טוב, אנחנו בשיעור הקדוש נפש הפרשה ואנחנו היום בנפש הפרשה ליום העצמאות
שזה פרשת השבוע שלנו יום העצמאות
ובעצם מה שננסה היום זה לנסות להבין ביחד מהו מעמד הנפש הראוי ביום העצמאות,
איך צריך להיות, איפה צריך להיות מונחים
ביום הקדוש הזה
כן, מעבר לשמחה הפשוטה הטבעית, יש דברים שהם לא צריכים להסתבך, יראו ישרים וישמחו, נכון? זה לא איזה גאולה בדרך נסתר, בדרך, לא יודע, זה פשט הכי פשוט, היינו בגלות,
היינו דבויים, סחופים, היינו מסכנים, היינו רדופים,
מספיק לקרוא את האבינו מלכנו שאנחנו אומרים בסליחות, עשה למען הרוגים על ייחוד בצד שמך, עשה למען טבוחים על שם קודשיך, כל הצרות שבעולם,
ברוך השם, יש לנו מדינה עצמאית, יש לנו צבא, יש לנו קיבוץ גלויות
בארץ ישראל,
שומעים פה את המטוסים מתרגלים את המפגן,
ברוך השם.
אז זה לא מאוד מסובך,
אז קודם כל באמת שמחה פשוטה וטבעית.
אבל על גבי הדבר הזה אני רוצה לנסות לסמן עוד שלוש זוויות,
של, אני קודם כל משתף אתכם בתחושות שלי,
שנכון שיהיו בקרבנו ביום העצמאות,
הכל סביב הפסוקים ביחזקאל ל״ו.
אז אומר הנביא,
בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם ויטעמו אותם בדרכם ובעלילותם, כי טומאת הנידה הייתה דרכם לפניי,
ואשפוך חמתי עליהם על אדם אשר שפכו על הארץ ובגילוליהם טמאוה.
ואפיץ אותם בגויים וייזהרו בארצות, שזה פסוק שמתאים
רק לתקופה שלנו,
כי רק בגאולה הזאת חזרנו מהרבה ארצות,
היינו נפוצים.
וכדרכם וכאדילותם שפטים, ואז כתוב ויבוא אל הגויים. מי זה ויבוא? למה לא כתוב ויבואו?
כי אפילו יהודי אחד היה מגיע לאיזה מקום,
הוא היה מנסה להתבולל, מנסה להיטמע, מנסה להיות זה, הוא היה נתקל באנטישמיות. אפילו אם זה אחד, ויבוא.
ויבוא אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קודשי ויאמר להם עם אדוני אלה ומארצו יצאו. הפסוק הזה בעצם מתאר את
את הבסיס של האנטישמיות בעולם.
השנאה אל היהודים היא לא בגלל שהם עם פאות או בלי פאות, עם כיפה או בלי כיפה,
שומרים תורה או לא שומרים תורה,
או מצוות.
השנאה אל היהודים היא בגלל עניין אחד.
מה?
אתם יהודים ואתם לא המקום שלכם.
זה התובנה הגדולה של הרצל, הרצל הבין את זה.
הרצל, מה זה?
אה,
יצא לי פעריים, בסדר.
יש לי את התשובות פה.
הרצל הבין את זה לפני שהרצל
ניסה לפתור את הבעיה היהודית.
אז הוא אמר, אין בעיה, אם נתבולל כולנו, אם נתנצר,
אז תיפתר הבעיה.
אבל אז הוא ראה שהבעיה לא רק שהיא לא נפתרת, אלא היא מחמירה.
כלומר,
בהתחלה הייתה שנאת יהודים, כי היהודים היו נראים כאלה מוזרים,
עם האף הזה, וזקן, ופאות, מתנהגים בצורה, אז שנאו אותם.
אבל אז במדינות המתוקנות, סו-קולט, צרפת,
גרמניה התחילה אמנסיפציה, שוויון זכויות, והיהודים יצאו מהכפרים, והשתלבו בעיר, הלכו ולמדו תארים אקדמיים, ולמדו מקצועות חופשיים,
והשתלבו, והיו כמובן האזרחים הכי הכי נאמנים, הכי הכי נאמנים שיכולים להיות מלאי הכרת הטוב
למדינה שהייתה עליהם חסד, בעיקר גרמניה,
ומשלמים מיסים והכול, אבל אז לא רק שהאנטישמיות לא ירדה, אלא
היא גברה,
כי לפני כן שנאו את היהודי שנמצא באיזה עיירה,
זהו, לא בעייר, הוא פה לידך, ויש לו משרד עורכי דין, הוא פתח במקביל אליך, והוא מתחרה בך, והם יותר מוצלח ממך, אז עכשיו עוד יותר ראית השנאה.
עוד יותר.
אז לא משנה מה,
יש סיבה אחת, בסוף הרצל, כשהוא מתעד את משפט דרייפוס,
אז יש סיבה אחת,
הוא רואה שצועקים לא מוות לדרייפוס,
ולא מוות אפילו לא ליהודים, אלא מוות ליהודה.
אז הוא מבין שהסיבה היא בגלל שאנחנו לא במקום שלנו. בעצם הוא מגיע מעצמו לפסוק הזה ביחזקאל,
שאומר
באמור להם עם אדוני אלה ומארצו יצאו ואז הקדוש ברוך הוא יש כאן רצף הבטחות וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגויים אשר חיללתם בתוכם
וידעו הגויים כי אני אדוני נאום אדוני אלוהים ויקדשי בכם לעיניהם
לקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות
והבאתי אתכם אל אדמתכם וזרקתי עליכם עים טהרים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גבוליכם וטהרתכם ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם". אני רוצה לנסות להתעכב על הרוח החדשה הזאת, מהי ואיך היא משפיעה עלינו.
אז במצודות הוא מסביר רוח חדשה עניין רצון,
כמו ענייני נותן בו רוח, זה יהיה איזה רצון חדש.
פסיקתא דרב כהנא אומר שהרצון הזה שייך
באיזושהי צורה למלך המשיח.
אמר רבי לוי,
שישה דברים עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש לעתיד לבוא ואלו הן שמיים וארץ ולב ורוח ושמו של משיח ושמה של ירושלים
שמיים וארץ מניין כי כתוב כי אני מבורא שמיים חדשים וארץ חדשה
ולב ורוח מניין מהפסוק שלנו
ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה ושמו של משיח מניין שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו ינון זה התחדש
ושמה של ירושלים מנן וקור לך שם חדש
אז יש כאן איזה רוח חדשה שקשורה להתחדשות גם בשמו של משיח וגם
וגם בזוהר אומר ורוח אלוהים מרחץ על פני המים והתערו יתערו החברים זה רוחו של משיח והתערו יתעוררו לדבר הזה בפסוק ורוח חדשה אתן בקרבכם. אז יוצא שהרוח החדשה הזאת היא בעצם רוחו של משיח
שבאה להופיעה. אני רוצה לנסות לדעת, להבין מהי הרוח החדשה הזאת ואיך היא נוגעת לכל אחד מאיתנו.
אז בואו נדבר על שלושה דברים, שלושה כיוונים.
הכיוון הראשון
של הרוח החדשה,
שהוא בעיניי, אני מתחיל ממנו כי הוא אותי, הוא הכי מטלטל כל פעם מחדש, אני ממש מרגיש אותו בכל האיברים שלי.
ואני רוצה לשתף אתכם ברוח הזאת.
והרוח השנייה זה דברים של השפת אמת שהבאנו, והרוח השלישית זה בעצם המשך הפסוקים פה שמופיעים לפנינו.
תראו,
יום העצמאות,
כשאנו רוצים לדעת מה ערכו, אז בדרך כלל מנסים לתרגם דברים לשפה הלכתית.
כלומר, האם הקמת המדינה, היא מתכתבת עם איזושהי מצווה?
איזשהו...
ואז באמת דנים בזה.
הרב צבי יהודה מביא את זה הרבה בשיחות, שבה' באייר, תשח',
אז קמה ונהייתה מדינת ישראל, ובעצם בזה התממשה מצוות יישוב ארץ ישראל. יש מצווה ליישב את ארץ ישראל,
שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה,
והמצווה הזאת יכולה לקיים אותה גם היחיד שעולה לארץ.
אבל ודאי שהיא מתקיימת, שיש ריבונות ויש ממשלה ובעצם קמה ועינת בניית הדבר הזה מעבר לכל ההצלות שהיו ושעכשיו יש ליהודים לאן ללכת ולאן לנוס ולאן לברוח, בסדר גמור, זה ללא ספק
אירוע גדול מאוד אבל זה קדימה.
אני רוצה לדבר רגע על אחורה.
לא מה יום העצמאות עשה קדימה אלא מה הוא עשה אחורה.
ואני רוצה לספר סיפור.
אני רוצה לספר לכם סיפור.
סיפור היה הייתה אישה שהיה לה בעל,
היו נשואים, חיו ביחד.
וחיים טובים, הכל בסדר.
כמו חיים נשואים, עליות, ירידות,
כמו כל דבר, עליות ועליות יותר גדולות, אבל כן.
התחילו סדקים.
במערכות היחסים ביניהם, התחילו קצת סדקים, התחילו פה, התחילו שם,
וקצת משברים.
מדי פעם הבעל עזב את הבית, חזר.
יום אחד הוא נעלם.
נעלם?
רוח.
כן.
לא יודעים איפה.
הוא אמר לה וגם נתן לה להבין שהוא יחזור
הוא אמר שבי אני נעלם אבל אני אחזור
הוא גם נתן לה להבין השאיר פתקים כתב כל מיני דברים, הוא אמר לה אני נעלם אבל אני אחזור
אני חייב להיעלם, אני צריך...
האישה הזאת יש לה גם ילדים
אז היא לא ויתרה, היא הבינה שהוא יחזור
ולכן היא המשיכה
לציין את היום ההולדת שלו, לציין את היום הנישואים שלהם,
לספר לילדים על אבא, לתאר להם אותו איך הוא נראה, מה היה הקול שלו,
מה היה המראה שלו, איזה פעולות הם היו עושים ביחד.
מספרת להם לילדים על הכל, אבא יבוא, אבא יחזור, וייצרת אצלם גם ציפייה.
אממה, עוברות שנה, שנתיים, כלום, שום איתות, כלום. לא שלח לו פתק, נעלם, לא זה.
אבל היא לא מוותרת, היא ממשיכה,
היא זורמת עם ה... כאילו.
אחרי חמש שנים, השכנות דופקות בדלת.
היא אומרת, תראי, אנחנו רואים אותך שאת כזאת מתאמצת,
ומשתדלת, ועם הילדים,
אבל הוא לא חוזר על זה.
לא חשבתי, אולי קרה לו משהו? אולי הוא עזב אותך? אולי הוא מתחתן עם מישהי אחרת? אולי קרה לו? אולי הוא...
תסגרו, סליחה, תצאו מכאן, סגרו. הוא אמר, הוא יחזור, אני יודעת.
תורקת להם את הדלת וממשיכה, ביתר שאת.
לציין את החגים, את ה... לא את החגים, את ה... ימי הולדת, את היום נישואים שלהם, את הזה, ולהמשיך לספר עליו, ולזה, וכותב את ספרים,
ולילדים, מראה להם את האלבומים, הכל.
עברו עשר שנים, עוד פעם השכנות דפקות בדלת,
חבל, החיים שלך מתבזבזים, את תקועה בעבר.
עשר שנים לא שמעו מהבן אדם כלום, בואי תלכי לרב, ייתן לך איזה היתר עגונה,
תתחתני, תתחילי מחדש.
היא לא מוכנה לשמוע.
הוא יחזור.
אחרי עשרים שנה,
כבר
כשעוברים ליד הדלת שלה בבית, אומרים,
עושים ככה.
זאת שהראש שלה קצת יסתובב,
קצת ככה מז'נונה.
אחרי חמישים שנה כבר מזהירים את הילדים אל תלכו ליד הבית של שם גרה המשוגעת.
הילדים של המשוגעת הזאת כשהם עוברים ברחוב זורקים עליהם אבנים.
אתם הילדים של המשוגעת אתם אלה שחושבים שאתם אלה שאבא שלכם נעלם לפני מיליון זמן ואתם עוד מחכים לו.
היא מבוזה
היא נהיית הבדיחה של השכונה
כי כשאישה בעלה נעלם אז היא לא ממשיכה להדליק לו נרות ולעשות לו יום הולדת ולכתוב לו על הזה ברוך הבא
עם בלונים חמישים, חמישים ואחת, חמישים ושתיים, כל הדברים.
היא ממשיכה הלאה בחיים, מתקדמת, והיא ממשיכה להיות תקועה אחורה.
וזה נהיה פשוט בדיחה מהלכת.
וכל הימי נישואים שהיא מציינת, וימי זה, זה כמו איזה מין אנדרטאות כאלה, שפעם היה, אמרו לה, תקשיבי את זה. והיא מספרת לילדים, ותדעו לי, כשאבא היה, איזה עשירים היינו, ואיזה כיף היה לנו כאן,
ואיזה טוב, ובינתיים ענייה מרודה ואין לה מה לאכול במקררת ללחם והיא הולכת עם סמרטוטים וכולה מלאה פצעים והשכנות אומרות לה תגידי הסתכלת במראה לאחרונה ראית לך את נראית?
והיא אומרת להם כן כן הוא יבוא הוא יבוא ובינתיים גם פוגעים לה בילדים וחוטפים לה חלק מהילדים והורגים חלק מהילדים והיא מסתכלת וכבר המבט שלה נהיה כזה מוטרף
וכולם אומרים עליה מסכנה
זאת המשוגעת
שהיא בדיחה, מסכנה, היא לא מבינה, היא לא הסתכלה על עצמה במוראה, היא כולה נראית סמרטוט, היא ממשיכה על תנאי כאילו היא בת של מלך,
כאילו היא נשואה, כאילו בעלה קלבי,
היא לא מעודכנת,
שמישהו יעדכן אותה שתתאפס על עצמה.
100 שנה, 200, 300,
500,
1,000,
כמה, כמה אתם רוצים?
1,500,
1,600, 1,700 שנה.
לא נוכח, לא מתקשר.
כולם מסתובבים ואומרים למשוגע הזאתי.
רבותיי, זה היה המצב של עם ישראל בגלות.
זה היה המצב.
מה זה הדבר הזה?
כל ה...
המזגן כאילו, זה לא משהו.
אתה יכול לסגור את החלון פה? זה עושה לי כזה...
הוא כל פעם מבהיל אותי.
זה היה המצב.
תודה.
זה היה המצב.
לחיות כפיים סוערות.
פעם היינו עם גדול בארצו.
פעם היה לנו פסח.
פעם יצאנו ממצרים. פעם קרעו לנו את הים.
חבר'ה, הסתכלתם על המערה בזמן האחרון, ראיתם איך אתם נראים?
ראיתם כמה מכות אתם חוטפים? מה אתם חוגגים חגים? זה בדיחה, זה מצחיק, זה מגוחך. תתארגנו על עצמכם, תתפסו על עצמכם.
או שתפסיקו לחגוג חגים שפעם היו לאלוהים שפעם היה איתכם,
או שלא יודעו מה תעשו, אבל זה בדיחה הדבר הזה.
אתם לא מבינים שהוא עזב אתכם?
אני בא לומר את הדבר הבא.
בעצם הנצרות,
אפשר להגיד שהיא כמעט התפתחות הכרחית של האנושות.
הוא אמת.
התנ״ך מדבר על איזה עם גדול שהיה, שגם יהיה,
שגם יהיה איתו זה.
אין מצב שזה יקרה עם הסמרטוטים האלה שגרים לידינו.
זה לא יכול להיות. זה לא.
אז
היווה והתנ״ך הוא אמת.
אז מה נעשה? נעשה פשוט איזה תיקון קטן.
התנ״ך הוא אמת, רק נוסיף לו כמה פרקים בסוף,
וזה לא הם, זה הם.
עכשיו הכל מסודר.
אבל זה יושב על זה שכל מי שיסתכל על עם ישראל אמר, אין מצב שמהדברים האלו,
מהאנשים העלובים האלו,
מהאנשים, עוד פעם, אנחנו כמובן קודש קודשים אבותינו, אבל ככה הגויים מסתכלים עלינו,
מהאנשים העלובים האלו שמפוזרים בארבע כנפות הארץ, והארץ שלהם שממה ותפוסה, אין מצב שיהיה פה איזה משהו.
האישה הזאת, והם ממשיכים לחגוג, זה בדיחה מהלכת.
ממשיכים לאכול מצה, לעשות הסבה, לשתות ארבע כוסות,
לעשות איזה, כשהם מזמן כבר לא כוסות ולא הסבה ולא כלום, ואיזה בני חורין, איזה נעליים.
החגים בעצם היו אנדרטאות.
מה זה אנדרטאות?
אתה מגיע לאיזה מקום, פה פעם היה משהו.
כבר מזמן אין, אתה מגיע לפעמים איזה אנדרטה באמצע תל אביב, קוראים לך, פה היה הביצה, לא יודע מה, פה היה,
כאן עבר הדיליז'אנס. איזה דיליז'אנס? עכשיו יש פה עזריאלי.
טוב, פעם זה היה. אני עוצר, מקדיש לזה שתי שניות לקרוא וממשיך הלאה.
אז גם החגים בעצם היו סוג של אנדרטאות, לכאורה.
עד שהגיע יום העצמאות.
יום אחד הוא חזר.
הבעל חזר, הוא הגיע, הוא חזר.
והיא אומרת לו, אני ידעתי שתגיע,
אני חיכיתי לך,
אני כל שנה נשבעתי שאתה תגיע,
אני כל שנה חגגתי לך את היום ההולדת בפסח,
ואת היום הנישואים שלנו במתן תורה,
ואת ההרפתקאות שעברנו, וסיפרתי לילדים עליך, ותיארתי להם את הקול שלך במתן תורה, ואת המצוות, וקיימתי,
וכל שנה בית הסדר נשבעתי,
כמו שאומרים בחתונה, נכון?
אם אשכח ירושלים תשכח ימיני אז אני אמרתי לשנה הבאה בירושלים וידעתי שתחזור וחיכיתי לך שנה אחרי שנה והנה הגעת
וכשהוא מגיע אז מה זה אומר?
זה אומר שהתנ״ך הוא לא רק ספר שהיה אלא התנ״ך הוא גם ספר ש...
יה בסדר? התנ״ך הוא לא רק ספר שהיה once upon a time ככה מתחילים סיפורים באנגלית once upon a time there was איזה משהו לפני הרבה שנים הוא לא רק ספר שהיה ואז יש גבול כמה אתה יכול להתרפק על העבר אלא הוא ספר שהיה הוא הווה והוא יהיה
הציר המרכזי בספר הזה זה עם ישראל, אותם אלה שיצאו ממצרים ובעצם היה איזה קאט אחרי בית שני, יצאו,
ירדו מבימת ההיסטוריה, נעלמו, התכנסו לתוך מציאות פרטית,
הם פתאום חוזרים.
מי זאת עולה מן המדבר, יפה?
כלבנה,
כלבנה.
עם ישראל נמשל ללבנה, נגלה ונכסה,
היו נכסים הרבה מאוד שנים, פתאום אנחנו נגלים.
כלומר מבחינתי יום העצמאות הוא לא רק חג בפני עצמו,
אלא הוא מתקף מחדש אחורה את פסח ואת שבועות ואת סוכות.
שבעצם בלי יום העצמאות אין, לא פסח, יש פסח ושבועות וסוכות, אבל אתה יודע, אנדרטה, היה פעם.
נחמד שהיה לפני הרבה מאוד שנים משהו חרר, ומה זה נוגע אליי?
עכשיו, יום העצמאות אומר, יש פה איזה ציר, יצאנו ממצרים כדי להגיע לארץ ישראל,
בדרך היינו בגלות בסוכות, יצאנו מארץ ישראל כדי לחזור חזרה, כדי להיות בגלות, שוב פעם סוכות כדי לחזור חזרה לארץ ישראל,
כדי שוב פעם לקבל תורה חדשה בארץ ישראל ולחבר את פסח לשבועות וביקורים וכן על זה הדרך. זה פתאום הכל קם לתחייה.
זה אירוע אחר לגמרי.
זה אירוע חדשה מיהדות בעצם סוג של קפואה מתרפקת על העבר, פתאום מתברר שהאירוע הזה הוא אירוע חי.
יש דופק,
יש דופק.
צדיקים לא מתים, נכון? קרויים חיים, יש דופק, דופק חי.
זאת אירוע חדשה לגמרי.
זה לא רק שעצם הקמת המדינה מהווה איזה מצווה,
שזה כמובן נכון,
אלא עצם העובדה שחזרנו לחיות, חזרנו להיות על בימת ההיסטוריה, חזרנו להיות שחקנים מרכזיים, אולי אפילו השחקנים היחידים בהיסטוריה,
זה בעצם אומר שהתנ״ך הוא ספר חי,
ועם ישראל חי.
וכשאתה קורא את הנבואות שמתממשות אחת אחרי השנייה, מתממשות הנבואות זו אחרי זו, של כיבוץ גלויות, והשיבה לארץ, ובניינה, אז אתה אומר, רגע, רגע, אז הכל פועל, זה הכל קיים.
היא צדקה האישה הזאתי.
אז גם פסח קיים, אז גם שבועות קיים, אז גם סוכות קיים. לא בתור זיכרון היסטורי למה שהיה,
אלא בתור דבר חי וקיים כעת. זה הכל בזכות יום העצמאות.
כלומר, יום העצמאות כביטוי, כ...
אתם מבינים מה זה רוח חדשה?
למה זה רוחו של משיח?
רוח חדשה, הכוונה, רוחו של משיח.
משיח, הכוונה גאולה.
משיח, הכוונה שעם ישראל הוא שחקן על הבמה, הוא פועל, הוא חי, הוא מזיז דברים.
הוא לא רק...
לפעמים אתה מגיע לאיזה תופעה אצל אנשים זקנים, צריך פעם להתפלל שאנחנו, כשנהיה בגיל הזה,
אז הקדוש ברוך הוא יציל אותנו מכל ה...
נכון?
לפעמים אתה מגיע למישהו, והוא כבר לא לגמרי איתנו, אז הוא משהו מספר לך מה הוא עשה,
אתה נמצא עכשיו היום איתו,
וכל השיחה שלו זה, תקשיב, אני לפני 50 שנה עשיתי את זה, ולפני 40 שנה עשיתי את זה, ולפני... טוב, מה עכשיו זה? בוא נדבר מה אתה עושה היום. לא,
הכל זה הולך אל אהבה.
עם ישראל זה רק עם של עבר, עבריינים, מה היה פעם, ומה...
זה מה שהיה לנו בגלות, והיה נראה שזה דבר מאוד מאוד מוזר, כי זה רק התרפקות על העבר חסרת פשר,
והנה מתברר שזה לא התרפקות על העבר,
אלא זה חי וקיים.
החגים קיים...
חיים וקיימים.
עם ישראל חי וקיים, זה קורה בזכות הדבר הזה.
התנ״ך פשוט קם ועולה, וכתבות הנבואות אחת לקראת השנייה מתממשות.
לא לפי איזה סדר רגיל, אבל...
ופתאום אתה מבין, וואו, זה קורה.
זאת רוח אחת, רוח חדשה אחת.
טוב,
רוח חדשה שנייה, זה מה שהזוהר אומר,
רוח חדשה שנייה
באה לידי ביטוי בשפת אמת,
בפרשת אמור וגם בפרשת קדושים, זה אחד בקדושים ואחד באמור.
רבותיי, ה' באייר תשח' היה יום שישי ערב שבת קודש אמור.
כלומר, לפניו
זה שבת קדושים,
ואחריו, מיד צמוד אליו, זה שבת
אמור.
עכשיו אתם יודעים שתורת הזמן היהודית קוראים לה זמן זמן כי הזמן מזמן תכונות לתוכו.
יש, הזמן יש לו.
אז השפת אמת למרות שהוא חי לפני 200 שנה בערך
ועדיין לא הייתה מדינת ישראל וגם לא הייתה ציונות אפילו.
הוא מרגיש שמשהו קורה בזמן הזה.
ולכן בדיבורים של השפת אמת על פרשת אמור וקדושים הוא מדבר על נקודה מאוד מאוד מסוימת שקשורה לרצף ה...
לצמידות בין יום הזיכרון ליום העצמאות.
אני רוצה קודם כל להגיד את הפשר של הצמידות הזאתי, ואחרי זה קצת ללמוד את השפת אמת.
יום הזיכרון ויום ארצות הם ימים צמודים.
זה חוק שתוקן ב-1951,
לעשות את יום הזיכרון, וסיימו את זה לבית יום העצמאות, אז התלבטו מה לעשות,
ובסוף זה מה שהחליטו.
ד' באייר יום הזיכרון, ד' באייר זה גם יום נפילת גוש עציון,
ו-ה' באייר יום הכרזת המדינה זה יום העצמאות.
למרות שב-ABR עצמו בתש״ח לא היה לא שמחות ולא ריקודים ולא צהלות אלא היה מלחמה אבל זה היום.
עכשיו מה מערכות היחסים בין הימים הללו?
מה מערכות היחסים? אז אתה יכול להגיד שמע
רצינו להקים מדינה
מהתנועה הציונית וכולי וכשאתה רוצה להקים מדינה אז יש גם מתנגדים
ונלחמים בנו,
בין אם זה הערבים,
ערביי ארץ ישראל,
או בין אם זה הצבאות ערב,
או קאוקג'י, או עבד אל-קאדר חוסייני, כל אחד עם הזה שלו.
נלחמים בך, אתה צריך לקום ולהגן על עצמך, נופלים אנשים, ולכן, יום הזיכרון.
כלומר, המטרה היא הקמת מדינה. בדרך, אין כובשים את ההר
אם אין קבר במורד.
ככה אומרים.
אין כובשים את ההר אם אין קבר במורד. אף אחד לא ימין לך.
אין מקבלים מדינה על מגע של כסף.
מי אמר?
חיים ויצמן אמר את זה. הם מקבלים מדינה על מגש הכסף, ואז אלטרון כתב את השיר הידוע,
מגש הכסף.
כן, שרואים שני, כאילו,
נכון, שני נערים,
ואין ידוע,
שני נערים נוטפי, נער ונערה נוטפי תללי נעורים עבריים,
ואין ידוע אם חיים הם או אם ירויים.
נכון?
ובסוף הם מגישים, מי אתם? אנחנו מגש הכסף, עליו
הוקמה מדינת ישראל,
והם נפלו לרגלות הדגל והשאר יסופר בתולדות ישראל.
טוב,
למרות שחמישים אחוז מהלוחמים במלחמת השחרור לא היו נוטפי תלילים נאורים עבריים, אולי אפילו לא דיברו עברית,
אלא היו עולים חדשים, אבל זה הסיפור.
אז בסדר?
אז
זו אפשרות אחת.
אני רוצה להציע אפשרות אחרת.
אנחנו נחרבנו בפעם הקודמת שהייתה כאן מדינה בגלל שנאת חינם.
איך נוצרת שנאת חינם? סתם אני שונא את משה, סתם אני שונא את יעקב, בלי סיבה, אבל ברור שזה לא ככה.
שנאת חינם נוצרת כששתי קבוצות בטוחות שהן צודקות,
כל אחד בטוח שהוא צודק,
ואז הוא אומר, אני צודק, מה אכפת לי ממנו?
הוא לא בעיה שלי, אני לא...
ואז אתה מתחיל לדאוג רק לעצמך.
אני דואג לקבוצה שלי, אנחנו צודקים, הוא שילך לכל הרוחות.
וזה בעצם היה המאבק בתוך ירושלים שהחריב את המדינה.
רק כשתחזור חזרה המדרגה של אהבת חינם,
אהבת חינם זה אומר שאני דואג לא רק לעצמי אלא אני דואג באותה מידה ובאותה עוצמה למי שלא ראיתי מעולם, לא הכרתי מעולם, לא פגשתי מעולם, אני לא מדבר את השפה שלו, אני לא יודע איך הוא נראה ואני מוכן למות בשבילו,
לא פחות מזה.
כשתחזור המדרגה הזאת נהיה ראויים להקמת מדינה.
זה האירוע.
כששש מאות אלף יהודים יגידו אנחנו מקימים
מדינה בשביל עשרה מיליון יהודים שלא פה אנחנו לא מקימים מדינה בשביל מי שפה גם אבל אנחנו מקימים מדינה בשביל העם היהודי בשביל עד עשרה מיליון יהודים או יותר שבכלל נמצאים פה כדי שיבואו לכאן חלק בתימן חלק באתיופיה חלק במרוקו חלק בפולין חלק בכל אחד יבואו רגע אבל כשיבואו יהיה לכם פה יותר דפוק אתם תצטרכו להצטופף לא יהיה לכם מספיק אוכל אתם תצטרכו להיות באוהלים תבואו יהיה בסדר תבואו תבואו נצטופף ביחד נסבול ביחד העיקר תבואו כשתחזור המדרגה הזאת שבו אתה
אתה מוכן להילחם עבור מישהו שמעולם לא ראית, לא הכרת, אבל בגלל שהוא אח שלך, מדרגת אהבת חינם.
זאת המדרגה הכללית שהתחדשה בעם ישראל, זאת קדושת הכלל, ואז אתה נעשה ראוי להקמת מדינה.
כלומר, מדינת ישראל, יום העצמאות, הוא תוצאה של הרוח של יום הזיכרון.
ביום הזיכרון התבררה הרוח הגדולה של כולנו ערבים בשביל כולם. תראו בספר שופטים,
ברק יוצא למלחמה מול סיסרא בצפון,
ודבורה שולחת לכולם לקרוא, בואו תעזרו.
ראובן יושב לו שם בנחלה שלו מעבר לים המלח, משיט תיארות שם בדוגיות בים המלח,
שורק שריקות, כן, זה דבורה אומרת, נכון? נפלגות ראובן, ראובן, גדולים חקרי לב,
למה ישבת בין המשפטיים לשמוע שריקות עדרים? הוא אומר, מה אמרת? מלחמה? למה שאני אבוא למלחמה? מה רע לי פה? הכל טוב, הכל סבבה, הכל...
אבל כשיבואו יהודים, יעלו לכאן ויגידו, אנחנו כאן נלחמים בשביל כולם,
כדי להציל את כל עם ישראל,
תתחדש המדרגה הכללית הזאת,
אז אנחנו נהיה ראויים לקבל מדינה.
זה מה שצריך לזכור ביום הזיכרון.
לא רק את זכר הנופלים בעצמם, שהוא ודאי חשוב וקדוש, ואני מזכיר לכולם שחוץ מיום הזיכרון לכל נופל יש גם את התאריך שבו הוא נפל.
שמי שמכיר,
יש לו חברים, משהו כזה, אז ודאי מאוד מאוד ראוי ונכון ללכת
לפקוד את הקבר שלהם ביום שהם נפלו וגם ביום הזיכרון.
אבל ביום הזיכרון יש קומה נוספת.
מה אנחנו זוכרים ביום הזיכרון? מה הרוח החדשה?
הרוח החדשה היא רוח של ערבות,
רוח של אהבה, רוח של כלליות,
ואין לך קדושה גדולה מזאת.
ואת זה אומר השפת אמת על הפרשות, שתי הפרשות שעוטפות את המדינה מפה ומפה. קדושים ואמור, בואו תראו.
200 שנה, לפני 200 שנה.
אומר הבן אדם השפת אמת, קדושים תהיו פרשתו נאמרה בהקל.
כתוב, נכון? דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת עליהם קדושים תהיו. למה כל?
שהם יכולים לזכות להקדושה רק על ידי הביטול לכלל ישראל.
איך נראה ביטול לכלל ישראל? אני אגיד לך איך נראה ביטול לכלל ישראל.
אני זכיתי לפני שנה וקצת
לקחת את הבן שלי לבקוו,
ועוד כמה וכמה אנשים מבני אמונות ישראל. עכשיו משום מה הוציאו את זה מהבקוו, העבירו את זה לפארק אריאל שרון, הרסו את הכול.
אתה מגיע לפארק אריאל שרון, עולה על איזה אוטובוס ולא יודע מה, אין.
בבקווים יש לך שם את הזה, אמרו שמשפצים שם בבקווים, לא יודע.
אנחנו עוד היינו בבקווים.
מגיע בחור,
גיוס כללי, אז אנחנו לא בין אישים, לא צלש, לא ריקודים, רגיל, רגיל, סטנדרטי, הכי סטנדרטי, גיוס מרס.
מגיע בחור מאיפה שמגיע,
כולו יש לו קרע בג'ינס שהוא קרע בצורה אומנותית,
בדיוק לפי מה שהוא אוהב,
עם האוזניות,
עם הפלייליסט שהוא בדיוק הכין לעצמו,
ויש לו בתיק את כל הבשמים שהוא אוהב,
ואת כל הזה, הוא כולו מסודר על עצמו.
ועם הבגדים, אתה, מהאיש איש לו, בחור בן 18, בכל מקום בעולם זה תחילת החיים, נכון, אייל?
בצרפת, בגיל 18, מה, לאן הולכים?
אה?
חופשה, הולכים ללמוד מקצוע, מסור בון, באפ-אפ-אפ, שם, וזה, נכון, וזה.
והוא מגיע,
נכנס,
שעה אחר כך שולח לך תמונה עם מדים.
ומסופר גם ככה, אה, גם מגיע עם תספורת כזה, עם התספורת שככה בדיוק, סערה, היי, ארבע במקום, ככה, עם הזה, נכון, זה, מסודר.
שעה אחר כך, מדהים, זה, גולח כולו ככה, מה?
אני עכשיו, עכשיו
אני שייך לכלל ישראל.
עכשיו אני בטל לכלל ישראל.
עכשיו אני בצבא, אני עכשיו כל-כולי מסור
למשימה אחת, זה להגן על עם ישראל.
אין לך ביטול גדול מזה.
אין ביטול יותר גדול, אין מדרגה יותר גבוהה מהדבר הזה.
תכתיב כל העדה כולם קדושים, פירוש כשהם באחדות אחת.
לכן רוב דיני פרשה זו בין אדם לחברו.
פרשת קדושים, ואהבת לרעך כמוך.
אומרים, הדרך לואהבת את השם אלוהיך עוברת בואהבת לרעך כמוך.
אבל יש לך ואהבת לרעך כמוך יותר גדול
מהרעות הצבאית?
לא סתם אחד השירים המכוננים, הידועים,
של תש״ח, מהו?
הרעות.
כבר נדברנו בינינו שאתם לא מספיק בקיאים בשירים האלו, נכון?
חיים גורי כתב
את השיר הזה, על הפלמ״ח,
נכון, על הנגב יורד ליל הסתיו ומצית כוכבים חרש חרש,
את הרוח נושב.
על זה, עננים נהרגת, כבר שנה לא הרגשנו כמעט איך עברו הזמנים בשדותינו, כבר שנה, מרבים שאינם כבר בינינו,
איך נזכור את כולם, מתייפה הבלורית והתואר, כי רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח.
אהבה מקודשת בדם,
התשוב היא בינינו לפרוח.
זה בית ראשון. בית שני,
הרעות נסענוך בלי מילים.
אפורה איומה וקודרת מלילות האימה הגדולים עד מלילות האימה הגדולים עד נותרת משהו למשמרת.
אני בעצמי לא זוכר.
בסדר?
הרעות, החברות, ההקרבה,
כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם הדבר הזה.
אומר השפת אמת.
וגם כשבני ישראל יום אחד אין יד הרשעים שולטת בהם ונבדלים מהם.
ועל ידי זה,
זה שורה קדושה בישראל ואנחנו מבקשים לקדשנו במצוותיך
כי על ידי המצוות מתחברים הרמח איברים לזכות לבחינת האחדות ואז יש קדושה.
אבל קדושת הכלל ישראל הוא גבוה ביותר.
יותר מקדושת המצוות.
כשאדם אומר לשם איחוד קודש אבריכו השכינתם בשם כל ישראל והוא הולך
על מנת להגן על כל אחד ואחד מעמו ישראל והוא בכלל גר בקרית גת ושולחים אותו לקו בלבנון מה אני עכשיו שייך לעם ישראל
הוא נמצא במדרגה הכי גבוהה, הכי קדושה.
אז זה גם כן רוח חדשה, רוח חדשה של כלליות.
לא היה, זה לא היה. הרוח הקודמת הייתה רוח של פרטיות, רוח שבה כל אחד דאג רק לעצמו, וזה פירק את המדינה הקודמת.
יצאנו לגלות, ופתאום התחילה להתעורר כל המהות של התנועה הציונית, רק שתבינו,
כל המהות של התנועה הציונית זה האמירה,
אנחנו, קמה תנועה שאומרת, אנחנו רוצים לדאוג לכל עם ישראל.
כל עם ישראל, בכל העולם, לא רק כאלה שנמצאים פה.
בנייך מרחוק יבואו, לאלה שברוסיה, לאלה שבאתיופיה, לאלה שבאיראן, לאלה שבתימן, לכולם נביא לכאן.
שים דבר עצום הדבר הזה.
אז אומר השפת אמת,
אבל קדושת הכלל ישראל הוא הגבוה ביותר, ולכן כנסייה שהיא לשם שמיים שפה להתקיים.
שחד עליה שם שמיים וקדושה שורה הבאה. וזה עיקר הגלות,
מה שהן יכולים להתאחד,
על זה שנתפזרנו בין הרשעים.
כן?
אז לא יכולים להתאחד.
והם מעכבים את הקדושה,
שהם יכולים לשרות בישראל על ידם.
וכן משמעות הגמרא במסכת, זו הייתה מסכת גיטי, נראה לי.
בישלם הבית ראשון חרב, למה?
כי היה בהם עבודה זרה, גילוי הרעות, תשפיכו דמים.
אבל בית שני שהיו חסידים,
למה חרב, אומרת הגמרא, בגלל שנאת חינם.
אם כן, אם היה רק עונש לגודל החטא,
מה אמרו שחסידים היו?
מה קשר לשם חסידים?
רק ששנאת חינם היא סיבה בעצם,
אפשר להיות הקדושה כשחסר האחדות ואינו מצד עונש עוצם אחרת כלומר הם יכולים להיות חסידים וצדיקים אבל יש ביניהם פירוד לא תהיה עליהם שכינה זה לא עונש
זה פשוט מציאות אין קדושה לא שורה במקום של פירוד
אז אנחנו נמצאים כאן היום אתם יודעים בפודקאסט המצוין נמצאת אתיופיה
שאני מרבה להזכיר אותו אז באחת הפעמים
הם הוציאו יהודים צהר הוציאו יהודים מאתיופיה ואז זה נפסק
והיה אפשר להוציא אותם רק באמצעות האמריקאים.
אז ביקשו מחיל האוויר האמריקאי שיביא לפה מטוסים שלו כדי שכאילו הם יוכלו...
אז האמריקאים הסכימו.
נחתו פה שלושה הרקולסים במצפה רמון.
אז מפקד המבצע הישראלי אמר להם, למה הבאתם שלושה?
יש לנו בסך הכל 240 חבר'ה שנשארו שם, למטוס אחד דוחפים אותם.
האמריקאים אומרים,
אבל בספר מטוס כתוב שנכנסים שמונים בכל מטוס.
אז ביי דה בוק, אין אפשרות, זהו.
אומרים ביי דה בוק, אז מפרקים כיסאות, מכניסים. לא, לא, שמונים,
כפול שלוש, עשרים וארבע, מאתיים ארבעים,
הביאו שלושה מטוסים.
טוב, בסדר.
בדרך לשם, מפקד הטייסת היה אפרו-אמריקאי.
אז הוא אמר למפקד הטייסת הישראלי, הוא אמר לו, תקשיב,
אתם העם היחיד בהיסטוריה
שטס לאפריקה כדי להוציא משם אנשים למטרת חירות ולא למטרת עבדות.
הרי בדרך כלל האדם הלבן שהגיע לאפריקה זה היה כדי לקחת משם אנשים ולמכור אותם לעבדות.
אתם היחידים שעושים את הדרך הזאת כדי להביא אנשים לחירות.
איזה ערבות,
איזה אהבה, איזה הדדיות.
זה מדרגת הכלל.
אז כשזה מתחדש, זה הרוח החדשה.
הרוח החדשה אומרת שאנחנו נמצאים בזמן ובעידן שבו
עם ישראל כולו דוהה בכולו.
וזה מתפוצץ בכל הכיוונים, גם בתרומת כליה,
שעכשיו היא מקבלת את פרס ישראל.
מה הדבר הזה, אדם הולך, ותשמע, יש לי כליה מיותרת, חסר לך כליה?
כבודו רוצה כליה, נבצע.
וגם בעוד דברים.
וזה בקדושים,
ובפרשת אמור,
אמור זה ראשי תיבות, אור, מים ורקיע,
כן, שזה ממש ערב שבת, ארבע אחר הצהריים הוכרזה המדינה,
פחות מ-12 שעות, כמה שעות אחר כך כבר קראו בתורה פרשת אמור.
אז מה כתוב בפרשת אמור? כתוב ונקדשתי בתוך בני ישראל.
חז״ל פירשו למסור עצמו על קדושת השם יתברך.
מהמילים ונקדשתי בתוך בני ישראל לומדים את החיוב
לקידוש השם, ייהרג ואל יעבור בחלק מהעבירות.
אומר השפת אמת פירוש עיקר הקדושה תוך בני ישראל דווקא.
מה עיקר הקדושה?
להיות עם כולם.
וכמו שאמרו חז״ל, עולם יראה אדם עצמו כאילו קדוש אמור בתוך מאה. וזאת הקדושה אי אפשר להגיש רק במסירות נפש.
יש לכם, תראו, תמיד הייתה מסירות נפש בעם ישראל,
תמיד הייתה.
אבל
מסירות נפש, אתה עולה על המוקד,
או נתלה, או לא יודע מה, דבר אחד.
במסירות נפש אתה רץ מול הכדורים כדי לחלץ את החבר שלך מתחת אש,
או שאתה נוסע, טס לאנטבה כדי לחלץ חטופים,
או שאתה עושה איזה מבצע כדי לפגוע באוהב, זה מסירות נפש מסוג אחר לגמרי. זה מסירות נפש, זה מסירות נפש,
אבל אנחנו היינו במסירות נפש של קדימה.
מישהו אמר לי משהו מאוד יפה בהמנון,
קול עוד בלב הפנימה, נפש יהודיה ומיהו, אלפאתי מזרח, קדימה,
עין לציון צופיה.
אז קדימה זה כאילו אלפאתי מזרח, מזרח זה קדם.
אבל מישהו אמר לי, לא, אלפאתי מזרח, קדימה, קדימה יסתער, מה זה קדימה?
אתה רואה את המזרח?
קדימה אליו, תגיע אליו.
אז
מסירות נפש.
וגם להכניס עצמו תוך כללות ישראל,
וגם על ידי הביטול לכללות ישראל,
יכולים לזכות למסירות נפש.
כשאדם מבטל עצמו לכלל ישראל.
מבטל לגמרי.
יש יהודי חשוב, קראו לו שאול אביגור, זיכרונו לברכה.
הוא היה ראש המוסד לעלייה ב' הרבה שנים.
והוא היה מעורב בהמון המון המון דברים, אבל תמיד מאחורי הקלעים. הספר שיצא עליו נקרא עלום ונוכח בכל.
זה הספר על שאול אביגור.
הוא עסק באחת המלאכות החשובות ביותר ב-48',
וזה לרכוש נשק,
כי פשוט
להתמודד מול ערביי ישראל, ארץ ישראל זה דבר אחד, אבל איך שאחוזי המדינה פרצו לכאן
צבאות ערב, עם תותחים, עם מטוסים, עם טנקים,
והיה חייב לקנות נשק.
זו הייתה משימה עליונה בחשיבותה.
אז בספר הזה כתוב שהוא היה בחוץ לארץ, הוא לא היה בארץ, ואשתו אומרת לו, תחזור לארץ, מתחילה כאן מלחמה, היה להם בן אחד,
והבן גור קראו לו, גור.
שאול אביגור, השם שלו היה שאול מאירוב.
אומרת לו, מגייסים אותו, בוא תיפרד מהילד, הוא אומר לה, אני לא יכול.
אני לא יכול.
אני עסוק, אי אפשר.
ואז היא אומרת לו, הוא כבר יצא לקרב, הקרבות קשים, אומר לה, אני לא יכול.
שבוע אחר כך אומרת לו, הילד נהרג,
תבוא ללוויה.
הוא אומר לה, אני לא יכול.
אני עסוק במשימה חמורה של קניית נשק.
על הקבר, היא אמרה, אימא, קראו לה שרה,
ילדתי לבד, גידלתי לבד ואני קוברת לבד.
זו תקופה, כי אין משפחה, אני עכשיו כולי כלל ישראל.
אחרי זה הוא חזר,
הוא שינה את שם המשפחה שלו לאביגור על שם הבן שלו והוא הוריד טיפה את הפעילות.
אז הוא אומר,
אספת אמת,
וזו הקדושה אי אפשר להרגיש רק במסירות נפש וגם להכניס את עצמו תוך כללות ישראל, גם על ידי הביטוי לכללות ישראל, יכולים למסירות נפש.
כמו שאמרו חז״ל, שהמצווה בעשרה נקרע תוך בני ישראל.
כי הנהגת בני ישראל למעלה מן הטבע.
מה אתם אומרים, הקמת מדינת ישראל זה נס או טבע?
אל תגידו נס, כי אנשים מסרו את הנס הזה.
אפשר להגיד שדבר כזה קרה בצורה טבעית?
איך טבעית?
זה טבעי.
600 אלף יקלטו מיליון וחצי ותוך כדי יילחמו ותוך כדי... איזה נס? זה הכול נס.
זה נקרא טנדו.
כתוב בגמרא, טו למי טו טנדו מלמי טו הרמלו. טנדו זה גם ריקוד קצת, כמו טנגו, טנדו.
טנדו, טן זה טת נו. טבע נס.
זה טבע שהנס בתוכו.
מתי זוכים לזה?
אם אתה אדם פרטי, לא תקבל את זה.
אם אתה מתרומם למדרגת כללות ישראל,
הוא, אתה יודע, מה צפוי לך, כמה ישועות, כמה חסדים, כמה שפע, כמה דברים, הכל הכל.
תתאמץ, הקדוש ברוך הוא יגלה את זה דרכך.
תחפור גז, תגלה ארבעה מאגרים.
כי הנהגת בני ישראל למעלה מן הטבע.
ולכן בכוח בני ישראל לעשות נגד הטבע. רבותיי, להכריז על המדינה ב-A, B, R זה לא היה לכם אשליה, זה היה נגד הטבע.
יגאל ידין, שהיה קצין המבצעים של ההגנה,
קראו לו, אתם איתי, כן?
מעניין אתכם?
אתם בעניינים, נכון?
אתם חמים.
הבעיה שאני יכול לדבר.
יגאל ידין, היה קצין המבצעים של ההגנה, קוראים לו למועצת העם, להגיד לו, תגיד, מה הסיכוי?
מכריזים על מדינה, העסק הזה עומד או לא עומד?
הוא אמר, 50%. 50% 50%. עכשיו בואו אני אגיד לכם סוד קטן, אם אתה צריך לעשות ניתוח באצבע של הרגל,
סתם ציפורן וזה, ו-50-50 אף אחד לא ייגע לך ברגל,
באצבע, אף אחד לא ייגע, בטח לא בלב.
בטח לא בלב.
ניתוחים, אתה הולך 80% הצלחה, 90% הצלחה, זה אתה הולך.
אבל 50-50 לא נוגעים.
מה אתה,
בן גוריון אמר 50-50,
יחד עם רוח העם,
יכול נכון נעשה וגם נצליח.
50-50 זה לא דרך הטבע,
גם בגדיונית זה לא דרך הטבע, על מי אתה...
הרי אין, אין, בפועל ממש אין לא תותחים, אין, יגיעו, יגיעו,
בעזרת השם יגיעו.
לכן בכוח בני ישראל לעשות נגד הטבע וממילא הטבע מתבטל בעבורם.
הטבע מתבטל.
תקום כאן מדינה.
הטבע יתיישר, ארץ ישראל תתחיל להתיישר, פתאום תתחיל להצמיח, כל מיני דברים.
זה הכל השפת אמת כותב, זה שפת אמת לערב הקמת המדינה, ממש.
זה שכתוב, אני אשם מקדישכם ומוציא אתכם מארץ מצרים, לכן ביכולתכם למסור נפשכם על קדושת שמי.
פירוש כפי מה שאדם מוסר, נפשו לאשר יתברך,
כך מתבטא לטבע בעבורו ומעורר ניסי יציאת מצרים. אז דיברנו על רוח חדשה, נכון?
אז אמרנו, רוח חדשה אחת, רוחו של משיח,
רוח חדשה אחת, זה רוח חדשה של...
אמרנו שבעצם עם ישראל קם לתחייה, הבעל חזר הביתה.
מה שהיה נראה כאנדרטאות,
מה שהיה נראה כמו האישה המשוגעת, התברר שהיא צדקה כל הדרך, ואנחנו האמת, וכולם שקרנים מסביבנו.
וחזרנו בגדול, וכל החגים פתאום... כמו שאמרנו, הכותרת, התנ״ך, לא ספר שהיה,
נוסטלגיה, ספר היסטוריה,
אלא ספר שהיה, עווה ויהיה, אנחנו בתוכו, ענקנו התנ״ך.
זה רוח חדשה אחת, רוחו של משיח.
רוח חדשה שנייה, הרוח הכללית שחזרה אלינו.
שאנחנו פתאום כולם דואגים לכולם, כל עם ישראל כולם, זה לא היה, בפעם הקודמת זה לא היה וזה פירק אותנו.
והרוח החדשה האחרונה מופיעה כאן בפסוקים,
זו הרוח, גם היא קשורה לרוחו של משיח,
שמעבירה אותנו מעולם של נס לעולם של טבע.
איך תהיה הגאולה?
המון המון שנים עם ישראל אמר, הגאולה, נס, הקדוש ברוך הוא יודע לעשות ניסים, הקוספוקוס.
ופתאום אישורה חדשה שאומרת, מה פתאום נס?
שום נס, אנחנו נעשה את זה.
אנחנו, בכוחנו. הקדוש ברוך הוא יעזור וייתן את זה, אבל אנחנו נבנה, נכון? יש את השירים, יבנה יבנה, הכל שירים רוסים.
יבנה יבנה הבית בתל אביב,
יבנה יבנה הבית,
אנחנו תל אביב, נבנה תל אביב.
אמרנו רבנים ונבנה תל אביב, נכון?
אני אשאיר לכם שיר, נראה מי מכיר את השיר ומי יודע מה המילים.
אנו נהיה הראשונים כך אמרנו אכל אך אכל אך. מכירים?
מכירים את השיר הזה?
משה, אתה מכיר, לא?
יפה.
צגי, אתה מכיר?
שיר הוא שיר.
כן, אנו נהיה הראשונים כך אמרנו אכל אך אכל אך אנו נהיה בין הבונים
נטע מטר נטענך, מי יודע מה זה?
מה זה?
נטע מטר נטענך, מה זה?
כשהייתי ילד קטן היינו שרים את זה, נטע נטע נטע, היינו כאן.
כשעושים שביל,
השביל צריך לצאת ישר,
אתה לוקח, נועץ שני ברזלים ומותח מיתר, נט,
תטה את המיתר,
נט ענך, ענך זה הפלס,
ענך.
נטע מיתר נט ענך, נכון?
ויש לזה שיר הזה עוד בתים,
כל העולם הודיעה שאין עוד.
אנו קמנו לעבוד, לעבוד, נכון?
יש שם כל מיבטים כאלה.
מה?
נח צוף קיר להב נגיר, נח צוף הר להב נגיר. כאילו שיר כזה, שיר של גדוד העבודה בעלייה השלישית.
אנחנו נעשה, אנחנו נבנה, אנחנו ניקח אחריות, וזה מה שאומר כאן הנביא יחזקאל.
כה אמר אדוני אלוהים ביום תארי אתכם מכל עוונותיכם
והושבתי את הערים ונבנוי חורבות והארץ הנשמה תעבד תחת אשר הייתה שממה לעיני כל עובר ואמרו, מי אמרו?
מי יגיד?
מי?
הגויים יגידו, הם יבואו לפה ויגידו, תראו מה זה עם ישראל
ואמרו הארץ על הזו הנשמה הייתה כגן עדן והערים החורבות והנשמות הנהרסות בצורות ישבו וידעו הגויים אשר יישארו סביבותיכם
כי אני אדוני בניתי הנהרסות נתתי הנשמה אני אדוני דיברתי ועשיתי הרוח השלישית הרוח החדשה שלי זה רוח המעשית
שאתה אומר היהודים יגיעו לכאן אם נשלח להם אוניות ונעלה אותם על ספינות ונביא אותם לפה הם יבואו
אם נבנה ערים אז הם יתיישבו
אתה עושה, הקדוש ברוך הוא שופך על זה אין סוף סייעתא דשמיא, אבל זה רוח חדשה מעולם של נס.
איך זה יהיה? אנחנו נבוא על כנפי נשרים, ויהיה פה עצים, ויהיה פה דולרים ייפלו מהשמיים, ונלך על מרצפות מזהב, וכל מיני דברים כאלה, שזה החזיק אותנו בחיים בגלות.
פתאום יש איזו רוח אחרת שאומרת
צריך לעשות את זה.
וכך אמר הרצל, הרצל אמר, בבאזל הקמתי את מדינת היהודים. כלומר, הוא הסביר,
נתתי בראש של היהודים את הרעיון שמדינה ליהודים זה דבר מעשי,
דבר פרקטי, שמשיח זה משהו מעשי,
זה לא איזו אוטופיה.
אה, עוד לא שמים לב לזה, אומר הרצל ב-1897,
בעוד 40 שנה לכל היותר 50 יכירו בכך כולם.
50 שנה אחר כך קמה המדינה.
אחרי זה,
ב-47' זה החלטת האומות המאוחדות, וב-48', חצי שנה אחר כך,
המדינה קמה.
זו הרוח החדשה שאנחנו בתוכה, ולשאלה שאיתה פתחנו, מהו מעמד הנפש שצריך להיות ביום העצמאות,
הוא מעמד נפש של,
אני אומר אותו בצורה הכי פשוטה,
אנחנו בתוך אירוע תנכי.
זה הכול. אנחנו בתוך אירוע תנכי. אנחנו עכשיו כותבים את הספר ה-25 בתנ״ך.
נא להתנהג בהתאם.
נא להיות ברוממות.
נא להיות בגודל, בכל הזה. אני מסיים בדבר הזה, ואני יכול לדבר על זה באמת.
תראו, כל בית בישראל, אני מקווה,
תולה דגל לקראת יום העצמאות, נכון? תולים דגל, עומדים למרפסת, תולים.
לפני כמה שנים אנחנו ייסדנו את הדבר הזה אצלנו בבית.
אני לא תולה דגל ככה סתם.
אלפיים שנה חיכינו לדגל,
המשפחה, אני קורא לכולנו למרפסת, מעמיד אותם בשורה.
רבותיי, טקס ליאת הדגל, משפחת ורד,
עמוד נוח, עמוד דום, עמוד נוח, עמוד דום.
אני מביא את החליל,
עושה טי טי טי טי טי טי טרם טרם טרם טרם טרם וזה
זולמים את הדגל, יורמים עם התקווה,
שנה גם טיפה קצת מיהרתי וזה, יום שישי, אז הילדים אמרו לי, אבא, מה זה, רגע, רגע, שנייה, רגע, תביא את החליל,
עצרו אותי הילדים, אמרו לי, עושים טקס, צילמו את זה.
כן, טקס הוא מביע את הרוממות, את הרוח העצומה והחדבסה שאנחנו בתוכה.
לא להתרגל, רק שלא להתרגל.
שנזכה
בתוך הימים הגדולים האלו להתמלא בגודל בעצמנו.
אמן ואמן.
