והיום נרצה לעסוק בנושא שהוא גם קשור מאוד מאוד לעבודת הנפש, אבל גם קשור מאוד לזמן שאנחנו נמצאים בו, וזה כל עניין הדגלים.
כל הארץ דגלים דגלים, בירושלים במיוחד, לקראת יום ירושלים,
אבל כל הארץ מיום העצמאות עד יום ירושלים יש דגלים תלויים,
הפגנות גם, נכון, היום, נכון,
נכון, היום שלחו לי איזה סרטון של הפגנה מניו יורק אפילו,
הפגינו עם דגלים בעד המהפכה, פשש, תראה פלאות.
מה זה חור?
נגד, סליחה, נגד, בלבלתי.
בלבלתי.
זה כמו הבדיחה על אחד ש...
אחד פוגש את חבר שלו ואומר לו, מה שמעתי עליך,
הרווחת חצי מיליון דולר? אומר לו, כמעט.
אומר לו, מה כמעט? אומר לו, זה לא, חצי מיליון זה מיליון, זה לא הרווחתי, זה הפסדתי.
אז,
הדגלים.
הפרשה שלנו אומרת, וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמור,
איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו.
יפה.
אז יש דגלים, הפתעה.
לא ידענו את זה. שנה שלמה עם ישראל נמצאים למרגלות הר סיני קצת פחות משנה,
שנה פחות חודש, ועוד אז היו מסודרים איך שהם הסתיים מסודרים.
עכשיו לקראת התנועה שתתחיל בעזרת השם בכ' באייר, בפרשת בעלותך, ב-20 באייר, בכ' בחודש.
מתחילים תנועה לקראת ארץ ישראל, סדר תנועה חדש.
כל שבט לפי המקום שלו, כל מחנה לפי העניין שלו.
יש דגל מחנה יהודה, דגל מחנה דן, דגל מחנה אפרים, דגל מחנה
מאה רביעי ראובן.
ארבע מחנות,
שהם תנועה מסודרת, ומתברר שלכל שבט יש גם דגל. טוב, נחמד, נחמד מאוד,
דגל.
קל לזהות,
כמו שתגידו היום,
בואו נגיד שמות של רחובות,
נכון?
שמות של רחובות, אני צריך לדעת איפה אני מגיע, איך אני מגיע לבן אדם, רחוב
עם שם.
כשאתה חושב על זה באמת,
בניו יורק לרחובות אין שמות, יש מספרים.
זה הכי קל.
במקום אתה מתעסק לזכור,
כשזה מספרים אז אתה יודע מאיפה ההתחלה, איפה הסוף,
נכון? רחוב קרית משה, אני לא יודע אם הוא לפני רחוב
ארצל אוהד, אין היגיון, אבל אם יש לך חוב מספר אחת, חוב מספר שתיים, אז אני יודע שאחד זה פה, ומאה שמונים זה פה,
אז הכי טוב מספרים וזהו. יש את זה בוושינגטון.
יש גם אותיות ABC, וזה חשב שלך. כן, כן, אמריקאים יכולים לבנות, יפה מאוד.
אבל זה ברור שיש כאן משהו הרבה הרבה יותר עמוק
וחשוב רק מעבר לאיזה מין סימון כתובת איפה נמצא שבט פלוני ואיפה נמצא שבט אלמוני.
תראו, המדרשים מפליגים מאוד מאוד בעניין של הדגלים. אומר המדרש
דבר אחר, הביאני על בית היין בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, ירדו עמו כ״ב רבבות של מלאכים, 22 אלף
לא, 220 אלף, סליחה, תודה.
עבר זמן מאז שעשיתי מתמטיקה.
22 אלף
מלאכים שנאמר רכב אלוהים ריבותיים אלפי שנאן
והיו כולם עשויים דגלים דגלים. המלאכים עשויים דגלים דגלים.
למלאכים יש דגלים, והדגל של ביתר, דגל של מכבי חיה, איזה דגלים, מה מדובר פה?
שנאמר, דגול מרבבה.
כיוון שראו אותם ישראל שהם עשויים דגלים-דגלים,
התחילו מתעבים לדגלים.
אנחנו גם רוצים דגל,
אנחנו גם רוצים.
פתאום התחילו מתעבים לדגלים.
אז הנה, זה חיסרון שלומדים עם מחשב.
יש לכל קרוב וואטסאפ יכול להפריע לך.
מצב טיסון.
אי אפשר לכבות כלום, זה הבעיה פה.
לא, מצב פיסה.
אין, הטלפון לא... לא משנה,
הסתדרנו בסוף.
אז אהה...
עכשיו, מאמר שהסתדרנו, אז נכבה לי גם ה...
לא בסוף לא הסתרתי.
אז אהה...
אז זה המדרש.
התחילו מתעווים דגלים.
אמרו, הלוואי, כן, הלוואי כאן,
כך אנו נעשים דגלים כמותם. אנחנו גם רוצים להיות דגלים כמו המלאכים.
וכך נאמר, הביאני על בית היין, זה סיני, שניתנה בו התורה, שנמשלה ליין,
שנאמר, ושתו ביין מסכתי,
הבית היין זה סיני, ודגלו עליי אהבה,
אמרו אילולא הוא מגדיל עליי אהבה, אילולא זה הלוואי, אז יש כאן משחק מילים בין מדגיל למגדיל,
הלוואי שהוא כל כך יאהב אותי שהוא ייתן לי דגל, אז אתה אומר לעצמך, מה הסיפור הגדול בדגל, זה כולה חתיכת בד עם איזה מקל,
שקצת מתנפפת ברוח, מה הסיפור הזה שעם ישראל מתים על דגלים ורוצים לשלם דגלים, איזה יופי,
וכן הוא אומר, נרנני בשועתיך,
אמר להם הקדוש ברוך הוא מה נתעוותם לעשות דגלים אתם כל כך עושים דגלים חייכם אני ממלא משאלותיכם
שנאמר ימלא השם כל משאלותיך מיד הודיע הקדוש ברוך הוא אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתעוו אז למדנו במדרש הזה יש לנו למדנו דבר אחד יש לנו קושייה
אחת למדנו דבר אחד שהדגלים הם היו יוזמה של עם ישראל מלמטה
כתחילה זה לא היה הציבור של הקדוש ברוך הוא
אבל עם ישראל הם רצו דגלים הם ראו את המלאכים עם דגלים אז הם גם כן נתעוו
אבל יש לנו אולי שתי קושיות. א', מה זה אומר שלמלאכים יש דגלים? מה הכוונה? מה המלאכים צריכים דגלים?
וב', מה העניין הגדול? בסדר, דגל, דגל. יש מונה דגלים. מה כל כך גדול בדגל?
מה הסיפור הזה?
המדרש ממשיך.
אני אביא כאן מדרש בעל פה רגע שלא זכרתי להביא.
המדרש משחק כמוני במילה דגל.
ראינו שכאן דגלו, אז מה?
מדגיל מגדיל, נכון?
המדרש אומר גם, ודילוגו עליי אהבה.
אתם מכירים?
במקום דגלו עליי אהבה, דילוגו עליי אהבה. מה המדרש לומד מזה, אתם זוכרים?
המדרש אומר, דילוגו עליי אהבה,
זה שאם אדם לומד תורה, אבל הוא, מרוב שהוא אוהב, הוא מדלג אותיות,
הוא קורא לנכון, הקדוש ברוך הוא אומר, אני אוהב אותך, בסדר, אני לא מחשבן איתך, דילוגו עליי אהבה. גם אם אדם לומד תורה וטועה, קורא את זה בצורה לא נכונה, וטועה, יש על זה סיפורים.
שהיה פעם,
בעיירה מסוימת היה מחלה,
של נשים.
נשים היו לא עלינו, חולות, ו...
מתו בלידה וכל זה.
עשו כינוסים, עשו תעניות, לא זוכר מי היה צדיק, אתם מספרים את זה, אולי רב לוי יצחק עם מרדיצ'ו,
ואז הוא אמר,
זהו, נפסקה הגזירה. איך?
הכפרי הזה בסוף העיירה, כבר תקראו לו.
ואז קראו לכפרי הזה, אז הוא אמר, תגיד, מה אתה מתפלל בזמן האחרון? הוא אומר, רבה, איך אפשר לא להתפלל בשמונה עשרה?
הוא ברח את נשותינו כאן, נשים הטובות.
התבלבלו על זה.
אז על כפרי אחר מספרים שהיה בצורת והוא התפלל ועצר את השמיים ולא יהיה מטר, ועצר את השמיים כמו וסחט.
ועצר את השמיים ולא יהיה מטר בשמיים כי כל המטר ירד לארץ.
איך אומרים מצווה ערבית?
איך?
עסיר.
עסיר, עסיר.
זה מצווה ערבית. עסיר, כשאתה עוצר משהו, סוחט אותו,
זה ה... בסדר?
טוב.
הדעות החטיא... אה, המדרש ממשיך להתפרע. מי זאת הנשקפה?
קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלים בהם בטמאים ואומרים מי זאת הנשקפה? וואי, איזה יופי.
אומרים להם האומות,
לעם ישראל, שובי שובי ישולמית,
הידבקו לנו, בואו אצלנו ואנו עושים אתכם שלטונים, הגמונים, דוכסים, ניפרכים, נסתרלתים,
שובי שובי אין לכזה באך ואין לכזה אלא שררה.
כלומר, מנסים לפתות אותם שיבואו להיות כמו התבוללות כזאת.
וישראל אומר, מה תחזו בשולמית?
מה גדולה אתם נותנים לנו?
שמא כמחולת המחניים?
שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה האלוהים במדבר דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה דן, דגל מחנה אפרים?
יכולים אתם לעשות לנו כך?
לא, אתם לא יכולים.
רק הקב' ברוך הוא יתנו דגל.
שוב פעם עולה השאלה, מה הסיפור של הדגל?
מעבר לזה שזה יפה.
לא כל הדגלים יפים, יש דגלים מכוערים, נכון?
אבל זה גדולים יפים כמו דגל ישראל, דגל ישראל הכי יפה, נכון? אני אומר את זה אובייקטיבית, לא, אין, לא משוחרר.
כן, באמת הכי יפה.
אז, טוב.
אז בחסידות עוסקים בזה, ויש כאן בעצם,
יש כאן בעצם שתי תנועות.
כדי להבין את זה, אני רוצה רגע להתחיל מצעד אחד קדימה,
ואחורה,
כי יש פה איזה ריקוד.
קצת לפני כן, בפרשה,
הקב'ה מצווה את משה רבנו לספור את בני ישראל,
כל זכר ל...
גולגלותם.
איך אתם עם המילה לגולגלותם?
מה?
זה בדיוק מה שחשבתי.
מגיע הרס״ר לרס״פ, אומר לי, אני צריך מחר פה עשרים גרונות, תביא לי פה בשביל עבודות רס״ר. עשרים גולגלות, ספור לי.
לא אכפת לי איך הוא נראה, מי הוא נראה. לא מעניין אותי, אני סופר עורפים, אני לא סופר פנים בכלל. טק, טק, יאללה, איכות תעבדו את זה, נכון?
מה זה לגולגלותם? איזה מין דבר זה?
כשרבנו עובר נותן ככה טק-טק על הגולגולת, ספורט אשלים.
אז הרבי אומר על הביטוי הזה,
שהביטוי הזה, שהוא באמת ביטוי קצת בוטה,
הוא דווקא הפוך.
הוא מבטא את עומק מעלתם של ישראל.
אומר הקדוש ברוך הוא, זה נכון שהוא מבטא את עומק המעלה של במניין. מה קורה כשאתה סופר משהו?
כשאתה סופר משהו אתה הרי מתעלם לחלוטין מן האיכות.
לא אכפת לי מה ההוא חכם, ההוא טיפש, ההוא גאון, ההוא אש...
שזה לא מעניין אותי מה האיכות של כל אחד,
כל אחד הוא אחד, כל אחד הוא בפני עצמו,
1, 2, 3, כל אחד.
אז דווקא הספירה היא ביטוי של סגולת ישראל.
כלומר, כאילו אני בכלל לא מסתכל מה נמצא בתוכך,
אני רק אומר, אתה יהודי? זה מספיק לי, זהו.
אמא שלך יהודייה,
נולדת לאימא היהודית, תגמר הסיפור, אתה בתוך המניין. אז המניין
לגולגלותם הוא דווקא מבטא, דווקא הכמות, בלי שאני מסתכל על האיכות,
היא מבטאת את עומק הכמות, בסדר? עומק הכמות.
כלומר, כל יהודי הוא חשוב ונמנע ונספה. זה מצד השם יתברך.
כל אחד הוא חשוב.
עכשיו,
כמו שאמרנו, הבקשה לדגלים הגיעה מלמטה.
אז כנראה זה איזה מין תגובה.
כלומר, אתה סופר אותנו ככה,
אתה מחשיב אותנו,
אנחנו כל כך חשובים בעיניך, וואו,
זה מעורר בפנים איזה משהו.
אני רוצה רגע להזכיר לכם, אנחנו עכשיו מתחילים פה,
בעצם זאת הפעם הראשונה שמונים את בני ישראל, נכון?
זה המניין הראשון, לא היה המניין לפני כן.
ואחרי זה יהיה עוד... נכון? אני צודק?
היה ושמור,
כי את השר יש מונה, כן?
לא, לא, לא היה.
את ראש בני ישראל, כן, בסדר, אבל שם מספר כולל.
לא, גם ביציאת מצרים, 600 אלף רגלי הגברים, אבל ספירה לשבטים,
שכל שבט קמה הוא, זה פעם ראשונה, מה?
פירוץ, פירוץ, זה פעם ראשונה, יפה.
עכשיו אתם מבינים שעבד,
זה אחד שהמילים, אני לא סופר אותך, הן הפשט. כאילו,
כמה עבדים יש לך? מה זה משנה כמה יש לי?
מתים, אני מביא חדשים. זה לא...
זה כמו ששאלו בן אדם כמה גרביים יש לך. זה משנה כמה זה... זורקים, מביאים חדש, זה לא...
פתאום אתה חשוב, פתאום סופרים אותך. בוא, רגע, משה רבנו והנשיא, הרי יש גם איך, זה נכון?
משה, אהרון והנשיאים הם סופרים. מגיע משה, מגיע יחד עם הנשיאים,
באוהל, וסופרים כל איר חרד,
אני חשוב, אני כזה יקר, משה רבנו סופר אותי.
זה אירוע אחר לגמרי, זה אח שווי עצום.
כי בתור עבדים מי ספר אותם בכלל? הביטוי, אני לא סופר אותך, הוא היה גם פשט אבל גם דרש.
לא ספרו אותם בכלל, אז כמה מתו היום?
כמו שהסינים בנו את המסילת,
הסינים והרוסים בנו את המסילה משנגחאי למוסקבה,
או את חומת סין, כל מיני פרויקטים הזויים, כמה מתו שם?
מי יודע כמה מתו.
מה זה משנה כמה מתו?
מסתכל, אה, אני רואה שאמת, טוב, תביא, תביא חדשים.
לא סופרים בכלל, זורקים אותם קצת לדרך, ממשיכים הלאה.
עצם הספירה
מראה חשיבות, ויש לנו כלל, זה כלל בכל דבר, הוא כלל בזוגיות,
הוא כלל במערכות יחסים אל חברים.
כשמישהו אחד פועל פעולה זה כמו בלון.
כשאתה לוחץ מצד אחד, גם מצד השני מגיב.
כשהקב' ברוך הוא מורה למשה
ולאהרון ולנשיאים לספור את בני ישראל,
הוא בעצם מעניק לנו חשיבות עליונה,
החשיבות יתרה זה גורם לעם ישראל להגיב לדבר הזה.
התגובה זה בקשת הדגל.
אנחנו עדיין לא הבנו מה זה דגל, אבל זה תגובה של אהבה.
אבל זה כבר מסדר לי את הראש שהרבה מאוד פסוקים של דגל קשורים באהבה, נכון?
הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה.
מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ורק החמה.
איומה כנתגלות.
איומה כנתגלות זה כאילו את כל כך
ככה יש לי איזה יראת הרוממות ממך, שאת כמו איזה דגל כזה גדול. כלומר, זה הכל נמצא סביב הציר הזה של איזה אהבה ויראה ושמחה וכל זה. זו תגובה של עם ישראל. תגובה למה?
תגובה לכך שהקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבינו לספור אותם. הם לא העלו את זה בדעתם.
שמישהו יספור אותם פעם. לא יעזבו את זה בדעתם.
מי יספור? אנחנו חשובים?
שאותי יספרו? שלי יגידו שאני חשוב? שאני איזה משהו? לא העלו את זה. יפה.
ועכשיו בואו ננסה רגע טיפה להבין אז מה המהות של הדגל ויש בחסידות מה שראיתי כאן גם מאור ושמש וגם שפת אמת בעצם בונים פה שתי קומות קומה ראשונה וקומה שנייה על גביה
אני דווקא בעיקר רוצה להתמקד בקומה השנייה אבל בואו נתחיל
מאור ושמש הוא קודם כל מביא את המדרש שקראנו ואומר בשורה החמישית נראה לי
המדרש הזה בלתי מובן שאמר כיוון שראו אותם ישראל שהם עשויים דגלים דגלים
התחילו מתאווים לדגלים,
וצריך להבין אך עמדה זו מהי? מה הסיפור של הדגלים?
ואם נאמר שחמדו לעבוד השם יתברך כמו מלאכים, גם בלא דגלים,
גם בלא דגלים, למה מן הראוי שאדם יחמוד לזה, לעבוד עבודה כמו מלאך? טוב, אתה רוצה להיות מלאך, לא צריך דגל בשביל זה.
ועוד צריך להבין עניין הדגלים של המלאכים, מהי?
וכי דגלים של מפות היו להם?
מה זה למלאכים היה דגלים? מה הכוונה? הם החזיקו דגל כזה ועשו כמו בדגלנות וזה?
ברור שהדגלים של המלאכים הם משהו שונה.
וגם המדרש הזה אין ראשו סופו וכולי. מקשיב פה כמה קושיות.
ונראה בזה
דהן אמת
שעם בני ישראל הקדושים צריכים להיות יחד בקשר אמיס וחזק,
באחדות גמור, באהבה ואחווה ורעות.
שזה בא לידי ביטוי במה?
בספירה.
הרי בספירה כל אחד הוא אותו דבר,
נכון? אני לא אומר, זה יהודי חמוד, חמוד, קדוש, זה יהודי,
אחד, שתיים, שלוש, כולנו אותו, אחווה גמורה.
ואנחנו יודעים שבמספר, ככל שיש יותר יהודים, יש יותר קדושה. עשרה יהודים, טוב מאוד, מאה, עוד יותר טוב, אלף, עשרת אלפים, שש מאות אלף, בסדר גמור.
אבל בכל אופן,
על גבי קומת הכלל הזאתי,
אך על כל פנים צריך האדם להתבונן ולדע ערכו ודוגמתו,
לאיזה איש יקרב את עצמו.
כמו שהיית במדרש, צדיק התמר יפרח.
מה תמר זה? יש בו פירות ויש בו עלים ולולבים.
כך ישראל, יש בהם בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי אגדה.
לכך צריך האדם להכיר ערכו באיזה מקומו יהיה מקומו, ובין איזה אנשים יהיה מנוחתו,
אשר יוכל להשיג ערך עבודתו ליוצרו.
ומי שהוא בערך הגדולים לא אמר אשב בין קטני ערך,
ושם יוכל להשיג עבודת הבורא ברוך הוא,
אף שמדומה לו כן, ויוכל להיות שמת איתו,
על-די שישפיל עצמו, ישיג אלוהותו, אף על-פי כן לא יצא מגבול ערכו,
אלא יצפה להשם יתברך שיהיה בעזרו,
ויוכל גם כן בין הגדולים לבוא למידת הכנעה.
וכן קטן ערך לא יאמר אדחוק את עצמי לשב בראש
קרוב להרב כדי שאשמע דברי אלוקים חיים יוצאים מפה קדוש מדבר לדעת עצה ומזימה לעבודת הבריא ברוך הוא,
אלא ישב במקומו הראוי לו ואל ידחוק את עצמו יותר ממחיצתו.
הוא מצפה להשם יתברך שיהיה בעזרו ויוכל לשמוע דברי הרב אפילו ברחוק מקום.
הוא מתחיל לקדם אותנו, האור בשמש.
בעצם מה הוא אומר?
הציפייה שלהם הייתה
שאנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא תראה אנחנו כל כך אתה אוהב אותנו אנחנו גם אוהבים אותך ולכן אנחנו רוצים שלכל אחד לפחות לכל שבט יהיה דגל כלומר
יהיה אופי מיוחד בעבודת השם שאנחנו נעבוד אותך
לא כמו החיילים הקוריאנים האלה שעושים ככה, טאט, טאק, כולם אותו דבר,
אלא כל אחד יעבוד אותך עם הסגנון המתאים לו.
זה הביטוי של אהבה, הרי אהבה מקלקלת את השורה.
שורה זה סדר, ואהבה היא יוצרת איזה סדר אחר, היא יוצרת סדר פנימי, לא כולם אותו דבר, נכון?
הילדים שלי תמיד אומרים לי, אבא, את מי אתה הכי אוהב? אני אומר, קופי, שואלתם לו, אני הכי אוהב אותך.
שמעתם, אבא אמר שהוא הכי אוהב אותי.
אבל אמרת לי שאותך אני הכי אוהב מהגדולים,
אותך אני הכי אוהב מאלה שנולדו שניים,
אותך אני אוהב מאלה שנולדו הכי בחודש אב, אותך אני... כל אחת אני הכי אוהב אותה. אהבה היא רד-ממדית, היא יכולה... נכון, זה לא איזה...
אז כשהם מבקשים דגלים, הם בעצם מבקשים סגנונות.
הם מבקשים ביטויים שונים בעבודת השם, שזה הביטוי של האהבה. אני לא רוצה לעבוד את השם יתברך כמו כולם.
אני לא רוצה להיות... אני רוצה להביא לידי ביטוי איזה משהו אישי.
לפני כמה זמן היה לנו איזושהי שמחה,
אז אנחנו מאוד אוהבים, אחרי השמחות, לראות את הפתקים שכותבים.
אז היה איזה פתק אחד שנורא התרגשנו ממנו.
היה כזה כתוב יפה,
אבל אחרי זה ראינו עוד ארבע כאלה.
אז הבנו שמישהו,
הורידו אותו מאיזה אתר, ארבעה אנשים חשבו שזה מתאים לנו,
זה, משהו עם נגינה וכל זה.
תכתוב, תכתוב משהו שהוא שלך, תכתוב, גם אם זה הסגנון שלך הוא אה...
פחות מוצלח או פחות פנסי ממה שמופיע באיזה אתר,
אבל זה שלך.
אז כשהם רוצים דגלים, הם בעצם אומרים לקדוש ברוך הוא, אנחנו רוצים לעבוד אותך
באופן אישי.
באופן אישי, לא רק בצורה כאילו,
אוקיי, זה מה שצריך לעשות,
כולם עושים ככה, נהיה כמו כולם, לא, לא. אגב, בית השילוח ממש מפרט את זה פה.
לא הבאתי את זה כאן, זו תורה נפלאה של בית השילוח, הוא אומר,
נגיד שבט יהודה, הוא היה שבט שהיה לו כעס.
תכונת הכעס, ככה הוא אומר.
כן.
רגיעה כאילו חיובית אפשר להרגיע
עומר כעס זה נחשון, נחש, כועס.
אבל את הכעס נחשון הפך לאמינדב להתנדבות,
ולכן הוא קפץ אז הוא אומר אני רוצה לעבוד אותך הקדוש ברוך הוא בהובלה,
בלהיות ראשון, כאילו זה.
זבולון אליעב בן חילון היה לו, הוא היה אוהב לעסוק בענייני החול.
לכן גם קוראים לנשיאים פה, באמת זה מה ששתי לו עכשיו שווה לראות אותו,
לזבולון אליעב בן חילון.
אז הוא היה האבא של ענייני החול.
הוא אומר, אם זה אני רואה... וגם הוא היה עושה זכוכית. ממה עושים זכוכית?
כי זבולון וחוף ימים.
לזכוכית עשימי חול. היית במוזיאון בנחשולים?
מה הקשר בין שריונר לחול אני יודע, אבל לזכוכית לא.
שריונים אוכלים חול.
ושעשה חיים בעזה יכול... אה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפה, יפה.
חשבתי בגלל שהם סתם שריונרים אינטליגנטים והם לומדים.
גולנצ'יק, עד היום אתה מסביר לו, הוא לא מבין את זה.
הוא לא...
מה? כן.
אז
נגיד הוא אומר על, מהשילוח אומר על אליאב בן חילון,
הוא האבא של העיסוק בענייני החול,
נכון?
שלומיאל בן צורי שדי.
מי זה? נשיא שבט? שמעון.
נכון? לשמעון שלומיאל בן צורי שדי.
שמעון הוא שומע,
הוא עושה שלום.
אז כל שבט, יש לו דגל, הוא אומר, שמע,
אנחנו לא רוצים לעבוד אותך עם משעמם כזה.
כמו שיש לך סעודה,
ויש בסעודה כמה מנות, והמנות הן צבעוניות, נכון? אתה מגיש לך בסעודה כל הזמן אותו דבר, מרק עם עוף כל היום אותו דבר, בסוף יוצא לך מה...
נכון, יש איזה גיוון.
לפעמים אשתי אומרת לי, זהו, אני לא יכולה יותר להכין את זה.
מה קרה, זה טעים. כן, טעים טעים, אבל אני לא... זהו, אני חייב להתחליף. אני צריכה...
אומרת לי, אבל זה טעים, אנחנו אוהבים. טעים, זהו.
אני לא יכולה.
אני אנסה רגע לקרוא לכם עוד טיפה מהמאה של הלוח הזה, באמת חבל שלא הבאנו אותו.
אבל זה היתרון ב...
אם זה פה.
לא, לא, לא זה. רגע.
הדוגמאות שהוא נותן,
הוא אומר ככה,
מה אמרנו? נחשב בנימין אדם, נכון?
הנה הוא אומר ככה, בחנאת הדגלים היה עומד כל אחד כפי שורשו,
כפי מקומו הראוי לו בשורשו,
והיה מכיר את מקומו.
וגם שמות הנשיאים אומרים הלקראת הנמצא בכל אחד.
נשיא לבני יהודה נחשב בן המנהדיו, נחשב לשון כעס, לשון נחש.
ושבט יהודה נראה שמצוי בהם כעס.
אבל כעסו מלא נדיבות,
כן? מלא נדיבות.
אחר כך הוא אומר,
הוא מביא דוגמא, יששכר נתנאל בן צוער.
נתנאל היה לו חוכמה,
בן צוער קטן וצעיר בעיניו, הוא מלא בענווה, חוכמה וענווה, כמו יאסו.
יאסו אפשר לקרוא לו נתנאל בן צוער.
מלא חוכמה וצעיר בעיניו.
אז הוא עושה להבות את השם מתברכים על הדבר הזה.
לזבולון, אליאב בן חילון,
אז אמרנו אליאב בן חילון, הוא עוסק בענייני העולם הזה,
גם אז משפיע עליהם הקדוש ברוך הוא כוח וגבורה להצליח. אליאב בן חילון, אבא של החילונים, כאילו אפשר לקרוא לזה, נכון?
אב וחוכמה וחילון, חילון זה ראשון כוח.
לראובן אליצור בן שדאור, אליצור זה ראשון כוח, צור.
שדיאור מורה כי כל כוחו הוא מחמת שיונק מאור גדול מערת השם. עוד יש לו איזה כוח ושלומי בן צורי, שמעון כבר אמרנו,
גד, הוא אומר כאן, סליחה,
גד, אליסף בן דעואל,
הוא אוהב לאסוף את כל הטובות מהעולם. הוא אחד כזה סקרן,
יודע להסתכל, להביא באי בית דברים, עלי אקספרס, מאיפה יש מבצעים,
אבל הכל דעואל, לצורך הקדוש ברוך הוא כן, יודע להביא, התכוונתי להביא חוכמות מאומות העולם,
שעם ישראל צריך אותן,
עושה אימפורט כזה,
כל הדברים כאלה. אליסף בן דהואל, נכון יפה?
עוז,
לבריד, חומר חזק.
לבני יוסף, לאפרים אלישמע בן עמיהוד.
אלישמע, יש לו שמיעה טובה,
והוא, עמיהוד עימו הוד.
יש לו איזה הוד כזה,
והוא, ככה הוא עובר שבט אחרי שבט.
נגיד עוד אחד?
גמליאל בן פדצור, הוא אומר, גמליאל בן פדצור יש לו פסיעה גדולה, כן?
ופדצור, הקדוש ברוך הוא יפדה אותו, מין סייר כזה.
הוא לא מפחד ללכת, לבדוק כל מיני דברים.
אבידן בן גדעוני גם כן היה,
כל דבר שלא היה טוב, היה גודע אותו, היה יודע לעשות אינטרנט רימון, לסנן את כולם.
אחיעזר בן אמיש... בקיצור, דורש כאן את...
עכשיו, אתם מבינים למה זה אהבה?
הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, והתחיל
והתחיל בלספור אותנו,
ואנחנו מגיבים לו, אומרים לו, אה, ככה? אם זה ככה, אז אנחנו רוצים לעבוד אותך
במלא סגנונות.
נכון? 50 גוונים של כחול ולבן ואדום וצהר, כאילו,
כמו שיש פלפלים בעשרת טעמים וצבעים,
אנחנו רוצים לעבוד את הקדוש ברוך הוא בצורה כזאת ובצורה אחרת, זה ביטוי של אהבה. אהבה היא לא שגרתית,
אהבה היא לא חוזרת על עצמה, אהבה היא לא חקיינית.
כל שבט יש לו את הסגנון שלו, וזה מה שהם רוצים.
אז זו קומה ראשונה, אני חוזר למאור בשמש,
הוא כאן טיפה מאריך, אבל זה מקור חשוב,
אז טיפה דילגתי, וזה פירוש המדרש.
הוא בהתחלה אומר שכל אחד מכיר את המקום שלו, ולכן הוא לא חומד את המקום של חברו הגדול, הוא גדול, והוא לא רוצה להיות קטן,
והקטן מבין שהוא קטן, הוא לא דוחף את האף שלו להיות גדול, כל אחד מכיר את המקום שלו היטב.
חזרנו לדף, כן.
הכל פה הייטק, הכל פה במחשב, הכל בענן.
וזה פירוש המדרש, דבר אחר,
ענה, דבר אחר, הביאני על בית היין בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני וכולי,
כן?
אני מדלג למודגש.
אמרו, הלוואי אנו נעשים דגלים כמותם, רצה לומר, הלוואי שיהיה בינינו מידה זו שיכיר כל אחד מקומו הראוי לו,
ולא ידחוק את חברו לעלות למעלה, אלא יצפה לה הקדוש ברוך הוא ויעזור לו שיוכל ממקומו להשיג ולשמוע עבדות השם יתברך.
לכך נאמר, ודגלו עלי אהבה.
וזה הדמיון למלאכים.
הרי גבריאל לא מקנא במיכאל, במיכאל לא מקנא ברפאל. כי גבריאל אומר, השליחות שלי זה להיות גבריאל,
ורפאל אומר, השליחות שלי זה להיות רפאל, וגם מלאך עושה רק מלאכה אחת. אז ממילא הוא גם לא יכול להתקנא בחברו,
נכון?
לא יכול להתקנא בחברו.
אז עם ישראל אומרים, הלוואי שנזכה לעבוד אותך, השם יתברך, כל אחד במקום שלו, בשליחות שלו, וכל אחד באופן שהוא עומד על שורשו.
זה הרעיון של המאור בשמש.
אבל השפת אמת,
בכמה מקומות מוסיף פה עוד קומה.
וגם המדרש מביא את זה בעוד מקומות. בואו ננסה רגע להבין בעצם מה זה דגל.
מה זה דגל?
כשאני מרים דגל,
למי אני פונה בעצם?
בדיוק.
אני פונה לסביבה שלי.
מה אני רוצה להגיד להם?
אני רוצה להגיד להם, יש לי סיפור.
יש לי סיפור.
אל תראו אותי ככה, יש לי סיפור.
יש לי זהות.
יש לי זהות.
עכשיו, מה זה דגל?
דגל זה חתיכת מקל עם בד שכל העניין שלו
זה כשנושבת בו רוח.
כלומר, אם אתה סתם מרים דגל והוא
כזה מידלדל, אז אתה לא בדיוק יודע מה יש שם. אבל המהות של דגל
זה שאתה מרים אותו, ובשלב מסוים מגיעה הרוח ומנפנפת בו, ואז הוא נפרס.
אז אתה רואה אותה, נכון? כשאתה רוצה לצלם איזה תמונה של דגל, אז אתה תרצה לראות אותו כזה
מתנוסס באוויר. ולכן המילה נרדפת לדגל זה נס.
נכון? נס ונס זה שאו ציונה נס ודגל.
אז זה בעצם אומר,
כאילו האדם אומר לעצמו, יש בי איזה רוח,
יש בי רוח,
יש בי איזה שליחות כזאתי גדולה שמנוססת בי ואני רוצה לספר אותה לאחרים.
או במילה אחרת יש לי או יש בי שליחות.
כשהקדוש ברוך הוא נותן לעם ישראל תורה,
תורה זה דבר חשוב מאוד, מצוות זה דבר חשוב מאוד.
ניקח כל אחד ואחד מאיתנו, כמה זמן ביום אנחנו מקיימים תורה ומצוות?
לא מדבר על תלמיד מכון מאיר, שלומד כל היום תורה, ברוך השם. אלה אדם רגיל, בבוקר שחרית, נלכה ערבית, ניקח את כל התפילות ביחד, שעה ורבע,
קבע עיתים לתורה, למד עוד שעה תורה ביום,
נתן צדקה לעני, ברכת המזון, ברכת אשר יצר, לא יודע מה, עזר לאשתו,
עוד שעה עשה נגיד איזה מצוות, זהו, אז הגענו ביחד לארבע שעות, שזה לתורה מצוות הארדקור.
מה עם העשרים האחרות?
מה איתם?
איפה הן נמצאות?
פה בא ונוחת את המילה שליחות.
אם אתה אומר שהתורה והמצוות הם בעצם איזה מתארגנים ומעליהם, או מתחתה לא משנה מה, יש גם מילה נוספת שהיא מה?
שליחות.
שליחות.
אז כל דבר שאתה עושה הוא אמור להיות קשור לשליחות שלך.
ולכן כל אדם אמור לשאול את עצמו את השאלה,
מה השליחות שלי בעולם?
ושאלה יותר טובה זה אם הייתי צריך לצייר דגל
שיבטא את הסיפור שלי או את הסיפור של המשפחה שלי,
מה היה כתוב על הדגל הזה ומה היה מצויר עליו.
כשעם ישראל מבקשים דגלים,
הם בעצם מבקשים מה?
שליחות.
כזאת אנחנו רוצים להיות שליחים שלך, אנחנו לא רק רוצים לקיים תורה ומצוות.
אנחנו מבינים שהבאת לנו כאן דבר עצום,
שיש לו שליחות גם בתוך עם ישראל אבל גם כלפי אומות העולם.
כי הדגלים בעיקר מופנים כלפי אומות העולם, אנחנו ראינו את הקנאה שמקנאות אומות העולם בעם ישראל. יש לנו מה לספר לכם, אנחנו רוצים לספר לכם מה זה משפחה.
מה זה ילדים?
מה זה קדושה?
מה זה עבודת השם? מה זה תפילה?
יש לנו מה להגיד לכם.
יושבת בנו רוח.
הבקשה של עם ישראל, הדגל זה בעצם בקשה לשליחות.
בקשה לשליחות זה דבר נפלא. ואגב, עשיתי את הדבר הזה פעם, עשיתי איזה סדנה עם כמוזת חברים,
ושם כל אחד היה צריך לצייר דגל למשפחה שלו.
דגל למשפחה. יש לי את הדגל הזה עד היום, זה של הבית.
אני יכול להגיד לכם איך הוא נראה.
זה היה דגל
עם במרכז כזה נראות שבת,
וקרני אור כזה מכל הכיוונים, כזה בעיגול,
ולמטה היה כתוב להדליק נרות בכל העולמות.
שזה משפט משיר של...
של מי?
של מי?
תגיד את זה בשקט, לא יודע איך כולם שגרו.
של זלדה,
הבת דודה של הרבי.
זלדה, משוררת זלדה, הייתה משוררת...
הבת דודה של הרבי, הייתה בת דודה של הרבי.
מה?
הייתה גם משחקים פה.
אז...
להדליק נרודוקות. לא משנה, אז תעשה את אותו דגל שלך, לא משנה איך תקרא לו.
אבל אתה אומר, זה, כן, אני הייתי רוצה שהדבר הזה יהיה,
ונגיד ראיתי, כשהייתי בזיכרון יעקב,
במוזיאון של הברון רוטשילד,
אז היה להם שם את הסמל של המשפחה שלהם, הדגל של המשפחה.
דגל עם סמל למשפחה, רואים יד מחזיקה חמישה חיצים,
כי הם היו חמישה אחים,
ואבא שלהם אמר להם, תמיד תהיו מאוחדים, תעזרו אחד לשני,
אז הסמל היה יד אוכלת את חמישה חיצים.
זה מגדיר את הסיפור שלך.
אז כשעם ישראל מבקשים דגלים,
הם מבקשים להיות בשליחות.
ולכן זה מאוד מאוד דומה למלאכים. כי מה זה מלאך?
מילה אחרת למלאך? שליח. המלאך עושה שליחותו.
עכשיו, זה אירוע אחר. אתה יודע, כשאני נותן...
כשעם ישראל באים לקדוש ברוך הוא ואומרים לו,
אבא, תן לנו שליחות.
זה מזכיר סיפור שאני תמיד מספר אותו בחודש אלול.
שהיה פעם...
אנחנו רואים בהלל,
אנא השם כי אני עבדך, נכון?
מה פירוש הביטוי הזה אנא השם כי אני עבדך?
תתרגמו לי את זה. מה? בבקשה. בבקשה השם כי אני עבדך. מה שאתה רוצה. יפה, אבל אז המשפט הזה לא מובן. מה זה בבקשה השם כי אני עבדך?
בבקשה השם תעשה את רצוני כי אני עבדך.
המילה אנא כתובה שם בה, לא באלף.
זה לא אנא א נא,
שזה בבקשה, זה אנא א נא ה,
שזה לאן?
לאן השם כי אני עבדך? איפה אתה רוצה אותי אבא? אתה רוצה אותי בחקלאות,
בהתיישבות, ברפואה, בצבא, בתורה. איפה אתה רוצה אותי? איפה צריך? אני רוצה להיות שליח שלך. תפיל עליי משימות. לא, אבא, מה זה המשימה הקטנה הזאת? מה זה הילקוט הקטנצ'יק הזה?
תן לי משימה רצינית.
זה כמו מטכ״ל וימ״ם, רבות ביניהם, מי יקבל את המשימות? או כל מיני יחידות.
רבות, מי יקבל? ומותחים את עצמם. תארו לעצמכם שתי היחידות האלה מגיעות לרמטכ״ל וכל אחד אומר, לא, שהם יעשו.
בכבוד להם, אז אפשר לסבור את הצבא.
אתה רוצה מה?
אתה רוצה שיהיה כאילו אלינו? אנחנו רוצים את המשימות אלינו, אנחנו רוצים את זה, שים עלינו, תן לנו את המשימות.
מה שצריך אנחנו נעשה, נכון?
היה, נדבר אחרי השם שלו,
הוא היה מפקד השייטת בזמן חומת מגן וקצת לפני,
והוא אמר, אני לא מבין, אנחנו שייטת, בסדר, נלחמים בים, פשיטם בים, אבל עכשיו עם ישראל נלחם ביהודה ושומרון.
אז בוא נחכה שהערבים יבואו אלינו מהים?
נגמר הסיפור.
שם מער הכשרה לכל החבר'ה שלו ואמר אנחנו הולכים יחד עם הצבא הגדול.
כי עכשיו שם צריך אותנו.
אז נוותר רגע על הייעוד הספציפי שלנו וכל זה וניכנס לג'נין.
אז מספרים איזה סיפור שהיה ויכוח בין שלושה מפקדים,
צרפתי, אנגלי ורוסי, חייל של מי הכי טוב.
אמרו איך נעשה, איך נחליט.
אז אמרו הנה יש כאן מגדל,
כל אחד יקרא לחייל הכי טוב שלו, יגיד לו לעלות על המדינה ולקפוץ.
נראה, החייל שקופץ הוא הצבא הכי טוב.
ראשון האנגלי קורא לחייל שלו, הוא מגיע, רץ,
יאסר, יאסר, מצדיע, קליימק, ג'אמפ.
הוא אומר לו, מה, מה פתאום, וואי, יוסלס, סאר,
פרש, רכה.
שני מגיע צרפתי, וווי, קומנדאר, מה לעשות,
תעלה תקפוץ, מה פתאום לקפוץ, זה לא שווה, זה לא הגיוני,
בלתי חוקי בעליל, זוז.
ואז מגיע חייל רוסי,
מפקד אומר לו, תעלה תקפוץ,
הוא בטח לקבוצה, רק תגיד מאיפה, מחלון, מדלת, רק תגיד
אנא השם כי אני עבדך
זה נקרא להיות שליח,
זה משהו הרבה הרבה יותר רחב מאשר
לקיים את התורה ואת המצוות,
שזה חשוב,
אבל זה משהו הרבה יותר רחב, זה אומר אנחנו רוצים לצאת לקראתך, תראו אומר את זה השפת אמת
במדרש איש על דגלו נתעבו בני ישראל לדגלים כמלאכי השרת, ואז כתוב ימלא השם כל משאלותיך עיין שם
כי המלאך נקרא עומד שהוא מיוחד לשליחות בפרט
והאדם נקרא מהלך שצריך להשיג את השלמות מעט מעט ואחר כך כשהוא מתקן את עצמו כראוי הולך לעולם העליון יש כאלה שזה קורה להם מהר כמו יעשו
אך בני ישראל נתעבו אל השלמות
אומרים אנחנו רוצים להיות שליחים כמו המלאכים שתהיה לנו שליחות
כן שאנחנו נהיה
שלמים במובן הזה שהאדם אומר אני כל חיי עסקתי
בשליחות שלי.
לא סטיתי, לא התבלבלתי, לא זלגתי לכל מיני כיוונים, בזבזתי את הזמן.
הבנתי מה השליחות שלי.
אתם יודעים, יש איגרת של הרבי, היא נפלאה.
אני חייב לספר, אפשר לספר לכם עליה?
כן, אין בעיה.
אני חייב לספר לכם עליה.
היה איזה דוקטור אחד
למדעים וכאלה, שהתחיל להתקרב ליהדות, וזה היה בשנות ה-60,
והוא היה כותב מכתבים על הרבי, והרבי היה עונה לו, מדריך אותו.
ואז הוא התחיל גם להתעניין בשיחות של הרבי,
ובאחת הפעמים הרבי דיבר על דרווין,
על תורת האבולוציה,
ושלל אותה מן היסוד,
הראה את כל הפגמים שיכולים להיות, המדעיים וכן הלאה, ונכנס בה בקיצור.
הדוקטור הזה כתב לרבי מכתב,
נכנס בו, אומר לו, מה אתה מתערב בדברים שאתה לא מבין,
רבנים מתערבים בדברים שלא מבינים,
זה הדבר הכי מדעי, הכי מבוסס בעולם,
מה אתה, כל ההרצאה שלך הייתה מלאה בדברים לא נכונים, נכנס ברבי ב-150 קרש.
והרבי לא ענה לו.
הוא רק המשיך לכתוב לו, ובסוף הוא גם אומר לו, טוב, יש לי גם כמה שנות בענייני, כאילו, אני אומר לו, אני מציע לך לעסוק בדברים שאתה מבין בהם, שזה תורה ומצוות שלמדת,
ואז יש לי גם כמה שאלות ושאלות.
הרבי ענה לו.
אחרי שנה וחצי,
הרבי כותב לו מכתב, אמר לו, אתה זוכר את המכתב ששלחת לי אז?
אז אני רוצה לענות לך עליו,
על הטענות שטענת,
וענה לו, כי הרבי היה לו ידע נרחב מאוד במדע, והראה לו.
אבל מה שאתה חושב זה מה שהוא אומר לו בסוף. הוא אומר לו, אם תשאל,
למה לא עניתי לך אז?
אז הוא אומר, אני ראיתי שאתה היית אז במצב שלא היית מקבל את התשובה, היית במוד של ויכוח.
והרבי כותב, והשליחות שלי בעולם זה לא לנצח בוויכוחים,
אלא לקרב יהודים לאביהם שבשמיים.
עכשיו, אחרי שאתה רגוע, אני גם אראה לך שיש לך תשובה, אבל זה כבר לא במסגרת הוויכוח, כאילו, אנחנו כבר לא מתווכחים.
אבל שאדם יודע להגיד על עצמו, זו השליחות שלי. אני לא באתי להתעסק בוויכוחים, ולא באתי... אני באתי לקרב יהודים. אדם יודע להגיד את זה על עצמו.
אז שאדם יצליח להגדיר לעצמו מה השליחות שלו,
זה פותח לו חתיכת מבערים בחיים,
שהוא כאילו יודע לו, והוא יכול להרים דגל.
כמו מלאך, יש לי שליחות.
ואז הוא יודע להגיד, זו השליחות שלי, וזו לא השליחות שלי. מי יעשה את השליחות האלה? מישהו אחר יעשה אותה, אני צריך להיות הכול.
אני, השליחות שלי זה להיות מורה בישראל, יגיד אדם לעצמו.
בוא תהיה מנהל. מי אמר שצריך להיות מנהל? הוא יהיה מנהל.
אחת בחינוך, אחת בצבא, אחת ברפואה, אחת בכלכלה. כל אחד אבל צריך להתחיל להטריד את עצמו, להגיד,
מה השליחות שלי? אז אומר השפת אמת,
במדרש, איש על דגלו נתעבו בני ישראל וכו', אז קראנו לזה,
אך בני ישראל נתעבו אל השלמות וזכו לזה במתנה.
כן, אז הוא כאן עושה את ההשוואה למלאך. וכמו כן, יש זמנים
מקומו להלוך ולמצוא השלמות מצד עצמו. צריכים לראות שזאת הוא במתנה, כן?
ולדע ולהכיר את מקומו להלוך ולמצוא השלמות מצד עצמו,
וכשאדם מכיר זאת, אין הקדוש ברוך הוא מונע ממנו זאת המתנה. כלומר,
זו עבודה של כל אחד ואחד מאיתנו לחפש,
ואם אדם מחפש,
מאירים לך בדרך, אתה תמצא, יהיה לך כל מיני הערות וגילויים, אל תדאג, זה כמו אבדה, כי האדם מחפש בסוף מוצאים אותה,
נכון?
אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
צריך לדעת שזו מתנה,
לקבל את התובנה, מה השליחות שלי בעולם, זו מתנה.
אבל כדי להשיג את המתנה הזאת צריך לדע ולהכיר את מקומו, להלוך ולמצוא את השלמות מצד עצמו.
וכשאדם מכיר זאת, אין הקדוש ברוך הוא מונע ממנו זאת המתנה.
וזה הרמז. איש על מחנהו אף על פי שהוא על דגלו. הדגל זה מתנה מה שמתברך. המחנהו זה העבודה שלי וזהו ימלא השם כל משאלותיך.
אני רוצה רגע לחזור למדרש שאמרנו בהתחלה, נכון?
רגע בוא נחזור רגע לפסוקים של המשחקים עם דגל אמרנו מדגיל מגדיל
כשאדם יודע מה השליחות שלו הוא יכול לעשות דברים גדולים
הוא כי כוח המשלח בשליח אז הוא עף אמרנו ודילוגו עליי האהבה זה גם אם אדם טועה אם אדם תוך כדי השליחות גם עושה טעויות מוותרים לו מוותרים לו זה גם בצבא אם אדם קצין תוך כדי פעילות קרבית הוא לא היה לו לא
קשר מוסרי ולא קשר, אבל תוך כדי פעילות, לפעמים עושים טעויות, אז כולם יודעים שמגבים כזה קצין, זהו בסדר, מי שלא עושה, מה אתה רוצה לחנך קצינים פחדנים שלא טועים כי הם מפחדים לעשות כי הם הולכים תמיד על בטוח? אתה מוצא קצינים גיבורים שעושים, ואומרים כשאתה עושה, אז מדי פעם יש לך דברים שצריך לתקן אותם, אבל מוחלים לך על זה כי אתה בדילוג,
דילוגו על האהבה, זה אירוע בלתי רגיל כשאדם מצליח להרים דגל,
להרים דגל זה להגיד זה השליחות שלי.
הרצל
אתה רוצה שם משהו?
כן.
איך אנחנו אומרים שהדגלים שהם דגלים כמו שאנחנו מכירים אותם? לא, זה ודאי לא דגלים כמו שאנחנו מכירים אותם. הדגל של המלאך זה הרעיון.
המלאך הוא שליח, הוא כולו מרוכז במשימה אחת.
איך בא לידי ביטוי הרצון שלי להיות שליח?
אני מרים דגל, בסדר?
הרצל, כן, הרצל, בנימין זאב בשבילכם,
הוא,
הרי הוא שתל רעיון בלבבות של אנשים שהם יכולים להיהפך למדינה.
זה כאילו ה...
ובין השאר הקונגרס הציוני וכל זה, ושם שמו דגל.
הדגל כחול לבן עם מגן דוד היה קיים וגם היה ידוע עוד לפני הקונגרס הציוני.
כבר הניפו אותו במושבות בחלק מהזמנים, הוא היה דגל ידוע,
אבל ללא ספק שבקונגרס הציוני הוא קיבל איזה בוסט מאוד מאוד גדול, וכן, זה בעצם מה שדוד וולפסון כותב, ש... מה?
היה כל מיני, כן, היה כל מיני אורפסות,
ישראל כבר הניפו את הדגל כחול לבן עם המגן דוד והרצל בין השאר הוא היה צריך המון המון כסף
כדי לקדם פה את העניינים.
אז בארץ ישראל כבר היה מושקע הברון רוטשילד אז זה בסדר גמור אבל הוא רצה גם לגייס את הברון הירש.
הברון הירש לא כל כך התגייס לאירוע הזה הוא עשה משהו אחר מה הוא עשה?
הברון הירש קנה מאות דונמים אלפי דונמים בארגנטינה
ייסד שם חוות חקלאיות והעביר לשם היהודים מאירופה לארגנטינה שיהיו חקלאים ואף אחד לא יציק להם.
מה קרה מהיהודים שהעבירו לארגנטינה,
חוץ משני חבר'ה שהגיעו כאן למכון מהיר, הרוב התבוללו.
מה קרה מהמושבות של הברון רוטשילד בארץ ישראל?
ערים גדולות.
אז הרצל מנסה לשכנע את הברון הירש להצטרף אליו,
והוא קורא לו, והוא מסביר לו,
מראה לו גם את הדגל, והוא אומר, דגל, מה זה?
מה זה דגל?
קלונס ומתליט ואריג.
זה איזה מין קלונס,
מתליט, תעורג עליה קצת.
לא, אדוני.
דגל הוא למעלה מזה.
בדגל מוליכים בני אדם לאשר רוצים.
כשאתה מרים דגל, אנשים ילכו אחריך. גם כשאתה מרים דגל אישי,
שזו השליחות שלו, ילכו אחריו.
ואפילו לארץ היהודה.
למען דגל הם חיים ומתים,
זהו הדבר היחיד אשר למענו הם מוכנים למות בהמוניהם,
אם מחנכים אותם לכך.
אז כשהפרשה אצלנו
מדברת על דגלים, אנחנו ערב יום ירושלים,
שדגל, הנה ירושלים יש לה דגל לדוגמה, לא נראה לי שלכל עיר יש דגל, אולי כן, לא זוכר,
ירושלים יש לה דגל,
הדגל של ירושלים מיוחד בזה שזה דגל המדינה עם סמל ירושלים במרכזו.
כשאדם מרים דגל הוא בעצם אומר זו השליחות שלי,
אני רוצה הרבה הרבה יותר מאשר רק תורה ומצוות, אני רוצה להיות שליח, אני רוצה למלא, אני רוצה להיות שליח שגם מוציא לפועל את הכוחות שלי, על המחנה שלי ועל הדגל שלי, בצבע שלי, בכוחות המיוחדים שלי, עם זה אני רוצה לגשת
ולעבוד את השם יתברך, והדבר הזה הוא גם מעורר הרבה מאוד אהבה, דגלו יעלה אהבה,
והוא גם מעורר המון המון יראה וכבוד,
איומה כנתגלות,
שנזכה לזה, אמן ואמן. חזק וברוך!
