ראינו בפעם שעברה שבעצם נעמי,
דיברנו על הוראת שעה, נעמי שולחת את רות,
סוג של הוראת שעה,
כשהבירוקרטיה הרגילה לא עובדת אז
עושים דברים בצורה אחרת, והיא בעצם שולחת את רות לפתות את בועז,
מתוך הנחת עבודה שכשיהיה פה היריון,
אז בועז, לא תהיה לו ברירה והוא יהיה חייב לקחת אחריות על האירוע הזה של הקמת
הקמת
זרע ושם לאלימלך, מחלון וחיליון, בסדר?
זה בעצם התכנון.
ולכן חז״ל דורשים, ורחצת
וסחת ושמתי בנותייך, רחצת, כן, אז תתבלי,
אולי זה כדי שיהיה סיכוי גדול יותר לעיבור, ולכן על זה הדרך.
נערות עושה דבר אחד שנעמי לא אומרת לה.
כי דיברנו אז בשיעור הקודם על כך שבעצם יש
יש כאן איזשהו גלגל,
גלגול חוזר של הסיפור מיהודה ותמר, אבל כמו כל סיפור שחוזר על עצמו,
אז גם הסיפור הזה בעצם חוזר כדי לתקן.
הוא לא חוזר כדי להישאר אותו דבר, אלא הוא חוזר כדי לתקן.
ומה התיקון? התיקון הוא,
אחרי כל מעשה יהודה ותמר נעשה מבלי שתמר יודעת ממנו.
סליחה, מבלי שיהודה יודע.
יהודה לא ידעה שזאת תמר.
אחר כך, אחרי שלושה חודשים,
אז הוא צדקה ממני, והוא מודה, אבל בזמן המעשה. ויש בזה כמובן איזשהו חיסרון.
וכאן,
רות עושה משהו אחד שנעמי לא אומרת לה.
ויהי בחצי הלילה וחירד האיש, אני קורא מפרק ג',
נקרא מפסוק ה', ותרד הגורן וטס ככל אשר ציווה תחמותה,
ויאכל בועז וייטב ליבו ויבוא לשכב בקצה הערימה,
ותבוא בלט ותגל מרגלותיו ותשכב.
ויהי בחצי הלילה, ותיגאל, הכוונה, כן, גילתה את עצמה.
ויהי בחצי הלילה, ויחירד האיש ויילפת,
והנה אישה שוכבת מרגלותיו.
ויאמר, מי את?
אגב, הוא שואל, מי את? בגלל שרות נתנה את הבגדים של נעמי.
מאיפה יש לרות בגדים? זה הקריא והקטיף שקראנו.
ורחץ ושם את שמלתך, שמלותייך.
כן, אז בעצם נעמי, לרות אין בגדים עם זה, נעמי נתנה את הבגדים שלה.
אז כשבועז רואה את רות, הוא כאילו בהתחלה,
אתה יודע, בגדים וכל זה, בהתחלה היא נדמת לו כמו מי,
כמו נעמי, וזה בדיוק המשחק.
למה זה המשחק?
כי נכון שבועז מייבם את רות, הוא בסוף מייבם את רות, אבל בעצם את מי הוא היה אמור לייבם?
את נעמי.
נגיד שאני הולך לפי ה...
יש כל מיני דעות בחז״ל, אבל נגיד שאני הולך לפי הדעה שבועז הוא אח של אלימלך,
אז הוא אמור לייבם את מי?
את נעמי, רק נעמי היא לא בת ייבום כי היא לא יכולה ללדת,
עזרו, תהווה עבורה אמפונדקאית לטובת הייבום,
זה בעצם, אבל כשהוא רואה אותה בפעם הראשונה, את מי הוא רואה?
מי את? רגע, את נעמי? מה קורה כאן?
אז היא אומרת לו,
הנוכי רות אמתך,
והיא מניחה לפניו הצער ופרסת כנפיך על אמתך כי גואל אתה.
כלומר,
תיקח אחריות.
תיקח אחריות.
תיקח אחריות.
הכוונה תיקח אחריות. עכשיו, היא לא יודעת מה. מה הכוונה לקחת אחריות? מה, שהוא יתחתן איתה?
היא לא יודעת אם הדבר הזה אפשרי בכלל,
כי כרגע, לפחות בשלב הזה, עדיין לא ניתן לגייר
מואבי או מואביה, לא ניתן לגייר.
פרסת כנפיך על אמותיך כי גואל אתה, הכוונה, זה לא יכול להמשיך ככה שאנחנו זרוקות ואין המשך.
או שתתחתן איתי, או שתחתן אותי אתה עם מישהו שהוא כן יכול להתחתן איתי.
אם אני לא ראויה לבוא בקהל, אז תמצא איזה עבד כנעני שהוא תחתיך,
שלך שאנחנו תעשה משהו ובועז מבין את הרמז מבין גם את
מה שהוא עשה עד עכשיו
שעד עכשיו הוא בעצם התעלם ממנה הוא התעלם מבני משפחתו
והוא
אסימון נופל כשהוא נופל
אז
ויאמר ברוכת לה' בתי
היטבת חסדך אחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים עם דל ועם עשיר
יפה
אז הוא כאילו מוכן לקחת אחריות
ועתה ביתי אל תראי כל אשר תאמרי אעשה לך,
כי יודע כל שער עמי כי אשת חיילת.
הביטוי אשת חייל נזכר בתנ״ך פעמיים בלבד.
פעם אחת במשלל ל״א ופעם שנייה כאן.
לכן יסוד סביר להניח
ששלמה כתב את אשת חיל על סבתא שלו, סבתא רבה,
כן?
סבתא רבה נעמי, רות.
וגם באמת זה מתאר.
תנסו רגע לחזור על אשת, מכירים את זה, נכון? אומרים את זה כל לילה, שרים את זה כל אל שבת.
אשת חי.
איזה אישה מתוארת שם?
עובדת קשה.
איזה דברים היא עושה?
גם דברים של אישה וגם דברים של גבר.
היא סוחרת,
חגרה בעוזמות נאיים, מנהלת משא ומתן עם הכנעני,
הייתה כאוניות סוחן, רק תביא לחמה. איפה בעלה?
איפה הוא?
נודע בשערים בעלי ושבתה עם זקני הארץ.
הוא עסוק, הוא איש ציבור, הוא אדם כללי, אז היא צריכה לגדל את הילדים,
היא צריכה... זה מאוד מאוד מתאים לרות,
במיוחד שאנחנו יודעים שגם בועז נפטר,
לא הרבה זמן אחרי שהוא התחתן איתה,
זה אפילו אולי באותו יום, אז היא בעצם גילה את הילדים לרד.
אז יש את חיים.
טוב.
ועתה כי אמנם כי אם גואל אנוכי,
וגם יש גואל קרוב ממני. ליני הלילה, והבוקר אם יגאלך טוב יגאל, ואם לא יחפוץ לגאלך, וגאלתיך אנוכיך יד אדוניי,
שהחביאה עד הבוקר.
בסדר?
עכשיו, זה פסוקים קצת מחשידים.
בועז אומר, אני הולך על זה, עוד שנייה, אני הולך על זה,
אבל אז הוא מתחיל להגיד, כן, אבל תשמעי, יש מישהו יותר קרוב ממני.
כן,
אלימלך ובועז וטוב הם אחים,
לפי דעה אחת. לפי דעה אחרת, אלימלך וסלמון וטוב הם אחים, ובועז הוא הבן של סלמון. איך שלא יהיה, טוב,
האדם הזה שנקרא טוב, הוא קרוב.
כן, הוא אורח גדול לאודות,
והוא קרוב ל... יותר ראשון בסדר ההיררכיה של הייבום.
האם זו אמירה אמיתית של בועז,
או שיש כאן עוד פעם ניסיון להגיד
נקים ועדה, נמתין?
מה רצית לשאול, אביאל?
בכלל יש לו עומד ימון. אה, כן? איך אתה מבין את זה?
כן, אבל איך אתה מבין שאיבדתי בום אם כל המטרה של הייבום זה להעמיד שם המת על נחלתו?
טוב, נעיין, נעיין בזה.
בסדר.
אמ... גם זה כן, זה... ליני הלילה... עכשיו, אתם מכירים את הפסוק הזה,
תסלחו רגע סוגריים.
הפסוק הזה הוא אחד מהרמזים המובהקים
שמופיעים לגאולתם של ישראל. רבנו הארי אומר שבפסוק הזה סוד הגאולה.
מה סוד הגאולה? אז ככה מפרשים. ליני הלילה
זה הגלות,
שהעם ישראל בגלות בלילה.
והיה בבוקר, שזה הגאולה, אם יגאלך טוב, יגאל. אם יגלו אותך המעשים הטובים, מצוין. אז יהיה גאולה במהרה בבוקר הראשון.
אבל אם לא יחפוץ לגואלך, אם לא יהיו לך מעשים טובים,
אז מה יהיה? לא תהיה גאולה חלילה, וגאלתיך אנוכי חי אדוניי שכבי עד הבוקר.
עכשיו,
אז זה יסוד הגאולה במבנה שלה.
רבנו ארי התכוון כנראה לעוד משהו,
בגלל שחי השם,
חי זה ספירת היסוד, עוד יוסף חי.
הוויה זה תפארת.
אז כאילו כתוב כאן יסוד שבתפארת.
יסוד שבתפארת בספירת עומר זה ה' באייר.
אבל באיזה שנה ה' באייר?
מאוד פשוט, בשנת שכבי עד הבוקר.
שכבי עד בוקר בגימטריה,
כמה זה?
708. הבוקר,
היי אלפים, כלומר כתוב כאן בסוף הפסוק, היי באייר התשח.
ככה כתוב, סגרו סוגריים.
ותשכב, כן, זה אם לא יהיו מעשים טובים.
ותשכב מרגילותיו עד הבוקר, בתקום בתרם יכיר איש את רעהו,
ויאמר בועז, אל יוודא כי בא האישה הגורן. למה?
למה בועז
חושש.
אז פה נשתמש במושגים משפטיים.
תן לי, אתה תעזור לנו, כן?
לדבר הזה.
בועז מעוניין,
הוא הולך על הסיפור הגדול, אורנים גדול, מה שנקרא. הוא לא מעוניין לקחת את רות רק לשפחה ולדאוג לה. הוא אומר, אני הולך להתחתן איתך.
אם אני אוכל, אני אתחתן איתך. אני אקח אחריות מלאה.
איך הוא יכול להתחתן איתה?
הרי המוני, אי אפשר לגייר לא המוני ולא המוביל וכן הלאה. הוא אומר, יש לי איזה כיוון,
אני צריך לשכנע אנשים אחרים, אני לא יכול להחליט לבד, צריך להיכנס את הסנהדרין,
אז בזמנם דורשים מן הפסוקים, יש לו כיוון, אנחנו נדבר על הכיוון הזה היום, מה הכיוון שהוא דרש,
מה הייתה הדרשה של בועז,
אבל יש לו כיוון.
אבל כדי שהדבר הזה יוכל להתנהל בצורה נקייה, אי אפשר לדעת, אם ידעו שרות הגיע אל הגורן, אז הכל יזדהם, מה שאמרו בחתיכה.
חקירה מזוהמת כבר, זה כבר אתה, יש לך אינטרסים, אתה פה.
ובועז, אין לו אינטרס.
הוא, האינטרס היחיד שלו זה הוא לוקח אחריות, כי אתם יודעים שזה... איך אני יודע? אולי יש לו אינטרס.
כי כל הסיפור של ייבום במהות
הוא סיפור של רק לקיחת אחריות מאפשרת בכלל ליבם.
כי הרי מה זה ייבום?
זה להתחתן עם אשתו של אחיך.
אבל אשתו של אחיך אסורה.
אשת אחיו אסורה מהתורה.
נגיד שאדם נפטר, היה לו ילדים והוא נפטר.
עכשיו מותר לאחיו להתחתן עם האשה, עם האלמנה?
אסור!
זה איסור תורה.
אז מה פתאום ייבום? אז הגמרא אומרת,
ביבמות, עשה דוחה לא תעשה.
יבוא עשה של ייבום,
וידחה לא תעשה של
אשת אחיו.
אבל זה רק אם אתה מקיים את העשה.
אם אדם אומר, אני מתחתן עם האישה הזאתי לשם מצוות הימור, ייבום והעמדת שם המת על נחלתו.
אבל אם אדם אומר, שמע, האמת היא גם מוצא חן בעיניי כי היא יפה,
כי זה, כאילו...
אז אתה כבר לא בייבום.
אז עכשיו זה אסור לך.
ולכן זו הסיבה, מה?
עוד פעם?
רק אם הם בלי ילדים, כן. אז ברור, אין בעיה.
אז אסור לייבם.
זו הסיבה מדוע בימינו רק חולצים ולא מייבמים.
כבר לא מיימנו, מהגמרא. כי כבר בימי הגמרא אנשים ראו ש...
הרב ענן ראו שאנשים לא מכוונים רק לשם המצווה, יכולים לשם עוד כמה דברים,
אז אם ככה הם פוגעים באיסור תחילה.
חולצים ולא מייבמים.
אז ברור שאם בועז הולך לקחת את זה על עצמו,
הוא רוצה לקחת אחריות.
זה העניין, אבל כדי שזה לא...
יגידו לה, תקשיב, אתה נוגע בדבר ויש לו חידוש שרק הוא יש לו אותו,
והוא רוצה להציע אותו בפני סנדרים, אז צריך שלא ייוודע שרות הגיעה אל הגורן.
ואז הוא אומר כאן פסוק מדהים.
ויאמר, הבי המטפחת אשר עלייך ואחזי בה ותאכז בה.
ויעמוד שש שעורים וישת עליה ויבוא העיר.
הפסוק הזה היה לי קשה שנים.
שנים לא הבנתי אותו.
והשנה זכינו,
הגיע אלינו לקהילה להעביר שיעור במגילת רות,
אדם בשם ידידיה משולמי, מי שמכיר אותו,
איתמר, מהגבעות.
הוא העביר שיעור נפלא מאוד וארוך,
אולי פעם נדבר על השיעור הזה שהוא העביר,
אבל כרגע אני רוצה רק לדוג את החידוש הזה, זה חידוש שלו ממש נפל לו מהשמיים,
ואז בסדר, אז ידידיה משולמי, לא אני אלא הוא,
הכל מה שמתברך.
בואו נעשה טיפה זה, מה הוא עושה בדיוק בועז?
מה הוא עושה?
הוא אומר לה, נותן לך שש שעורים.
למה?
מה אומר שלב?
משישה שעורים?
מה אפשר להרים בשביל השעורים?
כמה אפשר להיות מנותקים מהשטח?
מה כן, וזה לא שומע את המילה הזה, שזה מידה קצת. מה?
אמרת לא מידה קצת.
אני חוזר בי ואמרתי את זה. בגלל המצוקה שהייתה לי בפסוק הזה,
ניסיתי לתרץ אותו, אז אמרתי, כנראה לא מדובר בשש שעורים, אלא בשש שאים.
שיש שעורים, אבל גם שש שאים, כן, מהרי, איך אברהם אומר, מהרי,
שלוש שאים, קמח, סולת, לושי ועשי עוגות.
כן, שישה שאים, שישה שאים, כמה זה שאה?
כמה זה, כאילו, אז הוא שם עליה 25 קילו קמח.
קחי, תביא לך, גם לא הגיוני, שש שאים גם קשוח מאוד, נכון?
מה הוא עשה בדיוק?
לא, פה אין קניין, הוא עוד לא, הקניין הזה יהיה בהמשך.
חם עזרא, אתה מערבב אותנו.
שש שעורים,
נו.
עכשיו, מה זה וישת עליה?
נתן לה, מה זה וישת עליה?
נראה מוזר מאוד.
הושיט לה, אבל זה לא בט', זה בת'.
להשית על מישהו משהו, זה להשית עליו חוב, להשית עליו.
רבותיי, תדלגו ליחזקאל טז ותראו דבר נפלא מאוד.
יחזקאל טז,
כן.
אני אומר עוד פעם, זה חידוש של עתידיה משולמי, בסדר?
כן, משולמי, בדיוק, מי שמכיר את המשפחה.
למה אמרתי טז?
בואו נתחיל מההתחלה
ויהי דבר אדוני אלי לאמור בן אדם הודה את ירושלים מתועבותיה ואמרת כה אמר אדוני אלוהים בירושלים מכורותייך ומולדותייך
מארץ הכנעני אביך האמורי ואימך חיתית זה כאילו ראשית הצירים של עם ישראל
ואז הוא מדמר אותה לתינוקת ומולדותייך וביום הולדת אותך לא חרת שרך
ובמים לא רוחץ למשעי והומלח
הומלח לא הומלחת
וחתל לא חותלת.
לא חסה עלייך אין לעשות הכרת מאלה לחומלה עלייך
ותושלכי אל פני השדה בגועל נפשך ביום הולדת אותה".
כן, איך שהיא נולדה, התינוקת אותי זרקו אותה לשדו.
מי מציל אותה?
הקדוש ברוך הוא.
ויבור עלייך וירך מתבוססת בדמייך
ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי.
ואז מתחילים פה לתאר איך היא גדלה, רבבה כצמח חסי נתתיך,
ויעבור עלייך וירך וייתך עת דודים
אני מדלג לפסוק ח' ויעבור עלייך וירך וייתך עת דודים עכשיו תראו כמה פסוקים יש פה שמזכירים את מגילת רות
ואפרוס כנפי עלייך
כבר עשתה כנפיך על עמתך
ואחסר בתך ואשבע לך
נכון
אם נעמי אומרת לרות הוא נשבע אז הוא לא יחזור
ואבוא בברית אותך נאום ה' ותהיה לי וירחצך במים מה אמרה נעמי לרות?
ורחצת
ואשטוף דמייך מעליך ואסוכך בשמן ואחסת וסכת
זה מאוד מהדהד
ואז הפסוקים הדרמטיים
ועל בישך רקמה
רקמה זה מין איזה, רקמה, כן, בגד רקמה
ואין עליך תחש,
תחש זה נעליים מאור
ואחבשך בשש ואחסך משי
שש,
איך חובשים שש?
אז כנראה שש זה סוג של
כובע או כתר מסוים.
שש זה כתר.
עכשיו, למה שש זה כתר?
תנסו רגע לחשוב על עוד שין,
היא נראית כמו כתר. ואם זה שש,
אז זה ממש כתר,
ככה. וגם על השין יש
תגים, שעטנס גץ, אז זה ממש,
כשאתה רוצה לתאר כתר,
אז אתה תגיד שש, כי זה נראה כמו כתר.
בסדר?
וזה ממשיך.
וידך עדי, ואתנת צמדים על ידייך, ורביד על גירונך.
וייתן עזם על אפך, והגלים על אוזניך, ואתה לתפארת בראשך. כלומר, יש כאן איזה סוג של איזה...
אז לפי הפירוש הנפלא הזה של ידידיה,
אני חוזר חזרה לפסוקים אצלנו,
כשבועז עושה לה שש שעורים,
כן?
הוא עושה לה כתר משעורים.
הוא עושה לה תכשיט.
כלומר, הוא אומר לה, תראי, אני רציני.
אני, כן, אין לי פה מה לתת לך, כי תפסת אותי לא מוכן, מה שנקרא,
אבל תנסו לדמיין לעצמכם בחור, הולך עם בחורה, דייט וכל זה, מכון מאיר, מכון הוראה, הולכים, מטיילים, זו כבר פגישה עשירית, אני יודע, הם הולכים לטייל באיזה מקום,
בשלב מסוים הוא עוצר, יש שם חרציות,
הוא אומר לה, חכי שנייה,
והוא הולך, כותב איזה כמה חרציות, שש חרציות, קושר אותן,
והוא מגיע ושם לה על הראש,
וישת עליה.
פרחים, פרפרים, חוזרת הביתה, לא, אנחנו מתחתנים, לא, אני בטוחה, אנחנו...
נתתי לכם פה רעיונות, אני מקבל לחלק מהאנשים.
לא, אתה ישן נכנס לרובד ההלכתי. קצת רומנטיקה, אביאל. קצת ככה להבין איזה. עוד לא, עוד אין פה קניין, עוד לא גייר אותה, עוד לא זה. הוא רק אומר לה, אני... הוא עושה לה תכשיט.
הוא מביע בזה את ה... ולכן,
כשהיא מגיעה, ותבוא אל חמותה,
ותאמר מי את ביתי ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש?
היא מספרת לה ומראה לה גם, תראי, הוא עשה לי כתר.
ותאמר, שש השעורים האלה,
כתר השעורים האלה נתן לי
כי אמר
אל תבואי ריקה מלחמותך. עכשיו יש פה קריא וכתיב, נכון?
אנחנו קוראים כי אמר אליי אל תבואי ריקה מלחמותך, אבל בכתיב לא כתוב אליי. למה?
כי כבר אמרנו את ההדלב בין קריא לבין כתיב. קריא זה מה היה בפועל וכתיב זה מה צריך להיות, או מה העובד הפנימי של מה שקורה.
רות, למי חושבת שמגיע הכתר הזה?
לנעמי.
אז לכן היא מבחינתה לא רוצה להגיד את המילה אליה,
אלא כי אמר, אל תבואי עיר אל כמה לך מותך. תני את הכתר הזה לך מותך.
אני כאילו צריך לייבם אותה.
אני אייבם אותה דרכך, אבל תני אותה אליה.
בסדר?
זה, אני חייב להגיד לכם, כשהוא אמר לי את הפירוש הזה, זה סידר לי...
אתה רואה, מה זה, כשאדם הוא לא מבין משהו, אז אתה אומר, לא מבין, אז אני עושה ככה, ככה, עוקף, כאילו, פתאום, משהו ש... אבל אף אחד אליו אף אחד לא אמר את זה.
אבל, ארוך השם, חידוש.
כן, אז הוא, בדיוק, אז לכן הוא יודע להגיד, מה זה שש עשורים? מה אתם מדברים? כאילו, זה לא...
הוא אומר, אני מהקוצרים, אני יודע מה זה.
טוב,
בסדר.
אה,
אז עכשיו זה מובן.
ותאמר שבי ביתי עד אשר תדעי נכי יפול דבר, כי לא ישקוט האיש כי אם כילה הדבר היום. מאיפה היא יודעת, נעמי?
מאיפה היא יודעת? מהכתר. מהכתר, היא רואה את הכתר. אז היא מבינה ש...
אם זה מה שהוא נתן לך, אז הוא לא הולך למרח אותך.
יכולנו לחשוב שהוא הולך למורך אותה, תשמעי, יש איזה אחד לפניי, טוב, הוא בדיוק בחו״ל, הוא יחזור, נדבר איתו מחר, נקים ועדה, ככה...
לא.
אם באת עם הכתר הזה, כתר הסורים שהוא עשה לך,
הסיפור הזה ייגמר היום.
אז אני אומר, כל ה...
באמת התודה והשמחה לידידי ימי שחידש את החידוש הנפלא הזה,
תודה רבה.
אני אחרי זה אראה לך בחוץ. בסדר, תבוא, אני אראה.
איך הוא יצר את הכתר? איך הוא יצר את הכתר? אתה שואל.
אה, זה כשאדם נופל לו חידוש, אז נופל לו חידוש, אתה יודע, זה... אומרים תודה מהשמיים. איפה הוא אמר שזה שייך?
רואים! מה, אתה לא רואה?
אני רואה. הקבלה קיאסטית.
למשל, הנושא שם הוא גאולת כנסת ישראל. אתה יכול לראות פה את גאולתה של רות בתור סיפור קטן מהסיפור הגדול.
טוב,
עכשיו אנחנו הולכים לעוד פצצה, החזיקו מעמד.
שאלה, אתה איתי?
אתה מורכז, אתה אש.
מה עם המטרים של הגיטרה שם? ראיתי, חסר שתיים, לא אחד.
שניים ראיתי, כמה גימטרים יש בגיטרה שש, לא?
אז שניים קרואים שם.
נקרא עוד אחד מעט.
אז טוב, בואו נקרא את הפסוקים. ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דיבר בועז ויאמר סורה שווה פה פלוני אלמוני ויאסר וישב.
יש לו שם, קראו לו טוב, למה פה קוראים לו פלוני אלמוני?
המגילה עושה עליו מחאה.
אנחנו,
אתה, בדיוק, אתה, אתה לא, אתה,
אתה לא רוצה, הוא יגיד את זה אחרי זה על עצמו
הוא אומר, אני לא יכול להיות גואל, בסדר, למה הוא לא יכול להיות גואל? כי הוא טוב
הגאולה כרוכה בהכרח בהתמודדות עם הרע ובמצבים מורכבים, לא הכל גלאט, לא הכל כושר, לא הכל מה... זה המציאות, זו מציאות מורכבת
מי שלא מוכן להיכנס למציאות המורכבת, גואל הוא לא יהיה,
הוא יהיה טוב, ולא רק שהוא יהיה טוב, הוא גם יהיה פלוני אלמוני, אם אתם שואלים אותי מה הדמות הכי מפוספסת בתנ״ך, זה הפלוני אלמוני הזה,
הוא היה יכול להיות הסבא של מלך המשיח.
היינו מתפללים היום לדוד בן טוב, ולא לדוד בן ישי,
אבל הוא לא רצה, אז הוא פספס, אז הוא פלוני אלמוני.
ויאמר לגואל, חלקת השדה אשר להכינו לאלימלך מכרה נעמי השבא משדה מלך. היא לא מכרה, אלא היא רוצה למכור, זו הכוונה.
ואני אמרתי, אגלה אוזנך לאמור, כנה נגד היושבים ונגד זקני העמים, תגאל גאל, ואם לא יגאל,
אגיד עלי ואהיה דעה, כי אין זולתך לגאול ואנוכי אחריך.
אז הוא אומר לו, שדה, שדה אני מוכן, נדלן, למה לא?
ויאמר אנוכי אגאל.
ויאמר בועז, ביום כנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה, אשת המת,
קנית להקים שם המת על נחלתו. יש גם פה קריבקטיב, קנית, אבל כתוב, קניתי.
כלומר, בועז אומר, אני באמת רוצה שתסרב ואני אעשה את זה. אני חייב להציע לך את זה מצד ההלכה,
שאתה תקדום לי, אבל הלוואי שתסרב ואני אוכל לזכות במצווה. ואז אומר הטוב, הפלוני-אלמוני...
פרוידיאני.
קריוויקטיב, למה צריך להגיד פרוידיאני? זה קריוויקטיב.
לא, פרוידיאני זה בתת-מודע. הוא במודע אומר, אני אומר לך את זה, אני הולך על זה, אני חייב להציע לך את זה.
לא צריך להזכיר את זה בכלל, דין תנ״ך.
ויאמר הגואל, תראו את הפסוק.
לא אוכל לגאול לי
פן אשחית את נחלתי, גאה לך אתה את גאולתי, כי לא אוכל לגאול. הנה, אדם מעיד על עצמו, אני לא יכול להיות גאול.
טוב, אז לא באים בטרוניה, הקב' לא בא בטרוניה.
מי שלא רוצה להיות גאול, לא יהיה גאול.
טוב, בסדר.
ואז נעשה כאן המהלך הזה. אני רוצה רגע להיכנס לתוך הסוגיה עצמה,
ולשאול איך בועז עשה את זה. כלומר, איך בועז התיר את רות לבוא בקהל?
הרי כתוב בתורה במפורש,
לא יבוא עמוני ומביא בקהל אדוני.
כתוב.
בא התירוץ, חוקרים את התירוץ
הוא מכנס את שער אלסאנדרי, הוא צריך לשכנע אותם, הוא צריך להגיד להם משהו, מה הוא אומר להם?
אז הוא אומר להם את הלימוד, בועז חידש את הלימוד הזה, זה חידוש שלו, אגב, אומר את זה, לא זוכר אם אני אומר את זה,
ראיתי את זה בספר קול מבשר,
שהוא אומר שההלכה התחדשה מכוחה של רות, כלומר מכיוון שרות הגיעה וכאות עם סירות, אז זה כאילו יצר את ה... שנייה אחת, אני אקדמור את המהלך, מה זה ניתן לשאול?
יצר את הלימוד הזה של ה... את הלימוד של ה... וזה קורה, נגיד, כמו אצל בנות צלופחד,
שמכיוון שהם שאלו שאלה מלמטה, התחדשה הלכה, או כמו אצל פסח שנים שקראנו בשבת,
שהרבה פעמים הלכות מתחדשות דווקא מתוך איזושהי שאלה מלמטה. אז מה התחדש אצל בועז? בועז אומר, חבר'ה, אני אגיד לכם,
אני התחדש אצלי שכשכתוב בתורה
לא יבוא עמוני ומביק על ה' הכוונה גברים ולא נשים. למה?
כי כתוב על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים.
ומי דרכו לצאת עם לחם ומים?
האיש, הטעם, לא שייך לנשים.
עד כאן הלימוד של בועז.
רבותיי, זה לימוד מוזר, קשה מאוד.
לימוד שאפשר לפרוח אותו תוך שנייה. הגמרא בעצמת עוקפת את זה. הגמרא בעצמת עוקפת את זה. בואו ננסה להבין. קודם כל,
מה זה המוני ולא המוני? כל מקום שהתורה כותבת משהו בלשון,
זכר רבים, הכוונה לכולם,
נכון?
גם היום, בוא נגיד את פינת הלשון העברית,
נכון? האם אומרים ראש האולפנה או ראש הממשלה או ראשת הממשלה?
מה אתם אומרים?
האוילה אם אומר ראשה, ראשת הזה, אבל אין דבר כזה בעברית.
ראש, למה?
כשלאישה כואב הראש, אז היא אומרת כואב לי הראשה?
לא, יש דברים שהם זכר ראש ויש דברים שהם נקבה.
יד היא נקבה גם אצל גבר וגם אצל אישה.
כן, האדם אומר כואבת לי היד, הוא לא אומר כואב לי היד כי הוא גבר. כואבת לי היד, יד ועין וזה, זה נקבה אצל כולם,
ויש דברים שהם זכר אצל כולם.
אז ככה בלשון הקודש יש כלל שרבים,
זה כאילו, המילה ילדים
היא כינוי,
כן?
כן, זה הכלל, כדי שלא נצטרך לסרבל את השפה, לא להגיד אזרחים ואזרחיות וכל דבר לעשות פי שתיים, זה פשוט כלל.
זה לא קשור לזכר או נקבה,
אז זה הטיית הרבים של ה... יפה.
אז גם כאן, מואבי, הכוונה, מואבי, מואבים, כולם, נשים, גברים. זה דבר אחד.
וחוץ מזה, כמו שאמר אביעד, יפה מאוד. מה אתה אומר? שהגברים לא יצאו, והנשים כן יצאו?
הגברים היו צריכים לצאת ולא יצאו, ואנשים
כבר דואג הלאומי, פרחת קל בחומר הזה.
מה הבעיה?
נעשה מחיצה באמצע.
הגברים יצאו לגברים, והנשים תתנו לנשים. מה הבעיה? גם הנשים יכולות לקדם את הנשים. אין שום בעיה.
וחוץ מזה, יש מקום לשאול שאלה נוספת, מה?
אני קורא לכם את הפסוקים שם בעל פה, כן? לא יבוא עמוני ואומרי בקהל אדוני,
גם דור עשירי לא יבוא אליהם בקהל אדוני עד עולם. למה?
כלומר, עמוני או מואבי לא יכולים להתגייר בחיים,
אף פעם, לעולם לא.
נבר,
אבי, נבר.
למה?
לא קידמו אתכם בלחם ובמים.
טוב,
מה מעניין?
פסוקים אחר כך.
אה, התורה אומרת, לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם. גם אסור לך לשלוח להם דרישת שלום, גם אסור לך להגיד להם חג שמח. כלום, כלום, כלום.
פסוק אחר כך, לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו.
בנים אשר יוולדו להם דור של אישי, יבוא להם בקהל אדוני. כלומר, אני רוצה רק להבין,
המצרים שהרגו אותנו, זרקו אותנו ליהור,
ועשו חלק מהזמן ג'נוסייד,
ושיאבדו אותנו 210 שנים, אין בעיה.
סבא מצרי, הנכד כבר יכול להתגייר.
והמואבים שלא קידמו אותנו בלחם ובמים, שאני לא אומר, זה לא מידות טובות, אבל
זה לא הדבר החמור, נכון? זה מה זה כזה. נימוסים והליכות.
התורה נכנסת בהם ב-120 קמ״ה שלא יכול להתגייר.
אנחנו מקשים על בועז, אבל לפני שאנחנו מקשים על בועז אנחנו מקשים על התורה. איזה מין טעם זה? טעם מוזר מאוד. למה הדין הוא כל כך
חריף
כנגד ההמונים והמואבים על דבר שלא קידמו אתכם בלחם ובמים? מוזר מאוד.
ולכן,
אנחנו צריכים להעמיק ולהבין שמה שכתוב כאן
בפרשת כי תצא
זה לא הסיבה אלא זה הסימן.
ואני אסביר מה אני מתכוון.
עמון ומואב
הם הרי בנים של לוט
ששכב עם בנותיו.
זו הייתה התוצאה של המעשים האלה. אחד קוראים לו עמון, אחד קוראים לו מואב. מואב מאבא. עמון בערבית עמי זה
או דוד או בן משפחה.
דוד, לא דוד, תלוי מאיזה צד.
מצד האבא עמי, מצד האימא חלי,
בדיוק.
אבל גם עמי זה גם מהמשפחה שלי.
אז בן עמי,
עמון מהאבא. יפה.
עכשיו, המעשה הזה של בנות לוט ולוט, איזה מעשה זה?
אומר לכם אביעד,
זה מעשה חמור, מן החמורים ביותר,
תודה רבה,
של גילוי עריות.
גם בני נוח,
גם בני נוח
מצווים על גילוי רעיות, נכון?
גילוי רעיון, מעשה חמור מאוד.
אני פותח פה סוגריים הכי קטנות שבעולם, בסדר? אבל, וסוגר אותה מהר.
אנחנו עכשיו בעונת המצעדים למיניהם, נכון?
תארו לעצמכם מה יקרה, אני מקווה שלא נותנים פה רעיון לאף אחד,
בעוד שנה
תקום אגודה, עמותה, שתיקרא מת״ם,
משיכת תוך משפחתית.
יגישו בגץ, שני אחים, אח ואחות, ושתתחתן.
ויש להם גם,
גם פתחו עמוד פייסבוק עם אלף כאלה שכמוהם רוצים להתחתן.
אבא, אח ואחות,
אבא ובת, אמא ובן, יש לנו משיכה טבעית תוך משפחתית.
אנחנו רוצים להתחתן.
היום זה אסור בחוק.
היום מי שעושה דבר כזה נכנס לכלא.
זה היה, למה ארצות הברית התפתחויים? כן. למה? גם בשווידיה, לא? בצורה רשמית.
יפה, אתם מבינים.
זאת אומרת, האם אין איזה...
אז אני שואל היום, היום, נגיד, פה במדינת ישראל, למה זה אסור?
על כורך, יש איזשהו ערכי נצח שהגיעו לא מהסכמתם של בני אדם, אלא מזה שהם מחייבים אותנו.
כמו שזה עשו, ועוד דברים עשו.
טוב,
זה לא נעשה כרגע, אז סגירו סוגריים. בכל פנים,
אומר אביעד מעשה נורא ואיום.
יש באיזה מדרש שלוט אמר לבנותיו
שכל העולם נחרב.
כי ככה הן אומרות, אבינו זקן,
ואיש אין בארץ לבוא אלינו כדרך כל הארץ. למה הן חושבות שאיש אין בארץ?
אמנם נחרבה כל כיכר הירדן, אבל ארץ ישראל גדולה ורחובה.
לא תמר להם. תקשיבו, זה ככה כל העולם.
אז מצידו,
אפשר להגיד שזה מעשה העריות. מצד שני אפשר להגיד שזה מעשה חסד אדיר.
בנות לוט שמבינות שהעולם לא נשאר, אז צריך לקיים את העולם.
אז הן אומרות, אין ברירה.
אין ברירה.
ואז זה משקות את אביהם יין.
עכשיו, מה זה משקות את אביהם יין?
אתם מבינים שמי ששתה יין בכמות שהוא לגמרי מפורק,
אז הוא גם לא יכול לקיים יחסי אישות, זה מפורק לגמרי.
הם משקות אותו יין באותה רמה שמשחררת את המחסומים שיש לכל אחד מאיתנו,
נכון?
נגיד שאנחנו שותים יין בפורים, אז אני ככה סתם ביום רגיל אני רואה את האבי ואני לא יכול לקרוא אותו כזה חיבוק אני יכול, בפורים, זה לא חיבוק, משתחררים המחסומים, נכון?
מה קורה אצל עוד שמשתחררים אצלו המחסומים?
מה יוצא?
טורף.
הרי הוא כבר הציע את זה בסדום,
כשהקיפו לו את הבית,
מה הוא הציע לאנשים?
יש לי בנות, קחו אותן. כלומר, זה אצלו נמצא בפנים, רק צריך טיפה לשחרר את העניינים וזה יוצא.
אז אנחנו לא יודעים מה המעשה הזה, זה מעשה טוב או מעשה לא טוב?
לא יודעים.
מה הדרך לבדוק?
יש דרך.
הדרך היא לעקוב אחרי התולדות
ולבדוק מהן.
אם המעשה הזה הוא מעשה אדיר של חסד,
אנחנו נצפה לראות בתולדות נטייה לחסד.
נטייה, יהיה להם נטייה,
כי הם נולדו כתוצאה מ... אם המעשה הזה הוא מעשה של ממזרות ושל גילוי עריות, נצפה למצוא אצלם נטייה, למה?
לחוצפה ולאכזריות.
עכשיו, המון שנים הסוגיה לא רלוונטית. היא לא רלוונטית, כאילו, בסדר, מואב חיים עם עצמם, זה לא...
ברגע שעם ישראל
הולכים להיכנס לארץ ישראל,
ומואב הולכים להיות שכנים,
אז הגיע הזמן לבדוק את זה.
אז אנחנו בודקים.
אנחנו רואים שמה?
שקודם כל בלק בן ציפור מלך מואב,
הוא שולח את בלעם לקלל.
קללה זה כאילו,
זה חוצפה, זה לא מלחמה רגילה, זה כאילו.
אבל יותר מזה,
מה אנחנו רואים?
כשעם ישראל בדרך להיכנס לארץ ישראל, משה רב בן אומר, בואו נעשה למואב טסט.
הוא אומר להם,
טסט, מבחן.
הוא אומר, תקשיבו, תנו לנו לעבור בדרך הארץ שלכם.
זה יקצר לנו את הדרך מאוד.
הרי עם ישראל יכול להיכנס בט״ו באב,
מתו כל מתי מדבר, נגמרו למות.
יכולים להיכנס עכשיו, בטי ו באב, וראש חודש אלול, וראש השנה.
בפועל הם נכנסו, מתי?
בי' ניסן, כמעט שנה אחר כך. למה?
כי הם צריכים לעשות עיקוף גדול מאוד ולהקיף את כל ארץ האדום וכל ארץ מואב.
אז בהתחלה הם אומרים, למואב, תן לנו לעבור דרכך, ואז זה מאוד מאוד יקצר.
אנחנו נוכל להיכנס לארץ. ואז מציעים כאילו הצעה שאי אפשר לסרב לה. מה ההצעה?
אומר משה רבנו, אני אלך, אנחנו נלך בדרך, בדרך אלך,
ישר, לא ניטה ימין ושמאל,
לא נשתה מי באר,
איזה באר שלנו? באר מרים, אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף
תשבירני וקניתי, אנחנו נקנה גם אוכל.
אז מה אכפת לכם? הכל מעולה, אנחנו הולכים בדרך ישרה,
קונים מכם אוכל, זה נקרא,
זה נהנה וזה נהנה, אנחנו נהנה ש...
אין! זה נהנה וזה נהנה, אנחנו נהנה שאתם מקצרים את הדרך,
אתם תנו, תקבלו כסף.
זה כמו שאתה...
ומישהו אומר לך, תשמע, אפשר לתפוס איתך טרמפ, אתה אומר לו, לאן אתה צריך? אז הוא אומר לך את הכתובת של הבית שלך.
אז עכשיו, מה, אתה צריך להיות ממש רשע כדי לא לקחת אותו? הוא לא בקיר.
אה?
שלם לך גם על הדלק, אה, כן.
שלם לך על הדלק, אני אשב מאחורה, עושים לך מה שאתה רוצה, רק תיקח אותי.
שיגיד לו, צריך להיות ממש רשע.
אז
מה אומרים מואב?
לא.
כן, בר חרב יצא לקראתך. תלך מפה.
ומשה שולח להם עוד פעם, מה אכפת לכם?
אדום, אתה צודק שאמרת שזה אדום, אבל בסופו של דבר אדום אומר את זה.
אבל מואב,
צריך להבין את החשבון פה.
עם ישראל עושים את ההיקף,
ואז בא להילחם איתם סיחון.
עכשיו, סיחון הוא מבחינתנו נציגו של מואב.
כי עמון ומואב תארו בסיחון. סיחון כבש את כל המרחב, והוא בעצם הנציג גם של מואב וגם של סיחון. אז אנחנו רואים את סיחון, בעצם זה הכוונה. ואז הוא...
הוא אומר מואב. כן.
הוא...
אז אומר משה רבנו, רגע, רגע, רגע.
כזה חסד פשוט ביקשתי מהם.
והם לא רצו.
מה זה אומר?
הגן היא מראש.
עכשיו תראו רגע את הפסוקים בפרק כב.
מקודם עשיתי כאן תרגיל מתודי ולא קראתי את הכל. עכשיו נקרא את הכל.
פרק כג.
לא ייקח איש את אשת אבי ולא יגלה כנף אבי.
לא יבוא פצוע דקה וקרות שופך בקהל ה'.
לא יבוא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'.
לא יבוא עמוני ומואבי בעיקר אדוני גם דור עשירי, לא יבוא אליהם בעיקר אדוני עד עולם. זה אותו פסוק!
הם פשוט ממזרים!
איך אתה יודע שהם ממזרים?
על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים. כלומר, זה שלא קידמו בלחם ובמים זה לא הסיבה, אלא זה סימן!
מבחן עשו להם!
עכשיו זה מובן, נכון?
עכשיו אנחנו לא רוצים... עוד שנייה, אני חייב לסיים.
עכשיו אנחנו...
עכשיו זה מובן, אנחנו לא רוצים להתערבב עם ממזרים, לא תדרוש לומתם וטובתם עד עולם!
אתם יודעים שלא היה לנו כשנולד ממזר, ברוך השם כבר
אין ממזרים היום בעם ישראל כי בתי הדין מצליחים להתיר,
אבל כתוב בהלכה כשנולד ממזר, צריך לקרוא לו בשם, שכולם ידעו שהוא ממזר.
כי דור תהפוכות המה, ואין בהם תבונה.
כי דור,
כן, כאילו, כדי שידעו, לא תדרוש לומתם וטובתם עד עולם.
אז זה מה שקורה עם המואבים.
טוב, אז כן.
זה גם המזרות? זאת אומרת, לא רק אשת איש, אלא גם... כן, כן. כל ילד שנולד כתוצאה מאיסורי,
איסור תורה של כרת, לא של לאו,
אז הגדר שלו הוא המזרות. כלומר,
אשת איש או אח עם אחותו או ילד עם אימו או כל הדברים האלו, זה הכל חותם.
מה?
איך מצליחים להתיר היום המזרות?
יש שלוש שיטות.
שיטה אחת זה לפסול את הקידושים.
רוב המקרים במזירות זה אשת איש שהייתה עם מישהו שהוא לא בעלה.
הולכים לקידושין ופוסלים, אומרים העדים, לא היו עדים, פוסלים את הקידושין, זו שיטה אחת.
שיטה שנייה, מצרפים ספקות.
רובי לא תחר רבה, ספק אם בכלל לא היה, ספק אם...
מצרפים כל מיני ספקות, ספקות, ספקות, ספקות, ואז...
ושיטה שלישית, במקרים החמורים ביותר,
החמורים ביותר, במקרים נדירים ביותר,
יש לבינים גם יכולת להפקיע את הקידושין רטרואקטיבי.
כן, כן. כשאתה אומר בחתונה, הרי את מקודשת לי בטבעת זו
כדת משה וישראל, אז הגמרא אומר את כל המקדש,
הדתא דה רבנן מקדש, אתה אומר, כל מה שאני עושה, הכל על פי דעת חכמים,
ויש לחכמים,
במקרה קצה מאוד,
יכולת להפקיע את הקידושין מראש.
כלומר, בכל קידושין יש פצצת זמן מתקתקת
לפני הקידושין,
שרבנן יכולים להפעיל אותה, ואז
הקידושין יתפוצץ. מתי עושים דברים כאלה?
עשו, נגיד, היה מקרה שפעם אישה
קיבלה עדות שבעלה נהרג בשואה והיא התחתנה ונולדו ילדים ופתאום הגיעה בעלה.
היא הלכה לרב פרנק פה בירושלים והיא אמרה לו אם אתם עכשיו אומרים שהילדים שלי יהיו לי ממזרים אני מפה, מהחלון שלך אני קופצת.
מפה.
ואז יש טכניקה מסוימת שאיתה ניתן להבקיע קידושים.
כן, אבי אל...
אני התחתתי ברכות שלך בקצועות דקה. נו?
שם אומרים,
איך מדברים על זה שזה קצועות שלך בקצועות דקה,
שבכל רשם נאמר דורות.
כן?
זה לא.
זה יכול עכשיו להגיד לך, על הערכים,
שפיפוס כשיש שם בעיה בדורות שלהם אחורה.
יפה. עכשיו,
טוב, אבל איך, אז מה עם רות?
זה בדיוק הבעיה.
זה מה שבועז לא מבין.
הרי רות עושה מעשה חסד בלתי רגיל, לא משהו רגיל. היא עזבה היררכיה, מעמד, במואביה,
נכדה של עגלון מלך מואב,
ויכולה להסתדר טוב מאוד אם היא הייתה חוזרת למואב.
כמו שגיסתה הסתדרה. עורפה חזרה והתחתנה ונולדו לה ארבעה ילדים. מי הם?
גוליית וסף והשבי ואיש מדון.
כולם ענקים.
הסתדרה, הם הענקים שמחה, כן?
אז גם רות אם הייתה חוזרת, הייתה מסתדרת במואב. והיא במקום זה בוחרת בחיי אומללות,
בחיי עניות לכאורה,
בחיי, בתחתית הסולם החברתי, וגם היא לא ידעה ואף אחד לא הבטיח לה שהיא מגיעה,
שהדבר הזה הוא בכלל בר פתרון.
יכול להיות שהיא גזרה על עצמה,
חיי אומללות כידע נצח, והמילה היחידה שהיא יודעת, זה המילה, קוראים לה נעמי.
נעמי, זהו, לא מעניין אותי כלום.
איפה שתלכי אליך, אשרת ענייני עלי, עמך עמי, אלוהיך אלוהי, אשר תמות יעמוד, שם יקבר.
גם אם צריך למות, נמות.
להיקבר, להיקבר. אני איתך לא זזה. למה? אני פגשתי את האמת.
זהו, אני לא יכול לעכשיו. מה את רוצה שאני אחזור אחורה? לפאבים של מואב?
זהו.
עכשיו נפטר אורי זוהר, אז אני קצת ראיתי דברים שלו, אז הוא מתאר את הדבר הזה.
באמת התשובה שלו נראה לי תשובה מיוחדת, כי הוא אומר,
אני לא ידעתי שיש אלוהים, לא ידעתי את זה.
ברגע שהוכיחו לו
שיש אלוהים, אז לא הייתה לי ברירה, אז זה אמת, אז אני חייב.
אז אין לי ברירה, כאילו, אז מה, עכשיו אני אחזור אחורה? יש אמת בעולם, יש דין, דיין, עדיין קשה, אבל...
אז זה אותו דבר אצל רות.
היא פגשה את האמת, מה עכשיו היא תחזור אחורה, היא משלמת מחירים כבדים ביותר, כבדים ביותר.
כשבועז רואה את זה, הוא אומר, איך זה יכול להיות? הרי היא מואבית.
וכאן מתחדש החידוש הגדול.
זה אותו מעשה,
אבל עם שתי כוונות הפוכות.
לא תתכוון לטומאה ולחטא,
ולכן הבנים שיוצאים מן המעשה הזה,
הם, יש להם נטייה לאכזריות והיעדר חסד,
ובנות לא תתכוונו לתיקון ולחסד, ולכן הבנות שיוצאות
מן המעשה הזה יהיה להם נטייה לחסד גדול מאוד. ניהולא. כן, רגע, שנייה, אל תערבב אותם. עכשיו, הגמרא בנזיר מביאה על הפסוק, על המקרה הזה,
הגמרא שואלת, יש פסוק,
כי ישרים דרכי אדוני,
צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם. אז הגמרא אומרת, זה מדבר על סיטואציה שבה שני אנשים עושים אותו מעשה, לאחד זה מצווה ולאחד זה עבירה.
אז הגמרא אומרת, איכי דמי?
והיא מביאה שם שלוש דעות.
דעה אחת אומרת, היה במקרר שתי חתיכות, אחת שומן, אחת חלב.
נכנס מישהו למקרר, פתח, רצה לאכול שומן,
בטעות לקח את החתיכת חלב ואכל. נכנס אחריו מישהו, לקח את השומן, זה עבירה, זה מצווה.
אומרת הגמרא זה לא טוב, כי זה שני מעשים נפרדים,
אני מחפש את אותו מעשה.
אז הגמרא אומרת, היו שתי נשים בבית אחד, אחת אחותו ואחת אשתו,
והוא בא, הוא טעה והוא בא גם לא טוב כי זה שני גופים נפרדים. אני מחפש את זה באותו דבר עצמו
מה הדוגמה שהגמרא מביאה?
לא לטוב נותיו.
זה אותו מעשה
אבל הוא שהתכוון לשם עבירה נאמר בו פושעים ייכשלו בה
והן שהתכוונו לשם מצווה נאמר צדיקים ילכו בה.
זה הדוגמה שהגמרא מביאה אותו מעשה.
ואז המעשה מפוצל.
זה החידוש שבועז חידש
זה החידוש שהוא חידש בדור הזה. הוא אומר אני קורא ככה את הפסוקים,
אז זה מאוד מסתדר.
הוא אומר, למה כתוב ממזר, אותו, כי הם ממזרים, ממזרים זה בגלל, לא תלאות, ואז
הכל מסתדר, וככה הוא בעצם מתיר את רות
לבוא בקהל.
זו הדרשה שבועז דרש.
אנחנו רחוקים מזה היום, כי אנחנו לא יודעים לדרוש דיני דאורייתא, אבל בועז ידע.
זה לא רק בועז, עד התנאים ידעו לדרוש מהפסוקים עצמם.
וכשבועז אומר את זה לכל הזה,
אז אומרים, בסדר גמור,
וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה,
לקיים כל דבר של אף איש נעלו ונתן לרעהו, וזאת תודה בישראל. ויאמר הגואל לבועז,
כנה לך לך וישלוף נעלו.
ויאמר בועז לזקנים וכל העם, עדים אתם היום, כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכיון ומחלון מיד נעמי. מיד נעמי, מעניין.
מיד נעמי.
כלומר, הוא מייבם את רות, אבל התכלית היא,
האמת זה פסוק מפורש, מה כתוב בהמשך, מיד נקרא?
יולד בן, לנעמי, יפה.
וגם את רות המואבייה, אשת מחלון, קניתי לי לאישה. למה?
ייבום!
להקים שם המת על נחלתו, ולא ייכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו, עדים אתם היום.
בועז הולך על זה.
ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים, עדים.
אנחנו מסכימים.
מברכים אותו. ייתן אדוני את האישה בעל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן בבית ישראל ועשה חיל באפרתה וכה' בבית לחם.
ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה. מה נכנס כאן פרץ? אבל זה אותו סיפור.
זה בדיוק אותו סיפור בין תמר ויהודה, קורה עכשיו בין בועז לרות. אז הם אומרים, אמן, שזה יהיה המשך של...
למרות כל הסיבוכים וכל המורכבויות, יהיה כמו פרץ.
מן הזרע אשר ייתן אדוני לך מן הנערה הזאת,
וייקח בועז את רות ותהי לו לאישה,
ויבוא אליה, וייתן אדוני להיריון,
ותלד בן.
וכאן מתחיל עוד סיפור.
ותאמרנה אנשים אל נעמי
ברוך אדוני אשר לא השבית לך גואל היום ויקרא שמו בישראל
ויה לך למשיב נפש ולכלכל את צוותך
כי כלתך אשר אהבתך ילדתו אשר היא טובה לך משבעה בנים כאילו זה כמעט כתוב במפורש
שרות היא הפונדקאית של נעמי
ותיקח נעמי את הילד ותשיתהו בחיקה וישת עליה אתם זוכרים גזירה שווה
וישת עליה את השש שעורים
נכון?
ויעמוד שש שורים וישת עליה, וכאן ותשיתהו.
כלומר, זה, זה,
ותהילו לאומנת,
ותקראנו להשכנות שם לאמור, יולד בן לנעמי,
ותקראנה שמו,
עובד הוא אבי ישי, אבי דוד,
אלד, תולדות פרץ,
פרץ, הוליד חצרון, חצרון, חצרון, הוליד את הרעם, העולם הוליד את הנדם, עמידה ובליד את נחשון,
אבל מה שקורה כאן, דבר מאוד מאוד מעניין, לאן בועז נעלם?
איפה הוא נעלם? השכנות קוראות לו שם, מה זה?
חזרנו אומרים שבועז מת.
והנה עוד פעם הפיצול הזה, שבועז מת בלילה שהתחתן עם רות.
הנה עוד פעם הפיצול הזה.
אפשר להיות עיתונאי ולהגיד, בועז מת, עונש.
זה מה שקורה למתחתנים מואבייה, עונש.
אפשר להיות לומד נבואה ולהגיד,
הפוך,
הוא מילא את שליחותו.
כל השליחות של בועז הייתה להביא את הלימוד הזה לעולם כדי להצליח לגייר את רות.
והרגע שהוא סיים למלא את שליחותו,
אז הוא נפטר. עכשיו, אין לי כאן זמן, אבל רק אגיד את זה במשפט וחצי. יש זוהר נפלא מאוד על ברית בין הבתרים.
הזוהר אומר שאברהם, הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם, קח לי רגלה משולשת ואיל משולש
ותור וגוזל.
נכון?
ואז זה ברית בין הבתרים, צריך לבטור את הכל, וכתוב את הציפור לא בטר.
הציפור זה תור.
אומר הזוהר, זאת רות.
כלומר, יש ציפור
שרומזת לאומות העולם,
יש ציפור שצריך לבטר, אבל יש ציפור שלא בטר, שצריכה להצטרף.
וצריך לעבור כל מיני תהליכים עד שהיא תצטרף.
וזה, כל התור נשמע בארצנו, כן?
התור הזה של רות, הנאמנות,
היא נשמעת בארצנו, ובזה בעצם סיימנו את נגידת רות. יש עוד פרק שלם שכתוב,
אני קורא בספר שמואל, אבל זה נשאיר בעזרת השם לפעם, להזדמנות אחרת.
ברוכים תהיו רבותיי, שבוע הבא, עזרא ונחמיה.
