טוב רבותיי מה שנעשה היום זה ככה אנחנו נעשה חזרה קצרה
על מה שדיברנו שבוע שעבר על הקרבות עם גדעון ננסה לענות על השאלה איתה סיימנו
למה זה רשום איך שזה רשום נתקדם עוד קצת עוד כמה פסוקים בספר שופטים
על ההמשך טיפה של גדעון ואז גם נגזור השלכות
לצדקיהו מלך יהודה בגלל שאנחנו לקראת תשעה באב אז ננצל
את העובדה שבעצם בדיוק אנחנו מגיעים בספר שופטים לאותה נקודה שחוזרת על עצמה גם בצד צדקיהו ונרוויח גם משהו לתשעה באב, בסדר?
מתאים המבנה?
כבודו ראינו אותך ביקיר נכון? באזכרה בדיוק.
טוב, ברוך השם.
אני עושה חזרה קצרה, בסדר?
בשבוע שעבר הוכחנו באותות ובמופתים,
שלא ניתן להתווכח עם זה בכלל,
שבעצם גדעון נלחם שני קרבות,
שתי מלחמות.
המלחמה הראשונה נקרא לה מלחמת גדעון עם זבח וצלמונה.
אני עושה חזרה.
היא בנויה באופן הבא. גדעון מתעורר מעצמו, התערותא דלתתא, רוח השן לובשת אותו.
הוא לא צריך לנצח במלחמה מבחינת לכבוש שטח טריטוריאלי,
גם לא בארץ, כלומר זה לא שמישהו כאן כבש שטח בארץ. הוא צריך לעשות דבר אחד, מה?
לצרוב בתודעה של מדיין עמלק ובני קדם, שלא משתלם לבוא לגנוב השכונה פה.
שיקחו לשכונה אחרת פה לא כדאי זה מה שצריך לעשות לגבות מהם מחיר זה הדבר נכון ככה זה עובד
והוא מתעורר מלמטה הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא אות
האם אתה איתי אתה לא איתי הקדוש ברוך הוא אומר לו אני איתך וזה האות של הגזעת הצמר
גדעון יוצא למלחמה
והמלחמה בנויה על תחבולה
מהי התחבולה? מערב שגדעון
מניח מאחורי הר תבור
מי שמפקד על המערב זה האחים שלו בני אביו
שהוא סומך עליהם וזה בעצם בנוי כנראה מעין אותו תרגיל שעשתה דבורה וברק לסיסרא עושה מנסה לעשות גדעון למדיין ובני קדם עוד פעם אין כאן איזה מפקד זבח וצלמונה וכל זה ואז מה קורה ראינו
זבח וצלמונה עולים על המארב המארב הזה מושמד
ואז גדעון מוצא את עצמו בעצם בקרב שהוא לא תכנן אותו קרב מסובך מותקף
הוא בקושי מצליח לשרוד אותו הכוח שלו מאוד מאוד
מתדלדל הוא נשאר עם 300 לוחמים כדי להצליח לצרוב
תודעת
מה שהוא רוצה לצרוב את התודעה הוא חייב לעשות איזשהו מעשה ולכן הוא מחליט
לעבור את הירדן זה לא הייתה בתוכנית שלו כמו שאמרנו
מלכתחילה אין לו שום צורך לעבור את הירדן הוא רק צריך שהם יבינו שלא כדאי להגיע לכאן אבל מכיוון שהכל מסתבך לו והמערב הושמד
אז הוא חייב לעבור את הירדן כדי להשיג איזשהו הישג וההישג יהיה לפגוע בזה מחליץ על מונע בדרכו למעבר הירדן עם 300 אנשים עייפים ורודפים
גיסטית מאנשי סוכות ופנואל, הם אומרים לו, לא נראה לנו שאתה הולך לנצח במלחמה, איך שאתה נראה אתה בדרך להפסיד.
אומרים לו, טוב, חכו מהר כשאני אחזור, הוא רודף אחרי זה ויחפיץ על אמונה, מצליח להרוג אותם,
חוזר חזרה ונוקם באנשי סוכות ופנואל,
ואיך נגיד, המלחמה הזו הסתיימה באיזה מין תיקו כזה, ככה זה נראה שהיא מסתיימת בתיקו, אבל מהר מאוד מתברר שהתיקו הזה הוא לא תיקו, כי צבא מדיין עמלק ובני קדם לא ממהר לוותר על החצר האחורית שממנה אפשר לקחת יבול חקלאי, הם מתאוששים בצורה מהירה מאוד,
מי שמוביל את ההתאוששות אלה שניים שקוראים להם
אורה וזאב,
ולכן בעצם לא הרבה זמן אחרי הקרב הראשון המצב חוזר,
לקדמותו מדיין ועמלק ובני קדם ממשיכים לתקוף את החקלאות של עם ישראל לבוא לגנוב ולשדוד וגדעון מאוד מתוסכל למה הקדוש ברוך הוא לא היה איתו למה הוא לא עזר לו למה זה הסתיים איך שזה הסתיים והוא בעצמו חובד חיטים בגת בסיטואציה הזאת פוגש אותו מלאך ה'
ואומר לו השם ממך גיבור החיל למה גיבור חיל?
אנחנו יודעים שהוא גיבור חיל הוא כבר יצא למלחמה אבל גדעון מתפוצץ עליו איזה גיבור חיל אם אני גיבור חיל?
למה הקדוש ברוך הוא לא עזר לי? למה הוא לא סייע לי? למה? למה? למה? מה עונה לו המלאך? מה התשובה?
עבודה זרה.
עבודה זרה.
איפה שיש עבודה זרה,
גם אם כל הסיבות שבעולם יהיו מוצדקות ונכונות,
לא יכולה להיות סייעתא דשמע. אני רוצה רגע לעשות שנייה
פאוזה רגע על הנקודה הזאת ולהבין עוד סוגיה. אני ממש היום, אנחנו נדבר הרבה
על דברים שקשורים לחורבן ממלכת יהודה.
המלך יאשיהו, מלך צדיק,
עושה מהפכה
רוחנית שנמשכת
משהוא בן 18, נדמה לי, עד שהוא בן 26. שמונה שנים הוא עושה מהפכה רוחנית.
הולך, מבאר את העבודה זרה, עושה הכול, כאילו...
ואחרי המהפכה הזו
הוא מקבל החלטה אסטרטגית
שהיא הגיונית מאוד, היא מאוד הגיונית.
פרעה הולך לתקוף את
אשור בקרקמיש.
עכשיו,
אשור זו הממלכה העוצמתית הגדולה, שהחריבה לא הרבה זמן לפני כן
חזקיה מנשה עמון יאשיהו.
חזקיה זה סבא רבא של יאשיהו,
ובזמן ממלכת חזקיה אשור הגיע כאן לארץ והגלתה את שבטי ישראל והחריבה את ממלכת יהודה.
אגב...
מה?
אני חוזר על מה שאמרתי רבי עזרא.
הגלתה את ממלכת ישראל
והחריבה את ממלכת יהודה חוץ מירושלים.
כלומר, אתה קורא את הפרקים בישעיהו על הנס שנעשה לסנחריב בחומות ירושלים.
שאלת את עצמך פעם מה קרה עד שהוא הגיע לירושלים? מה קרה עם לכיש? עם לבנה?
הוא הרס הכל. הוא הרס הכל. ולכן אני רוצה להגיד לכם, פרק א' בספר ישעיהו שקראתם בשבת בהפטרה.
חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה. ואז אתה קורא את כל הפרק,
מה הפרק מתאר?
עריכם שרו ופוטש, אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה, ונותרה בציון כסוכה בכרם, כמלונה במקשה, כעיר נצורה.
נכון, כולו פצע וחבורה ומכת טרייה, לא זורו ולא חובש ולא רוכחה בשמן, וכן על זה הדרך.
קטסטרופה. על איזה תקופה מדובר?
עוזייה?
יכול להיות בימי עוזייה?
עוזייה הוא אימפריה.
ואיבן עוזייה, צבא עצום יש לו, לא מתאים עוזייה.
יותם ממשיך את עוזייה.
עוזי היה מצטרע, לא תמשיך אותו. אז עוזי היה ואותם ירדו.
אחז?
לא שמענו כלום. אצל אחז הכל היה בסדר.
הוא לא, הוא היה רשע, אבל לא היה זה.
נשארנו עם מי?
חזקיה.
כשמלך אשור מגיע,
עד שהוא נופל בחומות ירושלים, לפני כן הוא החריב את כל יהודה.
מסע סנחריב החריב את כל יהודה.
אז יהושיהו המלך,
הוא זוכר את זה היטב מסבא רבא שלו.
בתוך האפשרויות בין מי למי לבחור,
בין ממלכת אשור, שהזיכרון עוד טרי,
אימפריה שעולה זה מכבר, פרעה,
יאשיהו עושה החלטה נבונה ואסטרטגית, ואומר, אני בוחר להיות נאמן לאשור,
גם אסטרטגית.
פרעה הולך להילחם עם אשור בקרקמיש,
זה 350-400 קילומטר מהבית.
אשור מגינים על הבית, פרעה תוקף.
תמיד יש
יתרון למגן על פני התוקף,
ובטח כשאתה תוקף, תוקף 400 קילומטר מהבית שלו.
וחוץ מזה, יאשיהו לא צריך לנצח את פרעה, רק צריך מה?
להפריע לו.
אם הוא יתקע אותו, אז הוא כבר לא...
אז כל השיקולים ביחד הם הגיוניים ומתקבלים על הדעת, בנוסף לעובדה שיהושיהו גם עשה תשובה ותיקון.
ובכל אופן, ירמיהו אומר לו, אל תלך.
למה ירמיהו אומר ליהושיהו לא ללכת? אתם יודעים למה?
איך אתה יודע שהייתה עבודה זרה?
מניין לך זאת?
אתה זוכר?
אשריך.
מאיזה רמז. מאיזה רמז. זה לא רמז, זה פסוקים מפורשים. באיזה ספר?
לא,
לא, ישעיהו לא יכול להיות, כי ישעיהו לא ניבא בתקופת יהושעיהו, הרי ישעיהו
מנבא בתקופת חזקיהו, הוא מת כבר
מאה שנים קודם לכן.
רבותיי,
איזה ספר עוסק בימי יהושעיהו המלך?
מי?
לא דברי הימים, לא,
התשובות שלכם מעצבנות אותי.
ברור שהמלאכים בדברי הימים, אני מדבר כאיזה ספר עם נבואה שמלווה,
זה ברור.
אה,
ספר צפניה.
תפתחו רגע צפניה פרק א',
דבר אדוני אשר היה על צפניה בן כושי בן גדליה בן עמריה בן חזקיה בימי יאשיהו בן עמון מלך יהודה הנביא צפניה מנבא רק על תקופת יאשיהו נביא ספציפי זה נביא קריטי חייב לדעת אותו לא ככה?
ככה
מה אומר הנביא?
אסוף אסף קול מעל פני האדמה נאום אדוני הוא הולך הוא מתאר קטסטרופה מתרגשת כל החבר'ה מעץ אפרים אם לא יהיה לכם תנ״ך אתם תרחפו כל השיעור תארגנו לעצמכם תנ״כים
באתם לשיעור תנ״ך, אז מן הסתם צריך להביא תנ״ך.
יפה.
פה יש שניים.
תשלחו כאן איזה שליח.
אומר הנביא,
אסוף אסף קול מעל פני האדמה נאום ה'.
אסף אדם ובהמה.
צפניה פרק א',
אמרתי צפניה.
אחרי חבקו.
אסף עוף השמיים ודגי הים והמכשלות את הרשעים ויכרתי את האדם על פני האדמה נאום ה'. הולכת להגיע קטסטרופה.
תנו לי מילה עברית לקטסטרופה.
מה?
מילה עברית לקטסטרופה?
אסון. יותר חמור?
שואה.
צמד המילים יום שואה זה מצפניה, תראו פסוק ט״ו.
יום עברה, יום ההוא, יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה.
זלמן ארן, בן ציון דינור, אלה שיסדו את כל הזיכרון הלאומי, הם הכירו תנ״ך היטב, אז המילים יום השואה זה לא המצאה עברית מודרנית, זה מפה, לקוח מצפניה.
יום שואה ומשואה.
מתאר פה יום אסון. איזה יום זה? למה?
ונתתי ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלים ויחרטים מן המקום הזה את שאר הבעל, את שם הכימרים עם הכהנים.
ואת המשתחווים על הגגות לצבא השמיים, כלומר, הם עובדים עבודה זרה, אבל איפה?
בסתר, בגגות,
לצבא השמיים.
ואת המשתחווים על הגגות לצבא השמיים, ואת המשתחווים הנשבעים לאדוני והנשבעים במלכם.
אני עובד עבודה זרה?
נשבע לך שלא.
נשבע לך בהשם, נשבע לך ביושיהו המלך, נשבע.
נכון?
איך כתוב על יוסף שכל פעם שהיה רוצה להישבע לשקר, מה הוא היה אומר?
חי פרעה.
הם לא אומרים חי פרעה, הם אומרים חי השם, נשבעים לשקר.
ואת הנסוגים מאחורי ה',
ואשר לא ביקשו את ה' ולא דרשו.
הס מפני ה' אלוהים, כי קרוב יום ה', כי הכין ה' זבח הקדיש כאירועיו.
והיה ביום זבח ה' הפקתי על כל השרים ועל בני המלך, כלומר העבודה זרה אצל כולם,
ועל כל הלובשים מלבוש נוכרי בסתר.
הוא פקדתי על כל הדולג על המפתן ביום ההוא.
מי זה הדולג על המפתן? להבדיל, להבדיל, להבדיל.
כמו, אתם יודעים, אצל האנוסים,
האנוסים, אלה שהיו בפורטוגל ובספרד,
אז על מנת לשמר את היהדות,
היה להם כל מיני מנהגים. לדוגמה,
הם לא היו מצביעים לשמיים,
כדי שלא יחשבו שם שומרים שבת ומסופרים כוכבים,
והם לא היו מטאטים את הלכלוך,
כשמטאטים את הבית,
הם לא היו מטאטים את הלכלוך דרך הדלת, אלא היו עושים את הלכלוך לאמצע הבית,
ומרימים את זה עם יאה לתוך איזה פח וזורקים. למה?
זכר לקדושה שנמצאת בפתח, המזוזה.
אין מזוזה, אבל כל מיני מנהגים כאלה.
מכסים את הדם וכן הלאה. שבוע שעבר היה פה ברית של שני צאצאי אנוסים
בין שלהם.
אז הדולגים על הפתח, הכוונה,
אלה עבודה זרה בפתח, והם כאילו מדלגים מעליה, זה היה עבודה זרה מוסתרת.
הממלאים בית אדוניהם, חמס ומרמה.
אז הנביא אומר, בעת ההיא, ויהיה בעת ההיא, אחפש את ירושלים בנרות.
הגמרא לומדת מהפסוק הזה, מה?
בדיקת חמץ. בדיקת חמץ, אחפש בחורים בסדקים.
מקור הפסוק הוא,
בירושלים ישנה עבודה זרה נסתרת,
שצריך לחפש אותה בחורים בסדקים.
חייב להגיד, לצערי הרב, כשהיינו בבני עקיבא, היה שיר כזה, היו שרים את השיר הזה בדבקות עצומה.
והיה בעת ההיא, אחפש את ירושלים, אחריהם באה, נרות, קרוב קרוב, יומה השם השם. שרנו את זה בשמחה גדולה, נבורת פורענות מעין כמותה.
שרו אותה, לא יודע, מי חיבר את הלחן, לא הבין תנ״ך.
והיה בעת ההיא,
אחפש את ירושלים בנרות,
ופקדתי על האנשים הכופים על שמרם, האומרים בלבבם לא יטיב אדוני ולא ירה. אה, הקב' ברוך הוא לא יטיב, לא ירה, הוא עסוק בגלקסיות,
הוא עסוק עם איראן,
הוא עסוק במהפכה המשפטית אולי, הוא לא מתעסק איתנו, האנשים הקטנים, יש לו דברים יותר חשובים מאיתנו.
והנביא כאן כן אומר,
קרוב יום אדוני הגדול, קרוב ומהר מאוד, כל יום אדוני מר צורח, שם גיבור,
יום עברה, יום ההוא, יום צרוע, מצוקה, יום שואה ומשואה,
יום חושך ואפל, יום ענן וערפל וכו' וכו'. זה הכל בגלל העבודה זרה.
בגלל העובדה שכשיהושיהו יוצא להילחם, הלוחמים שלו עדיין עובדים עבודה זרה, מה קרה ליהושיהו?
נהרג. מה אומר על זה הנביא באיכה?
מה אומר הנביא באיכה על מוטי אושיהו?
רוח אפינו משיח אדוני נלכד בשחיתותם, בעבודה זרה, אשר אמרנו,
בצילו נחיה בגויים. הוא היה התקווה שלנו שבצלו נחיה בגויים,
בגלל השחיתות שלהם, כשהם עבדו עבודה זרה בסתר, הוא מת.
זו הדינמיקה, זה המנגנון. יש עבודה זרה, אין יכולת השראת שכינה.
אומר, אני חוזר עכשיו לגדעון,
אומר המלאך לגדעון, תקשיב,
הכל טוב ויפה,
אבל כולם אצלך מלאי עבודה, עבודה זרה אצלך בבית, אצל אבא שלך,
בחצר.
עכשיו, בוא נעשה תיקון. מה אומר המלאך לגדעון?
בוא נצא לקרב נוסף,
חדש, נחליף לך את השם מגדעון למי?
ירובעל,
כעת הכל מובן, נכון? למה גדעון מקבל את השם החדש.
נבער את העבודה הזרה, קודם כל תבער את העבודה הזרה מהחצר של אבא שלך בעפרה.
אחר כך תביא את כל הלוחמים,
בואו נבדוק אותם, איך בודקים אותם.
מי שתנוחת קריעת הברך זמינה לו,
סימן שהוא משתחווה לעבודה זרה.
מי שיורד ללקק את המים,
הוא נקי מעבודה זרה. כמה נשארים מלקקים?
למה 300?
כן,
300. למה 300?
אותו מספר, אומר הקדוש ברוך הוא, אותו מספר, אל תדאג, 300-300, הנה,
ב-300 האיש הללו תושיע.
עכשיו, אנחנו מבינים למה גדעון מפחד,
אנחנו מבינים למה הוא חושש, הוא כבר יצא פעם אחת למלחמה ולא הלך לו.
אז הקדוש ברוך הוא אומר לו, לא משנה, למרות שאני אגע אליך פעם אחת מלאך, אני רואה שאתה מפחד,
לך תשמע את החלומות שחולמים במחנה מדיין, הוא שומע את ה... ואז הוא יוצא למלחמה.
שימו לב,
איך אפשר לנצח עם 300 איש?
זה מאוד פשוט. לא, זה לא פשוט, אבל
השאלה מה אתה תוקף. המלחמה הקודמת הייתה מלחמה, עוד שנייה, אביאל. המלחמה הקודמת הייתה מלחמה, מלחמה גדולה.
אבל כמו שאמרנו, אנחנו לא זקוקים פה לכבוש שטח
ולא זקוקים דווקא לנצח צבאי. צריך לצרוב תודעה שבשכונה הזאת פה לא משתלם לגנוב.
לך תגנוב בשכונות אחרות. זה כמו יונים, נכון?
מה עושים אנשים, מרחיקים יונים, אומרים, שמע, לא כדאי לחבור למרפס של תיכלל, למרפס של השכן, נכון, אז זה בסדר, זה לא טוב, צריך לעשות פתרון כולל. אצלנו בבניין עשו,
כל אחד עשה לעצמו, ואז כל אחד, בסוף, חלאס, אי אפשר ככה, הרימו רשת לכל הבניין, כדי שכל היונים ילכו לבניין אחר, בסדר?
לפחות לא בבניין שלנו.
אז, יפה, אז ב-300 איש
גדעון מגיע
אל מוצב הפיקוד המרכזי של מדיין, עמלק ובני קדם, עם לפיד,
לפידים ועמקדים,
היא בסיסמה של בהד אחד
ממנה תראו וכן תעשו.
הוא תוקף את המקום הזה, יש שם מהומת אלוהים, וזה מספיק, זהו.
זה עיקר הקרב, זה עיקר הקרב.
משם הם כבר נשים. גדעון, אחרי הקרב של השלוש מאות, נותן פקודה לתפוס את מעברות הירדן וכאילו להשמיד את הבורחים.
הוא לא חוצה את הירדן בקרב הזה עם אורי וזאב, הוא נשאר בעבר הירדן המערבי,
עיקר העבודה כבר נעשתה, בסוף גם תופסים את אורי ואת זה והורגים אותה.
איך אני יודע שזה נכון?
איך אני יודע שעיקר העבודה נעשתה במתקפה של השלוש מאות?
מהטענה של בני אפרים לגדעון.
בני אפרים באים לגדעון ואומרים לו, היי, למה לא קראת לנו כשתקפת את המפקדה?
זה כמו, אתם יודעים למשל למה הדבר דומה?
במלחמת יום כיפור,
פה הנוער לא זוכרים, אבל אנחנו שהיינו במלחמה, אני הייתי אז בן חצי שנה כמובן, אז...
במלחמת יום כיפור
המצב בחזית הדרום היה, למרות שהיה קשה וכולי, אבל
זה לא איים על מדינת ישראל, כי
היו 2 קילומטר בין סיני לבין אילת.
בחזית הצפון זה היה האירוע המסוכן ביותר. גם לקח הרבה יותר זמן
בחזית הצפון לשנות את המצב מן הקצה אל הקצה, כי המצב שם באמת היה מאוד מאוד חמור,
ופחדו.
אז רצו להעביר מסר לסורים, שייזהרו,
שלא יתעסקו איתנו,
ולעשות איזה משהו אסטרטגי. מה עשו?
הפצצת המטכ״ל בדמשק על ידי שלוש טייסות של חיל האוויר.
מאה ושבע, אחת ועוד אחת,
אטלף.
שלוש טייסות, מתוך שלושתם רק אחת הגיעה.
אחת לא מצאתה את זה,
היה עננות, אחת בכלל חזרה אחורה מעל הים, אבל אחת הגיעה והפציצה.
המוביל היה ארנון לפידות, קראו לי.
אתה מפציץ את המטכ״ל בדמשק, בלב אזור מוגן נ״מ, בלב בירת דמשק.
היה שם גם עוד איזה אירוע, כי היו טייסים של חיל האוויר בשבי בקומה מינוס אחת,
וכל הבניין נהרס חוץ מהקומה שלהם, אז הם גם היו בטוחים שצה״ל יודע לתכנן את הפצצה ברמה כזאתי.
זה הידהד.
אתה תוקף מפקדה,
זה האירוע הזה מהדהד.
חזק מאוד.
אז זה בעצם המטרה כאן.
אז בני אפרים אומרים לגידעון, למה לא קראת לנו במתקפת המפקדה, נכון? איך הם אומרים לו
בפרק ח'?
ויאמרו אליו איש אפרים,
מה הדבר הזה עשית לנו לבלתי כרות לנו,
כי הלכת להילחם בבניין? הרי הוא קרא להם! הוא קרא להם, אבל מה? לתפוס את?
את מעברות הירדן, את עורב איזה, אה, זה כבר העודף, זה כבר נגמר, אנחנו רצינו להיות במתקפה המרכזית,
למה לא קראת לנו?
ויאמרו אליו איש אפרים,
מה הדבר הזה עשית לנו לבלתי קרות לנו כי הלכת להילחם במדיין ויריבין אותו בחוזקיו? הוא אומר עליהם, מה עשיתי אתה ככם? הלו טוב עודות אפרים ובציר אביעזר בידכם נתן אלוהים את שרי מדיין, את אורי ואת זאב ומה יכולתי לעשות ככם? אז רפת רוחם עליו ודברו הדבר הזה. אז אנחנו למדים שעיקר הניצחון, עיקר העבודה נעשתה במתקפה של השלוש מאות איש על המפקדה, הלקח הושג על הדרך גם תפסנו את אורי ואת זאב, הרגנו אותם, מה שהיה להוכיח זה הקרב השני, הקרב השני הסתיים בהצלחה
בגלל הניקיון מעבודה זרה. אז אם כך, שני קרבות, קרב גדעון מול זבח בצלמונה
מסתיים בתיקו, אבל צבא מדיין מהר מאוד מתאושש.
קרב שני, קרב ירובה על מול אורה וזאב,
כשבין לקרבות יש התגלות אלוקית לגדעון,
ניקוי מעבודה זרה ויציאה למלחמה עם ישועה האלוקית וכן על זה הדרך.
האם עד כאן?
זה חזרה על השיעור שעבר, רבותיי. קיבלתם מה שנקרא צ'ופר.
עכשיו צריך לשאול את עצמנו את השאלה,
למה זה כתוב איך שזה כתוב.
מעבר לעובדה שאם זה היה כתוב איך שזה כתוב ולא כתוב אז איך הייתי מעביר שיעור מעניין אבל עכשיו זה גמרח עם הרבנים.
אז קודם כל בואו רק לא נתרשם מאוד מהשאלה.
התנ״ך באופן כללי כותב דברים בצורה אחרת מאיך שהם היו.
בסדר?
בואו נגיד רגע את העיקרון העיקרון הוא שהתנ״ך איננו ספר היסטוריה.
גם ספרי ההיסטוריה הם לא ספרי היסטוריה.
כלומר, גם ספר ההיסטוריה שבא לתאר מה היה,
כאילו
באמירה אובייקטיבית,
אבל הוא נכתב על ידי,
אומרים שההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים.
ככה צ'ארצ'יל אמר,
ההיסטוריה תשפוט אותי לטובה. כך הוא אמר. למה?
מנצח. כי אני אכתוב אותה.
הרי צ'ארצ'יל זכה בפרס נובל לא לשלום, ולא למפעל חיים, אלא לספרות.
הוא היה היסטוריון וסופר.
אז הוא כתב את ההיסטוריה של עצמו, אז זה נראה טוב באמת.
נכון? כל אחד כותב ביוגרפיה,
וזה יוצא טוב, תמיד הוא יוצא טוב בביוגרפיה.
אז איפה היינו?
מה אמרתי? ברח לי קו חשיבה.
ספר היסטוריה.
אה, נכון. אז התנ״ך הוא ודאי לא ספר היסטוריה.
התנ״ך לא בא לתאר את האירועים שהיו.
התנ״ך משתמש באירועים שהיו כדי להעביר לנו את התוכן שהוא רוצה.
התוכן האלוקי של התנ״ך זה התגלות הקדוש ברוך הוא על עמו ישראל בארצו.
ולכן יכול להיות מעשים שבעין בשר ודם היו נתפסים בינינו כמעשים צדדיים או איזוטריים והתנ״ך מקדיש להם המון תשומת לב יכול מאוד להיות שאם אנחנו היינו חיים בתקופת אחאב והיינו שומעים שאחאב לקח איזה כרם של איזה אחד נבות ואיזה מניפולציה לא בא אליהו עושה מזה עניין רצחת גם ירשת פיצוץ גדול מאוד הדוגמה הכי קלאסית
זה שני מקומות שהגמרא בעצמה אומרת גם על ראובן וגם על בני עלי בוא נדבר רגע על בני עלי זה הדוגמה הכי טובה
כתוב בתנ״ך שבני עלי שכבו את הנשים הצובעות פתח אוהל מועד. זה כתוב בתנ״ך, בשמואל א', כתוב.
כבר ברמת הפשט אנחנו מתקשים לקבל שזה היה.
כי לא יכול להיות שעלי, שהוא שופט נאמן להשם,
והוא שומע, כתוב שהוא שומע את מה שעושים בניו,
הוא יאפשר דבר כזה לקרות, שהן שוכבות? לא, לא יעלה על הדעת.
אז מה אומרים חז״ל?
מה הם אומרים?
עיכבו את הקורבנות. אז למה לא לכתוב עיכבו את הקורבנות? כי אם היו כותבים עיכבו את הקורבנות, מה היינו אומרים?
טוב, גם אני חיכיתי הרבה זמן לדרכון
בשביל לנסוע לסקי באיטליה.
לא יודע, לא אני, כן, מי ש...
אז הם חיכו, מחכים, זה ככה.
לא,
לא, לא, לא, בואו נספר לך מה היה.
מגיעה יולדת להקריב קורבן יולדת.
היא השאירה בבית ארבעה ילדים עם בעלה, באה עם התינוק, היא מניקה.
זקנה,
חם, גם, וכל זה, היא מחכה שם בשילה.
כמה שיותר מהר לחזור הביתה, צריך להיות מסלול מהיר ליולדת. מגיעה יולדת,
עכשיו, מה יולדת מקריבה? מה הקורבן שלה?
שני תורים, כי לא יביאו את ה... אז זה כיבשה, לא כיבשה עכשיו תסחוב, זה... היה צריך להיות מסלול מהיר ליולדות, צ'יק צ'יק, מקריבים, חוזרים הביתה.
אה, אבל בני אלייך, הופיעו פנחס ובני בליעל,
לא ידעו את אדוניי, הם רוצים רק צלעות כבש.
עכשיו מיונים, מה זה? אה, את עם מיונים? טוב, תמתיני פה, נקרא לך. יום עובר, עוד יום עובר, עוד יום, שלושה, ארבעה ימים.
טוב, יאללה, יאללה, תביאו את כל הילדות, בואו נתקתק אותן.
מסכנה, היא חוזרת הביתה אחרי חמישה ימים, בעלה אומר לה, איפה היית?
היית צריכה לחזור תוך יום, ישבתי פה עם חמישה ילדים, צורחים, אוכל וזה, מה?
צעקות, והיא נעלבת, הוא בוכה, הוא חושד בה, למה לך לא היית? מקנא לה. עכשיו הוא אומר, אני אקנא לך, כמו איש הסוטה. זה מסביר, למה חנה אמרה, אני אסטטר ואהיה כמו סוטה, נכון? יש דעה כזאת, היא אומרת הקדוש ברוך הוא, תראה איך נראה המשכן שלך.
כולם פה סוטות, שהבעלים מקנאים להם בגלל בני עלי.
אומר לנו הכתוב,
מה שעשו בני עלי ברמת הפגיעה בשלום הבית, בעם ישראל, כאילו הם שכבו עם הנשים הצהובות.
זה המשמעות המוסרית של הדבר.
המעשה עצמו היה אחר, אבל התנ״ך לא בא לתאר את המעשה, אלא בא לתאר את המשמעויות של המעשה.
המשמעות כאן היא החשובה והאירוע החינוכי.
אז לפעמים ממש ישנו את המעשה עצמו ממה שכתוב, לפעמים
יבנו אותו בצורה אחרת שם.
מי כתב את ספר שופטים?
שמואל.
מה השליחות של שמואל בחיים?
להעמיד מלוכה.
עכשיו אני רוצה להסביר
למה שמואל כתב את זה באופן הזה, מה היה עלול להיות
הלקח החינוכי אם הדברים היו כתובים,
כמו שהם קראו,
ולמה שמואל שינה וטשטש קצת.
זו דעה שלי, אפשר לחלוק על זה, אפשר לציין פירוש אחר.
לגבי הזה שזה שתי קרבות, שני קרבות, זה אני משוכנע בזה לחלוטין.
הסתירות הן כל כך מרובות שחייב לסדר את זה בשטר שני קרבות. לגבי המשמעויות, אני מעלה כאן אפשרות, אני אשמח לשמוע אפשרות נוספות.
הגדרה של מלכות זה שהאחריות עוברת אלינו.
הקב' הוא מעביר אלינו את האחריות בצורה מלאה.
מרגע שמתחילה המלכות בישראל, אין ניסים.
אין ניסים.
אפס ניסים.
לא אצל שאול, לא אצל דוד,
לא אצל שלמה,
לא אצל רחבעם, לא אצל ירבעם. אין ניסים.
הניסים חוזרים כשהעסק מתחיל להתפרק.
אצל אליהו, אלישע, שם העסק מתחיל לרעוד.
חוזרים הניסים. אמרתי,
אליהו ואלישע הם לפני סנחרין, נכון?
חזקיה,
אחריהם, נמצא.
משם, כשהעסק מתחיל להתפרק,
אז חוזרים הניסים.
איפה שיש מלכות רצינית, אומר הקדוש ברוך הוא, תפאדלו.
אני נותן לכם את הסייעתא דשמיא, אני איתכם אתם ה...
זה המהות של מלכות, שאתה לוקח אחריות, שאתה לא זורק את זה על השם יתברך, אלא העם לוקח אחריות.
זה מרומז היטב בדבריו של שאול.
הרי כתוב שהמבשר,
המבשר זה אותו אחד שהגיע מהמערכה בתחילת ספר שמואל,
מה הוא אומר?
ויען המבשר ויאמר
אנוכי הבא מן המערכה
ואני מן המערכה נסתי היום
ויאמר ויען ויאמר נס ישראל לפני פשתי וגם הגפה גדולה הייתה באה
וגם שני בניך מתו וגם ארון האלוהים נלקח ההיא אשר שמר...
מה זה הפסוק הזה אנוכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום
אז חזרנו אומרים שהמבשר הזה היה מי?
שאול
והוא אומר לעלי הגיע הזמן להקים מערכות מסודרות אי אפשר שכל פעם שיש קרב אנחנו עושים תוקעים בשופר
ואוספים פלנגות כאלה, מארגנים איזה צבא אדוק. צריך להקים מערכות מסודרות, צבא קבע, צבא מילואים,
צבא סדיר, טייסים שיסרבו, צריך הכל שיהיה מסודר, וזה נכון?
קצת לצחוק על ה... אה, לא צחקתם כבר, אם איבדנו את תחוש ההומור על מצב גרוע לגמרי, על הפנים.
וכל זה, בסדר, להקים מערכות, אדם מקים מערכות, אז הוא לוקח אחריות,
הוא לא סומך על ה...
אם שמואל היה כותב את זה כמו שצריך,
כמו הסדר, אז מה היה הלקח שהיינו יכולים ללמוד? אומרים ככה.
כשגידול לקח אחריות ויצא ליזומה, לא הלך לו.
וכשהוא נשען על הנס והתגלות אלוקית, כן הלך לו.
שווה,
אל תיקח אחריות, סמוך על הנס. ושמואל אומר, איך אני יכול לכתוב דבר כזה? אני, כל המהות שלי זה לחנך את עם ישראל שיקחו אחריות.
אני עכשיו אכתוב דבר כזה שיהיה הפך כל המגמה החינוקית שלי בתנ״ך? לא.
אז שמואל כתב את זה בצורה קצת ככה מעוגלת יותר,
כן?
שכאילו טיפה יטשטש את הזה, כדי שאנחנו נקרא את זה,
ובסוף נעבור איזה חוויה שבסוף הקרב הזה הצליח.
זה עשיית עד שמעאל אלוקית, אבל גם היה הרבה מאוד אחריות.
הוא טיפה, כן?
מותר, נביא יכול.
עוד פעם, איך הוא מנסח את הדברים מוקדם או מאוחר, זה נועד כדי להעביר את המסר האלוקי שהוא חושב
למסר הנכון והראוי לתקופתו ולשליחותו, שזה מה שעשה שמואל הנביא. ולכן,
לקח את הסיפור הזה ותפר אותו לסיפור אחד, כי כשאנחנו קוראים,
לא יבוא לנו איזו מסקנה שכביכול עשייה מלמטה היא פחות מוצלחת מאשר חכות לאיזה נס שיגיע וכן הלאה. זו לא המטרה,
זו לא התכלית,
ולכן הדברים נכתבו כמו שהם נכתבו, זו דעתי.
בואו נמשיך לפרק ח' פסוק כב.
דברים חשובים ביותר יש פה,
וכבר אני רואה שלא נספיק כמו שרציתי להספיק,
אבל בעזרת השם.
ויאמרו איש ישראל אל גדעון
משל בנו גם אתה,
גם בנך,
גם בין בניך כי הושעתנו מיד מדיין.
ויאמר עליהם גדעון לא אמשול אני בכם ולא אמשול בני בכם, אדוני ימשול בכם.
ואז עוד כמה פסוקים.
ויאמר עליהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותנו לי איש נזם של הלא כי נזמי זהב להם כי ישמעאלי מהם.
ויאמרו נתון יתן ויפרסו את השמלה וישליכו שמה איש נזם של הלא.
ויהי משקל נזמי הזהב אשר שאל אלף ושבע מאות זהב
לבד מן הסהרונים והנטיפות ובגדי הארגמן שעל מלכי מדיין ולבד מן הענקות אשר בצווארי גמליהם
ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה
ויזנו כל ישראל אחריו שם ויהי לגדעון ולביתו למוקש
ויכנע מדיין לפני בני ישראל ולא יאספו לשאת ראשם
ותשקוט הארץ ארבעים שנה
וילך ירו בעל בן יואש וישב בביתו
ולגדעון
היו שבעים בנים יוצאי ירחו כי נשים רבות היו לו
ופילגשו אשר בשכם ילדה לו גם היא בן וישם את שמו אבי מלך.
וימות גדעון בן יואש בשיבה טובה.
ויקבר בקבר יואש אבי ועפרה אבי העזרי.
אבי העזרי. בואו רגע נעצור כאן. טוב, תראו,
פה יש אירוע דרמטי ביותר.
אני מבקש להרים את סף הדרמטיות עוד אפילו.
וכמו שאמרתי, הוא מאוד מאוד קשור גם לצדקיהו,
גם לרבי זכרה בן אבקולס, זה אותו אירוע.
עם ישראל באים לגדעון ואומרים לו,
משול אתה בנו, גם אתה, גם בנך, גם בן בנך.
שלושה דורות.
קראנו שגדעון מת בשיבה טובה.
כלומר, האריך ימים.
אז אנחנו מדברים פה על אולי 150 שנה, יכול להיות. נגיד, 40 שנים של גדעון,
עוד 40 שנים של הבן שלו,
עוד 40 שנים של הנכד שלו,
120-130 שנה של שלטון יציב ממשפחה שגדעון הוא השופט הכי בכיר אולי בספר שופטים.
מה זה למשול?
יש שופט, יש מושל ויש מלך.
באיזה פסוק מופיע מלוכה או ממשלה בתורה?
באותו פסוק? בתורה.
בתורה.
ואיפה מושל שם?
האחים אומרים ליוסף, המלוך תמלוך עלינו,
יימשול תמשול בנו.
מה ההבדל בין מלוכה לבין ממשלה? מאוד מאוד קרובים.
רק מלוכה זה בלשון היא מלכות,
וממשלה יש בה יותר תקיפות מלמדה למטה.
על כל פנים,
זה נראה פה שהממשלה שמוצעת כאן לגדעון זה השלב הקודם לפני המלוכה. מה הכוונה?
הרי כולם ידעו שלפני שתהיה
מלוכה מזרעו של יהודה אמורה להיות מלוכה קודמת,
חלקית יותר, זמנית,
מזרעו של יוסף.
יהיה קודם כל מלך מזרעו של יוסף, אחר כך מלך מזרעו של יהודה, אחר כך המלכים האלה יתחברו באיזושהי צורה, יתחתנו,
והבן שלהם יהיה המלך המתכלל את הכל.
זה האירוע, נכון?
זה הנביא יחזקאל, שעץ יהודה, לכו עוד עץ אפרים, ואז
מחבר בין העצים. עכשיו עץ הספר הנפלא של הרב חנן פורת, אחרי פטירתו הוציאו יהודה עציון
לעץ אחד, על כל ההתכללות של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.
טוב,
מי נראה לכם המועמד הכי מוצלח להיות משיח בן יוסף?
מלך מזערו של יוסף.
ממי הוא צריך להגיע?
סליחה,
אני כבר אומר,
אני נוקט בעמדה, סליחה, הוא צריך להיות מזרעה של רחל
מה?
לא, יהושע בדיוק כבר אחרינו
עכשיו אני שואל אותך עזרא
מי עדיף, מי יותר מבטא את זרעה של רחל? בנימין או יוסף?
מי יותר, אה?
ודאי יוסף
מתוך יוסף מי ניקח? מנשה או אפרים?
שימו לב לפירוש רבנו הנציב לא, חזור בך, חזור בך, אני אסביר
רבנו הנציב שואל את השאלה הבאה
כשיעקב מברך את אפרים ומנשה, הוא מסכל את ידיו ומברך.
אז שואל הנציב,
למה הוא סיכל את ידיו? למה הוא לא פשוט החליף?
אם אפרים נמצא פה, אז תזיז אותו לפה ותשים ככה. למה הוא לא מברך ככה? למה ככה?
אומרים שככה זה תנועה לא טובה, ככה זה כאילו.
אז אומר רבנו הנציב,
בגלל שהברכה הייתה מדויקת,
הוא רצה לשים את יד ימין על ראש אפרים,
אבל הוא רצה שברך ימין תהיה נגד מנשה.
מנשה.
כי אפרים הוא יהיה תלמיד חכם יותר גדול ממנשה, זה יהושע בן נון,
אבל מנשה יהיה לו ברכיים, כלומר,
הנהגה ועוצמה יותר מאפרים.
בסדר? ולכן זה גדעון, ולכן זה יפתח,
ולכן יהוא, וכל אלה, כולם מזרעו של מנשה, לא מאפרים.
אז הכי הגיוני שהמלך
מזרעה של רחל יהיה מישהו מזרע דיוסף קא עטינא,
מזרע דיוסף במנשה,
שמי הוא?
גדעון.
וזה קלאסי. עם ישראל באים לגדעון ואומרים לו,
אתה תהיה המלך.
אפשר להתחיל את, כאילו, אפשר לסיים בעצם את ספר שופטים פה. פה היה אמור להסתיים ספר שופטים, ותשימו לב שכל מה שקורה מגדעון ואילך,
הכל הסתבכויות.
יפתח, אבימלך קודם כל, אחרי זה יפתח, אחרי זה שמשון,
אחרי זה פילגשבגן, הכל תקלות.
בעצם ספר שופטים היה אמור להסתיים פה, בשופט
שבצורה טבעית נהיה מלך. עכשיו,
למה עם ישראל באו לגדעון ואמרו לו בוא תהיה מלך?
מלך הכוונה מלך זמני, ולכן הוא נקרא מושל ולא מלך.
מלכות דוד,
מלכות נצחית,
למען היות לדוד עבדי ניר כל הימים. מי אמר למי?
מי אמר למי?
איפה?
בנבואת נתן לדוד, כאשר דוד רוצה לבנות את בית המקדש, אז אומר הקדוש ברוך הוא שם את המילה ניר לדוד עבדי, מילה מאוד חשובה.
ניר.
מלכות דוד מלכות נצחית.
מלכות זמנית שלושה דורות נקראת ממשלה ועם ישראל זה קלאסי כאן זה כבר הנה כאן צריך לקרות המעבר עם ישראל בא לגדעון ואומר לו אתה המועמד למה הם חשבו שהוא המועמד יש שלוש סיבות סיבה ראשונה
מה הוא עשה?
הוא ניצח
ניצח
שתי מלחמות אחת בקושי אחת בצוין סיבה שנייה
עקר את העבודה זרה זה תפקיד של מלך
הסיבה הכי חשובה
הכי חשובה
הכי חשובה
למה הם פונים אליו?
הכי חשובה.
לא,
בסדר, זה ברור, אבל מה?
לא,
לא.
הסיבה הכי חשובה,
הוא מנע מלחמת אחים.
הוא מנע מלחמת אחים.
בני אפרים באו אליו, ותלונות,
והוא דיבר איתם.
הוא ידע להבחין בין איך אתה מתייחס לאויב מבחוץ שאיתו אתה נלחם,
לבין איך אתה מתייחס לקשיים מבפנים ששם אתה עונה בלשון רכה,
ולא אומר אני אנצח, ואני אכריע,
איך גדעון אומר להם? מה עשיתי? הוא כאילו מדבר כמו חל״ל. אה, עכשיו הוא אחרי הניצחון.
הוא יכול... הרי אותה סיטואציה, כמה פרקים קדימה, אם יפתח,
נגמרה ב-42,000 הרוגים. שיבולת, שיבולת, פשט,
חתוך אותו.
כן?
וגדעון מדבר איתם בלשון רכה.
ויאמר עליהם מה עשיתי עתה ככם על אותו ודודות אפרים בציר אביעזר.
לידכם נתן אלוהים את שרי מדיין את אורי ואת זאב.
ומה יכולתי לעשות? אז רפתה רוחה מעלה בדברו הדבר. יש לו את אומנות המדיניות,
הפוליטיקה הפנימית, איך ליצור חיבורים, נכון?
מה אני אגיד לכם, תשמעו, הקדוש ברוך הוא הרי הוא השתבח שמו לעד.
הוא מסדר את הדברים,
הרי עכשיו הרפורמה המשפטית הזאת יכלה הרי לעבור 200 פעם, אז היה, נכון?
היה לה אלף, יצא מהשם יתברך בדיוק בשבוע שחל פה, בדיוק תשעה באב. עכשיו נראה את הסרט, איך נראה תשעה באב?
מיליון יהודים מפגינים בתל אביב, מיליון יפגינו פה, זה קורה בשבוע שחל בו,
וכולם עם הזקן של האבל,
ככה.
מה אנחנו,
זה בתוך עם ישראל, את מי אתה רוצה לנצח?
את מי רוצים פה לנצח?
צריך להתווכח, צריך להתווכח, צריך לשכנע, צריך לזה, אין בעיה, אבל את מי אתה רוצה, את מי רוצים להכריע פה?
למי רוצים לגרום להרגיש לא שייך? מי בדיוק האוהב שלך?
מי זה ההם האלו?
מי זה?
כולנו כאן ביחד.
אז כאילו הקדוש ברוך הוא אומר, הנה, נסדר לכם את זה, נסדר לכם בדיוק, הרי זה הלועזי והעברי, זה הכל בגלל שהכנסת יוצאת לפגרה בעוד שבוע.
עד אחרי ה...
יש את מושב חורף, מושב קיץ, זה נגמר, אז הכל בגלל השבוע. אבל נכון, גם הגאנט בטוח, תסתכלו בלועזי, לא ראו בכלל את העברי.
אבל הנה עכשיו יוצא בדיוק ככה, מה' יתברח, בום, יוצא שבוע שחל בו כולם עם הזקן.
תסתכלו, מה קורה.
זו הסיבה השלישית.
ורבותיי, פה קורית טרגדיה.
טרגדיה, אין לי מילה אחרת להגיד.
מה הטרגדיה?
גדעון מסרב.
כמעט הייתי אומר, ענוותנותו של גדעון,
מה עשתה?
מה עשתה קודם כל הענוותנותו של גדעון?
החריבה את מי?
את מי?
ישראל בהמשך.
אבל קודם כל, את מי היא החריבה?
את מי? את המשפחה שלו!
עכשיו, רבותיי, זה דבר שלא היה.
אנחנו פה, עכשיו זה אירוע חדש לגמרי.
לא קראנו את זה, אבל בתוך עם ישראל שיקום ילד וירצח את כל האחים שלו, הבאת את זה מהמאפיה הרוסית, לא יודע מאיפה הבאת את זה, זה פשעים נגד, זה דברים שלא הכרנו.
גדעון מסרב מענוות יתר,
והתנ״ך כאן לא מחכה שנייה כדי ללמד לנו את הלקח,
איפה שלא נכנס בן אדם טוב, ייכנס בן אדם רע.
אין ואקום במציאות, אין איזה, אם אתה לא רוצה להיות מנהיג,
אז מישהו אחר יהיה מנהיג עם מוטיבציות אחרות לגמרי משלך, וזה קודם כל יתהפך עליך.
אז קודם כל, גדעון, הוא מנסה להיות מה שהוא לא. אתה צריך להיות מנהיג.
מה הוא מנסה להיות? איזה מין כהן גדול כזה. לכן הוא מכין את האפוד הזה, זה מתהפך עליו על הראש לעבודה זרה.
אחר כך
הוא מת,
ואבימלך קם והורג את כל האחים שלו, ומתפתחת פה איזה מין מוטציה שלטונית של אבימלך, עם מלחמות אחים, עם עם ישראל נכנס לאיזה כאוס כזה.
וכל זה בגלל שגדעון לא לקח את המושכות, הציעו לך מה זה ענוותנותו של רבי זכרה בן אבקולס?
חוסר היכולת להכריע, תכריע, מרוב ענוותה.
שמעתי אתמול וורט יפה מהרב של השכונה שלנו,
שהוא אומר מה זה ענוות...
וורט מאוד יפה.
הרב רבינוביץ', הוא ציטט את זה בשם, לא זוכר מאיזה ספר.
אז הוא אומר מה זה ענוותנותו של רבי זכרה בן אבקולס. כתוב שבדיני ממונות בסלהדרין פותחים מהראשון.
מהראשון.
בדיני נפשות מתחילים מהצד.
עכשיו, רבי זכריה בן אבקוליס הוא היה באמת הכי גדול,
אבל הוא החזיק בעצמו הכי קטן.
אז לכן שכשאלנו מה לעשות,
זה דיני נפשות, כי אמרו אולי נהרוג את קמצא,
אז הוא אומר, אתה מניע הכי קטן, מה יכול להיות? אני אגיד, אי אפשר לא את זה ולא את זה. והוא לא ידע שהוא הכי גדול, אחרי שהוא דיבר,
אף אחד כבר לא יכול היה לחלוקה.
אז, כל פנים, הגמרא מנסה להעביר לנו בגיטין את אובדן יכולת ההכרעה,
את ענוות יתר שגורמת לא להצליח להכריע, ואז אם אתה לא מצליח להכריע לא לפה ולא לשם, אז מה קורה?
אז הכוחות השליליים תופסים מקום. זה מה שקרה אצל גדעון. אגב, זה גם אותו דבר קרה גם אצל צדקיהו.
גם צדקיהו, שהוא מלך צדיק ברמה הפרטית,
הוא לא מצליח להכריע כנגד הפקידות שעוטפת אותו ולהגיד,
אני הולך להוביל מדיניות אחרת משלכם.
אני חושב, בהתאם למה שנועצתי עם ירמיהו הנביא,
שעכשיו זה נכון, אני מקבל את דברי הנביא, להיכנע למלך בבל.
ולהיות ממלכה שפלה, זה כל הסיפור.
אנחנו גם יודעים את כל הסיפור כולו, מה כל הסיפור כולו.
נבוכדנצר מגיע לממלכת יהודה לכבוש אותה אחרי שהוא עבר סדנה, אצל מי?
אצל מי?
אצל דניאל.
כל ספר דניאל, הפרקים הראשונים של נבוכדנצר משתגע, ומאבד את השפיות שלו, ואחרי זה חוזרת לשפיות,
ואז הוא כותב מכתב הלל להשם יתברך,
שכל אחד מכם שר חלק מהפסוקים ביער רימון, זה הכל פסוקים מדניאל,
אלוהי דכל אלוהים, מלכותי מלכות כל עולמין, תמהוי, גברוי וכל הדברים האלה,
זה קורה לפני.
אז נבוכדנצר מבושל, הוא לא יעשה כלום נגד רצון השם יתברך, הוא לא רוצה.
אז אם צדקיהו היה מוריד את הראש, לא היה קורה פה כלום.
והוא רוצה את צדקיהו, אנחנו רואים בספר ירמיהו שהולך לירמיהו,
אומר לו בוא תגיד מה לעשות,
ומה אומר לו? יא חביב אלבי, תיכנע למלך בבל, הכל יהיה בסדר.
מה אומר לו צדקיהו?
אל תגדל השרים שבאתי לדבר איתך.
אם השרים ישאלו אותך על מה דיברתי איתך,
תגיד להם שביקשת ממני שאני לא אזרוק אותך לצינוק או משהו כזה. הוא מפחד מהשרים, הוא לא ידע לקרוא מדיניות.
אז מתברר שצדיקות יתר
היא לא תמיד טובה.
כלומר, היא טובה מאוד, אבל צריך עוד כמה דברים. מה צריך?
מנהיגות, יכולת הכרעה, וזה קורה כאן.
העובדה שגדעון לא קיבל על עצמו, תחשבו מה היה קורה אם הוא היה מקבל, בואו נשחק משחק הכאילו.
גדעון אומר, בסדר, צודקים.
אז היה לנו גדעון,
שופט,
מושל,
לאורך הרבה מאוד שנים, כי כתוב 40 שנה והוא גם האריך ימים.
אחרי זה היה לנו את בנו, איזה בן היה לוקח?
מי? לא אבימלך, מה פתאום?
מי?
יותם, מן הסתם הוא היה, יותם זה שם של תמימות, עוד.
הוא היה בן שלישי,
היה לנו איזה 140 שנה,
ואחריהם היה לנו צומח איזה מנהיג משבט יהודה והכל היה הולך על מקומו בשלום. במקום זה הכל מסתבך מדחי אל דחי.
זה הכל כי גדעון סירב.
גדעון סירב זה מין איזה אובדן כזה של יכולת ההכרעה לדעת מי אני
וללכת על זה.
זה הסיפור.
טוב רבותיי אנחנו בעזרת השם בזמן אלול נמשיך בדיוק מאותו מקום מפרק ט' שאליו הגענו ונמשיך לעסוק בדברי נבואות הנצרכים לדורות אמן ואמן.
חזקו ואמצו
אוווווווווווווו
