טוב רבותיי אנחנו לומדים ספר שופטים ודרמות דרמות היום נכון שבוע שעבר בשיעור שעבר
ראינו
את החטיבה הראשונה פרקים א' וב'
נכון ובעצם התוודענו למורכבות אני אעשה איזה חזרה קצרה
דיברנו על כך שבעצם נגיד ככה
תחילת ספר שופטים מראה לנו איך השיטה יכולה לעבוד.
השיטה היא להעביר את כיבוש הארץ לאחריות שבטית.
כל שבט יהיה אחראי על הגזרה שלו, כל שבט יהיה אחראי על הנחלה שלו.
המטרה היא לנקות את הארץ מגויים,
מעובדי עבודה זרה, שעלולים להטות את הלב של עם ישראל
למקומות מסוכנים, למקומות של עבודה זרה, וכן על זה הדרך.
וזה נראה שזה עובד. יהודה ובנימין,
סליחה, יהודה ושמעון,
ככה הם עושים.
ככה הם עובדים,
וזה נראה מצליח. אבל בהמשך הדברים מתחילים להסתבך, ואנחנו רואים שהשבטים לא ממלאים את המשימה,
וניסינו להבין מהי הסיבה, וראינו שיש שתי סיבות מרכזיות. סיבה אחת, זה לא דחוף.
כלומר, אין פה בעיה של מקום, זה לא,
שפע מקום לכולם,
זה לא שצריכים להוריש מישהו כדי שיהיה מקום,
ובנוסף,
הגויים יושבים בכל מיני פינות כאלו, לא מאוד מפריעים.
זה מצד אחד. ומצד שני ראינו שמה?
כלכלית, התחילו להטיל עליהם מיסים.
אז אם יש לך אוכלוסייה שנותנת לך מיסים,
אתה תגרש אותה, אז מי ישלם את המיסים?
אגב, זה מה שקרה,
זה מופיע כמה פעמים, אתם זוכרים?
זה קרה נגיד ב... הגמרא מספרת על כורש,
שהוא נתן אישור ליהודים לעלות,
ופתאום הוא רואה שהכלכלה מתחילה לצנוח. הוא עושה סיור בשוק ושאל, איפה, מה קורה? איפה כל הברוקרים, כל הכספים, זהבים? אמרו לו, שחררת אותם, הם עלו לארץ ישראל.
באותו רגע הוא אמר, מי שעלה עלה, מי שלא עלה,
עצרתי את העלייה. מה קרה?
זה היה זה, ואותו דבר קרה בהיסטוריה בגירוש ספרד.
גירוש ספרד, הספרדים גירשו את היהודים,
וזה היה בשנת 1497, גירוש ספרד,
ומאז ספרד שהייתה לכאורה האימפריה הגדולה אי פעם בהיסטוריה כי הרי הם גם הייתה מדינה מאוד מאוד עשירה מלא מלא כסף מלא זהב היה להם
אבל גם והם שלטו אבל הם גילו את אמריקה הייתה שלהם לא סתם בכל דרום אמריקה מדברים ספרדית כי זה הם הם כבשו את זה זהב ובלי סוף וגם צפון אמריקה יכלה להיות שלהם
אבל ברגע שהם גירשו את היהודים לא שמעתם
דבר אחד על ספרד מאז ועד היום חוץ מכדורגל
לא שמעתם לא המצאה מדעית לא איזה נובל לא גם לא מלחמות
לא בתוכם כן אבל הם לא היו חלק מאיזה מלחמות גדולות בעולם לשחרר כלום
כאילו יצאו מהלופ לגמרי
אז אתה לא משחרר כאלה שיש לך
משלמים לך מיסים אז זה עוד סיבה שנייה מדוע הדברים כאן מסתבכים
והגענו בעצם לפרק ב',
פסוק א', אנחנו טיפה ככה, אה לא, רק נגיד עוד כמה דברים, ואז ראינו שהקדוש ברוך הוא השאיר בעצם שתי קבוצות כדי לנסות את ישראל, קבוצה אחת זה הגויים בתוכנו,
שהם בעצם במקום לברוח מכאן או שנגרש אותנו, הם נמצאים כאן ואז
הדבר הזה יהיה להשלכות בהמשך, וקבוצה שנייה אלה הם העמים מסביב, שבמקום שיהיו מאוד מאוד מורתעים,
הם לא מורתעים,
והם יתחילו איתנו מלחמות.
אלה שתי הקבוצות שהולכות לאתגר את עם ישראל.
ואם אני זוכר נכון, סיימנו בתחילת פרק ב', ראינו שהמלאך עולה מן הגלגל אל הבוכים ומוכיח את עם ישראל. בואו נקרא את הפסוקים.
ויהיה מלאך אדוני מן הגלגל אל הבוכים ויאמר אעלה אתכם ממצרים ואביא אתכם אל הארץ
אשר נשבעתי לאבותיכם ואומר לא אפר בריתי איתכם לעולם
ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת מזבחותיהם תתוצון ולא שמעתם בקולים מה זאת עשיתם
וגם אמרתי לא אגרש אותם מפניכם ויהיו לכם לצדים ולא הם יהיו לכם למוקש ויהי כדבר מלאך ה' את הדברים האלה אל כל בני ישראל וישאו העם את קולם ויבכו
ויקראו שם המקום ההוא בוכים ויזבחו שם לה' שזו תגובה מדהימה
מה הציפייה מה צריכים לעשות לעשות
אבל זה בדיוק ההשלכה של היעדר מנהיגות מרכזית
כלומר אם יש מנהיג מרכזי אז הוא מבין שזה מופנה אליו קודם כל אליו הוא צריך לקחת את החיות הזה
שזה, אז טוב, אז למה שאני, למה שאני אעשה? אולי השבט ההוא יעשה? למה השבט? כל אחד כאילו מגלגל את האחריות והתוצאה היא בכי ואפס מעשה.
כן? זה ההשלכות
של צורת ההתנהלות הזאת שאחרי ספר יהושע. כאן בעצם הנביא חותם פה את הפרקים החופפים בין יהושע לבין שופטים.
וישלח יהושע את העם וילכו בני ישראל לנחלתו.
ועובדים את העם כל ימי יהושע וכולי.
פסוקים שקראנו בספר יהושע.
ובעצם כל פרק ב' הוא תיאור כללי של ספר יהושע של המנגנון של הספר הם חוטאים הם מביא עליהם מלך
מבקשים סליחה הם זועקים מוקים להם שופט מושיע אותם וכן על זה הדרך
עם רשימת הגויים שנשארו כדי לנסות את ישראל אני מדלג איתכם לפרק ג' פסוק ז' ומכאן נתחיל
את הרצף.
ויעשו בני ישראל את הרע בעיני אדוני וישכחו את אדוני אלוהיהם ויעבדו את הבעלים ואת האשרות.
ויהי חרף אדוני בישראל וימכרם ביד קושן רישתיים מלך ארם נהריים ויעבדו בני ישראל את קושן רישתיים שמונה שנים.
ויזעקו בני ישראל אל אדוני ויקים אדוני מושיע לבני ישראל ויושיעם את עתניאל בן כנז אחי כלב
הקטון ממנו,
ותהי עליו רוח אדוני, וישפוט את ישראל, ויצא למלחמה,
וייתן אדוני בידו את קושאן רישתיים, מלך ארם, וטעו את ידו על קושאן רישתיים,
ותשקוט הארץ ארבעים שנה, ויעמוד עתניאל בן כנד".
זה בעצם הפעם הראשונה,
אחרי תקופת יהושע,
שמלך מבחוץ
משתלט על הארץ.
בסדר?
עכשיו, קושאן רישתיים, אתם יודעים שלא קראו לו קושאן רישתיים, זה לא היה שם שלו באמת,
זה היהודים קראו לו קושאן רישתיים, בסדר?
מלך הרב נערי, התחרז להם, קושאן רישתיים, אבל זה היה,
זו אומה שנקראת קושא או קושאי,
שחיה במסופוטמיה,
ארץ
ארם נעריים בין שתי הנערות,
די רחוק מפה.
והוא מתחיל כיבושים לכיוון מערב, תמיד הכיוון הוא לכיוון מערב, להגיע לים, מוצא לים זה עניין אסטרטגי, ובין השאר הוא כובש פה את ארץ ישראל.
כן, שמונה שנים.
מה?
כן.
כן, כתוב, קושן רישתה ממלך ארם נהריים.
פסוק ח',
כן, בסדר.
פסוק ח', נכון? ממלך ארם נהריים, דרך ארץ כזה.
אז, כן, קיצרו.
אז, בסדר. אז זה, אז זה, עכשיו, זה כבר דרמה, דרמה. לא הרבה זמן אחרי שיהושע מת,
כבר יש פה שלטון זר. שלטון זר הכוונה שגבה מיסים, שהטיל פה מיסים כבדים מאוד,
אבל יחסית גם קל להשתחרר ממנו. מדוע? עוד פעם, זו מלחמה רחוקה.
ארם נמצאת רחוק מכאן, מספיק
שאתה גורם להם
שלא יהיה להם משתלם להיות פה כדי שהם ילכו מכאן.
קצת מזכיר את האסטרטגיה של הלחי.
מה הייתה הטענה של הלחי? הטענה של הלחי הייתה, אם אנחנו נהיה נחמדים
וכל היום נשתף פעולה עם הבריטים, הם לא ילכו מכאן,
גם כשהם ילכו.
אבל אם נציק להם ונהפוך את זה ללא נחמד,
ודעת הקהל באנגליה, תגיד, מה אנחנו צריכים לשלוח חיילים למקום שהוא בכלל רחוק מפה מאוד, אז הם ילכו מכאן. בגדול, התזה הייתה נכונה.
כלומר, מתי התגברה מאוד דעת הקהל
באנגליה לחצה על הממשלה לקפל פה את כל החיילים הבריטים ולהתחטוף מפה?
מתי?
הסרג'נטים, אומר לך חכם עזרא,
כשתלו את שני הסרג'נטים, שזו הייתה תגובה לתלייתם של, מי? אני לא זוכר בדיוק, אלקחי ו...
מה? דרזנר ואלקחי,
ולכן אני חושב זו הייתה התגובה,
חלק מעולה הגרדום, והאצל חטף שני סרג'נטים ואיים שאם יתלו אותם הוא ייתן אותם חזרה, תלו אותם בחורשה בנתניה,
תמונות התפרסמו בכל אנגליה, התחיל לחץ, מה אנחנו עושים שם בכלל, בתוך כל הפלסטיין הזה, מה אנחנו צריכים,
תחזירו את הילדים הביתה, וזהו.
אז האצל והלכי היו אחראים על גירוש הבריטים, ההגנה הייתה אחראית על
ההיערכות להקמת מדינה ולקרבות מול הערבים,
פחות או יותר חלוקה.
אז גם פה כאן יש איזה דקדוק קטן בפסוק שכדאי לשים אליו לב
כתוב כך ויזעקו אל בני ישראל אל אדוני ויקם אדוני מושיע לבני ישראל בפסוק ט'
ויושם את הטיעל בן כאן זכי כלב הכתוב ממנו ותהיה על אב רוח אדוני וישפוט את ישראל ויצא למלחמה
וייתן אדוני בעדות כמו שתיים. עכשיו בדרך כלל הסדר הוא הפוך בדרך כלל כתוב וישפוט את ישראל מה זה לשפוט? לשפוט הכוונה
להנהיג אבל לא רק להנהיג אלא גם
להחזיר בתשובה
לעשות משפט,
להוכיח אותם, כמו ששמואל שופט את ישראל לפני השם.
ואז בדרך כלל יש שפיטה,
ואז, ותהיה עליו רוח השם, ואז הוא יוצא למלחמה.
זה הסדר, תמיד זה ככה.
נכון? קראנו בשבת, בהפטרה, יפתח,
קודם כל הוא שופט את ישראל ואת מלך עמון,
הוא אומר את כל ההיסטוריה למלך ויעמון, הוא אומר לו ככה וככה,
זה ארוך מאוד,
ואחרי שהמסע ומתן ממצה את עצמו כתוב ותהיה עליו רוח ה' תצלח עליו רוח ה' לצלם המלחמה פה הסדר הוא הפוך
ותהיה עליו רוח ה' ולשפוט את ישראל ולצלם המלחמה
אז חזר אומרים יש פה מדרש נפלא מאוד
שכתוב ככה ותהיה עליו רוח ה' ולשפוט את ישראל הכוונה
נחה עליו רוח מיוחדת כדי לשפוט את ישראל
כי הוא שפט את ישראל בצורה מיוחדת שעד אותו רגע לא שפטו את ישראל באופן הזה מה הכוונה הוא שפט אותם לזכות
ואמר לקדוש ברוך הוא, אתה לימדת אותנו בסנה.
נגלית אל משה רבנו בסנה.
למה הקדוש ברוך הוא נגלה אל משה רבנו בסנה?
למה לא מארז גדול?
למה לא מאיזה, לא יודע, מההר?
סנה זה היה ביטוי לעם ישראל. עם ישראל באותה תקופה היו קוץ.
לא היו עץ פרי ואפילו לא עץ סרק, אלא היו קוץ. לא היה להם זכויות.
ובכל אופן הקדוש ברוך הוא נגלה ואמר למשה רבנו, אני גואל אותם. למה? אלה הבנים שלי.
עושים רצוני, לא עושים רצוני, אני גואל אותם. כך כתוב.
בין כך ובין כך אתה גואלם. לכן נגלת עליהם בסנה.
אז עתניאל שופט את ישראל לזכות, לפני השם ידברך, אומר לו, נכון שהם כרגע עושים דברים לא טובים, והם לא הורישו את כל זה. נכון, אבל לימדת אותנו בסנה,
בין כך ובין כך אתה גואלם. אחרי זה, בהמשך ספר שופטים,
גם גדעון ישתמש באותה תנועה, וגם כן יבוא בתלונות כלפי המלאך,
למה הקדוש ברוך הוא נכון, אייקו נפלאותיו?
למה הקדוש ברוך הוא מתגלה דרך הסנה?
אז אני אומר,
המדרש אומר שעותניאל שאב מקור או שאב השראה מהסנה.
הוא אומר, אתה גאלת את ישראל והושדת אותם ממצרים למרות שלא היו להם זכויות, ולכן התגלית למשה רבנו דרך הסנה. הסנה זה כאילו עם ישראל והקדוש ברוך הוא מתגלה דרך הסנה.
הסנה זה קוץ, אין לו זכויות.
גם עכשיו תיגען אותנו בלי זכויות.
אפילו שאין לנו זכויות, בין עושים רצונך, בין עושים רצונך, אתה גואלם.
זו הייתה השפיטה שלו,
סליחה, זו הייתה רוח השם שהייתה עליו,
ואז במקום הזה הוא שפט את ישראל לזכות,
יצא למלחמה וניצח את
קושאן רישתם, ותשקוט הארץ ארבעים שנה, ויעמוד עתניאל בן נקנץ.
אז סגרנו את הסיפור הזה. אנחנו כרגע עוברים לסיפור
של אהוד בן גירא. הסיפור הזה הוא סיפור דרמטי ביותר,
ועל מנת ללמוד אותו אנחנו נצטרך פה להשתמש גם בכמה כלים פרשניים,
ותעזרו לי, בסדר?
אני רק אתם קוראים את ההנחה,
מניח את זה לפניכם.
בכל פרק שאנחנו לומדים, כמעט בכל פרק לומדים בתנ״ך מסתתרת איזו שאלה גדולה,
אחת לפחות,
גם בפרק הזה.
בואו נקרא.
ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני אדוני,
ויחזק אדוני את עגלון מלך מואב על ישראל,
על כי עשו את הרע בעיני אדוני.
ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק,
וילך ויחד ישראל וירשו את עיר התימרים.
עיר התימרים, יריחו, זה עיר מפתח,
אנחנו למדים שאם אתה כובש את יריחו אתה בעצם שולט על כל המעברים,
דרום עד צפונה וגם מזרח מערב.
ויזעקו בני ישראל אל אדוני ויקום אדוני אליהם, משה את אהוד בן גרה, בן הימיני איש איתר יד ימינו.
וישלחו בני ישראל בידו מנחה לעגלון מלך מואב. אני מניח כבר פה שאלה, בסדר?
למה זה כל כך חשוב לי שהוא איתר יד ימינו?
למה זה חשוב שהוא שמאלי?
אביעד מתרץ לי,
תירוץ שאני מקבל אותו כרגע,
כדי להבין את המשך הסיפור,
מה המשך הסיפור?
נכון, הוא השתמש בזה. שהוא משתמש בזה. צריך לדעת שהוא שמאלי.
אני שומע,
אני שומע, זה תירוץ.
חייב להגיד שאנחנו נראה בהמשך שזה...
לא תירוץ, כאילו,
טוב, נקרא את זה בהמשך, אבל עיקר ההפתעה שהוא הפתיע את עגלון לא היה בשליפה המהירה, אלא בכלל זה שהוא גרם לעגלון להתקרב אליו.
לכאורה, את אותו דבר החלפת גם ביד ימין.
לא ברור כאן הסיפור. מישהו אמר לי, אולי בשביל החיפושים.
נכנסו, עשו עליהם חיפושים, אז לא חיפשו לו את החרב בצד הזה. אתה עושה חיפוש, אתה מחפש תמיד.
לא יודע.
תזכרו שזה קצת מוזר, בסדר? התיאור הזה שהוא איש איתר יד ימינו,
אתה מחבר קבלה עם תנ״ך.
אנחנו מנסים ללמוד הכי ריאלי שאפשר.
אחרי זה אם אתה רוצה נעביר שוב פנימיות התורה וכל זה.
היה מוזר שיהיה אדם שמאלי? נראה, נראה.
לא כזה מוזר. אתה שייך לדור, אני מניח, שכשהיו ילדים שמאלים, הוא קשר להם את היד.
אתה מכיר את זה?
חשבו שזה בעיה, שקשרו להם את היד מאחורה,
שתכתבו ביד ימי.
אז תזכרו את זה.
ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות גומד אורכה, חרב קטנה,
חדה משני הצדדים,
מה?
גודל, כן, גודל כאילו, כמו שתי כפות יד,
ויחגור אותה מתחת למדיו על ירך ימינו,
ויכב את המנחה לעגלון מלך מואב ועגלון איש בריא מאוד,
איש, כן, בהמשך יהיה כתוב שמן מפורש פה, עכשיו זה עדיין,
ויהי כאשר כדאי להקריב את המנחה, וישלח את העם נושאי המנחה,
והוא שב מן הפסילים אשר את הגלגל,
ויאמר דבר סתר לי אליך המלך ויאמר רעש
ויצאו מעליו כל העומדים עליו ואהוד בא אליו והוא יושב בעליית
המקרה מקום קריר
אשר לא לבדו ויאמר אהוד את דבר אלוהים אליך ויעכו מעל הכיסא
וישלח אהוד את יד סמולו ויקח את החרב מעל ירך ימינו
ויתכעע בבטנו
ויבוא גם הניצב אחר עליו ויסגור החרב בעד עליו כי לא שלף החרב עם בטנו ויצא הפרשדונה
ויצא אהוד המסדרונה ויסגור את אותות העלייה בעדו ונעל
אבל הוא יצא ועבדיו באו ויראו, והנה דלתות העלייה, עבדיו של עגלון,
דלתות העלייה נעולות, ורוח מסיחו את רגליו בחדר המקרה,
המקרה,
ויכילו הדבוש, והנה עיננו פותח דלתות העלייה,
ויקחו את המפתח ויפתחו, והנה אדוניהם נופל ארצה מת.
ואהוד נמלט עד התמהמהם,
והוא עבר את הפסילים,
וימלטה שעירתה,
ויהי בבואו ויתקע בשופר בהר אפרים, וירדו עמו בני ישראל מן ההר, והוא לפניהם.
ויאמר עליהם
רדפו אחריי כי נתן אדוני את אויביכם את מואב בידכם
וירדו אחריו הילכדו את מעברות הירדן למואב ולא נתנו לאיש לעבור
ויכו את מואב בעת תאי כעשרת אלפים איש כל שמן וכל איש חייל פה כבר כתוב שמן
ולא נמדד איש ותיכנע מואב ביום ההוא תחת יד ישראל ותשקוט הארץ שמונים שנה
אני קורא עוד שני פסוקים
ואחריו היה שמגר בן ענת ויח את פלישתים בשש מאות איש
במלמד הבקר ביהושע גמור את ישראל
ויוסיף בני ישראל לעשות הרע בעיני אדוני, ואהוד מת.
אלה הפסוקים.
עכשיו, על פניו,
אירוע קרבי לכל דבר וכל עניין,
אבל יש כאן בפרק הזה כמה שאלות יסוד.
יסוד.
שאלה ראשונה מאוד מאוד בולטת. מה השאלה?
התחלנו עם אהוד, זו שאלה טובה. למה
מתחילים עם אהוד, פתאום שם גר, ואז סוגרים את זה עם אהוד.
זאת שאלה, אני מוסיף על השאלה שלך.
למה צריך להיות כתוב שאהוד מת?
כאילו הוא היה שופט,
כאילו משהו שיש פה איזה דרמה עצומה, אהוד היה פה משהו רציני מאוד.
זאת שאלה אחת, זו שאלה יותר פשוטה, יותר בולטת.
שנייה, עוד לפני כן, מה אמרת עזרא?
או, נגעת בנקודה, ספר שופטים, התבניות מאוד מאוד ברורות.
בדרך כלל 40 שנה.
40, 40, 40, זה התבניות.
חריגים פה, חריגים שם, אבל זה התבנית, 40 שנה, נכון? ראינו את זה כבר אצל עתניאל. פה אהוד,
80 שנה.
עכשיו, משמע שזה 80 שנה בחיי אהוד,
זה אומר שאם נגיד אם הוא היה פה בחור צעיר בן 20, עומד בגיל 100,
האריך ימים מאוד,
בסדר?
אריכות ימים,
ואז אולי זה טיפה עונה על מה שאתה אומר, שכנראה בסוף ימיו של אהוד כבר היה כל מיני מחליפים, כל מיני סגנים שלו, שכבר ניהלו את העניינים, כמו שדוד כבר היה זקן, אז נגיד שמגר בן ענת פועל כשאהוד עוד חי, אז לכן זה מסביר.
בסדר, אבל זה כאילו,
אבל 80 שנה,
זה הדבר הזה, הלא דבר הוא,
הרי צריך לתת את הדעת על הדבר הזה. כלומר, זה ברור שקרה פה איזה אירוע שהיה דרמטי ביותר, ולכן גם התוצאות שלו היו
פי שתיים מהתוצאות הרגילות והמצופות בדרך כלל.
אתה רץ כבר לענות, אני עוד רגע בשאלות, אלישי.
עוד שאלה,
השאלה הכי גדולה, פה יש פה שאלה, פיל בחדר.
אבל נראה לי שלא תעלו על זה.
רב אהרון, זה לא שאלה, עכשיו אתה אומר ציון לשבח,
שיש לו תעוזה ו... אני מסכים.
מה?
לא היה לו מפתח.
אה?
אתם שואלים מה זה שאלות טובות, אבל השאלות שלכם זה שאלות טובות, אני לא אומר את זה, אבל הן כאילו שאלות פרטיות, איך הם עשו טעות, איך הם זה, איך הוא קם,
איך הוא ישב, איך הוא,
אני שואל,
לא, למה לא תל אדוני?
הוא נתן לו מתנה, מה הבעיה?
לא, תיאור של הרצח.
למה אתה אומר רצח?
סיכון ממוקד.
שייקוי, סליחה, סליחה. מה?
לא, לא, טוב.
זו דוגמה טובה, כי אתם ממש נתפסים לפרטים,
אני מחפש שאלה כללית.
השאלה הכללית היא פשוטה.
אני שואל, אני מניח אותה כרגע, בסדר?
האם
מה שאהוד עשה היה על דעת עם ישראל ששלח אותו?
אתם מבינים את השאלה?
האם המשלחת שהייתה איתו,
וגם אלה ששלחו אותו, ידעו מהאירוע הזה,
או שהם לא ידעו?
מה נראה לכם?
מה נראה לכם? לא ידעו. לא ידעו.
הפשט שהם לא ידעו.
לא ידעו.
שלחו אותו למשימה אחת,
הוא עשה יזומה אחרת לגמרי. אתם מבינים שזה שם...
עכשיו אתה מתחיל להסביר, אבל קודם כל בוא נשאל את השאלה.
אתם מבינים שאם מדובר, אם מדובר ביזומה של אהוד,
זה חתיכת אירוע.
פה קורה איזה אירוע שאנחנו צריכים להבין מה היה פה.
בסדר? אני אוסיף פה עוד שאלה.
אהוד, כשהוא בורח,
הוא בורח למעברות הירדן,
תדמיוני אותי את המפה.
האם אתה נמצא במערבות הירדים מול יריחוב ואתה
ממשיך ישר לכיוון מערב, לאיזה נחלה אתה מגיע?
נחלת ידי שבט?
לא, מה ידי שבט?
לא, מה ראוי?
בנימין!
אם אתה נמצא ביריחוב, אתה ממשיך ישר, אתה מגיע ישר לבנימין. אהוד מאיזה שבט?
בנימין!
כשהוא תוקע בשופר לאיזה שבט הוא קורא?
אפרים! אפרים! למה הוא לא קורא לשבט בנימין?
תקרא קודם כל לשבט שלך, מה אתה קורא לשבט אפרים? אתה גם נמצא הכי קרוב אליו, בסדר?
יש פה איזה דרמה,
יש פה חשמל בהיכל.
ואני מצרף לזה את השאלה, מה אכפת לי שהוא היה,
למה כתבו לי שהוא היה היתר יד ימינו? אם אנחנו בודקים את תרגיל ההונאה שהוא עשה לעגלון,
אז
עגלון מתקרב אליו, הוא אומר לי, דבר סתר אליך המלך.
אז המלך, עגלון הוא שמן,
הוא מתקרב, הוא כזה בא ללחוש,
אז הוא עוד עושה ככה, יכול לעשות ככה.
עיקר העונה הייתה שהוא הצליח להשאיר אותו ואת עגלון באחד על אחד.
אם הוא היה שולף ביד ימין או ביד שמאל, זה לא כזה משנה נראה לי, נכון? זה לא היה אירוע.
איזה שבת הוא מגיע כתוב במפורש, לא צריך לנחש.
אז רבותיי, בואו...
יפה, יפה, יפה, בסדר.
יפה, בוא נראה עם הדברים שאתה אומר, אם אפשר לחבר אותם.
קודם כל אז אני רק מנסח את השאלות המרכזיות על הפרק הזה תראו קראנו פרק תמים תראו כמה שאלות
שאלה הכי חשובה זה האם המעשה של אהוד היה מתוכנן ידוע
זה שהגלון לא ידע זה אנחנו מבינים אבל האם עם ישראל ידע מזה או לא אם זה מתוכנן סבבה אבל זה על פניו הפסוקים נראה שזה לא זו הייתה יזומה של אהוד
מה הוא תוקע
שנייה
תקיעה בשופר הכוונה מצב חירום תבואו מהר
שאלה שנייה למה כתוב שהוא איתר יד
ימינו.
שאלה שלישית, מה פתאום 80 שנה ולא 40?
למה כתוב שאהוד מת? כאילו, זה ממש מהמאורע מאוד מאוד דרמטי. ולמה הוא קורא לבני אפרים ולא לבני בנימין,
השבט הקרוב אליו? עכשיו אני רק רוצה להגיד,
בהנחת עבודה,
נניח הנחת עבודה, שבאמת אהוד עשה את זה בעצמו,
עשה את זה בעצמו בלי לעדכן אחורה לפני כן,
זה לא מפתיע אותנו כי אנחנו נפגוש עוד פעמים
שמישהו משבט בנימין קובע עובדות בשטח. איפה?
איפה?
יונתן!
יפה מאוד! פעמיים עושה את זה יונתן.
בואו נראה את שני המקומות.
פעם אחת בשמואל א' פרק יג'
כתוב ואין שנה שאול במולכו ושתי שנים מלך על ישראל ויבחר לו שאול שלושת אלפים מישראל והיו עם שאול אלפיים במכמס
ובהר בית אל ואלף ראו עם יונתן בגבעת בנימין ויתר העם שלך איש לו עליו.
כלומר שאול נערך לאיזה מין שגרת קרב
יש לו איזה צבא קטן, הוא נערך, תחזק את המצב
מה שנקרא הוא נערך בהגנה
ויאח יונתן ותציב פלישתים אשר בגבע וישמעו פלישתים ושאול תקע בשופר בכל הארץ לאמור ישמעו העברים, לשאלתך
יונתן קובע עובדות, הוא הורג את נציב פלישתים, ברור שעכשיו מתחיל פה איזה קרב,
שאול צריך גיוס חירום אז הוא תוקע בשופר אבל מי עשה את זה?
נכון?
יונתן, נכון, קבע את העובדות האלו
אחר כך, עוד פעם,
בהמשך,
ויהי היום, ויאמר יונתן בן שאול אל הנער, נושא כליו, לכוון עברה אל מצב פלישתים, אשר מעבר אל עזו, לאביו לא יגיד. כלומר, אם שאול לא יודע, אף אחד לא יודע, שאול הוא המלך.
ואז הוא עושה את מה שהוא עושה.
אחר כך
שאול אומר,
ויאמר שאול לעם אשר איתו פיקדו נא ורום ילך מעימנו ויבגדו, והנה אין יונתן ונושא כליו.
כן, יונתן הולך יחד עם נושא כליו,
פורץ אל המפקדה הראשית של פלישתים,
עושה שם האשמות, הורג את כולם. אגב, מה שמע שגם נוסק אליו כנראה מת באירוע הזה, כי אחרי זה אנחנו לא שומעים עליו.
אבל יונתן מצליח להגיע למפקדה המרכזית של פלישתים,
לעשות להם שם בלאגן, ושם הוא בעצם...
כלומר, אנחנו פוגשים פה איזה דפוס פעולה בנימיני שקובע עובדות בשטח, בלי לעדכן מאחורה, הוא נראה לו מה נכון, והוא הולך על זה קדימה.
זה יונתן.
אבל אנחנו כרגע מבינים כאן רגע מאיפה הוא למד את זה, הוא למד את זה מאהוד בן גירה. מה היה פה?
תראו, אני רוצה להציע פירוש,
אני חייב לומר, לא ראיתי אותו בשום מקום, כלומר,
ולכן,
נאמר ככה, עדיין אין לי מקום מובהק לדבר הזה, אבל הוא נראה לי
פירוש מתיישב על הלב,
אבל אני אומר לכם, אדרבה, תעקשו, תאתגרו,
או תסייעו, מי שירצה.
אני רוצה לעקוב אחרי הדבר הזה,
אחרי איתר יד ימינו אבל לפני כן אני רוצה להגיד את הדבר הבא
לאורך כל ספר שופטים
יש סוגיה שמרחפת מלמעלה לאורך כל הספר
כל הספר
והסוגיה הזאת היא סוגיה כואבת ביותר דרמטית ביותר
וזה עניין פילגש בגבעה חזל אתם יודעים שיש לנו ויכוח בתורה האם יש מוקדם או מאוחר בתורה למעשה אין ויכוח כולם מודים
שאין מוקדם או מאוחר בתורה רק השאלה כמה אתה משתמש בכלי הזה רשי מרבה להשתמש בו
הרמב״ן מצמצם, אבל גם הרמב״ן
נאלץ בחלק מהמקומות להודות שהפרשה הזאת היא לא במקומה ואין מוקדם מאוחר בתורה, בסדר? גם הרמב״ן, בעיקר בספר במדבר יש לה שני מקומות כאלו.
בנביא לעומת זאת,
זה ברור שאין מוקדם מאוחר בנביא. זה הרבה יותר קל להגיד, זה כולם אומרים, אין מוקדם מאוחר בנביא ויש פרשיות שקרו במקום מוקדם ודחו אותן לשלב מאוחר ומסיבות כאלה ואחרות.
אחת הפרשיות
שדי מוסכם לומר מבחינת הפשט
שהיא לא קרתה איפה שהיא כתובה, זוהי פרשת
פילגש בגבעה.
פילגש בגבעה,
לפי חז״ל, היא קרתה בתחילת ימי ספר שופטים.
היא נכתבת בסוף בשיקולים חינוכיים, כי אתה כותב בסוף איזה מאורע שמבחינתך הוא מאורע מאפיין.
אתה מבין, זו התקופה.
זה האירוע. אבל בעצם היא קרתה בתחילת ספר שופטים.
למה חז״ל אמרו את זה?
בגלל כמה וכמה סיבות.
אחת הסיבות היא,
במעשה פילגש בגבעה מושמדים אנשי יבש גלעד כמעט לגמרי.
בתחילת ספר שופטים אנחנו פוגשים אותם,
שהם מלך בני עמון בא לאנשי יבש גלעד וזה, ושאול הולך להציל אותם.
לא יכול להיות שעבר כל כך מעט זמן וצריך יותר זמן כדי שהם יתאוששו.
עוד
שאלה היא על שבט בנימין בעצמו.
יש לנו שתי נקודות. נקודה אחת זה ששבט בנימין מגיע לכמעט השמדה טוטאלית.
כמעט מושמד לגמרי, נשארים ממנו 600 איש.
מוצא נקודת סיום שבט בנימין מעמיד מלך שאול
באמצע קרה משהו
מישהו באמצע לקח אחריות על השבט הזה ושיקם אותו לא יכול להיות שאתה גומר את ספר שופטים עם 600 איש מבני בנימין ואתה מתחיל את ספר שמואל ויש כבר מלך עם בנימין זה לא צריך פה לרווח את הזמנים הרבה יותר ולכן חזל אומרים שמעשה פילגיש בגבעה קרה
בתחילת ספר שופטים
והסוגיה שהיא
מעניינת והיא לא כתובה בשום מקום
יש סופרת חשובה שנקראת אורנה בורמן, היא כתבה על זה ספר.
היא כאילו השלימה את התמונה החסרה בנביא על,
איך ספר נקרא?
יש לה מלכה בהר כוחה, תכף אני זוכר,
ספר ממש טוב.
מי שיקם את שבט בנימין? זאת השאלה. מי לקח אחריות על השבט הזה? מי לקח אותו מהמצב שהוא היה מפורק לגמרי, מרוסק, כאילו כמעט לזה,
ולקח אחריות והחזיר את האנשים לנחלות,
ושיקם אותם, וחיתן אותם, מי?
אז
בואו נעקוב רגע אחרי הדבר הזה, אחרי הכינוי הזה
שמופיע אצל אהוד.
אני קורא כאן את הפסוק עוד פעם.
מי הקם אדוני אליהם משה את איוד בן גרה בן הימיני, איש איתר יד ימינו.
איש איתר יד ימינו.
דלגו איתי בבקשה למעשה פילגש בגבעה,
פרק יט,
ורק אני כבר עכשיו אומר שמעשה פילגש בגבעה מתחיל בפסוק הבא,
ויהי בימים ההם הוא מלך אין בישראל ויהי איש לוי גר בירכתי הר אפרים ויקח לו אישה פילגש עם בית לחם יהודה
גם אפרים מעורבים פה, פה אפרים ובנימין וכנראה אנחנו מבינים שיש פה איזשהו רקע של סכסוך נחלות בין אפרים לבנימין.
לאפרים יש נחלה קטנה לבנימין יש נחלה קטנה באפרים מנסים להתפשט לכיוון בנימין בסדר זה כנראה הרקע.
על כל פנים אנחנו כרגע עוד לא נלמד את הסיפור הזה זה סיפור ארוך כי נגיע נלמד.
אני מדלג לפרק כ',
פסוק יב.
וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבטי בנימין לאמור
מה הרעה הזאת אשר נהיית בכם?
ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם
ונבערה רעה מישראל
ולא עבור בני בנימין לשמוע בקול אחיהם בני ישראל.
ויאספו בני בנימין מן הערים הגבעתה
לצאת למלחמה עם בני ישראל.
ואז יש כאן תיאור של בני בנימין.
והתפקדו בני בנימין ביום ההוא מהערים 26,000 איש
שולף חרב.
לבד מיושבי הגבעה התפקדו 700 איש בחור. אז יש כאן בעצם 26,000 מבני בנימין, וחוץ מזה מיושבי הגבעה, איפה שהיה הבעיה,
איפה שהייתה התקלה, הגיעו 700 איש.
מי הם ה-700 האלו?
מכל העם הזה 700 איש בחור איתר יד ימינו.
כלומר, אנשי הגבעה
היו כולם
איטריה דמינם.
כל זה קולע באבן אל הסערה ולא יחתי.
שזה כנראה יכול להיות שתאום עין יד כשהחלק
הימני של המוח הוא הדומיננטי הוא יותר גבוה.
צלפים יעני. צלפים יעני, בדיוק. המילה יעני, אהבתי אותה.
מה?
מה אמרת?
איטריה דמינם. מה?
איטריה דמינם. כן, שמאלי.
הלאה, הלאה, הלאה, הלאה. בואו נמשיך.
כל הקרבות וכל זה, אני מדלג איתכם לפרק כ' פסוק.
פרק כ' פסוק מ״ו
ויהי כל הנופלים מבנימין עשרים וחמישה אלף איש שולף חרב ביום מהו את כל אלה אנשי חיל. כלומר כל הצבא של העשרים ושש אלף, אז עשרים וחמש אלף מהם נפלו.
ויפנו וינוסו המדבר אל סלע הרימון שש מאות איש וישבו בסלע הרימון ארבעה חודשים.
ואיש ישראל שבו אל בני בנימין ויקום לפי חרב מעיר עם יתום עד בהמה עד כל הנמצא גם כל הערים הנמצאות שילחו באש. כלומר
אותם אלף שנשארו בחיים מהעשרים וחמש אלף,
עם ישראל הלכו והרגו גם אותם
ונשארו בכל פני בנימין 600. 600 ממה?
מה-700.
נכון? לא בא כתוב לסתום ולא לפרש.
כלומר, 600 נשארו מה-700 וה-600 האלה נמצאים בסלע הרימון,
במה הם מבחינת הידיים?
יתרי יד ימינה, כן, שמאל.
ועכשיו
זה האירוע.
עכשיו פתאום, או פתאום, איש ישראל נשבע במצפה, לא ייתנו דבר לאישה,
ויבוא העם בית אל וישבו עד הערב לפני האלוהים וייסעו כל עולם ויבכו בכי גדול.
והם אמרו למה אדוני אלוהי ישראל הייתה זאת בישראל להיפקד היום מישראל שבט אחד. עכשיו מתחילים תהליך תשובה. מה?
כמעט נגדע שבט
ואז הם קוראים לבני בנימין שהיו ב...
נכון כתוב והנחלנו בני ישראל לבנימין אחי והם אמרו נגדע היום שבט אחד מישראל זהו כי אין סיכוי.
ואז הם קוראים להם מביאים אותם
נותנים להם נשים מנשות יבש גלעד, 400 איש בתולה, ועוד 200 הם חוטפים בכרמים,
וכן על זה הדרך, ובזה בעצם מסתיים ספר שופטים, כן.
אם נניח את ההנחה
שאיתר יד ימינו, איתר יד ימינו לגזרה שווה,
שבעצם אהוד בן גרה הוא אחד מאותם 600 אנשים,
והוא המנהיג שנבחר לשקם את שבט בנימין,
וכדי לשקם את השבט הזה מהטראומה הגדולה הוא צריך הרבה זמן,
המון זמן,
הוא צריך לפחות 80 שנה,
40 לא יספיק לו,
אז פתאום גברים מתחילים להסתדר.
כי קודם כל בנימין,
אהוד בן גרה הוא נשיא שבט בנימין.
והוא קודם כל אחראי פנימה לשיקום הפנימי, כלומר לקחת את האנשים האלה, לדאוג שיתחתנו, לדאוג שייוולדו להם ילדים,
להקים את המוסדות, הרי הנחלה נהרסה,
כל הנחלה, 600 איש, אז בעצם הכל שומם.
זה להחזיק, לתחזק את הנחלה, לאט לאט תגדול.
קיצור, זו הייתה חתיכת אירוע, הוא צריך פה 80 שנה בשביל הדבר הזה.
אבל התיקון לעולם לא יושלם
עד ששבט בנימין לא יקבל, אומרים את זה בלועזית, ריביליטציה, כן, יקבל...
לא,
ריביליטציה זה כאילו אישרור מחדש, הכרה, הכרה מחדש.
כי אני רוצה להסביר, אני עושה כאן ספוילר,
אני עושה כאן ספוילר כשנלמד את פילגיש בגבעה.
אבל עד אז, בעזרת השם, אתם תשכחו.
למה,
הרי יש שאלה, למה,
כמה מושחתים היו בגבעה?
היו, נגיד, 100 מושחתים, זה עד הכמה, אנשים נוראים ואיומים.
כל שבט בנימין מגבה את המושחתים האלה?
איך זה יכול להיות?
למה בני בנימין מסרבים להסגיר
את אנשי הגבעה
לשבטי ישראל?
התשובה היא,
התשובה היא,
בגלל שבתקופת ספר שופטים אין בית דין מרכזי, אין סנהדרין של כל עם ישראל.
כל שבט
יש לו סנהדרין משל עצמו.
וכששבטי ישראל באים לבנימין ואומרים לו תסגירו לנו את האנשים אז בני בנימין אומרים להם מה פתאום להסדיר אנחנו נדון אותם עשו מעשה חמור מאוד אבל יש לנו סנהדרין אנחנו נטפל בזה.
ואז שבטי ישראל אומרים להם לא לא אנחנו מפקיעים מכם את הזכות לדון המעשה הוא כל כך חמור שהחלטנו כולנו ביחד שאתם
אנחנו מפקיעים מכם את היכולת לדון אתם תסגירו אותם אלינו אנחנו כאילו כמו בגץ כזה נכון
שמבטל את החוקים.
לכן על זה הדרך. ועל זה בני בנימין אמר, מה פתאום?
בשום פנים ואופן לא.
אנחנו הריבון כאן, אנחנו השבט, הם לא תתערבו לנו. ועל זה המלחמה.
על זה המלחמה. כלומר, עם ישראל בעצם
הגדיר את בני בנימין ככאלו שהם כרגע לא ראויים לנהל את עצמם.
זה כמו שלפעמים יש בערים מסוימות שהעירייה לא מצליחה להעביר תקציב,
אז שר הפנים מדיח את ראש העיר וממנה ועדה קרואה.
ואתם בתור עיר, אתם לא יודעים לנהל את עצמכם, אני אביא לכם ראש עירים בחוץ, הוא ינהל אתכם.
שזה בעצם בושה לעיר.
בחלק הנקודות יצא מזה דברים טובים, בירוחם היה עמרם מצנע,
עזר מאוד לעיר להתרומם,
ואחר כך באמת הגיעו ראשי עיר מקומיים, אבל בעצם זה כאילו העיר לא מצליחה לנהל את עצמה,
אז המדינה מגיעה מלמעלה ומפקיעה
את הסמכות.
עכשיו, בתוך תהליך השיקום של בני בנימין,
צריך, כנראה עוברות כמה שנים עד שבני בנימין טיפה מתאוששים, אבל תהליך השיקום לא יושלם עד שבני בנימין לא יזכו להיות מה?
להיות חלק,
בדיוק.
והביטוי של זה הוא מה?
מינוי של מנהיג מבני בנימין.
זה יהיה הביטוי השלם לכך שעם ישראל מתחרטים על העניין הזה, רוצים להחזיר חזרה את בנימין,
שהוא לא רק יהיה חלק מאיתנו, אלא אפילו הוא יקבל את האפשרות להיות מנהיג.
וזו הסיבה שממנים את איעוד.
אבל צריך להגיד שהמינוי של אהוד היה כזה, כנראה,
על בטוח. כלומר, בסך הכול אנחנו תו פ' של עגלון.
צריך פה לנהל את הדיפלומטיה מולו.
להביא את המיסים, לגבות את המיסים.
זה כמו, אני יודע מה, זה כמו שאתה ממנה פה את יושב ראש הסוכנות היהודית, שהבריטים קיימים פה.
אז הוא צריך לנהל פה את העניינים. יש פה בריטים, הם מלמעלה.
הוא צריך לגבות את המיסים, לעשות דיפלומטיה, להביא מנחה. זה האירוע,
זה הסיפור.
כלומר, זה די ללכת על בטוח. אומנם אהוד הוא המנהיג,
אבל התקופה היא תקופה שבה המנהיגות היא מאוד מאוד מצומצמת למסגרת מסוימת של דיפלומטיה והתנהלות מול כובש
שיושב עליך.
זה היה המינוי
שאהוד קיבל.
הוא באמת קיבל מינוי להביא מנחה,
אבל אהוד, היה לו תוכניות אחרות.
היה לו תוכניות אחרות. הוא אומר, אני מבני בנימין,
ויש לי כל מיני מחשבות.
זה אחרי בנימין?
כן, כן.
כל מה שאנחנו קוראים כרגע, ביהודי בן גביר זה אחרי.
זה אחרי פילגית בגבעה, כן?
ואני הולך עכשיו מה? לעשות משהו שכל עם ישראל ילכו אחריי.
והוא מתכנן את התוכניתות, בלי לגלות לאף אחד, גם לא לשבט שלו.
זה גם די מובן למה הוא לא קורא לשבט שלו, כי השבט שלו עדיין, מה?
עדיין בשיקום.
למי הוא קורא?
לאפריים. לאפריים. הוא אומר להם, אם אתם באמת,
אם אתם באמת מגבים אותי, אם אתם באמת רוצים זה,
הנה, בואו.
קדימה, יוצאים למלחמה.
סידרתי לכם פה, עשיתי כאן איזו פעולה נועזת שלא מילאתם אותי, אבל אני לא מחכה שתמנו אותי. אני, יש לי את הזה,
תצאו אחריי ונפתור את הדבר הזה.
והם יוצאים אחריו, יוצאים אחריו, תופסים את מעברות הירדן,
משמידים את כל העשרת אלפים מואבים שהיו בעבר הירדן המערבי ביריחו,
מסירים את האיום של המואבים,
וברגע הזה, אהוד,
הניצחון הוא כל כך מרהיב, העוצמה היא כל כך גדולה.
התיקון הוא כל כך עמוק, שכאילו שבט בנימין הוא לא רק עכשיו נהיה חלק, אלא הוא פתאום,
הוא תרם עכשיו חזרה את חלקו לעם ישראל, הוא השיב גמול חיובי למה שכאילו בחזרה מקבלים אותו,
שבאמת אהוד מקבל פה המון המון מעמד,
והוא גם מקבל הרבה מאוד זמן.
הרבה מאוד זמן, גם כדי להספיק לשקם את השבט שלו כמו שצריך,
וגם הפעולה שהוא עשה הייתה פעולה כל כך הרואית, כולם ככה הלכו אחריו,
שבאמת זה יצר הרתעה.
מקבל מהשם יתברך הרבה זמן.
אמרנו ארבעה שחורים שנים מאז זכר את המילהים. למה? מה אתה אומר את זה?
זה אומר שכל עוד הוא היה בחיים, הארץ שקטה.
הייתה אימה ממנו. אתה יודע, שמעתי ראיון עם אמירם לוין,
שהוא אמר שכשהיה לו פיקוד צפון, אז הגיע אליהם כל מיני מודיעין של חיזבאללה.
מתי מתחלף האלוף פיקוד צפון המשוגע הזה שלהם? מתי כבר מביאים איזה אחד אחר? כי הוא...
לפעמים זה גם תלוי אישיות.
ואז זה מסביר את הכול.
יכול להיות שהם קיבלו את השבט, ואחרי 40 שנה, הם נכנסים 40 שנה, נשארו. כן, כן. בגלל זה זה שופטים. נכון, יכול להיות. כן, נכון.
אבל לא, אבל משמע שזה, כתוב, ואהוד מת, שהוא ליווה את הכול, יכול להיות שבסוף ימיו, שם גר,
שם נכנס, ואז זה מסביר את הכול.
זה מסביר את הכול. באמת, אהוד לא דיווח אחורה, זו הייתה יזומה שלו,
אבל זו הייתה יזומה שנועדה גם כי הוא ראה כאן התכנות מבצעית,
אבל גם זה נועד כדי להחזיר את בני בנימין שבאמת הם יהיו,
באמת הם יהיו חזרה בתוך עם ישראל והלגיטימציה אנחנו מובילים. והנה אתם, בקיצור,
כשמפקד קורא אחריי,
אם החיילים הולכים אחריו, אז סימן שהוא מפקד ראוי. אהוד קורא אחריי, תלכו אחריי, לא תלכו אחריי. אפרים, הם הולכים אחריו, הם מגלים בו אמון.
וכאן בעצם נגמר
התיקון של הטראומה הגדולה הזאת של התפילגש בגבעה. מכאן זה ילך ויתפתח.
ששבט בנימין יהיה מסוגל להעמיד מלך.
תחשבו על הפער העצום מהתחתיות שהם היו בו בפילגיש בגבעה.
בתוך פרק זמן שהוא כנראה 150 שנה משהו כזה מצליחים להעמיד
בסוף מלך שכל ישראל ילכו אחריו, אבל התנועה הראשונה של המלכות הייתה בעצם אצל אהוד בן גרה,
ואז לדעתי פשוט תופר את הכל. עוד פעם, לא מצאתי לזה איזה מקור מפורש,
אבל נראה לי שבשביל זה היה כתוב מציין את האיתר יד ימינו, 600, 700 וזה.
אם אנחנו נציין את ההנחה הזאת שאהוד בן גרה הוא אחד מאותם אלה ששרדו,
והוא מתמנה להיות מנהיג של בית בנימין ולשקם אותו,
זה בעצם גמר תהליך השיקום.
זה לא 300 שנה?
כן, אנחנו כרגע עסקנו ב-150 שנה מתוכם.
חזק וברוך!
