טוב, תקשיבו רבותיי, אנחנו מתחילים פה שיעור
כשהעניין של השיעור הזה אנחנו רוצים להתכונן לתפילות של הימים הנוראים
ודרך מה?
דרך הפיוטים של הסליחות או של התפילות
וכן על זה הדרך.
כל פעם נלמד איזה פיוט אחר.
נעשה צדק היסטורי, פעם אשכנזי, פעם ספרדי, בסדר?
היום נתחיל מפיוט אשכנזי
ומה שנעשה גם נלמד, אבל לפני שנלמד גם ננגן.
אז הפיוט שלפניכם שנלמד אותו היום זה הפיוט כי הנק החומר ביד היוצר. אתם מכירים את המגינה, נכון?
נכון מאיר בעלי תשובה, מצוין, לא מכירים.
אז זה פיוט
קדמון מאוד, בסדר?
המילים ממש קדמוניות. הלחן שמנגנים אותו זה לחן של רבי אהרון חריטונוב, חב״ד,
חסיד חב״ד,
לפני בערך 200 שנה.
הוא הלחין, זה היה ניגון שנוגן על ידי חסידי חמאס, ובשלב מסוים
הלבישו אותו על המילים הללו, וזה פחות או יותר
בניגון הזה שרים את זה ברוב בתי הכנסת, בסדר?
החלוצים שעלו
מארץ, יבש ביצות,
אז הם חיברו כל מיני שירים, וכשהם חיפשו מנגינות לשירים,
הם הלבישו על השירים שלהם
את הניגונים שהם הכירו מהעיירה, מבית אבא.
אז הרבה מאוד שירים חלוציים הם בעצם שירים ניגונים.
לדוגמה, הדוגמה הכי מפורסמת,
יש שיר חלוצי מספר רכת בעולם,
סעו ציון ננס ודגל,
דגל, נכון? מכירים?
שרים את זה בדקת המסורת.
מאיפה זה מגיע?
סעו ציון ננס ודגל, זה סעו שערים ראשי חם, זה ממש אותו אחד.
אז גם הפיוט הזה יש אחד שקוראים לו עמנואל הרוסי,
הוא היה חלוץ,
והוא כתב שיר ערש לבן שלו,
שכב בנישן, שכב בנשכב,
ועל השיר של ההרס שהוא חיבר לבן שלו, הוא הלביש את המנגינה של
רבאון חריטונו.
אבל המנגינה המקורית, כמו שאמרתי חב'דית, וזה הניגון, אז קודם כל ננגן אותו.
זה קל מאוד להצטרף, גם אם אתם לא מכירים, אז אתם תלמדו את זה מהר.
לא ננגד את כל הפיוט, אבל לפחות את החלק המרכזי שלו, בעזרת השם.
בוכנים?
כץ, עזרתם?
יאללה.
זה שנלמד אותו, אז ננגן אותו עוד פעם, אבל הפעם במקום של הבנה.
הפיוט הזה הוא נאמר, אנחנו קצת מתחילים, אני מרגיש השנה שאני רוצה להתחיל,
כמו שאומרים, להתחיל בכל הקצב ואז בכל הכוח ואז להגביר קצב.
אני מתחיל איתכם כבר מפיוט שנאמר ביום הכיפורים.
זה לא כזה קושייה כי הספרדים שאומרים סליחות מעכשיו,
אני ספרדי,
אז בעצם נקודת היחס שלהם היא יום כיפור.
כלומר אתה מתחיל סליחות מאלף באלול, ארבעים יום,
עד יום כיפור בעצם זה ה...
אז הפיוט הזה בעצם מתאר,
אתה יכול בדמי?
על זה תודה.
הפיוט הזה בעצם מתאר את מערכות היחסים בינינו לבין השם יתברך
בסדר? וכל מיני דימויים דימויים שלקוחים מעולם החומר עולם היצירה עולם העשייה
אז בואו נראה יש כאן איזה
עכשיו בפיוט הזה יש בו שבעה בתים
שלושה ראשונים שלושה אחרונים ובית אחד באמצע שמפריד ביניהם בסדר?
חומר אבן וגרזן זה שלושה ראשונים זכוכית יריעה וכסף שלושה אחרונים
ובאמצע יש משל אחר מעולם אחר,
משל בעולם הספנות,
מעולם המלאכים, בסדר?
זה מה שננסה להבין ביחד, למה הפיוט מחולק ככה. בואו נתחיל מההתחלה.
כי הנה כחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב וברצותו מקצר.
כן, אנחנו בידך חסד נוצר, לברית אבט ועל תפן ליצר.
הפייטן מתאר כאן איזה מלאכה,
מי יודע? איך, איך?
איך?
לא, מה פתאום?
מה זה?
כדר, בדיוק.
ראית? תודה, ברוך תהיה.
הוא מתאר את הקדר על האובניים. עשיתם פעם?
עשיתם את זה פעם?
אובניים כזה של קדרות?
לא עשיתם אף פעם? בחמר, כן.
מה?
בגן, בסדר.
המלאכה הזאת,
אז כאילו אנחנו החומר והקדוש ברוך הוא הקדר.
הוא פועל עלינו את הקדרות. איזה מלאכה זאת?
זאת מלאכה מאוד מאוד עדינה.
מאוד עדינה.
החומר, אתה נוגע בו בעדינות ומגיב.
הקדרים, האומנים,
אתה רואה, הם עושים ככה, לאט-לאט, מרחיבים, מקצרים,
ויש שם איזה משהו ככה מאוד מאוד, זה גם מסתובב,
זה נענה בקלות, הוא עושה לו ככה, הקדר מצמיח אותו,
עושה לו ככה, זה נראה כמו קסם כזה, נכון? ואם לא הלך,
אז מה קרה?
תודה.
לא קרה כלום.
אז הקדר עושה כזה ככה, עוד מכניס אותו טיפה מים, ועושה את הכל מההתחלה.
אז כאילו התחלה אנחנו אומרים, ריבונו של עולם, אנחנו רוצים להיות
כמו חומר בידיים שלך, שאנחנו נחזור בתשובה בקלות,
ונשים לב לרמזים בקלות,
דרך ספר עם זאב אלול אולי, לא יודע על ספר,
ונעשה תשובה בקלות, ושזה יהיה תשובה מאהבה,
ותשובה ברכות, וככה איזה,
שזה ככה, זה התפילה.
לא צריך לחכות לפיצוצים, לא צריך לחכות לא לייסורים, ולא למכות, ולא לכל מיני דברים כאלה, שזה יהיה רך,
שזה יהיה נעים כזה, שזה יהיה זורם.
בסדר?
מתאים או לא?
ולכן תראו, אני חוזר על המילים,
כי הנה כחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב, ברצותו מקצר.
כן, אנחנו בידך חסד נוצר. הכל חסדים.
הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אחזור בתשובה, זה הכל חסדים.
תחזרו, אני רומז לכם.
יש סיפור יפה על רב זושה, שפעם
נשברה לו בבית הצלחת, הוא התחיל לבכות.
אמרו לו, מה אתה בוכה?
הוא אומר, תראו, הכל מהקדוש ברוך הוא כן.
רומז לי, תשברה צלחת.
אם אני אחזור בתשובה, מצוין. לא אחזור בתשובה, מחר מה יקרה? יישבר השולחן.
לא אחזור בתשובה, מה יקרה מחר? תשבר הדלת. לא אחזור בתשובה, מה יקרה מחר? תמות הפרה. לא אחזור בתשובה, מה יקרה מחר? הילד יהיה חולה. אני אהיה חולה.
למה לחכות?
נתחיל מהצלחת.
לא אחזור בתשובה.
לא צריך לחכות שיקרו אסונות.
ברחף, אחד מהאסונים כתוב, נכון?
מיד, חוזרים בתשובה. זה הכל רך.
תשובה רכה, תחזור בתשובה, איך אומרים?
אומרים, נכון, וזכור את בוראיך בימי בחורותיך.
כשאתה בחור, אתה צעיר, ויש לך כוח, תזכור את השם יתברך.
אל תחכה לימים שכבר יש חיסורים וקושי וכל הדברים מהסוג הזה. זה הבית הראשון.
אם הולך, מצוין, אבל לא תמיד זה הולך.
לפעמים אנחנו עקשנים, ולא מיד נענים.
צריך לטפל בנו.
הבית הבא.
כי הנק האבן ביד המסטט.
ברצותו אוחז וברצותו מחטט.
כן, אנחנו בידך מחיה וממוטט
לברית הבט ועל תפן לייצר.
רואו, זה כבר
אנרגיות אחרות, נכון?
באיזה מלאכה מדובר כאן?
סיטוט.
מלאכת הסיטוט.
זה כבר אירוע אחר.
מלאכת הסיטוט,
אתה מוריד חלק מהחתיכות יורדות.
יורדות.
כלומר, יש שלב שבו הקדוש ברוך הוא תופס את האדם ואומר לו חביבי, ככה אי אפשר להמשיך.
אתה צריך פה להוריד כמה דברים מה...
להוריד, נכון?
להוריד כמה קילוגרמים לפעמים, אדם יותר מדי, זה הולך לרופא ואומר לו, אדוני, אתה חייב, אם לא, אתה לא מרזה עכשיו,
פה במרכה אחת,
קח כדורים נגד לחץ דם, נגד כולסטרון, נגד כל העולם.
נגד הבריאות.
כן.
או שאתה הוריד במשקל, צריך להוריד.
לעשות פילול גופני.
אז זה...
אבל תשימו לב עדיין שהמשל מאוד מאוד מנחם. למה?
כי הסטת שהוא מחזיק את האבן,
כשהייתי צעיר, עבדתי עם אבא שלי הרבה וכל מיני דברים, ובין השאר היינו עושים שבילים.
ואבא שלי היה מסטט, והייתי רואה איך עושים את זה.
אין סטט שאין לו אצבע כחולה,
מפטיש על האצבע. זה כמו שאין נגר עם עשר אצבעות.
גם אין סטט עם...
נכון.
אבל מה החוכמה בסיטוט?
מה החוכמה?
אה?
מצד אחד,
לסטט את האבן, מצד שני,
לא לשבור אותה.
נתת מכה חזקה מדי, נשברה האבן.
אתה רוצה את האבן השלמה ככה, אתה רוצה לסטט אותה, שתהיה יפה,
תהיה לה כזה טקסטורה כזאת יפה, אז אתה עושה כזה מכות עם האיזמל והפטיש, אבל קצת מכה חזקה מדי.
נסדקה האבן וזהו.
אז הקדוש ברוך הוא, שהוא מסטט אותנו, שזה צד של ייסורים,
באותה עת ובאותה עונה,
הוא גם מחזיק אותנו שנעמוד בהם ולא ניפול.
כלומר, המכה היא מדויקת, היא לא חזקה מדי.
מצד אחד היא מספיק חזקה כדי ליצור בנו שינוי, ומצד שני היא לא חזקה מדי כדי לשבור אותה.
אף אחד לא רוצה לשבור אותך פה. אף אחד לא רוצה שלא תוכל לעמוד. אז דווקא הסיטוט
הוא איזה חוויה חזקה של אהבה. כשאני חושב על הבית הזה,
אז יש לי תמונה מול הראש.
התמונה של הראש היא מתי שחיבקתי את הבן שלי הכי חזק בעולם.
אתם יודעים מתי זה היה?
מתי חיבקתי אותו חיבוק? לא, חיבקתי אותו יותר חזק מהחיבוק הזה אף פעם.
ואני מאוד אוהב את הילדים שלי.
גם אתם, אבל...
זה היה פעם שהוא פתח את הראש.
הוא היה בן שלוש וחצי,
פתח את הראש.
גרנו בנצרים, והייתה שם רופאה.
הלכנו אליה, אז היא אמרה, תראו,
אפשר לנסוע לבית חולים וזה, מסכן בינתיים כואב לו, אני יכולה לתפור אותו פה, רק מה, אין לי איך להרדים אותו.
אז מה נעשה? אמרתי לו, תחזיק אותו.
אז חיבקתי אותו ככה, חזק, חזק, חזק, חיבוק,
הוא צועק, כואב, תעזבו אותי,
מחבק אותו.
תציג, תפאר אותו.
אז אתה מחזיק!
זה ייסורים אבל, כן, תופרים אותו.
מחזיק. אחי, אני אוהב אותך כשאני...
חבר הכנסת אומר, אני הכי אוהב אתכם כשאני
מסטט אתכם, כי אני רוצה שתהיו אנשים טובים יותר, ונקיים יותר, ואני מחזיק אתכם.
אז יש כאן דווקא איזו אחיזה,
כאבן ביד המסטט, ברתותו אוחז, אוחז את האבן, ואז מקטט.
כן, אנחנו בידך מחייו ומטרת, אנחנו בידיים שלך, השם יתברך.
ולכן, הבית הזה, בפיוט,
נועד בעצם,
כשנקבל את ה... אני פחות אוהב את המילה הניסיונות, יותר אני אוהב את המילה אתגרים.
אני כזאת פחות פעמים מעמיד את האדם בפני אתגרים. והאתגרים האלה נועדו כדי להצמיח אותנו, כדי לגדל אותנו, לכן על זה הדרך.
בסדר?
בית שלישי.
כי הנק הגרזן בידיך רש,
ברצותו דיבק לאור, ברצותו פרש.
כן, אנחנו בידך, תומך עניב הרש,
לברית הבט ועל תפן היצר. רגע, אני רק רוצה להגיד, זו הקדמה שלא אמרתי מקודם,
תבינו שמי שכתב את הפיוטים זה גדולי עולם.
זה לא... זה אנשים מהשוק.
זה גדולי עולם, הם הכירו את כל התנ״ך ישר והפוך.
הכירו את כל המדרשים,
את כל הזוהר, את הכל הם הכירו,
והם טמנו בתוך המילים האלה את כל האוצרות הגדולים.
לנו רק נשאר לגלות מהם האוצרות.
אז אל תגידו, טוב, יש פה חרוז, גרזן, חרש, תומך, חנירש. לא, זה הכל פה מאוד...
נגיד, הבית הראשון הוא ממש לקוח מספר ירמיהו,
שהקדוש ברוך הוא אומר לירמיהו,
שולח אותו לראות את הכדר שעושה בחומר,
ואומר לו, תראה איזה קל הוא מתקן את הכד שהתקלקל, ככה עם ישראל יכולים לחזור בתשובה בקלות. ממש, זה לקוח מירמיהו, אז ככה.
יפה. אז מה מתואר בבית השלישי?
מתואר מסגר, חרש זה מסגר, שמכין מה?
מה הוא מכין?
גרזן.
כלי מברזל.
איך הוא מכין את הגרזן? איך מכינים כלי מתכת? הייתם במסגריה? אני מקווה שהייתם במקומות נגריה, במסגריה, במקומות מעניינים, אני אוהב להיות במקומות האלה.
אה?
נכון?
שורפים את זה בתוך הכור, וזה, נכון, מכניסים לאש, ככה אפשר לעצב את זה עם התבנית, ועם המלקחיים,
כשזה מוכן, הוא מוציא, וטובל את זה מהר, ו...
מים קרים בשביל לחסם את זה.
אז זה המשל, בנמשל,
מה הקדוש ברוך הוא, מה הוא?
החרש. מה אנחנו?
אנחנו הגרזן. של מי?
שלו.
הבנתם?
אומר כאן הפייטן בבית השלישי,
אנחנו הגרזן של השם יתברך.
אנחנו הגרזן של השם יתברך.
גרזן, התפקיד שלו זה לחצוב.
לחצוב
עצים, או לחצוב לפעמים,
לחצוב באדמה.
לחצוב, כאילו, עם הגרזן אתה חוצב.
אתה חוטב וחוצב.
אז אנחנו הגרזן של הקדוש ברוך הוא.
אנחנו אלה שמקדמים, אנחנו הכוונה לעם ישראל,
אלה שמקדמים את הופעת הרעיון האלוקי בעולם מול המון המון התנגדויות.
וכדי לעמוד ולהחזיק מעמד בהתנגדויות האלה אנחנו צריכים חתיכת כוח, חתיכת חוסן.
ולכן הקדוש ברוך הוא צירף אותנו באש, בין אם זה בניסיונות בגלות מצרים,
במדבר, השפת האמת אומר שבכוונה עם ישראל היה 40 שנה במדבר כי הם עברו את כל הניסיונות וזה היה הכנה עבורנו,
ואחרי זה בגלות הארוכה. כל הניסיונות שעברנו,
כל הקשיים,
זה הכל נועד ליצור בתוכנו איזה חוסן פנימי,
שאיתו נוכל להתמודד עם כל הקשיים שבעולם כדי להביא את דבר השם לעולם, בלי לסגת החור,
בלי לפחד, בלי להיבהל מכל הניסיונות שרוצים להרוג אותנו, לרצוח אותנו, להתנגד אלינו.
עם ישראל לא מוותר.
לא מוותר, אנחנו גרזם, אנחנו חוצבים את המציאות.
הוא אומר, כן, אנחנו בידך,
תומך אני ורש.
הרבי היה מדבר על זה הרבה מאוד.
הרבי מלובביץ',
אנחנו מצד עצמנו, האדם מצד עצמו הוא כלום.
מה יש לנו?
אבל כשאדם אומר, אני מצד עצמי מת כלום, אבל אני שליח,
של מי? שלשה מתברך.
אז כוח המשלח בשליח.
כוחו של המשלח זה הקדוש ברוך הוא בשליח, ואז אדם מקבל כוח אינסופי.
אינסופי, אדם מקבל כוח. ממש, להמון המון דברים, הוא מצליח, הוא זה. כי הוא אומר, אני גרזן של מישהו שמחזיק בי.
אבל מי שיודע שהוא מחזיק בי, הוא אינסוף, יש לו אינסוף יכולות.
אז התובנה שא', אנחנו גרזן, כלומר יש לנו שליחות בעולם.
נשלחנו לעולם הזה כדי לחצוב
מציאות
שתהיה יותר רכה ויותר
תנויה לקלוט את האור האלוקי.
יש כזה שיר יפה של שולי רנד.
אני לא באתי לעולם לראות את המדרחה, נכון?
אז מה זה?
בי ידעתי בי נשבעתי כי באתי לכסות בצל האל ולהתפלל.
מה?
לספר כי אתה סובב כל עלמין, אמלא כל עלמין, אין עוד מלבדיך ורק אין אתר פעמים ממך. זה אדם בא לעולם.
לספר את כבוד השם יתברך ולגלות את האור האלוקי בכל מציאות.
אני?
אני כזה חלש?
אין לי... יש לך כוח. למה? אתה שייך
למשלח, אתה גרזן של השם יתברך.
אז אנחנו פונים לקדוש ברוך הוא, אומרים לו, תן לנו כוח בשנה הבאה
להיות הגרזנים שלך,
לחצוב ולכתוב בלי להישבר, בלי להתייאש.
אנחנו נמצא לעצמנו, אנחנו עניים וראשים, אבל אתה תומך
עני ורש.
ואני אומר עוד פעם, כי הנק הגרזן בידך רש,
ברצותו דיבק לאור וברצותו פרש.
כן, אנחנו בידך, תומך עניב הרש,
לברית הבט ועל תפן היצר.
אתה צודק, שאלה יפה, ואני חוזר על השאלה, כי כבר העירו לי כמה פעמים שאני לא חוזר. אתה שואל, ינון,
הרי הגרזן הוא לא בשביל החרש, הגרזן הוא בשביל מי שרוצה לקנות אותו, נכון.
אבל כאן הפייטן מדבר על החרש שמייצר את הגרזן.
והוא אומר, אז כאילו הוא מעביר את הגרזן,
אני יכול להתכונן, מה אתה עושה? מה אתה שם אותי באש? אני נשרף, תרגיע, שים אותי רק קצת.
הוא אומר לו, החרש יא בויה,
אם אני לא אשים אותך באש כמו שצריך,
אתה לא תוכל לעמוד בכל האתגרים.
כל אבן הראשונה שתיתן לנו למכה, היא תאכל אותך, אני חייב לשים אותך חזק באש,
ואז עוד פעם במים,
הקרים, ואז עוד פעם באש, אני חייב לחסן אותך.
אז אנחנו כאילו אומרים לקדוש ברוך הוא, אנחנו מבינים שהאיסורים שאתה מביא עלינו בכלל וגם בפרט נועדו לא כדי חלילה לצייר אותנו, אלא כדי לתת לנו יכולות וחוסן שאיתם נוכל להתמודד. ומהי ההתמודדות?
אנחנו גרזן של מי של השם יתברך.
אנחנו נועדנו,
נועדנו לשליחות שלנו,
לחצוב במציאות, והמציאות היא לא תמיד מוחה כפיים לאדם אומרת לו ברוך הבא, המציאות דורשת עמל, דורשת מאמץ, דורשת טרחה, דורשת לחצוב בתוך המציאות
את האור האלוקי.
כן,
כן, כן,
טוב.
אה, זה אור צריך להיות כאן, זו הכוונה.
טוב, אלה שלושה בתים ראשונים,
אז הבית הראשון נדבר על רקות, תשובה מאהבה אם תרצו,
הבית השני מדבר על קצת תשובה מיראה, על סיטות,
הבית השלישי בכלל נדבר על שליחות.
על שליחות, יש לנו שליחות, אנחנו צריכים למלא את השליחות.
ואומרים הראשונים, ורבותינו בחסידות,
שעיקר הדין של האדם זה לא על העבירות שהוא עשה.
זה רוב האנשים לא עושים יותר מדי עבירות.
עמך כולם צדיקים,
זה על המצוות שהוא לא עשה.
כלומר, על השליחות שהוא לא מילא.
האם הייתי גרזן
או שהייתי איזה מגרפת דשא כזאת, שקצת אבנים נשברת?
כמה הלכתי על המציאות עד הסוף.
זה החלק הראשון של הפיוט. עד כאן.
פתאום הפייטן עובר לאירוע אחר.
כי הנה כהגה ביד המלאך,
ברצותו אוחז וברצותו שילח.
כן, אנחנו בידך אל טוב וסלח,
לברית הבט ועל תפן ליצר".
קודם כל, יש כאן,
יש פה סליחה.
יש כאן פנייה לקדוש ברוך הוא בתור אל טוב וסלח.
זה כאילו, זה בית כזה שמבטיח לנו סליחה.
למה?
אז רק בואו נסדר את הבית.
מי כאן, מה אנחנו ומה הקדוש ברוך הוא? מה אנחנו?
הגה. מה הוא?
מה לך?
אני פותח רגע סוגריים, לא קשור לשיעור, בסדר? אבל זה משהו שהוא חמוד, שכדאי להכיר אותו.
אדמו״ר הזקן שואל באחד המקומות בליקודי תורה,
למה קוראים למלאכים מלאכים?
כאילו, ספנים, אני מבין, ימאים, אני מבין. מה זה מלאכים?
למה קוראים למלאכים? מה אתם אומרים? על שם מה?
חשבתם על זה פעם?
מלאכים זה מילה בתנ״ך. איפה המילה מופיעה? באיזה ספר?
יונה.
מילה מוזרה.
אה?
יואב, מה אתה אומר?
שאלה?
סו על מומתז.
שאלה טובה.
אומר אדמור הזקן, מלאכים זה על שם המלח בים.
על שם המלח.
מה זה מלח? מלח זה דבר שלא מתקלקל.
מלח זה דבר של ברית.
כשאדם יוצא לים,
הוא יוצא ללא נודע,
בימיהם. גם בימינו זה לא בטוח לגמרי.
מלחים עגו מלח.
אבל בימיהם אדם יוצא לים בספינה שבנויה על מפרסים ומשטר ארוחות.
מי יודע אם הוא יגיע, לאן הוא יגיע.
יוצא ללא נודע.
צריך חוזק
של משהו שלא משתנה.
איזו מין אמונה כזאת, תקיפות כזאת של אני לא אכפת, אני, יש לי...
אז קוראים להם על שם המלח. כמו שהמלח לא משתנה,
יש לו איזה זה, גם הם.
אה?
מלשם רבים.
מלשם רבים, כאילו. מלח זה יחיד, מלאכים.
ככה הוא אומר.
אני חוזר חזרה לבית הזה, סגירו סוגריים.
הוא ההגה, סליחה, הוא המלאך, אנחנו ההגה.
נכון?
אז קודם כל, אנחנו,
יש פה איזה,
יש פה איזה ספירה.
אבל בסוף אנחנו כולנו באיפה? באותה, באותה סירה.
כולנו באותה סירה.
כלומר, מה יקרה עם הסתירה הזאת,
עם ההגה והזה, היא תיתקע על איזה סלע ותתבע.
אז מי יתבע?
מי?
גם ההגה
וגם המלאך.
זה מפחיד להגיד את זה, נכון?
אנחנו כאילו אומרים לקבוצה ברוך הוא, תראה, אם לא תסלח לנו,
ואנחנו לא נהיה,
אז גם אתה לא תהיה.
אפשר להגיד דבר כזה?
אה?
אפשר.
כתוב בנביא ישעיהו, אתם עדיי ואני אל.
אומר המדרש, הרב צידה חוזר על זה הרבה, ואם אין אתם עדיי, אין אני אל.
אם אין ישראל בעולם, אין הקדוש ברוך הוא.
מי מספר את שמו יתברך?
מי? אתם יודעים, רבי לוי יצחקינג ברדיצ'ב, היה לו דין תורה עם הקדוש ברוך הוא.
ביום כיפור הוא בא לקדוש ברוך הוא ואומר לו, תגיד, מה אתה רוצה מעם ישראל?
מה, מה יש לך מהם? כל הזמן ישראל, ישראל, ישראל. מה?
לך קצת לאומות העולם, תעסק איתם, מה אתה רוצה מאיתנו?
אה, הם לא שמים עליך.
זה רק אנחנו. אז תסלח להם.
סלח להם.
אבל יש לך מישהו אחר חוץ מאיתנו?
פעם אחת רבי יצחקינג ברדיציהם אמר הקדוש ברוך הוא, אם אתה לא סולח לעם ישראל ביום כיפור, אני מפרסם ברבים שהתפילין שלך פסולות.
למה?
כי תפילין דמרי עלמא, מה כתיבוהו?
מה כתוב על התפילין של הקדוש ברוך הוא בתוך התפילין?
ישראל אשר בך אתפאר.
אם אתה לא סולח לעם ישראל, התפילין שלך פסולות.
ישראל, כותבים על התפילין את שבח השם יתברך.
שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.
והקדוש ברוך הוא כותב על התפילין שלו, את השבח של עם ישראל.
אז בלי ישראל,
בלי שיש את עם ישראל שנושאים על גבם בהמון המון מסירות,
בהמון את האמונה, ומשלמים על זה מחירים, כי עליך הורגנו כל היום, בלי עם ישראל, גם אין הקדוש ברוך הוא בעולם.
אז תראט חל לסלוח לנו, אנחנו באותה ספינה.
זה עוזר למישהו משהו שהוא היה צודק, לא היה צודק.
כשהטיטן נקטבה, היא טבעה, זהו.
נכון?
ההוא היה מקדימה, לא רעה.
ההוא היה עם האגסי,
והקפטן היה ישן בכלל.
זהו, הלכה הספינה.
כי הנה כהגה ביד המלאך, ברצותו אוחז וברצותו שילח.
כן, אנחנו בידך, אל תו וסלח, אתה חייב לסלוח לנו. אתה חייב לדאוג איתו, כי אנחנו באותה ספינה, הקדוש ברוך הוא. גם אנחנו, אנחנו ההגה שלך, אנחנו מובילים את הספינה.
לברית הבט ועל תפן היעץ.
אז זה איזה מין שבירת,
כי לפני כן ניסינו ככה טיפה לרצות, אבל פתאום אנחנו אמרים לו, אבל בעצם אין לך ברירה.
אתה חייב, תסלח לנו.
הוא רוצה גם.
איך?
אה, הפזמון, לברית אבת ועל תפן, אתה צודק, צריך להתייחס לזה. מה זה ה... לברית אבת ועל תפן, ליצר?
זה קשור למה שדיברנו מקודם בנפש הפרשה.
מי אני באמת?
מי אני באמת? אנחנו מגיעים בראש השנה ביום כיפור, אנחנו מנסים להגיע
מי שאנחנו באמת.
אז הטענה היא שמי שאנחנו באמת,
זה אנחנו באמת רוצים טוב,
אנחנו רוצים לעבוד את השם יתברך, אנחנו רוצים...
והיצר, היצר גונב אותנו בכל מיני מקומות, אבל אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא, אל תסתכל על הגנב, תסתכל על האדם האמיתי, בסדר?
אל תסתכל על מי שזה לא אני באמת, על מי שאני באמת, כן?
אם ניקח את כל השנה שעברה וננסה להבין באיזה מקומות אני מרגיש שהייתי שם באמת, שזו הייתה נקודת אמת שלי,
אז אדם ירד שבדרך כלל המקומות האלה, מקומות שקשורים לקדוש ברוך הוא, איזה תפילה, איזה מעשה טוב שעשיתי, איזה...
נכון, אף אחד לא ייזכר באיזה סטייק שהוא אכל במסעדה. תשמע,
אני מסתכל אחורה על השנה שהייתה,
הרגע הזה במשרדה שנעצתי את המזלג והסטייק נכנס לי לפה,
היה בלוטות טעם שהתפוצצו, שם הרגשתי שזה אני באמת.
מישהו יגיד דבר כזה?
לפחות לא ייזכר אחורה, שנה אחורה, עושה רשימה של המסעדות שהוא אכל והסטייקים שהוא אכל.
איך הוא ייזכר? הרגע הזה שבו, הרגע שהיה פה זה תפילה,
הרגע שהיה, כל מיני רגעים אמיתיים כאלה. זאת אומרת, זה מי שהייתי באמת.
זה אני באמת.
אז מבקשים מהקדוש ברוך הוא.
למרות שאולי מבחינה כמותית זה היה פחות,
אבל מבחינה איכותית זה היה הרבה יותר.
לברית הבט ועל תפן היצר.
כן.
ברצותו, אתה אומר, ברצותו אוחז וברצותו שילח.
כן, אתה צודק שכל הפיוט הזה הוא בסימן של איזושהי,
לא יודע אם קנייה, אבל אנחנו נמסרים אליו. אבל אתה רואה שבמשל...
בסאבטקסט פה.
במשל, שאם הוא ההגה, אם אנחנו ההגה והוא המלאך, אוקיי, אז נגיד שהוא עוזב אותנו, יאללה, נמאסתי אם כן, הוא שוחר את ההגה, אז מה יקרה לספינה?
יש שיר שאני מאוד אוהב,
דוגית נוסעת, אתם מכירים?
דוגית נוסעת מפרסיה שניים.
אה, כל מלאכיה נרדמו כולם.
יש שם כזה בעיה. אם לא יאורו כל מלאכיה, איכה תגיע הדוגית לים.
המלאכים רדומים, הדוגית תתרסק על הסליים.
אז אם הספינה תתרסק,
אז גם הקדוש ברוך הוא יהיה בבעיה, לא רק אנחנו.
כן, יש לו בחירה אחרת, יש לו חופש, הוא מקור החופש.
כן, כן.
תראו, גם כל אחד יכול לבחור כאן למה הוא יותר מתחבר,
במשל, נראה לי שהמשלמים נכתבו כל כך הרבה,
כדי שכל אחד יוכל גם להרגיש איפה הוא יותר נמצא.
הלאה.
כן,
כן.
כן, אמרנו את זה.
הרי אמרנו, אני חושב שהזכרתי את זה, בגרזן,
אתה בעצם מבקש ממני כל מיני ביצועים לסטט את המשפט.
מציאות, איפה אני? מה אני? מי אני?
אומרים לך, תקשיב, אתה מצד עצמך כלום, אבל הקדוש ברוך הוא תומך בך.
נכון? איך כתוב? אדוני מלך חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי.
הלאה.
חוזרים חזרה לחומרים.
כי הנה כי זכוכית ביד המזגג, ברצותו חוגג וברצותו ממוגג.
כן, אנחנו בידך מעביר זדון ושוגג,
וברית הבט ועל תפן ליצר.
טוב, עכשיו, הדימוי זה זכוכית וזגג.
הוא הזגג ואנחנו הזכוכית.
ברצותו חוגג, עושה חוגה,
כמו חותכים בצורת עיגול,
וברצותו ממוגג, זה לוקח את הזכוכית, מכין את החזרה לתנור וממוגג אותה, ממיס אותה,
זה להעמיס.
כן, אנחנו בידך מעביר זדון ושוגג.
אז יש כאן בעצם בקשה שהקדוש ברוך הוא לא רק הסלחנו על השגגות,
שזה אולי מובן, אלא גם על הזדונות.
מוגזם.
אצל הספרדים, מי שזוכר, בוידוי הגדול של רבנו ניסים,
אומרים
שכאילו, החזן אומר שהייתי אמור על כל מה שחטאתי לעבור איסורים, אבל אם תעשה לי את ה... אם תצרוף אותי
והאיסורים שמגיעים לי, לא יישאר ממני דבר,
נכון?
כי מה, אני עפר ויפר וכו'.
כאן אנחנו באים לכזוף ואנחנו אומרים לו, אבא, אנחנו זכוכית.
אנחנו לא יכולים להשתפיע עלינו את כל המסה.
אנחנו זקוקים לרחמים.
אם אתה תפעיל את זה, אנחנו נשבר.
יש לזה הרבה הרבה מרחמים,
זכוכית, היא עדינה.
בסדר.
אתם נראה לי לא כל כך מכירים את זה, אבל כשאני הייתי ילד,
אז אם הייתה נשברת כוס,
לא רק אצלי בבית, בכלל,
כוס נשברה, כי כלים היו יקרים.
כלים היו יקרים.
כלים היו כסף.
היום נשברה כוס, אה, נשברה כוס, זהו.
תביאי מאיקאה עוד ארגז.
את עוברת בזה, תורידי עוד איזה...
כן, זה שם בלי סוף כלים.
פעם כלים היו יקרים.
הזכוכית היא מאוד מאוד, נכון?
אז בגלל הדבר הזה אנחנו אומרים, נכון, שוגג, דבר אחד.
מזיד זה עוד דבר.
אבל אם אנחנו נצטרך לקחת אחריות מלאה, הקדוש ברוך הוא, על המזיד שלנו,
לא יישאר מאיתנו כלום בסוף.
אז תרחב עלינו, כי אנחנו קצת שבירים כמו זכוכית. אם תפעיל עלינו את כל עוצמת התנור, אנחנו פשוט נמאס.
אז יש כאן איזה בקשה לרחמים.
הלאה.
כי הנק היריעה ביד הרוקם, ברצותו מיישר וברצותו מעקם.
כן אנחנו בידך אל קנוב ונוקם, לברית הבט ואל תפן ליצר".
הקב' הוא הרוקם, ואנחנו היריעה של הרקמה.
מה זה רקמה, אתם יודעים?
יש סריגה, יש אריגה ויש רקמה.
סריגה זה הכיפה, נכון?
אריגה מה זה?
אריגה זה סוודר, נכון?
אריגה הורגים,
נכון? אריג.
צורגים?
יכול להיות.
רקמה זה הדבר הזה שעושים כמו הילדים,
נכון, הם רוקמים כזה, זה ואתה...
כן, כן.
ואז, מה יפה ברקמה?
צד אחד,
כאילו, ניסיתי להבין את הבית הזה, מה הכוונה?
אז ברקמה, צד אחד זה בלגן,
אתה הופך, נכון, צד אחד זה בלגנים איכותיים, אתה לא מכלום, אתה הופך, אתה רואה תמונה מאוד מאוד יפה.
בסדר?
אז אנחנו נראים הקדוש ברוך הוא,
אנחנו כמו יריעה ביד הרוקם,
ברצותו מיישר, ברצותו מעקם. כאילו, אנחנו היריעה שלך. לפעמים,
אנחנו מסתכלים, אנחנו לא מבינים כלום.
מה קורה איתנו?
כל מיני דברים שלא ברורים.
כן, אנחנו בידך אלקנו ונוקם.
אלקנו ונוקם, הכוונה היא
שאם אנחנו מאמינים באמונה שלמה, בהשגחתו ובשל הבורא יתברך,
אז שום מקרה הוא לא לבטלה,
ושום מקרה הוא לא הפקרות.
והיריעה הזאת, הרקמה שנראית לך בצד אחד מאוד מאוד מבולגנת,
תהפוך אותה,
אתה תראה שהכול מדויק.
להפוך בחיים זה הרבה פעמים להסתכל אחורה.
דברים שתוך כדי אירוע היו נראים לנו כדברים לא מובנים,
כשהסתכלנו עליהם כעבור זמן אמרנו, אה, עכשיו אנחנו מבינים,
עכשיו אנחנו מבינים מה קרה.
אל כנו ונוקם זה בעצם טוטליות מסוימת שאומרת,
הכל מושגח, אל תדאג.
אז אנחנו מקבלים עלינו כאן בפיוט הזה,
את השגחת הבורא יתברך על כל מעשינו.
אנחנו היריעה שלך ואנחנו מבינים שאתה רוקם את מקריות חיינו. גם הדברים שקרו לנו במקרה הם לא במקרה אלא הם ברקמה.
כלומר, הם נרקמו מראש בכוונת מכוון.
והבית האחרון,
כי הנה ככסף ביד הצורף,
וירצותו משגשג וברצותו מצרף.
כן, אנחנו בידך ממציא למזור טרף,
לברית הבת ועל תפן ליצר.
אז אנחנו הכסף והוא הצורף.
משגשג ומצרף, הכסף, אם אתה משגשג אותו, שם בו עוד מתכת,
אתה הופך אותו, הוא פחות מזוקק אבל הוא טיפה יותר עמיד,
אתה יכול לצרף את הכסף, שיהיה כסף נקי,
925 מה שנקרא,
הוא טיפה יותר רך בגלל הדבר הזה.
ואנחנו בידיך ממציא למזור טרף. מזור כאן זה דווקא מחלה.
המילה מזור היא מילה דו-משמעית.
יש בה,
היא גם יכולה להיות מחלה וגם תרופה.
גם ממציא למזור טרף תרופה,
והברית הבת ועל תפן היצר. אז אנחנו, הוא הצורף, אנחנו הכסף.
שלא נכון.
אנחנו מבינים,
לפי הפיוט הזה אנחנו מבינים שהקדוש ברוך הוא,
כשהוא מצרף אותנו,
מצרף הכוונה מנקה,
מזכך,
מדייק, זה כדי לייצר תרופה לאיזושהי מחלה.
איזה מחלות? כל מיני מחלות יש לאדם, מחלות של ייאוש, מחלות של עצבות,
מחלות של גאווה, זה הכל מחלות.
לאדם יש גאווה אז הוא חולה,
לאדם יש כעס הוא חולה.
אז הקדוש ברוך הוא רוצה לצרף אותנו. כתוב שלא ניתנו המצוות אלא
לצרף בהן את הבריות, נכון?
דורשים את זה על איזה פסוק, איזה פסוק דורשים את זה?
ערכני. יש פסוק.
לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות.
שהמצוות ניתנו כדי שאדם ידייק את עצמו, יזכך את עצמו, שיהיה יותר נקי, שיהיה יותר מדויק, שיהיה בהודיה ולא בגאווה,
שיהיה בצניעות ובענווה ולא בהשתלטות ובסיפוק.
והרבה פעמים אנחנו עוברים, אוכלים כל מיני סרטים כדי לצרף אותם.
אבל כל הצירוף הזה,
הוא נועד כדי שכבר תהיה לנו תרופה למחלות. ואיזה מחלות?
ישראל אבל המחלות הגופניות הן המחלות הפשוטות המחלות הנפשיות
שהאדם הוא בעצבות אתם יודעים שהמחלה מספר אחת בעולם המערבי זה דיכאון המחלה מספר אחת אחרי זה השמנה ואחרי זה כל הלחץ דם פתקפלת וכל הדברים האלה
אז שאדם יש לו תרופה למחלה מה התרופה תרופה זה אמונה
התרופה אמונה בהשם יתברך אמונה שהאדם הוא לא לבד שהכל מושגח
שכל דבר הוא לטובה שהקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה לך טוב חפץ לגדל אותך אמונה אז זה תרופה
אמונה זה תרופה כשאתה חלק מקהל, אתה חלק מציבור,
אתה מרגיש משמעותי, אתה לא מרגיש לבד, אתה לא מרגיש הזו, כל הדברים האלה נותנים לאדם משמעות, נותנים לו שמחה, נותנים לו אושר,
נותנים לו ודאות, אז אנחנו כמו כסף שהקדוש ברוך הוא,
ככל שהכסף יותר נקי,
יותר זורח, יותר מהיר, אבל זה תהליך יותר כואב.
כן, הלכנו בידך, ממציא למזור טרף.
והתורה והמצוות הן התרופה לכל הנגעים שיש
לבני האדם שיוצאים כולם מעובדת היותנו נפש אלוקית עם נפש בימית ביחד.
אז בראתי עצר הרע, בראתי לו תורת תבלין.
תבלין זה לא מבטל, תבלין זה נותן טעם, נותן מתיקות לחיים.
זה הפיוט.
פיוט כזה שבליל יום כיפור מנגנים אותו.
בסוף אתה יוצא מהפיוט הזה עם תחושה אחת מאוד חזקה.
איך אומר דוד המלך?
דוד אדוני יריב אישי ממי רע, אדוני מעוז חיי ממי אפחד.
אני עם השם יתברך.
מה שיעשה לי אני איתו.
מפלאנה ביד אדוני כי רבים רחמיו, זה הפיוט שאני לימד שבוע הבא, של ספרדים,
נכון?
מפלאנה ביד אדוני כי רבים רחם. מכירים את זה, ינון? זה אתה מכיר.
זה טבריה קלאסי, אין פה משחקים.
אז בסדר? אבל היום התחלנו עם אשכנזים בשביל ככה, שהאשכנזים, עוד אין להם סליחות, מסכנים האשכנזים, רק שופר קטן וזה, אז קצת לנחם אותם.
נלמד את הפיוט הזה, בסדר?
אז אתה אומר, אני עם השם יתברך, מה שהוא עושה איתי, אני איתו. אני החומר שלו, האבן שלו, הזכוכית שלו, הזה שהוא עושה.
מבקש ממנו כל מיני זוויות.
שהמאכות יחסים יהיו
נעימות וטובות מתוקנות, ושנזכה להידבק בו.
אמן ואמן.
אז מה?
מה?
אני חושב שהסדר הוא מהקל אל הכבד.
קודם כל חומר, רך,
אחרי זה אבן, זה טיפה יותר קשוח, אחרי זה גרזן, זה עוד יותר קשוח, ואז הפסקה, נשימה,
משל אחר של מלאך,
מלאך,
ואחר כך אנחנו מציינים את הקושי שלנו קצת.
אנחנו זכוכית,
אנחנו רקמה, אתה כאילו תופס אותנו, זה, אנחנו כסף, כאילו, זה ה...
נגן על זה עוד פעם, בסדר?
החלטת את זה לשלושה.
שלושה.
אמרנו
שלושה בתים ראשונים,
בית האמצעי של המלאך ושלושה בתים אחרונים.
חבר'ה, כידוע לכם זה לא הופעה, אז אז תצטרפו, כן?
כחוצה, צודוק עצה, תעתה. נפגש בשבוע הבא בעזרת השם.
