אנחנו נותנים את דעתנו ואת ליבנו ללימוד פיוטי התפילה
או הסליחות או התפילה
היום תור הספרדים והיום אנחנו נלמד את הפיוט הקדוש, אחות קטנה תפילותיה. הפיוט הזה מופיע, כמו שאמרו האחים וילנר,
הפיוט הזה מופיע גם במחזורי האשכנזים וזוכה מהם להתעלמות קרירה ואשכנזית
ובקהילת יחדיו אנחנו כן אומרים אותו
בלחן המרוקאי.
ולעומת זאת אצל הספרדים הפיוט אחות קטנה הוא פותח את ראש השנה.
זה הפיוט שנאמר לפני הערבית בערב הראשון, בערב השני.
לא אומרים אותו, זה שזה כתוב, אתה יודע, גם כתוב הרבה מאוד, גם כתוב.
כתוב כאן בוכים גם, הרבה דברים כתובים.
אז מה?
אז
הפיוט הזה ממש פותח, פותח את
את הימים הללו, את תפילות ראש השנה.
אי אפשר להיכנס לחג בלי לילה הפיוט הזה.
קצת כמו לחילי תשוקתי של יום הכיפורים,
אותו רעיון.
ואנחנו ננגן אותו, את הלחן המרוקאי המסורתי, מה שנקרא.
תגידו מה אתם אומרים, הלחן הזה, מה הוא נשמע לכם, מה הוא בא לספר.
אחרי זה נלמד את הפיוט.
מנחיח,
כמו שאומרים על היין, כן, נכוחות טבק, דובדבה.
הלחן מנכיח געגוע,
זה געגוע, יש פה איזה קצת איזה,
כאילו כמו היא סוכמת על הגב את הזה, כי נגמרה שנה, תכלה שנה, יש פה איזה קצת קושי, איזה געגוע, איזה רצון,
זה כאילו הלחן, ככה אני מרגיש,
ככה מרגיש לי הלחן הזה,
לחן של געגוע, כיסופים.
ואת הפיוט הזה חיברו רבי אברהם חזן,
כך הנוטריקון של הפיוט הזה,
ואני רוצה רגע לדבר על ה...
לפני שניכנס למילים,
אני רוצה לדבר על הכוריאוגרפיה של הפיוט,
על איך הוא עומד, בסדר?
אתם יודעים שכל תוכן מאוד מושפע מהצורה שאתה מארגן אותו. לדוגמה, אנחנו כאן בכיתה, אני פה, אתם לפניי בשולחנות,
בטורים.
שיעור, אותו שיעור שהייתי מעביר בבית המדרש, בחבורה, היה מקבל צורה אחרת.
למרות שזה אותו תוכן, אבל הדינמיקה הייתה שונה. זה מאוד מאוד
משנה הסטינג ואיך...
אז גם הפיוט הזה יש לו סטינג יחסית מיוחד.
כוריאוגרפיה מיוחדת.
אנחנו מכירים פיוטים שבהם
הקדוש ברוך הוא מדבר אל העם ישראל.
כאילו, הפייטן מדבר כאילו כמו... זה סוג פיוט אחד.
מכירים פיוטים שבהם האדם מדבר אל עצמו.
בזוכי על מי שכאבי, זדון ליבי ואשם. נכון?
האדם מדבר אל עצמו.
אנחנו מכירים פיוטים שהאדם מדבר אל הקדוש ברוך הוא.
יא השמה אביוניך.
או אדם מדבר אל עצמו, לך אלי תשומן.
נכון. לך אלי תשומן. אדם מדבר אל עצמו.
הוא מדבר אל הקדוש ברוך הוא.
יא השמה אביוניך מדברים אל הקדוש ברוך הוא. אז אנחנו מכירים פיוטים שאדם מדבר אל עצמו.
מכירים פיוטים שהקדוש ברוך הוא מדבר אל האדם.
מכירים פיוטים שאדם מדבר אל עצמו כמו
בזוכי על מי שקווי.
מכירים פיוטים שאדם מדבר אל הקדוש ברוך הוא כמו יא השמה אביוניך המכלים פניך.
ומכירים פיוטים שבהם
הקדוש ברוך הוא מדבר אל האדם,
פונה אליו, כאילו, הפייטן,
נכון?
שובו אליי ואשוב אליכם, או משהו כזה.
פה זה פיוט מאוד מיוחד.
למה?
יש פה דמות.
אני קורא לו העורך דין.
עם ישראל,
שמדומה כאן לבת, לאישה, אחות, בת,
לוקחים מישהו שייצג אותם.
עורך דין?
איך קוראים לעורך דין הזה?
מה השם שלו?
יש לו שם.
מה שם המלאך שמלמד סנגוריה על ישראל?
מיכאל.
זה המלאך. תודה, עופר.
המלאך מיכאל הוא סנגורם של ישראל.
עכשיו,
למה חשוב לקחת עורך דין?
אתם יודעים, מכירים את האימרה של אנשי המשפטים?
עורך דין שמייצג את עצמו
הוא עורך דין יהיר של לקוח טיפש.
הבנת?
יוחאי,
מה לא הבנת?
עורך דין!
עורך דין!
שהוא עורך דין,
ויש לו תיק, תובעים אותו.
אז הוא אומר, מה, אני אשלם כסף לעורך דין אחר? אני יודע לייצג את עצמי.
אומרים, עורך דין שמייצג את עצמו הוא עורך דין יהיר של לקוח טיפש.
אתה הבנת את זה?
עוזי?
כן. זה התחכמות.
המוח לא עובד.
בסדר.
בתור עורך דין,
אתה בתור לקוח, אל תיקח עורך דין שלא יכול לייצג אותך טוב, כי הוא מסובב בזה. ואתה בתור עורך דין, אל תייצג.
בקיצור, אל תייצג את עצמך, אל תיקח עורך דין. הוא אומר, למה? מה הבעיה? אני מכיר את החומר. אתה מכיר את החומר אצל אחרים.
נכון? כל אחד מכיר את זה, מי שכאן אבא וכזה, יודע. בטח, נגיד, אנשים באים ותייעץ איתי וכל זה, נותנים להם עצות מעולות לגבי הילדים שלהם.
כשזה מגיע לילדים שלך,
אז מתברר שהעצות הטובות שנתת לאחרים, אתה לא יודע לתת אותן לעצמך. צריך שמישהו אחר ייתן לך אותן.
למרות שאתה, נכון, ככה זה.
אדם הוא קרוב אצל עצמו.
אז למה לוקחים עורך דין?
מה הסיבה? עורך דין,
א', הוא יכול לדבר ביתר תקיפות.
הוא כאילו, הוא מייצג לקוח.
הוא צריך להביא תוצאות.
אז יש לו יותר עזות, נקרא לזה כך.
דבר שני, הוא יודע לשים לב לנקודות שבעינינו נראות אולי איזוטריות, פחות חשובות,
והוא, עורך דין, לא, לא, זה חשוב, אני אומר לך. אז הדבר הזה צריך לשים אליו לב, הוא משמעותי, הוא ידע
לשים לב לדברים.
יותר עוצמה, יותר הצלחה.
זה יחסית פיוט נדיר, אין הרבה פיוטים כאלו,
שמי שמדבר זה איזה עורך דין שמינינו בשבילנו,
נכון?
הוא מספר את הסיפור של עם ישראל הקדוש ברוך הוא, הוא אומר לו, תראה,
תראה מה עשית.
תראה פה, תראה שם, תשים לב לזה, תשים כאילו, בסדר? זה ה-setting של הפיוט,
ככה הוא בנוי.
זו עוצמה מאוד חזקה, כי כמו שאמר, עם ישראל בעצמו,
כמו שהם יגידו, אז כאילו יש טענות,
אולי זה קרה בגללכם, אולי לא הייתם בסדר, אבל העורך דין, זה לא את המשחקים האלה.
זה קצת דומה למה שחזן אומרים,
כל המתפלל על חברו.
נכון? אם אני צריך משהו ואני מתפלל עבור עצמי,
אז אני מתפלל, אבל יש לי מלא מילי ברקסים, כי אני אומר, טוב, אולי אני לא ראוי, מה אני מבקש אולי?
אבל אם אני מתפלל על חבר שלי, אני מתפלל על יוחאי, מה, אני מסתער, הקב'-הוא, מה קרה לך, יוחאי חייב לקבל את זה.
אז עליו יש לי יותר כוח להתפלל.
אז זה האירוע פה, עורך דין.
יפה.
בואו נתחיל.
כבר אמרתי בעבר,
דיברנו בינינו בעבר בסוד שיח של חברים,
שהפייטנים היו בקיאים ישר והפוך בתנ״ך, מה שאי אפשר להגיד
היום על תלמידי הישיבה של ימינו, לצערנו הרב.
אתה מחייך עוזי,
אין לך מה לחייך, כי אני הולך לשאול אתכם כל שורה מאיפה היא לקוחה בתנ״ך.
אז אנחנו מיד,
וכבר זה מתחיל על השורה הראשונה, אז אתה יכול להתחיל לנסות לנחש.
ובעצם כל... הוא לקוח מהתנ״ך. אז בואו נתחיל, פיוט.
אחות קטנה תפילותיה, אורכה ועונה תהילותיה.
אל נערפה נא למחלותיה, תכלה שנה וקרלותיה.
מאיפה לקוח הביטוי אחות קטנה? עוזי?
השאלה.
מזל.
התחלנו בשאלה קלה. יפה.
אחות קטנה לקוח משיר השירים.
אחות קטנה תפילותיה, היא מתפללת, אורכה ועונה תהילותיה.
כאילו, העורך דין מתאר פה מציאות בלתי אפשרית.
היא משבחת אותך או מהללת אותך,
בינתיים אתה מביא לה מחלות.
זה לא מסתדר,
זה לא מתקבל, זה לא יכול להיות דבר כזה, שאתה כאילו, איפה זה? צרפא אותה.
אבל לא סתם הוא משתמש בביטוי אחות קטנה.
רבותיי, שימו לב.
לכל אורך שיר השירים מדובר על דוד וראייה.
דוד וראייה. כלומר, איש ואישה, נשואים.
נשואים, היו נשואים, נפרדו, הוא הלך, הוא חזר,
והיא, זקנה, ראיה, כל שיר השירים רודפת אחריו.
מחפשת אותו, והיא צריכה לצאת החוצה, וכמעט הורגים אותה,
וכמעט פוגעים בה, איכוני, פצעוני, נשאו יותר דידים מעליי, שומרי החומות,
עד שבסוף היא מגיעה ואיזה.
בפרק האחרון היא אומרת לו, תקשיב,
תקשיב,
העסק הזה נגמר.
אני גמרתי לרדוף אחריך,
ואתה נעלם וכל זה.
אני רוצה עכשיו גאולה של מה?
של אחווה.
מי יתנך כאח לי, יונק שדי עמי, אמצעך בחוץ אשר כך גם לא יבוזו לי.
דוד וראיה, אז אתה יכול להגיד, טוב, תשמעי, אולי נתגרש,
אולי אני אעזוב את הבית לכמה זמן. כאילו, הקשר הוא נתון למשחק.
אך,
אך זה אך, זהו.
נגמר הסיפור.
אז אם הוא אמר לעתיד לבוא,
אני רוצה שהקשר שלנו יהיה קשר נצחי, לא ניתן למשחק.
זה אחווה, אתם יודעים, זה מדהים.
כשנולדו הילדים והריונות וכל זה,
אתה הולך לבדיקות בבית חולים, כאלה ואחרות.
אז שאלו אותנו, שאלה שאתה לא מאמין, שואלים אותך.
שואלים אותך ואת אשתך, תגידו, אתם קרובי משפחה.
אמרו, מה זה קרובי משפחה? אנחנו נשואים, איש ואישה. אמרו, כן, כן, אתם קרובי משפחה, אתם בני דודים. לא, אנחנו לא קרובים.
אה, בסדר.
זאת אומרת, איש ואישה, הם לא קרובי משפחה.
הם קרובי משפחה דרך הילדים.
אבל לא קוראים משפחה, אתם יודעים שאם בני זוג מתגרשים,
קוראים, ואחרי זה אחד מהם מת,
אז האישה, הגרושה לא יושבת שבעה. הילדים שלה יושבים שבעה,
והיא לא.
לפעמים היא שמחה, בסדר?
אז במקום גרושה היא עכשיו נידה אלמנה.
אז זה כאילו מוזר כזה. נכון, קשר נישואין הוא בכירי מאוד, אפשר
לקיים אותו, אפשר גם לפרק אותו.
העורך דין אומר לקדוש ברוך הוא, תקשיב, תקשיב, הלו, זה אחות.
אתה לא יכול להתפטר ממנה.
אתה לא יכול להסיר אחריות. היא אחותך,
אמור להחרוך מאחותיה. אז תדאג לה, מה זה הדבר הזה? היא מתפללת ואתה מתעלם?
איזו טענה, אה?
כן. ידידי המלומד טען כך וכך, אך ידידי המלומד שכח
שהמרשי,
מרשתי,
היא אחותו.
הוא לא יכול להתעלם ממנה.
והוא מגדיל, העורך דין,
אתם יודעים איך נקרא תחום הייצוג?
איך זה נקרא בבתי משפט?
ליטיגציה.
נכון?
ליטיגטור, אחד שמייצג. יש עורכי דין שכותבים חוות דעת כתובות.
יש עורכי דין שעושים חוזים במשרדים. יש עורך דין שנמצא בבית משפט ועושה את כל ה...
במשקפיים, וזה, מוריד, מעלה.
ידידי המלומד.
אה?
תגוב.
מספרים שאיזה עורך דין אחד אמר תוכנית המשפט, אמר השופט,
והעורך דין המלומד זה, אז השופט אומר לו,
נהוג להגיד חברי המלומד. הוא אומר לו, שני שקרים במשפט אחד אני לא יכול לעשות.
אז הוא ממשיך, העורך דין, ואומר, תראה את האבסורד.
בנועם, עורך דין הקמאלה מיכאל, כן.
בנועם מילים לך תקראיה, ושיר והילולים,
בנועם מילולים לך תקראה,
ושיר והילולים,
תקראה, סליחה, ושיר והילולים כי לך נאה.
כלומר, היא שרה לך שירים יפים,
ובאמת תיקחו את כל הפיוטים שכתבו קדמוננו,
מרבי יהודה הלוי, ורבי שלמה אבן גבירול, ורבי אברהם אבן עזרא,
והקליר, ורבי שמעון
משפיירה, ורמזיה מגנצה, שכתב את שמו מפארים, נכון? שמעון חזק. פייטני גדולי עולם, מילים.
אתה קורא את המילים, אתה, כל מילה מבהיקה כמו יהלום.
אז אומר העורך דין, היא כותבת לך מילים יפות
ושיר והילולים כי לך נאה.
מאיפה לקוח כי לך נאה? זוכרים?
מתי אנחנו רואים כי לא, נאה?
רגע זה פסח, אדיר במלוכה בחוקה הלכה, גדוד דוויון הוא לא לך, הוא לך, לך, אף לך, לך, כי לא נאה, כי לא... יופי, מילים.
בינתיים, בעוד היא מהללת ומשבחת אותך, מה קורה מאחורי הגב שלה?
עד מתעלים עינך ותראה, זרים אוכלים נחלותיה.
בזמן שהיא מהללת אותך, זרים נמצאים בארץ ישראל, אוכלים, שותים, גונבים.
איך יכול להיות דבר כזה?
אתה לא רואה את העוולה זועקת לשמיים?
היא נמסרת אליך, מתפללת אליך וכל זה, ואתה מאפשר בינתיים אחרי הגב שלה לעשות את כל החגיגה הזאת, זרים אוכלים לחלוטיה.
לחלוטיה הכוונה ארץ ישראל.
איך זה יכול להיות?
העורך דין, מיכאל,
סנגורם של ישראל, מגדיל את האבסורד.
מעצים אותו.
מין...
קצת מזכיר כל מיני סיפורים של רבי לויצחק עם מרדיצ'ב.
שהיה אומר לכדורי בחור, מה קורה? מה הסיפור פה? נכון?
פעם יש סיפור כזה עם רבי לויצחק עם מרדיצ'ב,
משהוא היה אומר,
תגיד, הקוסר שלנו הוא, מה יש לך בעם ישראל?
כל הזמן אתה בא עלינו.
ישראל, ישראל, ישראל, ישראל. מה אתה... תלך? צרפתים, אנגלים, אמריקאים, מה אתה רוצה מאיתם?
אהה.
הם לא שמים עליך.
אז בבקשה, להתייחס אלינו כמו שצריך.
בסדר? כאילו...
למחוק.
אתם יודעים שהשנה,
לפי רבי ואזרחים ורדיצ'וב,
סנגורם של ישראל, שרק מלהגיד את המילים רב לוי, יצחק בן צארה-סאשא,
זה כבר מושך ישועות גדולות,
השנה כל ישראל חייבים להיחתם לחיים טובים ולשלום.
למה?
מי יודע למה?
איך?
יפה, שבת.
אז שבת,
כידוע לכם, גם הקדוש ברוך הוא מחויב בשולחן ערוך.
אז אסור לכתוב בשבת.
אם זה פיקוח נפש, מותר. אם זה לא, אסור.
אז לכתוב לחיים זה פיקוח נפש, מותר לכתוב.
לכתוב הפוך, אה?
מה?
כתבנו, זהו, נגמר הסיפור.
ביום הראשון, זהו.
קדושה אחת, קדושה אחת.
אז ככה לוי יצחק אמר, נכון? זהו.
וזה נגמר הסיפור. כשיש לך ראש שנה נופל בשבת, זה הכל די...
אתם יודעים, באמת זה דיון במקובלים.
האם... הרי כתוב בזוהר שראש השנה זה יום אחד דין הקשה, יום שני דין ערפיה.
מתי מתחלף מדין הקשה לדין ערפיה?
בתשליך.
תשליך ליום הראשון,
מעביר אותנו מדין הקשה לדין ערפיה.
עכשיו, כשראש שנה נופל בשבת,
אז מה זה?
והתשליך הוא ביום שני בכלל, נכון?
אז מה?
האמת, לא לכולם.
אז מה הסיפור?
אז האם זה מתחלף פשוט?
כי בשבת ודאי אין דינא קשיא.
כתוב מה אומרים בגוונא,
נכון? וכל דינים מתאברים מינה.
וכל דינים מתאברים מינה. אין דינים בשבת.
אז אם זה פשוט מתחלף, היום הראשון הוא דינא ערפיה, יום השני הוא דינא קשיא,
או שלא, הכל דינא ערפיה.
אין דינא קשיא בכלל, אין שום צורך.
הכל שבת.
אז זה רב לוי יצחק, מסתנגורם שלך, אז רב לוי יצחק הוא ככה עושה את הדבר הזה,
הוא מגדיל את האבסורד. הוא אומר לקדוש ברוך הוא, מה נסגר? תגיד, מה אתה רוצה מעם ישראל? אתה נופל עליהם, בסוף אתה בא בתלונות.
אין לך נציגים אחרים חוץ מאיתנו.
אז קדימה.
יש רבי יצחק מרדיץ' שפעם אמר לקדוש ברוך הוא, אם אתה לא סולח לישראל, אני אפרסם ברבים שהתפילין שלך פסולות.
כי התפילין דה מארי עלמא, מה כתיבוהו?
מי קרמך ישראל, גוי אחד בארץ. אז אם אתה לא סולח להם עם התפילין שלך, אני אפרסם עליך, תיזהר, לא נעים. בושות. הקב' הולך עם תפילין פסולות, מה, זה צריך להיות? אין לו כסף לקנות תפילין חדשה, פרוצה.
אז זה מגדיל כאילו את ה... זה רבי יצחק מרדיץ שלו. זה הנגורם של ישראל, זכיתי להיות על הציון שלו.
רק מלהיות שם, רק מלהיות עם רבי יצחק.
טוב,
הלאה.
רעה את צונך אריות זרו,
ושפוך חרונך באומרים ערו,
וחנת ימינך פרצו וערו,
לא השאירו עוד אלותיה, תכנש עיניו וקרירותיה".
כאן העורך דין,
סנגורם של ישראל, מדמה את עם ישראל לצאן ולגפן.
קנה. קנת ימינך זה קנה של גפן.
הדימוי לגפן יחזור בהמשך גם.
תראו,
טוב, אנחנו כאילו הצאן שלו.
אנו עמך ואתה,
אנו צונך,
אנו עמך ואתה רואה, אנו צונך ואתה רואה.
עכשיו, תראו,
מה אומר כאן הפייטן, העורך דין?
אומר לקדוש בריאה, אנחנו הצאן שלך, אנחנו העדר,
ואתה איננו, אתה הרועה לא פה,
ובינתיים באים אריות ואוכלים פה את הכבשים אחת אחרי השנייה,
חופשי חופשי,
נכון?
אז מספרים שצ'רצ'יל
הוא חשש מאוד מברית המועצות הקומוניסטית,
הוא רצה להכריז נגד המלחמה,
ולא כל כך הצטרפו אליו המדינות האחרות באירופה.
אז הוא אמר,
והוא סיפר בדיחה שפעם הגיע האריה לטרוף,
זאב הגיע לטרוף כבשים, וכל הכבשים בורחות.
ורק אחת נשארת.
אמרו לו, מה את עושה?
היא אומרת, אני אשנה אותו מבפנים.
אז אוקיי, אז האריה כאן מגיע.
כשהאריה טורף את העדר,
כמה כבשים,
כבשות, כמו שהנכד שלי אומר, כבשות,
ודאי ימותו.
אבל
על מי ירשם הכישלון?
הרועה. איזה מין רועה זה שאפשר לעשות בעדר שלו מה שרוצים?
דוד המלך.
נכון?
כשהוא רוצה לתאר את גבורתו לפני שאול, הוא אומר, רועה היה עבדך בצאן
ובא האריה ונשא עשה מהעדר ורדפתי אחריו וכיתי ואחזקתי בזקנו, גם את הארי וגם את אדוב יקע עבדיך והיה פשתי ערל כאחד מהם.
ובא הארי וידו ונשא עשה מהעדר. נכון. תאר את זה, אני רואה, אני לא נותן.
האריה ייקח לי כבשה, אין דבר כזה. הוא יברח, לא אני. ככה זה רועה, מגן על עצמו. איפה אתה? לא, הרועה.
אדוני הרועה, איפה נעלמת? תראה מה קורה לצאן.
תביעה ייצוגית.
הרועה, אתה מסכת במציאה, אומרים אם היה אריה וזה,
והרועה היה שם או לא היה שם, אז אם יש מצב שיכול להיות שהרועה היה,
הרועה היה בורח כי היה רועה בן אדם.
איפה אתה?
וכנראה ניגע בכרם.
יש פה כרם, אבל היא פרוצה לחלוטין, כל אחד יכול לקחת, והגענו למצב שמה?
שהכרם לא רק שגנבו, אתה יודע,
אתה יודע, פה גונבים ענבים, שם גונבים ענבים, בסדר, אתה יודע, בא גנב, כזה על הדרך, עובר, שם בכיס.
אבל פה, הפקרות.
לקחו את הענבים הבשלות מזמן, לקחו גם את העוללות, העוללות זה הענבים הצעירות.
אין שמירה, אין השגחה, איזה מין דבר זה?
תביעה ייצוגית.
איפה ההשגחה של הרועה והזה?
הלאה.
הקם משפלות לראש ממלכת,
כי בבור גלות נפשה ניתכת,
וכרום זולות ליבה שופכת
בדלי דלות משכנותיה, תכלה שנה וקללותיה.
כן.
איך כתוב בספר הכוזרי?
בשער של ספר הכוזרי כתוב, ספר הכוזרי,
שאלות ותשובות להגנה על הדת השפלה.
כך כתוב בכוזרי.
רבי יהודה הלוי כותב ספר להגן על הדת השפלה,
שזה היהדות.
אז אנחנו הכי מושפלים.
הכי מושפלים. להיות יהודי זה היה להיות הכי מושפל.
הכי בתחתית השרשרת המזון.
העם שהיה צריך להיות הכי נישא, הכי נשגב או הכי מושפע,
כי בבור גלות נפשה ניתכת. מה זה נפשה ניתכת? אני חושב שזה לשון התכה.
כלומר, אנחנו עוד רגע כבר נמסים בתוך הגלות, אי אפשר יהיה להציל אותנו.
וקרום זולות ליבה שופכת, מתפללת, קרום זולות זה לשון תפילה,
בדלי דלות משכנותיה. פה אני מדמיין
איך הסנגור אומר לכדורך, אפשר לקחת לך רגע איזה סיור קטן? בוא תראה איפה הם גרים.
לוקח אותו למלח במרוקו,
לוקח אותו לגטאות בפולין,
לוקח אותו לכל המקומות שיהודים סובלים. תסתכל, תסתכל איפה הם גרים. תראה איפה הם גרים. תראה אלה שהיו קלילת יופי וכל זה, תראה איפה הם נמצאים.
תראה באיזה פינות, באיזה מקומות נידחים. תמיד אחרונים ברשימה, תמיד, תראה איפה הם נמצאים. תראה את העוני,
תראה את הדלות, תראה את המסכנות, בדלי דלות.
טוב,
עכשיו יש פה עוד משהו.
תראו,
כל אדם יש לו בנים, בנות.
קשר בין אבא לבת הוא קשר מיוחד.
קשר מיוחד.
אבא לבת הוא ככה מגן עליה, שומר עליה.
הקשר בין אבא לבן, יאללה,
תסתדר, נכון.
אמרתי לה בן שלי פעם, תגיד, למה אתה תמיד התקשר מהצבא לאימא ולא אליי?
אז הוא אמר לי, ולמי אתה התקשר? אמרת, ברור לאימא שלי, מה אני מתקשר אליה?
אמרתי לו, אבל אני שואל אותך, למה אתה? אומר לי, כי אם אני אתקשר וספר לך שלא ישנו וזה, מה תגיד לי?
וואו, בזמננו, אין לזה.
אבל אימא, היא מרחמת עליי.
אמרתי לו, נכון, אתה צודק,
אתה צודק, מאה אחוז.
אמרתי לו, כשקר בחורף וזה, אני ככה עושה עוד איזה חצי הברגה במיטה,
כזאת עם הפוך,
ככה שהיא...
אז...
אבל באת, או-הו, עם הבת שלי, מה את רוצה, אני מגיע, לוקח, מחזיר, נכון, בנות זה...
להפוך גם...
האימא, יותר יש לה רגישות לבנים, ולבנות תסתדרי, הכול טוב.
מתי תעלה בתך מבור? איזה אבא נותן שהבת שלו תהיה בבור ולא יעלה אותה?
ונשאלת כאן השאלה הגדולה מכולם,
עד מוסוי?
עד מתי?
נכון?
מ״פ,
רשע,
הרס״פ גמד, עד מתי אוגוסט אחד?
נכון?
כל הדברים האלה. עד מתי?
כמה יכול להיות?
שנה, שנתיים, 100, 200, 500, 800, 1,000, כמה? מתי?
ולא מספיק שתוציא אותה מבור אלא תפליא פלא בצדך כגיבור ליתם וכלה מכלותיה. מה עם נקמה, אומר העורך דין?
סליחה, כשהיא יוצאת מהבור, אנחנו גם רוצים לראות בעיניים נקמה לכל מי שעשה לה מה שעשה לה.
אחרת זה לא יהיה שלם.
ושוב פעם הוא עובר לתאר למלך
מה עשו לבת שלו.
חילה קבעו הגוי כולו,
חילה זה הכוח שלה, קבעו זה גזלו.
גזלו אותה.
וטובה שבעו ובזזו איש לו.
כל אחד לקח מהטוב שלה אל עצמו.
מבסוטים.
האם אתם יודעים שבאיטליה,
בזזו איש לו, באיטליה יש את הקולוסיאום.
שמעתם על הקולוסיאום?
יפה.
מה עשו בקולוסיאום? שם היה את כל הקרבות,
שפיכות הדמים של האימפריה הרומאית,
הגלדיאטורים אלו מול אלו ומול בעלי חיים וכל האירוע הזה וכל זה.
ממה בנו, מאיזה כסף בנו את הקולוסיאום?
איך מימנו אותו? זה היה דבר מאוד מאוד יקר.
אומר לנו יוחאי,
מהכסף שבזזו מאוצרות המקדש,
איתו בנו את הקולוסיאום.
ושם בקולוסיאום גם שמו עבדים יהודים
להתחרות, שיגון גיורא ועוד, כאילו להתחרות וכל ה...
בזזו איש לא.
בזזו גם אוצרות כספיים וגם אוצרות תרבותיים. הגניבה הגדולה בהיסטוריה, כמובן, היא הגניבה של התנ״ך, של הנצרות.
שגנבה, כאילו אנחנו, זה גנבת זהות, אתם מכירים?
היום בעידן הזה יש גנבות זהות,
נכון? זה לא בעיה לגנוב זהות, הביומטרי וכל זה, הביומטרי מנסה למנוע את זה.
אבל אתה עושה את זה מה זה, אני מישהו אחר.
יש כאלה שקראתי, לא יודע, יש איזו תעשייה כזאתי בארץ,
של מין משהו כזה שאתה שם באוטו, ואתה לוחץ על כפתור ומחליף לך מספר רישוי.
אתה לוקח איזה, רואה איזה אוטו שירד מהכביש, משהו, אני יודע, איזה, איך קוראים לזה, משטובה כזאת?
מסמן את המספר שלו, הולך, עושה לוח רישוי,
ויש כאלה מקומות שעושים את זה, ואז הוא נכנס לכביש 6, לוחץ על הכפתור, ולכביש 6 הולכים את החיובים לאום אל פחם, לא יודע מה הם,
שילכו, יגבו משם, נראה אותם שולחים שם הוצאה על הפועל.
וככה, הוא נוסע לו ברכב, מקבל דוחות, חופשי, שם אותם על השמשה,
זה גנבת זהות,
הדבר הזה, כן?
קרה לי פעם.
קרה לי פעם שקיבלתי פתאום איזו הודעה מהבנק שהחשבון שלי הולך לחסם.
עיכול.
אמרתי, מה זה הדבר הזה? איך זה יכול להיות?
התחלתי לברר,
והתברר שהיה איזה דוח בחיפה
שקיבל מישהו, היה לו שם ערבי,
אבל תעודת זהות שלי, מספר תעודת זהות שלי.
כן.
ולא יודע איך זה. קיצור, אני לא יודע אם זו הייתה טעות של הפקח,
טעות בספרה,
או שאחר כך הוא ליבד תעודת זהות,
ואולי הוא מצא אותה, משהו כזה. בקיצור, אבל כאילו,
התקשרתי לה, יש מרכז לגביית חובות, משהו כזה, התקשרתי, הסברתי, ומיד ביטלו את זה.
אבל פתאום אתה נורא נבהל, רגע, מה קורה כאן, איפה,
אה, זה התעצבות שלי, ו...
טוב.
אז הוא אומר,
היה פה בזיזה
גם של כסף וגם של אוצרות תרבות,
ואוצרות זהות אפילו,
נכון?
הנוצרים קראו לעצמם
ישראל האמיתי.
אנחנו ישראל האמיתיות. הם המזויפים ואנחנו האמיתיות. זה כמו מעשה עם בן מלך ושפחה שהתחלפו.
נכון? מי האמיתי ומי לא.
וליבה קרעו!
קרע, סגור ליבה, ממש קרעו לה את הלב.
ובכל זאת לא ממך נעו מעגלותיה. רבותיי, זה הטיעון המנצח ביותר
של העורך דין מיכאל סערם של ישראל.
הרי
כדי שיהודי
יפסיק לסבול לאורך כל ההיסטוריה, הוא היה צריך לעשות מעשה אחד מאוד מאוד פשוט.
מה?
מה?
אתה יודע מה?
יפה אמרת, להתבולל, לא להתנצר, עוד צריך אפילו להתנצר.
חוזר את הפאות, עוד את הזקן, עובר דירה, משלט את השם משפחה, נגמר סיפור, זהו, נגמר כל הצרות, כל הרדיפות, קדימה, הכל פתוח לפניך.
לא,
לא,
לא נעו ממך מעגלותיה, מעגלותיה זה כמו המסלול התנועה של
גרמי השמיים, שלא זז ממקומו, הוא עושה כל הזמן אותו מסלול בלי סטייה, גם עם ישראל לא זז מהדבקות בבורא יתברך.
מספרים, היה איזה יהודי אחד שהיה צריך כסף.
חתן את הבת וכל זה, ואה, כבר אין, זה, אין ברירה.
הלך לכומר, אמרו, תשמע, אני חייב כסף.
חתן את הבת שלי, אמרו, אתה רוצה כסף? אין בעיה.
תנצל.
מתנצל? מה פתאום?
אתה רוצה כסף?
אומר, טוב, תקשיב, אני לא יכול להתנצל וזה, יהרגו אותי בזה, אמרנו, תקשיב, אני לא מבקש ממך הרבה וכל זה, אבל בוא נקבע סימן קטן שאנחנו נדע
שאתה לא יהודי יותר.
אומר לו, מה הסימן ההוא? הכומר אומר לו,
אתה לא אוכל יותר דגים בשבת.
זהו, כל מה שאתה יכול, רגיל, רק דגים.
הוא בא ללכת, הוא אומר לו, אין להם ברירה.
נכנס לכנסייה, עושה לו ככה וזה, קח את הכסף, הלך, עשה חתונה על הבת שלו וכל זה. עכשיו, הכומר לא פראייר.
שבת, הכומר עושה סיבוב, מציץ מהחלון, רואה את היהודי יושב,
שולחן שבת, דגים, ככה,
הכסף שהכומר נתן לו,
הוא מנגב את החומוס, מנגב את הרוטב, הוא אוכל דגים, אבסוד.
קומי נכנס ואומר לו, מה זה? אמרו לו, מה?
אומר לו, דגים.
אמר, היה לנו סיכום.
אמר, אני עמדתי בסיכום.
אמר, איך עמדת? אמר, תראה, כמו שנכנסתי לכנסייה, תעשה לי ככה,
קח את המים, אמרתי לי, אתה לא יהודי, אתה לא יהודי. אני עשיתי לדג הזה, אמרתי לו, אתה לא דגת העוף,
אתה לא דגת העוף. עכשיו, אי אפשר לאכול אותם.
לא נעו מעגלותיה, אומר העורך דין. היה להם את כל הסיבות שבעולם לחתוך ממך, והם לא חתכו.
אף אחד לא הכריח אותם. זהו.
שירו.
זמירה שבת וחשכת הגביר. עכשיו אומר העורך דין, תקשיב, היא עוד רגע מאבדת את הכוח.
הרי רציתי להגיד בהתחלה שהסיבה שעם ישראל בכלל לקח עורך דין זה כנראה כי כבר אין להם כוח לטעון בעצמם.
כבר הם כל כך חלשים ועייפים שהם כבר...
אז הוא אומר לו, תקשיב, אתה צריך גם להגביר לה את החיים.
זמירה שבת וחשקה תגביר לחפוץ קרבת דודה ותעביר מלב דאבת נשה ותסיר.
אומר העורך דין, אני מבקש פיצוי לא רק,
כמו שבבבא קאמה יש פיצוי על נזק,
על ריפוי, דברים ממשיים, אבל גם על בושת ועל צער.
מה עם פיצוי על העוגמת נפש שלה?
מה עם דאבת הנפש?
מה עם הדאגה שהייתה מלאביב?
אני רוצה שתשמח אותה.
אני רוצה שהגאולה תהיה לא רק גאולה פרקטית,
שיהיה להם ארץ ונקראת לארץ,
אני רוצה שהגאולה תהיה גאולה שתהיה לה טוב,
שהיא תרגיש שמחה, שהיא תרגיש שזה מה שאני רוצה.
לבקש אהבת כלולותיה תכלה שנה וקילוליה.
אז הוא אומר ככה,
נכיה בנחת לנווה רבצה.
ריבונו של עולם
אומר לו, אנחנו מבקשים בנחת
לנווה רבצה,
לא באלימות, לא בזה, שיהיה ככה.
רב נזנחת מדוד חבצה.
לפי גודל ההזנחה שהזנחת אותה,
ככה אתה צריך עכשיו לחפוץ בה.
שמעת?
לפחות מידה כנגד מידה, כמו שהיא הייתה זנוחה.
זה הרבי אומר, וגם הרב דרוקמן, זה איך צדיק לברכה, היה אומר.
ועל זה אנחנו לא נוותר, אני חייב להגיד לכם, על זה אנחנו נלך עם הקדוש ברוך הוא, בית משפט, עד בגץ נגיע.
בית משפט עליון.
אומר הרבי, אומר הרב דרוקמן, הגאולה היא צריכה להיות
לא גרם אחד פחות מכל הצרות שהיו.
קחו את כל הצרות שהיו, אצל השם יתברך, יתעלה, הבורא, אין אצלו עבר הווה עתיד, אין עבר.
כל הכאבים,
הסבל, הפרעות, השמדות שקרו לעם ישראל.
מהגירוש הראשון, מחורבן בית ראשון ועד היום, הכל כאילו קרה עכשיו אצל השם יתברך.
קחו את כל הכאב, הדמעות, הרצח, הנפשות, הדם שנשפך, הכול.
הגאולה צריכה להיות באותה עוצמה וקצת יותר, כי מידה מרוב...
מה? פי 500? פי 500. אנחנו לא נוותר על גרם אחד.
כלומר, מי שחושב שמה שיש לנו עכשיו, הטוב שיש לנו, זה מספק, זה ממש לא מספק.
זה לא מתחיל להתקרב לכל הצער והכאב שהיו מילאת חלקנו.
אז זה מה שהוא אומר לה.
רב נזנחת, לפי רוב ההזנחה,
מדוד חפצה. עכשיו החפץ של הדוד.
והיא כפורחת עלתה ניצה. עוד פעם, הוא מדבר על ה...
חוזר למשל הגפן, וכל מי שיש לו כאן גפן וראה גפן, רואה שהגפן בחורף נראית,
אתה אומר, מהדבר הזה לא יצא כלום.
מת לגמרי. אין כלום, כלום. שום ירוק, שום דבר.
בול עץ יבש.
ופתאום כשמתחיל האביב,
היא מתחילה לעלות עלים, ובקיץ היא מלאה בעלים, אתה לא מאמין לזה.
אז ככה עם ישראל הגאולה,
לא הבשילו אשקלותיה, תכלה שנה בגאולותיה. כשהוא אומר כאן כפורחת על תא ניצה, לא הבשילו אשקלותיה, הוא מדבר על גאולה מהירה.
אל תחכה שהאשקלות יבשילו, מהר, עוד כזה, מייד,
יזדרז.
עד כאן
העורך דין
טען כלפי המלך.
הוא הראה לו את האבסורד שבהתנהגות שלו,
הראה לו את הכאב ואת הצער, שיקף לו את הבדידות,
הראה שהיא הייתה נאמנת לו, והוא כביכול לא היה מספיק נאמן לה,
כי הוא עזב אותה. ממש, כאילו עשה עבודה.
כנראה תוך כדי המשפט העורך דין רואה
שקורה משהו אצל המלך שהוא טוען כלפיו.
ולכן הבית האחרון הוא מסתובב,
עוזב רגע את המלך ועובר לדבר אל מי?
אל הלקוחות.
הוא אומר להם, תקשיבו,
הוא הקשיב לי,
הוא הקשיב לי.
חזקו וגילו,
כי שוד גמר.
השוד הזה הולך להיגמר.
לצור אוכילו!
בריתו שמר.
זה לא נכון שהוא עזב את הברית.
הוא הודיע לי שהוא נאמן בבריתו וקיים במאמרו,
שהוא עומד מאחורי הברית. נכון שהיו כאן כל מיני אי-הבנות ותקלות והוא נעלם, וגם לכם היה חלק, אבל הוא לא חזר בו חלילה מהברית.
פירוש הדבר של לכם ותעלו לציון ואמר, הוא הבטיח לי שהוא יחזיר אתכם לציון, ואמר, סולו סולו מסילותיה.
מסילות, לסלול מסילות לקראת הזה,
ואומר להם, הסנגור, תחל שנה וברכותיה.
יש לנו את כל היסוד להאמין שבשנה הבאה, בעזרת השם,
תהיה שנה יותר טובה.
הפיוט הזה מתחיל באיזה קושי, אבל מסיים באופטימיות שהיא הכרחית לכולנו
ערב השנה החדשה. ערב השנה האחרונה של תשפ״ד יורד זמן חדש.
אומרים, למה לא מברכים את... הרי השבת היה שבת מברכים, ולא עשינו...
בחסילות אומרים שהקדוש ברוך הוא מברך את השנה החדשה.
אבל אומרים שהשנה החדשה היא באמת חדשה.
אז אתה לא יכול לברך דבר שלא בא לעולם.
כשירדה השנה לעולם, אתה יכול לברך את חשוון, כסלו טמת, אבל השנה החדשה עוד לא הגיעה, איך תברך מישהו שהוא לא פה?
אז יורד זמן חדש, אנרגיה חדשה לעולם, ואיתה כוחות חיים חדשים שבסופו של דבר
השיבו אותנו לציון,
תחל שנה וברכותיה. כשמחברים את המילים הנפלאות האלה למנגינה הבלתי רגילה
שיוצרת געגוע, מבינים שזה ממש השער
והכניסה
והפתיחה לראש השנה.
עכשיו תשירו, נרי, את הטנפו בזה.
תן, תוביל אותם, כי פה אנשים, לא יודע איפה הם יסתובבו.
אז זה הולך ככה.
אחות קטנה תפילותיה עורך ועונה תהילותיה אל נרפנה למחלותיה
תכלה שנה וקללותיה, בית אחרון, חזקו וגילאו כי שודי גמר,
לעץ ואוכלו בריתו שמר,
לחם ותעלו לציון ואמר,
סולו סולו מסילותיה תאחל שנה וברכותיה
