טוב רבותיי אנחנו לומדים טניה קדישה ובפעם הקודמת
למדנו על קודמת הקודמת כי פעם שעברה היה שיעור השיחה על הרבי
הגענו לפרק נגיד י״ח אני אעשה רגע איזה סיכום וגם לאן אנחנו נדלג על איזה חטיבת פרקים
אני אגיד מה היא אומרת ונדלג קצת
אנחנו כרגע עסוקים באירוע הזה של הביאור של הפסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובדברך לעשותו. כלומר,
למרות שזה ספר של בינונים וזה לא ספר של צדיקים,
בכל אופן אומר אדמו״ר הזקן שיש פה איזו אפשרות זמינה, קרובה.
ואז אנחנו את זה מבררים.
אז בירור ראשון היה מה זמין מה קרוב, מה שזמין וקרוב זה שמה שמצפים לך זה לשלוט על המעשים.
עכשיו הדיבור הוא מעשה,
הסוף זה מעשה.
לא להיות אדם שלא נמשך בכלל אל הרע, אלא יש הימשכות אל הרע, אבל אני מצליח להתגבר, טוב?
זה תחילת הספר. אחר כך הוא הוסיף עוד שתי קומות
שנוגעות
לא רק
למעשה, אלא גם לשייכות.
אהבת השם, הדבקות בו,
יגיד לבניוני מאיפה יש להיות אהב, הוא נתן,
אדמור הזקן, נתן
שתי נקודות שכדאי לשים אליהן לב.
נקודה ראשונה,
זה ירושת אבותינו.
כל אחד מן היושבים פה,
כל אחד מן היושבים פה,
אנחנו קצה של איזה שלשלת.
יש ספר של אברהם קריב, שנקרא נרתק את השלשלת, מכירים?
נרתק את השלשלת.
כאילו לחבר אותה. אנחנו, כל אחד מאיתנו זה מין לולאה חוליה, לולאה כזאת, אבל השלשלת
ממשיכה עד הר סיני. עכשיו השאלה לדעתי היא שהשלשלת היא לא דוממית, היא אנרגטית.
עוברים בה אנרגיות.
האנרגיות שעוברות אצל כל אחד ואחד מאיתנו,
כל אחד לפי הגיל שלו ולפי השלב שלו.
אנחנו נושאים בתוכנו את הגנטיקה הרוחנית
של אבותינו ואבות אבותינו, על מסירות הנפש שהייתה עליהם, ועל המאמץ, ועל התמימות, ועל השמחה, ועל ה...
וזה, כשאדם מתחבר לאירוע הזה, ודיברנו איך מתחברים לאירוע הזה, דיברנו שההתחברות לאירוע הזה היא עוברת דרך
ההכרה בכך, והניסיון להתחבר לדורות הקודמים, על זה
קוראים את הדברים שלהם, לומדים את הדברים שלהם,
הולכים לאזכרות,
מתקים נר, לא יודע מה, אתה מתחבר לציר הזה, זה נותן לאדם כוחות
של אהבת השם שהם ירושה, קיבל אותם ירושה.
בסוף זה מגיע עד למעלה, עד לאברהם אבינו, לדוד המלך,
בסדר, גם הם ההורים שלנו, גם הם, אז זה דבר אחד.
דבר שני שאדמור הזקן אמר, זה שגם אצל הבינוני
קיימת
אש התלהבות, התלהטות
להשם יתברך,
אלא שהיא מסותרת. הוא קרא לזה אהבה מסותרת.
אצל הצדיק, האהבה היא לא מסותרת.
היא קודם בגילוי הגוף.
גם ככה הצדיק, לא יותר מדי הגוף שלו הוא מזוכח מאוד.
אז הגוף לא מסתיר.
לא מסתיר.
לא מפריע, לא מגביל גם. לא מגביל. הצדיק הוא גם טיפה מעל הגוף.
פחות אוכל, פחות שותה, פחות ישן, משה רבנו לא אוכל, לא שותה, לא ישן וכולי וכולי.
אנחנו נשאר בתוך גוף, בסדר גמור, אבל יש שם אהבה מסותרת. זה מאוד מעניין
מה נמצא שם בפנים.
אם בפנים אין אהבה מסותרת, אבל אם היא קיימת,
אז מה שצריך זה לגלות אותה.
לגלות אותה לעיתים מזומנות
בכל מיני אירועים. יכול להיות בתפילה,
בניגון,
בשירה, בהתוועדות,
לתת היום קוראים לזה networking, נכון?
סביבת עבודה.
סביבת עבודה שמאפשרת לחלק הלאומה ממעלה זה להתגלות. ואת זה לזכור. להגיד הנה, גם זה קיים בתוכנית.
כלומר, יכול להיות שגם למרות שאנחנו בינוניים,
היה לבנוני איזה,
היה לנו איזה מקום, איזה שלב שבו קיימנו מצוות בשמחה והתלהבות והדבקות, צריך לזכור את זה.
וגם לייצר כאלה מרחבים.
אז אצל הצדיקים גם תפילת יום מינכה של יום שלישי אחרי צהריים היא אצלם כמו יום כיפור.
בסדר? אצלנו לא.
אבל מדי פעם יש איזו תפילה שאנחנו הולכים אליה, לפעמים גם אפשר גם ללכת, היום יש
מאוד מפותח תפילות ראש חודש בכל מיני מקומות.
כדי נגינה ואיזו התלהבות. אתה מרגיש שם איזו
אז זו עצה שנייה
שהוא דיבר עליה, וזה הכל היה בפרקים י״ז י״ח,
מה שכרגע אמרנו בפרק י״ז
י״ט, כן, י״ח י״ט, נכון? בי״ח זה היה
העניין של הירושה, ובי״ט זה היה נר ה׳ נשמת אדם.
מכאן הוא עובר לרצף פרקים
יצא לנו בהשגחה הכי פרטית שבעולם שהם יצאו לנו בדיוק ליד פרשת בלעם
פרשת בלק שלנו אני אגיד את זה רגע בעל פה ואז
נקרא ככה בזה תראו
יש עוד עצה לבינוני
מהי העצה
יש עוד עצה
הכל זה עצות למה?
לממש את הפסוק כי קרוב אליך הדבר מהו הדבר או כל התורה כולה או מצוות התשובה הדבר מאוד זמין בפיך בלבבך לעשותו
מאמין
מה העצה תראו
אנחנו, אני אגיד את זה הקדמה, אנחנו בשבת נקרא פרשת בלק בעזרת השם
ויש ביטוי בערבית,
הביטוי אומר כלאם פאדי.
מי יודע מה פשר הביטוי? מה פירוש הביטוי?
דיבורים בעלמא.
דיבורים בעלמא.
יפה.
התרגום המדויק כלאם פאדי מילה ריקה, קלמה בערבית זה מילה, פאדי ריק.
הבור ריק,
הבור פאדי, בסדר? לכן, מה זה אבו פאדי?
גם פאדי זה כסף נראה לי, לא?
פונדוק. מה? פונדוק זה כסף.
אז אולי פאדי אבו ג... פאדי.
אז התרגום זה מילה ריקה.
אבל זה נהיה ביטוי שאומר לא מילה ריקה. מילים הן ריקות.
הכל דיבורים. כאלה מפיידים לדבר. כשיעשה,
דבר איתי. כשיהיה מעשים. דיבורים זה כאילו המילה הזאת.
התורה אומרת בדיוק הפוך.
בדיוק הפוך.
הדבר הכי חשוב בעולם, שהכי יוצר מציאות בעולם, זה דיבורים.
במיוחד שפה.
בסדר?
עכשיו אני יכול להוכיח את זה, זה לא כזה מסובך. כל האירוע של מדינת ישראל
מתחיל מאדם אחד שכתב ספר,
קראו לו הרצל.
הוא כתב מילים,
כתב מילים, מהמילים האלה נדלק,
התחילה בסוף.
כל הקומוניזם מתחילים,
כל האיזמים הרבה פעמים מתחילים מאיזה
מישהו שכתב ספר, כתב מילים, כתב רעיונות.
מילים, יצר שפה.
והשפה הזאת היא בסוף מובילה,
מובילה למעשים,
נכון?
יש שפה של הייטקיסטים, אתם מכירים?
אתם מכירים? הכל כאילו, עשיתי דיגינג למיילינג ועשיתי פישינג לנטוורקינג של הסיסו, שדיברתי עם ה...
נכון? אתם מכירים? זה הכל כזה, שפה של הייטקיסטים.
זה שפה.
הכל כזה ב...
שפה זה אירוע, לא סתם.
היה פה בירושלים יהודי שקראו לו אליעזר בן-יהודה, שהיה כמובן יהודי מורכב.
מצד אחד,
היה לו דעות משובשות בכל היחס לאמונה. הרב קוק מאוד ככה ניתן לו יחס מרוחק.
מצד שני הוא מסר את הנפש על שיקום השפה העברית. ברור לו שלא תהיה תחילה לאומית בלי שפה.
צריך להמציא שפה. אז מילים שיש מצוין. מילים שאין.
אין בתורה מילה למדרכה ואין רמזור ואין עוד כל מיני מילים. אז המציא להם, המציא מילים. לקח מילים קרובות ואין.
לא הייתה מילה לאלקטריסיטי.
חשמל, במילה שהוא לקח מספר יחזקאל, הוא אמר נקרא לזה חשמל.
היה לו גם כל מיני מחלוקות עם ביאליק על כל מיני מילים,
נכון?
לדוגמה המילה חנוכיה של ביאליק נדמה לי.
הוא רצה לקרוא לזה מנורת החנוכה, ביאליק אמר חנוכיה.
לכן על זה הדרך.
סביבון גם זה של ביאליק.
לא, ביאליק רצה לקרוא לזה קרקר,
קראים שם קרקור, מחלוקות הפוסקים בדבר.
ביאליק רצה לקרוא לעגבניה אדמונית,
יותר מוצלח בעיניי מעגבניה.
טוב,
שפה יוצרת מציאות.
אפילו בשפה של בשר ודם,
אפילו בשפה של בשר ודם, שבני אדם מדברים אותה,
זה יוצר מציאות.
שפה חיובית גוררת מציאות חיובית, שפה שלילית גוררת מציאות שלילית.
בסדר?
שפה דבר חשוב מאוד.
כל זה מילים בסוף.
מילים. מילים הן בוראות את העולם.
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בדיבור, גם בני אדם יכולים.
אבל בקודש,
מה שהרב קוק אומר באורות הקודש, זה עוד יותר,
לא עוד יותר, זה עוצמתי פי כמה וכמה וכמה,
כי כשאדם אומר את מילות התפילה,
או את מילות הברכה, או את
מילות התורה, המילה עצמה, האות עצמה, נושאת בתוכה אנרגיה רוחנית.
זה לא דימויים, זה לא משלים, זה הדבר בעצמו.
זה פועל.
ולכן הקדוש ברוך הוא נתן לנו התורה והמצוות אלה לא,
זה לא סמלים. אתה אומר, אוקיי, כמו אדם הולך עם איזה, לא יודע מה, חייל הולך פה עם איזה כנפי צניחה.
אז הוא אומר, אני עשיתי קורס צניחה, אז יש לי פה,
אז אדם עושה איזה מצווה, לא יודע מה, יושב בסוכה. אז הוא אומר שלפני 3,335 שנים אבותיי יצאו ממצרים וישבו בסוכות. לא.
לא.
זה גם, אבל לא רק.
עכשיו, ברגע הזה, כשאתה יושב בסוכה, אתה עובר את אותה חוויה רוחנית של יציאה מעבדות לחירות,
זה קורה עכשיו, זה קורה עכשיו.
זה הפלא והסוד של המצוות, שזאת אנרגיה של קודש
שהקדוש ברוך הוא הכתיב לנו במצוות ומעשים מסוימים ובמילים מסוימות.
זה לא בא להזכיר,
זה לא בא לסמן, זה הדבר בעצמו כרגע קורה.
כשאדם אומר, לכן קוראים לאותיות אותיות, אות לשון עטה,
אות מביאה איתה.
בספר יצירה האותיות תקראות סוסים.
סוסים.
מה התפקיד של סוס?
לא.
זה לא התפקיד שלו, זה התכונה שלו.
מה התפקיד שלו?
אומר לכם פה עוזי דברי אלוקים חיים
להעביר אותך ממקום למקום תן עוד סובב את הסכין
לקחת אותי למקומות שאני לא יכול להגיע אליהם לבד.
שמעת?
אחרת מה צריך סוס?
עם הסוס, תגיע רחוק, תעלה, תרד, תטפס סוס זה דבר רציני שלו כוח, שלו עוצמה חצי טון של שרירים אגב חיה טיפשה מאוד, אתם יודעים סוס זה אחת אחת החיות הכי טיפשות שיש איזה סוס
יש לו מוח כזה קטן
זה הגודל
ואתה מלמד סוס,
אתה צריך ללמד אותו בשני הצדדים. אם לימדת אותו במה שהוא בצד ימין,
מי שקנה פעם חוג סוסים,
היית?
רוכבים, ואז מה אומר לך המאמן עכשיו?
בצד שני, למה?
כי הסוס לא יודע להעביר מפה לפה.
אחרי שזה, הוא צריך עכשיו בצד שני, אחרת הוא נבהל. מה קרה?
הכל חדש. מה חדש?
רגע הסתובתו. לא, ראיתי את זה בצד ימין.
הוא חייב כאילו,
שטרפו אותי עכשיו.
נבהל, חצי טון.
זה כמו ילד מתבגר, עם שרירים, אבל נשאר לו מוח של ילד בכיתה א',
אז זוז מביא לו אותו,
תראה לו, אתה חצי טון, תירגע, מי יכול עליך?
לא, אני מפחד,
בסדר?
יש איזה תמונה, מישהו ראה לי תמונה של סוס קשור לכיסא פלסטיק.
הוא לא זז.
אמרו לי להיות פה, אני...
לא מודע לכוח שלו.
אז איך הגענו לכל הסוסים האלה עכשיו?
אה, אותיות,
האותיות נקראות סוסים, כלומר דרך האותיות
אתה יכול לדהור למקומות שלא היית מגיע אליהם לבד. איך?
זה הסוד של האותיות.
יש מדרש אותיות דיר רבי עקיבא, הצורה שלהם,
ההגיעה שלהם.
אתה אומר משהו ואתה נכנס בתוכך תוכן רוחני.
זה דבר אדיר לבינון דקלון. מתברר שאנחנו לא לבד.
וכשאדם עושה מצווה, באותו רגע מאיר עליו,
מאיר עליו האור.
מאיר עליו אור אלוקי.
שאני פוגש אותו כרגע.
אז זה חזק מאוד.
עכשיו, זה רק, אם כבר הגענו לדבר הזה, לדבר עליו, רק נגדיר את הפרשה.
כשבלק קורא לבלעם לקלל,
אז אתה אומר, מה אכפת לנו שיקלל?
שיקלל למחרתיים, מה זה משנה?
קללת חינם לא תבוא.
הקללה,
זה אמור ליצור מציאות. זה כאילו עכשיו יורה אנרגיה שלילית על עם ישראל, אמור להשפיע עליהם. אם היו מרימים אנטנה זה היה משפיע גם עליהם.
גם הם היו נכנסים לאיזה קוצר רוח.
נכון, יש כל מיני מילים בפרשה,
וירא משם קצה העם,
אפס קצה הוא תראה וכולו לא תראה, וילך לקראת נחשים, הוא הולך לכל מיני מקומות שהוא מנסה להכניס את האנרגיה הזאת
בצורה להכניס אותה לתוך לב עם ישראל. הקב' ברוך הוא רחם עלינו באותם ימים,
לא היה כעס בעם ישראל ולא היה הקפדות ולכן הקללה לא הצליחה להגיע.
אבל הקללה של בלעם זה לא משהו מתאר,
זה משהו יוצר.
אותו דבר בקודש. כשאדם קורא בתורה,
נגיד, את פרשת השבוע, פרשת בלק,
הוא לא עושה תיאור,
דיסקריפשן של מה שהיה, הוא כרגע עושה יצירה,
קריאייטינג,
עכשיו הוא יוצר את הדברים מחדש, עכשיו האנרגיה הזאת,
אמר לי,
וואי, אבל זה נכון,
אמר לי איזה חבר, לפני שבוע היה לנו איזה ויכוח באיזה מקום,
אז אני קצת ככה אמרתי את דעתי בתקיפות יתרה.
אז איזה חבר שם את היד ואמר לי,
תקשיב, השבוע זה פרשת קורח, זה אנרגיה של מחלוקת, כדאי להירגע.
וזה נכון, שקורח,
אחרי זה שמעתי על עוד בתי כנסת שהיו שם מריבות וזה,
וקורח, כולם נכנסים, נזכרים שצריך לריב.
אז נדמה לי שהרב קוק, פעם באו אליו סיפור כזה, שבאו אליו ראשי הקולרים בירושלים,
הם לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי אופן החלוקה של הכספים, אז היה פה כספי החלוקה.
וכל אחד היה בטוח שהקודל שלו זה. אז הרב קוק אמר להם, תראו, בירושלים בחרים לא תגיעו להסכמה. למה ירושלים,
זה כל אחד, הוא חושב שהוא מציל את העולם.
תלכו לחברון,
שם תדונו בזה, ושם יהיה לכם, חברון זה עיר החיבור. וואלה, הלכו לחברון,
הצליחו להגיע לעמק השווה.
אז צריך לקבל את העובדה הזאת, הרמח״ל אומר את זה גם בסוף,
יש איזה מין,
כזה כמו תוספת קטנה בסוף מסיעת השערים שנקראת דרך עץ החיים.
ושם הרמח״ל מדבר, והוא מדבר על זה בעוד הרבה מקומות. הרמח״ל מדבר על זה אפילו ברמת ראייה.
הרמחלה אומר באיזה מקום, אני כבר לא זוכר איפה,
שכשאדם רואה משהו,
אז הוא משפיע בראייה שלו.
אתה מסתכל בעין לא טובה, גם קשור לבילעם, יש לו עין רעה, אתה עכשיו, מה?
או מושפע או משפיע, כי הרמחלה אומר שהראייה היא הולכת ככה, מבפנים החוצה.
שמירת העיניים. נכון, דיברנו על זה, לא זכרנו מתי דיברנו על זה.
אז זה העניין. אז המצוות,
שזה מעשים,
התפילה, לימוד תורה, לימוד תורה, שזה הדיבורים,
תפילה, שזה מחשבות,
זה לא רק איזה אירוע שאתה עובר אותו כדי לציין משהו שהיה.
עכשיו, כרגע, אתה עטוף במה?
בקודש.
זה קורה כעת.
זה יסביר, נעשה רגע איזה השלמה לשיעור ג' תמוז שהיה שבוע שעבר.
זה מסביר מאוד את אחד המבצעים של הרבי שנקרא מבצע,
אבל בעצם כל המבצעים הם בעצם בסגנון הזה,
אבל במיוחד מבצע תפילין.
אתה אומר, תניח ליהודי תפילין.
אז אתה אומר, מה הערך?
תפסתי איזה יהודי,
הנחתי לו תפילין.
הנחתי לו תפילין פעם אחת. לא, בוא נעביר אותו סמינריון,
בוא נדבר איתו אמונה, נעשה תשובה. ואז
יניח תפילין. אז הרבי אומר, קודם כל,
יכול להיות שהוצאת אותו מגדר קרקפתא דלא מנח תפילין,
לגדר קרקפתא דמנח תפילין, ואז העברת אותו,
כי הגמרא אומרת דברים חמורים, יש להניח תפילין.
אבל חוץ מזה,
מה עומד בבסיס הגישה?
בבסיס הגישה עומד חיבור של שני דברים.
הרי אמרנו שאצל כל יהודי יש אהבה מסותרת. חלק אלוקא ממה, רק מה, הוא מוסתר.
צריך לגלות אותו, איך תגלה אותו?
אז כמו שלפעמים איזה רכב נתקע,
ואז מגיע בחורצ'יק מידידים,
היום כבר לא עושים כבלים, יש בוסטר, נכון?
בוסטר!
יש לי גם כן כזה בוסטר, הבאתי אותו לילדים שלי.
אבל הוא כזה בוסטר, כזה בוסטרון כזה.
אלה מגיעים עם בוסטר כזה, כל האוטו קופץ, נכון?
נותן איזה זרם חשמלי,
האוטו נזכר שיש לו חשמל בתוכו והוא נאור לתחייה.
תפילין זה חתיכת בוסטר.
זה קורה עכשיו, אתה נותן לאדם איזה מין ברק של קדושה שמקה בו,
איך אתה יודע מה יהיה אחר כך?
נכון? זה לא עובד מפה. זה לא עכשיו תתחיל להסביר לו.
זה נקודת הנחה שתפילין זה חפץ קדושה. לכן תפילין צריכות גניזה לאחר השימוש בהם. גם אם נפסדות אתה לא...
זה קדושה בעצם.
ובתוך היהודי יש קדושה בעצם, ורק צריך לחבר ביניהם.
לחבר את הכבלים ולהדליק את האירוע, בסדר?
אז זה גם כן נותן לנו תקווה יותר בינוניים.
כשאדם עושה מצוות,
כשאדם אומר את מילות התורה,
זה לא מטאפורה,
זה לא סמלים,
זה לא כל מיני... זה קורה עכשיו.
אתה עכשיו פוגש מציאות.
כי מילים,
איתם הקב' ברוך הוא בא. אפילו מילים, ודאי מעשים, ודאי מצוות.
ודאי קיום המצוות, אבל גם מילים.
ולכן אני רוצה להגיד לכם,
בשנה האחרונה אצלנו בקהילה אנחנו עושים מפגשים של חברים ממקומות העבודה.
האמת שהתחלנו את זה עוד לפני כל הבלאגן של המהפכה המשפטית וכל זה, אבל אחרי זה זה נראה יותר נצרך, נקרא לזה ככה.
באים,
אנשים מזמינים חברים ממקומות העבודה, אנשים שהם לא מנהלים בחיים שלהם אורח חיים דתיים,
ומפגשים פעם בחודש וחצי, ועושים לאיזה לימוד.
אז מעבר למפגש וכל זה, אחד הדברים
אני מאוד חשוב לי שיהיה שם,
זה שאנחנו נלמד ביחד מקור של קודש.
למה?
עזוב רגע מה אני אמרתי, מה הם הבינו וכל זה.
המפגש עם האותיות,
מה?
המפגש עם האותיות הוא,
שמעתי מלא סיפורים, אני חושב שחזרו בתשובה
שלמה ומלאה, מתוך זה שהם פגשו דברים של רבנו הארי, רבי חיים ויטל, או אפילו ספר התניא, בלי שהם הבינו מילה.
מילה הם לא הבינו.
אבל הם התחילו לבכות.
והוא אומר, ולא הבנתי מילה, מה כתוב, אבל הבנתי שזה מה שהנשמה שלי מחפשת.
מישהו סיפר לי על ספר התניא, שהוא התחיל,
תניא, משביעים אותו, תצא לי גלתי ראשון, לא הבנתי מה זה תניא, מה זה צדיק, אבל התחלתי לבכות.
יש,
כשאתה מול מקור, ואתה לומד אותו וקורא אותו, האותיות האלה הם הסוסים,
שעליהם רוכבים.
מבין, לא מבין, הנשמה מבינה, אחרי זה כבר,
יכול להיות שאשתי פעם קנתה,
ראתה אצלנו את אחד הספרים על הרב אליהו,
היא אמרה,
אני אביא, יש לי איזה חברה,
היא אוהבת סיפורים, אני אתן לה.
קנתה לה ספר על הרב אליהו,
היא חזרה בתשובה בספר הזה.
ספר ועוד ספר ועוד ספר ועוד ספר, קנתה את כל הספרים ומזה,
סיפורים, כי אתה קורא, במיוחד כשאתה קורא על הצדיק, אתה לא קורא,
עכשיו זה קורה לך, אתה עכשיו איתו.
זה האירוע שקורה כאן בפרקים האלו, תראו,
בואו רגע נראה כאן את
לרצף פרקים קצת ארוכים, והחלטתי ככה טיפה
לסכם לנו אותם.
אז את ט' בעצם למדנו.
תראו רגע את פרק, נגיד כ', הוא מדבר על מעלת הדיבור וכולי.
בואו נראה את כ' וכ' א', בסדר?
והנה מודעת זאת לכל, כי מצוות והאזהרות, עבודה זרה,
שהם שתי הדיברות הראשונים, אנכי ולא יהיה לך,
הם כללו את כל התורה כולה.
כי דיבור אנוכי כולל כל רמח ומצוות עשה,
ולא יהיה לך כולל כל שסע מצוות לא תעשה.
ולכן כל ישראל שמענו אנוכי ולא יהיה לך לבד עם פי הגבורה,
כמאמר חזל,
מפני שהם כללו את התורה כולה.
ולבאר את עניין זה צריך להזכיר תחילה בקצרה עניין ומהות אחדותו של הקדוש ברוך הוא,
שנקרא יחיד ומיוחד,
וכל מאמינים שהוא לבדו הוא כמו שהיה קודם שנברא העולם ממש,
שהיה לו לבדו ממש וכולי,
בלי שינוי, כן, הכל בלי שינוי.
ואז הוא מביא כאן משל, כמו בנפש האדם שמדבר דבר אחד,
שדיבור זה לבדו,
טיפה דילגתי,
דיבור זה לבדו כלא ממש, אפילו לגבי קלות נפש האדם מדברת, שהוא מבחינת לבוש האמצעי שלה,
שהוא כוח הדיבור שלה שיכול לדבר דיבורים לאין קץ ותכלית,
ואין צריך לומר לגבי מהות פרצות הנפש המאס לבחינותיה וכולי.
בקיצור,
מסביר פה את ההבדל בין דיבור האדם לבין דיבור הקדוש ברוך הוא.
כשאדם מדבר הוא מביא לידי ביטוי
הוא מביא לידי ביטוי איזה רצון שיש לו יש לי איזה רצון אני מדבר אז זה נהיה כאילו יותר ממשי כשהקדוש ברוך הוא מדבר
פרק כא
הנה מידת הקדוש ברוך הוא
לא כמידת בשר ודם
שהאדם
כשמדבר דיבור הרעב אלא דיבור שבפיו הוא מורגש ונראה דבר בפני עצמו
מובדל משרשור אני זה והדיבור פה אני דיברתי והדיבור שלי פה אבל כשהקדוש ברוך הוא מדבר זה הוא
זה הוא
אמר לקדוש ברוך הוא, אין דיבורו מעובדל ממנו יתברך חלילה, כי אין דבר חוץ ממנו ולא תתר פנוי מיניה, ולכן אין דיבורו יתברך כדיבורנו חלילה.
ולא נקרא דיבורו יתברך בשם דיבור רק על דרך משל.
זה לא דיבור, זה התגלות.
אדם לומד תורה, הוא כרגע פוגש את ההתגלות.
כן, לפני כמה זמן למדתי, לפני שבועות הייתי באיזה מקום,
וגם כן, היה לי מאוד חושב שנלמד איזה מקור כזה, למדנו זוהר.
זוהר, יש איזה זוהר נחמד שאני אוהב ללמד אותו לפני שבועות.
אגיד לכם את האמת,
גם אם הייתי קורא את הזוהר בלי להסביר שם מילה, וגם אף אחד לא היה מבין מילה,
זה היה עיקר השיעור.
רק
לקרוא את המילים של הזוהר,
לשמוע אותם.
כל מי שלומד זוהר יודע את זה,
אתה קורא זוהר, אתה מרגיש כאילו נכנסת למקווה ויצאת.
נכון?
יוסף חיים?
יש בזה משהו.
כי אתה מסתיר את עצמך, כי אתה...
איי, איי, איי.
זהו.
חלק מבינים, חלק לא מבינים, מבינים זה, זה... נכנס לתוך מציאות אחרת.
אז זה דיבור אחר.
כאילו, המילה דיבור כלפי הקדוש ברוך הוא היא שם מושאל.
אבל זה באמת לא דיבור, זה התגלות.
ולא נקרא דיבורו יתברך בשם דיבור הכדרך משל כמו דיבור התחתון שבאדם שהוא מגלה לשומעים מה שהיה צפון ונעלם מחשבתו.
כך למעלה באינסוף ברוך הוא יציאת האור והחיות ממנו יתברך מהאלם אל הגילוי לברוא עולמות ולחיותם נקרא בשם דיבור.
ואין הן עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, וכן שאר כל התורה, הנביאים וכתובים,
שהשיגו הנביאים.
וראי דיבורו ומחשבתו כביכול מיוחדות עמו בתכלית הייחוד ערך משל".
שמעתם?
הדיבור של הקדוש ברוך הוא זה מיוחד. אז כשאני לומד את הדיבור שלו, אני מתייחד איתו.
ודיבור זה הדבר הכי הכי פנימי,
הכי עמוק.
זה העוצמה של בינוני של לומד תורה.
ולכן,
באמת יש צד שלא משנה מה אתה לומד בכלל.
זה לא משנה מה אתה לומד.
יש צד כזה, יש צד אחר שמאוד משנה מה אדם לומד, צריך להתחבר ולהרגיש, אבל יש צד
שכל דבר שאדם לומד הוא בעצם,
זה כאילו פרט בתוך איזה דיבור, אתה מתחבר לדיבור של שם המדבר.
לפעמים אני שואל את עצמי,
לא יודע, אולי אתם תחכימו אותי, אני לא לומד דף יומי.
אני לא מציין את זה לשבח או לגנאי, אני מציין עובדה.
ניסיתי כמה פעמים, כנראה
זה ככה נגזר על כל מי שלמד הרבה שנים גמרא בעיון, שהוא קשה לו מאוד ללמוד דף יומי.
אבל השקר לא נדף יומי.
מה לעשות בדף יומי?
מה?
ההתמדה, ההספק, הסיום, אה?
כן, אבל התמדה זה השותפות,
כן,
שותפות, כן.
כן, זה שלא שמישו את השני את הרכבת,
אין להם מה לדבר.
אין להם מה לדבר, כן.
במקום שידברו על כדורגל, ידברו על דף יומי.
זה מה שמדברים בדרך כלל.
אני חושב שבדף יומי יש עוד משהו.
ואתה מבין כל ה... אם תדמיינו את כל הספרים שלנו, את כל הזה, לכל איזה נהרות שזורמים,
הנהר הכי גדול זה תלמוד הבבלי.
נהר עצום.
של מה?
של דיבורי קודש.
אז אם אתה מחפש איפה הקדוש ברוך הוא מדבר
הכי בקול והכי מפורט,
והכי זה, איפה זה?
בתלמוד הבבלי.
אז זה מושך, לא בגלל מה שאתה מבין או לא מבין, הרי זה ידוע שכשאדם לומד דף יומי, אז לימוד דף יומי זה סגולה בדוקה,
לא לדעת הלכה, כי בדרך כלל מהגמרא לא יודעים הלכה.
וגם לימוד דף ימי זה סגולה בדוקה, לשכוח
הדף של היום, גורם לך לשכוח את הדף של אתמול, נכון? קשה מאוד.
שואלים מה נעשה עם הדף האחרון, איך נשכח אותו?
אז אומרים שבסיום כתוב להגיד את עשרת בני רפאפא, ויועיל לשכחה.
יועיל לך לשכוח את הדף האחרון,
שלא יצא.
אז...
אבל מצד העובדה שאתה נכנס כרגע לנהר הגדול ביותר,
אהבת, עזרא?
מי שלומד אפילו מי מבין את זה.
אז הנהר הגדול ביותר
של הדיבור האלוקי זה בתלמוד, אז זה מושך.
זה ממגנט.
מבין, לא מבין, אני בתוך הדיבור עכשיו.
זה מה שהוא אומר כאן.
הדיבור הזה נשמע דרך קולם של החכמים, אבאי, רבא, רב הינה, רב אשי, רבי, רב יהודה,
כל המוראים, כל התנאים, כל הקדושי העולם הללו, הם משמיעים את הכל, אבל זה כל השם.
כל השם דיבר בהם, ומילתו על לשון ההם.
ואתה שומע שם את הכול בצורה הרצתית יותר. אז להפך, זה רק מגדיל את הפלא, כי באמת,
הלימוד הכי לא יעיל זה דף יומי.
כאילו, הכי לא יעיל, אתה... עכשיו לומדים גיטין בדף היומי. מה גיטין? אתה מתכוון להתגרש מאשתך? מה עכשיו הסיפור הזה? זה לא רלוונטי עכשיו.
ובתוך מסכת גיטין, אתם יודעים איך נראית מסכת בגמרא. מסכת בגמרא אומרת, בוא ניקח נושא,
בוא נפרק אותו. זה כמו שעכשיו לוקחים איזה,
לוקחים איזה,
לאחד שרוצה ללמוד להיות מוסך נק, קוראים לו בוא נפרק את האוטו הזה לגורמים, נראה לך כל בורג מה ככה זה, לוקחים גט, את הגט. מה הדילים עם הגט כזה? מה הדילים אם כתבו את הגט על עץ?
מה הדילים אם כתבו את הגט על עלה? מה הדילים אם כתבו את הגט ומחקו אותו? מה הדילים אם כתבו גט מראש? מה הדילים אם כתבו גט ויש אותו?
מיליון שמות, מיליון אפשרויות שאתה
לא תגיע אליהם בחיים, נכון?
לא צריך אותם.
מי שאדם רגיל, צריך אותם דיינים,
גם דיינים היו לנו דיינים, כבר זהו, הבנו, אנחנו כותבים את ההלכה, אנחנו פוסקים את ההלכה, יש שטנצל גט, נגמר הסיפור.
אז זה מדהים כמה הלימוד הזה הוא,
חלקו,
לא מעשי, וכמה בכל אופן הוא מושך, כי למרות שזה לא מעשי, אבל את הדבקות בהשם יתברך, אתה מקבל שם הכי הרבה, לכאורה,
בגלל שזה הקול הכי הכי דומיננטי.
כן.
כן.
כן, כן, זה גם דבר חזק מאוד, שהדף היומי מוציא אותך באבחה אחת מההווה
מעביר אותך לעולם אחר, אתה בשנייה אחת עובר עולם, אתה עכשיו עם אביי, עם רבא, עם שליחות בגט, קיים, לא קיים,
זה מנתק, שאר הלימודים הם דווקא,
גם לימודי הלכה וגם מוסר, מאוד מאוד קשורים לעולם הזה, אבל גמרא, כאילו, מנתק אותך.
טוב, אז זה, אני חוזר לפרק כא,
לגבי הדיבור של השם יתברך,
והרי דיבורו ומחשבתו כביכול מיוחדות עמו בתכלית הייחוד דרך משל כמו דיבורו ומחשבתו של אדם בעודן בכוח חוכמתו ובשכלו
ובתשוקה וחמדה שבליבו
קודם שעלתה מהלב למוח להערער בה בבחינת אותיות
שאז היו אותיות המחשבה והדיבור הזה נמשכות מחמדה ותשוקה זו בכוח
ובלב ומיוחדות שם בתכלית הייחוד בשורשן
שם החוכמה ושכל שבמוח וחמדה ותשוקה שבלב.
אני אסביר מה הוא אומר.
אתם יודעים שאחד הדברים בלימוד חסידות זה להצליח לתת דוגמאות לעצמי, לאחרים.
במעבר הזה ממחשבה לדיבור כבר יש צמצום.
יש צמצום כבר, בסדר?
תארו לעצמכם שהיינו מצליחים לתפוס את המילים לפני הצמצום.
הרי יש מחשבה ואיכול לפעמים קורה לך שאתה רוצה לחשב משהו ואתה לא מצליח לבטא אותו, אז היינו מצליחים לפתוח את זה.
זה היה הרבה יותר משאנחנו.
כלפי מה דברים אמורים?
אני אתן דוגמה.
יש דבר פלא שהמציאו, נראה לי בארצות הברית,
אנשים שהם, לא עלינו, לא אף אחד, קטועי איברים,
נקטעה עליהם היד,
מעל המרפק.
אז המציאו פרוטזה,
פרוטזה,
שהצליחו לחבר אותה
למוליכות העצבית,
לגרום לפרוטזה שהיא עובדת על חשמל לזוז מכוח המחשבה.
כלומר, כשאנחנו מזיזים יד, אני עכשיו עושה ככה, המוח שלי,
הכל מאוד מאוד מהיר, הכל מאוד זה,
אבל שום דבר לא זז מעצמו. המוח נתן פקודה על האוויר,
עם האירונים החשמליים, נכון? או, הנה יש כאן מומחה לאיזה, אתה יודע, נו, מה? תגיד לנו.
עוד פעם, למה?
הוא הולך לתזוזים.
מאחורה, ומשם זה איתותים חשמליים וכל זה.
אז בעצם אתה רק צריך לחשוב שאני רוצה לזוז.
עכשיו, אז אפשר את החשמל הזה ל...
אז הצליחו
לגרום לחשמל הזה לחבר אותו למשהו מלאכותי.
כלומר, ממש בכוח המחשבה,
אדם מזיז איבר שהוא איבר מלאכותי. כאילו הצליחו להתחבר אל ה...
אנחנו פוגשים את זה פה, אבל מישהו יצטרך לשים את השיפר שלו פה.
בסדר?
אז
ככה זה הדיבור של השם יתברך.
כשהקדוש ברוך הוא מדבר, זה לא איזה ביטוי.
זה הדבר בעצמו.
ככה ממש, דרך משל, מיוחדות דיבורו ומחשבתו
של הקדוש ברוך הוא בתכלית הייחוד במהותו ובעצמותו יתברך.
גם אחר שיצא דיבורו יתברך אל הפועל בבריאת העולמות,
כמו שהיה מיוחד עמו קודם בריאת העולמות ואין שום שינוי כלל לפניו יתברך
אלא אל הברואים המקבלים חיותם מבחינת ייבואו יתברך ולבחינת יציאתו כבר אל הפועל
בבריאת העולמות שמתלבש בהם לאחותם על ידי השתלשלות מעילה לאלול וגרינת המדרגות בצמצומים רבים ושונים עד שיוכלו הברואים לקבל חיותם והתאוותם ממנו ולהתבטלו במציאות כן
אז יש, בסדר, יש צמצום. יש צמצום כדי שאחרון נתפוצץ, לא נתעיין.
אבל עדיין, מה שמחיה את העולם, מה שמחיה את המציאות, זה הדיבור של השם יתברך, ושאנחנו פוגשים את הדיבור הזה, אנחנו פוגשים כרגע, כעת, עכשיו,
את הדיבור שמחיה כעת את העולם.
זה נותן תקווה לבינוני, כי כשאני לומד תורה, אני מתחבר ברגע הזה לאנרגיה הרוחנית שמבריאת העולם ועד עכשיו. זה קורה עכשיו. עכשיו, הבעל שם טוב
יגיד את זה, אדמו״ר זקן.
אתם יודעים שיש כן אומרים שבכלל,
יש אומרים שאדמו״ר הזקן התלבט איך להתחיל את ספר התניא.
והוא רצה להתחיל את זה בכלל משער האיחוד והאמונה. כי באמת,
לב התניא זה שער האיחוד והאמונה.
לא ליקוטי אמרים. ליקוטי אמרים זה כאילו הכנה לזה.
כאילו, כדי להבין את שער האיחוד והאמונה, אתה חייב קודם כל לתקן את הנפש שלך ברמה בסיסית, אחרת...
אבל באמת, לב הספר זה לא זה. לב הספר זה שער האיחוד והאמונה.
מה כתוב בשער האיחוד והאמונה?
שער יחיד אמונה בנוי על פסוק
לעולם אדוני דברך נעשה בשמיים
כונן את הארץ ותעמוד
פסוק שאנחנו רואים אותו אנחנו הספרדים מתי אומרים אותו? יום כיפור כמה פעמים אומרים אותו?
לא שבע שבע קראתי בכל לב עניני אדוני חוקיך את צורה בנעילה זה יב פעמים
מתי אומרים אותו יב פעמים?
לא מוסף
חבר'ה תתחילו לזכר תכף ימים נוראים
מתי אומרים?
לא הכל נדרי
לא, מה קרה לכם?
מתי?
לא עצירה, מה פתאום?
לא, מה קרה לך? יוסף חיים, אה?
הוצאת ספר תורה, בפתיחת ההיכל.
עומד הזה לעולם, אדוני, דברך ניצב בשמיים, ואז זה, יהי רצון, לפניך בשירות, קראנו.
התפילה של רבנו הארי וזה.
לעולם, אדוני, דברך ניצב בשמיים, אומר הבעל שם תורה, עכשיו הקדוש ברוך הוא מקיים את העולם, עכשיו עכשיו בבוקר.
עכשיו, אנחנו אומרים את זה כל יום.
בברכות קריאת שבא,
מה אנחנו אומרים? עם מי אנחנו מדברים?
עם מי אנחנו מדברים?
מדברים על הקדוש ברוך הוא, וגם מדברים אל האופנים,
אל השרפים, חיות הקודש, מתנשאים, לומת צרפים, לומתם שבחים ואומרים,
מדברים על כל ה...
אנחנו כאילו מדברים עליהם כאילו הם חיים וקיימים, נושמים.
הפיוט,
הפיוט בשבת, אל אדון על כל המעשים, ברוך הוא מבורך לכל השמה, גודלו בטובה, משכנעים את הקדוש ברוך הוא, אבל אחר כך עוברים לדבר על מה?
מה? שמחים בצאתם,
ששים בבואם, עושים במה רצון קונם, פועל ימי, נכון?
עושים במה רצון קונם, מה אחרי זה?
פאר וכבוד יתנו לשמור,
צהל עבר על זכר מרותו, קרא לשמש ואיזרחו, הוא קורא לשמר, אבי התקין צורת הלבנה,
נכון? שבח יתנו לו כל זמן. מדברים עליהם כאילו, למה? כי זה ככה.
כי הקדוש ברוך הוא מקיים, קיים את העולם בכל רגע ורגע.
אז כשאני הבינוני כרגע עוסק בתורתו, לומד את מצוותיו,
ברגע הזה אני מתחבר לאנרגיה טרייה,
נוכחת,
רלוונטית, שכרגע היא יורדת.
זה נותן המון תקווה
לבינוני להיות דבוק בשם יתברך, לפחות
בזמן שאנחנו מקיימים את המצוות,
או עוסקים בדיבורים שלו.
אדם אומר תהילים, תדעו לכם, זה בדוק ומנושא בחוש.
אם אדם אומר תהילים,
יש אחת התקנות של הרבי הריאט זה להגיד תהילים כל יום.
אז באמת תקנה חשובה מאוד, להגיד תהילים כל יום.
התהילים החודשי, מה, זה לוקח חמש דקות,
אחלה.
להגיד תהילים כל יום. מצוין, טוב מאוד. אבל כשאדם אומר תהילים ויש לו צרה,
יש לו צרה מסוימת.
הוא בא להגיד תהילים,
אתה מרגיש, ככה לפחות זה, כאילו דוד המלך עומד איתך, ואתה פתאום רואה איך כל מילה מתאימה בדיוק אליך, עכשיו כתבו אותה בשבילך.
מדהים!
צרות שונות.
או צרה, מצוקה, לא משנה איך, אתגר, איך שתגדירו את זה.
ממש, אתה כאילו...
וואלה, איך הוא ידע?
מאיפה הוא ידע? מה, אני גיליתי לו?
כן, היה לפני איזה שנה, איזה מקום שהייתי... הייתי צריך להגיד תהילים. בקיצור, הלכתי לכותל, אמרתי תהילים.
אכלתי, אמרתי, היה לי איזה משהו בלב שישב עליי, אמרתי תהילים. ואני אומר, וואי, זה בדיוק זה.
בדיוק, זכרתי...
רגע, אמרתי, אני צריך לזכור את הפסוקים האלה, זה פסוקים, מה זה חשוב? זה עוזר לי.
כאילו, אחד אחרי השני, פופטר.
כל תהילים מדבר על זה, כל ספר תהילים זה בדיוק בשביל ה...
זה הקודש,
זה הסוד של הקודש.
הרב קוק קורא לזה חוכמת באורות הקודש.
ההבדל בין חוכמת החול, שהיא חשובה ויקרה,
לבין חוכמת הקודש הפועלת.
חוכמת הקודש הפועלת היא לא,
אתה לומד את זה, אתה לומד משהו עכשיו,
דיבור עכשיו.
זה נותן לנו כוח,
לבינוני.
לא משנה מה תלמד, דף גמרא, תגיד פרק תהילים, פרק משנה, רמב״ם.
עכשיו זה קורה.
חוכמת השם יתברך.
בואו נסיים את הפרק.
לגבי הקדוש ברוך הוא, אין שום צמצום והסתר.
ואלה מסתיר ומעלים לפניו, וכחשכה כאורה,
כי דכתיב גם חושך ויחשיך ממך,
משום שאין הצמצומים והלבושים דבר נפרד ממנו יתברך חלילה, אלא כעדין קמצא. מה זה קמצא? אתם יודעים?
מה זה קמצא?
בארמית?
לא הרבה אלא,
הרבה בה?
הרבה אה.
לא.
שבלול.
שבלול.
כעדיין קמצא דלבושי מיני עובי.
השבלול, הלבוש שלו זה הוא בעצמו.
הוא לא צריך להיכנס לאיזה מאורה שזה יהיה הבית שלו. מה הבית שלו?
הוא בעצמו הבית שלו.
נכון?
כשהיינו בשריון היה...
אתם יודעים שהיום מי שכאן נושא צבא, אז היה...
אה?
זה היה שבלול.
לא, התכוונתי למשהו אחר.
פעם היה אמרות חוכמה בשירותים תמיד.
זה נכון, אנשים היו כותבים כל מיני... היום אין בגלל הטלפונים, אין.
המקום היחיד שיש זה בפיקוד,
פיקוד צפון, אין קליטה, אז שם אתה יכול לראות את כל מיני.
אז אחת הכתובות שהייתה, למה אני לא,
על שריון, כן?
למה אני לא צו, גם שריון, גם בבית.
כי בשריון אמרו, תיקח תמונה של הבית שלך, למה גם היא תשכח?
אתה יוצא פעם ב...
אז הצו או השבלול, הבית שלו, זה הוא בעצמו.
אז הדיבור של השם יתברך, הדיבור שלו זה הוא בעצמו.
אז כשאדם שומע קריאת התורה,
האנרגיה השבת, רבותיי,
זה אנרגיה של פרשת בלק,
אנרגיה של ברכות, זה הזמן לברך.
האנרגיה של זה...
נסיים בסיפור, גם קשור למסכת גיטין. היה פה פעם, כשלימדתי פה גמרא במכון,
אז התלבטו איזה מסכת ללמוד,
שנה אחר כך אמרו, נלמד מסכת גיטין, למה? כי בישיבות למדו גיטין.
ואני הרגשתי שאמרתי, תקשיבו, את הקבוצה שלי, היה לי קבוצה שהורכבה רובה ככולה,
ממתחילים, וגם הרוב היו בעלי תשובה,
אמרתי, אני לא יכול ללמד אותם גיטין.
למה?
מה זה גיטין? אתה לומד מסכת, אתה נכנס לאנרגיה של המסכת.
גיטין זה מסכת שעוסקת בפירוק.
לא רק פירוק בית, יש שם גם פרק שעוסק בפירוק האישיות.
פרק 70, של החזוק קורדיאקוס, של אדם שהשתגע.
יש שם פירוקי שליחויות, אדם שמילא שליחות והיא לא התקיימה.
ויש שם גם פירוק עם ישראל לגלות החורבן.
אמרתי, אדם שהגיע למכון מאיר, הוא לא מגיע כדי להתפרק, הוא מגיע כדי להתחבר.
אני רוצה ללמד אותו חיבור, לא חייב לו פירוק.
אז אביגן אמר לי, טוב, תעשה מה שאתה רוצה, תלמד את זה. אמרתי, אני אלמד את אלו מציאות.
פרק אלו מציאות, פרק שני.
אדם מגיע לכאן כדי למצוא את האבדות שלו.
היה חורף מדהים.
חורף מדהים, למדנו איזה זמן חורף.
הכל מתוך חנוכת ההנחה, מה זה משנה, גיטין? לא, לא, לא, זה משנה, כי יש פה אנרגיה.
האנרגיה של אלו מציאות היא לא האנרגיה של גיטין.
מי שרוצה, לדוגמה, אני אתן לכם פה עצה, בזה נסיים.
אחת העצות היותר דרמטיות לשדרוג השבת בבית מהקצה אל הקצה,
תלמידו מסכת שבת.
שבת שלכם לא תראה אותו דבר.
אחרי,
שבת לפני מסכת שבת, ולשבת אחרי יש קנון זין דפי במסכת שבת.
זקן דפי במסכת שבת,
וכשלמדתי מסכת שבת, ידעתי אותה בעל פה. מרוב הדבקות של הזה, הייתי יודע את המסכת,
כן?
אז אדם לומד מסכת שבת,
שבת לא נראית אחרת, למה? כי אתה בתוך אנרגיה של יום שקוראים לו שבת.
יש רק בעיה אחת, מה?
קשה להיפרד ממנה אחר כך.
טוב, איך אני אפרד מהשבת? לאן אני אעבור עכשיו? מה יש אחרי השבת?
שנזכה לזה, רבותיי. איך הם תהיו?
