טוב, תראו, אנחנו הגענו לפרק האחרון בספר דניאל.
אנחנו מהרה נצטרך לעמוד לפני החלטות, כן, כן, אני זוכר,
החלטות כבדות משקל,
לאן להמשיך.
ההמשך הטבעי זה ספר עזרה,
אבל הכיתה כאן תהיה לה זכות הצבעה.
וראינו בסוף ספר דניאל שאחרי החזון האחרון,
נכון?
כן, מה זה למדנו? למדנו את הכול.
למדנו מיהושע עד עזרא פעמיים.
כל מי שלומד איתי תנ״ך יודע שבחיים
אנחנו לא נלמד ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל לבד.
לומדים אותם תמיד בצמוד לספר מלכים וכולי.
אז לכן למדנו את רוב ירמיהו לדוגמה, וחלק גדול מישעיהו כשלמדנו מלכים.
טוב, זה בעזרת השם בהמשך.
רגשתי. בסדר, תודה.
כל פנים, בואו נסיים פה, אנחנו כאן בינתיים.
אז אתם זוכרים, היה כאן בכל פרק יא, יב,
היה אריכות מרובה על המלחמות בין מלך,
בין הבית היווני או סורי לבין הבית היווני המצרי,
ואז פרק יב',
ראינו את ה...קראנו את הפסוקים,
דיברנו על צרה גדולה שתהיה,
אולי על השואה וכו',
ואז אומר כאן הנביא,
אני מסיים את הפרק, את הספר,
ויאמר לך, דניאל, כי סתומים וחתומים הדברים עד יד קץ, יתבררו ויתנמו ויצרפו רבים,
והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו.
ומאת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שומם ימים 1290 אשר יהיה מחכה ויגיע לימים 1335
ואתה הלך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין".
אז זה דיברנו בשבוע, התחלנו לדבר על זה ובעצם אנחנו עסוקים כאן בכל מיני תאריכים.
אני אעשה כאן איזה סקירה קהלית. רש״י, יש פה כאילו שלוש שיטות, כן?
שיטה אחת זה שיטת רש״י, הוא סופר ימים ימים.
אז אלף ימים זה בערך שלוש וחצי שנים, ואז רש״י בעצם אומר שהנבואה הזאת היא המשך הנבואות
או המראות שבהם דניאל רואה את הצהרת כורש הממשמשת ובאה.
מה?
איך?
כן.
אז את הצהרת כורש או את המשמעויות של הצהרת כורש, את מה שקורה אחר כך, רש״י אומר,
רש״י הולך בכיוון הזה כאן בספר דניאל, הוא ממש מרחיב על העניין.
אה, זה לא פה איפה זה, זה פה. טוב, תאמינו לי שרש״י אומר ככה.
המלבים ממשיך בשיטתו.
המלבים לוקח גם את המספר הזה, 1290,
והוא אומר, אם אתה מחשב אותו במקום מסוים, אתה שוב פעם מגיע לאותם תאריכים שהוא הזכיר. אני מזכיר לכם את התאריכים של המלבים, מה זה חשובים.
המלבים כל הזמן דוקר שלושה תאריכים.
תלוי מאיפה אתה סופר. אם אתה סופר מפה, יוצא פה, אם אתה סופר מפה, יוצא פה. כן, זה החשבון שלו, והתאריך יוצא לו או תרל״ח,
או תרעד, או תרפט.
אלה התאריכים שיוצאים למלבים.
וראינו,
אני חוזר על זה כי זה דבר מאוד מאוד קריטי בעיניי,
ראינו ששלושת התאריכים האלו הם אבני דרך
אבני דרך בתולדותיה של התנועה הציונית.
והתאריך היחיד שהמלבים לא מציין, גם הוא נכנס ל-2300.
נכון? הרי אמרנו כל אחד,
אם אתה סופר 2300 מחורבן בית ראשון, אתה מגיע לטרל״ח.
אם אתה סופר 2300 מדניאל בעצמו, אתה מגיע לטרעד.
תרעד, אם אתה סופר 2300 מתחילת ימי בית שני, 70 שנה אתה מגיע לאן? לתש״ח.
זה קל לחשב, כי בית ראשון נחרב
בגימל אלפים ש״ל״ח, ואתה משם יכול 2300,
אתה מגיע לכל, אז פשוט.
בואו אבל נחזור לתאריכים שהמלבים דקר אותם, תרל״ח זה ייסוד פתח תקווה.
בבוקר לך בשנת תרל״ח את ציר הענבים, מי כתב את השיר הזה?
יורם תהרלב.
כן, מחאה על השיר הזה, כי הוא רק... כולם ברחו, ורק יהוד משה סלומון נשאר, חלילה,
שטמפר נשאר וגוט נשארו.
טוב, אבל
בזכותו יודעים מה זה פתח תקווה.
אז תרלח, למה זה חשוב פתח תקווה?
אני אחוזק על חזרה קצרה.
זה חשוב בגלל...
אני עושה חזרה גם על התאריכים וגם על ה... מיד אני מגיע לדפים.
זה חשוב בגלל העובדה שבעצם פתח תקווה, המושבות,
ייסוד המושבות זה בעצם הפעם הראשונה שיש בארץ ישראל
תנועת התיישבות שהיא איננה בגלל סיבה דתית של חורבן, לבוא לארץ ישראל ולהתאבל בה לחורבן ולהיקבר בה, אלא תנועה שבאה ליישב את הארץ כדי להקים אותה לתחייה.
ואני מזכיר לכולם, כשהרצל מתחיל את התנועה הציונית, את הציונות המדינית,
התנועות כבר התחילה לפניו, חובבי ציון,
כבר יש בארץ ישראל 22 מושבות.
יש על מה לדבר.
אז זה תראד.
תרעד זה פתיחת מלחמת העולם הראשונה, ודיברנו על הדרמה הגדולה מבחינת
התנועה הציונית, אי אפשר בכלל להשוות את התנועה הציונית לפני מלחמת העולם הראשונה, לאחריה. הכל השתנה מן הקצה אל הקצה לטובתה.
תרפט
זה הפרעות הערביות הראשונות שבהן בעצם הערבים מבינים שהיהודים מקימים מדינה, ולגדול לכם סוד קטן,
פרעות תרפט לא נגמרו.
הן לא נגמרו. פרעות תרפט
המשיכו אחר כך בפרעות תרצח,
המשיכו ברצף המאורעות,
45-48,
במלחמת השחרור, לפני הקמת המדינה ואחרי הקמת המדינה,
והפרק האחרון, האחרון אבל לא הסופי,
היה בשומר החומות.
אנחנו עדיין נאבקים באוכלוסייה הערבית,
חלקה, לא כולה,
שנמצאת בתוכנו ולא מקבלת את קיומה של מדינה יהודית. חלק כן מקבלים את זה ומשתפים פעולה, ואז יש עליהם
חובה גדולה לפרנס אותם, לזון אותם, את הזכויות המגיעות להם בתור אנשים פרטיים,
אבל עדיין יש לא מעט כאלה שמערערים על עצם קיומה של מדינה יהודית.
אז אלה התאריכים, וכמו שאמרנו,
אם אנחנו חוזרים ל-2300 אנחנו גם מגיעים לתש״ח.
כלומר, המלבים כותב את הפירוש שלו בשנת תרכ״ח,
עשר שנים לפני תרל״ח. כלומר,
1868 למניינם,
הוא כותב את הפירוש שלו, הוא אומר את זה כאן, אני כותב את הדברים האלה בחשוון תרקח.
יפה אתה אומר.
אבל דונגרציה לא התרומם.
כן, נכון, זה היה משהו טוב.
נראה לי שהמלבים דוקר איזשהם תנועות המוניות.
דונגרציה זה היה כאילו שיגרון של בן אדם אחד.
היא לא הצליחה לסחוף אחריה.
טוב,
עכשיו אני אומר, המלבים כאן גם כן הולך על הדבר הזה.
תראו כאן זה פירוש ארוך, לא נראה אותו כאן על מה הוא מדבר,
אבל הוא מנסה להגיד מאיפה.
מאיפה מתחילים לספור את ה-1290,
אז הוא אומר, אולי מזמן הולך אחורה, לאטליה אולי.
כן, נדבר על המגפות. בקיצור,
אני אקרא פה כמה שאלות. אם תחשוב בשנת ד' אלפים ש״נ ועוד 1335,
יגיע לשנת ה' אלפים תרפ״ה,
שאז יהיה קץ הפלאות המיועד.
וכבר ביארנו שזה קשור לדרעג,
לתרלח ותרפ״ט, זה ממש חוזר לתארכים הללו.
טוב,
אנחנו התחלנו לעסוק בפעם שעברה ברצף הרמזים
שרומזים לתש״ח,
לאייר תש״ח,
ואפילו לה״א באייר תש״ח.
ושאלנו שמואל, למה זה חשוב הרמזים הללו?
הגאון, אני עושה חזרה לשיעור הקודם.
הגאון מווילנה אומר שבעת הגאולה יחזור הרמז, יש פשט, רמז, דרש וסוד,
אז פשט וסוד ודרש תמיד היה, הרמז יחזור,
הרמב״ם זה כל הדינוגי אותיות, רמזים, גימת רעות, יחזור.
למה זה חשוב בעת הגאולה? כי מכיוון שהגאולה תהיה בדרך של מה?
בדרך של... דרך הטבע. וזה יכול להיות להיראות, כן, אני אומר, בן גוריון,
אם הגוזמבוט שלו היו למטה ולא למעלה, אז הכל היה בסדר. אז הוא היה עומד עם גוזמבוט למטה,
אומר, אני גבעוני, והם מקימים מדינה יהודית.
אבל בן גוריון, הגוזמבוט שלו כלפי מעלה.
והוא לא מדבר בשם שמיים בדווקא, הוא מדבר בשם עם ישראל וכו'.
אז מי אמר שזה מעשה ידי השם?
אולי זה... יש ספקות, בייחוד אצל היראים יש ספקות.
כי איך יכול להיות מדינה יהודית שקמה, אבל היא לא אוחזת בשל ה' ומי שמקים אותה הוא בעצמו לא קיים את התורה ואת המצוות, וחלקם היו מתבוללים, גם צריך לדעת את זה.
ידוע לכם, כן?
אני לא מדבר איתכם על הרצל, שהיה...
לפני שהוא הקים את התנועה הציונית המדינית, היה בו כל מיני מחשבות התבוללות ואיזה... לא, אני לא מדבר איתכם עליו, אני מדבר איתכם על נורדאו,
המחליף של הרצל,
ממלא מקומו אחרי שהוא נפטר.
הרי זה הרצל,
נורדאו, או סישקין,
ואז ויצמן.
ויצמן למד בתלמוד תורה.
נורדאו היה נשוי לגויה.
מקס נורדאו התבייש בזה.
הוא אמר, לא, סליחה,
אחרי שהרצל נפטר,
אז רצו למנות את נורדאו למחליף אור. הוא אמר, אני לא יכול, אני נשוי לגויה.
אז על זה היה אומר הרב צבי יהודה, כל המתבייש
בדבר עבירה, מוכנים לו על כל כוונותיו. הוא התבייש. הוא לא הסכם,
ואמרו לי שבסוף ימיו ראו אותו בכנסת עם טלית ביום כיפור וכו'. ולכן נהנו את סישקין, שהוא היה מבוגר,
ואחר כך סישקין
היה ויצמן, והוא כבר הוביל את התנועה הציונית בעצם עד
הקמת המדינה ונהיה נשיא המדינה וכו'.
אז למה חשוב הרמז? עוד פעם, בגלל התופעות האלו.
אבל אם אתה מסתכל ואתה אומר, רגע, זה כבר רמוז,
התאריכים רמוזים,
אז תמבין שזה קודש קודשי מלובש בבגדי חול.
אז בשבוע שעבר ראינו את עמוד 1 ו-2, נכון?
ראינו כנגד האדם הראשון, שעה חמישית עמד על רגליו,
והגענו בעמוד השני,
באותיות הגדולות, מעץ חיים.
אתם איתי? נשמות.
חבר'ה,
מה קורה?
אין לך דפים?
אני יושב לידו, כן.
יושב ליד מושון, אתה תקבל ממנו.
אומיקרון הכי מתוק בעולם.
אתם יודעים למה המרוקאים מתנשקים פעמיים?
אחד דלתא, אחד אומיקרון.
טוב,
בואו נראה. מעץ חיים.
זה בספר פרי עץ חיים.
אחר תפילת עמידה אומרים תחנון, אל מלך חושב על כסדי רחמים.
וכבר כתבנו שקדושת השבת מתחילת משעה שישית מיום שישי,
והם שבע שעות עד הלילה.
וכד שעות של יום שבת עצמו, הרי ל״א,
נגד חסד אל כל היום,
והם שלושים ואחת שעות.
וזה אל מלך יושב על כיסא רחמים.
כלומר, מתי יתחיל הרחמים?
31 שעות,
זה כאילו, 31 שעות, שש שעות לפני השבת,
שבע שעות לפני השבת, סליחה,
ו-24 שעות של שבת.
וזהו אל מלך יושב על כיסא רחמים,
שכל השעות האלו הקדוש ברוך הוא יושב על כיסא רחמים,
וזהו יום השישי בה יחולו השמים והארץ,
רצה לומר מסוף השעה החמישית. ומה קרה בשעה החמישית?
מה אמרנו?
זוכרים?
עמד על רגליו, האדם הראשון עמד על רגליו.
מתי יוצא השעה החמישית מבחינה היסטורית?
לא.
נו, מתי יוצא השעה החמישית בבריאת העולם מבחינה היסטורית? אני יכול לחזור על זה?
זה מה שכתוב בתחילת הדף.
אני חוזר על זה.
אדם הראשון,
כתוב שהקדוש ברוך הוא ברא אותו,
שעה חמישית עמד על רגליו, ביום שישי בשעה חמישית.
כמה זה מבחינה היסטורית?
כן, כל יום זה אלף שנים, כי אלף שנים בעינייך, כי יום אתמול כי יעבור. אז חמישה ימים,
חמישה ימים זה חמשת אלפים שנה, נכון?
הלילה בין חמישי לשישי זה חמש מאות שנה,
נכון?
עכשיו צריך לראות כמה זה שעה חמישית. ניקח עשרים וארבע נחלק ל...
לא, ניקח שתים עשרה נ...
מתי? תדייק, תדייק. כמה זה יוצא בדיוק?
לא, לא, כמה זה יוצא בדיוק?
לא, נעשה, כן, נעשה, נגיד,
אלף חלקי עשרים וארבע, נכון?
אז נדע כמה שעה אחת.
כמה זה אלף חלק לעשרים וארבע? אני אחסוך לך על 28 נקודה ש...
כמה זה?
אלף חלק לעשרים וארבע?
ארבעים ואחת נקודה שש.
כפול חמש, כמה זה?
208.3. ועוד?
כמה יוצא לך?
5708.3. תתרגם לי את זה לאותיות בשנים.
ה' אלפים תשע״ח בשליש הראשון של השנה.
ראש שנה למלכים זה מניסן.
מניסן, בשליש הראשון. ניסן, אייר, סימן, בשליש הזה. בשליש הראשון. נקודה 3. בום!
בום!
זה חשבון שהגרע עושה אותו לפני 250 שנה,
את החשבון הזה.
שעה חמישית נעמד על רגליו.
אני זורם איתך, כי לא הייתה כנראה שבוע שעבר.
עוד פעם, תשב, תזכיר לי.
עמיאל. עמיאל, שזכרתי אביאל, אבל נתתי לדייק, ועמיאל זה הרבה יותר יפה בעיניי, כן?
אם,
אם, מה אמרנו? כמה זה כל שנה?
לא, כל שעה, כל שעה, כמה זה?
כל שעה זה?
41 נקודה.
מה קורה בשעה השישית? מה עושה האדם הראשון?
קרא שמות.
לקרוא שמות ולהתעסק עם מה? עם אימהויות, עם זהויות. בואו נוסיף 41 נקודה זה ל-1948 ועוד 41 שנה, אנחנו מגיעים ל-1990,
בסדר?
פלוס מינוס.
מה קרה ב-1990 שקראו לקריאת שמות? קרו שלושה דברים.
דבר ראשון,
מתחילה העלייה מרוסיה,
סוגיית מיהוי יהודי, הזהות היא עכשיו בוערת, גיור וכל זה
דבר שני, מתחילים ועידת מדריד
יצחק שמיר נוסע לוועידת מדריד, שהיא בעצם הפרומו להסכמי אוסלו, ברור למי שייך את הארץ
ודבר שלישי, ואל תצחקו, קם ערוץ 2, שזה הבירור התרבותי, מה התרבות שלנו? שלושת הבירורים האלו, ערוץ 2 זה ההתחלה של כל הטירוף שאתם רואים היום, כן, כל ה...
זה קורה בשעה השישית
זה זמן של דין, של מה, של רחמים,
אומר לך רבינו חיים ויטל בעץ חיים כל השעות האלו הן שעות של רחמים אל מלך יושב על כיסא רחמים. ממתי הקדוש ברוך הוא עובר ליישב על כיסא רחמים?
מסוף השעה החמישית, תחילת השעה השישית, כן בעצם a.b.r זה סוף השעה החמישית,
מתחילת השעה השישית הקדוש ברוך הוא יושב על כיסא רחמים.
כלומר כל מה שאתם רואים כאן עכשיו, כל מה שאנחנו רואים, אני איתכם רואה,
כל מה שאנחנו רואים כאן במדינת ישראל,
הכל רחמיך רבים השם, הכל רחמים מרובים של הקדוש ברוך הוא.
מישהו יכול לראות את זה? כמה הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו?
כמה גם מהטעויות שלנו מוליד ישועות?
הכל מלא רחמים, הכל מלא שפע, אין דבר כזה, אין אח ורע בעולם למדינה שקיימת 74 שנים ונלחמה איזה עשר או 12 נלחמות, ותוך כדי קלטה מיליוני עולים וכל זה, והגיע להישגים שהגענו היום. אין לזה אח ורע, הכל ברחמים מרובים,
הכל בחמלה, הכל בחסד.
השתבח שמו.
זה מה שהוא אומר כאן, נקרא את זה עוד פעם.
אחר העמידה, הוא דורש את זה מתפילת העמידה, עמיאל.
אחר העמידה, אל מלך חושב על כיסא רחמים.
אני מתלהב, תסלחו לי, אבל אני מתלהב, אני לא יכול להישאר אדיש.
לא יודע, אני רואה דברים כאלה, הלב שלי פועם.
לא יודע מה איתכם.
מה?
אולי הוא כמוני.
אולי צריך להשוות את החול אל הכול. לא שאני זה, אבל כן.
אתה קורא בלילה זה יפה, כן.
רבותיי, תשבו, יש עוד כמה מדינות שקיבלו עצמאות, פחות או יותר יחד איתנו.
מצרים, מרוקו, הודו, תראו איפה הם, איפה אנחנו.
טוב,
אחר העמידה אל מלך יושב על כיסא רחמים, כבר כתבנו שקדושת השבת מתחילה משעה שישית מיום שישי, כלומר גמר השעה החמישי,
והם שבע שעות עד הלילה וכד שעות של יום שבת עצמו,
הרי ל״א נגד חסד אל כל היום,
והם ל״א שעות,
וזה אל מלך יושב על כיסא רחמים,
שכל השעות האלו הוא יושב על כיסא רחמים,
וזהו יום השישי ויכולו. אגב,
אני לא בא להגיד כלום, כן, זה רק כזה, אבל ספציפית,
גם מדינת ישראל עצמה קמה ביום שישי בשעה השישית, כאילו,
כמה? בשעה זה השלוש. ארבע אחרי צהריים הייתה הכרזה.
והשקיעה הייתה בשבת. כן, ממש, זה כאילו, היא גם קמה,
הוורט הזה היה נכון, החשבון היה נכון גם אם היא הייתה קמה ביום ראשון וביום שני,
בסדר?
אבל גם עובדתית היא גם קמה ביום הזה.
ואתם יודעים שזה דבר חידוש גדול מאוד, כי זה תשובה מאהבה.
זו תשובה גמורה, זה קשור לפרשת השבוע. אפשר להגיד לכם משהו בפרשה?
אני אגיד לכם משהו בפרשה, ואתם לא מאיימים עליי בכלל.
בברית בין הבתרים כתוב, ידוע התודה כי גר יהיה אזרחה בארץ שלולם ועבודון, ועינו אותם 400 שנה.
מסורת חז'ל אומרים שבני ישראל היו במצרים 210 שנים, אבל בתורה כתוב מספר שלישים, אה?
430, כתוב איזה פעמיים, פרשת בוא, איך זה מסתדר.
עיינו ברמבן על התורה,
באותו פסוק, הוא מביא איזה ארבעה פירושים מאריך,
ובסוף הוא אומר, והפירוש המחוור מהכל,
הכי מחוור,
זה שהגיע הזמן 400 שנה,
והם לא רצו לצאת.
לא רצו.
יש מדרש שאומר שבני אפרים יצאו ממצרים לפני הזמן ונהרגו. אומר הרמב״ם, הם לא יצאו מהם לפני הזמן, הם יצאו בזמן.
הם יצאו בזמן, אבל העם לא בא איתם.
והוא אומר, וזה בגלל שהם היו רעים וחטאים להשם מאוד וכו',
והוא היה צריך לדחות את כל הגאולה שלושים שנה,
להחמיר את הגזירות, שיסבלו, ואז הם רצו לצאת.
כך אומר הרמב״ן.
ואז בעצם דור שלם פספס.
הוא אומר, ואל תטמע עליי, כי זה קרה ככה גם במדבר, גם במדבר הם חטפו עוד קנס של ארבעים שנה.
אז מה אומר,
מה נגיד, מה יהיה התיקון?
התיקון יהיה שכשתהיה לך את ההזדמנות להיות עצמאי וריבון,
לא תפספס ולא תתמהמה אפילו בשנייה.
מה עשתה מדינת ישראל? מה עשתה מנהלת מועצת העם?
הרי המנדט הבריטי הפסיק להתקיים בארץ ישראל בחצות לילה של ליל שבת ה-15 במאי למניינה.
יהודים,
יהודים,
התנהלות יהודית הגיונית ומקובלת, זה להגיד, טוב, אז המנדט נגמר בליל שבת, נאכל צ'ונט בשבת, נשאיר זמירות, נאכל הרינג עם קוגל בסביבה השלישית,
וביום ראשון נכריז על המדינה.
נשטה ריינגן, מה שנקרא, לא צריך להידחף?
כן.
מה עשו את זה? לא, לא, לא, לא. לא יהיה פה שנייה אחת של חציצה
בין האפשרות שאנחנו נהיה ריבונים. כאילו, אם אתה לא יודע, אז יש לך איזה 12 שעות של עין, שאתה לא יודע מי זה. עוד לפני שהבריטים עוזבים, כבר יש פה מדינה.
30 שעות. ביינג, אוריון.
הוא עכשיו עכשיו. הוא אומר, אנחנו מכריזים עכשיו.
עכשיו. עכשיו, ארבעה אחרי צהריים שלחו הודעה, סודית, כל תל אביב הייתה שם.
הוא נכנס, קרא את הזה, אני יכול לספר לך את הסיפורי-סיפורים.
המגילה, הרי אתה יודע שמגילת העצמאות לא הייתה מוכנה בכלל, הם חתמו על בלנקו, והוא קרא מדפים, ואחרי זה כתבו את זה.
זה שהגיעו לנוסח מוסכם, הרי זה כל כך לא אופייני, היו צריכים לריב עד היום
על הנוסח הזה, הגיעו לנוסח מוסכם. לא היה שולחנות, הלכו, הביאו, הגורן מהיקב, ואז זה שולחנות, כיסאות. כן, אביאל.
מה?
אני זוכר ליל שבת.
אני טועה?
אני זוכר ליל שבת.
בראשי, בראשי ארבעה יפה.
נו?
יכול להיות, אז נכון.
אז לא חמש נגד, שש נגד, היה חמש נגד, חמש, והיה שישה נגד ארבעה.
אז היו עשרה חברים.
אז אתה מבין, אז זה מה, אמיאל, אתה מבין מה אני אומר לך, זה כאילו, זה הכרעה כזאת, זה תיקון, מי שלא מכיר את ההיסטוריה לא יודע.
פספסנו אז בשלושים שנה ובארבעים שנה וגם בשבעת ציון פספסו,
כי התמהמהו,
והנה מגיע.
אז הוא אומר לך, וזה הכל מהזמן הזה מתחיל זמן של רחמים.
יום השישי, ולכן גם מדינת ישראל קמה בערב שבת, וגם קמה מתוך התחשבות בשלוי חילול שבת.
רצה לומר מסוף שעה חמישית, דהיינו, מכרית השעה הראשית, מכרית קדושת שבת,
ובכל יושב בכיסא דין.
ואצל חומר הוא מתנהג בחסידותו.
עכשיו נגיע לספר שלנו.
רמזים בספר דניאל.
והנה,
בפסוק שלפני האחרון בדניאל כתוב אשר ימחכה ויגיע לימים 1335. ומה הימים האלה? ראשי פירא יש שם שנים.
מה?
מה?
חבר'ה, מה? זה לא מסובך, אני צורך. כן, מצאתם?
רמזים בספר דניאל.
יופי, תודה.
אני חוזר.
בפסוק שלפני האחרון בדניאל כתוב, אשרי המחכה ויגיע לימים
1335. מה הם הימים האלה? רש״י פירש שם שנים,
אבל טענו שלא ייתכן לפרש שנים, כי הפסוק אומר, אשרי המחכה ויגיע,
ומי יכול לחכות 1335 שנה?
אז הדברים סתומים.
סתום הדברים,
וחתום, אבל אם יספור האדם מראש השנה תש״ה,
שזו השנה שבה נסתיימה השואה, השואה נסתיימה במאי 45,
תש״ד, סליחה, מאי 45, אבל באותה שנה,
ראש השנה של אותה שנה ששם בעצם הכל נגזר,
אם תספור עד חמישה באייר תש״ח,
ימצא 1,335 ימים בדיוק. עכשיו אני רוצה לשאול שאלה ותהיו, יש לכם? חברים, סליחה,
אני מסביר, עוד שנייה.
אני מסביר, אבל אני מסביר. עוד שנייה אחת.
סליחה שלא מספרתי את העמודים. פעם באה אני אספר אותם, אז יהיה יותר קל.
אני חוזר ואומר.
עמיאל ואביאל.
הגזרות וההחלטות והדינים בשמיים, הכל קורה בראש השנה.
מלחמת העולם השנייה מסתיימת במאי 45,
ניסן
ניסן תש״ה.
אבל כל ההחלטות בשמיים, זה הכל בראש השנה קורה.
אם תיקח, גם כי בראש השנה כל בעולם אומרים לפניו כבני מרון, מי יחיה ומי ימות.
אז הוא אומר לך, אם תספור מראש שנה תש״ה
1,335 ימים בדיוק, תגיע ל-ה' ביר תש״ח.
בום.
עכשיו אני שואל אותך, עמיאל, ואת כולם פה,
מה הסיכוי שאיזה מישהו
עומד ביום שנגמרת מלחמת העולם השנייה,
והעם היהודי נמצא אולי בנקודת השפל הגדולה בתולדותיו.
מה, ונתפוס את היהודי הזה ונגיד, תגיד,
מה אתה אומר? תוך כמה זמן תקום מדינה יהודית בארץ ישראל?
נסתכל עליך במבט
מבוהל, מוטמע. הוא אומר, תגיד, על מה אתה מדבר איתי?
אתה היית פה בחמש שנים האחרונות, אתה יודע מה קורה?
אולי בעוד מאה שנה, בעוד מאה שנה שנשתקם וזה, יהיה מה לדבר.
בתוך שלוש שנים,
פחות משלוש שנים, קמה מדינה יהודית בארץ ישראל.
למה צריך להגיד את זה? כי זה נראה דבר לא יאומן. לא, זה לא יאומן. תחזיקו מעמד, עוד קצת, עוד 1,300 ימים, תראו מדינה יהודית. ואני חייב לצטט פה, מוריי ורבותיי,
את דבריו של ז'בוטינסקי.
כן?
אה, עכשיו הזכרתי.
אתם רואים, הזכרתם לי. רציתי לשים אותם בזה שלי כבר,
ולא הצלחתי.
אני עכשיו אקרא לכם אותם, בסדר?
הדברים מפורסמים מאוד.
ז'בוטינסקי מגיע לפולין למסע
ההתעוררות
בשנת 1938, כן?
מה זה?
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, רבותיי, רבותיי, רבותיי, רבותיי, רבותיי, אני מבקש
פשוט משמעת ברזל, זה מה שאני מבקש.
ולא, מה?
אני מדבר איתכם על אליעזר שוסטק.
רגע, אבל למה אתם, אין לכם סבלנות היום? מה קרה לכם?
חבר'ה, מי שלא לקח רטלין, ייקח את הרטלין, בבקשה.
מי שצריך כוס מים. הם לא מתרגשים, הם מתרגשים על נתניה. אה, בסדר, בסדר.
טוב מאוד, טוב מאוד, טוב מאוד.
בתשעה באב תרצ״ח, 1938,
נאם ז'בוטינסקי בפני יהודי ורשה בפולין את הנאום הבא.
מזה שלוש שנים אני פונה אליכם, יהודי פולין, עטרת יהדות העולם. יהודי פולין הייתה עטרת יהודי העולם, כי הייתה התיישבות יהודית את פולין לאורך אלף שנים.
אלף שנים. זה לא סתם שבערב מלחמת העולם השנייה יש שלושה מיליון יהודים בפולין,
מפני שפולין לאורך השנים הייתה נדיבה כלפי היהודים שלה בחוקים.
זה מתחיל מהמלך קאז'ימי הראשון,
שהייתה לו גם מאהבת יהודייה, אסתר, יש הרבה בתי מלון בפולין שקוראים להם אסתר, אסתרקי או אסתרליין.
כל פנים החוקים היו חוקים, יהודים יכלו לגור בערים, כמו שגרו בוורשה ועוד מקומות, ברוסיה זה לא היה אפשרי, הם רק גרו מחוץ לערים,
והיה אפילו גרף פוטוצקי, עשירים יהודים וכו' וכו'. אז היהודים הגיעו לשם.
הרי למה נוסח ספרד
זה של יהודי פולין?
כי מגורשת ספרד, כשחיפשו לאן לברוח, אז אמרו, פולין זה מקום טוב.
אז לכן זה עטר את יהודי העולם.
בקריאה.
אני מזהיר אתכם בלא הפוגה שהקטסטרופה מתקרבת.
מי מדבר פה רוסית?
גברית פלוסקי?
כן. כן, תודה.
מה?
קטסטרופה ברוסית זה הביטוי לשואה.
איך אומרים שואה ברוסית? קטסטרופה.
באנגלית Holocaust.
בעברית שואה.
שואה זה מילה מהתנ״ך.
מופיעה בצפניה, מופיעה בישעיה.
יום שואה ומשואה וכו'.
ברוסית קטסטרופה. הוא אומר קטסטרופה.
שערותיי הלבינו וזקנתי בשנים אלו, כי ליבי שותת דם על שעתם, אחים ואחיות יקרים, אינכם רואים את הר הגעש, שיתחיל תכף לפלוט את אש ההשמדה.
הוא מדבר על השמדה.
שלושים ושמונה, תשעה באב, זה בדיוק שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
אני רואה מראה היום, הזמן קצר בעוד אפשר להינצל. אני יודע אינכם רואים, כי אתם טרודים ובהולים בדאגות היום-יום,
פרנוס העניינים וכל זה, הם לא רואים.
האזינו לדבריי בשעה השתים עשרה, השעה השתים עשרה זה כאילו הדקה התשעים שלנו, הזמן האחרון.
למען השם יציל נא כל אחד את נפשו כל עוד יש זמן לקח והזמן קצר.
ואז הוא אומר עוד משהו, ועוד דבר
ברצוני לומר לכם ביום תשעה באב זה.
אלה שיצליחו למלט את נפשם מהקטסטרופה
ויגיעו לאותו תשיעי במאי 1945,
כן?
שנת תש״ה, שם ניסינו לזכות את התאריך העברי,
יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה.
לידתם מחדש ותקומתה של מדינה יהודית. אבל מישהו צריך לתת להם כוח, איך נאמין?
תחכה 1,335 ימים בדיוק
ותגיע לזה.
איני יודע אם אני אזכה לזאת,
ז'בוטינסקי לא זכה, הוא נפטר בארה״ב,
בני כן,
אני מאמין בזאת, כשם שאני בטוח שמחר בבוקר שוב תזרח השמש.
אני מאמין בכך
באמונה שלמה.
מה?
כן.
אחרי זה הוא אומר ב-37 גם,
עלינו להושיע מיליונים, מיליונים רבים.
אני לא יודע אם השאלה נגעת לקריטת שליש מהגזע היהודי או מחצית,
אבל זו שאלה של מיליונים, הקליטת העלייה.
ככה. קיצור, זה מה שהוא אומר.
אז לכן זה כל כך חשוב.
טוב, את מה שכתוב כאן לגבי 2300 ונצדק קודש כבר למדנו.
יש כאן עוד רמזים נפלאים.
אנחנו הכול חותרים לתש״ח.
רבותיי, מהו הפסוק ה-5708 בתורה?
הפסוק, אה?
בתורה.
בתנ״ך גם. אתה מתחיל מבראשית, אתה מגיע, כן. איפה שתעצור.
הפסוק התש״ח בתורה.
מה אתה אומר, עמיאל?
עשיתי לך את העבודה, הנה הכל כאן.
ואמרו כל הגויים,
זה הפסוקים, כן, אני קורא לכם את הפסוקים. כן, הכל מתוך זה.
זה הכל מתאר בעצם את גלותה של כנסת ישראל מארצה ואת תשובתה. אז בואו נקרא את הפסוקים בפרס ניצבים.
ואמרו כל הגויים על מה עשה ה' ככה לארץ עד מכרה עף הגדול הזה ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלוהי אבותם אשר קראת עמם והוציאה אותם מארץ מצרים וילכו ויעבדו אלוהים אחרים וישתחוו להם אלוהים אשר לא ידועים ולא חלק להם וייחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הכללה הכתובה בספר הזה ויתשם ה' מעל אדונתם באף ובכמה ובקצף גדול ואשליכם אל ארץ אחרת כיום הזה
הנסתרות לאדוני אלוהינו והנגלות לנו ולבננו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת
ואז, רגע, ואז הוא מתחיל, תראו, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמישים.
בעצם,
אני מביא לכם,
יש כאן,
יש כאן,
נגיד,
בעצם הפסוק, אם אנחנו הולכים שכל פסוק הוא מייצג שנה, אז זה מתחיל,
הפסוקים מתחילים מ-1938.
כלומר, כל הפסוקים שקראתי לכם כרגע מתארים בעצם את זמן השואה.
עכשיו אנחנו ב-1944.
א',
והיה כי יבואו אליך כל הדברים האלה,
כאילו, הפסוק,
הברכה והקללה אשר נתתי לפניך ואשר בוט אלהיך בכל הגויים אשר הדרך אדונייך שמה
ושבתה עד אדוני אלהיך ושמעת בקולו ככל אשר אמר צמחה ימתה ובניך בכל יבך וכל נפשך".
זה כבר אלף תשעה מאות ארבעים ו...
שש.
זה ארבעים וחמש, סליחה.
ושב אדוני אלהיך את שבותך וריחמך ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך אדוני אלהיך שמה. מעפילים.
אם יהיה נידחך ארבעים ושבע בקצה השמיים,
משם יקבצך אדוני חם משם יקרחך. והפסוק התשח בתורה,
והביאך אדוני אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך, והירישתה והיטיבך והרבכה מאבותיך.
זה הפסוק התשח בתורה.
זה רמז,
זה פצצה.
אגב, הפסוק ה...
איפה זה?
יש גם פסוק שמדבר על זה,
על כיבוש ירושלים. צריך לעשות את ההמשך בחשבון.
למה זה לא מופיע לי כאן?
לא יודע.
נמחק לי כנראה, אבל יש גם,
הפסוק ה-527 גם כן מדבר על איך שהוא ירושלים. בואו נמשיך.
רגע, איפה אני? אה, כן, כן, הנה, סליחה.
זה הפסוק הבא.
תהפכו את הדף.
ספר דברים, פרק ל״א, זה הפסוק.
התשכז,
ועשה אדוני להם כאשר עשה לסיחון ולעוג מלכי המורים ולארצם אשר השמיד אותם. סיחון אותיות חוסיין.
טוב, היה היה רב גדול מאוד בירושלים, שגם היה רב של פתח תקווה,
ושמו בישראל רבי עמרם אבו רביע.
אבו רביע,
בני משפחתו תרגמו את שם המשפחה לתרגום הכי מוצלח שאי פעם שמעתי לשם משפחה. מה?
למה אביבי?
רביע בערבית זה אביב.
אבו רביע, האבא של האביב. אביבי זה אבי אביב, ממש בדיוק.
הוא היה לו דרשות נופלאות מאוד, מכונס בספר נתיבי עם דרשות.
נכדו שמע את אחד השיעורים שלי ושלח לי את הספר של הדרשות האלה ואני רוצה להודות לו מכאן על הספר שהגיע אליי הביתה בספרייה ואני משתמש בו.
נתיבי עם זה נקרא. הנה
אז בואו נראה. בהקשר עם המורות הכבירים שהחלו בארצנו באותה שנה תשכז מנאוי להזכיר את הדרוש שנשא הרב עמרם בשנת תשכד לפתח תקווה שבו ציטט דרוש קודם שלו שנשא בשנת תשכד לפתח תקווה
ותשכד לפתח תשכו זה באמצע מלחמת העולם הראשונה
ובו חישב והוכיח באותות כי הגאולה תחול אלף ותשע מאות שנה לאחר החורבן, דהיינו בשנת תשכ״ח,
שבה נגיע לעשות נקהל בגויים ולגרש את האויב.
ומופלא ונועדרו שנשא הרב אברהם ברוח קודשו בחנוכה תשכ״ז. כלומר, כמה חודשים לפני ששת הימים?
כחמישה חודשים לפני מלחמת ששת הימים, והאם אכן לפני שנתבשם,
נתבקש לבית עולמו,
אותו סיים בדברים האלה. והשם יגמור עמנו אות לטובה
ונזכה לניצחון מזהיר של חיילי צבא ההגנה לישראל בעזרת השם שיגבירם על כל שונאינו ויעטרם ועטר את ניצחון בכל פעולותיהם בים, ביבשה ובאוויר.
וכל ארצנו היעודה לנו בתורתנו הקדושה וירושלים הקדושה עם העיר העתיקה נכבוש אותה בקרוב ונשוב בבקר את שרית נגדשנו הכותל המערבי ונזכה כולנו לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו בית המקדש שיבנה באיחד שנייה לבן ישראל משחריך במהרה בימינו אמן.
יפה. אז זה מה שהוא אומר כאן על זה.
ידוע ומפורסם הדברים של השפת אמת
שאומר שיש לנו שלושה חגים דאורייתא וכנגדם שלושה חגים דרבנן.
חג דאורייתא אחד זהו חג
שבועות, נכון? מה קרה בשבועות?
מתן תורה.
כנגדו?
פורים.
הדור קיבלו בימי אחשורוש, בסדר?
חג שני, סוכות,
שמונה ימים, שמחה וכו', כנגדו, חניקה.
ואומרים, אומר השפת אמת ועוד, וברור לנו שצריך להיות חג שלישי כנגד פסח, מדרבנן.
מה הוא יהיה?
אומר את זה השפת אמת.
חניקה בפורים הם מערות מהרגלים, רק ג' רגלים מפורשים בתורה הם תורה שבכתב,
ויש כנגד זה גם ג' רגלים מתורה שבעל פה, והם אורות המקבלים כדמיון אור הלבנה שהיא מאור החמה כידוע.
וכן על ידי כוחם של בני ישראל בקבלתם היום טוב כראוי,
נשאר מכל יום טוב רשימה בכנסת ישראל.
ולכן יש רגלים.
חנוכה עיירה מחג סוכות, פורים מחג שבועות, ומחג פסח מקווים אנו להיות עוד.
כמו שכתוב, קימץ אתך מארץ מצרים, הראינו נפלאות.
בסדר? יש המון המון השלכות, מי שמכיר את תולדותיה של התנועה הציונית, באותה תקופה הרת גורל בין כט בנובמבר 1947 לבין ה' בירושלים 1948,
יודע שחלק גדול מהקרבות והשינוי בשדה המערכה קורה באפריל 48, באפריל, שזה ניסן.
אז מתחילה כל התנועה הציונית לבן גוריון מבין שהוא חייב לעבור לו מתקפה אחרת, הוא לא יצטרך להקים פה מדינה.
אז הכל קורה בניסן שמכין את יום העצמאות.
ובמקום אחר רמזנו רמז בפסוק אסרו חג באבותים עד קרנות המזבח שם חנוכה ופורים שהקרנות אינן גוף המזבח אלא רק הערות מבחינת חנוכה ופורים.
וידוע הרמז המפורסם של האדבש
כי סדר ימי הפסח באטבש רומז לכל החגים,
כן?
כלומר, אתם מכירים?
ביום בשבוע שיחול א' פסח,
יחול ת'.
מה זה ת'? תשעה באט.
ביום בשבוע שיחול ב' פסח, יחול ש', שבוע.
ביום שיחול ג', יחול ר', שלוש השנה.
ביום שיחול ד', יחול ק', ק', ק', קריאת התורה, שמחת תורה.
ביום שיחול ה', יחול צ', צום, צום כיפור.
ביום שיחול ו יהיה פ פורים,
ביום של זין צריך להיות עין.
ואין.
אנחנו יודעים,
זין עין, ועתה נגדל שביום שבו יחול שבי של פסח, בו יחול תמיד העצמאות, אה באייר,
ובו יחול גם טו באב,
חג הכניסה המקורי לארץ ישראל.
למה טו באב זה חג הכניסה המקורי לארץ ישראל?
כי המרגלים הולכים
להביא פירות.
חוזרים חזרה, מתי?
בתשעה באב. אם הכל קשור רע, עם ישראל אוכלים את הפירות, נהנים ממתיקות, הם לא אכלו פירות מתוקים כל מצרים.
עושים חג שבעה ימים כמו כל דבר, בשורה טובה תעשה חג שבעה ימים,
מתשעה באב שבעה ימים זה טו באב, בטו באב נכנסים לארץ ישראל.
אז זה גם כן אותו תאריך.
והרמז האחרון שאותו גיליתי השנה,
בחמישה מקומות בתורה, בספר... מה?
כן, אבל זה בגלל חטא המרגלים.
אם לא היה חטא המרגלים, אז היו נכנסים לכתחילה בטו באב.
בסדר?
בארבעה או חמישה מקומות בספר דברים מופיע פסוק שהסופי תיבות שלו זה הרצל והוא תמיד בהקשר של הכניסה לארץ.
זה אותו פסוק.
כי הביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר אתה אל הארץ אשר אתה זה סופי תיבות הרצל אתם רואים כן?
אשר אתה בא שמה נרשתה ונשל גויים רבים מפניך חיתיה גירגשה אמוריך שבעה גויים
ויהיה כי הביאך ה' אל הארץ אשר אתה בא שמה
זה סופי תיבות הרצל, ולא ראשי תיבות, כי הרצל, אמרנו, התנועה הציונית היא עטופה בהרבה מאוד סודות. זה נראה כאילו, אתה יודע רק רטרואקטיבית,
בגלל האמת אלה מפריע,
סופי תיבות, אבל זה סופי תיבות, זה מופיע בתורה בפסוק הזה.
לכן,
עומס גדול מאוד של רמזים מופלאים על התאריכים שאנחנו חיים בהם. עכשיו, האמת, לא צריך. כאילו, הגאולה היא בניגלי, לא בניסטר, אתה רואה בעיניים.
אבל, כדי שלא יהיה לנו איזה קושי,
ואיזה זה, אנחנו אומרים לך מכל כל כך הרבה כיוונים שדוקרים את התאריכים האלו, טאח, טאח, טאח, עמל בי מגרר, רבי חיים ויטל, הארי, הכל מכוון לתקופה הזאתי,
לזמן הגאולה. ואני רוצה לסיים את הלימוד שלנו בספר דניאל בכלל בקריאה הגדולה, רבותיי.
אני אומר את זה, כן, במיוחד, זה נכון תמיד להגיד את זה. יש חטא שחוזר על עצמו לאורך כל התנ״ך, חוזר על עצמו.
והחטא הוא שאנשים שחיו בתקופה גדולה
בחרו להתנהג בצורה קטנה.
זה החטא.
אנחנו חיים בתקופה הכי גדולה. לא סתם הספר של הרב קאשר נקרא התקופה הגדולה.
בואו נהיה אנשים גדולים בתקופה גדולה. בואו נתייחס אל המאורעות בגודל המתאים. אנחנו חיים בתוך התנ״ך.
בספר ה-25 המופלא מכולם של התנ״ך. בואו נהיה ראויים להיות, כי
כשיקראו אלינו בעוד אלף שנים יגידו אלה היו אנשים גדולים
שחיו בתקופה גדולה והבינו את הגודל של השעה והגודל של ההזדמנות ולא פספסו אותה
בעזרת השם, עד נכון היום, אמן ואמן.
מה נעשה בשבוע הבא? אני אחשוב, אתם תחשבו, ובעזרת השם נחליט. ברוכים תהיו. סיימנו ספר דניאל, הבדק הוא ברוך.
