טוב, רבותיי, אנחנו לומדים כאן
פרקי חסידות
בדרך כלל טניה, אבל עכשיו בחודשים האל, בחודש אלול,
אנחנו עוסקים בהכנות טובות לראש השנה.
למדנו,
הקדשנו שני שיעורים למאמר המלך בשדה,
והיום נלמד מאמר
נוסף מספר ליקוטי תורה של אדמו״ר הזקן,
על הפרשות שלנו, פרשת ניצבים.
המאמר הזה הוא בעיניי דרמה עצומה, פצצה ממש,
וננסה ביחד להתבשם ממנו.
פרשת ניצבים, אני אגיד קצת כמה מילים בעל פה ואז ניכנס לאותיות, בסדר?
פרשת ניצבים,
לפי הסדר שקבעו לנו חכמים, נקראת תמיד,
יש דפים, מספיק נראה לי,
נקראת תמיד לפני ראש השנה.
כלומר היא מהווה איזה מין הכנה הכרחית.
ניצבים וילך או ניצבים לבד,
שנה זה מחובר.
ויש טעמים פשוטים. לדוגמה, שכל פרשת התשובה בתורה, פרק ל', מופיע בפרשת ניצבים. אז זה דבר בעיתון הטוב לקרוא
את פרשת התשובה לפני ראש השנה.
וגם הציווי לבחור בחיים,
ובחרת בחיים, אתה בזריך, גם זה מופיע.
למען חייך, גם זה מופיע.
אבל אדמור הזקן שם פה את המבט על תחילת הפרשה,
ושם מופיעה מילה שהיא מופיעה גם לפני כן בתורה אבל כאן היא מקבלת דגש מאוד מאוד מיוחד וזאת המילה ברית
לעבריך בברית אדוני אלוהיך ובעלתו אשר אדוני אלוהיך קרוא את עמך היום.
וצריך לברר מה הסיפור של ברית.
איך אומרים ברית באנגלית?
קווננט. קווננט, נכון?
קווננט.
זה המילה.
עליינס זה יותר שיתוף, כן, שיתוף פעולה, כאילו, בעל ברית, עליינס זה בעל ברית,
ברית זה יותר,
כל פנים,
בסדר? ברית, ברית.
אז באמת הוא מנסה רגע לפרק את זה,
ולנסות להבין מה הסיפור הזה של הברית.
עכשיו,
ההקדמה של המאמר הזה, כמו שנקרא מיד, זה שקודם כל כדי להיות באזור של ברית,
אנחנו חייבים להיות עם עוד אנשים.
אתה קורא את ברית עם עוד אנשים,
אתה מבין שלא הכל נמצא אצלך, ולכן הפרשה מתחילה
בפסוק שהוא לכאורה תרתי דסתרי. מצד אחד,
אתם ניצבים היום כולכם לפני השם אלוקיכם, אז כולכם זה כולכם.
אבל אז היא מפרטת.
פרשכם שבטכם זה קניכם שוטריכם כל אדם ישראל.
טפכם נשכם גירך אשר יהיה קרב מחניך, חוטא ביתך שאוהב ממך. עשרה טיפוסים או עשר מדרגות אם תרצו, או עשר כיוונים בעם ישראל, קבוצות בעם ישראל.
פירוט כזה. למה? כי נכון שיש כלל, אבל הכלל הזה מורכב מפרטים מרובים, ואתה צריך להיות חבר של כולם.
הברית היא אירוע כללי, אבל
מה שמעניין אותו בעיקר זה מה הצורך בברית. מה הסיפור?
אם אני רוצה להיות חבר שלך, אני אהיה חבר שלך. אם אני לא רוצה להיות חבר שלך, אני אהיה חבר שלך. מה מוסיפה הברית
ומה היא גורעת?
מה המקום שלה?
אחרי שנבין מה זה ברית,
אנחנו ננסה להבין את המשמעות של העובדה ששבוע לפני ראש השנה,
לפני המשפט, לפני הדין,
אנחנו כורתים ברית,
ממה שמדברך, בסדר?
הוא כורת איתנו, אנחנו כורתים איתו, כי ברית בהגדרה זה דבר הדדי.
דבר הדדי, זה לא דבר חד צדדי, זה דבר הדדי.
כורתים ברית שניים, נכון?
אברהם כורת ברית עם אבימלך.
יצחק גם כורת ברית עם אבימלך. לבן ויעקב כורתים ברית, נכון? ויכרתו שניהם ברית. אז ברית, השורה היא ויכרתו שניהם ברית. אז טוב.
אז אני רוצה קודם כל להגיד את זה בעל פה,
ואז נקרא את זה בפנים, כי האותיות כאן הן מאוד מאוד בהירות ומחכימות ביותר.
תראו,
באמת
זאת שאלה סופר רלוונטית.
ממש,
הדיבור כאן של אדמור הזקן זה נוגע באחד מהסוגיות שאנחנו כרגע נמצאים בתוכן,
ואני אשתף אתכם.
היום יש מי שבודק, ויש כאלה שבודקים את כל הנתונים של החתומות בעם ישראל, כמה מתחתנים, כמה מתגרשים וכולי,
אז בשנים האחרונות ישנה תופעה הולכת ומתרחבת
של זוגות
שהם חיים ביחד כאיש ואישה לכל דבר ובכל עניין, יש להם ילדים והם לא מתחתנים.
לא מתחתנים בכלל, לא רק כשאתם מתחתנים חתונה יהודית.
תגיד אולי הם לא רוצים חתונה יהודית, לא יודע מה, הרבנות מאיימת עליהם, רוצים חתונה רפורמית או משהו כזה, לא, לא, הם לא מתחתנים, לא יהודי, לא רפורמי, לא כלום, לא מתחתנים.
וכשאתה שואל אותם מה הקטע,
למה אתם לא מתחתנים?
אז אומרים לך,
למה להתחתן? כאילו, למה להסתבך?
טוב לנו ביחד, אנחנו נשארים.
אם מחר לא יהיה טוב,
למה לשים כבלים על עצמנו?
אם, כאילו, מה? אה, מסיבה? נעשה מסיבה. בסדר, כאילו, מה?
אבל למה להעמיס עכשיו כל מיני התחייבויות שאחרי זה קשה לפרק אותן, וקשה להיפרד מהן, וצריך, בטח, בטח, אם זה ברבנות,
ואחרי זה צריך גט ודברים מסוימים, אבל גם זה לא ברבנות,
זה רק הלכת לבית משפט
ולעשות כל מיני דברים. לא רוצה, תן לנו. טוב לנו ביחד, אנחנו חיים טוב ביחד, נחמד לנו ביחד.
בעזרת השם עד מאה ועשרים, אבל אם לא יהיה טוב, אני לא רוצה עכשיו להתחיל את זה. זהו, לא טוב,
כל אחד מביא את המשאית שלו,
קח את הדברים, הולך, מה הבעיה? יש ילדים באמצע, בסדר, נעשה משמורת משותפת, מה שצריך.
זו תופעה.
זה לא אחד ולא שניים.
חיים ביחד הרבה זמן
בלי ברית בעצם, בלי הקשר.
זה מציף את השאלה, באמת, אז באמת למה לא?
מה הבעיה?
ועל זה מדבר אדמו״ר הזקן.
אני אומר עוד פעם, אנחנו קודם כל נעסוק במשל,
אבל הממשל הוא דרמטי ביותר. אם אנחנו נלך על הממשל, אנחנו דרמה.
והוא,
אתם יודעים מה, זה כל כך ברור, בואו נקרא את זה ביחד.
חבל שזה.
תדאגו רגע לאות ב',
בסדר?
אך דרך פרט, איך הוא דרך הייחוד ומהו עניין התשובה, ולמה דווקא בראש השנה בעירה כתוב אחר כך בפרשתנו לעוברך בברית.
והעניין
כמו למשל שני אוהבים שכורתים ברית ביניהם
שלא תפסוק אהבתם
שאילו היה הדבר בעמוד השני בעמוד 4 בעמודה השנייה שאילו היה הדבר שהאהבה תלויה בו
קיים לעד
לא היו צריכים לכריתת ברית ביניהם
אלא לפי שיראים שמא יבוטל הדבר ובטלה האהבה
או שמא יגרום איזה מניעה מבחוץ
ועל ידי כריתת הברית תהיה אהבתם אהבה נצחית
בל תמות עולם ועד, ולא יפרידם שום מניעה מבית ומחוץ.
טוב, זו ההגדרה הראשונה, תכף הוא יגדיר עוד.
שני אנשים מאוד אוהבים לך את השם.
מאוד אוהבים.
אהבה,
נגיד בין בני זוג,
היא כוללת בתוכה גם הרבה מאוד נעימות.
נחמד לנו ביחד, טוב לנו ביחד, את יפה בעיניי, אני יפה בעינייך.
הכל מתוק, הכל...
אז תוך כדי האהבה הזאת אומרים, רגע, רגע, אבל אני כל כך אוהב אותך,
ואת כל כך אוהבת אותי,
שמרוב האהבה אני שואל את עצמי, רגע, ומה יהיה אם יום אחד את לא תהיי יפה כמו שאתה עכשיו? או מה יהיה אם אני לא אהיה יפה?
או מה יהיה אם אני אהיה פתאום אני אזדקן, אני אהיה דמנטי, ואל תהיי חולה? כאילו, מה?
ברגע הזה שאנחנו כל כך אוהבים, אנחנו אומרים, אנחנו לא מוכנים לוותר.
בשום פנים ואופן אחד על השני.
גם אם כל הסיבות,
הרי אף אחד לא מתאהב סתם, נכון? אתה מתאהב כי אתה רואה
תכונות טובות, מידות טובות, נוצר קשר רגשי, יש גם משיכה גופנית, יש שלל סיבות.
אבל אחרי כל שלב הסיבות האלה, יש איזו נוכחות לעצם הקשר עצמו.
ואז האוהבים האלה אומרים, אוקיי,
אנחנו רוצים להנציח את הקשר שלנו באופן כזה שגם שהסיבות שהובילו אל הקשר יפסיקו להתקיים, הקשר יישאר.
זו הברית.
כשאיש ואישה עומדים מתחת לחופה, והאיש אומר לאישה, הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל,
הוא לא צריך להגיד לה את זה בשביל שהכל יהיה בסדר ונחמד. זה ברור.
אם הכל יהיה בסדר ונחמד, בעזרת השם שיהיה תמיד טוב לעם ישראל, אז הכל סבבה, אז הם ימשיכו עד מאה ועשרים. האמירה הזאת נאמרת בדיוק בשביל הרגעים או הזמנים בחיים שבהם הדברים מתחילים להסתבך.
ויש דברים כאלה, פתאום אחד מבני הזוג נהיה חולה, פתאום הוא נהיה זה, פתאום האישה פתאום מתקשה ללדת, וכל מיני דברים שהחיים מזמנים.
אז מה קורה? האם ברגע, בקיצור, השאלה היא כזאת, האם הקשר הזה הוא רק קשר אנושי?
ואם הוא קשר אנושי, כל עוד הסיבות שמקיימות אותו היו קיימות, אז הוא יתקיים,
ואם הסיבות יפסיקו, אז הוא ייפסק.
או שאנחנו מבינים שבתוך הקשר שלנו קיימת איזה השאר רוח,
איזה נשמה כזאת,
שהמעשים הם רק ביטוי של הקשר, אבל הם לא הקשר בעצמו, אבל אחרת אנחנו רוצים לקשור אותו בברית, ולהגיד, אנחנו רוצים שהקשר הזה יישאר נצחי.
גם כשהסיבות
יפסיקו להתקיים.
וגם עם בני זוג, הכל בסדר, אבל הם
גם פשוט הזדקנו ביחד, אז מה נמצא כאן עכשיו? הקשר עצמו.
הקשר עצמו.
אז הברית של האוהבים היא ברית מחשש מה יקרה לאהבה כשהסיבות שמזינות את האהבה ייחלשו או ייעלמו או שתהיה איזה מניעה מבחוץ.
הוא ממשיך ואומר,
והיינו מפני שעושים ביניהם קשר אמיץ וחזק
שהתייחדו והתקשרו באהבתם בקשר נפלא ולמעלה מטעם ודעת.
שאף על פי שהטעם והדעת היה צריך לפסוק אהבה או לגרום איזו שנאה, לפעמים אתה אומר מצד הטעם והדעת, יאללה מה?
אף על פי כן מחמת הכריתות ברית
מוכרח להיות אהבתם לעד קיימת,
וזה קצת תרתי דה סתרי, כי אם זה מוכרח אז לכאורה זה לא אהבה,
אם זה אהבה זה לא מוכרח.
אבל יש צד שאנחנו מוכנים להתחייב עליו, של מחויבות.
מחויבות, שאלה אני כל כך אהבה.
אוהב אותך, שאנחנו רוצים לקשור את האהבה שלנו לקשר נצחי,
שכאילו המעשים לא ישפיעו עליו.
בסדר?
כן.
דברים מאוד...
היה אחד הצדיקים,
היה סבא מנתניה, שמעתם עליו?
היה צדיק, אמרו לו סבא מנתניה, הוא היה ניצול שואה.
כשיצא מהשואה,
אז הוא עשה איזה נדר,
הוא אומר, איך אני
בלי ברכה?
אז הוא אמר, אני אתחתן עם אישה נכה.
ככה הוא מתחתן, אשתו הייתה נכה.
אני חושב שנולד עם ילד אחד,
אבל זה כאילו, אני אביא את האהבה לקצה.
ברית.
צדיק.
דמות כזאת של...
אז יש דבר כזה.
התורה אומרת לנו, אתה רוצה להלמד ילדים,
משפחה,
רק בתוך ברית.
אתה לא יכול לסמוך
רק על ה-good willing שלך.
אתה צריך להגיד, הקשר הזה, אני רוצה לנעול אותו איתה.
זה לא נעול לגמרי, כי יש תמיד גירושים.
שיש אפשרות כזאת, בסדר, אבל גירושים באמת זו אפשרות רחוקה.
בבסיס, הקשר הזה הוא לא רק סך הרצונות והאהבות שלנו, אנחנו מבינים שגם הקדוש ברוך הוא נוכח בקשר הזה. אם איש ואישה עמדו מתחת לחופה,
אז היה שם עוד
שלישי ביניהם, זה הקדוש ברוך הוא,
והוא כאילו הכריז על הקשר הזה, לא כאילו הכריז על הקשר הזה.
ואת הדבר הזה אנחנו רוצים לנעול בברית,
כדי שגם במקומות שבהם יהיה לנו יותר קשה, ולא נבין אחד את השני,
ודברים, המציאות תשתנה, ותהיה אולי,
אתם יודעים, יכול להיות נגיד אדם, אישה התחתנה, אם מישהו היה עשיר.
הוא היה עשיר והיו צפויים לחיים טובים.
ווילסי לייף, ככה וכל זה.
וגלגולי החיים, ירד מנכסיו.
ממש ירד, ירד מנכסיו. אז מה עכשיו?
אז אם זה, תשמע, התחתנו, היה מדובר, עכשיו אתה...
מצד הסיבות, אפשר להגיד שרוב הסיבות שהובילו את הקשר, הנעימות, הנחמדות,
רמת החיים הכלכלית, לא מתקיימות.
אם אין ברית, הקשר הזה יתפרק.
אבל אם יש ברית,
אז מה אישה אומרת לבעלה?
תקשיב, אני איתך עשיר,
אני, זה, אנחנו ביחד.
אשתי לימדה אותי את הדבר הזה
לפני הרבה שנים. אשתי מאוד היה חשוב להתחתן עם מישהו שלומד תורה.
אברך, כאילו שהיא אברך.
היא נפגשה רק עם כאלה, לא נפגשה ארבעה.
וכשאנחנו נפגשנו, אז אני, זה באמת היה תכנון שלי.
עכשיו, אין אברך שאין לו איזה משבר בחיים,
שנה אחרי שהתחתנו,
אבל פתאום היה לי איזה מחשבות ללכת ללמוד באקדמיה.
התחלתי לבדוק כל מיני דברים, מקצועות פה, מקצועות. אבל אמרתי לעצמי, מה אני אגיד לה?
מה, איך היא נורדת מתאכזב? מה, אני אדע כמה היא רצתה.
אז טוב, אבל היא ראתה ככה שהפנים שלי כאלה מעוננות.
אז היא אמרה לי, מה,
אמרת, תקשיבי, אני לא יודע, אני מתלבט.
זה כבר, סיימתי שיעור בה, ואני לא יודע אם אני רוצה להמשיך ללמוד או ללכת ללמוד תואר.
אני לא, אני לא, אבל אני לא יודע מה...
אז היא אמרה לי, תראה, זה הכל
לפני החתומה.
אבל בחופה כרתנו ברית.
אנחנו ביחד, לא משנה איפה אתה הולך לפה, אנחנו ביחד.
אהה, זה שחרר איזה...
בסדר, יכול להיות שגם זה עצמו גרם לכך ש... בגלל שזה היה משוחרר,
אז יכולתי גם להמשיך לבחור, ללמוד תורה.
עוד
משפט ששמעתי שמאוד נגע בי.
הסיפרתי את זה פה נראה לי
על הלל פלאי הכלה שלו. סיפרתי את זה פה, לא?
הוא סיפר את זה, הרב הלל פלאי, הכלה שלו עברה תאונת דרכים
והם נקטעו לה הרגליים,
שנשלח להם רפואה שלמה.
אז הוא מספר שהיא שאלה את בעלה, הם היו בסך הכל זוג טרי,
שלושה חודשים היו נשואים.
אמרו לה, תגיד, היית מתחתן איתי אם היית יודע?
שאלה את בעלה, זו שאלה.
זו שאלה על הפנים, אמיצה כזאת.
אז מה היית עונה?
בטח, וזה, שאני חושב שאני מכיר את האופי שלך, את האישיות שלך. כאילו, לא, הוא לא ענה את זה. הוא ענה תשובה בעיניי בלתי רגילה. הוא אמר לה, תראי, ברור שאם הייתי יודע,
אם היו יוצאים לי קלה בלי רגליים, לא הייתי הולך על זה.
הוא אומר, אבל
אם זה היה קורה לך לפני החתונה, זה היה קורה לך.
ברגע שזה קרה לך, אחרי החתונה זה קרה לנו.
להבין, להגיד, קרה לנו.
זה הברית.
זה הברית.
הכל השתנה, מהקצה אל הקצה, התחתנת עם
אדם מתחתן עם אישה בריאה, פתאום היא קטועת רגליים. זה שינוי דרמטי לכל החיים מכאן ועד היום האחרון.
נכון?
זהו, החיים השתנו.
הברית,
אם זה לא ברית אז אתה כל הזמן אומר, טוב,
סוג של, לא על זה קראתי, לא על זה הייתה עסקה.
ברית אומרת, אנחנו ביחד.
אז בקיצור, הברית עולה מעל המעשים.
ממשיך כאן אדמו״ר הזקן.
והיינו מפני שעושים ביניהם קשר אמיץ וחזק,
שהתייחדו והתקשרו באהבתם בקשר נפלא, הוא למעלה מטעם ודעת.
למעלה מטעם ודעת.
שאף על פי שהטעם והדעת,
או לפי, סליחה,
שאף שעל פי, כן, הטעם והדעת היה צריך לפסוק אהבה או לגרום איזה שנאה,
אף על פי כן,
מחמת הכריתות ברית
מוכרח להיות אהבתם לעד קיימת. זה גורם לך להתאמץ מאוד על אהבה.
ועל כל פשעים תכסה אהבה.
בקשר זו ובקשר עמיד זהו. לפי שבאו בברית והתקשרות כאילו נעשו לבשר אחד,
וכמו שלא יוכל לפסוק אהבתו על עצמו,
כך לא יפסוק מעל חברו, וזה למשל נפלא,
כן?
כי האדם עף על עצמו תמיד.
במיוחד אם הוא מרוקאי, המרוקאים עפים על עצמם מאוד איזה. נכון, נכון, איך אומרים לו? כל יום אני יפה, אבל היום הגזמתי.
נכון, כל יום.
אדם אין דפק אותי שהוא מבסוט על עצמו.
נכון, אדם אוהב את זה. עכשיו, גם כשאתה כבר נראה, וואלה, איך הסתכלת במראה לאחרונה, איך אתה נראה,
מה נסגר איתך, אתה כבר פה, הכל טוב, אני אומר, אדם מבסוט על עצמו, יש לו הודעה אחת, הוא...
טוב,
אז כמו שאדם על עצמו, יש לו שק תירוצים להסביר למה הוא בכל אופן אוהב את עצמו, למרות שיש תירוצים כאלה ואחרים, למה לא? אז ככה, ככה גם על הזולת.
ולכן נקרא בלשון כריתת ברית,
כמו שכתוב, אשר כרתו את העגל ויעברו בין בית הרב.
כלומר, להיות שניהם עוברים בתוך גוף אחד, להיות לאחדים.
הרי מה עושים בברית? כורתים איזה עגל,
קורצים אותו לשתיים,
וכורתי הברית עוברים בין בית הרב, כמו ברית בין הבתרים.
כלומר, אנחנו נכנסים לתוך איזה מרחב שהיה אחד לפני כן,
מרחיבים את העגל ונכנסים בתוכו.
זה מהות כריתת הערבית בין שני אוהבים.
עכשיו, בואו ננסה להבין את המשמעויות.
והנה,
ככל המשל הזה עשה לנו השם אלוהינו. דכתיב,
הנה אנוכי קורא את ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות.
פירוש למעלה מן הטעם והדת. הפסוק הזה שנאמר בחטא העגל, בכי טיסה,
בעצם מתאר פה קשר בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, שהוא למעלה מטעם ודת.
וכמו שאמר דוד ליהונתן, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים,
כי על ידי יג מידות רחמים,
שהמשיך משה רבנו
עליו השלום,
נעשה כביכול כריתת ברית והתקשרות לקדוש ברוך הוא עם ישראל לעורר את האהבה וסלחת לעבוננו כרעבור
שלא יהיו עבונותיכם הבדילים כי חלק השם הוא וכו׳. טוב בואו ננסה רגע להבין מה הוא אומר כאן זה משמעויות בלתי רגילות בואו נשתמש רגע בדוגמה של דוד ויונתן בסדר כשדוד ויונתן כורתים ברית
אין שום בעיה עם הדבר הזה
כלומר דוד עדיין לא הוא אדם לא ידוע
הוא לא ידוע
כלומר הברית של דוד יהונתן נכרתת מיד אחרי שדוד הורג את גוליית, נכון? ואז כתוב
ויהי ככלתו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויהווהו יהונתן כנפשו ואז כתוב ויכרות יהונתן מדוד ברית באהבתו אותו כנפשו ויתפשט יהונתן את המעיל אשר עליו ויתנאו לדוד ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד חגורו וכולי
זה הכל טוב ואז מיד כתוב אחר כך מה
וייצא דוד בכל אשר ישלחנו, שאול ישכיל,
ויסימאו שאול על אנשי המלחמה,
ואיתה בעיני כל העם, וגם בעיני עבדי שאול. כלומר, זה בסדר גמור, יונתן מאוד אוהב את דוד, דוד אוהב את דוד, כורתים ברית,
דוד גם נאמן לשאול,
דוד יוצא בשליחות שאול, אז הכל בסדר.
אז זה קשר הגיוני או לא הגיוני?
כן. הגיוני!
אבל יונתן, מרוב שהוא אוהב את דוד, מה הוא עושה?
הוא כורת איתו ברית.
מה מתברר בהמשך?
שכל הדברים שהחזיקו את הקשר הזה
מתמוטטים אחד אחרי השני.
דוד נהפך מהר מאוד לאויב מספר אחת של שאול.
שאול רודף אחרי דוד.
שאול אומר ליונתן, אם דוד חי, אתה לא תהיה מלך.
כי כל עוד בן ישי חי על האדמה, לא תיכון אתה ומלכותך. כלומר, דוד ויונתן נמצאים עכשיו במסלול שתי רכבות שנוסעות אחת מול השנייה, צריכות להתנגש זו עם זו.
אין שום סיבה הגיונית
שהקשר הזה ימשיך, כי הוא פשוט שורף את הכל.
איך שאול אומר ליהונתן,
בן אהבת המרדות,
יודע אני כי בוחר אתה בבן ישי לבושתך ולבושת רבת אמך,
מפיבושת יש שם. בקיצור, אתה...
ובמקום הזה נבחן הקשר. מה מתברר? שלמרות שאין שום היגיון,
הקשר הזה נשאר.
ולכן אמר דוד ליהונתן,
נפלאה תאוותך לי מאהבת אשים.
אתם מכירים את הוורט?
וורט יפה מאוד.
איזה נשים?
מאיזה נשים?
נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים. איזה נשים?
אולי מדובר פה על נשים ספציפיות.
אז אומרים,
נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים, הכוונה אהבת אישה לרעותה.
אהבת רחל ללאה.
הרי רחל הייתה צריכה להתחתן עם יעקב,
נכון?
ואז לבן החזיר את ה...
שם את לאה במקום, ורחל נתנה את הסימנים.
וואו, איזה אהבה בין רחל לבין לאה.
אומר דוד ליונתן, האהבה שלך אליי יותר גדולה מאהבת רחל אל לאה. מדוע?
מפני שבסופו של דבר יעקב התחתן גם עם רחל, נכון? הוא לא, אז גם רחל נישאה ליעקב, אבל אתה ויתרת לגמרי על המלכות.
אה, כלום.
ויתרת לחלוטין, ויתור, אז יותר אפילו מאהבת רחל אל לאה.
נפלא מאוד, בסדר.
אז הקשר הזה הוא קשר חי,
חי, קשר שיש בו,
שהוא מחזיק את עצמו גם בלי הציוד ההיקפי שאמור
שאמור להחזיק אותו.
אז זו הדוגמה שהוא מביא. אוקיי, עכשיו בוא נלך אל הממשל.
מה זה אומר על הקשר בינינו לבין השם יתברך?
תתרגמו את זה.
מהם המעשים שמתדלקים את האהבה בינינו לבין הקדוש ברוך הוא?
טוב, המצוות, בסדר.
מתי אנחנו ניבחן על המעשים האלו?
בדיוק בעוד שבוע, בראש השנה, יום הדין.
יא חביבי, בוא נבדוק מה עשית.
דנים את האדם, מפה, משם, כל הספרים נפתחים וכו'.
שבוע לפני,
קורא לכולנו הקדוש ברוך הוא לבית הכנסת בשבת, ואומר, תקשיבו, רק אני רוצה להגיד לכם משהו קטן, לא משנה מה יהיו המעשים,
אנחנו ביחד.
אתם שמעתם דבר כזה?
לא משנה מה יהיה, שלא יהיו לכם אשליות לגבי עצם הקשר.
אנחנו, יהיה לנו דיבור.
אולי אני טיפה אנזוף בכם, אולי אני טיפה זה, אבל שלא תתבלבלו, כן?
שיש פה איזה ספק על עצם הקשר.
הקשר שלנו הוא למעלה מטעם ודעת, הוא לא תלוי במעשים.
מן הראוי שקשר כזה יבוא לידי ביטוי במעשים ראויים, אבל אם המעשים יפסיקו להתקיים,
זה לא משליך על עצם הקשר.
עכשיו תראו איך הגישה הזאת מצד השם יתברך מהדהדת
גם אצלנו.
אני אומר כאן איזה משהו שצריך להעריך בו.
ראש השנה בתורה לא מופיע שהוא יום הדין,
גם לא במשנה.
למעשה כשחושבים על זה זה קצת מוזר שהוא יום הדין כי הדבר הכי הכי מובן בתורה זה שראש השנה הוא יום המלאכה.
בתורה כתובים פסוקים מינימליים ביותר לגבי ראש השנה.
בויקרא ובמדבר יום תרועה יהיה לכם, זיכרון תרועה יהיה לכם.
הגאונים כבר אמרו שתרועה זה עניין של המלאכה ולכן אנחנו בראש השנה.
מה אנחנו?
נזכרים לפני המלך שהוא המלך שלנו.
בדרך כלל ביום של המלאכה זה דווקא יום של חסדים, לא של דין.
יום של המלאכה מתואר הכי טוב במגילת אסתר דווקא.
שכשאחשוורוש עושה משתה להמלאכה שלו,
היי, תן משקה כיד המלך, יש מלכות רעה, והנחל המדינות עשה, וכולם מרוצים.
תנסו להיזכר,
בקונינג של המלך צ'ארלס היה השנה, נכון? מתי זה היה?
זה היה באייר.
חודש אייר צ'ארלס היה את ההכתרה שלו, את ההשבעה שלו, את ההכתרה, את זה.
אז מה היה? הכל היה שם שבוע שלם של חגיגות.
והמלך יוצא, ושם עושים חנינה לאסירים,
ועושים הנחות במיסים, ועושים כל זה. המלך. זה דווקא לא יום דין.
זה לא יום דין.
זה יום של המלכה.
טוב, במשנה כתוב
כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, גם זה לא דין.
גם זה לא דין.
כי גם כן מקובל שביום ההמלכה עוברים לפני המלך.
יוהיינסטי, יוהיינסטי, יוהיינסטי, נכון, נתקופים, מה?
נתקופים, כאילו אתה בא להראות לפני המלך, זה סוג של כבוד, אבל זה לא דין.
הגמרא כבר מדברת על דין, בסדר? משפט.
ואז הגמרא שואלת, רגע, רגע, מה קורה כאן? אם יש משפט,
לא יודע אם הייתם פעם במשפט, בצבא, יש משפט בצבא, אתה מחכה שם בחדר, שם בהמתנה ליד המשרד של המגד,
אתה אומר, הוא יגיד לי ככה, אני אגיד ככה,
המסע אומר לך, אתה נכנס, תצדיע, וזה, אם אתה יוצא זכאי, אתה מצדיע,
אם אתה חייב, אתה לא מצדיע, נכון? יש כל מיני כללים כאלה וזה, כל מיני...
אתה כזה בלחלה, יש מתח, אתה דרוך.
לעומת זאת,
עם ישראל,
ערב ראש השנה,
מסתפרים.
כבר קבעתם תור לספר?
אה?
די לא, אבל איפה שאני מסתכל על זה ספונטני. ספונטני?
טוב, ליד הדירה, טוב. יש כאלה שהם, אתה יודע, לא צריכים להשקיע יותר מדי.
הקדוש ברוך הוא עשה את העבודה. חצי עבודה על השם יתברך, חצי נשאר לנו.
אז איך סבתא שלי הייתה אומרת,
כשהיו באים הדודים ואוכלים וזה, הייתה אומרת להם,
סוויס ללאו, סוויס לעבדו.
חצי לאלוהים וחצי להעבד שלו. אכלת? חצי, תברך עכשיו, גם חצי ל...
לא, אוקיי.
אז מסתפרים,
מתגלחים,
מבדים חגיגיים, ראש השנה,
נכון?
מדהים, חגיגי, יפים,
צעודת חג, שולחן ערוך,
אור,
סימנים על השולחן, דבש, תפוח,
אוכלים דברים טובים, אוכלים רק אצל המרוקאים, לא אוכלים חריף,
לא אוכלים, מה?
לא אוכלים גם שחור,
לא חמוץ, גם פלפל שחור, אין פלפל שחור,
הכל פלפל לבן, בעיה.
לא, זה טין שחורי, כן, הכל לבן, הכל מתוק, הכל כזה.
מבסוטים.
הלו, יש לך משפט, מה נסגר?
ככה נראה אדם שיש לו משפט?
מה אני נסגר איתך?
לא, הכל...
צותי, שמחים כולם, עודו לה שם כי טוב.
אז אפשרות אחת להגיד, תשמע, המשפט אני מתעלם ממנו.
אפשרות שנייה להגיד,
אני בטוח שאני אצא זכאי.
מי יכול להגיד שייצא זכאי בדין?
מי יכול להגיד?
משפט, משפטיך תהום רבה.
האפשרות שאדמו״ר הזקן אומר כאן היא שאני שמח על מה?
על עצם ההזמנה למשפט.
אתה יודע מי קראתי למשפט?
המלך, הוא קראתי למשפט.
אני הזה ש... מה יש שם? אבל עצם העובדה שהוא קראתי למשפט,
מה מראה?
אני חשוב.
אם לא הייתי חשוב, הוא היה אומר, תעשה מה שאתה רוצה, אני לא...
הוא קרא לי.
על עצם הקריאה עצמה, אני מבסוט, אני שמח.
בעזרת השם שגם יהיו דברים טובים, אבל אני אבוא, אני אהיה,
ב-8 בבוקר אני אהיה ראשון שם.
יעמוד בפתח של הדלת. כן, המלך קרא לי.
אולי הוא ינזוף בי, אולי הוא זה, אבל הוא קרא לי.
עצם הקריאה.
זה עצם הקשר.
זה הברית.
זו הברית. עכשיו יש... סליחה, מה?
כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון.
נכון? ומה עם... אז מה?
זה נושא ארוך, אבל הוא בעצמו מבאר שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, זה ב...
זה עם ישראל.
בואו נדבר, כל אחד אחד, מה עושה, מה לא עושה, מה זה? בסדר?
זה מה שאומרים שהוא סוקר את היכול,
הכל יכול וכל עולם יחד. הוא רואה את הכל בסקירה אחת ומעביר אחד אחד.
הכל בסקירה אחת זה כל העולם. זה מבט אחד, זה עם ישראל, כמו שאתה סופר יהלומים.
כל יהלום, מסתכל עליו.
אז יכול להגיד ליהלום, מה אתה מסתכל עליו? מה, תוריד את העיניים שלך ממני, אתה עושה לי עין הרע.
אומר לו היהלומה, מה נראה לך, שאתה זרקון?
אתה יהלום, מסתכל עליך, מסובב אותך, בודק אותך היטב, רואה איזה רמת הניקיון,
רמת הגודל, רמת השיוף, רמת החזר האור, מה הצבע שלך וכו'. לא.
עצם הקריאה של הקדוש ברוך הוא אלינו
היא השמחה, היא הברית.
אז כאילו יוצא שקצת לפני המשפט
אנחנו קצת מעקרים את המשפט,
אנחנו מאוד מאוד מגבילים אותו. המשפט היה לעסוק במעשים,
אבל אומר הקדוש ברוך הוא, מעשים למעלה, מעשים למטה,
הקשר הוא קשר בא להינתק.
הוא קשר בא להינתק.
זה כמו אבא וילדים, נכון. הילד יכול,
באמת זה טעות,
ואולי הכי חמורה ההורית, שהם קושרים את עצם הקשר למעשים.
אבל ילד יכול לעשות ככה, וגם, תקשיב, אתה הבן שלי, לא משנה מה תעשה, לא משנה כמה, אנחנו, אתה הבן ואני אבא,
או את הבת ואני אבא. זהו, אנחנו תמיד, עכשיו בוא נצעק עליך, מה אתה, אתה מתנהג, מה קורה לך, תשתנה, וזה.
אבל שלרגע לא תחשוב שזה,
פה הבית שלך, זה מה שהוא אומר.
בואו נקרא את זה עוד פעם.
והנה ככל המשל הזה עשה לנו השם אלוהינו,
דכתיב, הנה אנכי קורא את ברית, נגד כל עמך אעשה נפלאות.
נפלאות, קשר פלאי.
פירוש למעלה מן הטעם והדעת, וכמו שאמר דוד ליהונתן,
נפלאה את אהבתך לי מאהבת נשים.
כי על ידי י' מידות הרחמים שהמשיך משה רבינו על אבא שלום, נעשה כבכול כריתת ברית והתקשרות לקדוש ברוך הוא עם ישראל,
לעורר את האהבה הנצחית וכולי.
עכשיו,
מה הקול שמבטא את האהבה הזאת?
הקול הוא קול השופר.
מה יש בקול השופר?
זה קול פשוט,
מאוד לא מתוחכם,
קול של בהמה, נכון?
פשוט כזה קול.
אתה אומר, בין אוהבים, אתה אומר, אני אוהב אותך, I love you.
כותב לה שיר,
נכון?
באמת,
זו התנסחות יפה, כמו שירי האהבה של רבי שלמה עם גבירול, רבי יהודה הלוי, שירים ל...
כותבים, נכון, כל הפיוטים שהם כותבים, הפייטנים,
שומרים בראש השנה, איזה פיוטים, איזה מילים, נכון?
יא שמך ארום ממך,
יא שמך ארום ממך, נכון? ישתבח ויתפר.
לא מכירים? כולכם פה עיראקים, אה?
מרוקאים?
אה?
לא, אשכנזים לא היה לי ציפייה, אני אדבר מהספרדים.
ועתומה,
חון טחון על בניך,
חון טחון על בניך,
לחשה, איזה מילים!
איזה מילים, איזה דברים.
אחות קטנה, תפילותיה,
אורחה ועונה תהילותיה, אל נא רפנה למחלותיה,
תכלה שנה וקילולותיה, נכון?
חזקו וגילו,
כי שוד גמר,
וצור אוכילו,
בריתו שמר,
לכם ותעלו לציון,
ואמר,
סולו סולו מסילותיה, תאחל שנה וברכותיה.
דמעות, אתה אומר את הפיוט הזה בשמחה עצומה.
או לך לי תשוקתי.
מה זה לך לי תשוקתי? אתם יודעים שאני אומר לך לי תשוקתי ביום כיפור,
נגמר יום כיפור, זו.
אני יכול ללכת הביתה אחרי זה.
אני גמרתי, זהו, כל מה שצריך קורה שם, סי בפיוט הזה.
איזה פיוט.
נכון?
אתה מכיר?
לא יודע, זה ראשון שעבר. את הפיוט?
אני למדתי אותו.
באמת רעיון טוב.
יש לך את התימני לחוהל, ייתן שוקו,
יש את המרוקאי, לך אלי תשוקתי. יש את הירושלמי.
לך אלי תשוקתי. יש את הטריפוליטאי.
לך אלי תשוקתי. מה אתם הכי אוהבים?
אה, תימני.
התימנים בוכים כל התפילה.
חזק מאוד.
כל אחד אוהב את זה. עשה פיוטים. זה, ככה צריך. מה, שופר?
אפילו לא חצוצרה.
ממש קול של בהמה, כאילו, אתה שומע את הכבש מתוך השופר, ואתה אומר, אחי, אחי,
מה זה?
זה עצם הקשר.
לא מיופה, לא ציצים, לא פרחים, לא עניינים, לא סלסולים.
ככה, פשוט.
ככה אומר.
והנה אמרו חז״ל,
אמר הקדוש ברוך הוא, אמרו לפניי מלכויות
שתמליכוני עליכם
זיכרונות
שיעלה זיכרונכם לפניי לטובה ובמה בשופר.
כי הנה ראש השונה, זהו היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון שנברא בו האדם הראשון בראש השנה. כידוע לכם, ראש השנה זה בריאת האדם ולא בריאת העולם, אבל האדם זה העולם.
אתם מכירים את ה...
יש כזה משל כזה, אני לא יודע אם הוא משל יהודי או... נראה לי הוא לא יהודי,
אבל הוא יפה.
שאיזה אבא אחד הביא לבן שלו פאזל גדול של כל הגלובוס,
אלף חלקים.
והבן התחיל זה וזה וזה.
טוב, האבא ראה שהוא מסתבר כאן, הלך.
חזר אחרי כמה שעות, הוא רואה שהפאזל מורכב.
הוא אמר לו, איך הצלחת להרכיב?
ילד קטן, הוא לא מכיר את הגלובוס, הוא לא?
הוא אומר, תראה, אבא, אני הסתכלתי בקופסה וראיתי שהפאזל יש לו שני חלקים.
חלק אחד זה הגלובוס,
חלק שני זה
פרצוף של אדם.
אדם.
אז הוא אומר,
עשיתי את האדם
ויצרתי את העולם.
הרכבתי את האדם
ותיקנתי את ה...
בסדר. אז אדם מתקן את עצמו, הוא מתקן את העולם.
אז לכן אמרתי את זה בגלל שראש השנה הוא לא יום בריאת העולם, העולם נברא בקפה באלול, התחיל,
אלא יום בריאת האדם.
האדם.
האדם הוא התכלית של העולם, בלי אדם אין סיבה לבריאת העולם.
כי הנה ראש השנה,
זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון,
שנברא בו אדם הראשון בראש השנה,
ואמר השם הלך גירות לבש.
לפי שאז נתגלה מלכותו יתברך, והיה זה בהתערותא דלילא בלבד. הקדוש ברוך הוא החליט לתת הכל לכלום.
נתן עולם שלם לאפס, לתוהו, בסדר?
ועכשיו צריך להיות זיכרון ליום ראשון. מה אנחנו נזכרים במה?
באהבה האינסופית של לא היה לה טעם. הרי זה לא שיש כבר איזה מישהו, ואז הוא מבקש ממך טובה,
ואז אתה צריך זה. לא היה פה כלום.
אז הוא לא היה חייב שום דבר.
אז הוא עשה את זה רק כי הוא רצה, נכון?
בריאת העולם היא מופע טהור של רצון בלי שום הכרח.
מי ייקח אותך לברוא את העולם?
אם כבר יש פה איזה מישהו, אז בסדר, הוא נמצא.
אבל
דוד המלך הוא הילד השמיני.
הילד השמיני.
כמו התו השמיני, הנוסע השמיני, הילד השמיני.
למה הוא הילד השמיני, דוד המלך?
אה?
חשבת איזה פעם? דור.
היה הטבע. היה הטבע, הוא נולד.
אז אני מברך אתכם שיהיה לכם שמונה ילדים לפחות, מי שכבר זה עוד בעניינו וכוחותיו בעזרת השם.
שבעה ילדים
זה עוד בהיגיון.
כי אומר אדם לעצמו בטח בעית העתיקה, אני רוצה כשאני אהיה זקן, יהיה לי ילד, כל שבוע יהיה ילד תורנות אצלי.
ככה, שבעה ילדים, בשבע יום השבוע,
אתה היום ראשון, אתה השני, אתה השלישי, אתה הרביעי, אתה שבע. מה זה שמונה?
לא צריך.
אתה לא צריך כלום.
אז למה אתה יולד את הילד הזה?
למה?
רק בגלל שאתה רוצה להוסיף חיים.
אין פה שום הכרח,
שום איזה משהו שאתה תרוויח ממנו.
זה דוד המלך,
זה המשיח.
אז כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מעין, כן,
מעין, מעין הכוונה, הוא לא היה חייב כלום, זה הכל רצון טהור ללא הכרח כלל.
זה הברית,
זה הזיכרון.
לפי שאז נתגלם ברכותו יתברך ואז בהתארות הדלת הלוואה, ועכשיו צריך זיכרון יום ראשון על ידי טעות הדלתתה,
לעורר התגלות מלכותו יתברך עלינו על ידי זיכרון הברית
וההתקשרות שבין השם ובינינו. והיינו על ידי השופר.
למה?
שהוא בחינת תשובה הילאה,
בבחינת צעקת הכל מאומקא דליבא,
מנקודת פנימיות הלב. השופר, כשתוקעים בשופר, התקיעה יוצאת לך,
לא יוצאת מהריאות מלמעלה, היא יוצאת או מפה מהלב או מהסרעפת.
ממש כאילו, זה נכון? מפה יוצאת התקיעה.
אז עכשיו אנחנו צועקים אל השם יתברך ומזכירים את עומק הקשר לפני המעשים.
עד שאין כלי הדיבור יכולים להגבילה, כל מילה מצמצמת בסוף.
מפני שהיא קול בלבד,
ולכן אין אומר ואין דברים,
אלא בחינת תקיעה קול פשוט ושברים,
הוא גם כן אינו אלא קול,
אלא שיש בקול עצמו כמה וכמה בחינות ותנועות, גינוך וגנח,
ויעלו ליעלין.
אחד הפסוקים שאומרים, כשתוקעים שופר, אחרי תקיעת שופר מיד אומרים את הפסוק,
יש שלושה פסוקים שאומרים
אשרי העם יודי תרועה
אדוני באור פניך יהלכון
ואז יש פסוק בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירום
בשמך יגילון כל היום ראשי תיבות בכייה
ובגימטריה זה יחידה
אומרים שבראש השנה כשאדם תוקע הוא מעורר את היחידה שבנפש לא נפש לא רוח לא נשמה לא חיה יחידה יחידה זה עצם הרצון והביטוי להתעוררות של היחידה
זה כשאדם בוכה. מה אתה בוכה?
מה יש לך לבכות?
מה זה אדם? בוכה? אני לא יודע להסביר לך למה.
נסיים בסיפור.
הבעל שם טוב הקדוש
בא לרב זאב קיציס ואמר לו שיכין עצמו על ראש השנה
שהוא יהיה הבעל תוקע.
אז רב זאב לקח את העניינים ברצינות, הוא קבור ליד הבעל שם טוב, מי שכאן היה בציון הבעל שם טוב, לידו קבור
רבי זאב קיציס.
אז הוא הכין את עצמו עם כל הכוונות וכל הזה,
והבעל שם טוב ראה ולא ישר בעיניו.
מה עשה הבעל שם טוב? רגע לפני הדקירות שופר,
העלים לו את הדף עם הכוונות.
הוא מסתכל, איפה הדף, מה זה?
איזה אחי, כל כך התבייש.
הבעל שם טוב בנה עליי, שמח עליי שאני אתקע בשופר,
יוציא פה את החברה יקדיש על ידי חובה,
והנעלם לידיו,
אין ברירה, התפילה מתקדמת, לקח את השופר,
תקע.
בסוף התפילה באה עליו, הבעל שם טוב אמר לו, תדע לך, תראה.
הוא אומר לו, אני העלמתי לך את זה.
ואז הוא אומר ככה, בשמיים יש כל מיני היכלות וכל מיני שערים,
כל מיני דלתות.
הכוונות
זה מפתח לכל שער מיוחד.
זה עובד.
אבל לב נשבר
זה גרזן המשבר את כל השערים כולם.
כל הכוונות וכל זה, אתה כאילו מנסה לארגן את זה.
עשיתי לך לב נשבר.
לב נשבר זה עצם הקשר, עצם הברית, וזה כגרזן ביד החרש, נכון?
אנחנו אומרים כי הנה כגרזן ביד החרש ברצותו דיבק לאור ברצותו פרש כן אנחנו בידך תומך אני ברש לברית אבט לברית אבט ואל תפן ליצר
לב נשבר זה גרזן המשבר במלולים כולם
היית בלב נשבר התקיעות עלו לשמיים
שבת הקרובה נכנסים לברית
הברית היא עצם הקשר
במקום הזה נגיע שמחים וטובי לב בעזרת השם לשנה טובה ומתוקה אמן ואמן
אזכו ברוך
