אנחנו היום, או זהו, הסתדר,
אנחנו היום מתחילים ספר שופטים.
יום חג, האמת, ציפיתי לפריסה האמת.
בסדר, אנחנו מתחילים ספר שופטים,
אז ברשותכם היום כמה מילות הקדמה לפתיחת הספר,
ומשם נתחיל להתקדם בעזרת השם.
חז״ל אומרים שאלמלא חטאו ישראל היה ניתן להם רק
חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד.
כלומר שספר יהושע הוא בעצם עדיין שייך עם כל התקלות שקראנו עליהן בין השאר בשבת האחרונה, אחרי המרגלים וכל השינויים שבעצם ברר שמשה רבנו לא מכריס את עם ישראל לארץ ישראל וזה יהושע.
אבל נגיד התקלה הזאתי
או השיבוש הזה הוא אפשר להגיד שהיה סיפור ידוע מראש.
חז״ל מונים את משה רבנו בתור אחד מאלו שהקדוש ברוך הוא רמז להם והם לא קלטו את הרמז.
יש כאלה שהקדוש ברוך הוא רמז להם והם קלטו,
ויש כאלה שהוא רמז להם והם לא קלטו. משה אחד מאלה שהקדוש ברוך הוא רמז להם והם לא קלטו.
איפה הקדוש ברוך הוא רמז לו?
זוכרים?
הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו בהוציאה אחת את העם ממצרים, תעבדונו את האלוהים על ההר הזה.
נו,
זהו?
מה עם ארץ ישראל?
אתה לא תכניס אותם, רמז.
אבל משה לא קלק.
אחר כך, בסוף ספר שמות,
אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,
ויאמר אדוני אל משה, אתה תראה אשר אעשה לפרעה. אומר רשי, את פרעה אתה תראה, אבל את ל״א מלכים אתה לא תראה.
וכן על זה. בקיצור,
זה היה ידוע מראש שמשה רבנו הוא לגודל התפקיד והעוצמה והשליחות של הורדת תורה מהשמיים,
יהיה לו קשה לתרגם את זה אחר כך לעבודה בארץ.
אז יצטרכו את זה. אבל עם כל זה,
ספר יהושע עדיין הוא חלק מהתוכנית הכוללת. כלומר, היינו,
בכל מקרה היינו צריכים עוד ספר נוסף שיראה איך הדברים עוברים מכלל החזון שמופיע בחמישה חומשי תורה, ובעיקר בספר דברים,
לכלל הביצוע בספר יהושע, בסדר?
מספר שופטים זה כבר תוצאות של סיבוכים,
של העובדה שלא מילאו את
המשימות כמו שצריך, לא עמדו בהתחייבות כמו שצריך, לא גירשו את כולם,
ולכן בעצם אנחנו מתחילים כרגע איזה מהלך שילך וכמובן ויסתבך יותר ויותר של מה שקוראים עלילות מצעדי גבר.
בני האדם ועלילותיהם, והתגובה האלוקית כתוצאה מן הדבר הזה,
שזה בעצם
קורות התנ״ך.
יש איזה הווה אמינא שהדברים ילכו ישר,
אבל זה אף פעם לא קורה.
תמיד מסתבך, אתה כבר מחפש את הסיבות,
אבל יש כל מיני סיבות,
תמיד זה מסתבך, וזה בעצם ספר יהושע שלפנינו.
אני רוצה להגיד עוד איזה הקדמה,
לדבר בכלל על מתי מחליפים ספר, בסדר? למה בכלל להחליף ספר? אנחנו נראה בפרקים שנלמד,
פרקי הפתיחה של ספר יהושע,
פרק א' ופרק ב',
אתם יכולים לראות בפרק ב', פסוק ו', וישלח יהושע את העם
וילכו בני ישראל איש לנחתו, כאילו מקימים את יהושע לתחייה.
זה נראה פרקים שבקלי קלות
אפשר היה לשים אותם
בספר יהושע בכלל, נכון?
אז איך קובעים מתי נגמר ספר ומתי מתחיל ספר,
ואיך זה בדיוק עובד.
אז קודם כל תדעו שזו ממש תופעה שספר אף פעם לא נפסק במקום שבו אנחנו היינו חושבים שהוא ייפסק, אלא תמיד יש איזה,
כמו בעיגולים, כשיש לך עיגול יש לך עוד עיגול, יש קטע של חפיפה.
יש קטעים שבהם שני הספרים מדברים על אותו נושא. זה מעבר כזה שזה מעבר הדרגי. בכל אופן בואו נדבר רגע על המעבר בין הספרים.
אז מה שגורם להחלטה, החלטה אלוקית בחמישה חומשי תורה,
זו ודאי החלטה של הקדוש ברוך הוא, איך שזה יחלק את החומשים.
אבל גם בנביאים,
שהנביאים, אנשי הכנסת הגדולה, הנביאים מחלקים את הספרים אלו לאלו.
כי לא תמיד זה הכותב. לדוגמה, שמואל כתב את ספרו
ואת ספר שופטים.
שמואל כתב.
אז מה אתה, למה בחרת להפסיק את ספר שופטים במעשה חנה ושמואל?
לכאורה הכי הגיוני להגיד שספר שופטים יימשך עד המלך הראשון,
עד שאול.
בסדר, שם תתחיל את הזה.
כנראה לגבי ספר מלכים.
תגמור את דוד המלך,
תן לדוד המלך,
פטירת דוד המלך תהיה בספר שמואל, כאילו זה ממש מתבקש, ושלמה יתחיל את ספר מלכים.
נכון?
כנראה לגבי,
אז נכון, אז צריך לנסות להבין, אז בואו רק נבין.
מה שקובע את המעבר מספר לספר גם בתורה וגם בנביאים
זה שינוי באופן ובצורת ההנהגה האלוקית.
בסדר?
כשכבר בספר הראשון מתחילים איזה רעשי רעידות אדמה מבשרות.
אז כך, בספר בראשית
צורת ההנהגה האלוקית היא תמיד לאדם אחד.
תמיד.
אף פעם לא לשניים במקביל.
אם זה לאברהם, זה רק לאברהם.
אם זה ליצחק, זה רק ליצחק למרות שאברהם חי.
אם זה ליעקב, זה רק ליעקב למרות שיצחק חי עוד 30 שנה
אחרי שנכון הפער בין יצחק לבין יעקב הוא 60 שנה
אז יצחק נפטר עשר שנים לפני שיעקב ירד למצרים.
אבל ברגע שעוברים לדבר עם יעקב זהו.
אז ההנהגה האלוקית היא רק ליחיד.
ברגע שעוברים להנהגה האלוקית כללית,
גילוי ציבורי כללי, שזה מה שיקרה בספר שמות במעמד הר סיני,
שזה מיד נאמר בתחילת החומש, נכון?
בהוציאך את העם ממצרים, תעבדונו את האלוהים על ההר הזה,
עוברים חומש. עדיין, בתחילת ספר שמות, הכתוב שאנחנו מתגלה רק למשה, רק ליחיד.
למשה ולא לאהרון.
אבל הוא אומר לו, תקשיב, אנחנו הולכים לקראת שינוי.
אני הולך להתגלות לעיני כולם. אז שינוי כזה מצדיק שינוי ספר, ומתחילים את הסיפור בעצם מאיפה שמתחילה הנקודה שמשם זה התחיל. בסדר? יפה.
אז זה חומש שמות.
מה יבדיל בין חומש שמות לחומש ויקרא?
עוד פעם, איך מסתיים חומש שמות? אתם זוכרים את הפסוקים?
איך?
איך איך?
לא, איך הוא מסתיים חומש שמות.
פיקודי, זה כן פיקודי, זה הייתי דורש. כל היתרות החצון החוזר. תגידו את הפסוקים.
ובאמר משה, וישמע את הכל מדבר אליו, ולא יכול משה לבוא אלוהי כי שכן עליו הענן.
וישמע את הכל מדבר אליו, ויכול מסיהם.
זה פסוקים שנורא נורא מתאימים לאיזה ספר?
ביקרא. ביקרא זה מתאים,
כאילו, הענן שוכן על המשכן, וזה, אז כבר ויקרא.
נכון, הרי ספר ויקרא מתחיל,
ביקרא אל משה וידבר אליו מאוהל מועד, כי משה לא יכול להיכנס.
אז אנחנו רואים פה את החפיפה הזאת.
הפסוקים האחרונים של ספר שמות הם כבר מאוד מאוד פסוקים של ספר ויקרא, הם מדברים על השראת שכינה.
למה צריך לעבור?
כי מעמד הר סיני היה מעמד חד-פעמי. התורה דואגת להדגיש את עובדת היותו מעמד חד-פעמי.
והתורה דואגת לומר,
במשוך היובל, הם היעלו בהר.
כל השופר,
נגמר מעמד הר סיני, זהו, לא נשארה קדושה בהר סיני, אפשר לעלות עליו עם הצאן, עם הבקר, עם הבהמות.
בסדר? זה היה מעמד חד פעמי. גדול, מטלטל,
יסוד האמונה לדורות, אבל מעמד חד פעמי.
לעומת זאת,
ספר ויקרא מדבר על השראת שכינה קבועה.
לא חד פעמית, אלא קבועה. יומיומית.
יהיה ענן קשור על המשכן, כל הזמן השראת שכינה, ואחרי זה בבית המקדש,
עשר הניסים,
יש בבית המקדש,
נכון, כל מה שהמשנה מונה, ומקום אינו מן המידה וכולי, אז
כשעוברים מהשראת שכינה בתור מאורע חד פעמי,
עוברים להשראת שכינה קבועה,
זה ספר חדש,
ספר ויקרא, בסדר?
אוקיי, מה יבזיל בין ספר ויקרא לבין ספר במדבר? קודם כל יש לנו עוד פעם פרשה שהיא חופפת.
פרשת בחוקותיי
מדברת על המון, בסוף ספר ויקרא מדברת על המון המון משברים וקשיים שיהיו בדרך וזה, כבר אתה שומע את ההכנה לקראת מה?
לקראת ספר במדבר, שזה מה שיקרה, נכון? אם בחוקותיי תלכו, במדבר הולכים, אם הולכים בחוקותיו של השם יתברך, מגיעים לארץ ישראל,
אם הולכים לא בחוקותיו של השם יתברך, מגיעים לחטא המרגלים.
אז כבר פרשת בחוקותיי מקדימה, מתרימה, בט',
לשון טרם,
מתרימה את ספר במדבר, אבל למה עוברים ספר?
עוברים ספר, כי פרשת ויקרא הייתה השראת שכינה במקום קבוע.
ספר במדבר, אנחנו בתנועה, לב ספר במדבר.
אלו הפסוקים, ויהי בנשוא אהרון, ויאמר משה, קומה ה' ויפוץ אוהביך וינוס ומסנאיך מפניך, נכון?
אלה הפסוקים של תנועה. האם יש השראת שכינה בזמן של תנועה?
שאנחנו זזים ממקום למקום? תשובה יש, אהרון הולך לפנינו,
ויהי בנשוא אהרון.
כל ספר במדבר הוא בעצם עניין של תנועה, השראת שכינה,
אם תרצו במסעות, השראת שכינה גם אחר כך בגלות, וכן על זה הדרך,
ספר במדבר.
ספר במדבר מסתיים באיזה פרשה, מי זוכר? פרשת מסעי, מה יש שם?
מה יש בסוף ספר במדבר?
נחלות.
מה, נכון, המריבה, לא המריבה, הוויכוח,
הטענה של בני יוסף, מה?
הטענה של בני יוסף כלפי בנות צלופחן.
זה שם אותנו חזק מאוד, איפה?
בארץ ישראל, כבר בחלוקה, בהכנות לקראת הכניסה.
זה כבר שם.
נכון, הרב מדן טוען טענה מאוד יפה, שהשליחות של המרגלים,
ה-12 המרגלים הייתה כדי לחלק את הנחלות.
מה שקורה עכשיו בספר יהושע, משה רבנו עשה.
הוא אומר, כדי שלא יהיו מריבות וסכסוכים,
תלכו כל אחד, תגיעו להסכמה.
אז זה מכניס אותנו חזק מאוד לארץ ישראל.
זו סיבת המעבר לספר דברים. טוב, המעבר מספר דברים,
מארבעת החומשים לספר דברים הוא מעבר מובהק, כי בארבעת החומשים זה מדבר השם אל משה לאמור,
ואילו בספר דברים, אלה הדברים אשר דיבר
משה שכינה מדברת מגרונו של משה רבנו.
כן, מי?
זה מדבר על שם משה. אה, כן, כן, אבל הכל כאילו דיבורים של הקדוש ברוך הוא.
ואילו כאן זה שכינה מדברת מגרונו של משה רבנו,
יסוד תורה שבעל פה, שהוא נעוץ בתוך תורה שבכתב, בסדר גמור,
וממילא כל ספר דברים עוסק בהשראת שכינה בכניסה לארץ ישראל,
בסדר?
לקראת הכניסה לירצל, לכן זה קובע ברכה לפני עצמה. רק שתדעו שזה לא איזה וורט,
איזה המצאה או משהו כזה, אלא זה כתוב בתורה.
איפה זה כתוב בתורה?
יש פסוק נפלא מאוד בפרשת בעלותך. קראנו את זה לא מזמן,
והכלי יקר, ככה הוא אומר על הפסוק הזה.
פסוק אחד שבו נרמזים
כל החומשים.
אקרא לכם את הפסוק הזה.
בפרשת בעלותך, איפה זה היה?
שנייה.
פה.
כתוב ככה.
יש פסוק
רש״י גם מביא את זה, רש״י מביא את זה,
יש פסוק שמופיע בו חמש פעמים המילה
בני ישראל.
כתוב ככה, ויתנה את הלוויים נתונים לאהרון ולבניו מתוך בני ישראל
לעבוד את עבודת בני ישראל באוהל מועד
ולכפר על בני ישראל
ולא יהיה בבני ישראל נגף
בגשת בני ישראל אל הקודש.
חמש פעמים בני ישראל. אז גם רש״י מביא וגם הקלייקר מפרט שהפסוק הזה הוא תיאור של כל החומשים.
ויתנא את הלוויים נתונים לאהרון ולבניו מתוך בני ישראל זה תיאור של לקיחת עם ישראל מתוך אומות העולם
שהקדוש ברוך הוא לוקח את עם ישראל מתוך אומות העולם ומבדיל אותם לעם מיוחד
לעבוד את עבודת בני ישראל באוהל מועד זה ספר שמות שעוסק בבניין אוהל מועד ובמשכן
ולכפר על בני ישראל איזה ספר זה? כפרות ויקרא כפרות ולא יהיה בבני ישראל נגף איזה ספר עוסק בנגב?
במדבר בגשת בני ישראל אל הקודש
ספר דברים שניגשים אל הקודש, עוד ארץ הקודש.
אז זה פסוק שממש מתאר את החלוקה לחמישה חומשים בתורה עצמה עם חמש פעמים שמופיעה המילה בני ישראל באותו פסוק, נכון?
רמז חשוב מאוד, רשי מביא את זה על המקום, תסתכלו על זה, רשי אומר.
סיימנו את החלוקה לחמישה חומשי תורה, בואו נראה לגבי הנביאים. טוב, הספר יהושע, כן.
חומש, חומש ספר ומסיימת אותו בהמשך שלו. נכון, טוב, ספר יהושע זה ברור, למה הסתיימו,
איפה מסתיימת התורה?
איפה שמת, נותן התורה. משה רבנו,
היה עמוד שם משה עבד השם, עכשיו התורה מסתיימת, אין תורה אחרי משה רבנו, הוא נותן התורה, מתחיל ספר יהושע, בסדר גמור.
מתי מסתיים ספר יהושע ומתחיל ספר שופטים?
מה סיבת המעבר? הנהגה אלוקית.
מהנהגה של מנהיגות ריכוזית, יהושע הוא המנהיג שממשיך את משה רבנו, בעצם המשך של משה רבנו,
עוברים להנהגה אחרת. מהי ההנהגה עכשיו בספר שופטים? מה יאפיין?
איך?
הנהגה שעוברת דרך השבטים.
עכשיו,
אמרנו בתחילת השיעור שזה סוג של בדיעבד.
לכתחילה רק
זה וזה.
אבל אתם יודעים שהבדיעבד של בני האדם זה הלכתחילה של הקדוש ברוך הוא לפעמים.
וכשאתה בונה,
כשרוצים לבנות מלכות, אז יש טעם לשבח גדול מאוד שכל שבט, לפני שעושים מלכות, והמלכות היא מצחית לדוד המלך,
כל שבט מקבל את ההזדמנות שלו להוביל את עם ישראל בתורו.
זה מאוד מאוד מחזק את הלאומיות, הופך אותנו לאחד, כולם שותפים. אתם יודעים שהדרך הכי הכי טובה לקחת חלק באיזה משהו?
זה להצטרף למעגלי עשייה.
הצטרפת לאיזה מקום, לקהילה, לזה, תהיה ראשון באיזה ועדה, הצטרפת למעגלי עשייה, אתה תהיה חלק.
אז העובדה שאנחנו עוברים בתוך ספר שלם, ועוברים שבט אחרי שבט,
כל השבטים,
חוץ משבט אולי שמעון,
כולם מעמידים,
וראובן וגד שהם לא בעבר הירדן המערבי,
כולם העמידים,
מנהיגים שבתורם מובילים את עם ישראל,
מוליכים את עם ישראל, ואז בסוף,
לכולם יש חלק. יש כזה שיר שאני מאוד אוהב,
אתם עדיין מכירים אותו, כי הרי אתם מכירים שירים עבריים, כמו שבדקנו שבוע שעבר, שאתם לא מכירים את השיר ירציבו לדעתי,
אז יש שיר ששרים אותו בגן הילדים.
ארץ ישראל שלי יפה וגם פה אורחת, מבנה ומנתה,
כולנו ביחד. ואז אני בניתי בית בארץ ישראל, אני סללתי כביש בארץ ישראל, אני נתתי עץ בארץ ישראל.
אני כל אחד הזה, בסוף, אני כתבתי שיר לארץ ישראל, אני כתבתי שיר לארץ ישראל, יש לנו בית, יש לנו כביש, יש לנו עץ, יש לנו שיר על ארץ ישראל.
אז כל אחד יכול להגיד, אני עשיתי את זה, ואני עשיתי את זה, ואני ייבשתי את המיצות, ואני עשיתי את הקיבוצים, ובאמת לכולם יש חלק,
כולם חלוצים,
מי שהקימו את הקיבוצים הם חלוצים,
ומי שהקימו את ירוחם ודימונה הם לא פחות חלוצים,
ומי שהקימו את הצבא הם חלוצים, ומי שהיו במחתרות הם חלוצים, ומי שהיו באצ׳ל ובלחי, כל אחד במקום שלו, כל אחד, אתה בסוף תסתכל, ואתה רואה, כולם לקחו חלק.
אין,
נכון, יש כאלה, יש ז'אנר כזה,
של הראשונים שהגיעו, דפקו את האחרונים שהגיעו, כל מיני דברים מן הסוג הזה, נכון?
כל הסדרות, זה,
זה כל כך לא נכון.
ודאי שנעשו טעויות, ודאי שנעשו שגיאות. מי שלא עושה, לא טועה.
אבל אין קבוצה שלא שילמה מחיר.
אין קבוצה. האלה שהגיעו ראשונה לא שילמו מחיר.
מתו כולם בקדחת, ילדים מתו בקדחת, נסעו את העול הביטחוני, נהרגו, נרצחו.
הקימו מדינה, הגיעו אחרים, שילמו את המחיר שלהם בתורם, במעברות, אחרי זה בשיכונים,
ואחרי זה הגיעו, כל אחד משלם את המחיר, לא כי מישהו מחפש לדפוק אותך.
כי ככה זה.
כי ככה זה, וכשעושים אז גם טועים,
ואם טועים אז צריך גם לבקש סליחה ולתקן את הטעות, אבל
בסוף כשאתה מסתכל על תולדות מדינת ישראל, אתה אומר, אין פה חלק אחד באוכלוסייה
שלא תרם את חלקו, וזה המבט הנכון, כן? זה המבט הנכון להסתכל.
כל חלק תורם את חלקו בתור שלו, בזמן שלו, באופי שלו, ובסוף הכל עולה מיחד. אז זה המהות
של ספר שופטים, ואם מסתכלים על זה ככה בעין טובה, תראו, אני אתן את הדוגמה הכי חריפה, בסדר? עכשיו, הטרנד הלאומי זה להיכנס בחרדים.
זה הטרנד הלאומי עכשיו, נכון?
זה תמיד הטרנד הלאומי להיכנס בחרדים, לא משרתים, אתם פה, כלכלה וזה.
אני באמת שואל שאלה מאוד מאוד פשוטה, שאלה תמימה, בסדר?
קודם כל, לגבי הסיפור הזה של הכלכלה והחרדים לא עובדים, מה זה לא עובדים?
מה זה לא עובדים?
מה זה לא עובדים? מה, הם לא קונים? אין להם קניות?
הם לא...
מה, הם לא אוכלים?
במגזר העצמאי אין הבדל בין חרדי ללא חרדי, נכון? אין, יש שם קולות, יש שם ספרים, יש שם...
כל המגזר העצמאי, אין הבדל בין ה... ככה גם אומרים שהם אפילו סוחרים מאוד מאוד טובים הם ממולכים.
אז מה אתה אומר? אין הייטק, זה כאילו ה... זה ה...
והנשים שם ודאי עובדות, נכון?
מה בדיוק... עכשיו,
זה ידוע בכל מקום שהמנוע הכלכלי הכי הכי מרכזי זה צריכה.
אז זה לא סתם שאתה מרים איזה קופסת שימורים ושאלה ארבע כשרויות.
אף אחד לא רוצה לשים סתם כסף על דברים מיותרים.
לכולם ברור שהציבור החרדי, שהוא ברוך השם ציבור
עם נפשות רבות וכל זה, הוא צרכן גדול מאוד, אז שווה להיות. אז הוא מנוע כלכלי ברמת הצריכה שלו.
תשאל מאיפה יש להם כסף? לא יודע, אבל יש להם כסף.
אז הם עובדים עם עצמם.
מה אכפת לך איך הם מתנהלים?
אם החסידות מסוימת מתנהלת, שהרבא מחליט שעשרה אנשים מתוך החסידות יהיו מיליונרים.
ילכו ויעשו מלא עסקים, והם יפרנסו את...
מה העמד העסק שלך? מה אתה מתערב? שיעשו איך שהם רוצים.
בסדר?
עכשיו, רגע, לא, אבל הם לא תורמים לחברה, הם לא מתגייסים.
אז לא מזמן פרסמו את נתוני הגיוס באזור המרכז,
ביזיון שאין כדוגמתו, בסדר?
כלומר,
לכאורה אחוזי ההשתמטות במגזר החילוני הם גבוהים מאחוזי החוסר גיוס במגזר החרדי, גם כמותית וגם באחוזים.
אבל בואו נבדוק את התרומה, אין בעיה.
בואו נבדוק.
לא זוכר, ראיתי אותו. בואו נבדוק.
בואו נ... מה הכנה לגלות?
אה, זה יכול להיות.
אה, לא, אני לא חושב. אני חושב שספר שופטים הוא הכנה למלכות, דווקא לא לגלות.
אני חוזר רגע לנושא הזה.
שנייה, בואו נבדוק רגע את התרומה החברתית.
אוקיי, אז אנחנו אוהבים להכניס כל דבר למגירות.
אתה מתגייס, אתה בשירות לאומי, אתה זה.
בואו נפתח רגע את המגירות.
ונמנה כרגע את הארגונים שהקימו
אנשים
שהם בעלי אוריינטציה חרדית,
שהארגונים האלה מטפלים ועוזרים לכל אחד מהעם ישראל.
תמנה אותם, תגיע לעשרות ארגונים כאלה, שיש בתוכם מאות ואלפי עובדים,
והם עושים טוב לכל עם ישראל. הזכרת את יד שרה, כי משה רובך, איפה הוא קם? משה רובך הוא אחד מגדולי המתנדבים.
עשרות ארגונים,
עזר מציון, יד שרה, מתנת חיים, תרומת כליה,
מגן לחולה, עזרה למרפא,
חסדי יואל, חסדי נעמי, עזרה, פעמוני, כל הארגונים, עוד ארגונים ועוד ארגונים שעוסקים ומשרתים את כל
סוגי האוכלוסייה.
כל מי שהיה, לא עלינו כל פעם, בבית חולים, הוא מיד גילה את הדבר הזה.
אז מה, חסר לך שהם לא לובשים מדים? זה העניין?
שהם לא...
הם תורמים במקום שלהם,
גם הם יודעים היטב, מי שלומד תורה, לומד תורה, וגם לימוד תורה הוא תרומה משמעותית לחברה בישראל, לכלל ישראל.
אבל כל כך הרבה מפעלים של חסד, ואיכפתיות, ועזרה.
אני רוצה להגיד ככה,
מתי נפל לי האסימון? נפל לי האסימון בלבנון השנייה.
כשאנחנו היינו, אני הייתי בלבנון,
והיו טילים שעפו לכל ארוחו, עפו לחיפה,
ואז אנשים נדדו, עברו לאזורים יותר זה. מי היו גדולי מכניסי האורחים?
החרדים פתחו את הבתים שלהם, שכונות חרדיות, אירחו.
אז פתאום הבנתי לעצמי
שיש לנו היום חמישה פיקודים, פיקוד צפון, פיקוד מרכז, פיקוד דרום,
פיקוד העומק,
יש שם גם פיקוד הכשרות, זה לא יודע, אבל נגיד, ופיקוד העורף.
ולדעתי היום במלחמה, הפיקוד הכי חשוב זה פיקוד העורף.
כי העורף יהיה בחזית, ויהיו עליו טילים,
ויהיו עליו, וצריך שמה חוסן.
אז אם יש לך אלפי חיילים בפיקוד העורף,
חיילים אלמונים מני נון בלי מדים. הם לא נובשים מדים, אין להם את הכומתה ואין להם את הסמל פה,
אבל הם חיילים בפיקוד העורף. שיצטרכו אותם, הם יבואו, יפתחו את הבתים, יעברו לחלק.
כי המיינדד, האוריינטציה היא תמיד של חסד ונתינה, כי ככה גדלים.
אז זה נכס אדיר.
המדינה, אז you name it, תיתן איזה שם, תיתן להם איזה משהו, תקרא לזה, אבל כולם חיילים בפיקוד העורף. אז במקום להסתכל התבוננות,
ומי מודד את,
אם נכליל גם, לא שזה מדויק, אבל נגיד שנכליל גם את חב״ד בתוך האוריינטציה החרדית הכללית, למרות שחב״ד זה סיפור אחר וגם מתגייסים לצבא, אבל
אז איך אתה יכול לכמת את כמויות הישראלים המטיילים שמקבלים עזרה וסיוע לא רק בחירום אלא סתם בגלל שבאיזה בית חב״ד שנמצא בכל מקום בעולם. מי שיכול, כמה הפרויקט הזה עולה, כמה עשרות מיליוני דולרים מושקעים בפרויקט הזה כדי שהבן שלך או הבת שלך
שהולכים לטייל באיזה חור בדרום אמריקה ונקלעים לאיזושהי עזרה ומצוקה, או סתם רוצים להיות באיזה מקום בשבת ולאכול ארוחה וזה,
יהיה להם לאן להגיע. זה גם פרויקט שאתה, נכון? אז העניין הוא איזה עין אתה מסתכל.
כשמסתכלים בעין לא טובה, בסדר? כשמסתכלים בעין טובה, יודעים לתרגם,
ולהגיד, כל אחד תורם במקום שלו, בסגנון שלו. אל תתחיל לדחוק את האנשים לפינה.
אז אתה בעצם רואה שהדבר הזה שנקרא מדינת ישראל,
הוא נבנה מתרומתם של כל השבטים כולם.
כל השבטים, אני משתמש כאן במטאפורה של הנאום השבטים של נשיא המדינה, הנאום בעיניי המזעזע הזה,
כי הוא שכח, הוא החליף שבט בשבט, עם כל הכבוד,
ארבעה שבטים, החילונים, מה היה שם?
החילונים, הדתיים, החרדים והערבים.
שכחנו את השבט הכי חשוב,
היהודים שלא בארץ ישראל. אנחנו מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי.
איך אפשר לא להזכיר את השבט הזה?
זה היפוך היוצרות.
זה הסיפור של ספר שופטים, בסדר?
ספר שופטים, אנחנו נעבור שבט אחרי שבט, כל אחד יקבל את הבמה לרגע, הוא יהיה כוכב, ואז
כשתהיה המלכות זה יהיה הרבה יותר בשל, הרבה יותר עמוק, הרבה יותר שלם.
טוב,
הלאה,
מה יעביר אותנו מספר שופטים לספר שמואל?
מה?
מלך.
כלומר, ספר שופטים מסתיים בפסוק
בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה, וזה לא,
זה לא רק ביקורת,
אלא זה הגדרת תקופה. זו הייתה התקופה. הייתה תקופה שבה כל שבט הביא את הברכה שלו, ובזה קצת של ברכה אנחנו נראה.
עכשיו, אחרי שעשינו את כל הסיבוב הגדול הזה, אנחנו הולכים לקראת איזו ריכוזיות מלכותית.
היא תתחיל בשמואל.
אה, שאלנו למה שמואל הוא לא בספר שופטים, נכון? תתחיל את ספר שמואל משאול.
מה התשובה?
התשובה היא ששמואל בעצמו הוא מלך.
הרי מה זה מלך?
מלך זה אחד שמרכז את כל הסמכויות במקום אחד.
יש ארבע סמכויות,
ראשי תיבות משכן,
מלך, שופט, כהן ונביא.
שמואל
הוא מלך.
למה? הוא מוציא למלחמה. מלך מוציא למלחמה. שמואל מוציא למלחמה נגד פלישתים.
שמואל הוא שופט. הוא שפט את ישראל.
שמואל הוא אומנם לא כהן, מה שמע שהוא לוי,
נכון?
אלקנה, בן אליהו, בן תוכו,
איש אפרתי, לא ברור אם הוא לוי או אפילו ישראל.
אבל אתה קורא את זה בתנ״ך,
אם אתה לא יודע שהוא לא כהן, אתה חושב שהוא כהן.
כי הוא יושן ב...
אייפון?
אם זה אייפון אני מחרים.
אני רוצה אייפון, אני רוצה שתהדרג.
מה הוא חושב שזה יומי, שיומי? שיומי, זהו.
זה היה סיני.
אז כל הטלפונים יש להם שמות של כאלה, אתה יודע, סמסונג זה סמכם, אייפון זה ניאוף, ושיומי יימח שיומי וזכרו עימי.
זה היה בדיחה, עזרא, זה היה בדיחה. לא כל הבדיחות שלי צריך לשמור.
אמרתי לך, אמרתי לך. אחרי זה אני אספר לך בפרטי, בפרטי.
איפה היינו? כהן. כהן. אה, אז אם אתה קורא את הפסוקים כמות שהם, אתה בטוח ששמואל הוא כהן. הוא גם רוצה להקריב, נכון? שחיטה כשרה בזער, הוא, איך כתוב, ונר אלוהים טרם יכבה, ושמואל שוכב בהכלה השם, הוא ישן שם.
אז הוא כהן, והוא נביא.
ונביא להשם, וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע, כי נאמן שמואל ינביא להשם. הוא משמש את טבעי. אז הוא השופט הראשון, הוא הדמות הראשונה שמרכזת בתוכה את כל הדמויות כולן. כלומר, שמואל הוא בחינת מלך. שמואל שקול כנגד משה ואהרון.
בסדר? אז לכן ספר שמואל מתחיל משמואל ולא משאול.
בסדר?
והאמת שהשם של שמואל היה צריך להיות שאול.
מהשם שהלטיב,
אז צריך לקרוא לו שאול. לא.
אם תקרא לו שאול זה רק הוא. מכיוון שהוא עתיד לקרוא את המלוכה על אחרים גם, לא רק על עצמו,
אז הוא לא יהיה שאול, הוא יהיה שמואל. הוא יקרא את השם של האל,
את מלכותו על אחרים. גם על שאול וגם על דוד.
אז זה ספר שמואל, יפה מאוד. ספר שמואל, כל המלוכה.
למה ספר שמואל
מפסיק ועובר לספר מלכים? שם זה הכי,
שם זה השאלה הכי חמורה, כי באמת זה נורא נורא לא טבעי.
עוד פרק אחד, דוד,
כאילו הוא נותן את הצבא ונפטר. זה קלאסי, הרי ספר שמואל עסק בדוד המלך.
תאם את ספר שמואל במות דוד, ותתחיל מספר מלכים משלמה.
למה ספר שמואל מתחלף? אמרנו, הכל זה הבדלים בהנהגה האלוקית.
הנהגה האלוקית של שבטים זה אחד,
הנהגה האלוקית של מלכות זה דבר שני.
מהו המעבר מספר שמואל לספר מלכים?
מעבר ממה למה?
נכון, נכון.
בית המקדש, מה?
איפה, לא, הפיצול זה כבר יותר מאוחר.
איפה נפסק ספר שמואל? באיזה מקום?
מה האירוע שקורה שם?
איך?
לא יודעים.
מה האירוע שחותם על ספר שמואל?
לבהרן,
אל תגיד הרבה הייתם ותגיד
איזה מקום? מגלים?
איזה מקום בבית המקדש?
לא המוריה, אלא איזה מקום?
כן, אבל מה היה שם על גורר החץ?
שפינו את הרבנה, אז מה שמו שם במקום?
מזבח.
ספר שמואל מסתיים,
ברגע שיש מעבר בין אהרון לבין המזבח,
הגיבור של ספר שמואל זה אהרון. הוא מתחיל מההתחלה,
שפלישתים לוקחים אותו בשבי בימי עלי,
אחר כך הוא חוזר לבית שמש,
והקדוש ברוך הוא מכה בעמקה גדולה.
אחרי זה אהרון נודד על שבעה מקומות לאורך כל ספר שמואל.
הוא נמצא בבית שמש,
אחרי זה בקרית יערים,
אחרי זה בית עובד אדום הגיתי,
אחרי זה דוד המלך מביא אותו אליו,
הוא מנסה לעלות אותו לעיר דוד, אבל לא, אז הוא מחזיר אותו לבית עובד הגליתי,
אחרי זה הוא מעלה אותו שוב פעם לעיר דוד,
ושם אהרון עובר,
והיה בפלישתים לפני כן, בשתי מקומות אצל פלישתים, העבירו אותו ממקום למקום, הוא היה אהרון בספר
שמואל נודד בשבעה מקומות.
זה אהרון.
ואהרון זה ביטוי להנהגה האלוקית שהיא,
מי סוחב את מי?
אנחנו אותו, הוא אותנו.
הוא אותנו.
כלומר, זו אמנם מלכות בהתהוות, אבל אהרון הוא במרכז.
ברגע שאתה עובר למזבח,
איך המזבח זה מקום העבודה, נכון? אתה עובד מלמטה, מביא אש מלמטה,
יורדת אש מלמעלה, אבל אתה...
ברגע שיש כאן איזו התבססות
בעקבות דוד המלך,
אתה יכול כבר לשים את הארון, לגנוז אותו, והמזבח
הוא הדבר המרכזי. אגב, בית המקדש, הר הבית, כשדיברנו על הר הבית,
אנחנו היינו אומרים,
אם היו שואלים אותי, הייתי אומר,
המקום המרכזי בהר הבית,
מה שמגדיר את הר הבית, היות הר הבית,
זה מקום קודש הקודשים.
אבל הרמב״ם בהלכות בית הבחירה לא אומר ככה.
איך הרמב״ם אומר?
אומר לנו רבנו משה בן מימון הספרדי המימוני,
מקום המזבח מכוון ביותר.
המקום המדויק שממנו אין לזוז ואין להזיז זה דווקא מקום המזבח,
שעליו הקריב דוד, נכון? כך הוא אומר, ועליו הקריב
עליו הקל אברהם את יצחק,
ושם הקריב נוח את הקורבן שלו,
ושם הקריב קין את הקורבן שלו,
ומשם נברא, נלקח עפרו של אדם הראשון, שנאמר, אדם ממקום כפרתו נברא. ככה אומר הרמב״ם במלכוד בית הבחירה בערך ציטוט מדויק.
אז המקום של המזבח הוא דווקא המקום שמגדיר.
אז אנחנו עוברים מהארון שנושא את נושאיו,
עוברים למזבח שזה, זהו, מלכות, זה האחריות שלכם, אתם צריכים זה, אני אשרי את שכנתי, אבל זה האחריות שלכם, כמו ששלמה אחר כך ייקח את כל האחריות, זה מעביר אותנו מספר
שמואל לספר מלכים.
מתי נגמר ספר מלכים?
בגלות, חזרה מהגלות, ויעל, כן, נגמר במילה ויעל,
אז כאילו,
אלה המעברים, בסדר? אז כל מעבר, יש לו איזה
צורת הנהגה הלקית, אגב, ספר מלכים נגמר בעצם,
אנחנו יודעים את זה ממקומות אחרים,
ספר מלכים נגמר כשהנבואה מסתלקת. זהו.
כלומר,
חגי, זכריהו מלאכי,
שלושת הנביאים האחרונים מלווים את התקופה האחרונה הזאתי של סוף ספר מלכים, כורש ודריווש.
ואפשר לראות במיוחד אצל זכריה, הנביא,
שהוא לא רואה.
הוא כבר לא רואה. הקדוש ברוך הוא אומר לו, מה האלה? הוא אומר לו,
הוא רואה משהו.
ראיתי, ואז הוא אומר לו, נו, אז תגיד מה זה? הוא אמר, לא יודע.
הוא אמר, אתה יודע, אבל לא יודע, תפרש לי.
הנבואה לא מסתלקת ביום אחד, זה כמו אדם שהראייה שלו מתחילה,
צריך להיטשטש. זה לא בהתחלה, הוא פתאום לא רואה, הוא עושה ככה.
אז הנביא, פתאום הוא לא כל כך רואה, הוא לא רואה ברור, זה מתעמם, זה בורח לו, זה פה, זה שם.
וברגע שמסתלקת הנבואה,
אז גם בעצם
מסתיים ספר מלאכים.
אז זה המעברים בתנ״ך, זה חשוב מאוד לדעת את זה.
זה עיקרון חשוב מאוד. לדעת את זה לפני כן? לפני השיעור? לא ידעת. יפה. עכשיו אתה יודע?
וכל זה. עכשיו אנחנו נתעסק בספר שופטים, זה העניין שלנו.
אז בואו רק נתחיל איזו התחלה קטנה ונמשיך כבר בעזרת השם בשבוע הבא. אני רק רוצה להגיד, אנחנו בספר שופטים נזדקק להמון המון יצירתיות,
להבין פה, יש פה פרשיות מאוד מאוד מסובכות ועמומות,
וכל דבר שנגיד,
אני אשתדל כמה שאוכל להוכיח את זה,
מהפסוקים, מהפרקים, אני מצפה שתאתגרו אותי, שתקשו קושיות וזה, שיהיה פה גם חידושים,
בסדר? בעזרת השם.
לא מפחד.
מה?
עזרא ונחמיה, אין להם נבואה כבר.
בסדר?
אם תגיד שעזרא זה מלאכי, אז הוא נביא.
אבל אין נבואה, יש רוח הקודש,
יש איזו השראה,
אבל יש תפילה, אבל בספר עזרא ונחמיה אין,
הקב' לא מדבר איתם.
הנבואה מסתלקת.
טוב,
מזכיר לכם, מוריי ורבותיי,
את ה...
אולי נגיד את זה, בואו נסגור רגע את הפינה הזאת.
תראו,
ספר יהושע, ספר שופטים, מתחיל בפסוק ויהי אחרי מות יהושע. מצוין, פסוק קלאסי.
ויש כאן, תכף נראה מה יש כאן.
טה טה טה טה טה טה. אבל פתאום בפרק ב'
כתוב וישלח יהושע את העם והלכו בני ישראל איש לנחלתו לרשת את הארץ ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אשר ראו את מעשה ה' הגדול אשר עשה לישראל וימות יהושע בן נון עבד ה'
אדוני בן מארבע עשר שנים ויקברו אותו בגבול נחלתו
בטינת חרס בהר אפרים מצפון להרגש וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו
ויקום דור אחר אחריהם
אשר לא ידעו את אדוני וגם את המעשה אשר עשה לישראל.
עכשיו הפסוקים האלה כבר קראנו אותם נכון?
כבר קראנו אותם בסוף ספר יהושע.
עכשיו אנחנו אומרים אוקיי קראנו אבל עבר מזמן עבר שבוע כבר באמצע היה לא יודע מה היה כל מיני עניינים היה זה רציחות במגזר הערבי
חדשות, שכחנו מה היה.
אז עושים לנו,
כמו בסדרות, last time on זה, next time on זה,
שניזכר, אבל זה בוודאי לא עובד ככה בתנ״ך.
אם זה נכתב, זה לא בגלל ששכחנו,
בגלל שאנחנו לא שמים לב, אלא בגלל שזה צריך להיכתב.
אז בעצם מה זה אומר?
זה אומר בצורה מובהקת,
שפרק א' ופרק ב' בספר שופטים,
הם בעצם
המשך של ספר יהושע.
אוקיי, אז למה לא כתובים בספר יהושע?
אז תכתוב את זה בספר יהושע.
מה? לא בגלל זה. לא הסיבות הטכניות.
אז הסיבה היא כזאת.
אמרנו בעבר, ואני חוזר,
שבתוך ספר יהושע כבר מתחיל ספר שופטים.
נכון?
כי מה מאפיין את ספר יהושע כספר יהושע? ריכוזיות.
שיהושע מוביל את המנהיגות וכולם נלחמים כדי לכבוש את ארץ ישראל לכולם. זה מה מאפיין ספר יהושע.
כל השבטים הולכים וכובשים את נחלת יהודה. כל השבטים הולכים וכובשים את הרב ימין.
בשלב מסוים זה לא עובד.
ואז יהושע בעצמו יוזם את המעבר לאחריות שבטית. מחלקים את הנחלות,
עושים, יהושע שולח את המרגלים שלו, את האנשים,
זה לא מרגלים,
זה תלכי חופשי,
והם אומרים, מחלקים את הנחלות, ואז כל שבט מקבל את הנחלה שלו ומקבל מה שנקרא גימל גימל, גזרת אחריות, גבול גזרה, אתה אחראי על הגזרה הזאתי.
זה אפיון של ספר שופטים מובהק.
הוא היה כתוב בספר יהושע כי יהושע יזם אותו,
אבל בעצם הוא שייך באמת לאיפה?
לספר?
שופטים, כלומר יהושע קצת התרים את זמנו, אז עכשיו כותבים את זה עוד פעם, סליחה, כותבים את זה עוד פעם, במקום שזה אמור להיות כתוב,
בספר שופטים,
עם אמירה, מי שיזם את זה, מי שהעביר אותנו מספר יהושע לספר שופטים, זה מיהושע בעצמו.
בסדר?
זה העניין.
ובאמת זה נראה על פניו שבפרק א',
בספר יהושע, הדברים עובדים כמו שצריך.
כלומר, עם ישראל לוקח אחריות,
מבינים שהם צריכים לארשת את הארץ,
אין יהושע? בסדר, עכשיו בואו...
תודה.
ויהי אחרמות יהושע,
וישאלו בני ישראל באדוני לאמור, מי יעלה לנו אל הכנעני בתחילה להילחם בו?
הכוונה באורים ותומים שאלו.
ויאמר אדוני, יהודה יעלה,
הנה נתתי את הארץ בידו.
ויאמר יהודה לשמעון אחיו, עלה איתי בגורלי ונלחמה בכנעני,
והלכתי גם אני איתך בגורלך, ואלך איתו שמעון. תראו איזה יופי.
כלומר, אז יש פה גורל,
הקדוש ברוך הוא מכתיב, מתחילה פה כבר היוזמה מלמטה.
יהודה כבר כורת ברית, עכשיו תבינו שיהודה ושמעון באמצעות הברית הזאת נעים מחוברים, נעים, יש איזו ערבות.
זה דווקא מביא איתו ברכה.
ויעל יהודה ויתן אדוני את הכנעני והפרזי בידם ויקום בבזק עשרת אלפים איש.
וימצאו את אדוני בזק בבזק וילחמו והכו את הכנעני ואת הפרזי.
וינסו אדוני בזק וירדפו אחריו ויאחזו אותו ויקצצו את בעונות ידיו ורגליו.
ולקטים תחת שולחני כאשר עשיתי כן שילם לי אלוהים ויביאו ירושלים
בימות שם.
וילחמו בני יהודה בירושלים וילכדו אותה
ויכוה לפי חרא ואת העיר שילחו באש.
ירושלים זה לא יבוס.
עיר יבוס.
ירושלים זה כל מה שקרה מסביב שם וכל זה אבל עיר יבוס
הצדיק הקטנצ'יק הזה שנמצא על הר הבית על הר המוריה לא הפריע לאף אחד ולא הורישו אותו.
יורישו אותו יותר מאוחר.
ואחר... מה שאמר אגב שבזק זה יותר צפונית.
כלומר יהודה הלך ועזר לשבטי הצפון להוריש את הכנעני מקרבם, מה שהיה פעם בסיס בזק לגולני,
זורג'נין.
ואחר
ירדו בני יהודה להילחם בכנעני יושב ההר והנגב והשפלה.
והלך יהודה אל הכנעני היושב בחברון,
ושם חברון לפנים קרית ארבע, והכו את ששי ואת אחימם ואת אלמי.
והלך משם אלושבי דביר,
ושם דביר לפנים קרית ספר.
אומר כלב, אשר הכה את קריית ספר ומחדה ונתתי לו את אוכסה ביתי לאישה. הנה ההפרטה.
הנה ההפרטה.
אומר כלב, כן, זה הכל בתוך השבט, זה אחריות של השבט שלנו.
מי שיעזור לי להוריש את הדבר הזה, אני רוצה אותו חתן שלי. קודם כל, הוא ודאי אדם גיבור,
אבל ככה זה עובד.
ברגע שאתה נותן את זה לשבטים, אז השבטים מורידים את זה למשפחות,
בסדר?
איזה דבר כזה.
וילכדה עתניאל בן קנז הכי כלב הקטון ממנו וייתן לו את אוכסה ביטול לאישה ויהי בבואה
ותסיתהו לשאול מאת אבי השדה ותצנח מהלחמו ויאמר לכלב מלאך ותאמר לי הבה לי בריכה כי ארץ הנגב נתתני ונתת לי גולות מים וייתן לכלב את הגולות העלית וגולות תחתית
שוב פעם מה אנחנו רואים כאן?
דרום הר חברון
כבשתי אבל אם אין לי מים אני לא יכול להתיישב
אז אוכסה שהבינה דבר אחד או שניים בהתיישבות
אמרה לכלב, לעתניאל בעלה, כל הכבוד, אתה גיבור מאוד, אבל אם אנחנו נהיה לנו כאן מים,
אם אבא שלי לא ייתן לך בתוך החלוקה הפנימית איזה כמה מאגרי מים רציניים, אנחנו לא נוכל ליישב כאן חקלאות.
אז הכל נסגר בתוך רמת השבט, בתוך רמת המשפחה, איך כובשים ואיך מיישבים, וכן הלאה, זה הדרך.
ובני כיני חותן משה, עלו מעיר התימרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב וערד, וילך ויישב את העם.
נתייחס לזה בהמשך.
וילך ידי עד שמעון אחי ויקור את הכנעני יושב צפת
ויחרימו אותה ויקרא את שם העיר חורמה לא מדובר פה על צפת בצפון
אלא כנראה על נקודת תצפית גבוהה באזור רמת נגב
שצופה לעבר בקעת צין ולכן זה חורמה חורמה זה מה שקראנו בפרשה אצלנו
ויקום ויקטום עד החורמה
וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה ואת אשקלון ואת גבולה
ואת עקרון ואת גבולה
ויהי אדוני את יהודה ויורש את ההר כי
כי לא להוריש את יושבי העמק, כי רכב ברזל האם.
וייתנו לכלב את חברון, כאשר דיבר משה.
ויורש משם את שלושת בני הענק, ואת היבוסי יושב ירושלים.
לא הורישו בני בנימין,
וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה. כן, זה עיר יבוס שהייתה בנחלת בנימין,
ולכן לא ירשו. יפה, אז אנחנו רואים שבסך הכל זה עובד.
כלומר, העסק עובד.
יהודה, שמעון, בני יוסף בהמשך,
יורשים את בית אל, עושים כאן איזה מערב,
ומקים את נבוא העיר,
אבל מיד בפסוק כז מתחילה הרשימה של מה שלא הורשנו,
והסיפור פה הוא שכשטוב לך אתה לא זז.
בדרך כלל מה שמזיז בני אדם זה מצוקה.
כשיש מצוקה, זזים.
השב״ח ייכנס למגזר הערבי רק אחרי שהם לא מפסיקים לרצוח אחד את השני, ואין ברירה, זהו, מתוך זה לא ייכנסו, רק מצוקה.
אז טוב, מה אתה רוצה עכשיו, שנלך יילחם כל מיני... טוב לנו, יש לנו נחלות, יש לנו שדות,
אנחנו שולטים בדרכים, יש שם איזה גוי שם, עזוב אותנו.
אבל התורה לא מוותרת, בעיקר בגלל סכנת ההתבוללות.
וכאן יש כאן רשימה ארוכה
של כל השבטים שלא הורישו, מנשה, אפרים, זבולון, אשר, נפתלי,
דן, כל החברים האלה לא הורישו את יושבי הארץ, וממילא מתחילה כבר לבעבע פה סכנת ההתבוללות.
מה הייתה התוכחה של המלאך על עם ישראל, ואיך יהושע קשור כל הדבר הזה, נראה בעזרת השם בשבוע הבא,
אה, חזק מאוד.
