רבותיי, אנחנו נפגשים פה כל שבוע ללמוד דברי אלוקים חיים ממעיינות תורת החסידות, נפש הפרשה,
שבת פרשת דברים, בעזרת השם, תשפ״ב.
וגם השבוע זה ההילולה של רבנו הארי, וגם בתשעה באב זה ההילולה של החוזה מלובלין.
אז הכל נוסב סובב סביב דבריהם.
ואתם יודעים שהגמרא אומרת שאדם לא עומד על דעת רבו עד אחרי ארבעים שנה.
ככה הגמרא אומרת.
מאיפה לומדים את זה? ממשה רבנו.
כי משה רבנו אומר, ויהי בארבעים שנה, באשתי עשר חודשים. דיבר משה את כל אשר.
נכון, וגם אומר השפת אמת, אחרי הכותו את שיחון מלך האמורי יושב בחשבון. השפת אמת אומר דבר נפלא.
זה הבאתי אותו כאן. השפת אמת אומר שמשה רבנו חיכה ארבעים שנה.
ארבעים שנה הוא חיכה.
תודה רבה.
ברוך תהיה. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהקונה יגרום.
משה רבנו חיכה ארבעים שנה
עד שבני ישראל יהיו בטוחים שהוא אוהב אותם,
כי הוא הלך אחריהם 38 שנים
באש ובמים, ללא נבואה, ללא כלום, ואחרי שהוא היכה לפניהם את סיחון ואת עוג,
ורק אחרי שהוא עשה להם את כל הטובות וכל הישורות הללו, רק אז
הוא
מה שנקרא, אמר להם גם דברי תוכחה קצת, או דברי זה, אבל קודם כל
היכולת להתאפק 40 שניות, לא 40 שנה, אנחנו לא יכולים.
עכשיו בנו חיכה 40 שנה עד שהוא אמר להם את ה...
ומזה לומדים שאין אדם עומד על דעת רבו, כאן יש דפים,
אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה.
אז זה אומר שצריך ללמוד את הפסוקים בתחילת הפרשה בעיקר, בדקדוק רב,
כי יש שם המון המון יסודות
של משה רבנו, או אם אני טיפה מרחיב את זה, יסודות בין רב לתלמיד.
בסדר?
מה הרב רוצה מהתלמיד?
איך תלמיד יהיה תלמיד נאמן וטוב לרבו? כי משה רבנו הוא הרב של כולנו,
והוא נותן לנו כאן את היסודות.
אנחנו נדבר היום על יסוד אחד מאוד משמעותי
במערכות היחסים בין משה לבין עם ישראל.
בתחילת הפרשה משה רבנו מתאר,
מעניין שהוא בוחר לפתוח בזה את התיאור,
את התיאור, כל מה שהוא עשה, הוא הרי מסכם פה ארבעים שנה,
הוא מתחיל ובוחר לפתוח בסיטואציה שהייתה בשנה השנייה,
ויכה אשא לבדי תוככם ומעשכם וריבכם,
הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם.
ואז, וטענו אותי ותאמרו,
טוב הדבר אשר דיברת לעשות.
ויקח את ראשי שבטיכם, אנשים חכמים וידועים,
ואתן אותם ראשים עליכם, שרי אלפים ושרי מאות,
ושרי חמישים
ושרי עשרות,
ושוטרים לשבטיכם.
תמימים למראה, הפסוקים הללו, תמימים למראה. כאילו, כשרבנו אומר, קשה לי,
איכה אשה לבדי, בואו ניתן לכם, תיתנו לי קצת
ושופטים וזה, והם אומרים, תודה, משה, טוב הדבר שדיברת לעשות.
טוב, אז אנחנו בהמשך נדבר על הדו-שיח הזה, והאם באמת זה היה הדו-שיח,
אבל כבר בולט מאוד שמשה רבנו אמר, תנו לי אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטכם,
צריך להבין מה זה גם כל דבר,
אבל הוא מצא רק אנשים
חכמים וידועים,
אבל נבונים הוא לא מצא.
נבונים הוא לא מצא,
נכון?
אז מאוד מאוד מעניין,
אז מה זה נבון? למה כל כך קשה למצוא נבון?
מה הסיבה?
פה התחנת רכבת נמצאת לידינו,
תחנת יצחק נבון קוראים לה.
זה קשה להיות נבון. מה כזה מסובך בלהיות נבון?
במיוחד כשנראה בהמשך ששואלים, הרי כבר היה להם נבונים.
מה זה נבון?
נגיד אחי, איזה ספירה זה? בספירות, חוכמה?
לא, גבורה? תפארת? איפה זה?
בבינה.
בבינה, יפה.
אז בינה, בינת הלב, נכון.
בינת הלב. כשבנו את המשכן,
אז הוא בלב כל חכם לב, נתתי חוכמה, להורות נתן בלבם, נכון?
נכון. אז היו כבר נבונים בעשיית המשכן.
פה אין נבונים.
אנחנו ננסה להבין מה זה הנבונים האלו, ולמה משה רבנו לא מצא אותם, ואיך אנחנו יכולים לתקן את זה אולי.
רשי אומר, מה זה נבונים?
ננסה רגע להבין את התארים. חכמים, חכמים. אדם חכם, אריסטו הגדיר את החכם.
איזהו חכם היודע דבר בסיבותיו. כל דבר הוא מסתכל, מתבונן.
מבין מה תפקידו, בסדר גמור, זה חכם.
מה זה נבון? רש״י אומר, מבינים דבר מתוך דבר.
זהו ששאל אריוס, אריוס זה חכם יווני,
מה שמביא אותו כאן,
כלומר מהמדרש,
את רבי יוסי, מה בין חכמים לנבונים?
חכם דומה לשולחני עשיר,
שכשמביאים לו דינרים לראות,
רועה,
וכשאין מביאים לו יושב ותוהה, הוא מחכה שתגיע הפרנסה.
נבון דומה לשולחני תגר,
סוחר,
שמביאים לו מעות לראות, רואה, תודה.
וכשאין מביאים לו,
הוא מחזר, הוא מביא משלו.
כלומר, מה? תגידו לי את זה במילים שלנו, מה זה נבון?
לפי רשי?
לא, רשי לא אומר את זה.
מה? הוא אומר את זה, מה?
הוא מפרש מה זה.
בדוגמה שהוא נותן, יזם, פעיל, אקטיבי.
אקטיבי ופסיבי. דינמי, פרו-אקטיבי או פסיבי, כן?
להבין דבר מתוך דבר זה עוד עניין, אבל רשי נותן כאן דוגמה.
דוגמה, ולכאורה אנחנו נראה בהמשך שזה לא אותו דבר.
יש להבין דבר מתוך דבר, שזה עניין אחד,
ויש להיות אקטיבי, וזה דבר שני.
משה רבנו לא מצא, לא את זה ולא את זה.
מעניין למה?
מעניין.
בואו רגע ננסה להבין מה זה ידועים לשבטיכם, זה גם דבר חשוב,
אם כבר הגענו וקראנו את הפסוק.
רש״י אומר, ידועים לשבטיכם שהם ניכרים לכם,
שאם בא לפניי מעוטף בטליתו, איני יודע מיהו ומאיזה שבט הוא.
ואם הגון הוא,
אבל אתם מכירים בו,
שאתם גידלתם אותו ולכך נאמר וידועים לשבטיכם,
כן?
ורש״י אומר, סוגר את הפינה, אנשים חכמים וידועים, אבל נבונים לא מצאתי.
זו אחת משבע המידות.
יפה.
אז בואו רק סגור את ה... מה זה ידועים לשבטיכם? זה גם כן אינדיקציה מאוד חשובה.
ידועים לשבטיכם זה,
יש איזה,
גם היום,
יש, באנגלית אומרים רפיטיישן,
זה מין שם שהולך לפני האדם.
כאילו אתה מגיע לשכונה, זורק, אה, הוא, כן, משפחה טובה.
מה, בדקת משפחה טובה?
עשית להם תחקיר, אתה יודע?
ממשפחה טובה, נו, אני אומר, אומרים לך.
זה נקרא ידועים לשבטכם. יש איזו דינמיקה כזאת חברתית, שבה זה מין קסם כזה. טוב שם ישמן טוב,
אדם יש לו שם טוב, משפחה יש לה שם טוב. הדבר הזה הולך, הדבר הזה רץ, רץ לפניהם.
אז זה נקרא ידועים לשבטכם. כלומר, משה עבנו בעצמו אומר, אני לא יכול לדעת.
אני לא יכול לדעת, הרבה פעמים זו ציפייה ממי שנמצא בראש מערכת שהוא ידע הכל. ראש מערכת לא יכול לדעת הכל, איך הוא ידע?
אז צריכים, יש דברים שצומחים מלמטה.
אתה לא יכול לדעת, נכון, בודקים שידוך.
הציעו לך איזה מישהו, בודקים שידוך.
אז חלק מהשידוך לפעמים בודקים על משפחה, איך תדע?
שואלים בקהילה, משפחה טובה, משפחה טובה, ברוך השם.
אז זה נקרא ידועים לשבטיכם, גם העמק דבר אומר,
ידועים לשבטיכם הם היראי השם אשר באמת אין לאדם ידיעה ברורה מה בלב חברו.
רק ממה שרואה שרוח הבריות נוחה ממנו,
נסתמה גם רוח המקום נוחה ממנו. זו ממש אינדיקציה, כל שרוח הבריות נוחה ממנו, רוח המקום נוחה ממנו.
כן, כל שרוח הבריות נוחה ממנו, אז רוח המקום נוחה ממנו.
ומי שיש בו יראת שמיים, דבריו נשמעים לבריות,
וכל זה נכלל בידועים לשבטיכם,
שראויים הם הלא כך. גם הרשע הרירש,
רק אני סוגר את הפינה של ידועים לשבטיכם, מי שאופיו ידוע לכם.
הייתי יכול לבחון אותם בעצמי כדי לעמוד על חוכמתם ובינתם, אולם אופייה המוסרי נודע רק מתוך חייהם והוא ידוע רק לאלה באים איתם במגע.
משה רבנו היה יכול לקרוא לכל אחד לזימון לראיון, אבל כל אחד לפני הזימון למשה רבנו היה מתלבט חגיגי ויפה ומכין דברי תורה ואומר לו פלפולים.
אז משה רבנו לא יודע מי הוא הבן אדם באמת.
ידועים לשבטיכם, אתה מכיר אותו, איך הוא במכולת,
תלכו בכביש, תלכו במעלית, תלכו שכן. אני מכיר את הדבר הזה.
אז בסופו של דבר אני אומר, אני צריך שתעזרו לי, אני לא יכול להכיר
מעצמי כי לידי אנשים מתנהגים יפה.
כן, אתם מכירים את זה שאנשים נוסעים לחו״ל.
כן, כן.
אנשים עכשיו איזה עונה טסים לחו״ל, כן, לטיולים.
אני כרגע לא נכנס לסוגיה,
ההיתר או האיסור, זו עובדה, נוסעים.
אז לפעמים אני רואה אנשים לא היו הרבה זמן,
שלום, שלומכם, איפה הייתם? טיילתם?
אז אמרו לי, כן, טיילנו, אבל עוברים לדבר איתי, הרב, היה לנו אוכל כשר, כל הטיול, ומניינים, לא הפסדנו.
אמרתי לו, אני מניח שלא נסעת לחו״ל כדי להתפעל במניין ולאכול אוכל כשר.
נספר מה היה, מה היה הטיול.
אז משה רבנו אומר, אני לא אוכל לבדוק אותם, צריך איזו בדיקה חברתית.
כך אומר הרשע הרירש,
אופייהם המוסרי נודע רק מתוך חייהם,
והוא ידוע רק לאלה הבאים איתם במגע, משום כך הוא יוכל למנות אותם רק על פי הצעתכם,
ידועים לשבטיכם,
כולל את כל תכונות האופי המוסריות שאיתו פירט אותם,
עיר אלוקים, אנשי אמת וכולי,
ואילו החרומה והביניים הם כישרון של אנשי החיים הנזכרים.
טוב, אז רק סגרנו את הפינה של ידועים לשבטיכם, אבל אנחנו עדיין לא מבינים
למה הוא לא מצא נבונים.
טוב,
אז
רבנו הנציב מעמק דבר אומר
דבר אחד, וממנו אפשר להתחיל להתקדם.
נבונים הם המחדשים בהלכה מדעת עצמם.
טוב, עכשיו זה קצת מובן למה משה רבנו לא מצא.
בסדר?
אתם יודעים, היה הרב ליכטנשטיין,
זכר צדיק לברכה, ראש שיבת הר עציון,
שהיה תמיד חכם עצום,
ובשיעור שלו בגמרא היה סדר כזה,
שהוא היה,
אני בחיים לא השתתפתי, רק שמעתי אנשים שהשתתפו,
שהוא היה קורא לתלמיד ואומר לו,
תקרא.
כאילו, תקרא את הגמרא,
הייתה לזה גם איזה מילה, תכף אני אזכר, הוא היה,
הוא היה כאילו קורא להם באיזה
כינוי, כאילו היה,
וזה היה פחד לקרוא, כי אתה,
זאת אומרת, אם קראת לא נכון את הראשון ולא הסברת כמו שצריך, אז לחדש הלכה ליד משה רבנו.
מישהו מסוגל?
כן, הוא אומר, מחדשים בהלכה מדעת עצמה.
אבל משה כאן,
משה רב בנו נמצא, הוא נוכח, אז איך אני אחדש ליד משה? הם משתתקים.
אז זה דבר מאוד מעניין.
מה משה רוצה?
שתחדשו.
כלומר, מה הרב רוצה?
הרב, השאיפה של הרב,
הרב האמיתי,
השאיפה של הרב האמיתי זה שהתלמיד
יחדש בעצמו,
אבל התלמיד משתתק.
אז משה רב בנו אומר, בצער, לא מצאתי נבונים, לא מצאתי,
הייתי רוצה.
אמרנו פעם, למה גדולי ישראל נקראים גדולי ישראל?
כי לאדם אתה, הם מגדילים אותך.
אתה בא לאדם קטן,
אומר לך, אתה מסוגל, אתה גדול, איך תעשה?
אז משה רבנו אומר,
הייתי רוצה שתחדשו הלכה מדעת עצמכם,
זה ישמח אותי הכי בעולם.
זה מזכיר לי
את הסיפור על רבן יוחנן, פרק דרבי אליעזר, פרק א', רבן יוחנן בן זכאי ורב אלעזר בן אורקנוס.
אתם מכירים את ההתחלה, רב אלעזר בן אורקנוס, לא ידע לקרוא, היה בן 28,
ושמונה הגיע לבית המדרש של רבן יוחנן בן זכאי
למד למד למד למד למד למד למד
ובשלב מסוים יום אחד אמר לו רבן יוחנן בן זכאי היום אתה דורש
אז הוא אומר לו רבי אני לא יכול לדרוש
אני כל מה שלמדתי זה הכל ממך אני יכול לצטט אני לא יכול לדרוש
אני יכול להגיד מה אתה אמרת
כי אני בסך הכל בור
אומר לו רבן יוחנן מה פתאום אתה לא בור אתה מעיין אתה יכול לחדש
אומר לו רבי אני לא יכול אתה
מתווכחים ביניהם
ואז רבן יוחנן בן זכאי, הרב הגדול, עכשיו אנחנו בחורבן,
רבן יוחנן בן זכאי,
האדם הגדול בענקים הזה.
אולי תכף אני אגיד משהו על רבן יוחנן בן זכאי, תזכירו לי, בסדר? לא קשור לשיעור, אבל כדאי להגיד אותו.
רבן יוחנן בן זכאי אומר לזה, אה, אני יודע מה הבעיה.
ממני אתה מתבייש.
אתה לא מסוגל לחדש כי אני נמצא בחדר. אני יוצא, יצא מהחדר.
ואז הגמרא אומרת, ועמד רב אלעזר ודרש,
דרש דברים שלו שמעתן אוזן מעולם.
אז אני אומר, היה כמו החדר הזה.
רבן יוחנן בן זכאי יצא מפה, אבל נכנס משם,
מהדלת ההיא,
והוא בא לרבן רבי אליעזר מאחוריו,
בלי שהוא יראה אותו, כדי להקשיב. הוא לא יכול היה לעמוד בזה,
רבי אליעזר מדבר כאלה חידושים, אז הוא...
ובסוף הוא נתן לו נשיקה מאחורה.
אבל תראו את הרב הגדול. הרב הגדול אומר, כדי להצליח, כדי שהתלמיד יצליח לחדש מעצמו,
ולא רק לצטט אותי,
אני צריך מה?
לפנות מקום, נכון?
יש מורה ממלא מקום,
אבל המורה צריך להיות מורה מפנה מקום.
תת-מקום לתלמיד, תת-לא... ואם הנוכחות שלך מפריעה לו, אז תלך.
אז האמת שזה ככה.
לפני שבוע רכבתי עם חבר,
הגענו לאיזה מקום שככה, זה מין ירידה כזאתי,
כזאתי מאתגרת, שהוא עשה אותה כבר ברכיבה קודמת,
והוא אמר לי, פה, הנה, סביר לי איך יהודים.
אז ככה התחלתי, וזה קצת הפחיד אותי.
ואז אמרתי לו, תשמע, אני צריך לבוא למקום הזה לבד, אני לא אומר לי, אתה צודק, אני הולך,
כאילו, לקחת אופניים רחב איזה כמה, ואז הייתי כאילו לבד,
הסתכלתי, עשיתי את זה. כשאתה כאילו לבד, אז כשאתה,
יש לך איזה מישהו שהוא יותר ממך באיזה משהו, ואתה, אז אתה אומר, רגע, אני עושה טוב.
עשו, רגע, תן, תפנה רגע במקום,
ואז מצליחים. אז נכון באופניים, זה נכון גם בתורה, קודם כל בתורה.
משה רבנו זה הגדולה.
תכלית הענווה של משה רבנו, וכל אחד מאיתנו ילמד את הדבר הזה.
אתה רוצה לגדל את האנשים מתחתיך? תפנה מקום.
תן להם את המרחב.
תיעלם מדי פעם.
תן להם להוביל.
זה מה שאומר הנציר, וזה גם מסביר למה משה רבנו לא מצא. הם קצת פחדים. טוב.
עכשיו, יש כאן איזו שיחה קצרה של הרבי,
רק נראה אותה בקצרה, ואז בעקבות השיחה הזאת נראה עוד שני פירושים נפלאים בעיניי
למה הייתה הציפייה של משה רבנו ולמה היא לא קרתה.
מה?
אה, נכון, נכון, סליחה, סליחה, אתה צודק, שגיא, שבת אחי גם יחד, מה הייתי עושה בילדיך?
החידוש הוא כזה,
הגמרא אומרת,
רבי יהודה היה מתפאר שהוא זכה לראות את רבי מאיר מאחוריו.
כלומר, כנראה רבי יהודה היה ילד קטן מאוד, שרבי מאיר היה כבר זקן, ופעם אחת הוא עבר וראה את רבי מאיר.
טוב, מה יש פה להתפאר?
לא למדת ממנו תורה, לא שמעת שיעור שלו.
הייתי בעולם כשהיה רבי מאיר.
העולם עם רבי מאיר, המציאות עם רבי מאיר, זה לא אותה מציאות בלי רבי מאיר, זה דורות אחרים. זה כמו בדורות שלנו,
העולם עם הרב אליושי והעולם בלי הרב אליושי, והעולם עם הרב קנייבסקי והעולם בלי הרב קנייבסקי. הרב חיים קנייבסקי יושב לומד, הכור הגרעיני עובד, הוא לא עכשיו מעביר, זה לא משנה.
אתה רואה את רבי חיים קנייבסקי, זכר צדיק לברכה,
אתה רואה תשעים ושש שנים אחורה,
כמה שהוא היה ועוד, אתה כאילו נוגע באיזה נצח.
אז
רבן חמבין זכאי, כשהוא יוצא
מוברח לדבר עם אספסיאנוס, שהיה שר הצבא,
אז הוא מבקש ממנו שלושה דברים, נכון?
יבני וחכמיה שושבת רבן גמליאל וגרוגרות לרבי צדוק, לרפא את רבי צדוק.
אז שתי הבקשות הראשונות הן מובנות.
יבני וחכמיה זה המשך התורה.
רבן גמליאל זה המשך הנשיאות בעם ישראל.
אבל רפואה לרבי צדוק, זו הבקשה השלישית?
אז יש כאלה אומרים, כן, רבי נוחמד בן זכאי רצה להראות שבמיוחד לקנאים, שכל נפש היא משמעותית.
כן, אפילו אחד.
אבל יש כאלה אומרים שזה גם הייתה בקשה כללית.
אומר רבי נוחמד בן זכאי, אני רוצה שיראו איך היה נראה
יהודי מפעם.
שיראו, שלא יחשבו שיהיה על מי להסתכל.
שיראו את רמת הצדקות והתפילה לדור הצעיר, יהיה להם למי להסתכל, שלא תחשוב שהעולם התחיל פה,
שהעולם הזה, שיהיה לך את זה, תארו לעצמכם מה היה קורה, אם נכנס פה לחדר הרמב״ם.
מה היה קורה, אם נכנס הרמב״ם פה לחדר, מה היינו זה?
מספרים שפעם רבזו שם מהניפולי, ביקש שייתנו לו את היראת שמיים של הרמב״ם.
הוא חשב, הרמב״ם ככה, כתב סיפורי פילוסופיה,
אז נתנו לו, והוא לא הצליח לקום מהמיטה מרוב שהוא רעד,
מרוב פחד, מרוב אנשים, נכון, סדרי גודל אחרים.
אז אנחנו, גם בדור שלנו, אתה רואה איזה אדם, תמיד חכם זקן,
דרכו אתה מתחבר לדורות הקודמים.
סגור סוגריים. כל פנים, אני חוזר כאן לרבי.
אומר הרבי ככה, ברש״י נבונים מבינים דבר מתוך דבר.
זהו שמביא כאן את רש״י, שאל איירס את רבי יוסי,
מה בין חכמים לנבונים?
חכם דומה לשולחני עשיר,
שכשמביאים לו דינר לראות רועה וכשאין מביאים לו יושב וטועה.
צריך להבין, הרי לעיל כתוב בצלאל בן אורי בחור ואמלא אותו בחוכמה ובתבונה
כתוב בתבונה, אז בצלאל הוא מבין דבר מתוך דבר, הוא נבון, איך אתה לא מוצא נבונים?
פירש רשי בחוכמה מה שאדם שומע מאחרים ולמד, בתבונה מבין דבר מליבו, מתוך דברים שלמד, מבין דבר מתוך דבר, אז יש לנו כאלה שמבינים דבר מתוך דבר, אתם יודעים מה זה להבין דבר מתוך דבר?
מספרים שפעם באה אישה אחת על רב חיים מבריסק,
שאלה אותו האם ניתן לצאת ידי חובת ארבע כוסות בחלב
אז הוא אמר לה לא,
ואז הוא אמר לעוזר שלו, למשמש,
רוץ ותקנה לאישה הזאתי לכבוד החג יין ועופות ובשר.
אז הוא אומר, הרב, היא שאלה על יין, למה אתה אומר לי גם עופות?
הוא אומר, אם היא שותה חלב, זה אומר שגם אין לה בשר.
מבין דבר מתוך דבר, נכון? זה אחד או...
זה באמת כל...
כל... כל... אני דווקא...
יש לי...
פחות מצליח בזה, להבין דבר מתוך דבר. לפעמים מישהו שואל אותך שאלה,
ואתה עונה לו, כאילו, ואתה לא מבין שהשאלה, היה לי פעם איזה מין, מישהו שאל אותי בערב שבת, שאומרים לי שבת שלום, מאז יש לי,
יש לי, קיבלתי הנהגה כזאת,
שאני לא עונה לאנשים כששואלים אותי שאלות באמצע השבת שלום,
בליל שבת. אני אומר לו, יש לך שאלה, תחכה, תחכה שיגמרו כולם, אני אענה לך.
למה, זה לא נחוץ כזה, ואני לא מבין מה הוא אומר, והוא לא קולט, אז אתה רוצה, אני, אחרי התפילה אני אשאר איתך כמה שאתה רוצה.
פעם כששאלתי איזושהי שאלה,
האם משהו כזה, שאלה בהלכה, עניתי לו כזה וזה, ואחרי זה יום אחרי זה גיליתי שאנשים כועסים עליי. זה כאילו, השאלה לא הייתה הלכה, אלא הייתה הלכה למעשה.
עכשיו לי הוא לא אמר את הפרקטיקה,
אם היה אומר את הפרקטיקה אז בוודאי,
כן, השאלה הייתה האם נכון,
זה לא שאלה בדיוק בהלכה, האם נכון שיחליפו כל פעם עולה בקריאה בתורה.
נכון,
שבעה קוראים, ההוא יקרא ראשון, שני, שלישי.
אז מצד כבוד תורה, זה לא מכובד שקורא לגז, זה מי שעולה לקרוא, שיקרא יכין שניים-שלושה קטעים. אז אמרתי לו,
מתברר שהיה מדובר על איזה ילד שהכין קטע קטן והוא רצה לעלות לקרוא אותו.
הוא לא אמר לי שזה ילד, הוא לא אמר לי שזה אתה. היה צריך להבין דבר מתוך דבר, אף אחד לא שואל שאלות בשביל ללמוד תורה לשמה בזמן הזה של ליל שבת.
אז טוב.
כל פנים, היה,
היה, היה בצלאל בן אורי, והיו איתו עוד, או ליהו בן אחי שמח, היו איתו עוד חברים כאלה שהיה להם את הבינה הזאת, אז איזה נבונים משה רבנו לא מוצא.
אם כן קשה, מדוע צריך רשי לפרש בעניין זה עוד פעם?
ובתוספת משל, הוא פרט שהמשל אינו מדויק, שהרי הנמשל הוא מבין מתוך דבר.
מתוך דבר די כאבילו, בנמשל הוא מחזר ומביא משלו, גם המשל והנמשל הם לא אותו דבר.
מבין דבר מתוך דבר, זה כמו שאמרתי לכם,
ההוא עם החלב, כן?
והמשל שרש״י מביא זה לא מבין דבר מתוך דבר, זה יוזם, זה אקטיבי, זה יצירתי, אז זה גם לא בדיוק מתאים.
ומה נוגע, רבי יוסי אמר, לעניין זה כתשובה לשאלת אריוס. אומר הרבי, והביאור בזה,
כוונת רש״י לתרץ שאלה פשוטה והוא,
איך שייך
שבנוגע לבניית המשכן מצא משה אנשים נבונים,
לא רק בצלאל, אלא גם כל איש חכם לב אשר נתן השם חוכמה ותבונה בליבו,
ואילו בנוגע לדיינים, אומר משה, נבונים לא מצאתי.
סוגי נבונים.
נבונים שרק מרחיבים את הדבר,
אתה נותן להם משהו, הם יודעים להרחיב אותו, להבין דבר מתוך דבר.
בסדר? יודעים להשלים את הסדרה החשבונית, בסדר? אם אני עכשיו אגיד
2, 6, 18, מה, הספר הבא?
מה? לא, לא ה-10.
למה? למה?
הכפלתי בשלוש.
2 כפול 6, 6, 6. 6 כפול 3, 18. 18 כפול 3?
מה?
46. 46. תודה.
תודה מתי.
חבר'ה, אם אתם... אה? 54, שגיא, תודה.
תיסגרו אחרי זה על הפינות.
העיקר. העיקר העיקרון, העיקר הדרך. מתמטיקה, העיקר הדרך. אז זה נקרא להבין דבר מתוך דבר, גם זה אני רואה שאתם מתקשים.
אבל בסדר. אתה לא רוצה שירות כמוהון.
בסדר.
אתם מכירים, יש 1,
1,
2, 3,
5,
8,
13. זה סדרת פיגורנצ'י.
כן, כל איבר שווה לסכום שני האיברים שקדמו לו.
ובכן, אז זה להבין דבר מתוך דבר.
אבל,
זה נבון אחד,
וזה היה צריך אותם בבינת המשכן.
אך עבור הדיינים צריך סוג אחר בנבונים, שלא רק מרחיבים את הדבר שקיבלו, אלא מוסיפים עליו יוזמים,
יצירתיים, מחדשים,
כשולחני תגר מחזר ומביא משלו,
כדי לדון בכל העניינים שלא נתפרשו בתורה,
ובתעלות הבעלי הדינים שהיו ישראל טרחנים.
כלומר, משה רבנו חיפש, וזה דבר נפלא בעיניי, שהרב מחפש תלמידים יצירתיים, תלמידים שמחדשים, והוא שמח בזה.
התלמידים מפחדים מהרב, אז הם... אגב, באמת, זה באמת כתוב.
מתי הייתה הפעם הראשונה שנלמדו הלכות בכוח פלפול?
פלפול, כבר חידוש מלמטה. מתי?
כשמשה מת.
הגמרא אומרת שכשמשה מת, מרוב הצער
נשתכחו שלושת אלפים הלכות,
והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו.
כוח הלימוד הוא החזיר, אבל בשביל זה היה צריך שמשה ימות.
כלומר שהרב יזוז רגע,
ולא יהיה, ואז התלמידים יכולים
לבוא לידי ביטוי.
אז אם כך,
מה שמתברר, רבותיי, זה שנבון,
קודם כל זו מילה מאוד מיוחדת, כי המילה הזאת היא כמעט אותו דבר מההתחלה,
סוף מסוף להתחלה, נבון נבון,
ודבר שני,
ודבר שני מתברר שזו תכונה מאוד מאוד מיוחדת ומשכית,
להיות נבון.
כלומר, אם משה רבנו לא מצא, זה אומר שהתכונה הזאת מחכה שאנשים יממשו אותה
בזמן הגאולה.
ומימוש התכונה הזאת זה התחדשות ויצירתיות.
בתוך הקודש,
בתוך הקודש. כשאנחנו נפגוש אנשים
שהם מחדשים והם יצירתיים והם לא משותקים כתוצאה מדברים שקדמו,
נדע שהגיע זמן מאוד מאוד מיוחד.
אה?
איך?
יש הרבה דוגמאות.
תגיד למה התכוונת?
כן.
חוקר, והרב שטיינזלץ, והרב זה, והרב הרצוג, והתכלת, אנשים מחדשים, יצירתיות יש.
זה אומר שחזרה הנבונות,
או שהיא באה לידי ביטוי.
נבון זה גם,
זה גם,
אנחנו גם נראה בהמשך מהשבט מיוחד, אולי אני אגיד את זה כבר עכשיו, ואז ניכנס פה לפירושים.
יש שבט מאוד מאוד מיוחד
שנקרא יששכר,
והוא, עליו נאמר שהם נבונים. כתוב, מבני יששכר יודעי בינה לעיתים.
יודעי בינה לעיתים,
הייתי אומר, זו ההגדרה הכי קרובה היום ליועץ.
יועץ נפש.
משיח נקרא יועץ.
כתוב, פלא יועץ, זה השם שלו.
משיח יודע לתת עצות טובות.
עצות טובות.
עכשיו, איך נותנים עצה טובה?
איך נוצרת עצה טובה? עצה טובה שווה המון.
שווה לפעמים המון כסף, שווה המון רוגע נפשי,
שווה הרבה מאוד דברים. איך נותנים עצה טובה?
עצה טובה מורכבת מהאדם שלפניך,
מהחוכמה שיש ליועץ
ומהחיבור
ברגע הנתון.
כלומר, יכול מאוד להיות שעצה טובה שניתנה בזמן לא טוב,
היא תביא קללה,
היא לא תביא ברכה.
וזה יכול להיות להיות נבון.
יכול להיות להיות נבון מבני שכר יודעי בינה לעיתים. אנחנו עשו פה הגדרות לנבון. אמרנו, ההגדרה אחת להיות נבון זה להיות יזם, יצירתי, חדשן, לא להסתפק בזה. ואז אמרת יפה מתניה,
בדור שלנו יש המון המון יזמות בקודש, זה מקסים.
חדשנות, זה יזמות, זה ספרים כאלה, וצורות כאלה, ונלמד ככה, ונלמד אחרת, וכל מיני דברים שאפילו את הדף גמרא המסורתי פירקו הרב שטיינדלד, והרכיב דף אחר, שהוא יותר ברור, עם ביאורים. מצוין, מצוין. שזה כמובן גם התנגדויות, אבל בגדול זה בעצם מה שמשה רבנו רצה, שנהיה נבונים.
זו אפשרות אחת.
אפשרות שנייה לנבונות זה להיות יועץ טוב,
לתת עצות טובות לזולת,
וזו המלאכה של בני יששכר,
והעצה הטובה היא קשורה למבני יששכר יודעי בינה לעיתים.
בינה, שוב פעם, זו התבוננות, זה
אובנתא דליבא, זה הבנת הלב,
היכולת ככה לגעת בלב של הזולת,
אבל יודעי בינה לעיתים.
לעיתים זה לדעת את העת הנכונה.
מה?
מה?
כן, יכול, למה לא?
אני רק אוסף את ה...
כן, יכול מאוד להיות שדברים שאמרת למישהו,
ביום הראשון, נגיד, שהוא יושב שבעה, ולא יתקבלו על ליבו,
הם דברים שתגיד אותם ביום השביעי, והם כן יתקבלו על ליבו. כי כל דבר לכל זמן ועט לכל חפץ. אז מבני שכר, אם היה להם את האומנות הזאת,
מה להגיד למי ומתי.
היום היו קוראים לזה אולי טקט.
טקט או טיימינג. זה אומר כאן, תראו ממש בסוף התפארת שלמה.
הוא שהכתוב משבח מבני שכר,
יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. היינו,
שהם המבינים בדעתם,
במקום הראוי והעת הראוי לעשות או לא לעשות ולכוון ההלכה הכל במקומה. יש להם את המיומנות הזאת.
ואני רוצה להגיד לכם, הרבי ביקש, הרבי אמר,
שאתם יודעים, יש רבי,
רבי ראשון תיבות ראש בני ישראל, צדיק, אדם שבאמת איש מעלה שיש לו סייעתא דשמיא, בסדר. מה הבעיה ברבעים?
שקשה להגיע אליהם, נכון?
הם עמוסים והם דפוסים ו...
אז צריך להתאמץ, אבל קשה.
יש חסידים.
הרבי דרש שיהיה גם מדרגה שלישית שנקראת משפיע.
משפיע. שמעתם על משפיע?
והוא אומר שכל אחד צריך שיהיה לו משפיע.
עכשיו, משפיע זה יכול להיות חבר שלי.
לא צריך ללכת לאיזה חבר. אני אומר, שמע,
לגבי העניינים האלו והאלו, אתה המשפיע שלי.
ממך אני רוצה לקבל עצות בדברים האלה. יש נגיד אחד, שמע, אני רואה חבר שלי שהוא נגיד גדול ממני בחמש שנים.
אני רואה שיש, ברוך השם,
יש להם ילדים טובים, והם חיתנו אותם.
אז אני אומר, אז כנראה הם, זה, אומרים לו, תשמע, אתה תהיה המשפיע שלי לגבי חינוך ילדים. יש לי כל מיני, מה אתה אומר?
המשפיע זה בעצם יועץ.
יועץ טוב, וכל אחד מאיתנו יכול וצריך אולי להיות יועץ טוב,
ומי שיש לו את המידה הזאת של נבונות הלב,
וזה קשור להרגיש את הלב של הזולת,
ולדעת מה להגיד ומתי להגיד ולפעמים לא להגיד ולפעמים לשתוק, הוא לפעמים רק להקשיב.
רק להקשיב.
סיפר לי איזה חבר שכשהוא נותן עצה טובה למישהו,
אז הוא מרגיש גירות בגב.
כאילו, כזה מין, כאילו,
בסדר, הוא מרגיש שזה, לפעמים אתה, מישהו מדבר איתך ופתאום יש לך איזה עצה ואתה מרגיש,
כאילו, פיזית, אתה ממש מרגיש פיזית שזה העצה.
כאילו הקב' נותן לך איזה תובנה כזאת.
אז,
וזה פירוש הפסוק, אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות. דהיינו, משה רבנו עליו השלום לימד דעת את ישראל
איזה דבר לעשות או לא לעשות,
גם במעשה הטוב. בסדר. טוב, אז עכשיו תראו שתי נפקמינות.
שתי נפקא מינות מאוד גדולות בדבר הזה.
למה הם לא היו שם הנבונים, עם ישראל?
היה חסר להם את ה... להבין דבר מתוך דבר?
היה חסר להם את בינת הלב?
תראו, אומר את זה מאה שאילוח והתפארת שלמה.
שתי נקודות שונות.
אומר מאה שאילוח,
אומר עליכם בעת ההיא לא אוכל לבדי שאת אתכם. הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים.
כאשר היו קרובים לקנוס לארץ ישראל,
הרגיש משה רבנו עליו השלום
כי רצון השם יתברך הוא
שעל ידי יהושע ייכנסו לארץ.
והוא היה רוצה שיתפללו ישראל להשם שאינם רוצים במנהיג אחר. עכשיו זה מדרש מפורש, אני צריך למצוא את המדרש הזה, חיפשתי אותו ולא בצעתי,
חיפשתי אותו בדברים, הוא כנראה נמצא בכי טיסה. זה מדרש מפורש שמשה רבנו אומר לעם ישראל, תראו,
הקב' הוא כעס עליכם מלא פעמים ורצה להרוג אתכם ולהשמיד אתכם ואני התפללתי והצלחתי להציל אתכם.
אז הוא אומר, משה רבנו, יחיד הצליח להציל את הרבים.
הרבים לא יצילו את היחיד? בטח שהייתם מצילים אותי.
הייתם צריכים להתפלל.
אם שמעתם שהקדוש ברוך הוא אומר לי לא להיכנס, תתחילו להתפלל, מה אתם איזה?
כן?
הוא רצה שיתפללו. טוב, הם לא זזים.
אז הוא אומר, טוב, אני אגיד להם, אני ארמוז להם.
אתן להם איזה רמז.
וזה שרמז להם במאמרו, לא אוכל לבדי שאת אתכם.
הבו לכם אנשים חכמים ונבונים,
ומה הייתה הסיפייה של משה רבנו, שמה הם יגידו לו?
אה?
לא, מה פתאום, בטח שאתה יכול. לא, מה, אנחנו נתפלל.
אבל הם אמרו,
ואיתם הדבר בעיניכם.
אז הוא אומר, מה?
אף שמצינו שאחר כך ביקש מהשם שהוא יכניסהם,
והוא אומר להם, כדי שיבינו שהוא צריך לתפילתם כעת, אומרים, אם הייתם מתפללים עליהם, באמת, זה דבר, אני זוכר, אני אומר לכם, זה מדרש מפורש,
אני עוד אמצא אותו,
אבל זה גם היגיון, זה גם פשט.
אמר לי את זה פעם איזה אדם שהיה באיזשהו תפקיד כלשהו,
והוא הודיע שהוא עוזב.
הוא הודיע שהוא עוזב.
ואז אמרו לו בסדר.
אז...
איחלתי לחייל בהצלחה.
אז אחרי שנה הם פתאום נזכרו, אמרו לו, תשמע, אולי תחזור, אולי זה, אנחנו בלי...
אז הוא אומר לי, שמע, השוטים שבעולם.
אם היו מבקשים ממני אז, שידעתי.
אז הייתי נשאר.
עכשיו, אני כבר אחרי שנה, אני כבר יצאתי מחוץ ללופ.
בסדר, כאילו אני אמרתי להם שאני, כאילו זה, לא כאילו, אבל רציתי לבדוק עד כמה באמת הם רוצים, אז הם אמרו לי, טוב, אז הבנתי שבאמת,
אז זה מה שהוא אומר כאן,
כן?
אומר להם כדי שיבינו שהוא צריך לתפילתם כעת, וזה הפסוק,
הוא פסוק תשיעי מתחילת הפרשה, ובכל מקום, בפסוק התשיעי נמצא עומק שלא כפשוטו.
כלומר, זה ממש כלל, אפשר לבדוק את הכלל הזה, בכל פעם בפסוק התשיעי
יש שם איזה משהו שהוא לא כמו הפשט.
סתם, עכשיו עולה לי הפסוק התשיעי בפרשת וישלח
כי במקלי עברתי את הירדן ועתה הייתי לשתי מחנות.
הפשט, מה זה?
שזה מצוקה.
תראה, הקדוש ברוך הוא אמר לי, מקלי, ועכשיו שתי מחנות, הולך עשיו להרוג את זה או את זה. לא, אבל בעומק,
יעקב מודה,
מודה, יפה נתנאל, במקלי עברתי את הירדן ועכשיו בלי עין הרע בן פורת יוסף יש לי,
יש לי מחנה לחלק אותו לשתיים.
אז העומק, סתם, פתאום זה פסוק תשיעי שעבר לי בראש.
אבל כל פסוק כזה, אז גם כאן, גם בפרשת בלק,
והם לא הבינו,
והם אמרו, טוב הדבר.
יישר כוח, צודק, מחליף אותך.
ואמר אחר כך, ויקח מאיתכם אנשים חכמים וידועים,
אמרו חז״ל, מה שלא הוזכר נבונים, כי נבונים לא מצא.
וזה שאמר נבונים לא מצאתי רומז, כי לא מצא מי שיבין כוונתו.
כי אם הבנתם את כוונתי והתפללתם,
אולי הייתם מועילים בתפילתכם.
אז הם ממש, נבונים לא מצאתי הכוונה, אתם צריכים להבין דבר מתוך דבר!
אז זה המחיר,
אני רק אומר,
זה המחיר כשהתלמיד משותק מעת רבו.
אז גם כשהרב רומז לו, הוא לא מצליח לעשות את ה...
זה פירוש אחד.
פירוש קרוב, דומה, מביא כאן לתפארת שלמה על התורה.
הפעם זה על האנשים הללו, החכמים.
ויקח מכם ראשי שבטיכם, אנשים חכמים וידועים,
בהתאם אתם רשיבים על שבטכם. פרש רשי, אנשים חכמים וידועים,
אבל נבונים לא מצאתי.
וזו אחת משבע המידות שאמר יתרו למשה ולא מצא.
ויש להעיר ולשום לב, מהו שבח המידה הזאת של נבונים שביקש משה רבנו עליו השלום ולא מצא?
הלו מבחינת נבון הוא שמבין דבר מתוך דבר.
וכי זה קשה היה למצוא בדור המדבר,
שהיה דור דעה ולומדים מפי משה רבנו כל התורה כולה בעל פה?
מה מסובך, כן, השאלה ששאלנו.
אך הנה אמנם זהו הדרך העולה להשם במידת אוהביו הצדיקים העובדים לפניו,
לנסותם בכל עת ולבחון את טוב לבבם,
כמו שכתוב, השם צדיק יבחן.
הקב' כל הזמן בוחן את הצדיקים, כל הזמן,
מבחן מתמיד,
אף פעם הוא לא מניח להם, כל הזמן הוא בודק אותם, כי הצדיק הוא הלך על מסלול סיירת,
אז הוא כל הזמן צריך לעבור,
אמרו לי שבימם
אין גיל,
אין גיל של פרישה.
מה יש?
בוחן כושר.
עברת את הבוחן, אתה יכול להמשיך. גם אם אתה בן 80, תמשיך, הכל בסדר.
יש גיל.
בסוף יש איזשהו...
בסוף כן יש איזשהו גיל, אבל כאילו בגדול, אם אתה... זה הסטנדרט. אם אתה עבור את הסטנדרט,
קדימה, תמשיך.
אז הצדיק, יש לו כמובן בוחן כושר, נכון?
השם צדיק יבחן.
והבחינה והניסיון
הוא לפעמים, על זה שמעלה אותם ומנשאם למעלה ראש
במדרגות העליונות בעבודתם להשם גבוה מעל גבוה,
ואף על פי כן הם ישמרו את חוקם בשפל ערכם ובענוות רוחם.
רבותיי, אחד המבחנים הכי הכי גדולים לאדם זה כשאדם עולה לגדולה.
ואז מתחילים לדבר עליו
ולכתוב עליו,
דברים כאילו זה,
ולספר עליו וכל מיני כאלה.
והוא מתחיל גם להאמין במה שכותבים עליו.
מתחיל כבר לקרוא ולהגיד, אה כן, באמת זה אני, באמת.
לא מספיק כתבו תארים, פעם באה אני ארים תאר, חבר'ה, להוסיף שם תואר נוסף,
אף שכחתם את הגאון אמר.
אדם עולה לגדולה, ואתם יודעים איך זה אדם עולה לגדולה,
קוראים לזה...
בקיצור, זה ניסיון, זה ניסיון של גאווה חלילה.
והקב'ה מנסה את הצדיקים,
שלמרות שהם עולים לגדולה הם יישארו
פשוטים ומודים.
ככה פעם אשתי אמרה,
והייתה לי איזו ברכה כזאת שתמיד נשאר פשוטים ומודים. אני מאז אומר, זה פום.
תשלח מישהו לפום.
פום זה פיקוד ומטה, פום זה פשוט ומודה. לא משנה מה, אתה תישאר פשוט ומודה.
פשוט אומר תודה על כל דבר. פשוט.
לא מתחיל, זה, מזכירות וכל מיני כאלה.
הרבי היה פותח את המכתבים בעצמו. לא נותן למזכירים לפתוח את המכתבים. היה אפשר לפגוש אותו. היה הרבה תור, אבל לא...
פשוט, פשוט, פשוט.
הרב אליהו זכר צדיק לברכה. אנחנו ראינו גדולי ישראל, אחי זה, הרב אליהו היה הולך ברחוב, הייתה חופר שאתה ברחוב.
נכון, לא היה, הוא אופק בדלת, הוא היה פותח את הדלת.
לפעמים היה תואר, לפעמים זה, אבל...
טוב,
אז זה הבחינה.
בעיניהם,
למרות, כן, הם ישמרו את חוקם בשפל ערכם ובענוות רוחם,
לא יתנסו ולא יקבעו ואינם מחזיקים טובה לעצמם.
ובעיניהם אינם נחשבים לכלום.
וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום, נטיטי ליבי לעשות חוקיך לעולם עקב.
דוד המלך אומר, אני תמיד מרגיש כמו עקב.
לעולם, לא משנה.
כתר על הראש, מה שעושים לו, כלום. דוד המלך מרגיש עקב.
אה?
אחד הסיפורים שאני הכי אוהב על ענווה, הכי אוהב,
זה על רב שלמה זלמן נוירבך, זכר צריך להגיד לברכה,
שפעם הוא היה בחתונה,
ובחתונה היה גם בן דוד שלו, שגם כן קראו לו שלמה זלמן נוירבך.
אבל הוא לא היה הרב שלמה זלמן נוירבך.
ואז היה שבע ברכות, והכרוז אמר,
כמובן שהרב שלמה זלמן נוירבך,
הוא לא ערך את החופה, אבל היה צריך לברך ברכה שביעית.
אז הקאות אמר, בברכה שלישית מחובד רב שלמה זמן אויירבך.
מי קופץ לחופה?
הרב אויירבך הגדול.
אז בעל השמחה אמר, כאילו, הוא רצה לקבור את עצמו, אמר לו, הרב, אתה, לא, אתה ברכה שביעית.
הוא אמר לו, לא, אתה קראת לי, למה? אני כאילו, לא...
הוא לא הבין מה הוא רוצה, והוא בירך ברכה שלישית.
כלומר, לא עלה בכלל בדעתו שהוא צריך לקבל איזה ברכה, זה כאילו, לא.
אני זוכר שסיפרתי את זה לבת שלי שהייתה קטנה, נעמה
ואז באותו שבוע הלכנו לחתונה, לחופה
של בן יוסף לבנת, השם ייקום דמו,
שהיה תלמיד שלנו בנצרים, אחרי זה הוא
עבר לבן מורה והתקרב יותר לברסלב
והוא נהרג בכניסה לקבר יוסף.
אומרים שהמילים האחרונות שהוא אמר זה יאללה סע, כאילו יאללה מהר, כאילו זה היה אופי שלו גם.
אז היינו בחתונה שלו,
מי שחיתן אותו זה היה אח,
לא אח, בן של רבי שלמה נוירבך, שגר בתל אביב,
הרב מלמי מרדכי קוראים לו, אוירבך,
אז הוא עש את החופה.
אז הייתי בבת שלי.
והכרוז אמר בסידור חופה וקידושין,
מכובד הרב הגאון, הרב שלמה מרדכי יוירבך.
אז הבת שלי אומרת לי, אבא, הוא לא אוהב שאומרים לו את זה.
זכה מהסיפור.
אמרתי לה, זה לא הוא.
טוב,
אז הזכרנו גם את בניו,
וזכר צדיק לברכה.
הכרת אותו, יוחאי?
טוב, אז הקב' הוא מנסה את הצדיקים.
רצה לומר, אף על פי, דוד המלך אומר, אף על פי שנטיתי לבי לעשות חוקיך ולקיים מצוותיך, דוד המלך הלב שלו כבר
זורם עם מצוות השם,
אף על פי כן, לעולם העקב, לעולם אני בעיניי בבחינת עקב ושפל המדרגה.
זהו.
ואז הוא מספר פה סיפור מדהים.
והנה, מבחינת הניסיון הזה של האופן הזה, מצינו בתורה, במהלת הצדיקים בכל דו ובדור,
כמו שנודע המעשה מהבעל שם טוב זיה,
שפעם אחת הפציר מאוד באחד מגדולי התלמידים, הוא הרב הקדוש הצדיק רבי מיכלי,
רבי מיכל מזלוטשוב, זה ה... זה ה... זה.
אשר בני העיר מאחת הערים החשובות הפצירו מאוד מהבעל שם טוב על ככה לומר לו לקבל את הרבנות, ולא רצה בשום אופן.
עד שכעס עליו הבעל שם טוב,
ואמר לו, אם לא תשמע לדברי אלה הנה תדע כי איבדת עולמך בזה ובבא. הבעל שם טוב כעס עליו.
והשיב לו, אף אם יהיה נאבד חלילה בשתי עולמים,
מכל מקום לא אקבל שררת הרבנות עליה שלא נכון לי.
לא תפתה אותי.
מספרים שפעם רבי נתן מברסלב
קיבל הצעת רבנות.
הוא בא לרבי נחמן ואמר לו,
האם לקבל? הוא אמר לו, ודאי, לקבל.
הוא אומר לו, רבי, האם זה אמת לקבל?
הוא אמר לו, כן, ודאי, תקבל.
הוא אומר לו, האם זה האמת לאמיתה?
הוא אומר לו, האמת לאמיתה לא.
זה לא.
אז הוא ויתר.
אז ענה ר' בעל שם טוב בשמחה,
ברוך אתה להשם וברוך טעמך,
זכאי חלקך בגן עדן,
כאשר לא התנשא רוחך וליבך על כל דבר אלה,
כי אנוכי אך לנסותך באתי לדעת אשר בלבבך, להיטיבך באחריתך.
ואגב,
רב מיכאל הזה בסוף כן היה רבא גדול ואדמו״ר.
כלומר זה לא שהוא ברח מאחריות,
זה לא שהוא חיפש חיים קלים חלילה. לא!
הוא רק אמר, זה לא מתאים לי. הוא אמר, לא אכפת לך, תקבל מעמד, תקבל כבוד, תקבל אוטו, ויקראו לך רעה. זה לא מתאים לי, אני רוצה לעשות מה שמתאים לי, מה השליחות שלי.
בסוף הוא עושה מהשליחות שלו, הוא היה אדמו״ר לאלפי חסידים.
בסדר? אבל שררת הרבנות הוא לא רצה.
והנה, זה הדבר שמצינו בתורה, בניסיונות של אברהם ויג' על אבא שלום,
שעלה מעלה מעלה, עד שלבסוף, כתיב,
כן,
נשמט לי כאן הדבר הזה. ואז הוא אומר, אוש הכתוב משבח את בני יששכר,
יהודי בינה לעיתים. שאדם יודע לא רק אצל הזולת,
אלא הוא גם יודע על עצמו מה מתאים לו בעת הזאת. זו מדרגת נבון.
אז כשאנחנו קוראים את הפרשה הזאת בתחילת ספר חומש דברים,
יש כאן בעצם קריאה של משה רבנו אלינו.
קריאה של משה רבנו אלינו,
ואפשר להגיד שגם בזה עוסקת הרבה מאוד פנימיות התורה של רבנו הארי.
הקריאה היא גם קריאה לחדש,
גם קריאה ליזום,
גם קריאה ליצור,
וגם קריאה להבין דבר מתוך דבר.
וכל הזמן בוחנים אותנו שאדם יבין מה שייך אליו באמת.
מה שייך אליו. אל תהיה רק מצטט של דברים שקדמו לך.
תהיה מדויק, תהיה יועץ טוב לעצמך, תהיה יועץ טוב לאחרים,
תיגע בדברים הקשורים אל הלב, תהיה מכוון.
זה מדרגת נבון, וזו מדרגה לא פשוטה.
להיות חכם אפשר, להיות ידועים לשבטיכם גם אפשר,
אבל אדם שהוא נבון, בעצם הייתי אומר ככה,
אדם נבון זה אדם שעשה עבודה עם עצמו,
והוא גילה את הנקודה השייכת אל ליבו בעת העיר, כמו שאומר רבי נחמן,
והוא גם מסוגל לגלות את הנקודה הזאת אצל אחרים.
באמת לתת להם יצאה טובה.
וזה דבר
מאוד מאוד מורכב.
זה דבר מאוד מאוד מיוחד.
צריך להתפלל כדי לזכות לדבר הזה.
להתפלל למה שכאן אמר, ראינו את מה שאמר הרבי בעקבות המדרש. זה אדם שהוא לא נשאר במקום, הוא מחפש, הוא יוזם, הוא הולך, הוא בא, הוא חוזר, יש לו איזה תנועה.
ומשה רבנו לא מצא,
לא מצא, יכול להיות זה כנראה בגלל גדולתו עצמה של משה רבנו,
שזה כאילו שיתק את כל מי שלידו.
ודווקא אצל יהושע, ככה אומרים, שפני משה כפני חמה,
פני יהושע כפני לבנה.
אז לכאורה החמה עדיפה, נכון?
אבל כשהלבנה זורחת,
גם הכוכבים מאירים.
וכשהשמש זורחת, אין מקום לכוכבים.
אז הלבנה נותנת מקום לכוכבים.
זה יותר משמעותי אולי, מצד מסוים.
זה נקרא להיות נבון.
נבון זה בינת הלב.
ואני רוצה להגיד לכם עוד דבר אחד. אנחנו עכשיו בימי חודש אב,
תחילת אב.
אתם יודעים שהשיטה שלי שבחודש אב צריך להיות הכי שמחים בעולם.
שמחה איכותית.
כשנכנס אב ממעטים בשמחה, הכוונה סוחטים את השמחה כמו מעטן ומוצאים את הז... מזקקים אותה.
על ספירת הבינה שממנה הנבונות נאמר הם הבנים שמחה.
כשאדם זוכה למדרגת נבונות, שהוא זוכה לתת לעצמו עצות טובות ושהוא יודע שהוא עושה את הדברים הנכונים בעת הנכונה ושהוא מדויק ושהוא גם מחדש והוא יצירתי והוא לא רק מצטט מה שאמרו לפניו ומעביר את זה אחריו אלא הוא גם יש לו מעצמו,
זה מביא את האדם להמון המון שמחה.
היצירתיות זה המון המון שמחה.
להגיד לכם מייל אלו שאיזה שמחה זה להלחין שיר.
נכון?
אפשר לשיר שירים של אחרים, וזה אחלה, אבל אנחנו עושים את זה כל יום חמישי.
מיד באלול נחזור לזה, בעזרת השם.
ואין לנגן, אבל כשאתה מנגן שיר שאתה הלחנת,
ויצרת, וחידשת, לפעמים זה רק מנגינה, לא רק.
לפעמים זה מנגינה, ולפעמים זה גם מילים, נכון?
וואו, זה דבר אדיר.
נכון או לא?
זה לא אותו דבר כמו שאתה שר שיר של מישהו אחר.
ולכן, הנה עוד דבר, אתם לא זוכרים את זה.
אבל כשאני הייתי בערך,
אני לא כזה מבוגר, כן, אבל כשהייתי בגיל שלכם
והיינו רוצים לשמוע שירים,
מה שנקרא שירי קודש,
בסדר?
אז מה היה?
שלמה ארצי, מה סתם?
שלמה ארצי זה היית שומע כשהיית רוצה לא להבין כלום.
אין קשר בין מילה למילה, אתה יכול לדמיין, תחת שמי עם התיכון, עושה ירח, הפוגר, מתקפל, דאגות, אומר לאיש מכחול,
כל מיני דברים, אתה לא מבין איך מילה קשורה למילה.
זה נראה שהוא...
אבל אני אומר, כשהיינו רוצים לשמוע, אז מה היה? היה פרחי מיאמי, פרחי לונדון, אברהם פריד, מרנכי בן דוד.
מה הם שרו?
מה הם שרו?
פסוקים.
אתה לוקח פסוק, באמת יפה, פסוקים או קטעים מהתפילה, הלחינו אותם.
כי ניחמה של ציון, ניחמה כל חובותיה,
הוא בא לציון גואל, ופתיע שם מישהו גונו בארץ, נכון, זה כל הפסוק הזה.
פתאום, אני לא יודע מתי זה התחיל, לא יודע מי היה הראשון.
וגם בשלמה קרליבך.
אותו דבר, גם בשלמה קודש קודש, רוב, רוב, רוב, רוב, לא רוב. כל השירים של שלמה קרליבך זה
ציטוטים של משהו.
פסוקים, תפילות, וכן על זה הדרך.
פתאום, לפני, לא יודע כמה שנים, לא יכול להגיד לי, עשר, עשרים שנה,
התחילה סוגה חדשה של שירה יהודית שאנשים
כותבים מילים,
כותבים את התפילות שלהם.
סינייטור, בני לנדה, או כל מיני כאלה,
הערים רזל, עקיף,
כותבים, כותבים את ה... כותבים תפילות, כותבים... עכשיו, זה חזק מאוד מאוד, זה יצירתי, זה נוגע בלב.
גם הפסוקים נוגעים בלב, כמובן, זה מצוין, הכל טוב, אבל
זה, אני זוכר שפשוט יש יכולת לתאר דברים בצורה אולי יותר מדויקת, כי זה תיאור של השפה של הזמן שלנו.
יש עכשיו שיר של מתאים לתשעת הימים,
של ביני לנדאו, בחור תבקה בלילה, כן? הוא כאילו לוקח את מגילת העיכה,
משתמש בפסוקים,
אבל הוא כאילו כותב איזה בלדה כזאתי שמתארת את הצער של השכינה
שאתה שר את זה וזה קורע לך את הלב.
ובמילים שלנו, שלו כאילו.
זה נקרא להיות נבון.
וזה חלק מובהק
מסימני הגאולה.
כשאתה בגלות אז אתה בעמדת מגננה. אתה רק אומר, אני רק,
עיקר המטרה שלי זה מה שהיה להעביר הלאה. זה חשוב מאוד, זו הייתה מסורת.
אבל כשמגיעים לגאולה, בזמן של גאולה,
משה רבנו לא מצא נבונים, משיח ימצא.
נכון, נכון, בדיוק, נכון, עצה טובה, בדיוק,
להיות יועצים טובים שנזכה, בעזרת השם לתת עצות טובות אחד לשני, אמן ואמן.
ברוכים תהיו.
