאול למלך זה בפרק ט״ו בשמואל א'
כי שם מאחרי ואת דבריי לא הקים ואיחר לשמואל ואיזק על אדוני כל הלילה
וישכם שמואל לקראת שאול בבוקר, הוא מחפש אותו, ויוגד לשמואל אמור,
בא שאול הכרמלה,
והנה מציב לו יד,
וייסום ויעבור וירד הגלגל.
איפה שאול נלחם בעמלק?
איפה זה היה?
איפה המקום של עמלק?
איפה בדרום?
ויהיה בר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי,
נכון?
מחבילה בואכה שור אשר על פני מצרים.
איפה זה?
מכירים את נחל גוב של היום? יש נחל גוב, נחל קינה, זה באזור כל מה שהולך מדימונה לכיוון דרום, לכיוון הגבול, האזור הזה.
זה עמלק,
זה האזור של עמלק, גדודי עמלק היו שם.
שאול נלחם בעמלק,
ועכשיו הוא צריך לחזור לאן?
לגבעה, לבנימין.
הדרך המהירה זה דרך ים המלח.
תרד למטה,
תלך ותעלה, דרך בקעת הירדן או בקעת ים המלח.
שאול לא עושה את זה, אלא מאיפה הוא הולך?
הכרמלה, נכון? הנה מציב לו יד.
בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד.
איזה כרמל?
הדרומית. הדרומית. כלומר, איפה הוא חוזר?
הוא חוזר דרך נחלת שבט יהודה, הוא עושה מסע ניצחון,
שבעצם אמור,
לפי דעתו, לתת לו את הלגיטימציה למלכותו משבט יהודה. הוא בעצם עושה מסע ניצחון,
חוצה את נחלת יהודה מקצה לקצה.
הוא בטוח שהוא הצליח, כמו שאמרנו, הרי הוא בכלל לא יודע שהוא חוטא.
ואחר כך הוא מגיע לגילגל, מציב לו יד.
אז אנחנו רואים מהמקומות האלו, נגיע לזה ונלמד את זה לעומק, אבל שמנהיגים, אחרי שהם חזרו מניצחון, זה גם טבעי, נכון? אחרי שמנהיג חוזר מניצחון המלחמה, מה קורה לכולם?
כולם יוצאים לקראתו וזורקים אורץ ודגלים וזה, וכאילו, נכון, כמו,
כמו, לא יודע, כמו היום ש... כן, כמו שהמבוגרים פה זוכרים, מלחמת ששת הימים,
נכון אני עוד לא נולדתי אבל
את ההתרגשות שהגיעו חיילים ויצאו לקראתם לרחובות וכן על הדרך או להבדיל
כמו היום שיש לוויה צבאית וחייל נהרג וכולם כולם יוצאים ללוות אותו עם דגלים וכן על זה הדרך. ליפתח ברור
שכשהוא יחזור מהמלחמה כל תושבי יבש גלעד יצאו לקראתו בתרועות בתופים ובמחולות וישאירו לו היכה שאול באלפיו ודוד ברביבותיו והיה מאוד מאוד מקובל
ונהוג לעטר את המנהיג, במה?
במתנות.
היו זורקים כל מיני חפצים,
בגדים, מניחים כתרים,
נותנים בהמות. ואז יפתח אומר, כשזה יקרה,
כשכולם יצאו לקראתי, אני אעצור ואגיד להם, לא,
חבר'ה, לא אני, אלא הקדוש ברוך הוא, ואני אקח את המתנה הראשונה, הכי שווה שנתנו לי,
ואותה אני אקריב לקדוש ברוך הוא. בין אם אני אתרום אותה למקדש, למשכן, אני אקדיש אותה,
בין אם זה יהיה איזה בהמה, אני אקריב אותה וכן על זה הדרך.
זו התמונה השלמה, זה הדמיון, זה האירוע.
בסדר? ככה הוא מדמיין את היותו חוזר. הוא מדמיין איך הוא מקבל לגיטימציה
להיותו ראש אחרי ההצלחה הגדולה שהוא יביא.
בפועל, מה קורה?
אף אחד לא...
לא מאוד מתפעלים, כאילו, מבינים שהוא מנהיג צבאי מוצלח, אבל אף אחד לא חושב שהוא ראוי להיות שופט.
מי שיוצא לקראתו זה הבת שלו,
משפחה.
וכאן יש שתי אפשרויות.
אפשר לרוץ אחת להגיד, אוקיי, הבנתי.
מראים לי מהשמיים.
תשמע, עשית משהו אחד,
ניצחת במלחמה, אתה יכול להיזכר לדורות בתור מצביא
שהציל את עם ישראל, אבל תעצור כאן.
לך לפנחס, הכהן הגדול, תגיד לו, תשמע,
נדרתי נדר,
אבל הנדר הזה הוא...
אתם יודעים שיש שתי דרכים להתיר נדר. מה הם שתי הדרכים?
איך?
אבל מה הדרכים להתיר אצל החכם?
או פתח, או...
לא, להתיר אותו אני רוצה.
מה?
או חרטה או פתח.
פתח זה להגיד, תגיד,
אם היית יודע שכך וכך יהיה, היית נודר? לא, על דעת זה לא נודרתי. אה, מצאנו פתח.
וחרטה זה אומר, תשמע, אני...
המציאות לא השתנתה, אבל לי אין כוח.
אני מתחרט.
אין לי כוח.
אני לא... בסדר. זה שתי הדרכים.
אדם לא יודע מה, נדר שהוא עצום שני וחמישי.
בסוף מה מתברר?
מתברר שמה?
נדבר עליו.
אז אפשרות אחת זה כבד, אבל תשמע, לא,
לא,
אני לא יכול, זה קשה, טוב.
או פתאום מתברר שהוא,
יש לו איזה בעיה רפואית והוא חייב לאכול כל יום. אז הוא אומר, האם היית נודר? האם היית יודע? לא, האם הייתי יודע שיש לי בעיה רפואית מעולם לא הייתי נודר? אה, הנה מצאנו פתח.
יש פתח, יש חרטה,
יש לה הרבה דרכים להתיר את הנדר.
תלך לפנחס הכהן הגדול, הוא יתיר לך את הנדר.
זו אפשרות אחת.
אפשרות שנייה להגיד, לא,
אני לא מוותר.
אני המנהיג פה.
ואני לא אוותר על המילה שלי, כי אז זה מראה חולשה.
אני לא מוותר.
אני אשאר המנהיג. הם עדיין, בסדר, הם עוד יכירו, הם עוד ידעו.
אני אראה להם מה זה.
אבל אני לא מוכן לזוז אחורה.
לא, לא, לא, לא, לא ירד מהמילה שלי.
שתי אפשרויות.
לאן תלך?
נפתח.
כאילו, הגמרא מתארת את זה,
שהוויכוח בין יפתח לפנחס היה מי יבוא למי.
יפתח אמר, אני שופט שיבוא אליי.
פנחס אמר, אני כוהן גדול שיבוא אליי. זה לא ויכוח על קובי 19,
על כבוד.
זה ויכוח האם אתה בכלל שופט.
פנחס אמר לו, אדוני, אתה לא שופט,
אין לך שום תפקיד אזרחי, אתה רק תפקיד צבאי. עכשיו, יש לך פה תקלה, תבוא אלי, אני אעטיל לך את הנדר. ויפתח אומר, אני כן שופט,
ואתה תבוא אליי.
ביני וביני עבדה הנערה, אומרת הגמרא, אומר המדרש, כן.
ברור שהיא לא נהרגה, אף אחד לא נותן להפתח, זה לא פה עבודה זרה. אלא הוא, הוא הקדיש אותה, אומר, את עכשיו תהיי,
כמו שיש אצל חלק מהתרבויות,
שמי שמוקדש למלוכה, אז הוא לא מקים בית, והוא רק קודש לאירוע הזה, כן.
אבל אני לא מסתדר עם איזה פיסוק שהוא מוקדש למדרש.
מה, לא מסתדר?
הוא כבר נדר נדר, אז הוא לא...
אגב, לא כתוב שאין לו ילדים אחרים, כתוב שממנה אין לו ילדים.
לא, רק יחידה אין לו ממנו, לא בטוח שיש לו ילדים אחרים,
ממנה אין לו ידדים.
כל פנים,
זה ברור שיפתח בוחר באפשרות, וזו בדיוק ההוכחה
למה יפתח מראש לא היה מתאים להיות מנהיג אזרחי.
כי מנהיג אזרחי גם יודע מתי להגיד, אוקיי, זה לא מתאים.
אני לא, לא רוצים אותי, או אני לא מתאים, ולכן הוא,
ויפתח מתעקש, הוא אומר, לא,
מראש זה הייתה,
קודם כל, הסברנו כאן הסבר טוב, הסבר זה, מה בכל, מה מראש היה נדר, סתם נדר כזה.
הוא מדמיין, יפתח את תמונת הניצחון,
את כולם יוצאים לקראתו, את העם אומר איך טעינו ולא הבנו שאתה המנהיג הראוי ועכשיו תוביל אותנו, וזה לא קורה.
מתברר שהעם מסרב ליפול לרגליו, למרות שהוא הביא ניצחון במלחמה, אבל יש הבדל בין לנצח במלחמה
לבין להיות מנהיג אזרחי מוצלח, שופט מוצלח.
אז הם לא, זה, במקום לשחרר ולוותר ולהגיד אוקיי,
אני אלך לכהן, אני אגיד לו, תקשיב, אני נדרתי על דעתו שאני אהיה מנהיג, אבל אני מבין שאני לא מנהיג, אז בוא תשחרר אותי מהעסק הזה.
והוא יישאר רמטכ״ל.
יישאר רמטכ״ל.
במקום הדבר הזה, יפתח, יחליט להתעקש וללכת עוד.
ולדבר הזה ישנם מחירים מיידיים.
ואני רוצה לחזור כאן על איזשהו כלל שאנחנו הזכרנו אותו כבר כמה פעמים.
והכלל הוא כזה, מנהיג שבזמן
המשמרת שלו
קרתה מלחמת אחים בתוך עם ישראל
הוא מנהיג שנכשל נקודה.
זה בכלל לא משנה מי אשם ומי יתחיל.
זה לא משנה.
אתה האחריות שלך בתור מנהיג, כמו שהכהן הגדול,
כשמישהו הורג בשגגה זו אחריות שלו,
ולכן עד מות הכהן הגדול, כי הוא היה צריך לדאוג,
לחנך את האנשים,
לעקר את החיים. ככה מנהיג שבזמן תקופתו הגיעה הדינמיקה לכלל כזאת שקרתה מלחמת אחים, הוא מנהיג שנכשל.
ולכן לא סתם במוזיאון מנחם בגין, מנחם בגין עשה הרבה דברים בחיים.
היה ראש האצל, היה נציב ביתה פה בארץ,
היה בצבא הפולני, נלחם בגרמנים,
בצבא הפולני, אחרי זה היה נציב ביתה, אחר כך
היה מפקד האצל,
אחר כך היה ראש אופוזיציה הרבה שנים, אחר כך הפציץ את הכור בעיראק,
אחר כך עשה שלום עם מצרים,
עשה הרבה דברים, כן אפשר להגיד שחלק טוב, חלק לא, אבל
בכל אופן, בכניסה למוזיאון מנחם בגין בירושלים יש כתובת אחת. מה הכתובת?
לא.
מלחמת אחים לעולם לא.
אלטלנה.
מבין כל הדברים,
אני מניח שהוא היה מעורב בדבר הזה, מה שהוא אמר לקרובים לו, לקדישאי וכל זה.
זאת הפעולה החשובה ביותר שמנעה את העסק פה להתפרק עוד לפני שהוא הוקם.
כי מנהיג שאצלו קורא, למרות שהוא היה צודק, כאילו, בין מנחם בגין, בסך הכל,
הפציצו אותם, החורבנה של מדינה קורה רק על ידי אנשים צודקים, לא על ידי אנשים לא צודקים.
הוא צודק והוא צודק וכולם צודקים וככה המדינה מתפרקת.
אז העובדה
שהנוקשות הזאת של יפתח
והקשיחות שלו הביאה את המצב הבא,
פרק יב פסוק א',
ויצעק איש אפרים ויעבור צפונה ויאמרו לי יפתח מדוע עברת להילחם בבני עמון ולנו לא קראת ללכת עמך וביתך נשרוף עליך באש,
אני כרגע לא מתייחס לגוף הטענה של אפרים, אנחנו נדבר על זה בהרחבה,
על כל המהלך של שבט אפרים, כשנגיע לפידגש בגבעה, בסדר? שהוא אירוע של אפרים,
אבל יש פה טענה, אתם יודעים מה? טענה קנטרנית,
טענה לא במקום, טענה חצופה אולי, בסדר?
יפתח אומר להם, איש ריב הייתי, אני ועמי, ובני עמון מאוד, ואיזק אתכם ולא שתתם אותי מידם,
וירא כי אינך מושיע וכו', בסדר, יפתח עונה להם.
אבל מה ההמשך?
תשוו את זה למי?
למי?
תשבו על זה למי?
גדעון.
כשגדעון באים אליו אותם בני אפרים בטענה,
נכון?
ויאמרו אליו איש אפרים מה הדבר הזה עשית לנו לבלתי כרות לנו כי הלכת לי לכם במדיין ויריבין אותו בחוזקה. ויאמר אליהם מה עשיתי עתה ככם הלא טוב עולות אפרים בציר אביעזר
ביתכם נתן אלוהים מצרי מדיין את אורי ואת זאב ומה יכולתי לעשות ככם?
הוא כאילו אמר תשמעו הוא כאילו משחק אותה חלש.
אז רפתה רוחה מעלה ודברו הדבר. ככה נראה מנהיג.
ככה נראה מנהיג.
ויפתח, הנוקשות והקשיחות הביאה,
כן,
למלחמת אחים נוראה. אולי כבר נקרא גם את פרק י״ב.
כן?
וירא כי אינך מושיע ואשים בנפשי ובחפי ויברה על בני עמון ויתנם אדוני בידי ולמה עלית אלי היום הזה להילחם בי. עד כאן בסדר. לא!
ויקבוד תפתח את כל אנשי גלעד וילחם את אפרים וירקו אנשי גלעד את אפרים כי אמרו פליטי אפרים אתם גלעד בתוך אפרים בתוך מנשה כן אמרו פליטי אפרים אתם גלעד בתוך אפרים בתוך מנשה כלומר
כאילו אפרים אנחנו נראה את זה בהמשך אפרים הנחלה שלו הייתה קטנה
ולכן הם זלגו לכל מיני נחלות אחרות לבנימין קצת ולמנשה קצת אז עכשיו יפתח ניקה את השטח לא יהיה כאן אחד מבני אפרים
אוקיי אז הם באים לברוח חזרה לנחלה שלהם מה הוא עושה?
וילכוד גלעד את מעברות הירדן לאפרים,
והיה כי יאמרו פליטי אפרים אעבורה, ויאמרו לאנשי גלעד האפרתי אתה, ויאמר לא,
נשים מסכנים מזה,
ויאמרו לו אמור נא שיבולת,
ויאמר סיבולת, בסדר, ברזולוציה,
באמת הוא מנהיג צבאי, יפתח, שיודע לזהות,
אבל מול מי,
מול מי, אתם יודעים, זה נגיד ההתלבטות של השב״כ,
שהשב״כ בעצמו מאוד מאוד מתנגד להשתמש בפוליגרף
כנגד מדליפים מיישבות הקבינט.
כי אומרים השב״כ, אנחנו, התפקיד שלנו זה החוצה,
לא פנימה, כאילו, אויבים שלנו, לא בתוך,
עכשיו כל ראש ממשלה, כמו שהיה, איך קראו לראש ה...
ישראל. ישראל, וגם בארצות הברית היה ראש ה-CIA הרבה שנים,
ראש ה-FBI, איך קראו לו?
איך?
כן, שהוא החזיק מידעים על כל הפוליטיקאים,
וכל אחד שעלה, קרא, אמר לו, בוא תשמע כמה הקלטות,
ואמר לו, עכשיו אתה עושה מה שאני אומר לך.
אז זה מאוד מסוכן.
שיבולת, שיבולת, זה תעשה כנגד, לא יודע מה, כנגד ההמונים, לא כנגד עם ישראל.
ולא יכין לדבר כן, ויחזו אותה, וישחטו אל מעברות הירדן, ויפול בעט האימי אפרים, ארבעים ושתיים אלף.
וישפוט, יפתח את ישראל שש שנים, כולה שש שנים.
וימות יפתח הגלעדי, ויקבר בהרי גלעד, וחזר, אומרים שהוא נהנה, שהוא חלב איזה מחלה, שהאיברים שלו,
איבריו יתפרקו, וזה מידה כנגד מידה. אתה פירקת את עם ישראל,
אז גם אתה בעצמך תתפרק.
מנהיג צבאי כקצין אבל רצה להיות מנהיג אזרחי ופשוט רואים בעיניים שזה לא התאים
הוא הלך כאילו בצורה נוקשה גם על הנדר ואחר כך גם על המלחמה
וכתוצאה מהדבר הזה הביא אסון אם חשבתם עזרא
אם חשבתם הוא מפריח לכל השיעור הוא מפריח אני ראיתי את זה
אם חשבתם שהסיפור הזה נגמר
חד משמעית
אם חשבתם שהסיפור הזה נגמר המתיחות היא לא נגמרה היא רק התחילה
אבל אנחנו עוד נראה איך הדברים באו לדיוק בהמשך.
חזק וברור.
