רבותיי אנחנו זוכים להיפגש פה ממש כל שבוע לשיעור הקדושה נפש הפרשה
שזה אנחנו רוצים ללכת בעקבות אדמור הזקן שאמר שצריך לחיות עם הזמן הזמן צבוע בצבע של הפרשה
גם היום ראש חודש תמוז ובעזרת השם ביום חמישי נעסוק בענייני ראש חודש תמוז וג' ב' תמוז שזה המרוצה של הרבי זיה אבל היום אנחנו בפרשה
והמטרה היא
המטרה היא גם להבין משהו בפרשה, אבל גם לקחת את זה אלינו.
להסניף את זה לריאות, מה שנקרא, ולהיות יותר במקום הזה.
היום ננסה לבאר פרשייה עמומה,
עסקו בה הרבה מאוד פרשנים,
אבל דרך הבירור של הפרשה הזאת אנחנו נבאר בעזרת השם איזה משהו שהוא טיפה יותר רחב,
ונראה מה ילד יום, מה יוליד לנו מהקדוש ברוך הוא.
קראתי לשיעור המטות המשולבים,
מי שיודע, בארצות הברית,
אז הצבא האמריקאי בנו, יש להם פיקוד צפון,
פיקוד דרום ופיקוד מרכז, אבל של העולם.
פיקוד מרכז של העולם, אנחנו, אתה יודע, זה נקרא
סנטקום.
סנטקום זה נקרא, סנטר.
יש להם פיקוד צפון, פיקוד זה, ויש להם,
חוץ מזה יש להם צבא אחר שנקרא צי,
נייבי,
שהצי יש לו חיל אוויר משלו
וחירניקים משלו, שזה המרינס,
וחוץ מזה יש להם,
ולמפקד של קול העירוק קוראים מפקד המטות המשולבים
כן זה הרמטכ״ל שלהם כי יש להם כל דבר זה מטה בפני עצמו הצי זה צבא בפני עצמו עם רמטכ״ל בפני עצמו כל אחד עם
המפקד של קול העצמו תקרא המטות המשולבים וזה גם השם של השיעור שלנו המטות המשולבים
כי אנחנו הולכים לעסוק במטות המטה עומד במרכז הפרשה הקודמת פרשת
קורח והפרשה שלנו פרשת חוקת
כאשר משה מכה במטה את הסלע במקום לדבר אליו.
ובשבת התחלתי לעסוק בזה. בגלל קורח, אז המשכתי לחוקת,
ופתאום גיליתי איזה משהו, אני רוצה לשתף אתכם, זה היה כאילו דבר תמוה,
וגיליתי אותו, אני רוצה לשתף אתכם.
באופן בסיסי, כשאנחנו אומרים מטה,
עולה לנו מיד המטה של משה רבנו.
נכון, זה המטה, זה זה, המטה הזה, עשו איתו את כל הזה. אבל כשבודקים,
בודקים מה שנקרא, צריך לבדוק היום את הרבנים.
לא להאמין ככה סתיו.
רואים דבר מאוד מאוד מוזר ומשונה. בואו תראו. בואו נצא למעקב אחרי המטות.
המטה של משה והמטה של אהרן. שני מטות.
המטה הראשון שאנחנו פוגשים נמצא בתחילת פרשת שמות
במעמד הסנה.
משה רבנו אומר,
ויעל משה ויאמר, ואין לו יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי אמרו לו ניראה עליך אדוני. ויאמר אליו אדוני, מה זה בידיך? ויאמר מטה.
והם יוומר אשליחו לארצה ואשליחו לארצה והנה נחש ואנשים שהם מפניהם". אז המטה הראשון זה המטה של משה שהשליכו אותו לארץ, ולנהיין הנחש. נכון?
את המטה הזה מצווה הקדוש ברוך הוא למשה רבנו לקחת איתו
ואת המטה הזה תיקח בידיך אשר תעשה בו את האותות.
אז אנחנו מצפים שמשה רבנו עם המטה הזה, ילך ויעשה את כל מה שצריך.
למרבה הפלא,
כשמגיעים למצרים,
זה בכלל לא המטה של משה.
אומר את התורה, זה כבר פרשת ואירע,
כי ידבר אליכם פרעה לאמור, תנו לכם מופת.
ואמרת אל אהרון,
קח את מטהך ואשליך לפני פרעה, יהיה לתנין.
מה עם המטה של משה?
המטה של משה בכלל לא מופיע, הוא נכנס פה לאיזו הקפאה עמוקה,
הוא לא מופיע, תכף תראו איפה הוא כן מופיע, אבל לאורך כל יציאת מצרים, אז סליחה, מיד אנחנו נראה שהוא כן מופיע במקום אחד.
אהרון הוא זה שעושה את המטה שלו ומתהפך לתנין. מה קרה?
ויבוא משה באהרון אל פרעה ויעשו כאשר ציווה אדוני ואשליך אהרון את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו
ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם חרטומי מצרים ולהטיהם כן וישליכו איש מטהו ויהיו לטנינים ויבלע מטה אהרון את מטותם. האמת שצריך להגיד מטי
אם אנחנו היינו תימנים אז טייט דגושה נכון או מטייט
אבל טוב בסדר אז הבנו אהרון
פתאום חוזר מטה משה רבנו איפה?
ויאמר אדוני אל משה כבד לב פרעה מאין לשלח את העם לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה וניצבת לקראתו על שפת היעור והמטה אשר נהפך לנחש תיקח בידיך
אז זה ברור שהקדוש ברוך הוא אומר לו תקשיב
עכשיו זה המטה, איזה מטה?
של מעמד השנא אותו תיקח
ומה תעשה עם המטה הזה?
ואמרת אליו, אדוני אלוהי העברים שלך אני הולך לאמור, שלח את עמי ויעבדו לי במדבר. כה אמר אדוני, בזאת ידע כי אני אדוני, הנה אנוכי מכה במטה אשר בידי על המים, אשר ביעור, ונהפכו לדם.
אה, כל הכבוד.
משה רבנו מכה במטה שאיתו את מה, את היעור הופך אותו לדם.
אבל במקביל,
במקביל, לא רק היעור לוקה, אלא לוקים כל מאגרי המים במצרים. איך הם לוקים?
ויאמר אדוני אל משה אמור אל אהרן,
כל כך מטאך ונטה ידך על מימי מצרים, על נהרותם, על יאוריהם, ועל אגמיהם, ועל כל מקווה מימיהם,
ויהודם בכל ארץ מצרים, בעצים ובאבנים.
כלומר, משה רבנו מכה את היאור במטה שלו,
אבל שולח את אהרון להכות את שאר מקוואות המים במטה של אהרון.
נכון?
זה הכל פשט פסוקים, אני לא עכשיו... נכון?
תדעו לכם, זה כל כך קשה, הבלבול הזה,
שהיו פרשנים שרצו להגיד שהיה מטה אחד,
ופשוט תלוי מי מחזיק אותו.
כשמשה מחזיק אותו זה נקרא המטה של משה,
כשאהרון מחזיק אותו זה נקרא המטה של אהרון, אבל קשה מאוד להגיד את זה.
הפשט הוא שמה?
היו שתי מטות של משה ושל אהרון, ואנחנו לא מבינים,
אז לפי מה החלוקה?
למה משה מכה את היהור והאהרון מכה את שאר המקוואות מים? הלאה.
אחר כך, צפרדע וקינים, רק אהרון.
ויאמר אדוני למשה, אמור אל אהרון, נטה את ידך במטה על הנאות, על היהורים, על האגמים ועל את הצפרדעים.
ואחר כך ויאמר אדוני אל משה אמור אל אהרון נטה את מטהך ואח את עפר הארץ והיה לחינם בכל ארץ מצרים.
אז בעצם רוב הפעולות במצרים עושה אהרון עם המטה שלו.
ממכת קינים ואילך זה משה רבנו אבל בלי מטה.
בלי מטה. הקדוש ברוך הוא אומר לו שם הרם את ידך.
בלי מטה.
איפה חוזר המטה של משה רבנו?
הוא חוזר רק אחרי יציאת מצרים
בשלושה מקומות.
המקום הראשון כולם מכירים
קריעת ים סוף.
ויאמר אדוני אל משה מה תצעק אליי דבר אל בני ישראל
וישהו ואתה הרם את מטך ומטה את ידך על הים ובקעהו ויבואו בני ישראל בתוך העם ביבשה.
זה במטה של משה רבנו.
אחר כך המקרה השני שמשה משתמש במטה שלו זה באותה פרשה שהעם ישראל צמאים
ומשה הולך להכות על הצור.
ויצעק משה אל אדוני לאמור מה אעשה לעם הזה עוד מעט ושכלוני.
ויאמר אדוני אל משה עבור לפני העם וקח איתך
מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את הייאור קח בידך והלכת למה חשוב להדגיש?
קח את המטה שהכו בו את הייאור לא את המטה שהכו את הנהרות ואת המטה שלך תיקח לא מטה אחר שלך הנני עומד לפניך שם על הצור בחורה והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה עם ויעש כן משה לזקני ישראל אז זה הפעם השנייה והפעם השלישית באותה פרשה
ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים יצא יילחם בעמלק מחר אנוכי ניצב על ראש הגבעה ומטה האלוהים בידי בסדר?
אז גם זה
מטה האלוהים זה המטה של משה רבל הפעם האחרונה שאנחנו פוגשים מטות שוב פעם את המטה של אהרון קראנו את זה בפרשה הקודמת
באים ממחרת ויבוא משה אל אוהל העדות והנה פרח מטה אהרון לבית לוי ויוצא פרח ויצא ציז ויגמול שקדים ויוצא משה את כל המטות מלפני אדוני לכל בני ישראל ויראו ויקבו איש מטה
ויאמר אדוני אל משה, השב את מטה אהרון לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי ותאכל תלונותם מעלי ולא ימותו ויעש משה כאשר ציווה אדוני אותו כן עשה.
אז זה כבר המקום האחרון ופה אנחנו בעצם מבינים שהמטה של אהרון צריך לחזור חזרה להיות למשמרת בקודש הקודשים אנחנו באמת יודעים
במקומות אחרים מופיע במדרש שבקודש הקודשים היה
צנצנת המן והמטה של אהרון וארון הברית בסדר?
האם עד כאן?
עכשיו, רק בשביל להשלים את העיון הזה,
גם מבחינת החומרים,
אז מופיע בכמה מקומות שהמטה של משה רבנו היה עשוי מספיר,
מאבן יהלום, הנה כאן המדרש כאן,
בלקות שמעוני, אבל זה מופיע בעוד מקומות.
מתאר שכשמשה הגיע לגינת רעואל אשר אחראי הבית,
ויתפלל לאלוהיו אשר עשה איתו נפלאות רבות,
ויהי בהתפללו והיה בצדו, והנה מטה ספיר מוצב ארצה. רש״י קורא לספיר הזה בכמה מקומות סנפירנון,
ככה קוראים לזה.
והוא נטוע בתוך הגינה, ויקרב אל המטה, והנה חקוק בו שם אלוהים צבאות,
מפורש המטה, ויתלשהו כי יתלש עץ יער מסבכו,
ויהי למטה בכפו, הוא המטה הנברא בתבל מפעלות אלוהים, אחרי בראש שמים וארץ וכו'.
אז המטה של משה רבנו עשוי ממה?
יהלום, שזה סוג של אבן, דומם, דומם.
המטה של אהרון עשוי ממה?
עץ.
איזה עץ?
שקד.
נכון?
אם
המטה הזה
רוצה פה, הפרי היה פרי שקד,
אז חייב להגיד שהעץ הוא עץ שקד, כי רק עץ שקד מוציא פרי שקד, עץ שקד לא מוציא פרי קלמנטינה, נכון?
יפה, זה היגיון בריא.
סיכמתי לכם את זה בטבלה,
רבותיי, ממש, הגשה, מה שנקרא, עד הפה.
טבלה, מטה משה עשוי מיהלום,
מטה אהרון עשוי מעץ,
מטה משה נהפך לנחש,
מכה את היהור,
בוקע את הים, מכה בצור ונלחם בעמלק.
מטה אהרון נהפך לטנין בבולע את המוטות של החרטומים,
מכה את נערות מצרים,
מכה את מכת צפרדים ומכת קינים, ופורח עם פרחים,
ציצים ושקדים.
זה החלוקה.
עכשיו מה צריך לשאול?
מה עכשיו צריך לשאול?
למה? ואללה, אתם גאוניים.
למה?
למה? מאיפה מגיעה החלוקה הזאת? מה הפשר שלה?
למה משה לא עושה את הכל בעצמו,
עם המטה שלו, הרי התחלנו מהמטה של משה, זה המופע הראשון, מה זה בידיך, הנחש, מחזיק וזה.
פתאום נכנס לך, מה הפשר החלוקה? הנה, כאן זה בטבל הזה מאוד מאוד בולט.
מה הפשר החלוקה הזאת? מה אתם אומרים?
שאלה פתוחה.
זה יסודי, חבל לך על הזמן, זה על, זה משהו...
לא, כן, התאמנתי דווקא פשוט למטה של משה,
מה שמבחינת היסוד אולי של האבן הזה,
וכל הדברים המאוד מאוד קשים ומאוד רציניים. אתה נוגע פה בנקודות, אין לך מושג כמה אתה קרוב.
לא, אתה אומר, למה...
זה כאילו עניין אחר, זה כבר ציר אחר.
אני שואל, מה פשר החלוקה הזאת?
התחלות, דווקא.
יש מים.
טוב, אני רוצה להגיד לכם מה הייתה התובנה שלי. כשראיתי את זה ככה מול העיניים את החלוקה,
אז רציתי לייצר איזה היגיון.
מה פשר החלוקה הזאתי?
הזאת, צריך להגיד בעברית,
והעיר לי העניין הזה, תראו.
משה,
קודם כל בוא נגיד, מה זה מטה?
מטה זה משל,
זה משל שהוא גם היה חפץ פיזי, זה לא שזה, אבל החפץ הפיזי הזה מבטא
את צורת ההנהגה האלוקית בעולם.
כן, כמו מישהו שמחזיק, זה כאילו לשון מלכות,
מלך הולך עם מטה.
אז זה מישהו מחזיק איזה משהו והוא צורת ההנהגה בעולם.
כן?
עכשיו, יש שתי צורות הנהגה.
צורת הנהגה אחת היא כזאת, שכשדבר השם פוגש את המציאות, הוא פשוט משטח את המציאות.
הוא משטח את המציאות. המציאות
לא עומדת מול דבר השם. דבר השם מיישר אותה לגמרי, בסדר?
בטל לגמרי לדבר השם.
זה צורת הנהגה אחת.
כל הסיפור הזה שיש עולם הזה,
והעולם הזה יש לו כל מיני חוקים,
והוא מגביל אותנו,
אומר את ההנהגה הזאת, זה הכל למטה.
ועל אלה שמחליטים עליהם, אבל אני מאלה שמחליטים, אני לא אומר מוחלטים.
אני מאלה שקובעים עליהם.
אני אמרתי היום שהשמן דולק, אבל מחר אני אגיד שהחומץ ידלוק.
אני לא משועבד למגבלות, לא כפוף לשום מגבלה, אני פורץ את הדרך.
זה דרך אחת.
דרך שנייה,
מכבדת את החוקים של העולם,
ומבינה שהעולם הזה לא נדבר כדי שנפרק אותו וכדי שנשבור אותו,
אלא כדי שנפעל בתוכו ונתקן אותו מבפנים.
לאט לאט, בצורה תהליכית, בסדר?
בכל מקום שיופיע משה והמטה של משה,
אלה יהיו מקומות שבהם צריך להילחם ולנצח בבת אחת באופן מיידי.
שדבר השם צריך לפגוש את המציאות וליישר אותה לחלוטין.
בכל מקום שזה יהיה אהרון,
זה יהיה מקום שמצריך תהליך.
עכשיו תראו, בואו נראה איך זה עובד.
משה רבנו מגיע למצרים.
האם רוצים להרוג את מצרים ולפרק אותה?
לא.
המטרה היא לא לפרק את מצרים, המטרה היא שמצרים
תשתף פעולה עם יציאת מצרים. ולכן, דבר ראשון, שולחים את מי?
את אהרון. מה עושה אהרון?
זורק את המטה שלו, והמטה נהיה לטנין, נכון? לטנין.
מה קורה למוטת החרטומים?
גם נהיים לטנין. מה עושה מטה אהרון? מה?
הוא בולע אותם. הוא לא שובר אותם,
הוא לא הורס אותם, הוא בולע. הוא אומר להם, רוצים להיות חלק ממני?
בא לכם להיות חלק ממני?
הרי כשהתנין של אהרון בולע את התנינים שלהם,
אחרי זה כתוב שמטה אהרון חזר להיות מטה ונהיה יותר עבה.
הוא מציע להם התקללות, זה נקרא בשפה החסידית התקללות.
מצרים, רוצה להיות חלק מעם ישראל?
רוצים לזכות בפיס? רוצים שיזכרו אתכם לדורות?
כאלה שעזרו לעם ישראל לשוב לארצו ויהיה רחובות בירושלים על שמכם, כמו שיש רחוב כורש ורחוב קינג המלך ג'ורג' היה רחוב פרעה, רוצים?
להיבלע על ידינו?
הנה, זה אהרון, זה התהליך.
הם לא רוצים, אז מתקדמים שלב. עדיין לא רוצים לפרק את מצרים.
את היהור, ספציפית,
שזה המקום ששם ירצחו תינוקות יהודים.
זה המקום, העבודה זרה, זה היה מודיעין תקומה ליהור הזה. לך תשלח את משה, תקה את היהור בדם, משמע שגם היהור לא יתהפך, הוא נשאר תמיד דם, הוא נשאר מסריח כל הזמן. קלקלו את היהור.
שאר המקוואות, המים, שלחו את הארון שבעה ימים.
שבעה ימים, תתחילו לעזור בתשובה.
אהרון עושה את המכות כי המטרה היא לא לפרק את מצרים, אלא המטרה היא שמצרים תחזור בתשובה,
נכון? זו המטרה. ברגע שזה לא עובד והם לא מחכים לחזור בתשובה, אז אהרון עוז עתידה ומשה מכה, אבל גם משה לא מכה עם המטה.
אם משה מכה עם המטה, אחרי שמשה מכה עם המטה אין תקומה, זהו.
זה פצצה גרעינית, זה איזה מפגש עצום עם המציאות, המציאות מתבטלת מול הדבר הזה. לאט לאט. זה מה שנקרא כלי הנשק האחרון.
אז לכן לכל אורך
יציאת מצרים, יש רק את המטה של אהרון, חוץ מהיאור,
רק את המטה של אהרון,
וכשמשה מכה, הוא מכה בעזרת הידיים.
יוצאים ממצרים,
פרשת בשלח.
אז משה בוקע את הים, טוב, זה אין ברירה, נכון?
אי אפשר פה, הים צריך להיבקע, נגמר הסיפור, חביבי. הים, אתה צריך לזוז, והים זה חוק-יסוד,
הים הוא לא הולך לשום מקום.
בא משה רבנו, בוקע את הים,
מכה בצור,
מכה בצור, הכוונה, הם צריכים מים עכשיו.
אין להם זמן,
אין להם סבלנות,
הם לפני דקה יצאו ממצרים, זה עם של עבדים, הם מבוהלים, הם מפוחדים, הם לא יודעים מה זה,
הם לא פנויים כרגע לשמוע שיעורים באמונה,
ולא פנויים כרגע לשמוע כל מיני דברים, הם צריכים מים עכשיו,
כאן ומיד, קח את המטה,
לך לצור, תכה בצור, יהיה מים, זהו.
יכול לקראת מזגן?
אני מאמין שהמזגן פה לא נותן,
שכחו להדליק אותו, תודה.
וכמובן,
אה, השם ברחו אותך.
נכון?
אתם מרגישים עכשיו את ה... יפה. וכמובן, עמלק.
עמלק
לא לקחת שבויים,
לא לעשות שלום,
לא להיות נחמדים.
עמלק,
מחות תמחה את זכר עמלק.
זהו, מטה האלוהים בידי, אני עולה, זה המטרה. לא הצליחו, כי היה שם כל מיני אילוצים,
אבל המטרה בעמלק זה לא להגיע איתו לאיזה הסדר.
המטרה היא בעמלק למחוק אותו.
זה משה.
מה?
שנייה.
ואילו אהרון,
כמו שראינו,
תהליך.
תראו, אני אגיד לכם למה זה עוד דומה.
זה קצת דומה להבדל בין המשכן לבין בית המקדש.
ממה עשוי בית המקדש?
רק מאבן.
רק מאבן.
גם העצים של בית המקדש מצופים מזהב.
וממה עשוי המשכן?
המשכן,
המשכן, הבסיס שלו זה אדנים מדומם מכסף,
הקרשים מעץ והיריעות מעור, מחי.
כלומר, הוא בנוי מדומם,
צומח וחי, ובתוכו המדבר. המשכן הוא הרבה יותר תהליכי.
הוא גם מתפרק,
אתה מפרק אותו, מרכיב אותו.
המשכן הוא מלווה אותך בתוך התהליך, אתה בתוך תהליך, והמשכן איתך,
נכון?
המקום שהמשכן אתמול היה בו,
אני יכול,
אני גם יכול להיכנס אליו, כי ברגע שהמשכן זז משם.
בית המקדש זה מקום שהוא,
אתה מגיע לשם ההנהגה האלוקית, אין תהליכיות,
זה כאן עוצמה,
הזר הקרב יומת, ככה, והמשכן הוא יותר מתחשב.
אז אהרון הוא המשכן ומשה הוא המקדש, בסדר? זה האירוע.
עכשיו,
תראו שזה בא לידי ביטוי במטה של אהרון בעצמו.
במטה, אמרנו, המטה של משה רבנו עשוי ממה?
מיהלום.
איזה אבן?
אתה יודע, אמר לי פעם,
הלכתי לקנות,
הצלחתי לקנות לאשתי יהלום,
טבעתי יהלום לפני ככה הרבה שנים,
ואז קניתי עוד הרבה יהלום, כן, אבל היה.
אז כבר היה כאן במכון מישהו שהיה לו איזה דוד, שעמד בבורסה, אז
התקשרתי אליו.
אז הוא אמר לי, שמע, אם אתה רוצה כבר ללכות יהלום, תבוא, נעשה לך סיור בבורסה.
אמרתי, יאללה, נרוויח, מה זה.
הגענו שם אחרי הצהריים, עשה לנו סיור. מקום מאוד מעניין, היינו בבית כנסת נורא יפה.
מקצוע מאוד, מקצוע מעניין.
והוא לאורך הטיול,
והוא שיתף אותנו בכל הפילוסופיות שלו על הזה.
אז הוא אומר לי, אשתי, אני צריך להגיד לך תודה, גברת.
צריך להגיד לך תודה, כי אתה אוהב את יהלומים.
אם כל אנשים בעולם החליטו שהם רבות חצץ,
אני אעבור למכור חצץ.
זה לא איזה...
כאילו הוא בא להגיד שיהלום הוא יקר כי כולם רוצים אותו, אבל אם לא יהיו רוצים...
אבל זה לא מדויק, מפני שיהלום יש לו גם תכונה.
מה התכונה המרכזית של יהלום?
איך?
הוא נשבר.
הוא נשבר.
לא, אתה צודק, אבל תדייק רק.
הוא בא בצורה אחרת. הוא לא נשרט.
הרי ברור שיהלום נשבר, אחרת איך אתה מלטש אותו?
אתה יכול לשבור יהלום.
הוא גם מתרסק, אבל הוא לא נסרט.
ברגע שיש לך יהלום,
ואתה מחכך אותו עם כל דבר בעולם,
הדבר ייסרט ולא היהלום.
בסדר?
מובן? כלומר, יש לו איזה חוזק כזה,
שבכל מפגש עם המציאות הוא נשאר נקי.
יהלום יש לו דרגת גודל, צבע,
ניקיון ואופי הליטוש, איכות הליטוש, כאילו ההשתקפות של האור, זה כאילו A, B, C, D נדמה לי.
יש אנשים שזה המקצוע שלהם, הם כל היום בוחנים יהלומים וקובעים להם ציונים.
אבל חוץ מזה, ליהלום, ולכן יש מסור יהלום וכל הדברים האלו,
כשיהלום נפגש עם המציאות,
מי הולך אחורה מפנימי?
המציאות הזוז אחורה, לכן יש מסור יהלום שיכול לקדח,
לנסר בטון מזוין.
זה ממש מתאים למטה של משה רבנו,
והמטה של אהרון ממה עשוי?
עץ.
יפה. עכשיו, המטה של אהרון עשוי מעץ, כי אהרון הוא נבחר וכל זה, אבל
אם אהרון הוא הנבחר, אז היינו מצפים שבמטה אהרון,
כשעשו את הבחינה בשבת שעברה,
אז הכניסו את המטה אהרון וזה,
אז אוקיי, זה עץ שקד,
אז מה צריך לגדול על המטה הזה?
שקדים, פירות שקדים.
לא גדלים שקדים, מה גדלים?
מה גדלים?
פרחים,
ציצים זה החנתה,
ופירות זה, כאילו,
המטה של אהרון מראה לך, תקשיב, אני,
כל העניין שלי זה תהליך.
אני מבין שיש פרחים,
אני מבין שיש חנתה אחרי הפריחה,
אני מבין שאחרי זה אם יגיע שקט. אני יודע להעביר תהליכים. אני... זה אהרון הכהן. הוא יודע... אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות, מקרבן לתורה. הוא...
משה רבנו, אין תהליך. משה רבנו זה... כשמשה מגיע, המציאות מתיישרת.
כמו הענן שהולך לפני המחנה ומיישר להם את ההרים ואת הגבעות. הכול, אין פה משחקים.
דבר השם!
מה זה כל המגבלות האלה של העולם הזה? מה זה כל המשחקים?
משה רבנו לא אוכל 40 יום, הוא שותה 40 יום. הוא כאילו, הוא אומר, אני, העולם הזה הוא אפשרות,
אבל הוא לא חובה.
אני יכול לעשות מה שאני רוצה, אני קובע לעולם הזה.
ואילו אהרון אומר, אנחנו חיים בתוך העולם הזה, אז צריך לפעול בתוכו.
האם עד כאן?
יפה. עכשיו, למה אמרתי לכם את כל ההכנה הזאת?
כל ההכנה הזאת היא בשביל לקרוא, אני מבקש, פשוט נקרא קריאה של ילדים ממש בגן.
וכשאני אומר ילדים בגן, אני מתכוון למעלה, כי אימא שלי הייתה גננת 44 שנים.
אני חושב שבשביל להיות גננת צריך לקבל 800 פסיכומטרי, לא פחות.
רק 800 פסיכומטרי יכול להיות גננות.
700 פסיכומטרי זה מורים בכיתה א', ככה זה...
וככל שזה יורד, אז אתה... זה הכי...
למה אתה מרצים באוניברסיטה,
מספיק להם 100 פסיכומטרי.
צריך להיות גננת, ללמד ילדים קטנים, תורה, צריך להיות גאון ברגש,
גאון במידות, גאון בכל זה. בואו נקרא את הפסוקים כמות שהם,
שלנו, של הפרשה שלנו.
וידבר אדוני אל משה לאמור
קח את המטה
והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך ודיברתם אל הסלע על עיניהם ונתן ממה והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה בעת בעירם.
טוב, הקב' ברוך הוא מצווה את משה רבנו, יש פה מה שנקרא ציווי סותר,
נכון?
יש פה ציווי סותר.
מצד אחד קח את המטה, מטה לוקחים למה?
להקות.
גם יש תקדים,
כבר היה לנו סיפור קודם, שאמרו לקחת את המטה ולא הכול.
מצד שני כתוב דיברתם.
אז איך משה רבנו יודע מה לעשות?
נגיד שהוא הכה את הסלע,
בסדר?
אבל עדיין הוא יכול לתרץ, להגיד, הקדוש ברוך הוא, אבל אתה אמרתי לקחת את המטה, אז מה אתה רוצה?
אבל מה השאלה שצריך מיד לשאול?
איזה מטה?
איזה מטה הוא אמר לו לקחת?
ויקח משה את המטה מלפני אדוני כאשר ציווהו.
איזה מטה נמצא לפני השם?
מה אתה עושה ככה?
קראנו את זה לפני כן.
ויאמר אדוני אל משה, אשב את מטה אהרון לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי,
הודחה תלונותם מעלי ולא ימותו. איזה מטה נמצא לפני ה' בקודש הקודשים?
המטה של אהרון. זה פשט.
הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, קח את המטה של אהרון.
את המטה הזה.
ואם זה המטה של אהרון, אז מה עושים עם מטה של אהרון?
תהליכים. תהליכים. מדברים.
כלומר, אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, קח את המטה של אהרון, לא?
תדבר.
כאילו, תהיה אהרון קצת.
ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר ציווהו.
ויקהילו משה ואהרון את הקהל על פני הסלע,
ויאמר להם, שמעו נא המורים.
תחזרו רגע לתחילת הדף.
ויאמר אדוני אל משה, השבט מטה אהרון לפני אליט למשמרת לאות לבני מרי.
נכון?
המטה של אהרון הוא אות לבני מרי.
שמעו נא המורים, הכוונה, אוקיי, אתם מורים,
אתם זה, אני צריך להסביר לכם, אני צריך לדבר איתכם, אני צריך להעביר איתכם תהליך.
שמעו נא המורים. יפה, מצוין, זה הולך לכיוון הנכון.
המין הסלע הזה, נוציא לכם מים? מעולה.
כל מורה יודע ששיעור טוב מתחיל במה?
באיזה פינה?
לעומקם של דברים. מה פשר הפינה הזאת?
שאלות.
משה רבנו שואל כאן שאלה. ככה נראה מורה מצוין?
ככה נראה מורה שאומר, אוקיי, הרי משה יודע את התשובה, הוא יודע, ברור שמעשה לה.
מה שאתה רוצה ככה, אריאל עם התלמידים,
ככה, אתה נותן להם שאלה, תגידו, מה אתם אומרים?
יצא מים, לא יצא מים, מה אתם אומרים?
מה נראה להם?
שאלה ככה, ואז מתחיל אינטראקציה, ואז מתחיל תהליך למידה, מתחיל תהליך.
ועכשיו אני רוצה לקרוא לכם דעתי איך זה היה.
וירא משה את ידו,
הרי משה רבנו הולך,
יש לו
יש לו מטה אחד ביעד של אהרון הכהן,
שזה המטה שהקדוש ברוך הוא ציווה אותו להרים לקחת.
באיזה יד המטה הזה יהיה? מה אתם אומרים?
יד ימין, זה מצווה.
מצווה מקיימים, משה רבני הימני מן הסתם,
אז הוא מחזיק את המטה הזה ביד ימין.
יש למשה רבנו גם את המטה שלו, שהוא תמיד הולך איתו.
אז המטה שלו באיזה יד יהיה?
יד שמאל.
ואז הוא הולך.
ואז כתוב ככה, וירא משה את ידו,
עם מה?
עם המטה של אהרון,
ויח את היסלע במטהו פעמיים.
ביד שמאל הוא מכה את זה. ביד ימין הוא מרים את המטה של אהרון?
כלומר,
אוקיי, גמרנו את ה... הבנתם את המסר? זה ברור? יאללה, קדימה.
והוא כאילו,
בשנייה האחרונה הוא חוזר להיות משה.
כי באמת, בשביל משה,
מה זה משנה מאיפה הם יוצאים?
הקור של השם מתברך, מהסלע, מהברז, מהעננים, מה זה משנה?
מה זה, מי שאמר לענן להוריד גשם, יגיד לסלע,
משה כמשה בכלל לא מבין את השאלה, שאלה בכלל, מאיפה יוצאים מים?
מאיפה שהקדוש ברוך הוא יגיד יוצאים מים? יגיד מה אני אגיד?
אהרון, הוא יכול לשאול שאלות, הוא יכול לעשות תהליך.
אז משה רבנו התחיל כאהרון, ניסה להיות הר. תשימו לב שיש כאן את כל הזה, יש פה גם מורים, זה גם מרים.
כן? כאילו,
בקיצור זה הולך ככה. אני אעשה רגע להסביר מה אני אומר.
בפרשה שלנו, אגב, אני אגיד את זה ככה.
בפרשה שלנו, פרשת חוקת,
הזכרתי את הדבר הזה אצל התימנים,
ובדיוק היום מישהו שלח לי תיעוד של זה.
זה בית כנסת תימני שהם מסדרים את הקריאה בתורה. אצל התימנים יש מנהג בעיניי מדהים.
התימנים לא קוראים את פרשת חוקת כמו שהיא.
אלא הם קוראים, מה?
כוח וחצי חוקת, חצי חוקת ובלק.
ואחרי זה כשיש מטות מסעי, מחובר, הם מפצלים אותה.
למה? אמר לי איזה חבר תימני. אמרתי לו, למה אתה עסוקו?
תמיד אתם מבינים צריכים להיות מיוחדים.
הוא אומר לי, בפרשה אחת,
פרשת חוקה,
גם אהרון מת,
גם מרים מתה,
גם נגזר על משה לא להיכנס לארץ.
אי אפשר בשבת אחת, אנחנו לא נחזיק מעמד, אנחנו מחלקים את זה לשתיים, ככה.
כל כך יפה, כל כך מתוק.
ומישהו שלח לי היום,
תודה רבה למי ששלח לי, צביקה אוסטרברך,
הוא היה בזה בכסף תימני, והוא צילם איך הם מחלקים את הראשון, שאני שלישי, לפי החלוקה הזאת. מקסים.
בפרשה הזאת שלפנינו מרים מתה היא בת 127. אהרון בין 123, משה כבר בין 120. אנחנו פה בשנה ה-40, עברנו 40 שנה.
אז כאילו מבחינת התפקיד שלהם, מבחינת הגיל, הם כאילו סיימו.
אז כדי לזכות מחדש במינוי מחדש כדי להיכנס לארץ ישראל, צריך שיהיה פה איזו התחדשות.
מהי ההתחדשות?
אומר הקדוש ברוך הוא למשה, תראה, אם אתה תצליח להיות גם מרים וגם אהרון וגם משה,
תוכל להיכנס.
אם תוכל לכלול בתוכך את הרגש הטוב של מרים,
את הרגישות של מרים, את היכולת של מרים, את הסבלנות שלה,
ואת התהליכיות של אהרון הכהן, יחד איתך,
אז אני נותן לך ניסיון, כן? הם צמאים עכשיו,
זה הדור השני, הם לקראת ארץ ישראל,
הולכים להיכנס לארץ,
בואו,
קח את המטה של אהרון ונראה מה אתה יכול לעשות עם זה.
ומשה לוקח את המטה של אהרון,
וזה נראה שהוא מתחיל טוב, כי הוא מתחיל בשאלה, ושאלה זו תמיד התחלה של תהליך.
והוא מרים את המטה כדי להראות להם שזה נורא נורא מרים, כי מרים זה הרגש הטוב, והרגש שתמיד עובד לפי חוויה, אז אתם יודעים, משה רבנו מחזיק את המטה ככה,
מי שנמצא בסוף הכיתה לא רואה, אבל משה מרים את המראה, תראו את המטה, תראו את הזה.
ובעצם הוא אמור להתחיל ללמד אותם איך מתפללים על גשם, כמו בארץ ישראל,
אבל ברגע הזה הוא חוזר להיות מי שהוא באמת משה רבנו, ומכה את הסלע במטהו פעמיים, יוציא מים,
אבל אין תהליך.
אז אומר הקדוש ברוך הוא למשה, אז לא הצלחת.
לא הצלחת להיות... עכשיו, אתה בן 120,
כלומר, זה ברור שאת הקומה של משה כמשה רבנו הוא סיים,
אבל לזכות לדבר הבא צריך כאילו להתחדש, לעבור איזה...
תראו, בואו נראה את זה קצת בפנים.
אומר החיזקוני, קודם כל, מה שאמרתי לכם,
הקריאה הזאתי, זה הפרשנים מעירים, זה לא רק אני.
אומר החיזקוני,
קח את המטה,
זה המטה של אהרון.
היה לכם חידוש הדבר הזה? רק שנייה, אני רוצה... מה?
זה פצצה, חבר'ה, לא שאני... זה חשמל בהיכל.
פתאום להבין איזה מטה אמר הקדוש ברוך הוא למשהו, זה ממש מקביל.
המטה מלפני השם, מרי, מורים, זה פתאום מסביר את הכל.
קח את המטה, זה המטה של אהרון.
והכתיב כאן,
וייקח משה את המטה מלפני השם.
וזהו מקלו של אהרון.
כדכתיב בפרשת קורח,
אשם את מטה אהרון לפני העדות
למשמרת לאות לבני מרי.
ועוד,
דמקלו של אהרון היה אות לבני מרי,
והיימד אמר משה שימון האמורים.
וכבר טען משה שאמר לו הקב' קח את המטה,
סבר משה להכות בסלע, והקב' לא אמר לו קח את המטה אלא לפי שהיה אות לבני מרי.
אגב, הכלי יקר מאיר פה הערה נפלאה.
הכלי יקר אומר,
בשנה השנייה, איך הקדוש ברוך הוא קרא לאבן שעליה מכים?
צור.
צור.
אבן זה נכון?
משה יקר בצור ויצאו מים רבים.
צור. צור זה חזק.
ודוד ברוך אדוני צורי. נכון? צור, אבן צור, אבן חדה.
פה איך זה נקרא?
סלע.
אומר רק ליעקר, סלע בגימטריה עץ.
הסלע שייך לאהרון.
סלע.
זה... הוא יותר רך.
אבן גיר כזאתי אולי.
יכול להיות
שכשאתה מכה על הסלע,
עצור, אתה מכה על עצור, הוא מחזיק מעמד.
הסלע, אתה מכה עליו, הוא מתפורר.
אתה נותן עליו מכה אחת, פשוט לא נשאר כלום.
כי זה סלע, יכול להיות סלע מאבן גיר בכלל.
זה מעץ, הם מדברים איתו.
הוא רך.
יש סלעים שהם רכים, אתם יודעים, לפעמים אתה רואה, נכון? יש כאלה סלעים בנחל חברים וכאלה.
אתה אומר, עם אבן כאותי גדולה,
דורק אותה, מתפוררת לך בין הידיים.
כל מיני איזה, נראה סלע גדול, אבל הוא...
בדיברתם אל הסלע.
הסלע הזה, אומר החזקוני,
הוא הנקרא בעירה של מרים,
וזבין המנו מים.
בעירה של מרים ליבתה את עם ישראל,
ותמיד היו זבים ממנו מים.
מים זבים, הכוונה, מים בנחת.
מרים נתנה מים בנחת, זה לא היה,
בנחת.
יש פה איזה משהו שמתאים.
אתם יודעים שבספירות,
ספירת החסד רוצה להשפיע,
וספירת הגבורה אומרת, רגע, ההשפעה, אבל תבדוק שהבן אדם שאתה רוצה להשפיע לו, הוא יכול לשתות את זה.
אתה לא תיתן לתינוק ששותה בקבוק, תיתן לו כוס והוא ייחנק.
תתאים את זה, תן לו בבקבוק,
תעשה פתח קטן בבקבוק, שיטפטף אותו לתוך הזה ויוכל.
אז מרים היא יודעת להתאים, כמו שאימא יודעת להעניק את התינוק שלה,
לדעת להתאים את כל השפע לעם ישראל. אז הסלע הזה הוא זווין ממנו מים.
והוא היה מתגלגל אחר ישראל, והוא הסלע שבו היכה משה, למה?
שלא היה רוצה להזיב מימיו בשבילו,
בשביל שמתה מרים.
וחזר בזכות משה ואהרון,
כמו שפרשו רבותינו בתענית.
אז הבאר נעלמה,
והיא חזרה בזכות משה ואהרון.
כלומר, היא חזרה בגלל שמשה ואהרון ביחד הצליחו להיות גם קצת מרים, קצת אמא ולא רק אבא.
אבל כשמשה ניסה להיות אהרון הוא לא הצליח, זה אחרת. עכשיו תראו, השפת אמת אומרת זה.
תדלגו רגע על השפת אמת הראשון,
בואו נראה רגע את השני.
הוא אומר את הכל בעצם.
ודיברתם אל הסלע לעיניהם.
אומר השפת אמת דיבור ולשון הנהגה
כמו ידבר עמים.
ואמר להם שנתינת המים מהסלע יהיה בהנהגה שישיגו העדה, זה הדרך והוא דרך אמונה.
כלומר, תחברו את ה... משה, תחבר את המטה שלך למטה של אהרון,
תיכנס גם אתה לתוך המטה של התהליך ותלמדו אותם דרך אמונה. מה זה דרך אמונה?
איזה סדר נקרא סדר אמונות בגמרא?
סדר זרעים.
תהליך.
אתה שם זרע,
אתה משקה, מדשן, מתפלל, שלא יהיה מזיקים, שלא יהיה קרה,
הוא גדל, אתה מכסה אותו בחממה, שם לו איזה עמוד שיחזיק אותו,
עוטף את הפירות, עד שאתה זוכה לקטוף את הפרי ולארוז אותו ולשלוח אותו. תהליך.
זה נקרא אמונה, תהליך סבלנות, תהליך לא בבת אחת. נכון שיש עוצמה כזו של משה רבנו של בבת אחת, היא הייתה מאוד מאוד נצרכת,
גם בהתחלה ראינו שהקדוש ברוך הוא לא מהר להשתמש בה, אפילו כלפי מצרים לא השתמשו בה,
השתמשו בה רק במקומות שלה הייתה ברירה, שצריך לבקוע את הים, אין ברירה, שצריך להילחם בעמלק, אין ברירה, כשהם רק עכשיו יצאו ממצרים והם צמאים וזה, אין ברירה, אבל עכשיו יש ברירה.
אז כשיש ברירה, אתה לא עושה דברים בצורה חד-צדדית,
מיידית, עוצמתית. החוכמה היא לקחת אנשים ולהעביר אותם תהליך. זו מנהיגות.
זה נקרא אמונה.
אז אם זה אמונה,
אז אמונה זה כאילו מדרגת הארון.
מה תהיה מדרגת משה לפי זה?
מה הבן זוג של אמונה?
אמת.
אמת ואמונה. תאומות. אם יש לכם תאומים, אחד בין אחד בת, קוראים לו אחד אמת, אחד אמונה.
כמו שכתבנו, והוא דרך אמונה.
כמו שכתבנו במקום אחר,
דמשה רבנו עליו השלום היה בחינת אמת.
אתם יודעים, סליחה שאני אומר, כן, מחילה,
קודש קודשים אהרן הכהן,
אבל אהרן הוא היה מדי פעם לא היה אומר אמת.
אבי עד מרים לי את הגבות.
מה אתה מרים גבות?
אהרן היה אומר אמת כל הזמן?
אומר לך אדון וילנר,
בשביל לעשות שלום בין בני אדם, מה אהרן היה עושה?
משנה, איך אומרים בצבא, לא לגנוב, לסחוב, להשלים ציוד,
משנה מפני השם.
כן, כן.
להרחיב את גבולות היחידה למקומות שהיא רוצה להגיע אליהם, כן, לתחומי עניין.
אז ההבדל בין שקר לבין שינוי, שבשקר אתה מרוויח משהו אליך, ובשינוי אתה לא מרוויח כלום, אתה רק... אבל בפרקטיקה,
זה לא אמת.
הוא הולך להגיד למישהו, שמע, החבר שלך שפגע בך, הוא נורא מצטער,
הוא לא ישן בלילה, איזה לא ישן? הוא נוכר על מיטתו. לא, זה.
ואחרי זה הוא אומר לו, לא, החבר שלך מצטער, הוא עושה מפגשים ומתחבקים.
אז אהרון, הוא יודע להעביר אנשים תהליכים,
ולכן,
אבל למה? כי יש לו אמונה. מה האמונה שלו?
האמונה שלו שבפנים האנשים האלה, הוא מאמין באנשים,
האנשים האלה רוצים לעשות שלום.
והאמונה היא שכשהם ייפגשו, אם אני רק אצליח להסיר את כל המחיצות,
הם יתחבקו.
אז האמונה אומרת, יש, אומרים פה שיש אמת ואמת לאמיתה. אתם מכירים את הסיפור?
מה ההבדל בין אמת לאמת לאמיתה?
פעם רבי נתן בא לרבי נחמן, אמר לו, הציעו לי רבנות של עיר לקחת?
הוא אומר לו, כן, בטח, רבנות זה חשוב.
הוא אומר לו, אבל האם זה אמס בשבילי?
האם זה...
הוא אומר לו, כן, זה אמס.
אז הוא אומר לו, האם זה אמת לאמיתה?
הוא אומר לו, לא.
זה לא.
כלומר, רבנות, וזה היה תפקיד חשוב. האם זה אמת? כלומר, האם אני הולך לתפקיד הזה,
כי אני באמת מאמין באידיאליות של התפקיד, או שיש בזה כל מיני צדדים, אולי בגלל פרנסה, אולי בגלל כבוד. רבי נחמן אמר לו, זה בסדר גמור, אתה הולך מהסיבות הנכונות, אמת.
אומר לו, האם זה אמת לאמיתה? האם זה באמת השליחות שלי? אומר לו, לא, זה לא השליחות שלך, השליחות שלך זה להיות לידי.
ולכנסות לתורות שלי, ומישהו אחר יהיה שם הרב.
אז יש שקר, אמת, אמת לאמיתה.
אז אהרון, אין לו אמת, אבל יש לו אמת לאמיתה. אהרון, ברור לו שאם אני אעביר את האנשים תהליך, הם בסוף יגיעו לאמת לאמיתה.
אבל משה, יש לו אמת.
אומר השפת אמת,
שפת אמת, כן?
אומר השפת אמת,
ואמר להם, אני קורא קצת מההתחלה,
אמר להם שנתינת המים מהסלע יהיה בהנהגה שישיגו העדה, זה הדרך,
והוא דרך אמונה. כמו שכתוב במקום אחר,
למשה ראה בנו אללה בשלום ועל בחינת אמת.
וכאן התחיל בחינת אמונה והוא מדרגה שלמטה מבחינת משה. זה ברור שהאמת היא נקייה וזה, אבל עכשיו אנחנו נכנסים לארץ ישראל,
וארץ ישראל היא ודאי מקום שצריך לפעול בתוכו ולא נגדו.
זה קצת למטה מבחינת משה, אבל זה המדרגה.
וזה שאמר הכתוב, יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל.
כלומר,
נשאמתם במדרגת האמת ולא הצלחתם להגיע לאמונה, משה.
זה שכתוב, היה רב משה את ידו,
שהיה מדרגה שלמעלה עם השגת בני ישראל,
במטהו די כא,
וירא משה את ידו, במטהו! המטה של משה רבנו נשאר מטה של אמת.
כשהוא פוגש את המציאות השקרית, הוא מפוצץ אותה.
זה כמו מה שמסופר על רבי שמעון.
יש בכמה מקומות שרבי שמעון פוגש אנשים שקרנים,
אז כתוב שהוא נותן בהם את עיניו, ועשה אותם
גל של עצמות. אגב, איך אתם מבינים את המדרש הזה? מה זה גל של עצמות? איך אתם מדמיינים?
שפתאום הם נהיו כזה, גל של עצמות?
מה אתם אומרים?
מאוד פשוט.
לא, אני חושב שזה מאוד פשוט.
רבי שמעון היה חתיכת אמת אלוקית נוקבת, הולכת במציאות.
גרם שקר לא יכול לשרוד לידו.
וכשהוא היה רואה אנשים שקרנים והיה נותן בהם את עיניו,
הוא היה גורם להם להתפרקות של האישיות.
הם היו נכנסים למצב נפשי של התפרקות.
וזה נקרא גל של עצמות. הוא היה לוקח את העצמיות שלהם, היא הייתה מתפרקת.
והיו נכנסים לאיזה, כאילו, זה היה המשמעות של המפגש עם רבי שמעון.
מה? לא, כאילו, אתה צודק, אז כאילו, בגלל שאין בהם עצמיות, הוא היה כאילו היה חושף את זה,
שהם בעצם גל של איזה...
מוכר ההסק הזה. כן.
אז זה העניין.
אמת ואמונה.
אני רוצה רגע לחזור חזרה לשפת אמת הקודם ולעשות טיפה איזשהו...
אנחנו, אני רוצה רגע עוד פעם להתייחס לתימנים, כן? לאלה ש...
תראו, בסופו של דבר, משה רבנו,
שהוא מת, הוא בין 120 שנה. זה בעצם עכשיו, שנה הזאתי כבר.
אהרון במאה ה-23, מרים בת מאה ה-27.
כתוב בפרשת נוח,
לא ידון רוחי באדם בשגם ובשר בימיו מאה ה-20 שנה. זה כאילו הם הגיעו ל... הם הגיעו ל... נכון, מבחינת הגיל, אז מה הציפייה?
זה ברור שכמו יש נגיד נשל הנחש, נכון, הנחש,
הוא יודע להשיל את האור הקודם שלו ולקבל כאילו אור חדש.
אז זה ברור שמשה רבנו,
מדרגת משה הראשונה של ההוצאה ממצרים, מתן תורה והולכה במדבר זה, חטיבה אחת זה מאה ה-20,
אבל אם משה היה מצליח יחד עם אהרון להתחדש לגמרי וזה, אז הוא היה מקבל עוד 120 שנה, בסדר? לארץ ישראל.
תראו, אומר את זה השפת אמת נורא מאוד מאוד מאוד יפה. כתוב בפסוק,
כי יאסף אהרון אל עמיו כי לא יבוא אל הארץ אשר הבטחתי לעבודכם וכולי.
שואל השפת אמת שאלה לנדנית, יש להקשות ממה נפשך?
אם לא הגיע זמנו להסתלק מן העולם,
וכי בעבור שלא יבוא חיסר השם יתברך משנותיו?
אם אהרון לא צריך להמשיך לחיות,
אז בגלל שעם ישראל צריכים להיכנס לארץ ישראל, אהרון השם, תשאיר אותו בחיים בחוץ לארץ.
כאילו, מה הוא השם?
בסדר? אם הוא צריך ללכות עד 130,
אז מה הוא השם שעכשיו עם ישראל נכנסים לארץ ישראל? אז שישאר בחיים בחוץ לארץ.
והלא אמרו חז״ל שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום.
ואם הגיע זמנו, אם היום של אהרון הגיע, הוא צריך ללכות בדיוק עד גיל 123 עד ראש חודש אב בין 123,
23. אז אין צריך לטעם כי לא יבוא. גם אם עם ישראל לא הולכים להיכנס לארץ ישראל, אהרון צריך למות.
אבל באמת, אומר השפת אמת,
זמנו של אדם הוא כשכבר פעל בעולם העבודה שנצרך לו לתקן ולקיים המצוות השייכים אליו.
אדם חי לא לפי השנים שיש לו, אלא לפי המשימות שיש לו.
לפי המשימות הוא מקבל את הזמן.
ולכן ביקשו משה ואהרון להיכנס לארץ ישראל. משה ואהרון מבקשים מהקדוש ברוך הוא, תודה אבא,
הטלת עלינו משימה ראשונה שלקחה לנו,
אהרון היה בן 83,
משה היה בן 80,
לקחה לנו 40 שנה, סיימנו אותה, הבאנו את בני ישראל לקו הגמר.
אנחנו יכולים עכשיו כרגע להזדכות וללכת לזה? לא, תן לנו עוד משימה.
אנחנו עכשיו רוצים להכניס אותה. אומר הקדוש ברוך הוא אין בעיה, עוד משימה, משימה.
יש לי בשבילכם מבחן מעבר למשימה הבאה, המבחן הזה.
האם משה יצליח להתקלל באהרון? האם תצליחו לחבר את המטות, המטות המשולבים,
שמטה משה יתחבר עם מטה אהרון.
אם היו מצליחים, מה היו מקבלים?
עוד 80 שנה, לקחו.
לא הצליחו, גמרתם פה, ב-120 וכו'.
זה משפט חזק, רגע, רגע, אח של וילנר,
שאתה וילנר בעצמך גם, נכון?
אבל באמת זמנו של אדם הוא כשכבר פעל בעולם העבודה שאני צריך לא לתקן,
ולקיים את השייכים אליו.
לכן ביקשו משה ואהרון לכנוס לארץ ישראל,
לקיים את התלויים שם, ולכן אם היה מוכן לכנוס עם אהרון ומשה היו מצליחים,
לא היה זמנו להסתלק עדיין,
רק כי לא יבוא,
ממילא כבר שילם עבודתו.
שילמו את עבודתו.
אבל אני חושב שהרווחנו בשיעור הזה גם את הכרת הערך של התהליכיות.
זה לא אילוץ, זה לא איזה פגם, זה היה אחד הדברים הגדולים ביותר.
וגם הרווחנו ביאור של פשט לגבי כל הסדר בין המטות, מתי מופעל המטה הזה,
מתי מופעל המטה הזה, והניסיון של הקדוש ברוך הוא לחבר את המטות ביחד
בפעולה אחת אצלנו בפרשה,
כדי להשקות את העדה. אגב, מה שכתוב כאן, והשקטה את העדה ואת בהירה, הכוונה שהם ישתו מהדבר הזה.
כולם, כולם יורוו מענייני התהליך, ודרך הדבר הזה ייכנסו לארץ ישראל.
ארץ של תהליך, ארץ של עונות, ארץ של זריעה,
קצירה, בצירה, זו ארץ ישראל.
שנזכה לזה. ברוכים תהיו. כן.
