בפעם שעברה עשינו איזה שיעור קלולי כזה,
הסברנו מתי עוברים ספר, זוכרים?
כדי להסביר למה סיימנו את ספר יהושע ואמרנו את ספר שופטים, צריך להסביר בכלל מתי עוברים ספרים. היום, בעזרת השם וישועתו,
נתחיל את ספר שופטים.
בואו נקרא.
ויהי אחרי ימות יהושע וישאלו בני ישראל באדוני לאמור מי יעלה לנו לקנעני בתחילה להילחם בו?
ויאמר אדוני יהודה יעלה הנה נתתי את הארץ בידו
ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלייתי בגורלי ונלחמה בה כנעני והלכתי גם אני איתך בגורלך
וילך איתו שמעון ויעל יהודה ויתן אדוני את הכנעני והפריזי בידם ויקום בבזק עשרת אלפים איש
וימצאו את אדוני בזק בבזק וילחמו בו ויקו את הכנעני ואת הפריזי
וינוס אדוני בזק וירדפו אחריו
ויאחזו אותו ויקצצו עוד בעונות ידיו ורגליו ויאמר אדוני בזק שבעים
מלכים ביונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו
מלקטים תחת שולחני, כאשר עשיתי כן שילם לי אלוהים ויביאו ירושלים וימות שם.
ואז ככה, בוא נקרא עוד קצת,
וילחמו בני יהודה בירושלים וילכדו אותה ויכוה לפי חרא ואת העיר שילחו באש.
באחר ירדו בני יהודה להילחם בכנעני יושב בהר הנגב והשפלה,
הר הכוונה הר הנגב לכאורה.
וילך יהודה אל הקטני היושב בחברון, ושם חברון לפעמים קירת ארבע,
והכו את שישה לבית אחימן ואת אלמי,
וילך משם אל יושבי דביר, ושם דביר לפנים קריית ספר. ויאמר כלב, אשר הכה את קריית ספר ולכדה,
ונתתי לו את עוכסה ביתי לאישה.
וילכדה עתניאל בן קנאז אחי כלב הקטן ממנו, וייתן לו את עוכסה ביתו לאישה.
ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת אביה השדה, ותצנח מעל החמור, ויאמר לכלב מלאך.
רגולות תחתית. אני יוצא רגע פה ורוצה להסביר מה בעצם אנחנו קוראים כאן. תראו,
אתם זוכרים
שלמדנו בספר יהושע על איזה מעבר שקורה באמצע הספר, לקראת הסוף שלו,
מעבר מספר יהושע,
כלומר ממנהיגות ריכוזית, ממנהיגות שבו יהושע הוא המנהיג וכולם נלחמים אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד,
בשלב מסוים זהו. אתה לא יכול להחזיק אנשים בצו 8-14 שנה, זה לא עובד.
ואז מחליטים על מעבר להתנהלות אחרת,
בעצם פושטים את מדי הזית, נכון?
ומחלקים את הנחלות.
יהושע שולח אנשים לחלק את הנחלות, כל שבט מקבל את הנחלה שלו,
מקבל את הגזרה שלו וגם מקבל אחריות על הירושה של הגזרה הזאת. זה האירוע. כלומר, אנחנו,
את הירושה, את הגמר הירושה, את הניקוי של השטח לגמרי,
כל שבט יעשה בעצם בינו לבין עצמו.
יש פה גם אולי יותר מוטיבציה,
יהיה לכם יותר שטח,
וכן על זה הדרך.
בסדר?
זה התחיל בספר יהושע, באמת זה שייך לספר שופטים.
כלומר, זה התחיל בספר יהושע, אבל באמת זה האפיון של ספר שופטים. לכן, למרות שזה נכתב כבר, הפרקים האלו נכתבו כבר,
פרק א' עד פרק ג' בעצם נכתב כבר, רובם בספר יהושע,
חוזרים עליהם שנית במקום שלהם.
כלומר, זה טיפה הקדים את זמנו.
פרק א', ההתחלה,
זה תצוגת תכלית איך זה היה אמור לעבוד.
אתם מכירים את תצוגת תכלית?
מביאים אימון צבאי,
תצוגת תכלית, אבל החביות מלאות דלק בפנים, כדי שזה יתפוצץ, זה יעוף למעלה, הכל,
הכל מתואם לפני כן, הכל מסודר לפני כן. בואו נראה לך איך זה אמור לעבוד. אז ככה זה היה אמור לעבוד. איך זה אמור לעבוד? הנה דוגמה.
ניקח דוגמה את שבט יהודה, נחלת יהודה ושמעון,
שבלועה בתוכה זו נחלה מאוד מאוד גדולה.
יש בה הרבה מאוד
פינות של כל מיני אוכלוסיות זרות, הנה ככה זה הולך.
אחרי מרות יהושע,
בני ישראל שואלים מי יעלה, הקבלן שואלים דרך אלעזר הכהן, דרך פנחס, דרך מי שהחליף את אלעזר,
יהודה יעלה,
ואז יש כאן יוזמה מלמטה, בואי תשמעו, נעשה את זה ביחד,
נלחמים.
ואז באמת יש כאן, רואים שיש כאן ברכה אלוקית,
הם מצליחים בעצם, כבר הנחלה הייתה אצלם,
אבל הם מצליחים לנקות אותה
מכל העשרת אלפים איש של פה, של שם.
ויש לנו פה עוד איזה נתון מאוד מאוד מיוחד, שכדאי לשים אליו לב,
והוא מאוד משמעותי. מהו הנתון?
אדוני בזק,
כשהורגים אותו, הוא אומר,
שבעים מלכים בעונות ידיהם ורגליהם מקוצצים תחת שולחני.
למדנו מזה שהמלכים,
זה לא לגמרי מלכים, אתם מבינים שזה כמו ראשי כנופיות כאלה.
נסיכים. נסיכים כאלו, כן,
כן, איך קראו לזה בפולין, אצילים?
זה מין, כן, פריצים, כמו ראשי...
הם היו מסוכסכים ביניהם.
מסוכסכים ביניהם.
אדוני בזק, 70. ולכן כשהם מסוכסכים ביניהם, זה הרעיון המבצעי של התורה,
מעט מעט הגרשנו מפניכל, כי התורה מבינה שיהיה להם קשה מאוד להתאחד ביחד, כי הם מסוכסכים ביניהם.
זה כמו קצת מה שקורה היום עם ה...
מה אנחנו רואים מה קורה עם ערביי ישראל אז תבינו שזה אנחנו פשוט רואים וזה אותו דבר קורה גם אצל הפלסטינים המשפחות שמסוכסכות ביניהם הם לא מפסיקים לרצוח אחת את השני זה כל הזמן זה גאולת דם וגאולת דם וסכסוך וזה כאילו כל הזמן מתגלגל כזה אז המשפחות מסוכסכות ביניהם
ולכן הם לא מצליחים להתאחד כן יפה אז זו ידיעה חשובה
הנה ככה זה עובד מכיוון שכלב הוא ממנהיגי שבית יהודה והוא אחראי
להוריש את יהודה הזו, הם עושים מכרז,
מכרז פרטי. מי שילך ויכבוש את המקום
הקשה ההוא, יקבל את אשתי, יקבל את הבת שלי.
סליחה.
ככה זה עובד.
כלומר, אנחנו מגלגלים את הזה בצורה,
מכרז פרטי כזה. אם תכבוש, תקבל, להיות נשוי לכלב.
מכיוון שזה כך,
אז זה ממשיך גם הלאה. היא אומרת לו, אוקיי, תתן לי זה, אבל תן לי גם
מה אם אתה, אני רוצה חקלאות, אז הוא,
בדעת מקרה כאן מסמלים פה איזה, יש איזה נחל שיוצא מנחל באר שבע, יש שם 16 מעיינות מסודרים בשורות, זה כנראה המקום הזה.
יפה. אז ככה זה היה אמור לעבוד.
אם נעתיק את זה לשבטים האחרים, כל שבט...
כן, נכון.
הנה, אתה רואה שבט יהודה קרא לשבט שמעון איתו,
והציפייה הייתה שזה יקרה גם עם עוד שבטים. כלומר, נגיד ששבט יהיה נפתלי,
יקרא לשבט יששכר,
וביחד הם ינקו לגמרי את הנחלות.
עכשיו, תשימו לב.
ברור שזה לא קרה. אם זה היה קורה, אז לא היה לנו שיעור תנ״ך.
מה הייתי מלמד אתכם? אם זה היה קורה, שיעור תנ״ך. יפה. אבל אחרי זה לא קרה, וככה אפשר ללמוד תנ״ך.
תשימו לב, אבל מה מפריע לנביא?
אין בעיה,
אין בעיה שגוי יושב בארץ ישראל כאדם פרטי, ללא שאיפות לאומיות, ויאבד את האדמה שלו.
אין בזה שום בעיה.
אבל התורה ברור לה, כלומר, זה לא מדים כיבוש ארץ ישראל.
כיבוש ארץ ישראל, ירושת הארץ,
מתממשת כשאתה שולט על השטחים, על הצירים, אתה בא לבית.
עכשיו אם יש איזה מוחמד או איזה מוסטפא שהוא יש לו שדה והוא מעבד אותה,
זה שלו והוא קנה אותו, זה שלו, בסדר, יש...
הבעיה כאן היא הבעיה אחרת.
התורה כמובן חוזרת, הבעיה היא בעיה של מה?
של הטיה לעבודה זרה.
מכיוון שהעמים שנשארו כאן,
אף אחד מהם לא החליט לחזור בתשובה מאהבה ולהיות מאמין באמונת האיחוד.
אם כולם ממשיכים את העבודה זרה שלהם,
אז התורה מפחדת שלאורך הזמן,
בריבוי האוכלוסייה הטבעי,
תיווצר כאן אוכלוסייה עובדת עבודה זרה,
מסיבית,
שתגרור את בנך ואת בידך אליה.
זו הסיבה.
המצווה כאן היא לא ירושת הארץ, אלא המצווה כאן היא בירוש עבודה זרה.
ושם אין פשרות, כלומר, אי אפשר להשאיר שום דבר.
לצורך העניין, אם היו מקבלים על עצמם את תמונת האיחוד,
היו יכולים להישאר כאן.
טוב, ככה פרק א' מתאר איך זה עבד. אבל כמו שאמרת, זה מתחיל להסתבך.
בואו נראה. נסיים רגע את שבט
הגרגשי עזב את הארץ וקיבל ארץ יותר טובה.
כמו שהוא קיבל את אתיופיה.
ובני קיני חותן משה עלו בעיר התמרים את בני יהודה, מדבר יהודה אשר בנגב וערד וילך בו יושבת העם,
וילך יהודה את שמעון אחי, ויכו את הכנעני, יושבי צפת, זה לא צפת שלנו, זה צפת, נקודת תצפית.
ויחרימו אותה, את עזה, את גבולה.
תראו את פסוק יט, ויהי אדוני את יהודה,
ויורש את ההר,
כי לא להוריש את תושבי העמק, כי רכב ברזל להם,
וייתנו לכלב את חברון, כאשר דיבר משה.
ויורש משם
את שלושה בני הענק ואת היבוסים וכו'. יפה, אז זה מצליח.
מה קורה עם בני יוסף? לב הארץ.
ויעלו בית יוסף גם הם בית אל ואדוני עימם.
השם עימם, כלומר, הקדוש ברוך הוא, אני אהיה איתכם.
תעשו קצת, זה יקרה. הם יברחו, הם ינוסו, יהיה לכם כל מיני הצלחות,
אבל תמנעו את המשימה.
ויתירו בית יוסף ובית אל בשם העיר לפנים לוז. ויראו אשר מישהו יוצא מן העיר, ויאמרו לו הראנו את מבוא העיר ועשינו לך חסד.
מזכיר את ערכה ואת איזה.
וירם את מבוא העיר, ויכו יותר לפי חרב את האיש, וכל משפחתו שילכו.
וילך האיש ירץ חיתים, ואי וניר, ויקרש מהלו, זה איש מה, הוא שמע עד היום, ולו זה עיר שהגמרא מספרת שהיו עושים שם את התכלת.
עיר שלא היו מתים בה, כל מיני דברים מיוחדים על העיר הזאתי,
אבל זה רק בא לבטא שגם הגויים שעוזרים לעם ישראל בכיבוש הארץ מתברכים. אבל מכאן מתחילה רשימה.
עכשיו תשימו לב, אני רוצה רגע להשוות בין הרשימה שמופיעה בפרק כ״ז,
בפסוק כז לבין הרשימה שמופיעה
בפרק ג', בסדר?
אלה הן שתי רשימות שונות.
אלה הן שתי רשימות שונות.
בואו נראה את האופי שלהן.
פסוק כז בפרק א'.
לא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה, את תענך ואת בנותיה, את יושבי דור ואת בנותיה,
ואת יושבי יבלעם ואת בנותיה, ואת יושבי מגידו ואת בנותיה, ויואל הכנעני השווה בארץ הזאת.
ויהי כי חזק ישראל ואסם את הכנעני למס והורש להורישו.
אפרים לא הוריש את הכנעני היושב בגזר ויושב הכנעני בקרבו בגזר.
זבולון לא הוריש את יושבי כתרון, את יושבי נעלול זה נהלל של היום
ויושב הכנעני בקרבו ויהיו למז.
אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צדון ואת אחלב אחלב
מה זה אחלב?
לא, לא, חלב לא מתאים, גוש חלב.
ואת אכזין ואת חלבה ואת אפיק ואת רחוב
ויושב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ כי לא הורישו.
נפתלי לא הוריש את יושבי בית שמש, את יושבי בית ענת, וישו בקרב הכנעני יושבי הארץ
ויושבי בית שמש ובית ענת היו להם למס.
וילחצו אמורי את מדע נהרה נוטה לרדת לעמק, ויהיו להם אמורי שבת ערבים ותכבד די אדם יוסף היו להם למס.
וגבולה אמורי מעלה עקרבים מהסלע במעלה". כלומר, מה שמתואר כאן זה קבוצות אוכלוסייה קטנות, לא גדולות,
שנשארו בתוך הנחלות של בני ישראל.
בסדר, אתה, השטח הוא שלך, אתה לא מוריש, יש לך כל מיני כאלה קבוצות קטנות יחסית.
הקטנות האלה יהיו גדולות בהמשך.
הם עובדי עבודה זרה, לאט לאט הם מתפתחים,
לאט לאט הם מתרבים, לאט לאט הם משתלטים,
ואז תהיה כאן בעיה חמורה, אבל הם לא השאירו עמים,
הם השאירו קבוצות קטנות, לא ניקו את הארץ לגמרי מעובדי עבודה זרה, וחשוב לי כאן שוב פעם להדגיש, כי בצלם אלוהים עשה את האדם.
אם האנשים האלו,
האומות הללו היו מקבלים על עצמם לעזוב עבודה זרה, אפשר היה להשאיר אותם.
אפשר היה להשאיר אותם.
זה מה שמופיע בתורה, גר תושב,
ארבע עשרה פעמים, נדמה לי, בתורה. יש מצווה לאהוב אותו, להחיות אותו, ויש כל דבר. הבעיה היא כאן שהם עובדי עבודה זרה. בארץ ישראל
לא מאפשרת קיום של עובדי עבודה זרה. בכלל אסור לעבוד עבודה זרה, אבל ודאי לא בארץ ישראל.
זה פה, בפרק ג' זה משהו אחר.
אלה הגויים אשר הניח אדוני
לנסות בהם את ישראל, כל אשר לא ידעו, את כל מלחמות כנען.
רק למען דורות בני ישראל אלמדה מלחמה, רק אשר לפנים לא ידעו.
חמש יצרני פלישתים, הכנעני, הצידוני, האחייבי, יושב בהר הלבנון וכו',
והיו לנסות בהם את ישראל, לדעת הישמעו את מוצות ה' אשר ציווה את אבותם ביד משה.
כדי להסביר את זה אני אומר את זה כך. זה קצת מזכיר את ערביי ארץ ישראל מול
מדינות ערב שמולנו. באופן עקרוני התוכנית הייתה שרמת ההרתעה כשעם ישראל ייכנס לארצות תהיה כל כך גדולה שאף אומה במרחב המזרח התיכון לא תעלה בדעתה בכלל להתחיל איתנו מלחמה. אתה לא מתחיל מלחמה עם משהו שאתה הולך ברור לך להפסיד מראש.
נכון? אז זה כאילו תוכנית אחת ותוכנית שנייה. עכשיו ארץ ישראל תישאר נקייה לחלוטין מעובדי עבודה זרה. לא מזה, מעובדי עבודה זרה.
שני הדברים האלה לא קורים.
בתוך ארץ ישראל נשארים עובדי עבודה זרה. ממילא אנחנו צפויים בהמשך לאיזושהי הסתבכות, שעם ישראל ילך ויתפתח אחרי כל עובדי העבודה זרה הללו, האשטרות וכל זה שיושבים בקרבנו.
ומכיוון שכך,
אז קמות כאן אומות מסביב שלא כל כך זוכרות
את הקרבות הגדולים של הכניסה לארץ, והם בשלב מסוים יחמדו את ארץ ישראל ויצאו עלינו למלחמה.
ולכן חלק גדול מספר שופטים, חלק מספר שופטים הוא כנגד
גורמים מקומיים שמציקים לנו,
כן?
לדוגמה,
מי?
דבורה. דבורה, יפה אמרת.
יבין מלך חצור,
שר הצבא שלו הוא סיסרא.
חצור זה עיר בתוך איזה, יש לו שר צבא, והם מציקים לעם ישראל.
בסדר?
זה דבורה הוא ברק.
לעומת זאת,
גדעון כבר צריך להתמודד מול מי?
מדייני. רבותיי, כמה חשוב לראות את המפה תמיד מול העיניים. איפה זה מדיין?
שנייה, אני עכשיו בגדעון.
איפה זה מדיין?
מה זה בדרום?
בנגב. לא, מה פתאום בנגב? איך הגעת לנגב? אמלק זה בנגב. איפה זה מדיין? מה?
סוריה. מה? מה פתאום?
איך?
דרום ים המלח זה מדיין.
מדיין זה אחד משניים. או סודן
או סעודיה.
הרי משה בורח ממצרים למדיין.
אז לאן הוא ברח?
מה?
אם משה בורח ממצרים למדיין,
אז לאן הוא ברח?
סודן הוא ברח.
זו ארץ מאוד רחוקה,
מאוד רחוקה מארץ ישראל.
או תגיד שזה הצד השני של ים סוף, סעודיה,
כלומר אחרי אדום, זה רחוק מאוד.
מה המדיינים עושים בארץ ישראל? הם פשוט שמעו שארץ ישראל,
אפשר לבוא, הרי זה מאוד מסביר, אנחנו נגיע לגידון.
הם באים לכאן כדי לשדוד מה תבואה,
אז זה מסביר שזה מדובר על ארצות שאין בהן תבואה,
והם עושים משלחת של שודים, הם מגיעים לכאן. אז כלומר,
אנחנו נצטרך להתמודד בספר שופטים התמודדות כפולה.
התמודדות אחת עם האלה המקומיים שכאן, פלישתים,
דבורה ואביגיל, דבורה וברק,
וכל מיני כאלה מקומיים.
אנחנו נצטרך, הקרבות היותר מורכבים יהיו בכלל עם עמים שמגיעים מבחוץ, כמו מדיין, כמו עמון, כמו קושאן רישתם עם מלך ארם נהריים, כמו מואב, כולם יבואו לכאן.
עמים שמעלים בדעתם את האפשרות,
מהי האפשרות? לכבוש את ארץ ישראל. איפה ההרתעה? להיכן נעלמה ההרתעה? נעלמה ההרתעה.
בגלל שעם ישראל הולכים אחרי עבודה זרה, ההרתעה נעלמה.
באופן עקרוני הייתה אמורה להיות כזאת הרתעה שאתה אמורה להחזיק מאות שנים קדימה. מי יתעסק עם האומה הגדולה הזאת?
ההרתעה נעלמה, בסדר? אז זה מובן?
זה מאוד מאוד חשוב. שתי הרשימות האלה מתארות בעצם שני סוגים של התמודדויות.
לדוגמה, בשומר חומות,
נגיד ככה, לכול עלמא ברור ופשוט שבמלחמה הבאה,
שכנראה תהיה, מתישהו,
פה במזרח התיכון יש מלחמות אחת לכמה שנים,
אז זה ברור לכולם שהמלחמה הבאה, לפי מה שראינו בתקדים בשומר חומות,
היא תהיה מלחמה שתתנהל איפה שהיא תתנהל,
חזית המזרח והצפון כנראה,
ובמקביל היא תתנהל איפה?
בתוך הארץ, במקביל.
זה במקביל.
כפי שראינו בשומר חומות.
ולדעתי שומר חומות בכלל היה איזה חסד של השם יתברך.
ממש חסד גדול של הקדוש ברוך הוא שדאג להציל אותנו.
כי בסך הכול זה היה מקטנה כזה,
מלחמה מעזה, זה לא לגמרי מלחמה, ופתאום אתה רואה את כל מה שמבעבע כאן מבפנים.
כאילו זה בגדול הרי זו טעות עצומה שהשב״כ לא זיהה את זה. זה אירוע,
אני יודע שהשב״כ עושה על זה, כי הוא עשה תשובה גדולה על הדבר הזה. איך זיהינו את הדבר הזה? ואז, כאילו, ההשלכות, מה יהיה במלחמה?
מה יהיה במלחמה כשאום אל-פחם תרד לבד יא ערה ותחסום את כל היכולת של צה״ל להעביר אוגדות צפונה?
בסדר? זה ברור שצריך להיערך לדבר הזה. אז היה לנו את היבש תפנה רטוב הזה, או את הזה, ולכולם ברור שיצטרכו פה.
אז זה מין חזית כפולה כזאת,
שברגע שאתה נלחם בחוץ, ברור לך שיש לה גם חזית בפנים,
ולכן פיקוד העורף זה אחד הפיקודים הכי חשובים היום,
לא פחות מפיקוד צפון ומרכז, זה פיקוד העומק וכל הפיקודים, פיקוד העורף זה פיקוד מאוד מאוד חשוב. אז זה מה שקורה כאן. בסדר? זה מובן?
יפה. אז זו הרשימה. טוב.
בך רוד רב זאב. יש הרבה חסות בירושלים. אוי, תודה רבה, תודה רבה. הצלת אותי, תודה רבה.
רציתי להגיד את זה ושכחתי.
שתי אפשרויות, אני רק אנסח את השאלה. זאב שואל, הרי כתוב כאן שכבשו את ירושלים,
אז איך אנחנו מוצאים את דוד צריך לשלוח את יואב לכבוש את ירושלים? שתי תשובות בדבר. תשובה אחת,
כלומר, זה שתי תשובות ששתיהן נכונות.
תשובה אחת מופיעה בפסוק כא',
תסתכל, בפרק א', פסוק כא',
ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין,
וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה. כלומר, יהודה עשו את החלק שלו, אבל החלק שבו מה שהיום קוראים האגן הקדוש,
זה היה בתחום בנימין,
ובנימין לא הורישו אותו. עכשיו, למה הם לא הורישו אותו?
מפני שזה חלק מאוד מאוד לא חשוב, הוא לא שולט על שום דרך משמעותית,
אין שם שום איזה אוצרות טבע,
אין שם מה, אין שם שישבו שם, בסדר?
אז למרות ש... עכשיו, יכול להיות שאותו דבר גם קרה על כל ירושלים,
כי גם יהודה הוריש את ירושלים,
אבל מה קורה למקום שאתה כובש ולא מיישב?
חוזרים.
אז יכול להיות שכבשו,
ואחר כך היבוסים חזרו, ולכן דוד המלך, כשהוא
רוצה לכבוש את המקום הזה, צריך ללכבוש אותו בעצם מחדש.
טוב,
בואו, הגענו לפרק ב'.
ויעל מלאך אדוני מן הגלגל אל הבוכים.
המקום הזה, בוכים, נקרא בוכים על שם סופו, כן?
ויאמר,
אעלה אתכם ממצרים ואביא אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם, ואומר לא אפר בריתי אתכם לעולם.
ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת,
מזבחותיהם תיתוצון,
ולא שמעתם בקולי, מה זאת עשיתם?
וגם אמרתי לו, אגרש אותם מפניכם, והיו לכם לצדים, ואלוהיהם יהיו לכם למוקש.
ויהי כדבר מלאך אדוני את הדברים האלה אל כל בני ישראל, ויישאו העם את קולם ויבכו.
ויקראו שם המקום ההוא בוכים,
ויזבחו שם לאדוני, ואז,
פסוקים מאוד מוזרים,
שכבר קראנו אותם,
וישלח יהושע את העם, וילכו בני ישראל איש לנחלתו לרשת את הארץ,
ויעבדו העם את אדוני כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר יחמים אחרי יהושע אשר ראו את מעשה אדוני הגדול אשר עשה לישראל וימות יהושע בעניין עבד אדוני בן מאה ועשר שנים ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת חרס בהר אפרים מצפון להרגש וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו
ויקום דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את אדוני וגם את המעשה אשר עשה לישראל. זה פסוקים שכבר קראנו בספר יהושע, הסברתי למה הם כתובים פה עוד פעם. למה כאילו מקימים איתי יהושע לתחייה בספר שופטים? כי בעצם מי שהוביל את כל התהליך הזה של כיבוש הארץ על ידי השבטים, שזה כל המהות של ספר שופטים, שבטיות,
שכל שבט מעמיד מנהיג ומוביל בתורו, זה יהושע, ולכן הוא צריך להופיע גם פה בספר שופטים.
אבל יש כאן את האירוע של המלאך הזה בבוכים.
זה דבר מאוד מאוד מוזר, נכון?
ממש, אתה קורא את זה ולא מאמין.
מגיע המלאך, המלאך הזה, חז״ל אומרים שזה פנחס היה,
לא מלאך מהשמיים, אלא שליח.
מוכיח אותם שהם לא ממלאים את המשימה, הם משאירים כאן עובדי עבודה זרה, ומה התגובה שלהם?
מה התגובה?
בוכים.
מה זה ה... מה הייתה צריכה להיות התגובה? מה היינו מצפים?
אוקיי, בוא נעשה תשובה, בוא נתקן, בוא תגיד לנו מה צריך לעשות, בוא נעשה וכולי וכולי, וזה לא קורה.
במקום זה הם בוכים,
זובכים זבח, מבקשים סליחה ולא זזים.
למה?
מה הסיבה?
רבותיי, הסיבה כתובה בפרק א',
ואיך אומרים?
Follow the money.
Follow the money. תלך אחרי נתיב הכסף.
קרה פה אירוע מאוד מאוד בעייתי.
מהו האירוע?
תחשבו.
אתה מאוד מאוד חזק.
ממלכת,
עם ישראל מאוד חזק. הם באים וכובשים את הארץ.
איש לא עמד בפניהם, איש.
מבחינת צבאית, הארץ כבושה, יש הגדרה, מה נקרא ניצחון.
כשאתה שולט על הדרכים,
על המקומות האסטרטגיים, על משאבי המים, ניצחת.
עכשיו אפשר לראות את זה ברוסיה ובאוקראינה, בסדר?
אם אתה שולט על הדרכים,
על הגשרים,
על הזה, ניצחת. אתה לא צריך לעבור באמת בית בית
ועוצבים שם את האנשים. אז צבאית, עם ישראל ניצח.
עכשיו יש כאן אוכלוסייה אזרחית,
שהנביא אמר, חייבים לבער אותה,
לגרש אותה לפחות, כי היא עובדת עבודה זרה.
אבל במקום זה אנחנו מוצאים שלוש פעמים שמה אומר לנו הנביא, מה הם בחרו לעשות?
לקחת כסף,
להטיל מס,
נכון?
תראו בפסוק כ״ח,
ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והורש לו הורישו.
זה סיבה ותוצאה,
בגלל שהם שמו אותו למס, הם לא מורישים אותו, כי אתה אומר, רגע, זה לא משתלם לי,
אני אגרש אותו מכאן, אז מה אני מרוויח?
מה, אני מרוויח שטח?
שטח לא חסר, יש מלא שטח, את השטח שיש לי אני לא מצליח למלא.
אמרנו, כמה נכנסו לארץ ישראל? 4 מיליון, 5 מיליון, שטח עצום.
לא חסר להם שטח.
לא היה להם טרקטורים, לא היה להם קומביינים שהם יכולים לחרוש שטחים עצומים. לא, השטח שלהם מספיק.
אני משאיר את הגוי הזה פה.
גם אני מקבל פועלים זרים בזול,
גם אני גובה מיסים, יש לי כסף. הגבייה המיסית היא שבטית.
אתה לא מעלה את זה לאיזה שלטון פדרלי. כל שבט גובה מיסים, יש לו כסף לממן את האחוזה שלו. צריך, נכון? זה קצת מזכיר, אם תרצו, אולי, את השילומים מגרמניה, נכון?
אני יכול, לא לגמרי, אבל אולי, קצת בדרך לקחת כסף מהגזר, צריך. בן גוריון אומר, אני צריך כסף לבנות את הצבא, אז אני חייב כסף שיעזרו לי,
או לא.
גם פה זה כתוב,
גם בפסוק ל',
זבולון לא הוריש את יושבי כתרון ואת יושבי נעלול וישב הכנעי בקרבו ויהיו למס.
אחר כך
בפסוק ל״ג בסופו כל יושבי בית שמש בית ענת ויהיו למס.
אחר כך יד בית יוסף ויהיו... בקיצור כל שבט פתח פה מה?
פתח פה קרן מס עצמאית לשבט. תראו זה הסוגיה לגמרי של קרן הארנונה עכשיו.
הרי בלי כרגע, אני לא כרגע מחווה דעה,
אני לא מספיק גם מבין.
אז לא כדאי לדבר על דברים שלא מבינים,
אבל רק להסביר מה זה קרן הארנונה, מה העניין של קרן הארנונה. אתם יודעים מה העניין של קרן הארנונה?
מה זה?
כל רשות,
זה לא רק חזק וחלאס, זה טיפה יותר מורכב.
כל רשות,
כשבעל עגור משפחה
ומשלמת ארנונה, עזבו רגע רשויות שבכלל לא משלמים ארנונה כי יש נקודות זיכוי וכולי, גם כשמשפחה משלמת ארנונה מלאה,
הרשות עליה בהפסדים.
משפחה עולה לרשות יותר ממה שהיא משלמת ארנונה.
לפנות לה את הפחי אשפה,
לתת לה גני ילדים, בית ספר, חינוך, תנועות נוער.
מה?
למה?
אני אומר, העלות של משפחה, ברור שאתה יכול לתת הרבה שירותים, אבל העלות הבסיסית למשפחה, העלות של משפחה, הארנונה שהיא משלמת לא מכסה את ההוצאות שלה.
אז מאיפה לוקחים... רגע, שנייה.
שנייה, אני מסביר, נשמות, אני... רגע, ידוע, הכל ידוע.
אז אני רק, עוד לא הגעתי לקרן הלוי, אני רק מסביר שנייה משהו, אז מה עושות העיריות? מה המוטיבציה?
בואו נעשה אזורי תעשייה.
באזור תעשייה אתה גם גובה ארנונה גבוהה מאוד, יחסית מעסק.
העסק זה מה אתה צריך? הוא צריך חשמל, מים ופינוי אשפה, זה מה שהוא צריך.
פיתוח סביבתי, אזור תעשייה. וזה, נגמר הסיפור.
וככה עיריות אומרות, אנחנו,
עם זה נוכל לתת שירותים לאזרחים שלנו. ולכן נגיד עיריית בני ברק, שזו עירייה,
מבחינת האוכלוסייה, זו אוכלוסייה שהיא חתך סוציו-אקונומי נמוך,
אבל עיריית בני ברק,
אני מקווה שידוע לכם שכל האזור של מגדלי באסר,
זה הכל בעצם בני ברק. גם בני ברק גם כן הונאה לא נאה שלה, והיא ויתרה עליו בגלל העניין של חילול שבת,
אבל כל המגדלים האלה מחזיקים את כל ה... אז כל עירייה שיש לה אזורי תעשייה מרוגים,
תל אביב בכלל, יש לה אין סוף בסדר.
עכשיו, יש עיריות שיש להן אזורי תעשייה מאוד מאוד קטנים, לדוגמה עיריית בית שמש.
עיריית בית שמש, זו תעשייה קטן מאוד.
עירייה בגדול לא מעוניינת לבנות למגורים, אלא לעסקים. ככל שיש לה יותר עסקים, פחות מגורים, היא יותר רווחית.
עכשיו, בבית שמש יש המון המון מגורים, זו עיר ששילשה את עצמה, נראה לי, ויש איזור תעשייה.
אז אומרת עיריית בית שמש, תראו, הם גרים אצלי,
אני צריך לתת להם את כל השירותים, והם עובדים בתל אביב.
אז גברת תל אביב, תני קצת לנו, מה, כאילו, בואו ניקח, כמו שאמרת, מהרווח שאתם מרוויחים, מהארנונה התעשייתית, נטיל על זה 27% מס, שאת זה נחלק לעירות יותר חלשות.
אומרות העיריות החזקות, תגידו, מה אתם רוצים מאיתנו? אנחנו מוצלחים, אז תעזבו, תקימו אותם אזורי תעשייה, מה אתם לוקחים מה...
עכשיו, כמובן, זה גם קשור לחלוקת אזורי התעשייה,
איך מחלקים, מה הולך למה, יש מקומות שפתאום,
נגיד באזור לוד, יש אזור תעשייה איירפורט סיטי, הוא מאוד יקר, לאן הוא הולך, לשוהם, ללוד,
יש עוד כל מיני דברים.
אבל זה ברור שעירייה,
שהיא אומרת, אוקיי, אני השקעתי, אני פיתחתי אזור תעשייה,
אני הייתי יזמת, נגיד, שוהם,
שזו מועצה מקומית לא גדולה יחסית, יש לה אזור תעשייה שהיא
פתחה צמוד לכביש 6 עם ארלוגים ענקיים וכן הלאה, הוא אומר, תשמע, אנחנו השקענו, היינו רציניים, היינו יזמים, הבאנו אנשים,
מה אתם נוגעים לנו?
תסתדרו אתם בעצמכם, תקימו את עצמכם וזו היתה תעשייה.
כשאתה מעביר את זה לרמה המקומית,
אז יש יותר מוטיבציה לכל אחד,
ולכן לא אוהבים מלמטה שאתה פתאום מגיע מלמעלה ומתחיל לשחק לנו עם הכסף ולקחת לנו ולהכניס לנו את היד לכיס ולזה, אל תיגע.
זה כאילו האמירה. טוב, אתה לא מכבד דעה, אני לא מספיק מבין, וזה רק להבין את הרעיון.
שכשאתה מעביר משהו,
מה?
כן, אז בסדר, בסדר. ההצעה הזאת לתמר זה דבר ידוע בגלל הבתי מלון, אבל בקיצור, טוב, עכשיו אנחנו לא נפתור את הבעיות של מדינת ישראל,
משרד האוצר.
רק אני מסביר את הדבר הזה, שעכשיו כאן,
אתה שומע, אבי, עד נשמה?
עכשיו אנחנו רואים מול העיניים שלנו מערכת גביית מיסים שבטית.
זה אוצר תקציבי שאתה לא כל כך רוצה לוותר עליו.
מיסים, מיסים. במיסים האלה אפשר להקים דרכים,
לסלול כבישים, לשים זה. אתה לא כל כך מהר לשחרר את האנשים האלו.
פה הבעיה.
זה באמת ניסיון.
ניסיון. אתה מוכן לוותר על משלמי מיסים,
שמנים וטובים, כי הם עובדי עבודה זרה?
זה הכישלון.
ולכן הם בוכים,
אומרים אוי אוי אוי, מקריבים קורבן,
אבל לא עושים שום דבר.
ממשיכים עם הדבר הזה.
אנחנו נגלה בהמשך שזה מתהפך עליהם גם כלכלית, וגם כלכלית זה לא משתלם,
כי אלה שאתה גובה ממיסים בסוף גונבים אותך,
ושודדים אותך,
ומשתפים פעולה עם האויבים שלך, ונהיים גיס חמישי, ובסוף אתה מפסיד גם כלכלית מהאירוע הזה,
בסדר? אבל follow the money, זה הסיפור.
יש פה אירוע של, לכן התורה, הנביא מדגיש פה כל פעם את הסיפור הזה של גביית המיסים,
כל הכבוד יצאנו שנזכה להמשיך לשלם מיסים למדינת ישראל, ברוך השם,
שנשלם הרבה מיסים, שנרוויח הרבה כסף, נשלם הרבה, בסדר גמור, אין בעיה. אבל
כשאני משלם מס בסוף החודש למדינת ישראל,
אז אני משלם מס למדינת ישראל.
אני מקווה שעושים בדבר הזה דברים טובים, שזה מצביעים בבחירות, שבמס הזה יבנו בבתים לעם ישראל, וכבישים, וביהודה ושומרון, ויקימו מערכות חינוך, זה דברים טובים, בסדר?
אבל אני לא רואה את זה מול העיניים.
בסדר, אני יכול לדמיין,
אני יכול להגיד, הנה, הכביש הזה,
נגיד, הבת שלי,
יש לנו נכדה שהיא תינוקת, כן, בת שנה וחצי.
אז גילו לה, יש לה רגישויות, כל מיני רגישויות כאלה,
של אלרגיות. אז היום מתברר שכשמגלים לילד בגיל הזה רגישויות, אז יש איזה,
מקבלים איזה קצבה מביטוח לאומי, איזה מלגה, איזה קצבה. כאילו שההורים צריכים יותר להשקיע באוכל, כל מיני דברים, זה סכום.
אז באותו שבוע הייתי צריך לשלם איזה סכום מס הכנסה,
שילמתי, ובדיוק הסכום ששילמתי זה הסכום שהבת שלי קיבלה.
אז אמרתי לזה, תראו, חבר'ה, פעם הבאה אני אעביר את זה ישר לבת, למה דרך המדינה? אני אתן ישר, אתן לה.
אז אתה משלם מפה, מקבל משם, בסדר, לפעמים זה יוצא כזה בדיוק,
ולפעמים זה לא.
אבל כשאתה משלם מיסים בתוך מערכת שבטית,
אז אתה רואה לאן הכסף הולך.
אתה אומר, הנה, וזה ביצה שמטילה זהב.
זה גויים, הם ככה פה, זה לא על חשבוני,
אני לא מוציא מהם, אני מווכח מהם, הנה תראו מה הדבר הזה והזה, אני בונה את זה, נכון?
מקימים. אז קשה לוותר על זה.
קשה מאוד לוותר על הדבר הזה. טוב.
והתוצאה לא מאחרת לבוא.
הנה הסיכור.
ויעשו בני ישראל את הרע בעיני אדוני ויעבדו את הבעלים ויעזבו את אדוני אלוהי אבותם.
המציא אותם מארץ מצרים וילכו אחרי אלוהים אחרים.
הפסוקים האלו
אלה פסוקי תיאור כלליים של כל ספר שופטים, זה לא משהו שקורה עכשיו.
אלא מכיוון שספר שופטים כתב את שמואל הנביא, ואנחנו כבר נראה בהמשך,
שאין מוקדם או מאוחר בנביא,
אז הפסוקים האלה באים לתאר לך כרגע, תבין לקראת מה אנחנו הולכים.
זה האירוע של כל הספר כולו.
ויעשו בני ישראל את הרע בעיני אדוני,
ויעבדו את הבעלים.
עבודת הבעל הייתה עבודה מאוד מאוד דומיננטית בארץ ישראל.
עבודה זרה של הבעל הייתה בעצם סגידה לעוצמה הכלכלית.
בסדר? ארץ ישראל היא ארץ חקלאית,
היא ניזונת מהגשם שבועל את הארץ ולכן התפתחה עבודה זרה כזאת שסגדה לעוצמה הכלכלית והחקלאית.
ויעזבו את ה' אלוהי אבותם ומוציאו אותם מארץ מצרים וילכו אחרי אלוהים אחרים מאלוהי עמים אשר סביבותיהם וישתחוו להם ויכעיסו את ה' ויעזבו את ה' ויעבדו לבעל ולהשטרות
ויחרף ה' בישראל ויתנם ביד שוסים וישוסו אותם וימכרם ביד אויביהם מסביב ולא יכלו עוד לעמוד לפני אויביהם
בכל אשר יצאו יד אדוני טבאם לרעה, כאשר דיבר אדוני וכאשר נשבע אדוני להם ויעצר
להם מאוד".
הנה, בקיצור, סיכום כאן.
ויאכם אדוני השופטים ויאשעו מיד שוסיהם,
וגם אל שופטיהם לא שמוהו וכזענו אחרי אלוהים אחרים, וישתחוו להם, ושרו בהר מן הדרך, אשר הלכו,
הקים להם שופטים,
חוזרים בתשובה, מיד אחר כך הם עוד פעם מרשיעים.
במות השופט ישבו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלוהים אחרים לעובדם ולהשתחוות להם ולא יפילו ממעליהם את דרכם הקשה.
ויחר אף אדוני בישראל ויאמר יען אשר עברו הגוי הזה את בריתי אשר ציוויתי את אבותם ולא שמעו לקולי גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם מן הגויים אשר עזב יהושע בימות
למען עשיתם את ישראל וכולי, ואת הגויים כבר קראנו נכון וכן על זה הדרך.
טוב, בסדר, אז אנחנו מבינים. בעצם למעשה מפרק ג' פסוק ז' מתחיל ספר שופטים האמיתי בסדר ההתפצלות והוא מתחיל באירוע יחסית קטן.
כלומר זה הכל כאילו לפני שמגבירים את הקצב בואו ננסה אותם. האירוע הקטן הוא קושאן רשעתיים מלך ארם נהריים. נכון? חרוז כזה.
בואו נקרא את זה.
ויעשו בני ישראל את הרע בעיני אדוני, וישכחו את אדוני אלוהים, ויעבדו את הבנים בית האשרות.
ויחרף אדוני בישראל, וימכרם ביד קושן ראשיתם מלך ארם נהריים, ויעבדו בני ישראל את כאילו שמונה שנים.
שמונה שנים זה לא הרבה זמן.
קושן ראשיתם מלך ארם נהריים,
אז הוא מגיע מארם נהריים.
ארם נהריים זה רחוק.
זה רחוק.
זה שזה רחוק זה יתרון. זה אומר שיהיה לו קשה מאוד להחזיק
את האירוע הזה לאורך, אתה צריך אספקה,
צריך קווי אספקה, זה לא...
הוא לא בסדר גודל להחזיק את הדבר הזה.
וייזקו בני ישראל אל ה' ויאכם ה' אלוהים משה לישראל, ויושיעם את עתניאל בן כנעז, אחי כלה וכתום ממנו,
ותהיה לברך ה' וישפוט את ישראל ויצא למלחמה,
וייתן ה' בידו את כשנו שנתיים מלך ארם, וטעון זו ידו על כשנו שנתיים, ותשקוט את הארץ ארבעים שנה ועוד אליהם.
אפיזודה. ארם נהריים.
ארם נ... ארם נ... נכון.
לא, יותר מזרחית.
ארם נהריים זה מה שאנחנו מכירים. כן, זה ה... נהריים. נהריים זה נהר הפרת ונהר החידקל, וזה האדמה... ארם נהריים נקראת גם פדאן ארם.
פדאן זה שתיים.
מה? דו? מה?
זה אזור עיראק של היום.
אז הוא מגיע מאוד מאוד מרחוק.
עותניאל בנקנר ועושה מלחמה.
עכשיו תראו, חז״ל דורשים כאן בפסוק
בתי על רוח אדוני ואשפוט את ישראל ויצא למלחמה. בדרך כלל כתוב
הפוך
ולשפוט את ישראל
נכון הוא עושה זה
ואז נחה על אברוח השם ואצא למלחמה אז חז״ל אומרים שעותניאל בן קלעז
הייתה על אברוח השם
שגרמה לו לשפוט את ישראל כלומר הוא אמר לקדוש ברוך הוא
מין דיבור כזה
נאמר ככה פה זו הפעם הראשונה ששופט אומר לקדוש ברוך הוא אתה צריך לגאול אותם גם אם הם לא ראויים
כי אמרת בין כך בנושאים רצונך בין אין עושים רצונך אתה גואלם
אז התחדשה לו איזה רוח ההנהגה כזאת שאומרת,
גם אם הם לא ראויים,
גם אם הם לא שומרים את הכול,
תגאל אותם.
בסדר?
כלומר, הגאולה היא לפי השופט. השופט חידש כאן איזה מדרגה.
ראויים, לא ראויים, הם הבנים שלך. תגאל אותם.
אבל אין פה פירוט.
אין כאן פירוט. כלומר, אם אין כאן פירוט, אנחנו יכולים להגיד שזה לא היה,
גם העול של קושר רשתם לא היה מאוד מאוד קשה עליהם. זה היה כנראה גביית מיסים מסוימת,
וגם המלחמה הייתה לא מאוד מאוד דרמטית,
לכן זה ככה מתואר ביחסית בצורה קצרה.
שמונה שנים של שעבוד, 40 שנה,
בים אותו תיאל בני קנס. השעבוד הבא, עוד שנייה אחת, השעבוד הבא הוא כבר הרבה יותר קשוח והרבה יותר קרוב, כי זה מואב.
ומואב נמצאים מעבר לגבול.
מואב זה, יש להם אינטרסים.
בשביל מואב לתת איזה ביס מעבר לירדן המערבי זה מתאים לו,
זו יציאה לים.
זה אירוע הרבה יותר מורכב והרבה יותר קשה, ובזה לדעת השם נעסוק,
כן.
נדמה לי שבדעת מקרא הם מדברים על עיראק, על אזור עיראק.
ארם זה אזור ארם צהובה, הקטע ארם צהובה, אבל ארם נהריים זה כבר יותר, ארם זה כאילו המזרח, בסדר? זה ה...
אפשר להסתכל באמת לדעת מקרא, אני זוכר שזה היה יותר מזרחי.
רבותיי, שימו לב,
שימו לב,
כאן כתוב קושן רישתה ממלך ארם נהריים, אצלנו.
רבותיי, הקדמה רגע לשיעור בשבוע הבא.
אנחנו הולכים בשבוע הבא לעסוק בעגלון מלך מואב וכולי.
אני רוצה לתת פה איזשהו כלל
שילווה אותנו לאורך כל לימוד התנ״ך.
בכל פרק שלומדים בתנ״ך,
הפרקים שכרגע למדנו איזה פרקים כאילו פרקי התארגנות כאלו.
זאת אומרת שמגיעים לסיפור המעשה בעצמו,
בכל פרק
יש שאלה גדולה שנמצאת, מה שנקרא פיל באמצע החדר.
ולמרבה הפלא, הלומדים בדרך כלל לא שמים לב לשאלה. הולכים לכל מיני שאלות, למה כתוב את זה לפני זה, למה כתוב עם דגש, בלי דגש,
בעוד שבמרכז החדר נמצא פיל עצום, גדול, שאלה דרמטית.
בדרך כלל, ברגע שעולים על השאלה,
מתגלה הסוד של הפרק, בסדר?
וככה אנחנו נעבוד.
בעזרת השם, בשבוע הבא אנחנו נלמד את הפרק על אהוד בן גרה.
הפרק הזה נמצאת בתוכו שאלה או אחת או שתיים, אבל לפחות אחת גדולה מאוד. ברגע שנעלה על השאלה,
ננסה להציע פתרונות, והפתרון יכול להיות מאוד מאוד מפתיע.
לא כדאי להיעדר מהשיעור בשבוע הבא.
