טוב רבותיי שלום וברכה לכולם אנחנו לומדים כאן ספר
יהושע נבואות שהוצרכו לדורות והגענו בפעם הקודמת
לפרק ח' פסוק ל ברשותכם נקרא את
הפסוקים עוד פעם אז יבנה יהושע מזבח
לאדוני אלוהי ישראל בהר עיבל,
כאשר ציווה משה עבד אדוני
את בני ישראל, ככתוב בספר תורת משה,
מזבח אבנים שלמות.
בסדר?
פרק ח' פסוק ל' אמרנו.
אשר לא יניף עליהם ברזל ויעלו עליו עולות לאדוני ויזבחו שלמים
ויכתוב שם על האבנים את משנה
תורת משה אשר כתב לפני בני
ישראל וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושפטיו עמדים מזה ומזה לארון
נגד הכהנים הלוים נשאי ארון ברית אדוני כגר כאזרח,
חציו אל מול הר גריזים וחציו אל מול הר עיבל,
כאשר ציווה משה עבד אדוני לברך את העם בראשונה.
ואחריכן קרא את כל דברי התורה והברכה והקללה,
ככל הכתוב בספר התורה לא היה דבר
מכל אשר ציווה משה אשר לא
קרא יהושע נגד כל קהל ישראל הנשים והטף והגר ההלך בקרבם.
עד כאן הפסוקים.
בפעם שעברה עמדנו היטב על הפסוקים האלו שהם קצת
אפשר לומר מתאים.
כי הם מתארים פה מעמד אחד זורם,
כאילו זה בעצם,
קראנו כאן כמה פסוקים,
זה הכל כאן,
לכאורה מתואר כאן מעמד אחד,
בעוד שבעצם למעשה מתוארים פה שני מעמדות שונים בתכלית,
גם בתכלית שלהם,
גם בזמן שהם היו אמורים להתבצע,
וגם אפילו במיקום שלהם.
אז אנחנו נצטרך לשאול את עצמנו,
א', מה הם שני המעמדות הללו,
מה תכליתם,
ואחרי שנבין את זה,
נצטרך לשאול את עצמנו,
אז למה זה כתוב כאן,
בספר יהושע,
למה דווקא המיקום מופיע כאן,
בסדר?
אז לצורך כך הייתי מבקש מכולכם,
ללא יוצא מן הכלל ממש,
כאיש אחד חברים, לפתוח בספר דברים,
בפרק...
פרק
כ"ז
בסדר?
אתם איתי?
בסדר, פרק כ"ז
כאן, בפרק הזה, מרוכזים
שני המעמדים הללו, שני המעמדים.
מעמד ראשון.
ואני מבקש עוד פעם,
בואו ננסה ללמוד את פשוטו של מקרא,
ולהבין מה כתוב.
תנסו רגע להתעלם מידיעות קודמות שלכם,
ננסה להבין מה כתוב,
מה משה רבנו אומר לנו.
בסדר?
אחרי זה ננסה כמובן לחבר את זה עם דברי חז"ל ועוד.
מזקני ישראל לטעון לאמור
אשר אנוכי מצווה אתכם היום
והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר
אדוני אלוהיך נותן לך והקמותה לך אבנים גדולות
וסדת אותם בסיד.
כבר למדנו שיש כאן
קביעת זמן מוחלטת.
מתי אמור להתרחש הדבר הזה?
ביום שעוברים את הירדן.
נקודה.
טוב, עדיין לא הבנו מה אמור להתרחש.
לסוד אותם בסיד
וכתבת עליהם את כל דברי התורה הזאת
בעבורך למען אשר תבוא אל הארץ אשר
אדוני אלוהיך נותן לך ארץ זבת חלב
אדוני אלוהי אבותיך לך
אז אנחנו עוד פעם עדיין לא יודעים
מה בדיוק צריך לעשות אבל אנחנו מבינים
שצריך לעשות משהו
ביום שעוברים את הירדן והמשהו הזה הוא זה שיאפשר לנו מה?
לרשת את הארץ תודה רבה
עדיין מה?
אז התורה,
כמו שהכתוב מרחיב, תורה מרחיבה,
והיה בעובריכם את הירדן,
תקימו את האבנים האלה אשר אנוכי מצווה אתכם היום בהר עיבל,
וסדתה אותם בסיד.
למה הר עיבל?
מפני ש...
הר עיבל הוא נקודת ציון מאוד מאוד בולטת וגבוהה בלב הארץ,
במרכז הארץ.
וכשאתה מקים על הר עיבל מזבח גדול,
והאבנים הם מסודות בסיד,
זה אומר שהמבנה הזה שמקימים אותה,
כשהשמש תזרח,
הוא יסנוור וינצנץ ולא יהיה מי שיפספס אותו.
וגם כשהשמש תשקע,
מפני שהר עיבל נמצא על דרך שנקראת דרך מבוא השמש.
כלומר,
זה דרך גבוהה שבה אתה רואה את השמש באה,
איך שלא לפרש מה זה השמש באה,
האם זו זריחה או שקיעה,
אתה תראה את הזריחה ואת השקיעה בצורה המעולה ביותר,
כי אתה נמצא על נקודת גובה וכולי,
בסדר?
כלומר,
אף אחד לא יפספס את זה,
זה יהיה איזה משהו,
זה לא איזה מזבחון קטן,
שאף אחד לא יודע איפה הוא זה,
זה יהיה משהו ענק גדול,
צבוע בצבע לבן בוהק,
שיראו אותו מכל עבר.
אני רק,
אל תדפדפו,
אתם לא צריכים לדפדף,
אני אעשה לכם את העבודה במקומכם.
אני רק מזכיר שהמעמד הזה, סליחה,
הר גריזים ועיבל מתואר בתחילת פרשת ראה,
כנמצא בעבר הירדן,
אחרי דרך מבוא השמש,
בארץ הכנעני,
מול הגלגל אצל אלוני מורה.
טוב, עדיין לא הבנו מה תוכן המעמד הזה,
אז אני חוזר לפסוקים.
ובנית שם מזבח לאדוני אלוהיך,
לא תניף עליהם ברזל.
זה קצת
מוזר בהקשר של מלחמה.
עומדת להגיע,
הרי יהושע נכנס לארץ ישראל כדי להילחם.
הוא צריך לראות מזבח,
והמזבח הזה, כמו ההלכות שנאמרות על בית המקדש,
שבית המקדש אי אפשר לעשות את המזבח מאבני ברזל,
אותו דבר גם יהיה כאן.
אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלוהיך,
והעלתה עליו עולות ל' אלוהיך.
וזבחת שלמים ואכלת שם, ושמחת לפני ה' אלוהיך,
וסוף סוף אנחנו מבינים מה הולך לקרות,
וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב.
או, סוף סוף הבנו.
חז"ל אומר,
אומרים כאן,
כל דברי התורה,
האם את כל חמישה חומשי תורה?
לא.
פרשנים כאן דנים מה בדיוק רוצים, כנראה חלקים, מה?
המילה המחלוקת היא תמיד נכונה.
מה שכנראה מדובר כאן,
זה...
חלקים נבחרים מספר דברים כי ספר דברים יש בתוכו גם
סקירה היסטורית של עם ישראל מיציאת מצרים אפילו קצת לפני
ועד אלינו וגם למה באנו לכאן וכן על זה הדרך כלומר
כלומר אם אני מנסה לסכם את המעמד הזה
הוא
הוא בעצם
זה הולך ככה איך אני אנסח את זה בצורה הכי הכי טובה
עם ישראל,
בכניסתו לארץ ישראל,
מחויב לרמה מוסרית מאוד מאוד גבוהה.
אנחנו לא חבורת שודדים שבאים פה עכשיו
לכבוש איזה ארץ שאין לנו איפה להיות.
בסדר?
לא.
אנחנו קודם כל חוזרים אל ארץ אבותינו, נכון?
היו כאן אברהם, יצחק ויעקב.
ארץ שהובטחה לנו על ידי הקדוש ברוך הוא
כמה וכמה פעמים.
אבל בארץ הזאת גרים אנשים.
כרגע.
ושאלה מה היחס אליהם.
אז האנשים הללו שגרים כאן בארץ,
ואולי הם לא אשמים,
לא עשו שום דבר רע,
מגיע להם אפשרות בחירה אמיתית.
הם יכולים לבחור בין שלוש אפשרויות.
אפשרות אחת,
ללכת מכאן.
תגיד,
אוקיי,
לא מתאים לי,
יש לי את דובאי,
את איחוד האמירויות,
את אבו דאבי,
אני אלך לשמה.
הולך להיות שם.
אפשרות אחת, תלכו.
אפשרות שנייה זה להילחם.
אפשרות שלישית המעניינת מכולם זה להישאר במקום.
אף אחד לא ייגע לך בנחלה, תישאר באדמה שלך.
אבל בוא תבין מי מגיע לכאן.
הגיע לכאן עם ישראל,
אנחנו כאן הבעלים,
הארץ הובטחה לנו,
לא הייתה כאן שום ישות מדינית לפנינו,
אין פה איזה מדינה קיימת.
היו כאן 31 מלכים ו31 כל מיני ערים כאלו,
והם יכולים גם להישאר במקומם.
אנחנו לא אמורים, אם הם...
אתם חייבים לקבל עליכם את
מרות של העם הזה ואת
שבע מצוות בני נוח.
זו הדרישה.
האם זו דרישה מופרזת, מוגזמת?
זאת אומרת,
זו דרישה מופרזת מוגזמת,
לשלם מיסים לריבון,
ולהתנהג בצורה מוסרית, אלמנטרית, בסיסית,
שזה שבע מצוות בני נוח,
לא לגנוב,
לא לגזול,
לא לרצוח,
להיות כפוף למערכת משפטית, שאפילו אתה תקים,
לכבד את האמונה, ברכת השם, לא להיות
אכזרי ולאכול עבר מן החי,
וזהו,
נכון,
אמרנו את הכל.
אז,
ולהאמין, כן, מצוות האמונה באלוהיך, לא לעבוד, כן.
זה הדברים בסיסיים ביותר.
ואם יעשו דבר הזה, הם יכולים להישאר באדמה שלהם.
זה לא מספיק.
צריך שהם יוכלו להבין את זה.
אז לכן,
כלומר,
זה על אמת,
זה לא באיזה אנחנו כאילו.
אז לכן אומר משה רבנו לעם ישראל, ברגע שתיכנסו
לארץ ישראל באותו יום,
תשלחו את מי?
את מי?
האם כל העם צריך להיות שם?
מה?
לא.
לא, כי לא כתוב כל העם,
כתוב, תעשו, לעשות איזה, תיקח גדוד מובחר,
תציין אותו באבנים הרלוונטיות,
שיעלו להרי עיבל,
יבנו שם,
בתור נציגים,
שאתה לא תיקח לשם נשים,
ילדים וכולי,
נכון?
אלא זה.
תיקח את הגדוד הזה,
הם יעלו להרי עיבל אבנים בסיד,
יקימו אותם,
יכתבו באר היטב התורה,
חזר למורים,
בשבעים לשון,
הכוונה
בכל השפות המדוברות כאן בארץ,
בכנענית,
באשורית,
באכדית,
במה שאתה רוצה,
תכתוב את הדברים הללו,
כדי שכל מי שרוצה יוכל לבוא ולקרוא.
תעשו שמה, אה, והמזבח, תבנו אותו ממה?
תבנו אותו מאבנים שלמות,
ללא ברזל, כלומר,
כלומר,
אני אגיד לכם ציטוט, תגידו לי איפה הוא כתוב.
באנו לשלום בשם כל בני האדם.
בירח.
יפה, היית שם, איך אתה יודע?
בירח,
לוחית מתכת שהשאירו באז אולדרינג והמפקד שלו ניל אמסטרונג,
שני האסטרונטים שנחתו על הירח,
הם השאירו שם לוחית.
ומה כתוב על הלוחית הזאתי?
באנו לשלום בשם כל בני האדם.
באנו לשלום.
גם עם ישראל משאיר לוחית.
יותר מלוחית, מזבח.
באנו לשלום, בלי ברזל.
בלי אבנים חתוכות, באנו לשלום,
אנחנו רוצים לעשות שלום,
תקבלו,
והדרך פתוחה,
אתם יכולים ללכת מכאן,
ותרצו להמשיך עבוד עבודה זרה,
לא פה.
אתם יכולים לעשות איתנו שלום ולקבל את מה שאנחנו דורשים,
והנה זה כתוב,
בשפה שלכם,
בזה שלכם,
תבינו מי אנחנו.
אנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב, חזרנו לארץ מולדתנו.
בסך הכל גם לא נעדרנו מכאן יותר מדי זמן,
זה לא אלפיים שנות גלות.
זו יחסית תקופה קצרה, 210 שנים,
וחלק מהשבים,
חלק באי מצרים,
אז הם ידעו להגיד איפה הסבא שלהם קבור,
בארץ ישראל.
וזה, והנה הכל מבואר היטב.
כתוב במקום בולט,
גלוי,
שלא תוכל להגיד לא ראיתי,
לא שמעתי,
כל כנעני שמרים את הראש ומסתכל בזריחה
ובשקיעה יראה את המזבח הזה מנצנץ.
וזהו,
זו הזדמנות אמיתית.
והדבר המדהים שהתורה תולה את כיבוש הארץ במעמד הזה.
כלומר,
עד שאנחנו לא נסביר את עצמנו היטב לאומות העולם שנמצאות כאן,
ונסביר להם מה ידענו,
כביכול לא ותר לנו לכבוש את הארץ כי אנחנו,
זה עלול להיחשב כמעשה לא מוסרי.
אתה מגיע לכאן ומגרש אנשים...
מה?
רבותיי,
רבותיי,
אני כל כך שמח על השאלות שלכם,
שמראות כמה המושגים מבולבלים,
כאילו בהקשר הזה.
תכף תראה,
חז"ל אומרים, באר היטב,
קודם כל תשאל את עצמך על מה התכלית של הדבר הזה,
אבל חז"ל אומרים,
באר היטב לכל לשון.
זו המטרה,
כן?
ולכן כל כך דחוף לעשות את זה ביום שיעברו את ה...
מה דחוף?
מה דחוף?
הרי זה דבר מאוד מאוד מסוכן, הרגע נכנסו.
לעכשיו לעלות להר עיבל ללב האזור הכנעני,
ודאי שאתה גם לא יכול לקחת לשם את כל העם.
זה לא היה נראה, לקחת לשם נשים וילדים.
אתה צריך לקחת לשם רק לוחמים.
התכלית
של הדבר הזה,
של הבאר היטב הזה,
התכלית זה,
כלפי אומות העולם,
ולכן זה נעשה בהר עיבל.
הרי הר עיבל אין לו שום קדושה,
זה לא איזה מקום,
לא שילה ולא בית אל ולא ירושלים,
מה זה הר עיבל?
הר עיבל זה לב ההתיישבות הכנענית,
המקום הבולט ביותר,
כדי שהם יראו.
וזה באר היטב,
ולא רק מזה,
אלא גם מהמזבח שנעשה בשלום,
וגם
מהאיסור הנפת ברזל, וכן על זה הדרך.
אז כבודו בדיוק, אנחנו עכשיו מגיעים לזה.
עד כאן מעמד אחד.
האם אתה מסכים עם מה שלמדנו בפסוקים האלה?
האם זה מתיישב לך על הלב?
כן או לא?
כן.
אז אני חוזר.
מעמד ביום שעוברים את הירדן,
שתחליטו מ...
הגויים, באר היטב, שבטים,
נעשה בהר עיבל כמקום מרכזי שהם ישיבו אליו לב.
האם עד כאן?
תודה.
עכשיו יש פסוקים שמבדילים.
וידבר משה והכהנים הלויים אל כל ישראל לאמור,
הסכת ושמע ישראל,
היום הזה נהיית לעם לאדוני אלוהיך.
ושמעת בקול אדוני אלוהיך,
ועשית את מצוותיו ואת חוקיו אשר אנכי מצוך היום.
זה פסוקים עכשיו שמבדילים.
עד עכשיו דיברנו על פרשה אחת,
עכשיו הולכת פרשה אחרת.
מהי הפרשה האחרת?
אירוע אחר לגמרי,
שונה בתכליתו,
וגם שונה בזמן שלו.
ויצו משה את העם ביום ההוא לאמור.
אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים בעברכם את הירדן,
שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין,
ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל,
ראובן גד ואשר,
וזבולון דן ונפתלי.
אתה עושה ככה,
אני אגיד לך למה אתה עושה ככה,
כי אתה אומר,
בעובריכם את הירדן.
לא.
בעוברכם את הירדן הכוונה כמה שיותר קרוב לזמן מעבר הירדן
בסדר ברגע שזה יתאפשר לדוגמה לדוגמה לדוגמה כמו שקורה בספר יהושע ברגע
שעם ישראל כובש
את העי,
אז יש לו בעצם מאחז,
הוא כבש כבר בעצם עיר,
את העי ואת בית אל,
הוא כבש את שניהם,
אז יש לו עכשיו מאחז בגב העי,
זה כבר מספיק כדי שהם יוכלו להגיע להר גריזים והר עיבל.
אז זה הכי קרוב,
אל תתמהמו עם הדבר הזה לסוף התהליך.
שים לב שמקודם לא היה כתוב בעוברכם אלא מה היה כתוב.
ביום אשר תעברו את הירדן.
יש הבדל בין ביום לבין כעובריכם.
כעובריכם הכוונה הכי סמוך לזמן המעבר.
אני מבין?
בחודש הראשון, בשנה הראשונה.
ביום אשר תעברו את הירדן, מה זה?
כמו ביום.
אז אם כך, הזמנים הם שונים.
בתורה.
אלה יעמדו לברך ואלה יקללו.
וענו הלווים ואמרו
אל כל איש ישראל, קול רם.
ואז יש כאן רשימה של ארורים.
ארור האיש אשר יעשה,
פסל ומסכה,
תועבת אדוני מעשה ידי חרש ושם בסתר,
וענו כל העם ואמרו אמן.
ערור מקלה אביו ואימו, ואמר כל העם אמן.
ערור מסיג גבול רעהו, ואמר כל העם אמן.
ערור משגה עיוור בדרך, אמר כל העם אמן.
ערור מטה משפט גר יתום ואלמנה, אמר כל העם אמן.
ערור שוכב עם אשת אביו,
גילה כנף אביו,
אמר כל העם אמן.
ערור שוכב עם בהמה, אמר כל העם אמן.
וארור אשר לא יקים את דברי התורה
הזאת לעשות אותם ואמר כל העם אמן.
מה תכלית המעמד הזה?
תכלית אחרת לחלוטין,
מוריי ורבותיי, אחרת לחלוטין, לחלוטין, לחלוטין.
תכלית של המעמד הזה היא כזאת.
זהו בעצם מעמד הר סיני של ארץ ישראל.
אני רק אגיד כמה משפטים ואז אני אתן לך לשאול,
בסדר?
רק אני...
זהו בעצם מעמד הר סיני של ארץ ישראל, אבל הפוך.
אם מעמד הר סיני של הר סיני היה בעצם כולו בכפייה,
עם ישראל למטה,
הקדוש ברוך הוא מגיע מלמעלה למטה ויש כאן כפייה,
פה זה הפוך, פה זו בחירה.
הם נמצאים למעלה והארון איפה נמצא?
למטה.
ויש גם אפשרות של בחירה,
גם טופוגרפית,
שכם באמצע ויש לך צד וצד,
הר גריזים והר איבל,
כאילו הר אחד של ברכה והר אחד של קללה כביכול,
והם עומדים ותבחרו.
תבחרו.
עכשיו למה זה חשוב לעשות מעמד כזה?
מפני
שיכולת הפיקוח, השליטה, הניהול,
תשומת הלב למי עובר על דבר השם בארץ ישראל
היא רחוקה כי רחוק מזרח ממערב ממה שקרה במדבר.
הרי במדבר כולם נמצאים במחנה מאוד מאוד צפוף
י"ב מיל על י"ב מיל.
כל אחד שעושה פיפס קטן מיד רואים את זה.
אתה רואה בבוקר שהמן,
במקום לרדת לו ליד האוהל,
יורד רחוק.
אז אומרים לו, מה קרה אתמול בערב?
כעסת על אשתך?
תראה מה קורה.
כל מיני...
אדם קם בבוקר,
מסתכל,
רואה את המזבח,
רואה את המשכן,
רואה את עמוד הענן,
רואה את משה רבנו.
הכל צפוף, הכל במין מחנה מעבר כזה.
עכשיו מגיעים לארץ ישראל.
איזה פיזור עצום, על שטח עצום.
ההוא גר בנפתלי, ההוא גר ביהודה, ההוא גר...
כל אחד.
מי יערב לנו שהאנשים הללו ישמרו את התורה ואת המצוות,
גם כשלא יהיה לידם משה רבנו,
ואהרון הכהן,
ושרי מאות,
ושרי עשרים,
כי כל אחד יהיה מפוזר בזה שלו.
צריך לעשות מעמד חדש
של ארץ ישראל, שבמעמד הזה,
עיקר הדגש הוא קודם כל פנימה ולא החוצה,
ותכליתו קבלת התורה מ...
רצון,
מרצון, מבחירה, ולכן שכם, אגב,
שכם, תמיד אומרים שכם מקום מועד לפורענות.
זאת לא הגדרה מדויקת.
שכם זה מקום מועד לבירור.
כאן מבררים, כאן בוחרים.
רחבעם ורובם, תבחר, אתה רוצה ככה או ככה, בוחרים.
כשאתה רוצה להביא משהו לידי בירור ובחירה,
אתה מביא את האנשים לשכם.
אנחנו נראה בסוף ספר יהושע,
שכשיהושע לקראת הסוף רוצה
ככה להדק את הבחירה עוד,
הוא מכנס עוד פעם את כל העם
בשכם והוא אומר שם את הפסוק,
בחרו לכם את מי תעבודו.
זה מקום של בחירה ובירור, בסדר?
אז מביאים לכאן את כל המעלים אותם,
ותשימו לב רבותיי,
לתוכן
של הארורים.
לכל הארורים האלה יש מכנה משותף אחד.
מהו?
מהו?
מהו?
לא?
לא, אמרו, זה כתוב.
מה אמרת, יצחק?
אלה דברים שנעשים בסתר.
שהדברים שנעשים בסתר אתה לא יכול לכפות,
אף אחד הרי לא יודע מה אני עושה ביני לבין עצמי.
אתה יכול לכפות עליי,
אני מסתובב ברחוב,
אתה יכול לכפות עליי,
לעלות לרגל שלוש פעמים,
אתה לא יכול לכפות עליי,
לעשות משהו,
תראו.
ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת אדוני מעשה ידי חרש ושם בסתר.
זה ברור שלא יעבדו עבודה זרה בחוץ, כי יתפסו אותם.
מי אמר שאנשים לא יעבדו עבודה זרה
בתוך הבית?
אחר כך מקלה אביו ואמו.
כל העניינים בתוך המשפחה, דברים שקל להסתיר אותם.
אדם פוגע באבא שלו,
באימא שלו,
מי יודע,
זה רק בתוך הבית.
מסיג גבול רעהו.
מסיג גבול רעהו, הכוונה...
ככה היה איזה שיטפון,
הגדר זעזע,
הוא בא,
מקים את הגדר ושם אותה עוד שתי מטר קדימה.
נכון?
אף אחד לא רואה.
זה נקרא משיג גבול רעהו.
משגה עיוור בדרך, העיוור לא יודע,
נותן עצה לא טובה למי שלא יודע
לשפוט אם זו עצה טובה או לא,
אין לו כלים.
מטה משפט גר,
יתום ואלמנה,
גם כן,
אין להם כלים לדעת אם זה נכון או לא נכון,
הם לא מעודכנים,
אין להם ידע כלכלי על הנכסים של הנפטר.
שוכב עם אשת אביו,
גילוי עריות בתוך המשפחה,
שתמיד קל הרבה יותר להסתיר אותו,
שוכב עם כל בהמה,
ברור,
אתה נמצא בשדה,
מי רואה את הטומאה הזאת?
ועוד פעם גילוי עריות בתוך המשפחה, בת אביו, חותנתו,
ארור מכר אהו בסתר.
ואמר כל העם אמן.
מה זה מכר אהו בסתר?
זה גם לשון הרע.
ראיתי פעם פרסומת כזאת יפה, רואים?
רואים מישהו כזה עם כזה קפוצ'ון על הראש,
יושב ככה על המחשב,
וכזה כזה, ובכיתוב כתוב, ארור מכר אהו בסתר.
איזה פרופיל אנונימי בפייסבוק,
שכותב כל מיני תגובות,
רעיונות כאלה וכל זה.
אתה לא יודע,
הוא מכר אהו בסתר,
זה אחד של מכתב אנונימי שהוא שולח על מישהו ומאשים אותו
בכל מיני דברים ואין לו יכולת להתגונן וכן על זה הדרך.
ארור לוקח שוחד, גם שוחד זה משהו
שקשה להוכיח אותו אחר כך,
לא,
לא לקחתי כי אני לא לקחתי וכל זה.
ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם.
כלומר, זה מעביר את האחריות אליהם.
לא נחפש אתכם,
לא נרדוף אחריכם,
לא יהיה כאן משה רבנו שיראה מה אתם עושים,
איזה חטאים.
כל אחד מכם האחריות שלו.
זהו מעמד הר סיני
של ארץ ישראל.
בשונה ממעמד הר סיני של...
המדבר ששם הוא היה בכפייה וכל העם היה למטה והתורה הגיעה מלמעלה
וגם היה קל אחרי זה לבדוק את
זה כי כולם היו צפופים פה לקראת
הירושה והנחלה והפיזור הגדול יש צורך לעשות מעמד מחודש שבו עם
ישראל יקבל על עצמו מרצון את התורה ובמיוחד את הדברים הנסתרים
ערבות
אני פותח פה סוגריים קטנות ברשותכם בסדר ואומר
ואתה תאהב את זה דני,
אומר ככה,
פרופסור יואל אליצור,
יואל או,
לא זוכר מי,
אחד משניהם,
או אבא או הבן,
או יהודה או יואל,
נראה לי יואל,
כן, במקום הפרשה,
יואל.
אז מעיר פה,
לא רק פה,
אלא בעוד מקומות הערה נפלאה,
אני אגיד אותה ממש בקצרה,
אבל ממש שווה,
שווה לקרוא את המאמרים שם,
בספר הנפלא הזה,
הוא אומר כך,
זה פשוט קשור לפרשה שלנו, פרשת ויחי,
שקראנו השבת.
הוא שואל שאלה פרקטית.
כשעם ישראל מגיעים בשנה ה-40,
ורוצים להיכנס לארץ ישראל,
אז הם צריכים מעבר דרך ארץ סיחון, נכון?
הם מבקשים, אם סיחון ניתן לנו לעבור,
כי הם חייבים,
הם הולכים,
נכון,
הם חייבים להיכנס,
צריכים שמישהו ייתן להם.
וסיחון אומר להם, שכחו מזה, אני לא אתן לכם.
אם עמון ומואב הם לא יכולים להילחם,
כי הקדוש ברוך הוא אסר עליהם להילחם.
אבל עם סיחון,
הם יוצאים למלחמה.
משה רבנו,
הקדוש ברוך הוא אומר,
אל תפחד,
אתה הולך לסייח אותו.
טוב, איפה נמצאת ארץ סיחון?
ארץ סיחון נמצאת,
מבחינתנו היום,
פחות או יותר מהנקודה הצפונית של ים המלח
ועד הנקודה הדרומית של הכנרת, לצורך העניין.
כל מה שנמצא בצד המזרחי זה ארץ סיחון.
כשמשה רבנו נלחם,
הוא מגיע עד לאן?
עד לאן הוא הגיע?
הוא הגיע עד צפון מזרח סוריה, עד דרעא,
והוא הגיע עד החרמון,
בספר דברים,
נכון,
החרמונים,
יקראו לו חרמון,
יקראו לו שריון,
יקראו לו סיון,
יקראו לו זה.
מה צריך ל...
זה מלחמות מאות קילומטרים צפון מזרח,
משה רבנו הגיע.
למה כל הדבר הזה?
מה הצורך בזה?
אתה בסך הכל צריך לכבוש מעבר הכרחי כדי להיכנס לארץ ישראל.
מלחמה.
אומר שם פרופסור יצור,
אצלנו בפרשה,
בפרשת וייחי,
יש את מסע הקבורה של יעקב.
כלומר, אחד הדברים שמאוד מטרידים את יוסף הצדיק,
אחרי שהוא הציל את המשפחה שלו מרעב,
מטריד אותו הדבר הבא.
מה יגרום להם לחזור חזרה לארץ ישראל?
ולא להשתקע כאן.
ויוסף מכין תוכנית שלמה שבעצם התכלית שלה הוא לגרום לכך שבני ישראל,
כשאפשר יהיה לחזור, הם יחזרו.
התוכנית מורכבת מכמה שלבים.
שלב אחד, כשמגיעים הבנים של יעקב,
ואז הוא אומר להם, בפרשת ויגש, אז יוסף אומר להם,
יוסף אומר להם,
כשפרעה ישאל אותכם מה המקצוע שלכם,
תגידו שאתם רועי צאן.
הוא אומר להם,
בעיה,
כי ישאל פרעה אתכם,
מה אמרתם,
רועי צאן היו עבדיך.
נכון?
גם אנחנו, גם אבותינו.
למה זה כזה חשוב?
כי תועבת מצרים כל...
רועה צאן.
זה יגדיר בהכרח שבני ישראל לא יכולים לשבת במצרים הרגילה,
אלא הם צריכים לקבל איזה ארץ נבדלת.
ולכן כשהם אומרים את זה לפרעה,
אז פרעה אומר ליוסף,
אביך ואחיך באו אליך ושבתם בארץ,
אז שים אותם בארץ גושן.
ארץ גושן, ארץ נבדלת, בסדר?
זה, אז כבר רווחנו דבר אחד.
דבר שני, יוסף אומר,
פקוד יפקוד אלוהים אתכם,
ועליתם את עצמותם מזה איתכם.
דבר שלישי, כן?
אז גם בידול,
גם בידול גאוגרפי,
גם בידול מקצועי,
תקראו,
תרצו לקרוא לזה,
אבל שיא השיאים הוא במסע הקבורה של יעקב.
יוסף לוקח את בניו ואת כל משפחתו
לקבור את יעקב במסלול מאוד מאוד ארוך.
לא במסלול קצר.
באיזה מסלול הוא לוקח?
הוא בעצם מקיף את ארץ ישראל מדרום וממזרח,
שהרי עושים אבל ליעקב במקום שנקרא...
גורן העתד אשר בעבר הירדן, כך כתוב, עבר הירדן.
עכשיו תסתכלו במפה,
יש לנו בחבורה מפה כזאת טופוגרפית עם קנה מידה כזה.
המקום היחיד שדומה לגורן,
שיש לך איזה שטח והוא מוקף בחצי גורן,
זה ערבות מואב.
זה מין משטח כזה פלטה ענקית שבעצם
צוקים מקיפים אותה בצורה של חצי גורן.
כלומר יוסף בעצם יצא ממצרים,
הלך לאורך הגבול הדרומי של מדינת ישראל,
בקעת קדש, ניצנה וכולי.
עקף את ים המלח מדרום,
הלך לאורך ציר החוף של ים המלח,
הציר המזרחי,
הגיע לערבות מואב,
נכנס לארץ ישראל ממזרח למערב,
באזור יריחו,
ומשם הוא הלך לאן?
לחברון.
למה לעשות כזה מסע ארוך?
מה הסיבה?
מה הטעם לדבר כזה?
נכון?
אז אפשרות אחת להגיד שיוסף בעצם מטריס את מסע היציאה ממצרים.
הוא אומר להם,
זו הדרך שאתם תלכו בה בעוד כך וכך שנים.
וכבר הלכת כבר בדרך ואתה כבר מכיר אותה,
אתה יודע כבר סמן לך
איפה יש באריות מים,
איפה יש צל,
אתה כבר עושה כאן איזה הכנה.
הדבר השני שאותו מוכיח יואלי יוצר בצורה נפלאה במאמר הזה הוא,
שיוסף לקח איתו מבניו של אפרים והשאיר אותם בארץ ישראל.
מושבות עבריות חקלאיות שממשיכות להתקיים בארץ ישראל ואז יש
כאילו עם מי לבוא אני אקביל את זה מהר מהר לתקופה שלנו
כשהרצל מתחיל את התנועה הציונית המדינית
הרצל מתחיל את הציונות המדינית ב-1894
1895 זה משפט דרייפוס,
ואז הוא מתחיל את כל זה,
וב-1897 הוא מכנס את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל.
ב-1897 יש בארץ ישראל כבר 22 מושבות פעילות חקלאיות.
כבר יש,
זה כבר קיים,
כבר יש עם מי לדבר,
כבר יש כתובת,
זה לא דמיונות באוויר.
יש כבר,
כבר התחילו עוד חובבי ציון,
הרב מוהליבר,
ובילו,
ועוד,
כבר פועלים בארץ ישראל,
כבר הברון רוטשילד מעורב פה.
כבר פתח תקווה קיימת.
מ-1878,
20 שנה קודם,
פתח תקווה כבר קיימת,
זיכרון יעקב קיימת,
מזכרת בתיה,
כולם כבר 22 מושבות,
כבר קיימות בארץ ישראל.
אז יוסף אומר, אם אני אצליח לנעוץ התיישבות
בארץ ישראל,
זה ודאי יעודד,
יהיה קשר בין המושבות בארץ ישראל לבין הגלות הגדולה במצרים,
ויהיה עם מי לדבר.
צריך להוכיח דבר כזה,
הוא מוכיח את זה בפסוק נפלא,
יש לזה הרבה הוכחות,
אבל אחת ההוכחות
זה פסוק,
קודם כל אחת ההוכחות היפות זה מסביר
למה שבט אפרים יצאו ממצרים לפני הזמן.
אתם זוכרים?
יש מדרש כזה שהם יצאו
לפני הזמן וכל זה.
נכון?
הם היו הכי לחוצים לעשות, כי הם חיכו למי?
לפגוש את האחים שלהם בארץ ישראל.
אבל אחד הפסוקים, מה?
מה?
אה, זה הביקה מלאי עצמות, כן.
אחד הפסוקים המדהימים,
שמאוד מאוד מוכיחים את זה,
זה בדברי הימים,
א',
פרק ז', פסוק כ'.
תראו מה כתוב.
ובני אפרים,
שותלח.
וברד בנו,
ותחת בנו,
ואלעדה בנו,
וזבד בנו,
ושוטלח בנו,
ושוטלח בנו,
ועזר ואלעד.
והרגום אנשי גת
הנולדים בארץ,
כי ירדו לקחת את מקניהם.
ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים,
ויבואו אחיו לנחמו.
ויבוא אל אשתו ותלד בן,
ויקרא את שמו בריעה,
כי ברעה הייתה בביתו,
ובתו שארה,
ותבן את בית חורון התחתון ואת העליון ואת עוזן שארה.
כן?
אז ממש מתואר כאן,
שאפרים היו לו ילדים בארץ ישראל,
ויום אחד הוא קיבל שמועה שהילדים שלו מתו באחד הקרבות מול המקומיים,
מול אנשי גת,
שבאו לקחת,
היה שם איזה סכסוך על מקנה,
כמו אלכסנדר זייד ששם שומר ה...
ביקת בית שערים, פתאום הוא נהרג.
שהילדים שלו חלקם נפלו בקרב בארץ ישראל.
ואז נולד לו עוד ילד.
הוא קרא לו בריעה ובבריעה הזאת יש
לו בת שנקראת שארה והיא שארה
הזאת שהיא הנכדה של אפרים נינה של יוסף היא חוזרת לארץ ישראל
בית חורון התחתון ואת העליון כלומר אנשי אפרים וגם
כנראה אנשי מנשה כלומר יוסף לוקח איתו מבני אפרים ומבני מנשה
משאיר אותם בארץ ישראל כדי להקים כאן מושבות חקלאיות.
זה מסביר הרבה מאוד דברים,
זה מסביר למה משה רבנו נותן את כל הבשן ליאיר.
יאיר בן מנשה, מה עכשיו פה זה נהיה?
השבט צריך לקבל את זה, לא אדם ספציפי.
לא,
יאיר בן מנשה חותר למגע כדי לפגוש את האחים שלו.
נמצאנו למדים שכשמשה רבנו,
ובזה אני מסיים ונותן לך לשאול את
השאלה שאתה כבר מחכה הרבה זמן.
משה רבנו,
משה רבנו כשהוא עושה את המלחמה הגדולה לכיוון צפון מזרח,
אומר ככה,
אם סיחון היה אומר בסדר תעברו,
אז אין חשש,
אז סיחון הוא שוחרר שלום ולא צריך לחשוש שיבוא לרע על ידו.
אבל ברגע שסיחון רוצה לפרוץ במלחמה,
אז יש סכנה גדולה שכל המושבות החקלאיות היהודיות שנמצאות בשטח שלו,
הוא יהרוג אותם.
ולכן משה רבנו פורץ במלחמה,
מהר מהר רץ לצפון מזרח,
כובש את כל הארצות האלה כדי להתחבר לבני מנשה
שנמצאים בכל האזור הזה של הבשן ועד החרמון,
כל האזור של הגולן בעצם,
שהוא אזור מרעה.
בני אפרים שהיו גם כן בארץ גת,
גם הם מצטרפים אליו,
והכל כדי לחבר את השבטים.
בסדר?
זו המטרה, וזה הפסוקים שמופיעים כאן.
נמצאנו למדים
שישנו חלק בעם ישראל,
אה, סליחה,
ויש אחת ההוכחות הכי חזקות לזה,
הכי חזקות.
אפשר להגיד אותה?
זה במנין.
רוב השבטים, יש לנו הרי שני מפקדים, נכון?
יש מפקד אחד בתחילת ספר במדבר,
ויש מפקד אחד בסופו.
בתחילת ספר במדבר,
שבט מנשה הוא 32,200. לעומת זאת,
בסוף ספר במדבר,
בפרשת פנחס נדמה לי,
שזה קצת אחרי,
קורח חוקת בלק,
כן.
פנחס זה אחרי שמשה רבנו עושה את כל הקרבות.
שבט מנשה מונה...
רגע,
איפה זה היה?
בני יוסף, בני מנשה,
תה, תה, תה, תה, תה, תה, אלה פקודי מנשה,
52,700. עכשיו, אצל כל השבטים זה כמעט אותו מספר.
אין הרבה הבדל,
אין כמעט בכלל הבדל בין המספר בתחילת ספר במדבר,
שהוא לפני 40 שנה,
לבין המספר עכשיו זה פחות או יותר ריבוי טבעי.
שבט מנשה גדל פי 2, איך זה יכול להיות?
מ-32,000 איש הוא עולה ל-60,000 איש.
תשובה?
מה קרה?
הצטרפו, התחברו.
אז מה יוצא מהדבר הזה?
יוצא שיש עשרות אלפי אנשים בעם ישראל שלא היו במעמד הר סיני,
שלא קרעו את הים בים סוף,
שלא
נזרק עליהם דם הברית בעגנות,
שלא, שלא, שלא, שלא.
אז יש צורך דחוף.
אז משה רבנו קודם כל מעביר אותם בברית,
בערבות מואב,
וזה פרשת ניצבים,
אתם ניצבים היום כולכם,
לעברך בברית ה' אלוהיך.
הוא מעביר את כולם בברית, אבל זה לא מספיק.
ברגע הראשון שאתם יכולים,
קחו את כולם למעמד הר גרזים והר איבל ותעשו מעמד הר סיני
מחודש שבו בני אפרים ומנשה בעיקר יקבלו על עצמם את הברית מחדש.
אז זו עוד סיבה למעמד הזה בהר גרזים והר איבל.
אבל בעצם למדנו שאלו שני מעמדות נפרדים.
מעמד אחד בהר איבל,
כל כולו פונה לאומות העולם היושבות בארץ ישראל.
מעמד שני בהר גריזים והר עיבל תכליתו פנימית והתכלית היא תכלית כפולה
או לחדש את הברית עם כל עם
ישראל בגלל הפיזור הגדול שהולך להיות ולכן
הצורך לכרות ברית על הדברים הנסתרים וחוץ
מזה גם להביא בברית את בני אפרים
ומנשה שלא היו במעמד הר סיני ולא
היו בקריאת ים סוף ועוד ועוד ועוד
אלה שני המעמדות,
יש להן תכליות שונות וגם זמנים שונים.
אחד צריך להיות ביום שעוברים את הירדן,
ואחד צריך להיות כמה שיותר סמוך,
אבל למה דווקא ביום?
בספר יהושע הם מופיעים כמעמד אחד,
מחובר,
משולב,
וזה אנחנו נצטרך להבין למה מחילה, כל כך
כך הרבה אם תתחיל עם השאלה בכבוד.
או,
אז עכשיו,
יפה,
שנייה,
אז עכשיו אתה שואל,
מה היה בפועל?
זה מה שאתה שואל.
אז קודם כל, רק שתדע, ש...
יפה, אז...
יפה, יפה,
יפה.
עכשיו אתה נכנס פה לרזולוציות, מה היה?
אתה מנסה לתרץ.
למה אתה מנסה לתרץ?
כי בסופו של דבר קראנו בספר יהושע,
שזה לא קרה בו ביום.
עכשיו הגמרא במסכת סוטה ועוד מקומות אומרת,
לא,
דווקא זה כן היה בו ביום.
הגמרא אומרת,
באותו יום שהם עברו,
תסתכל,
גמרא מסכת סוטה,
באותו יום שהם עברו את הירדן,
הם הלכו 60 קילומטר הלוך,
חזרו,
והקימו וחזרו,
ופרקו,
הגמרא מתארת איזה מעמד,
שהם הלכו וחזרו וחזרו.
אבל מה שאתה אומר,
אני רק אחזק את האפשרות שאתה אומר,
אני לא חושב כמוה,
המלבים אומר בכיוון הזה.
מה שאתה אומר זה,
אבל אני אחזק את האפשרות,
המלבים אומר ככה,
היה בעצם שני אקטים.
אקט אחד, ביום שעברו את הירדן,
הכינו אבנים עם סיד.
איפה?
בגלגל.
שנייה.
בגלגל הם הכינו אבנים בסיד.
כעבור זמן מה,
אחרי שכבשו את בית אל ואת העי,
לקחו את האבנים שהכינו בסיד בגלגל,
העלו אותם להר עיבל ובנו אותם.
ואז היה,
אפילו יותר טוב מה שאתה אומר,
הוא אומר,
היה משהו ביום,
שהוא אפשרי, והיה משהו המשך של בעובריכם.
ככה מרמז, אבל אני חושב
שקודם כל בפסוקים עצמם מדובר על,
כמו שאמרנו,
על שתי מעמדות נפרדים,
נפרדים לגמרי, וברמת הציווי, היה ציווי,
זה לא דבר בלתי אפשרי שכוח צבאי מיומן,
וכוח צבאי מיומן,
כוח צבאי קרבי,
גדוד,
יעלה עם כך וכך אבנים על הגב,
לא יודע.
חמש מאות לוחמים יקחו איתם כל אחד
שני אבנים יקחו אלף אבנים עם סיד ויעלו
בלילה ויבנו זה לא דבר שהוא מופקע
זה משימה צבאית שהיא בגדר האפשרי מה?
כן יעשו את זה
וכן על זה הדרך
ולכן לדעתי מה שאתה בעצם אומר האפשרויות יש כל מיני
אפשרויות יש אפשרות אחרת בכלל שאומרים הכי קל הרי
בתורה אנחנו
אומרים אין מוקדם ומאוחר בתורה,
אבל רק כשאין לנו ברירה.
בנביא, הרבה יותר קל להגיד אין מוגדר מאוחר בנביא.
הנביא לא תמיד כתוב לפי סדר כרונולוגי.
אז חלק מן הפרשנים אומרים שהפרק ח'
הוא בעצם קרה בתחילת ספר יהושע.
אז רק תארו את רצף הכיבושים,
אבל הוא באמת קרה בהתחלה.
חלק אומרים שהוא קרה בסוף.
יש כל מיני דברים.
אנחנו נרצה לטעון שהפרק כתוב במקום שלו.
זה תמיד העדיפות המרכזית לטעון שהפרקים כתובים לפי הסדר,
אלא אם כן יש לך הכרח.
ואז צריך להבין מה השתנה פה.
משהו כאן
משהו כאן השתנה,
ובעצם אולי כתוצאה מהדבר הזה קרו כל מיני תקלות.
אבל נניח להם, אפשר, יש, כן, מה אתה אומר?
אם קיבלו בהר גריזים והר עיבל את הכל מחדש.
אתה אומר, מה הצורך
של הדור קיבלו בימי אחשוורוש?
זה משהו אחר.
בהר גריזים והר עיבל הם קיבלו את
התורה כמות שהיא גם על הנסתרות
בפורים הם קיבלו להוסיף כי הרי פורים זה התוספת הראשונה
עד פורים לא הייתה תוספת בפורים אמרו אנחנו כל כך מקבלים
את התורה שאנחנו גם מקבלים עלינו להוסיף עליה הוסיפו חג,
הוסיפו קריאת מגילה וכולי וכולי זה עוד מדרגה
טוב
אני אומר עד כאן רק בנינו תשתית
הוכחנו אני חושב בצורה חזקה שבתורה מדובר בשתי
מעמדים נפרדים עם תכליות שונות ועם זמנים שונים
מצד אחד
והסברנו כל מעמד מה התכלית שלו ומה
העניין שלו מצד שני כשאנחנו באים
לספר יהושע ואנחנו קוראים אנחנו רואים ואנחנו מקבלים את ההנחה שזה הכל
קרה בזמן שזה כתוב כלומר אחרי כיבוש בית אל ואי
אז אנחנו קוראים את זה אז יש לנו שתי שאלות א',
מה פתאום חיכינו עד אחרי כיבוש בית אל ואי וב',
מדוע יהושע כותב את שני המעמדים האלה כאילו הם מעמד אחד
אני חושב שמילת המפתח להבנת השאלות זאת המילה אז
נכון כתוב אז יבנה יהושע מזבח המילה
אז מאוד מאוד מקשה להגיד שזה
קרה בזמן אחר כי המילה אז היא
מילת זמן אחרי הדברים האלה ואלה
שקרו אז קרה זה וזה וזה אז
חייבים הפסוקים עצמם בעצם מלמדים שה...
שני האירועים האלה בעצם קרו בזמן שכתוב בתנ״ך,
כלומר,
אחרי כיבוש בית אל והאי,
ועם כך אנחנו צריכים לשאול שתי שאלות,
כמו שאמרנו,
למה יהושע המתין
עם המעמד בהר איבל
עד אחרי כיבוש בית אל והאי,
ולמה הוא מחבר את שני המעמדות למין איזה תיאור אחד.
על שתי השאלות החשובות האלו,
אחרי שבנינו היטב את התשתית,
נענה בעזרת השם
בשבוע הבא.
אז זה הכל ברור גם לכם.
