פרשת: תזריע | הדלקת נרות: 18:29 | הבדלה: 19:48 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

למצוא את שורש התיקון | מי השילוח לפרשת תזריע מצורע | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
אביב של חרות: על קביעת פסח בחג האביב | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
מסע החרות – מעשה מעני ומרגלית | כה עשו חכמינו לפסח | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
עולה, מנחה, שלמים וחטאת – נפש הקורבנות | נפש הפרשה ויקרא תשפ”ו | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
הגייס החמישי של הגבעונים, ומלחמת שאול בהם | שמואל פרק כ”א | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
מלאכה, ענווה, וקהילה | מי השילוח לפרשת ויקהל פקודי | הרב אייל ורד
play3
הרב אייל ורד 5
דף הבית > שבועות > מגילת רות 2 | הרב אייל ורד | אייר תשפ”ב

מגילת רות 2 | הרב אייל ורד | אייר תשפ”ב

כ״ב באייר תשפ״ב (23 במאי 2022) 

פרק 2 מתוך הסדרה מגילת רות תשפ"ב | הרב אייל ורד  

מילות מפתח:מגילת רות
Play Video
video
play-rounded-fill
41:01
 
טוב, אנחנו לומדים מגילת רות, והגענו לפרק ג', לא.
לא, לא, לא, לא. הגענו לאמצע פרק ב', יכיר.

חזרה קצרה ונתקדם. שאלנו,

בפעם שעברה ראינו את ההיכרות של בועז עם רות, נכון?

את ההיכרות של בועז עם רות,

ועמדנו על הפער בין מה שהמדרש מתאר לבין פשוט הפסוקים.

המדרש מתאר את רות בתור אישה צנועה,

ומהפסוקים יש לנו בדיוק הפוך.

ואז ראינו שבעצם הרווחנו עוד כלי בלימוד מדרש, שהמדרש לא בא לספר מה היה.

מה היה זה לא מדרש, זה פשט.

המדרש בא לספר את המשמעות של מה שהיה.

ולכן בעצם המדרש אומר, ההתנהגות הלא צנועה של רות היא לא התנהגות לא צנועה, היא פשוט התנהגות של מי שלא מכירה את הקודים של ההתנהגות במקום הזה.

כמו אדם שמגיע פעם ראשונה לבית הכנסת, אז הוא לא יודע מתי עומדים, מתי יושבים, אז זה ייראה מוזר.

אבל במהות שלה רות היא מאוד מאוד צנועה,

כי מהי צניעות אם לא שאדם הולך אחרי איזה ערך פנימי והוא מוכן לשלם מחירים חיצוניים על הערך הפנימי? הערך הפנימי של רות, קוראים לו נעמי.

זה הערך הפנימי שלה.

והיא עבור הערך הזה מוכנה לשלם מחירים, להתבזות וכן על זה הדרך כדי להביא,

על מנת להביא לרות, לנעמי אוכל.

ולזה המדרש קורא צניעות. הוא מלביש את זה,

ראה את רות כאילו היא התנהגה בצורה הכי צנועה שיכולה להיות למרות שכלפי חוץ זה נראה אחרת.

וכמו שאמרנו, בועז

שם לב לדבר הזה.

טוב,

לדעתי הגענו לפרק ב', פסוק י',

בסדר, אז בואו נתקדם.

ותיפול על פניה ותשטח ואה ארצה ותאמר אליו, מדוע מצאתי כן בעיניך להכירני ואנוכי נוכריה? זאת באמת שאלה טובה.

בסדר,

הייתה לה התנהגות כזו או אחרת, אבל בועז

שם לב לב, בועז זה המנהיג, זה השופט.

והתשובה שבועז עונה, אני רוצה רגע להגיד אותה בעל פה, ואז נקרא את הפסוקים.

אני מזכיר לכם שבועז הוא השופט, הוא המנהיג, הוא צריך לטפל בדור

שנמצא בייאוש מעצמו, בתסכול, איך שלא תגדירו את זה. בשיעור שעבר עמדנו על השיטה של בועז, נכון?

השיטה הראשונה, להצמיד את שם השם לשאלת שלום,

כדי שאדם ידע שהקדוש ברוך הוא, כשאתה אומר את המילים האלה, השם ממך,

לחבר שלך, אתה בעצם חשבו על המשמעות, הקדוש ברוך הוא נמצא איתך, מה זה אומר איתך?

אני אדם פשוט, כן כן, הקדוש ברוך הוא נמצא איתך עם הפשטות ועם הצרכים הפשוטים של כל אדם במערכות החברתיות, בהארת הפנים, בעזרה, בזהירות מגזל וכן הלאה, השם עמך, זה דבר אחד. דבר שני שראינו שבועז עשה זה ריבוי חתונות, נכון? יש לו 60 ילדים,

בועז עשה בעצם בתקופה של 7 שנים שהוא שופט,

הוא עשה 60 חתונות מאוד גדולות,

הזמין,

לקח לבנים שלו חתנים,

לבנות חתנים מבחוץ ולבנים קלות מבחוץ,

עושה בעצם 60 חתונות ב-60 אזורים שונים של הארץ,

ואין דבר יותר מעודד ויותר משמח מאשר חתונה,

זה נותן אופטימיות, זה נותן שמחה, זה נותן תקווה, הנה יש כאן זה, וגדול הדור מוביל את זה, אז כמובן

זה מאוד משמעותי.

עכשיו, הרבה פעמים אתה מוביל איזה משהו,

ואתה אומר,

אני צריך איזה אב טיפוס,

איזה דמות, כאילו, של מישהו שלפעמים,

מישהו אחד שמספר את כל הסיפור בעצמו, באישיות שלו.

ואז המנהיג דווקא מאוד מאוד נדלק על זה, נכון?

כמו חניך לדוגמה כזה, או חניך למופת, חניך מצטיין. אתה אומר, תשמע, זה הסיפור.

לפעמים אתה שומע איזה סיפור על אדם,

שעכשיו אנחנו כח באייר, מציינים בין השאר את עלייתם של יהודי אתיופיה

בארץ ישראל. אז אתה לוקח איזה דמות של זה, שהוא גדל באיזה כפר, הוא הגיע, הלך ברגל, עלה לארץ, וכאן בארץ הוא, גם פה היה קשיים, הוא לא התייעץ, התחתן,

ועכשיו הוא בעצמו.

שמע, הסיפור הזה של הבן אדם הזה הוא הסיפור של כל התקופה.

אז זה בעצם מה שקורה כאן עם רות.

כשבועז שומע את

המהלך שרות עשתה, הוא בעצם אומר, תשמעי, מבחינתי את מהווה דוגמה לכל מה שאני מנסה לעשות כאן. אני מנסה שאנשים יצאו לקראת, שאנשים ייתנו יותר ממה שהם לוקחים. כל חברה, כל חברה בנויה על כך שיש בה איזושהי הטיה,

שיש בה יותר אנשים,

לא יודע אם יותר אנשים, לא חייב להיות יותר אנשים,

אבל שכמות הנותנים גדולה מכמות המקבלים, בסדר?

על זה זה מנוי. יכול להיות שזה מעט אנשים שנותנים הרבה, אבל

אפילו בניין, אפילו ועד בית, אפילו בניין של מגורים,

אם כולם עסוקים בלקחת,

אז זה לא מסתדר. צריך שיהיה בכל חברה אנשי מעלה שמוכנים לתת יותר מאשר מקבלים.

ולעיתים אלה אנשי מעלה מרובים מאוד. אז בועז אומר להו, תקשיבי, סיפור שמעתי עלייך וזה, מבחינתי את מופת, אני רוצה שידעו ממך.

ויען בועז ואומר לה, עוגד עוגד לי כל אשר עשית את חמותך

אחרי מות אישך

ותעזבי אביך ואימך וארץ מולדתך

ותלכי אל אשר לאלת משלשום

ישלם אדוני פעולך ותהא משכורתך שלמה מעים אדוני אלא ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו".

יפה מאוד,

אז הוא באמת מציין את זה.

ותאמר, יצחן בעיניך אדוני כי ניחמתני וכי דיברת על לב שפחתיך ואנוכי לא אהיה כאחת שפחותיך.

טוב, אז הכל יום, אנחנו נמצאים ביום,

היום הראשון שרות מגיעה לשדה,

המצלמה על היום הזה כרגע, עליה ועל בועז.

ויאמר לה בועז לעת האוכל גושי הלום ואכלת מן הלחם וטבלת פיתך בחומץ

ותשק מצד הקוצרים ויצבות לה כלים ותאכל ותשבע ותותר.

בסדר, דואג לה,

מקרב אותה.

עוד פעם, מנהיג גדול הדור.

בתקום ללקט

וייצב בועז את נעריו לאמור גם בין העומרים תלקט ולא תחלימוה וגם שול תשוד ולא מן הצוותים ועזבתם מלהיקטה ולא תגערו בה.

אז עוד פעם אנחנו לומדים מהפסוק הזה של לפני כן הם כן גערו בה.

ובועז אומר להם תקשיבו אני רואה שהיא לא מבינה את הקודם של ההתנהגות אז גם אם היא תלקט במקומות שאסור לה לקט בין העומרים תיתנו לה וגם תשאירו לה בצורה מודעת שיהיה לה כאילו הוא דואג לה מרפד לה את המציאות כדי שהיא תוכל באמת ללקט בצורה רגועה.

אל תגררו, ותלקט בשדה עד הערב,

ותחבוט את אשר ליקטה, ויהי כאפה שעורים,

שזו כמות נכבדה,

ותישא ותבוא העיר ותראי חמותה את אשר ליקטה, ותוצא ותיתן לה את אשר הותירה משובעה.

כלומר, רות עבדה כל היום, אז היא יכלה קודם כל בעצרה, אז היא נתנה ל...

נתנה לנעמי.

ותאמר לך חמותה, איפה ליקטת היום, ואנה עשית,

יהי מקירך ברוך.

ותגד לחמותת אשר עשתה עמו בתאמר שם האיש שרשיתי עמו היום בועז

בתאמר נעמי לכלתה ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים

בתאמר לנעמי קרוב לנו האיש מגואלנו

מה רמת הקרבה של בועז לנעמי?

יש בזה כל מיני דעות בחדר אז יש את הדעה המקובלת היא שבועז הוא

מה?

מה הוא?

הגיס של נעמי

לא הוא לא גיס הוא לא גיס הוא אח של אבי מאיר אז הוא גיס כן

הגמרא אומרת שבועז ופלוני אלמוני ואלימלך הם אחים.

זה קצת,

יש לזה קושייה, כי אחרי זה ברשימת שמות כתוב

שסלמון הולד את בועז, אז איפה פה סלמון?

יש פה עוד מישהו, אז יש כאלה שבועז אפילו עוד יותר רחוק.

אבל זה הקרבה, גועלנו.

מה?

במסכת בבא בתרא נדמה לי, וגם במדרש, רות רבה.

ותאמר רות המואבייה גם כי אמר אליי עם הנערים אשר לי תדבקי עד אם כאילו את כל הקציר אשר לי תראו כמה רות לא בעניינים

כן הרי בועז מה אמר לה לדבק עימי

עם הנערות היא עדיין מתבלבלת אז

נעמי מתקנת אותה

ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב ביתי כי תצאי עם נערותיו ולא יפגעו בחסדי אחר

בטח הוא אמר לך נערות או אם הוא לא אמר לך אני אומרת לך כן

רואים פה התנהגות של מישהי שבאמת לא מכירה את

שפת הקוד של ההתנהגות בתור חברה יהודית, שאתה מכירה אותה.

ובדברים כאלה לוקח זמן ללמוד, אם בכלל אפשר ללמוד.

אמר לי פעם חבר שחזר בתשובה כשהוא היה בן 25-30,

אני יודע מה,

עברו כבר 20 שנה בעד תשובה, הוא אמר לי,

אני עדיין מהגר בעולם הדתי.

אני עוד לא יודע בדיוק מתי אתם קמים, מתי אתם יושבים בקדיש,

מתי מתנדנדים, אין לי את ה... כנראה גם לא יהיה לי. אז הזרות זה המצב שלה.

ותדבק בנהרות בועז דלקט עד כלאות קציר שעורים וקציר החיטים ובתשם את חמותה.

עכשיו פה אני רוצה להגיד פה כמה מילים שקשורות להכרזה של נעמי,

קרוב לנו האיש מגואלנו.

הכרזה מאוד חשובה,

והיא מתכתבת עם הפסוק שקראנו,

שהיא מלקטת עד כלאות קציר שעורים וקציר חיטים.

קציר השעורים זה בניסן,

קציר החיטים זה בסיוון. כלומר, מגילת רות מתחוללת לאורך החודשים, ניסן, אייר וסיוון.

מה הכוונה גואלנו?

תראו, בזמן התנ״ך

זה היה מאוד מאוד מאוד מקובל, נהוג,

שלא נותנים למישהו או למישהי מן המשפחה

ליפול בצידי הדרך.

המשפחה לוקחת אחריות.

המבנה הוא מבנה משפחתי מהודק,

המבנה הוא מבנה משפחתי מחובר,

קצת בדומה למה שהיום

יותר אצל הערבים, החברה המערבית קצת פירקה את המשפחות,

גרים ביחד גם,

ומאוד מאוד מקובל שדואגים למי שהתאלמנה או משהו כזה, דואגים לזה, בסדר?

רק

דוגמה לעניין, בעברית אומרים משפחה.

משפחה זה הכינוי למשפחה, משפחה שלי, משפחה מצומצמת,

משפחה מורחבת, אבל בערבית זה שלוש מילים נפרדות.

המשפחה המצומצמת זה אהל,

זה הבעל ואשתו והילדים,

כשאתה אומר למישהו אהלן וסהלן אתה כאילו אומר לו,

תרגיש כאילו אתה הבן שלנו.

המשפחה היותר רחבה זה אליה, אלתק,

המשפחה הרחבה זה כל מי שנושא את שם המשפחה שלי,

כל מי שהוא נגיד ורל.

המשפחה הכי רחבה זה חמולה.

ואז חמולות יכולות להיות ברהט,

יש חמולת אל-עוברה ועוד איזה חמולה, עכשיו רבות ביניהם, בכפר קאסם זה חמולת צרצור מול חמולת עאמר,

שתיים-שלוש חמולות מרכיבות בדרך כלל כפר.

אז זה מאוד מאוד דומיננטי הסיפור המשפחתי.

אתה גר במשפחה, המשפחה גרה ביחד.

וחלק מהסיפור המשפחתי הוא שהמשפחה לא נותנת למישהו שקרתה לו איזושהי תקלה ליפול בצדי הדרך. ולכן מושג הייבום בתנ״ך הוא הרבה יותר רחב

ממושג הייבום שאנחנו, היום אין בכלל ייבום, היום חולצים ולא מייבמים.

אבל מושג הייבום בתנ״ך הוא מושג הרבה יותר רחב

ממה שהתורה מחייבת. כלומר כשהתורה חייבה ייבום היא בסך הכל אמרה, לא בסך הכל, אמרה עוד דבר גדול,

היא אמרה שבמקרה מסוים זו חובה.

שם אתה חייב ליאבם או לחלוץ.

אבל זה ברור שמושג האיבום היה מושג הרבה יותר רחב, הוא היה נהוג בהרבה יותר מקרים שהם לא היו חובה, אבל זה היה המנהג.

כלומר, נגיד לצורך העניין, ויש לזה אפילו רושם בספרות השו״תים,

אם איזה אחד מבני המשפחה נפטר והשאיר ילדות קטנות,

אז מה אתה חושב על זה?

ברגע שהילדות האלה הגיעו לפרקן,

קראו לאיזה דוד, הוא התחתן איתם.

בסדר? עכשיו זה לא איבום,

זה לא אח ואיזה, זה דוד ואחיינית.

אבל זה נקרא ייבום, זה נקרא המושג הרחב של הייבום. הייבום של התורה הוא רק המרכיב,

לקחו מרכיב אחד מתוך הייבום וקבעו אותו בתור חובה.

אבל מושג הייבום הרבה יותר רחב, כי אתה לא נותן למשפחה ליפול, אתה גואל את המשפחה.

ולכן כשנעמי אומרת לרות, קרוב לנו האיש מגואלנו,

הציפייה שבועז ייקח פה אחריות

וישנה את המצב. איך הוא ייקח אחריות?

נעמי לא יודעת, היא לא בועז,

אבל היא מצפה שזה מה שהיא ייקח.

בועז,

עוד פעם, הוא לא חייב.

הרי מצוות ייבום זה רק על אישה שהתחתנה עם איש, והוא נפטר לפני שנולדו להם ילדים.

בסדר?

אז אלימלך,

היה לו ילדים.

זה שאלימלך מתו אחר כך, זה אין...

אז אין פה חיוב של ייבום.

אבל שוב פעם, אין פה חיוב הלכתי, אבל תנסו רגע ללכת למושג התנכי שהוא הרבה יותר רחב.

אז תאורטית, מי שאמור לייבם את נעמי זה בועז. אם אנחנו אומרים שבועז הוא אח של אלימלך,

נכון?

ואלימלך מת,

ואין לו ילדים, כי הילדים שלו מתו,

אז

האיבום הכי קרוב לחיוב זה שבועז ייאבם את נעמי.

מה הבעיה?

שנעמי היא כבר לא בת בנים, היא אמרה בפרק הראשון, נכון, אני כבר לא יכול,

כבר לא חלה על הילד וכו', גם בועז הוא לא צעיר, בן 80 לפי חז״ל,

נעמי כבר לא חלה על הילד, אז מילא לא חל עליה האיבום.

זה מצד אחד. אבל מצד שני, הייתכן?

הייתכן שבועז,

שמוביל את תנועת החסד בדור, ומוביל את היציאה לקראת וכו',

הוא לא ידאג לענף מן המשפחה שלו שלא ייכרת?

ענף שלם, נכון? הענף הזה טעה, הענף הזה שגה, הענף הזה נענש גם על הטעות ועל השגיאה שלו שהוא ירד מן הארץ וכו'. אבל בכל אופן,

צריך לדאוג שלא יימחה השם אלימלך

ומחלון וחיליון. משפחה, ענף שלם, שנכרת, צריך לדאוג לזה.

אז אם נעמי,

זה לא אפשרי כי היא לא בתבנים,

אז אולי יש אפשרות אחרת.

אבל כדי שהאפשרות הזאת תהיה,

בועז צריך לקחת אחריות. בואו ננסה לדמיין מה יכולות להיות האפשרויות.

אפשר, נגיד,

כרגע אנחנו טוענים שערות עדיין לא התגיירה,

אז היא יכולה להיות בתור שפחה מואבית,

לחתן אותה עם עבד כנעני,

לצורך העניין. ואז יהיה כאן איזה המשך, בתוך משפחתו של בועז, בסדר? בתוך הזה, ואז יהיה כאן איזשהו המשך כלשהו, כן?

יכולים לקרות כל מיני דברים,

אבל בועז,

ולכן היא גם אומרת לו,

אה, כן, אבל בועז לא עושה כלום.

ותדבק בנערות בועז ללקט עד כלאות קציר השעורים וקציר החטים,

ותשבת חמותך. כלומר, הציפייה שהנה מחר בועז יקרא לנו, מחר הוא יגיד, תקשיבו, נחשבתי על פתרון,

איך נמצא איזשהו זה, אולי כן ננסה לגייר את רות, בואו נבדוק את העניין הזה.

אף פעם לא עסקו בזה, כי לא הגיעה מואביה להתגייר, אבל אולי עכשיו נברר.

בועז לא עושה דבר בעניין.

מבחינת בועז, העובדה שהוא הכיר בה ונתן לה פרנסה וזה, היא מספיק, זהו, הוא לקח אחריות.

אבל נעמי רוצה הרבה יותר מזה, היא רוצה גאולה.

היא רוצה גאולה. ולכן,

אחת הסיבות

שקוראים את מגילת רות בשבועות, זה בגלל ש...

כאילו, היא שורש דוד המלך, אבל זאת לא הסיבה היחידה.

אלא הגמרא אומרת,

למה קוראים את מגילת רות ואין בה לא טומאה ולא טהרה,

לא שכר ולא עונש,

נכון?

אלא ללמדך שכרן של גומלי חסדים.

כלומר, כל העניין של מלכות בית דוד בנוי על גומלי חסדים,

וללמדך את הכוח של התשובה.

כל מגילת רות בנויה על העיקרון של התשובה,

שאפשר לתקן. אפילו אלימלך ומחלון וחיליון, שהלכו הכי רחוק,

וירדו מהארץ, וקלקלו, אפילו הם יכולים לתקן.

תבינו איזה עוצמה דוד, הנין של רות,

יקבל מרות.

הוא יהיה במצבים הקשים ביותר, הרחוקים ביותר, שהנביא יגיד לו, חטאת וזה,

והוא לעולם לא יתייאש מן התשובה.

זה ה-DNA של מלכות בית דוד.

כל פנים, לא קורה פה כלום,

ואז נעמי מחליטה לעשות מעשה מאוד מאוד דרמטי, שכדי להבין אותו אנחנו נצטרך קצת להתרחב,

נקווה שנצליח, בעזרת השם.

כן, ודאי, יקיר.

חליצה זה אם האח לא רוצה לייבא,

אז יש מעמד בבית הדין שבו

האישה

חולצת את נעלו ויורקת בפניו, כלומר לפניו, ואומרים לו, ככה יעשה לאיש

אשר לא ירצה לבנות את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. כלומר,

כאילו אתה היית אמור להיות,

האח שלך הוא נעל ריקה, שנשארה, אין מי שילך איתה.

אתה היית אמור להכניס את הרגל שלך בתוך הנעל הזאת ושיהיה לה מדרך כף רגל במציאות.

ולא רצית, השארת את הנעל ריקה.

כן, זה הטוב.

פרק ג'.

בת אומר לה נעמי יחמותה, בתי,

הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך

ואתה לו בועז מודעתנו.

המילה פה חשובה. אתם זוכרים שדיברנו על כך שבועז הוא מודע אבל הוא מתנהג כמו מידע.

נעמי אומרת לרות הוא לא רק מודה שלי אלא הוא מודעתנו, הוא מכיר גם אותי וגם אותך, אותי הוא מכיר, כי הוא קקר במשפחה שלי,

אותך הוא מכיר כי הוא ראה את מעשייך.

ואתה לו בועז מודעתנו אשר ראית את נערותיו,

והנה הוא זורע את גרן השעורים הלילה,

ורחצת וסכת ושמת שמלותייך וירדת גורן אל תיבדי לאיש

עד כלותו לאכול ולשתות

ויהי בשוכבו

וידעת המקום אשר ישכב שם ובאת וגילית מרגלותיו ושכבת והוא יגיד לך את אשר תעשין.

ואתה אומר אליה כל אשר תאמרי אליי יש כאן רצף גדול מאוד של קירי וכתיב שאנחנו נתייחס אליה בהמשך

אבל

זה ברור שקורה כאן משהו דרמטי זה ברור נכון

ונגרם גם להניח בהחלט שמה

שנעמי שולחת את רות לא כדי ללמוד עם בועז משניות.

הוא אמר, לפתות אותו. לפתות אותו, כן.

צריך אז להבין מה עומד ברקע של המעשה הזה.

זה ברור שהמעשה הזה נשאל על מעשה אחר, שהוא כמובן צף ועולה. איזה מעשה?

תמר. תמר. אישה

שלבושה בגדים

ויורדת לנסות לפתות

מישהו מבני משפחתה שאמור לגאול אותה. זה בעצם שיקוף של אותו מעשה. בואו ברשותכם

נדלג רגע לתמר, ננסה להבין מה היה שם,

ואז נוכל לחזור חזרה לעירות ולהבין מה קורה כאן.

אנחנו נמצאים בפרשת וישב,

פרק ל״ח.

ויהי בעת העיר וירד יהודה מעת איכה בעת עד איש עד עולמי ושמו חירה. ויר שם יהודה ועד איש כתעמי ושמו שועה וייקחיה ויבוא אליה.

טוב, בסדר.

מתר ותלת בן ויקרא את שמו ער.

מתר ותלת בן ותקרא את שמו ענן.

התוספת בטלת בן, ותקרא את שמו שאלה, והיה בכזיו ולידתה אותו.

שלושה ילדים, משפחה.

יהודה נמצא כאן באיזה משבר, הוא בעצם הורחק מעל האחים שלו בעקבות מכירת יוסף,

ולכן זה נקרא וירד.

ואז מתחילים העניינים להסתבך.

ויקח יהודה אישה לער בכורו ושמע תמר.

ויהי ער בכור יהודה רע בעיני אדוני ויהי מיטהו אדוני. לא כתוב למה.

ער רע, לא כתוב.

חזל אומרים שזה קשור לתמר.

הוא לא רצה שהיא תתעבר כדי שלא יכחיש יופייה.

כלומר, מדובר באדם שתקוע בעצמו.

תקוע בעצמו. לא רוצה שיהיה המשך, כי הוא רוצה שלא.

טוב,

אז נענש.

ויאמר יהודה לאונן, בוא אל אש את אחיך ויעבם אותה, ויעקם זרע לאחיך.

וידע אונן כי לא לו יהיה זרע, והיה אם בא אל אש את אחיו, ושיחט ארצה לבלתי נתון זרע לאחיו.

טוב, זה כבר הרבה יותר מעניין.

מה החשבון של אונן?

לא.

אלא החשבון הוא אחר. אונן אומר ככה.

יש לאבא שלושה ילדים.

כשהוא ימות, הנכסים שלו יתחלקו לשלושה.

עכשיו,

אח אחד מת.

אז לכמה יתחלקו הנכסים?

שניים.

אם אני אעבם את אשתו וייוולד ילד,

אז עכשיו מה?

הוא יעמוד במקום

האח שנפטר. וגם כן נראה שהוא גם צריך לרשת פי שתיים, כי אחי היה בכור.

אז הירושה שלי תתמעט. אז אני לא רוצה.

כן, כן, כן, כן, כי הוא על שם אחיו.

אז

שיקול כלכלי מונע את הערבות ואת האחווה.

מאיפה ענן הביא את צורת המחשבה הזאת? מניין הוא למד את הלך החשיבה המוזר הזה?

המאוד תשובה, מאיפה?

ממי?

לא מתמר, מה פתאום?

ממי?

חם, מי שקרה? לא, איך הגעת לחם?

מהדודים שלו!

הוא מסתכל למעלה על משפחת אבא שלו, והוא רואה שכשלא הסתדרו האחים ביניהם, אז מישהו אחד נעלם, מכרו אותו.

כלומר,

יהודה פתאום רואה איך מה שהם עשו לאבא שלהם,

האחים, שהם לקחו איזה אח ולא היו ערבים כלפיו,

פשוט הילדים שלו עושים לו.

זה פשוט שיקוף אחד לאחד.

הוא רואה את המשפחה שלו מתפרקת.

וידע אונן כי לא לא יהיה הזרע,

והיה אם בא אל אשת אחיו ושיחט ארצה לבלתי נתון זרע לאחיו.

וירא בעיני אדוני את אשר עשה, וימת גם אותו.

עכשיו פה יש פסוק מאוד מעניין.

ויאמר יהודה לתמר כלתו,

שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני. זה מה שהוא אומר לה.

כלומר, הרי כאן נכנסנו כאן לאיזושהי בעיה.

מה הבעיה? תמר היא נשואה לשני בעלים ושניהם מתו.

אז אפשרות אחת זה להגיד שבאמת היו לה שני בעלים, זה רשע וזה רשע, וכל אחד מת בגלל הסיבה שלו, כמו שכתוב בתורה.

אבל מי שרואה את זה מבחוץ יכול להגיד מה?

היא הבעיה, היא אישה קטלנית.

אישה קטלנית.

אישה קטלנית זה מחלוקת הפוסקים,

האם זה קטלנית זה שצריך ששלושה ימותו ואז ברביעי מונעים אותם מנושא, או מספיק שניים?

ופשוט עכשיו מישהו היה לוקח על זה סיכון?

אתה אומר, רגע, אולי זה... ספק הדאורה הייתה לחומר, נכון? ספק נפשות להקל.

יהודה אומר לתמר,

תשמעי, הוא פשוט קטן, אני אתן לך אותו. כלומר, ברור לי שהה צדיקה והם היו לו בסדר,

אבל לעצמו הוא אומר,

כי אמר, למי הוא אמר?

הוא אמר לעצמו,

פן ימות גם הוא כאחיו, בגללה.

היא הבעיה.

ותלך תמר, ותשא בית אביה. והמציאות, אם כך, תקועה.

יהודה אמור לקחת עליה אחריות, על תמר קלטו.

אין לה לאן לצאת, היא קשורה למשפחה.

יש לו בן, צריך לתת אותו,

והוא מסרב, הוא מפחד.

והיא בינתיים

ממתינה.

מה עושים כשהמציאות תקועה?

מה עושים כשהמציאות תקועה?

ברמב״ם יש דבר שנקרא אבי דין איש דינה לנפשי.

כלומר, אם אדם רואה שעד שבית הדין יתארגנו, ועד שבית הדין יוכר, ההוא יברח,

אז הוא רשאי לתפוס.

ואחרי זה נדון, אם ברור שהצדק איתו.

כן?

לעיתים המציאות הרגילה, המציאות הבירוקרטית, היא לא מספקת מענה. אז אם אדם ימתין, הוא ימשיך להמתין הרבה מאוד,

ולא יקרה כלום.

אז תמר, ממתינה וממתינה, והיא מבינה שבעצם יהודה לא מתכוון לתת את שלה אליו, והיא תישאר על מעלה כל החיים.

כן, זה מה שהוא אמר לה, אבל הנה, מיד.

אז קודם כל, זה ממשיך.

וירבו ימים ותעמד בתשועה אשת יהודה ויינחם יהודה והיה לגוזי צונו,

ובכירה רעהו האדולמית עמנתה.

אז קודם כל עכשיו יהודה גם אשתו מתה.

כלומר, ממצב שהוא היה בעל בהמה וראש משפחה הוא

מאבד את שני ילדיו,

מאבד את אשתו, יורד מאימאחיו,

הכל התפרק לו.

ויגד לתמר לאמור הנה חמיך עולה את עמנתה לגוז צונו,

ותסר בגדיה על מנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף

ותתעלף הכוונה כמו מעולפת ספירים ותסתתר כאילו רק כי שיר רק את העיניים

ותשא בפתח עיניים אשר על דרך תמנתה כי רעתה כי רעתה יא הקיר

כי גדל שלה והיא לא ניתן לו לאישה זהו

ויראה יהודה ויחשביה לזונה כי כיסתה פניה וית אליה אל הדרך ויאמר אבא נעבור אלייך כי לא ידע כי כלתו היא

ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי כן היא בעצם פשוט מפתה

אותו. איך יהודה התפתה? זאת שאלה בפני עצמה. אחד מהם אומרים שהיה שם מלאך של תאווה וכדומה. יש פה כל מיני סברות לכם וכדומה. בסופו של דבר היא הצליחה

לגרום לכך שהוא יבוא אליה.

ויאמר אנכי אשר לך גדי זי מן הצאן ותאמר אם תיתן ערבן אשר יוכר לך ויאמר מאי ערבן אשר אתן לך ותאמר חותמך ופתילך ומתך אשר בידיך וייתן לה ויבוא אליה ותער לו. עכשיו תראו

מי נותן דברים כאלה?

נגיד שהלכת לזונה, כן?

כן, שזה לא איזה כבוד גדול, גם לא במושגים של התנ״ך,

ואתה צריך לשלם לה.

אתה תשאיר את התעודת הזהות שלך,

ואת החותמת,

ואת הכרטיס אשראי, מה כאילו, מה עוד חסר? רק תתלשלת, הייתי, כן?

זה נראה

מוזר מאוד,

מוזר מאוד. אז זה נושא לשיעור אחר.

האם באמת, זה נושא לשיעור אחר ששמעתי מחבר, מידידיה משולמי, אבל

זה נושא, שיעור ארוך.

אבל פה ננקוט בעמדה הפשוטה שככה נראה אדם מיואש.

ככה נראה אדם מיואש, שהמשפחה שלו התפרקה וכאילו לא אכפת לו.

בעצם זה שיקוף

של הפקרה הרבה יותר חמורה.

את מה יהודה מפקיר?

את עצמו, את הזרע שלו.

ללכת לזונה, להפקיר את זרעך, זה לא היה זה נכון,

באמת יכול להיות שתתעבר מן הדברים הללו.

אז הדבר הכי הכי אמיתי, הכי עמוק של האדם, שזה ההמשך שלו,

יהודה, בייאוש שלו,

בקושי שהוא חווה, בהתפרקות המשפחה, שני בניו מתים, אשתו מתה, הוא נשאר לבד,

הוא מנותק מבית אביו, הוא לא נמצא בחברון, בקירת ארבע, ליד יעקב, הוא נמצא באדולם בכלל.

במקום הזה הוא אומר, כן, קחי הכל, אני כבר גם ככה, אין לי... אין לי כבר, אין לי עוד לאן לרדת.

כן.

המשפחה גדולה. כן.

כי הוא מפחד.

הוא יעלה את זה. הוא מפחד, הוא אומר, אישה קטלנית, היא תערוג... אבל רבי עזרא,

אז זה בסופו של דבר, אבל לכתחילה, הוא אומר, הנה, אני ארוג גם את הבן שלי, אולי היא הבעייתית.

היא קטלנית, ראית? עוד איך הוא...

זה מה שהוא אומר על עצמו, הבעיה אצלה.

הוא יעצמו, ייבם אותה.

רגע, ועל עצמו הוא לא מפחד, גם הוא מפחד למות על עצמו.

אבל גם על עצמו הוא מפחד.

זה גם לא ברור אם היה מותר אז שחותן ייבם את כלתו.

כן, אבל גם על עצמו הוא חושש אולי.

כל פנים, היא,

כמו החושש של בנו, חושש גם על עצמו.

היא מצליחה לפתות אותו,

ויאמר מה הערבון, נותן לה, בתק המטר לו,

ואחרי שלושה חודשים,

אה, הוא עושה כאן עוד טעות, הוא שולח את גדי העיזים ביד רעיו עד עולמי, והוא שם שואל את כולם, אז גם כולם יודעים ש...

קיצור, זה נהיה פה מסובך.

לא הייתה בזה קדישה.

רגע, אנחנו עוד לא רומזים כלום. חכה, אנחנו נגיד את הכל בצורה מפורשת. קודם כל, בואו נראה את זה.

ויאמר יהודה תיקה אכלה פנייה לבוז, הנה שלחתי הגדי הזה, אבל תזכור מה שאתה אומר, הערה חשובה.

הנה שלחתי הגלי הזה ואתר למצאתה, ויהי כי משלוש חודשים היוגד ליהודה לאמור

זנתה תמר כלתך,

וגם הנה הערה לזנונים ויאמר יהודה הוציאו ותשרף.

לא חייב שהוא אמר הוציאו ותשרף ממש לשרוף אותה, יש פרשנים נדמה לי הרמב״ן, לא בטוח,

שאומרים שהמנהג היה שמי שמזנה היו עושים לה כזה סימן כביעה על המצח אות קין כזה,

זה מה שיהודה אומר.

היא מוצאת

ואיש הלכה אל חמיה לאמור, לאישר אלה, לא אנוכי הארה. כאילו, אני לא רוצה לבאש אותך, נכון? את הקרן על ימי הפתילים, כאילו, זה ממך.

ואז, הוא אומר, יהודה, צדקה ממני,

כי על כן לא נתתי אלה שלה בני ולא יאסף עוד לדעתה.

עכשיו, כאן קורה דבר מאוד מאוד נפלא.

נפלא.

יהודה לוקח אחריות,

יהודה מגלה ערבות,

לא יאסף עוד לדעתה, לפי חלק מהפרשנים הכוונה הוא לא הפסיק, כלומר הוא עבר לחיות איתה,

חיים אלה, אם הוא התחתן איתה,

ונולדים לו תאומים,

תאומים מלאים.

עכשיו, מי הם התאומים?

פרץ וזרח.

עכשיו, יש במגילה, בספר בראשית יש כמה וכמה תאומים.

רחל ולאה, המדרש אומר שם היו תאומות זהות.

חיים והבל.

לא, חיים והבל לא היו תאומים, אלא אם כל אחד מהם נולד תאום,

יעקב ועשיו.

בדרך כלל תאומים זה מבוא למלחמה,

במיוחד כמו אצל יעקב ועשיו.

אין לך תאומים שיותר צריכים להילחם אחד בשני, יותר מפרץ וזרח. הרבה יותר מיעקב ועשיו.

נכון? כי מה היה אצל פרץ וזרח? מי יצא ראשון?

זרח.

ושמו עליו, על היד,

צמיד, אדום, נכון?

ותיקח המלאות ותקשור אל ידו השני לאמור,

זה יצא ראשונה.

הוא הוציא את היד. ואז פרץ,

שם ארוכאי כזה, התעצבן,

ולקח את זרח, דחף אותו פנימה, הכניס לו את היד והתפרץ ראשונה.

אז המילת אומרת לו, מה פרצת עליך פרץ? אתה תקרא את שמו פרץ, ואחרי זה יצא.

אז ההוא עם צמאיד, וההוא אומר, אני התפרצתי.

זה מבוא למלחמה. אנחנו אמורים לראות את פרץ וזרח נלחמים כל חייהם, מי היה בכור.

שמעתם על מלחמה מפרץ וזרח?

לא.

הם באהבה ואחווה וזה.

כלומר, העובדה שיהודה נהג בערבות

גרמה לכך שהפסיק המעגל של החשדנות והפירוק בתוך המשפחה,

ויוצא פה לסדר חדשה.

זה המעשה.

בכל אופן,

למרות שהמעשה הזה הסתיים טוב, יש בו צד

מסוים שהוא שלילי. מה בצד?

כשיהודה בא אל תמר, הוא לא ידע שזה תמר.

הוא לא ידע שזה... הוא חשב שהיא מישהי אחרת, זונה.

הוא לא ידע.

בסוף הכל הסתדר טוב, אבל...

והתנ״ך הוא דרכו לגלגל סיפורים עד שהם מסתדרים.

על כל פנים, את המודל

לשנות דברים נעמי כבר הכירה.

נעמי הכירה. במיוחד אם אנחנו רואים ש...

כן...

בועז הוא דור רביעי כנראה ליהודה.

נעמי הכירה.

כלומר, היא אומרת, הציפייה שלי הייתה שבועז ילמד מהסבא הרבא שלו, והיא ייקחה לנו אחריות. אני לא יודעת איך, הוא המנהיג, שייקח אחריות. או שייקח אחריות, או שייגרר את רות, או שלא יודע מה, יחתר, ייקח אחריות.

אבל שתיקה,

דממה,

אנונימיות, חוסר התייחסות,

אתה נותן כמה איפה שעורים וזה מספק? לא.

אז אם זה לא קורה מלמעלה, בצורה מסודרת, זה יקרה מלמטה.

מה התכנון של נעמי בפשטות?

בדיוק מה שקרה עם תמר.

רות תלך,

בועז

יפקוד אותה,

היא תהרה, אז תגידו, תקשיב,

זה ממך.

ועכשיו לא תהיה לך ברירה, עכשיו אתה תהיה חייב להזדקק לזה.

זה ה...

עכשיו, לנו זה נשמע מאוד מאוד מוזר וזה, אבל

במושגים של התנ״ך זה בעצם, ברגע שהיא הרה ממנו, אז עכשיו הוא, לא, זה כבר...

על כורחו של בועז,

זה בתוך המשפחה. זהו, הוא נכנס לתוך המשפחה כבר, זה בתוך הסיפור, נכון?

ואז לא תחבר אלה, תצטרך לברר את הדבר הזה.

זה, ברור שזה הפסוקים, כן?

עכשיו בואו תראו, בואו נעבור רגע להקריא והכתיב,

וגם נשים לב לעוד משהו.

ותאמר לנעמי חמותה,

אני חוזר למגילת רות, הפרק ג',

ביתי הלא אבקש לך מנוח אשר יטב לך,

ועתה הלא בועז מודעתנו אשר ראית את נערותיו, והנה הוא זורע את גורן השעורים הלילה.

טוב,

זריית גורן השעורים זה מלאכה חשובה.

אבל למה שבן אדם יהיה בלילה בגורן?

אה?

מה הסיבה?

זורים את הגורן ביום, למה הוא בלילה?

מה הוא עושה שם? מה הוא יושן שם לבד?

ורחצת,

וסחת,

ושמת, כתוב כאן שמלותייך,

אבל קוראים שמלתך.

כלומר, אל ת...

תשימי בגדים יפים, אבל לא יותר מדי, כן?

ואז כתוב, וירדת.

אנחנו קוראים וירדת, אבל כתוב וירדתי הגורן. כאילו, תראי את עצמך כאילו את אני.

בעצם בועז היה אמור לייבם אותי, ואת תהיי כאילו כמו איזה אם פונדקאית

של

אל תיבדי לאיש עד כלתו לאכול ולשתות,

ויהי בשוכבו וידע את המקום אשר ישכב שם,

ובאת וגילית מרגלותיו, ושוב פעם, כתוב

אנחנו קוראים ושכבת, אבל כתוב ושכבתי

את תשכבי איתו, וזה כאילו אני שכבתי איתו

והוא יגיד לך את אשר תעשי, כלומר זה הרחבה של מושג האיבום פעמיים, הרי מה קורה באיבום?

האח נמצא עם האישה ונולד ילד, אבל זה כאילו האח המת נמצא איתה, ולכן הילד נקרא על שם נחלתו.

אז כאן זה איבום הפוך.

הוא יהיה איתך, אבל זה כאילו הוא היה איתי.

ורות,

ותאמר אליה, כל אשר תאמרי אליי אעשה, גם פה יש קריבייקטיב, רק שאנחנו קוראים אליי, אבל כתוב כלום.

כלומר, רות אומרת לה, אני כנראה מבינה שאני לא מבינה כלום,

אני מבינה שאני צריכה להתבטא לגמרי במה שאת אומרת, ואז תגידי אני אעשה.

עכשיו, אתם מבינים את התמונה?

אתם מבינים? זה פשוט אחד לאחד, נכון?

אישה

שהייתה נשואה לאח

שהיה אדם רע ועשה חטאים,

והיא נשארה אלמנה,

מצפה שמישהו מבני המשפחה יגאל אותה, וזה לא קורה.

יש ציפייה, מבטיחים לה, הנה, וזה לא קורה,

ולכן היא מתכסה ומתלבשת,

והולכת בעצם לנסות להתעבר ממנו,

כדי להכניס את עצמה למשפחה בכוח, ואז יהיו חייבים לטפל בדבר הזה.

ויש כבר מודל קודם שעבד.

חסרה כאן תמונה כדי להשלים.

צריך שגם במקביל, האיש הזה,

קורית לו איזו טראומה בעצמו,

כמו אצל יהודה, נכון?

חז״ל אומרים,

מכניסים פה לדעתי את, בגלל הסיבה הזאת,

הם תולים את זה בעובדה שבועז ישן לבדו בגורן.

למה הוא ישן לבדו? מה, אין לו משפחה? אין לו ילדים?

חז״ל אומרים שכל המפעל הגדול הזה שבועז עסק בו,

של החתונות והילדים,

כל ילדיו מתו בחייו.

עכשיו, אתה שואל את עצמך, מניין חז״ל, מדוע הכרח להביא את המדרש הזה, אז שני הדברים תומכים בזה. כלומר, גם העובדה שהוא ישן לבדו בגורן וזורה את גורן השעורים בלילה, מה הסיבה?

וגם העובדה שאם אנחנו מקבילים את הסיפורים,

כמו שהכתוב עושה, צריך להשליל את התמונה גם אצל בועז. גם בועז עבר איזושהי טראומה. הוא לבדו, הוא אדם לבד, הוא אדם בודד, הוא בן 80,

עשה המון המון המון דברים,

ופתאום הוא מוצא את עצמו באמצע החיים לבד. כמו יהודה, שהוא היה מנהיג, ופתאום באמצע החיים הוא מוצא את עצמו יהודה, מנותק במשפחה שלו,

בלי אישה, בלי בנים,

לבד עם חבר,

ומוצא את עצמו הולך לזונה בלי שהוא יכול לשלוט על זה בכלל.

אז

רק אני אומר, זו הייתה ההצעה של נעמי, זו הצעת אין ברירה.

זו הצעת אין ברירה, זה לא משהו שהיינו עושים אותו לכתחילה ולבאת, אני לא יכולה,

היכול להיות

שבועז הגואל ייתן לענף שלם מן המשפחה פשוט להיכרת,

לא יהיה, זהו, אלימלך, מחלון וחיליון, נגמר.

הוא חייב לדאוג לנו.

אז אם הוא לא דאג לנו בצורה הזאתי ולא גאל אותנו בצורה הזאתי,

ננסה לגאול אותו בצורה אחרת.

אבל כמו בהרבה מאוד גלגולי סיפורים,

הסיפור בגלגול שלו עובר איזשהו תיקון.

מהו התיקון?

וטרד הגורן

נטס

ככל אשר צוות החמותה.

ויאכל בועז וישת וייטב ליבו.

עכשיו אני עוצר כאן את הפסוק אבל זה התחלה לא טובה.

כי זה מזכיר לנו את מה?

את לוט.

את לוט.

אכילה, שתייה, וייטב ליבו.

יין, כאילו זה כבר נראה שזה הולך להתגלגל לשם. וגם הסיפור של לוט קשור אלינו, נגיע לזה בהמשך.

ויבוא לשכב בקצה הערימה ותבוא בלט ותגל מרגלותיו ותשכב ותגל מרגלותיו הכוונה שהיא התגלתה קצת כן כן גילית כלומר זה ה כן שלא יראו אותה אחרים

ויהי בחצי הלילה

ויחרד האיש וילפת והנה אישה שוכבת מרגלותיו וחזל כאן מכניסים את ההתלבטות של בועז את ההתלבטות שלו

כן

מול יצרו שלושה כאלה שנאבקו עם יצרם יוסף

פלטי בן ליש ובועז,

והם שמים בתוך, אף אחד לא ידע,

גם אם היא תלשין, אף אחד לא יאמין לה. למי יאמינו? לי או לה?

וכן הלאה. כלומר, יאללה, בועז, את כל התירוצים הטובים להיכשל,

שזו בעצם הייתה התוכנית של רות, שהוא ייכשל, כן?

של נעמי. של נעמי, כן.

ויאמר, מי את?

ותאמר, אנוכי רות אמתיך,

ופרסת כנפיך על אמתיך כי גואל עתה.

רות, תראו, את זה נעמי לא אמרה לרות להגיד.

זו יוזמה של רות.

רות אומרת, חסרה כאן,

חסר כאן משהו אחד.

הוא לא קיבל הזדמנות, כלומר הייתה לו הזדמנות לעשות מעצמו, אבל הוא לא קיבל פנייה ישירה.

כמו שתמר, דוגמה, פנתה ליהודה,

קורא וזה, והוא

השיב את פני הריקה.

לפחות צריך, לפני שאנחנו מנסים באמצעים אחרים, זה כמו הבדיחה על

אתם יודעים שבחסידות קרלין מתפללים בצעקות.

כל התפילה זה בצעקות. פעלתם עם קרלינרס פעם?

יצא לי פעם להתפלל איתם ברבי שמעון.

יצאנו לרבי שמעון

בלילה וזה, הם באים לעלות על אוטובוס חזרה, האוטובוס תקול.

והייתה איזו חברה כזאת, חברה מקומית. בקיצור, האוטובוס מחליף זה לשלוח אותם מפתח תקווה.

אז נשארנו ברבי שמעון כל הלילה, התפללנו ותיקים בבוקר,

בלי תפילין, איך נתפלל?

היה שם איזה מניין

גמח תפילין.

היה לו כאלה שלוש קופסאות,

רשי אשכנזי.

היה לו הרבה קופסאות. רשי אשכנזי, רשי ספרדי,

רבנו תם אשכנזי, רבנו תם ספרדי,

וגם היה לו קופסה קטנה לשמאליים.

והוא לא מדבר, החסיד קרביין הזה לא מדבר.

אז התפללנו.

אה, צעקות, כן.

אז מספרים שמישהו פעם נכנס אמר לה, תגידו, ניסיתם כבר לדבר

בטוב שאתם ישר צועקים, ישר צעקות.

אז לפני שהיא אומרת לו, תקשיב,

פרסת כנפיך על אמתיך, כי גואל אתה.

אתה לא יכול לחמוק מהשליחות שלך,

מן הגאולה שלך.

יש פה משהו, אתה צריך לטפל בו.

וכאן נכנסת ההתלבטות.

כלומר,

התיקון של הסיפור, תראו, רות זה אותיות תמר,

אבל במקום המם של תמר, שמבטאת מוות,

מות שני בעליה הראשונים והפחד ממותו של שלה.

אצל רות הו מחליפה את המם והו היא וו החיבור.

וו החיבור שמחברת. אמרנו שמגילת רות היא ספר יוצא דופן בכך שכל הפסוקים חוץ משישה מתחילים באות וו.

אז רות אומרת

במקום תמר בוא נעשה רות.

בוא נעשה את החיבור בצורה ראויה.

ויש כאן התלבטות במיוחד לאור הטראומה שבועז עבר.

בועז מתגבר. ויאמר ברוכה את לאדוני בתי

היטבת חסדך האחרון מן הראשון

לבלתי ללכת אחרי הבחורים, עם דל ועם עשיר. כל הכבוד

שאת נשארת נאמנת למשפחה,

ואת רוצה לתקן,

את רוצה להמשיך את הזה למרות שכל הצער שנגרם לך.

ואתה ביתי אל תראי כל אשר תאמרי אעשה לך,

כי יודע כל שער עמי כי אשת חיילת.

בסדר, אני, אני, כלומר בועז מביע כאן נכונות

ללכת על זה.

הוא מורח אותו או לא מורח אותה?

גם יהודה הביע נכונות.

נעמי בטוחה, תראו בסוף הפרק, בת אומר, בפסוק י״ח,

בת אומר שבי ביתי,

עד אשר תדעי נכי יפול דבר כי לא ישקוט האיש הקיים קהילה הדבר היום,

היא בטוחה שהוא באמת ילך על זה, זה התיקון.

כלומר, יהודה אמר לה, בסדר, נקים ועדה, תמתיני עד יגו של אבנים, והוא מורח אותה, היא אומרת לו, לא.

בועז יתקן את הסיפור הזה.

הסיפור של

תמר ויהודה יעבור גלגול מתוקן. בועז יבוא על רות,

אבל בתור אשתו,

בגלוי, לא בהכווה, לא בטעות, הוא ידע מי,

והכול יעשה כמו שצריך, הוא לא ימרח את הזמן,

הוא ייקח את הדבר הזה על כתפיו ויעשה כאן שינוי.

מהו השינוי שבועז יעשה?

איך הוא יוליד שינוי כזה?

איך ייתפס נישואיו של בועז לגיורת מואביה? הוא צריך לגייר אותה, היא גויה.

האם בכלל ניתן לגייר גיורת מואביה על כך?

על עוד ועל זה?

זאת השם בשבוע הבא, שזה יום ירושלים,

כח באייר.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/712804844″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 2
באשר תלכי אלך - מגילת רות שיעור 1 | הרב אייל ורד
אנכי אגאל! - מגילת רות 3 | הרב אייל ורד | יג סיון תשפ"ב

216884-next:

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/712804844″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרק 2 מתוך הסדרה מגילת רות תשפ"ב | הרב אייל ורד

[shiurim_mp3]

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!