טוב, שלום וברכה,
צהריים טובים, אנחנו בשיעור נפש הפרשה לפרשת נח,
ותשמעו לפעמים קופץ לך איזה משהו,
קופץ לך איזה משהו ולא נותן לך מנוח.
לפעמים אני אומר לעצמי, יאללה, עזוב את הנושא הזדמנות, תלך, משהו אחר, לא נותן לך,
לא נותן מנוח, ויוצאים לסוג של איזה חיפוש הרפתקה.
אני רוצה לשתף אתכם היום בחיפוש הזה,
בהרפתקה הזאת.
אני מרגיש שאני גם עוד באמצע, לא לגמרי,
בטח יש עוד מקורות שעוד לא לגמרי הגעתי אליהם,
אבל נתחיל.
תראו,
בסוף הפרשה הקודמת
נולד נוח,
נכון?
וכתוב בתורה, ויקרא את שמו נוח, אבא שלו, למך,
לאמור זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר עררה אדוני.
בסדר?
עכשיו,
קודם כל, בפשט הפסוקים זה אומר שלנוח יש לו שני תפקידים.
תפקיד אחד מעשי, נקרא לזה ככה,
כאילו הכותרת הכללית זה ינחמנו, אבל תפקיד אחד זה תפקיד מעשי,
ממעשינו,
ותפקיד שני זה רוחני,
לשקם את האנושות ממה?
מהעצב.
מתי האנושות קיבלה עצב?
מתי היא נהייתה עצובה?
בהחלט אדם הראשון העונשים שמגיעים מיד אחרי חטא אדם הראשון המילה החוזרת עליהם היא המילה עצב
ולאישה אמר הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה ערונך ועצבונך בעצב תלדי בנים ארורה אדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך וכל סדרת השיחה נכון?
יש שם עצב עצב עצב
תחשבו אנושות עצובה
אדם יוצא עובד חוזר הביתה מבואס
אין לו שמחה אין לו סיפוק
הוא מרגיש שהדברים לא הולכים, שום דבר לא זורם, הכל תקוע. עכשיו, כמובן, הדברים קשורים אחד בשני, הוא מרגיש שהכל תקוע כי הוא חורש ויוצא לו קוץ.
אז אין לו סיפוק, אז אין לו שמחה,
זה גם דברים טכניים.
אבל זה ברור שלנוח
יש לו שני תפקידים, תפקיד אחד נקרא לזה מעשי
ותפקיד אחד נפשי, רוחני.
ורשי הקדוש
משחק עם זה ואומר ככה,
זה ינח ממנו,
יניח ממנו את עיצבון ידינו
עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה
והוא הכין להם
והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורים חיטים מקלילתו של אדם הראשון ובימי נח נחה וזה ינחמנו
עכשיו זה חידוש
כי רשי מפרש את המילה נחמה לא במובן שאנחנו מדברים ניחומים דברי ניחומים וכל זה אלא במובן של
נוחות, כמה שיותר ברור, דבר שהוא נוח, חסרת החיים יותר נוחים.
ורש״י אומר, רגע,
למה אני אומר את זה?
למה אני חורג מהפירוש המקובל?
ואם לא תפרשו כך,
אין טעם הלשון נופל על השם ואתה צריך לקרוא את שמו מנחם.
כלומר, אומר רש״י, מזה שלנוח קוראים נוח ולא מנחם,
סימן שעיקר העניין שלו היה הצעד הפרקטי של הנוחות.
זה ברור? עד כאן זה ברור?
דף
לגן עדן, גנון עם הנשמה, זה ברור.
אבל מצד שני מה אפשר להגיד?
שלנוח היו שני תפקידים, אפשר לקרוא לזה תפקיד ראשון ותפקיד שני. התפקיד הראשון שלו היה נוח,
ותכף אני טיפה אעמיק בדבר הזה,
והתפקיד השני היה להתקדם מנוח למנחם.
עכשיו, תראו כאן את הראש, הראש אומר כאן דברים נפלאים.
זה ינחמנו ממעשינו, קבלה הייתה באדם,
שלא תפסוק הקללה עד שייוולד אדם מהול.
ונוח נולד מהול.
אמרו זה ינחמנו.
ונמצא בשם רבי יהודה חסיד זל,
שקודם שנולד נוח לא היה להם פיסוק אצבעות.
והיו חורשים בידיהם.
היה להם כאילו ידיים כאלה ככה.
ונוח נולד בחילוק אצבעות,
ולא היה לו כוח לחרוש בידיו בזה שאמרו חז״ל מחרשות תיקן להם. כאילו היה להם,
עד נוח הם היו נולדים עם כאלה אגרופים כאלה מהודקים שהלכו לחרוש.
נוח נולד עם פיסוק אצבעות, לא הייתה לו ברירה, אז הוא פיתח
את האפשרות הטכנולוגית. אז קודם כל בוא ננסה להבין מה התפקיד הראשון של נוח, וזה דבר מאוד מאוד רלוונטי אלינו.
בדרך כלל זו מילה שאנחנו פחות אוהבים אותה.
המילה היא נוח. מה, אתה מחפש נוחות?
מה, אתה מחפש חיים שיהיה לך נוחים? מה, אתה פה מאוד נוח? מה, אתה סטודנט? וכל הדברים האלה. אבל התורה אומרת לא כך.
התורה אומרת
שהנוחות
היא חלק מחזרת צלם אלוקים שבאדם.
כשלאדם לא נוח, אז הוא כל הזמן צריך להיות עסוק בקיום,
בשרידות שלו,
בלעשות דברים בצורה קשה.
וכשלאדם נוח, זה מפנה לו מקום ואנרגיה. למה?
לעסוק במה?
בעולם המשמעות שלו. בעולם התוכן, בעולם המשמעות, בעולם הזה. אבל אם לא נוח לכם, כל דבר צריך לעבוד בצורה פיזית כדי להביא אוכל, אז אין לך עכשיו זמן, כשאתה מגיע הביתה, הרוג אחרי יום עבודה, להתחיל לחשוב על משמעות הקיום של האדם,
ועל המוסריות שלו, וכן על זה הדרך.
אז הייתי אומר שהצעד הראשון בלחזור חזרה לעולם לפני החטא זה קודם כל לתקן את החוסר נוחות
ולעבור לעולם שהוא נוח, ועולם שהוא נוח מפנה מקום למחשבות,
יש לאדם זמן, יש לו יכול כאילו לחשוב טיפה יותר ארוך,
הוא יכול לעסוק בדברים שהם טיפה מעבר לקיום,
הוא יכול לחשוב איך הוא מפתח את העולם, איך הוא מקדם את העולם, איך הוא דואג לצמחים,
איך הוא דואג לבעלי החיים,
איך הוא פותח בתי ספר,
איך הוא מלמד אנשים קרוא וכתוב,
איך הוא מלמד אנשים מוסר, מידות, וכן על זה הדרך. אין לך זמן לזה, אם אתה רק כל היום צריך לחרוש בידיים.
אז זה התפקיד הראשון של נוח.
אבל, כן, עושה שם משהו?
בעצם הוא ממציא, יש לו מגבלה.
כן.
כלומר, תקדמו אותי מתוך המסרון. נכון, נכון, זה מדהים, זו הערה מאוד יפה.
כן, הוא מציא, הוא ממציא, המגבלה נהפכת אצלו לב, וזה חלק מה...
טוב, חלק מהגדולה, בדיוק, חלק מהגדולה של נוח.
טוב,
ואז קורה כאן דבר מאוד מעניין.
אמרנו שנוח,
כאילו הייתי אומר שהשלב ההתפתחותי הבא זה שאחרי שנוח
מוציא את המחרשה, הוא יתחיל ללמד את בן אדם מוסר, אבל אז העולם,
העולם כאילו הולך למקום לא טוב,
בני אדם מרים בדרכם ומגיע מבול והכל כאילו מתאפס,
הכל מתאפס, הכל זה, וכאילו יש כאן איזה קאט בעלילה.
נוח בעצמו לא יכול כאילו להמשיך את זה.
אבל אז,
קורה דבר מאוד מעניין, תראו.
ויהי נח בין חמש מאות שנה ויולד נח את שם עת חם ועת יפת. אגב, זה אחד מהפסוקים,
שלושה פסוקים בתורה שיש בהם,
הרמזוז אומר את זה, שלושה פסוקים בשם הגאון מווילנה,
שלושה פסוקים בתורה שיש בהם חמש מילים מלמוד שתי אותיות.
כאן, ויולד נח את שם עת חם.
חמש אותיות,
נכון?
מה שני הפסוקים האחרים?
אל תראי כי גם זה לך בן,
אל נערפה זה שלוש אתיות.
והפסוק השלישי, רפה זה שלוש אתיות.
זה כי...
לא, זה רחל, שרחל יולדת.
והפסוק השלישי זה כי יד על כסיה.
חמש אתיות שזה. טוב, סתם. זה מין...
חמש מילים בנות שתי אותיות ברצף.
כי יד על כסיה,
אל תראי כי גם זה לך בן,
ונוח את שם אתך.
זה ככה בשביל ה...
מספרים שפעם בא מישהו לאדמו״ר הרבי אריאץ.
זה קצת התגאה שהוא יודע את כל התורה בעל פה, אז הרבי אריאץ אמר לו כן.
איפה כתוב את הפסוק?
איפה כתובים המילים?
אחד, שנינו, אני והוא.
בתורה.
מישהו יודע כאן?
לא, לא, פסוק, זה פסוק אחד בתורה.
אני אתן לכם אפילו לומר, האמת, זה בראשון.
זה לא כאילו באיזה...
פסוק ב...
טוב, עד סוף השיעור תחשבו.
אולי זה אחד,
סליחה, זה לא, שנייה, טעיתי. זה אחד, אני והוא איש.
זה הפסוק.
אין שם את המילה שניהם.
אחד, אני והוא איש.
טוב, עד סוף השיעור תיתנו לי פתרון. בלי גוגל!
שמעתם שמה, צמד חמד?
בלי גוגל.
אה?
לא, ברצף, ברצף, ברצף, כבודו, ברצף.
חמש מילים ברצף שיש להם שתי אותיות.
טוב,
חבר'ה, עד כאן פינת הפרפראות לתורה.
אז הוא אמר לו, איפה יש את זה? והוא לא ידע למצוא.
וגם אתם לא יודעים למצוא, זה בסדר.
הסיפור שלו.
אה?
כן. שאלו פעם את הרב קנינסקי, כמה פעמים כתוב משה בתורה.
אז הוא אמר, זה רק מספר. אז מישהו עשה מהמחשב, יצא לו אחד יותר. הוא אמר לו, הרב, יש אחד יותר. הוא אמר לו, לא, לא.
האחד יותר זה אם אמעט הבית מהיות מישה.
מישה, המחשב קורא את זה משה.
מה, אני מספר לך סיפור פה לא על אמת?
הכל סיפורים בדוקים, אני הייתי שם.
לא זוכר, תעשה ב...
טוב,
נמשיך או נאור, חבר'ה, מה אנחנו חושב פה, פינת הפרפראות?
ויהי נוח בן חמש מאות שנה, ויהי ילד נוח את שם את חם ואת יפת.
ואז
יש את האירוע. וירחם אבי כנען את ערבת אביו ויגד לשניך בחוץ, ויקח שם ואפת את השמלה,
וישימו על שכם שניהם, וילכו אחורנית, ויכסו את ערבת
אביהם ופניהם אחורנית, וערבת אביהם לא ראו.
ויקץ
נוח מעינו וידעת אשר עשה לו בנו הקטן.
ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו". למה הוא מקלל את כנען? רש״י אומר ארור כנען
אתה גרמת לי שלא הוליד בן רביעי אחר לשמשני.
ארור בנך רביעי להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים שהוטה עליהם הטורח עבודתי מעתה.
כן?
אז אנחנו למדים מהרש״י הזה, ורש״י כמובן נשען על אה... לא יודע למה למדתי כאן את המדרש הזה.
תכף אני... זה.
או, או. של מי?
לא,
כנען הוא בנו הרביעי של חם, בסדר?
כנען הוא בנו הרביעי של חם. לחם יש את לוד, את תפוט, את כוש ואת כנען.
אז הוא מקלל את בנו הרביעי, תכף ננסה להבין למה רביעי.
אבל זה אומר שנוח רצה ללדת עוד בן רביעי,
שהוא כנראה היה המון המון ציפייה מהבן הזה.
המדרש אומר שנוח, בתיבה חשב על זה.
אבל הבאתי כאן את המדרש, אני צריך להוסיף אותו.
בתיבה נוח אמר,
כשאני אצא מהתיבה אני ילד עוד בן.
בן לשמשייני.
לשמשייני הכוונה,
כאילו זה יהיה הבן שהוא יהיה אחי ההמשך שלי.
מי זה הבן הזה?
מה יהיה האופי שלו?
מה הסיפור שלו?
ולמה כנען מתנגד לבן הזה?
אז בואו ננסה רגע להבין מי זה הבן הזה.
חם וכנען. כאילו כנראה חם אמר לכנען,
ואחר כך הוא אמר שכנען סרסור. חם סרסור וכנען סרסור, כן?
אז בואו ננסה טיפה להבין מי זה הבן הזה,
הבן שהיה צריך להיוולד ולא נולד,
הבן הרביעי של נוח.
קודם כל, אפשר לשער איך היו קוראים לו?
מנחם. מנחם. כלומר, השם,
כאילו זה הבן שהיה אמור לממש את מה?
את מה?
את התפקיד השני של נוח. אמרנו שלנוח, אתם איתי, כן? לנוח יש שני תפקידים. תפקיד אחד, תפקיד מעשי, פרקטי. להפוך את המציאות ליותר נוחה.
ואחרי שטיפה מסדירים את הנשימה, ולא כל היום עובדים ומזיעים,
יש לך טיפה טכנולוגיה, ואתה יכול זה,
יבוא מישהו אחר ויגיד לך, אפשר לנחם אותך גם?
אפשר להוציא אותך מהעיצבון?
איך אדם יוצא מעצב?
מה הדבר הכי משמעותי שמוציא אדם מעצב לשמחה?
מהו?
הענקת משמעות.
כשמישהו מעניק משמעות לכל סיטואציה,
אתה אומר, אה, זה לא סתם.
אני לא סתם סובל פה, יש לזה משמעות.
זה גם עומק הנחמה.
כשאתה בא לנחם מישהו ואתה אומר, תקשיב,
הנפטר עשה דברים וזה והשאיר לך וזה, ואתה כאילו מכניס אותו לאיזה מין רצף, לאיזה מין זה, אז אתה מעניק לו איזושהי משמעות,
ואז אתה אומר, אוקיי, אז זה מנחם אותי.
אז כמו שמנחמים אדם על אסון פרטי ככה, אפשר לנחם אנושות שלמה ולתת לה, להעניק לה משמעות.
אז זה אומר שנוח
היה צריך ללדת בן שבעצם הוא יהיה ההמשך שלו. עכשיו, מי זה הבן הזה? קודם כל, בואו ננסה להבין מה קורה כאן.
אנחנו אחרי המבול בבעיה.
גם חם, גם שם וגם יפת, לא ילדו לפני המבול.
אין להם ילדים לפני המבול, הם ילדו רק אחרי המבול.
אז כאילו כל העולם שלהם,
של שם חם ויפת והילדים שלהם, הוא עולם של אחרי המבול.
אבל נוח, אם נוח היה מוליד בן
אחרי המבול, אבל נוח גם מוליד
לפני המבול. כלומר, זה מין ילד כזה שהוא גשר בין העולם לפני המבול, שהיה עולם שמאופיין בהמון המון כוחות,
בהמון עוצמות.
זה עולם שאנשים חיים 900 שנה.
זה עולם שיש בו עוצמות אדירות של גילוי אלוקי. זה עולם כאילו שבני אלה... עולם.
אבל העולם הזה התפרק, הוא היה תוהו מדי.
אז יש איזה מין גשר מעולם התוהו לעולם התיקון. הילד הזה, אפשר היה לקרוא לו מה שמדברים הרבה בחסידות, ילד של אורות דה תוהו בכלים בתיקון.
ילד שאבא שלו הוליד אותו, ואבא שלו אומר לו, אבא שלו זה מישהו מנוח הוא האחרון שחי את המספרים הדרמטיים שלו.
נוח, הוא חי 900 שנה, כן?
נכון?
האדם הראשון חי 930? נוח חי כמה? 900, נכון?
950, סליחה.
950. זה מטושנח, נוח והאדם הראשון. זה כאילו הכי הכי...
נוח זה כאילו האחרון שיש לו עוד את העוצמות האלו מעולם התוהו.
אז זה אבא שלו.
אבא שלו גם הוליד, אבא שלו היה חי בעולם הזה. ועכשיו אבא שלו מוליד איזה מין ילד שהוא גשר.
מצד אחד יהיה לילד הזה את העוצמות של העולם ההוא,
מצד שני הוא כבר נולד אחרי המבול,
אחרי שהעולם טיפה נרגע, ואחרי שזה, זה בעצם
אפיון של גואל,
של משיח.
אדם עם עוצמות אדירות, אבל בצורה מתוקנת,
בצורה מסודרת.
ולכן,
לדעתי,
הילד הזה, המיוחד הזה,
היה כולל בתוכו את שם, את חם ואת יפת
בבת אחמד. הרי שם חם ויפת, כבר מהשמות שלהם
אתה למד שיש להם
תפקידים שונים, נכון?
במה עוסק שם?
במהות.
לקרוא שמות לכל דבר, מהויות וכן על זה הדרך.
אבל הוא רק מהותני.
מה עם כוחות העשייה? מה עם כוחות... הוא לא יודע.
שם ועבר, יושבים בישיבה.
מה עוסק יפת?
ביופי, באסתטיקה, בנוי, בכל הדברים האלה.
מה עוסק חם?
חם זה, תערות זה כבר כאילו,
כן, ציפוטי אולי נסיים, אבל חם זה כאילו הדברים שמחממים את המציאות.
בכוחות, העוצמה, המסחר, המלחמה,
כל הדברים האלה שאם תדע לרתום אותם לדברים הנכונים זה חתיכת מנוע.
זה חתיכת מנוע, המנוע שלך. אבל כל אחד מהם בנפרד, ולכן יש פה עט.
וילד נח, תגיד וילד נח, שלושה בנים, שם חם ויפת.
וילד אברהם תשמעאל וחיבור. למה כתוב? עט,
עט זה, כן? עט, עט, כל עט בא להבדיל, כי זה כוחות נפרדים.
שם פה, חם פה, יפה.
פה הם נפרדים.
הילד הרביעי
יכול להיות
המנחם הזה, שהיה לו את עוצמות המהות של שם,
הוא היה עוסק במהות, אבל היה לו גם
יכולות אדירות של נוי ואסתטיקה ויופי ותרבות,
והיה לו גם כוחות גבורה ועוצמה של חם,
ואת כל זה הוא היה אורז כדי להעניק משמעות לעולם שבו אנחנו נמצאים.
כדי להעניק לזה משמעות לעולם הזה,
כן?
הוא היה מנחם את הבריות ומוציא אותם מעצבונם,
כי הוא היה אומר להם, יש משמעות למה שאנחנו עושים.
ותדעו לכם, המשמעות לא חייבת להיות רק ארוזה בספרים מאובקים, היא יכולה גם להיות יפה,
היא יכולה גם להיות מלאה בנוי, וגם היא יכולה להיות מלאה בעוצבות חיים, והוא היה בעצמו כזה,
כן?
עכשיו, זה נגיד מאוד מאוד מזכיר את שלמה המלך בבית המקדש,
כי שלמה המלך עוסק כל הזמן במהויות, במשלים,
בבאורים, במשמעות העולם, אבל הוא מצד שני בונה את הבית
בית המקדש המדהים, וכולם נדהמים מהיופי וכן על זה הדרך,
ויש המון המון עוצמות חיים וקורבנות וזה,
וכשמלכת שבאה מגיעה, היא אומרת לשלומון, סיפרו לי,
סיפרו לי איזה אדם גדול אותה, אבל הבנתי שעכשיו שאני רואה, אני יודעת שלא סיפרו לי אלא חצי ממה שאתה באמת.
זה הילד הזה.
זה הילד הזה.
כלומר, זה ילד כזה שאמור להיוולד ולבנות את הקומה הבאה של נוח,
להעביר אותנו מנוח למנחם.
למנחם. וכשהחלתי את השיעור, אמרתי לכם, נתתי כאן לדרך.
לא ידעתי לאן אני יוצא. פתאום, ממש,
הקדוש ברוך הוא שלח לי איזה הברקה כזאתי,
כי אתה רואה שהמילים משיח,
מ' זה מנחם,
ש' זה שם, י' זה יפת, ח' זה חם.
כלומר, זה מין ילד כזה שכולל בתוכו את הכול. זה הילד המשיח.
שנוח היה אמור להוליד,
ולא הוליד.
עכשיו, הילד הזה, כמו שאמרנו,
התפקיד שלו היה להוציא את האנושות מהעיצבון שלה.
כי כשאתה אומר,
יש לי כוחות ויש לי יכולות ויש לי משמעות והיא גם יפה, אז אתה עובר מעצם לשמחה.
זהו, איפה המקור הזה?
כן, אז כאילו, זה נוח, הבן של נוח.
נראה לי שהגעתי למקור הכי קרוב, זה רבי נחמן, תכף נראה.
למה נוח לא הצליח ללדת את הילד הרביעי?
אז רשי מסביר את זה.
ומה ראה חם שסרסו?
למה חם
התנגד לזה?
אמר להם לאחיו,
מה?
אני קורא ברשי.
ומה ראה חם שסרסו?
אמר להם לאחיו,
האדם הראשון שני בנים היו לו והרג זה את זה בשביל ירושת העולם.
ואבינו יש לו ג' בנים ועודנו מבקש בן רביעי.
מה זה?
אומר נוח,
בסדר,
היה את העולם ההוא עם הקלקולים והשיבושים, אבל בשביל זה עברנו מבול,
בשביל זה עשינו תיבה,
בשביל זה אנחנו עוברים תיקון כדי לייסד עולם חדש. פתאום מגיע חם ואומר מה?
מה, נראה לכם הגיוני, לא יודעים מה היה, זה, אז עכשיו עוד.
אתם יודעים שהמשפט אין חכם כבעל ניסיון
הוא בעצם משפט שעומד באופן מהותי כנגד המושג תשובה.
כי בעצם מה אתה אומר אין חכם כבעל ניסיון? אתה בעצם אומר מה שהיה הוא שיהיה, זה היה ככה, זה ימשיך ככה. ואילו מושג התשובה מה אומר? מה פתאום, מה שהיה לא יהיה. למרות שזה היה, אני יכול לתקן.
אם אתה משיח או ניצוץ משיח, אתה מאמין שלמרות שהיה
גרוע בעבר,
יכול להיות ויהיה
הרבה יותר טוב. תראו שחלק גדול מהעשירים, בזה הם עוסקים.
יהיה טוב, עוד יהיה טוב בארץ ישראל,
טוב יהיה, אנחנו עוד נבנה, אנחנו עוד נעשה, אנחנו, זה נכון, כאילו,
מה שהיה היה, עיקר להתחיל מההתחלה וכו' וכו'.
אבל אם אתה איזה מין מבוגר מפורקח, אתה אומר מה, אנחנו נולדנו היום, עשו אותנו באצבע, מה אנחנו לא יודעים, הנה תראה את ההוא, אתה יודע.
כלומר, חם מביא את הסברות העצובות, זה כל כך עצוב, נכון?
שאתה יודע, בא איזה תלמיד,
נגיד מגיע תלמיד, עולה לכיתה, לא יודע מה, כיתה י' והוא מתחיל להשתנות וזה וזה,
פתאום מגיע אליו איזה מורה, או מורה משנה שלנו, נו, מה קורה? כבר חזרת לעצמך, הרי אנחנו יודעים שבסוף תמיד אתה מתחיל כזה גבוה, בסוף עד חנוכה אתה כבר, המחברות שלך עקומות, ככה, פירק אותו.
כאילו המורה המפוכח, המנוסה וכל...
איזה מורה אתה?
מורה שהוא לא משיח?
אתם יודעים שמשיח,
יש משיח בעזרת השם הגדול, הגדול, שיגאל את כולנו, אבל כל אחד צריך להיות משיח ולגאול.
כל אחד הוא גואל בתחום שלו.
מורה הוא המשיח של התלמידים שלו, הוא צריך לגאול אותם מהחולשות שלהם, מהתאוות שלהם, מהקטנויות שלהם וכו' וכו'.
אז אתה במקום להיות המשיח של התלמיד שלך, אתה מה אתה?
אתה החם שלו, אתה מייבש אותו.
אז חם מביא כאלה סברות עצובות, הוא אומר, מה נראה לכם, שהעולם משתנה?
שהעולם יתקן? לא, הרי האדם הראשון, היו שני בנים שירבו, אנחנו שלושה, בטוח נרים, ארבעה, נהרוג אחד את השני, לא צריך יותר.
ונוח אומר בדיוק הפוך,
הבן הרביעי שאני רוצה להוליד, הוא יהיה ילד חיבורים,
הוא יחבר את שם, את חם ואת יפת בבת אחת,
והוא יביא את העוצמות מהעולם הקודם שאני הייתי חלק ממנו אל העולם הזה, והוא יהורד את ההוא בכלים בתיקון,
והוא יגאל את העולם, והוא בעיקר יוציא אותנו מהעצבות.
לא תהיה אנושות עצובה, תהיה אנושות שמחה,
כי תהיה אנושית שיש בה כוחות ועוצמות,
אבל הכוחות והעוצמות האלה הם לא בפני עצמם,
כמו איזה רכב, מנוע אלפיים שנוסע לשום מקום,
אלא הם כוחות ועוצמות שיש להם משמעות,
וזה גם ארוז בצורה מאוד מאוד יפה,
בצורה מאוד מאוד אסתטית.
אתם יודעים שכשיש לך דבר בעל משמעות,
צריך שהוא גם ייראה יפה.
הכוזרי אומר על חוכמת יוון שהיא פרחים בלי פירות.
מה שחשוב זה יופי.
העיקר שזה יהיה יפה. אבל יש בזה תוכן, איזשהו ערך? מה, לא משנה, העיקר שזה יהיה יפה.
כן?
אז אמנות יש להם אמנות, בדיוק.
לא.
קודם כל זה צריך להיות שם.
לכן, למרות שאומרים שיפת היה הגדול,
כתוב אחי יפת הגדול,
הילדים היו יפת, שם וחם,
תמיד מקדימים את שם. קודם כל,
ערכי.
האם זה ערכי?
האם זה אמיתי?
האם זה נכון?
האם זה צודק? האם זה מוסרי? קודם כל, שם.
ואז, אם זה שם, צריך שזה יהיה גם יפת,
שזה גם יהיה יפה.
ואם זה יפה, גם צריך שזה יהיה עם עוצמה,
חם.
אבל אצל נוח הבנים מפוצלים, שם לא מדבר עם יפת, יפת לא מדבר עם חם.
והילד הרביעי, מה?
יכול לחבר את הכול.
אבל חם לא רצה.
חם, חם
תקוע בעבר.
תקוע בעבר.
כן, הוא תקוע כאילו ב...
הוא לא מצליח לראות את העולם, את העולם, ואז כאילו זה פוספס.
אז אני לא יודע אם המקום שהזכרת,
שנוח היה ראולות המשיח, אבל יוצא מכאן שהוא היה צריך להוליד את המשיח,
שיגאל את המציאות.
אומר המגלה המוכות,
טוב, אז
מה שכן עשינו כאן, עלינו כאן על משוואה.
מה המשוואה? המשוואה היא משוואת הילד הרביעי.
יש כאן מישהו שהוא ילד רביעי במקרה?
שיגש אליי אחר כך, אולי הוא המשיח?
נכון, בסדר גמור.
אז משוואת הילד הרביעי.
עכשיו אתם יודעים שכשמשהו היה צריך לקרות והוא לא קרה,
אז הוא לא מבוטל, אלא הוא נדחה להזדמנות אחרת.
בואו ננסה רגע לעקוב אחרי הילדים הרביעיים.
אומר המגלה המוכות, כשמו כן הוא מגלה המוכות,
יהודה בן יעקב זכה לכל השם, נרמז בשמו.
אותיות יק ו' וד' וא'
זה ה', נכון? בעצם שם הוויה.
קידית בגמרא, יוסף קידש שם שמים בסתר,
נתווסף לו אות א', עדות ביוסף, אות אחת, סליחה,
עדות ביוסף שמו.
יהודה קידש שם שמיים בפרסיה,
נתווסף ונקרא כל השם בשמו.
רק הדלת משום סוד מידתו שהוא בן רביעי.
אז למה לא קוראים לו י'
ו'
למה קוראים לו יהודה? למה לוקחים את ה' האחרונה ומחלקים אותה לדלת?
אז הוא אומר,
כדי להדגיש את עובדת היות יהודה בן רביעי.
אתם צריכים להבין, מה זה הרביעי הזה?
אחד זה טוב, אחד זה מאוד מאוד ראשוני.
שתיים בדרך כלל זה פיצול, נכון?
כמו תזה, אנטי-תזה, ואז שלישי זה סינתזה.
מה זה רביעי?
רביעי זה התקללות.
זה עוד מדרגה מעל שלוש.
שלוש לוקח את השתיים וכאילו מערבב אותם. טוב, סוכר, קפה, יאללה, בוא נעשה לך כוס קפה.
ארבע רואה את התמונה כאילו יודע לארגן את הכל באיזה מין התקללות.
לא.
בסינתזה יש איזה ויתור, כאילו כל אחד טיפה מוותר,
ובארבע זה עוד במדרגה הבאה שלוקחת את הכל ומארגנת את זה באיזה מין סדר חדש.
אז יהודה הוא הבן הרביעי.
ובאמת, בגמרא, במסכת סנהדרין, הגמרא מביאה את ה...
מתלווטת לגבי השמות של המשיח.
אז רבי יוחנן אומר,
תנא דבשילה אמרי שילו שמו,
שנאמר עד כי אבו שילו, דבר רבי ינאי אמרי ינון שמו,
שנאמר איש שמו לעולם, לפני שמש ינון שמו,
ורבי חנינא אמר, חנינא שמו, כל אחד אמר על עצמו,
שנאמר אשר לא אתן לכם חנינה,
ויש אומרים, מנחם בן חזקיה שמו,
שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי עין. יש אומרים שהשם של המשיח הוא מנחם.
מה זה אומר?
מה זה אומר? אנחנו נשים פה עכשיו שיעור חב״ד.
זה אומר שהתפקיד המרכזי של המשיח יהיה להוציא אותנו מעצבות לשמחה על ידי הענקת משמעות.
זוהי הנחמה.
כשבאים למישהו ואומרים לו, תקשיב, אתה לא לבד,
אתה לא ספורדי,
אתה לא איזה מישהו, אתה חלק מהקשר.
יש לך תכלית, יש לך התחלה,
אמצע וסוף, יש לך נקודת מוסר, יש לך נקודת יד,
ואתה חלק ממשמעות.
אז זה משמח.
בסדר, וכשהדבר הזה נאמר,
אני אומר, כל עוד אדם עסוק בקיום, אז גם לא מטריד אותו השאלות הקיומיות האלה.
כל עוד אדם עסוק בקיום פיזיולוגי,
אין לו זמן לחשוב על המשמעות של החיים. תן לי מה לאכול בערב וזה הכול.
אבל כשאדם נוח לו,
ואנחנו חיים היום ב...
סביבה נוחה, מה שלא היה מעולם, בסדר?
אין מה להשוות.
כבר אי אפשר לחלק את הילדים היום, ללכת לעזור לאבא,
אנחנו היינו קטנים,
אז באינטרקום, בואו תעזרו להביא את הקניות מהאוטו.
אנחנו כולה גרנו קומה ראשונה, ודאי צריך לרד לאוטו, להביא מסלים, לעלות וזה.
מי מוכן להוריד את הפח?
היום הפח זה פיר,
שתי מטר, גם על זה, ילדים רבים, בסדר, אבל
זה ללכת שתי מטר זו כדי לפיר.
הקניות זה כמו שכתוב במדרש על המן.
מה כתוב על המן? איפה היה נוחת?
בפתח של האוהל.
אז גם פה, אתה עושה הזמנה ברמי לוי,
דופק לך איזה שליח על הדלת, עוד שאתה מספיק להגיע לדלת, כבר כל האוכל על השקיות של רמי לוי מונח על הפתח, צריך להכניס את זה הביתה.
בסדר? גם זה, עוד פעם, תמיד אפשר להתעצל, אוי, גורל אחי, אני נכנסתי שבוע שעבר,
אבל מביאים לך את זה עד הפתח של הביתה.
עכשיו יש גם אצלנו את ה...
איך קוראים לזה?
אבו.
אבו, זה משהו, זה אירוע חדש, בטלנות חדשה,
שיש לך, מחכה לך בכל בניין, יש למטה במינוס איזה מין
כוננית כזאת, עם הדף כזה, ושם מזמינים חלב, לכם, שמים לך את זה למטה, אתה בא, לוקח, לא צריך ללכת למכולת, חלילה, ללכת למכולת, שלא יהיה לך איזה...
סופר נוח. אתה מסכים איתי או שברעננה זה לא הגיע הדבר הזה? אני רוצה להוסיף נוח שקר. נו? יש לו כמו שיש בטלפון סירי, יש לו סירי בבית.
כאילו כמו סירי בבית. אני קורא לו ג'וני, ג'וני תזיק את האור, ג'וני תעשה את זה, ג'וני תוריד לנו את זה כאן. כן. חדר חדר. כן, בדיוק. בית חכם זה נקרא.
כן, אז עכשיו מישהו סיפר לי אצלנו בקהילה שהוא עבר לעבוד באמזון,
והוא מפתח סירי לאמזון. אתה כאילו, אתה פותח את הארון ורואה חסר סוכר.
תזמיני לי סוכר, בום,
הרחפן בדרך כבר, אז ניכנס לך הלאה. זה כאילו הדבר הבא.
אנחנו עוד רגע לא נזוז,
הכל יהיה, יקריאו את המחשבות שלנו.
אפשר להגיד שהציר המרכזי שהעולם מתפתח בו הוא היום ציר הנוחות. איך להפוך את הדברים
לעוד יותר נוחים ולעוד יותר נוחים.
האמת שחלק מהדברים,
אתה חושב, אתה אומר, שמע, זה באמת הגיוני.
נגיד, אני חושב על הסיפור הזה של הרב-קו,
היום גם אין רב-קו, אתה משלם כבר באפליקציה, נכון?
איזה דבר מסורבל זה היה שהנהג, שהתפקיד שלו זה להיות ננהוג, הוא גם היה מוכר.
כאילו שתי תפקידים נבדים. זוכרים שהוא היה מגיע עם תיק,
עם העודף, היה לו מלא את האלה שעושים ככה,
וכל אחד שעולה עושה לו ככה, ועושה לו ככה, וכל אחד זה שלוש דקות רק להחזיר לו עודף, ואז הוא מגיע.
מה, הוא נהג, הוא לא מוכר,
אז היום אתה עולה עם האפליקציה,
מראה לה... בסוף יש...
כן, אז בישראל הוא מסתובב, ויש לו, ואין לו, וכסף קטן, וכל הסיפור הזה.
היום אתה עולה, משלם באפליקציה לפני, נכנס וזה, וגם הנסיעה הרבה יותר מהירה, והכל מדויק, אז אתה גם יכול לדבר, המון המון דברים, נכון? הציר המרכזי, אני חושב,
הציר המרכזי של הפיתוחים הטכנולוגיים היום הוא ציר של נוחות.
שיהיה יותר נוח. נוח, שיהיה עוד יותר נוח. נוח, נוח, נוח.
אבל כל הנוח הזה מפנה מקום למה.
טוב, כל כך נוח לי.
אז מה, אז בעצם מה אני עושה פה?
טוב, מה, למה באתי לעולם? בסדר, הכל סבבה, הכל זה, אני יושב על הכיסא,
המזכורת נכנסה, עבדתי, הכל סבבה, האוטו, זה, נו.
פעם גם אדם היה צריך להשקיע זמן בנהיגה.
היום גם זה, עוד רגע האוטו, טסטלה, נסטלה, קוראים לו האוטו הזה.
כן, אתה יושב, חכה כמו מלך בנסיעה,
ויש לך זמן לחשוב.
יש לך זמן לחשוב.
מה אני עושה כאן בעולם הזה?
ואז עלולה ליפול על האדם, אה?
עצבות.
אם לא יהיה לו איזה מנחם,
שיספר לו את המשמעות שלו.
למה באתי?
מה התכלית שלי?
יוציא אותו מעטבות השמחה.
אז זה הציר נוח מנחם.
זה הילד הרביעי שהיה צריך להיוולד ולא נולד, וכנראה התחיל להתגלגל איפה?
בילד הרביעי הראשון שפוגשים אחריו. מי הוא?
הנה, אה, את זה כתבתי.
מנחם, כן, ההתקללות.
ותר לאהבת ילד בן, ותקרא שמו ראובן.
כי אמרה,
כי ראה אדוני בעוני, כי אתה אהבני אישי. ותר אמרות ותלד בן, זה השני.
ותאמר, כי שמע אדוני,
וכי שנואה אנוכי וייתן לי גם את זה ותקרא עד שמו שמעון.
ותה ראות ותלד בן ותאמר אתה הפעם ילווה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה בנים ועד לכן קרא שמו לוי.
ותה ראות ותלד בן ותאמר הפעם אודה את אדוני על כן קרא שמו יהודה ותעמוד מילדת".
חשבתם פעם, למה לאה עומדת מילדת אחרי ארבעה ילדים?
הרי בסוף יש לה שישה.
השניים האחרים הם כבר תוצאה של
קרבות מול רחל.
רחל מביאה את השפחה,
ואז גם לאן דאט השפחה,
ואז רחל יולדת, ואז לאן לוקחת את הדודאים,
ואז כאילו...
אבל כאילו במקור, לאט צריכה ללדת ארבעה ילדים. טק, טק, טק, והילד הרביעי, מי הוא?
המשיח.
יהודה,
שממנו יעמוד המשיח. הילד הרביעי, ותעמוד מילדת.
מה התפקיד של יהודה,
כן?
יהודה בעצם הוא ההתחלה של גאולה.
הוא בעצם זה שהאחראי, אפשר להגיד, שיהודה מנסה לנחם את יעקב ולא מצליח,
עד שהוא
עושה את התיקון עם יוסף ומחבר את המשפחה,
משמח את כל המשפחה. הוא בעצם, יהודה גואל את המשפחה, יחד עם יוסף.
אבל מיהודה יוצא מי?
יוצא דוד.
עכשיו, תראו דבר נפלא גם, כי הקדוש ברוך הוא שלח לי את זה ממש
מתנה מהשם.
כשפוגשים את התיאור של דוד המלך, יש לדוד המלך כל מיני תיאורים.
כל מיני תיאורים.
חלק מהתיאורים הוא מתאר את עצמו.
אנוכי תולד ולא איש,
חרפת אדם ובזוי עם. חלק מתארים אותו.
לדוגמה, כשחושי הערכי
מתאר את דוד המלך, איך הוא מתאר אותו?
חבר'ה, שליטה בתנ״ך זה מינימום הכרחי.
חושי הערכי מדבר עם אבשלום ואומר לו, ואביך
כדוב שקול בשדה, אשר ליבו כלב אריה המס ימאס. הוא מתאר את דוד המלך כ... נכון?
יפה, זה תיאור אחד.
התיאור הראשון של דוד המלך,
או השני,
התיאור הראשון הוא תרנמי, הוא טוב רואי,
התיאור המפורט ביותר של דוד המלך, תשימו לב איך הוא בדיוק
כולל בתוכו, את מי?
את שם, את חם ואת יפת.
ויען אחד מהנערים ויאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלכמיה. אה, סליחה, והכי חשוב, דוד,
איזה בן הוא?
הבן השביעי. הוא הבן השמיני.
פעמיים. פעמיים ארבע.
כלומר, הוא ארבע בריבוע.
הבן הרביעי שאנחנו עוקבים אחריו זה דוד, כי הוא הבן הרביעי כפול שתיים, הבן השמיני.
מה התיאור שלו?
ויען אחד מהנערים בא ויאמר הנה ראיתי בן לאישה בית הלחמי יודע הנגן מי היה הכי על כלי הנגינה בפרקת בראשית?
יוון, תובל, יפת.
וגיבור חיל ואיש מלחמה במילה מלחמה איזה אותיות יש?
חם. חם. וגם חיל, כן? זה, זה, זה.
ונבון דבר ואיש תואר והשם עמו שם.
כלומר דוד המלך כולל בתוכו זה הילד הרביעי, זה הילד המשיח.
היה צריך להיוולד לנוח ולחסוך לנו הרבה מאוד
שנות היסטוריה מיוסרות
באה לידי ביטוי אצל דוד המלך.
כן, כמנחם. דוד המלך גם,
כתוב את המילה מנחם, וינחם את דוד,
את בת שבע, ויבוא אליה, ואז נולד מזה שלמה.
שלמה נולד בכלל מתוך נחמה של דוד את בת שבע, וכן על זה הדרך.
תראו מה אומר רבי נחמן. יש כאן תורה נפלאה, מתוקה מאוד מאוד.
כי ימי החול הם מבחינת עצבות.
ואפילו המצוות שעושים בימי החול הם מבחינת עצבות.
כי השר הזה שולטונטה בימי החול
והוא עבד
בבחינת עצבות.
אבל שבת היא בחינת בן.
ואז נייך לעילאים ותתאים ונתעורר שמחה
ואזי מתרוממים ומתעלים כל המצוות של ששת ימי החול מן העצבות ונמשך עליהם מנוחה ושמחה. למה?
למה ימי החול הם עצבות?
הוא לא אומר שהשבת היא שמחה.
הוא לא אומר רק שהשבת היא שמחה.
הוא אומר שהשבת היא שמחה, והיא נותנת שמחה לימות החול.
כי מה זה יום השבת? איזה יום זה?
יום המשמעות.
זה היום, זה כמו אדם שמצייר ציור,
ואחת כל כך הוא הולך אחורה ומסתכל על הציור שהוא עשה.
אה, איזה יופי.
זה השבת.
אתה רוצה רגע, תסתכל. אה, ברוך השם.
השבת נותנת שמחה.
תבינו מה קורה למי שלא שומר שבת, באיזה עצב הוא נמצא, הוא אפילו לא יודע לפעמים.
הוא נמצא בעצב עצמו.
השבת, ההפסקה הזאת, היא נותנת לאדם שמחה במה שהוא עושה.
אזי מתרוממים ומתעלים כל המצוות
של ששת ימי החול מן העצבות, ונמשך עליהם מנוחה ושמחה, בבחינת, ויאל עוד בן,
ויקרא שמו הנוח לאמור, זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו.
יהיה לנוח צד פרקטי של ימות החול,
שימות החול יהיו יותר נוחים,
ויהיה לו צד נפשי של שבת שיוציא אותנו מהעצבות, כי הוא ייתן לנו משמעות.
דהיינו בחינת שבת שבבחינת בן ובחינת נוח,
נייחא דעילאים ותטעין,
שהוא מנחם ומשמח הכל מן העצבות.
בבחינת זה ינחמנו.
וכשזוכים לבחינת לשון הקודש ומקושר לשבת,
אזי הם ממשיכים על ידו את הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול,
כי מחמת שלשון הקודש מקושר לשבת. היה להם מנהג, חלק מהצדיקים מדבר בשבת רק בלשון הקודש.
על כן נמשך על ידו השמחה של שבת לששת ימי החול, וזה אלוהים השם דיבר.
מספר שמחה, כי שלמות הדיבור בלשון הקודש נמשך שמחה כנער. כן, כשאדם
מדבר בשלמות הדיבור בלשון הקודש, וגם את זה לומדים מנוח,
את החשיבות של הדיבור הטהור,
הוא מושך את האור מהשבת אל ימות החול. אז אם אני מנסה רגע לתרגם את זה לשפה טיפה יותר ברורה,
התפקיד של הגואל הזה
זה להפוך לנו את ימות החול לשבת.
כלומר, להעניק,
אני אתן לכם דוגמה, בסדר? נגיד הגעתם לחתונה.
שומע?
הגעתם לחתונה.
עכשיו, חתונה זה אירוע,
כבר אספקנו לשכוח, בגלל הקורונה, אבל חתונה זה אירוע, נגיד, של שלוש שעות, בסדר?
שלוש שעות, חתונה,
חופה, ואז אוכל וריקודים וכולי וכולי.
יש לך את הטב רגיע, יש לך היום, במנהג העולם יש היום בופה, נכון כזה, וככה אוכלים, סבבה, ויש תזמורת טובה, ואווירה טובה וכל זה. פתאום הדי-ג'יי, המנהל אירועים, אומר לך ברמקול,
רבותיי, אני מבקש את ההודעה הקטנה, אני אודיע לכם.
החתן והכלה החליטו שהם כרגע לא מונעים להתחתן.
אבל, הנעים להם, הגעתם אוכל, וכל זה, אז הכל כרגיל, הכל ממשיך כרגיל, האוכל מוגש, התזמורת, זה, יריקודים, ותמשיכו.
אל תיתנו ל-20 דקות האלה, הקטנות, שכרגע הורדתי לכם מהאירוע, לפגוע לכם בערב!
מה?
מה, אתה בא להסתלבט עלינו? מה נסגר? מה, כאילו, מה, זה, טוב, יאללה, בוא נלך הביתה, נתקפל.
למה? מה, הנה, יש לך פה אוכל, טוב, ותזמורת, ומלצרים, וזה.
בסך הכל 20 דקות לקחנו לך מהאירוע, מה זה חופה? 20 דקות, 25 דקות?
לא, אם אין 20 דקות, אם אין משמעות,
אז אין ערך לכלום.
ה-20 דקות האלו, הן קטנות,
כן, 20 דקות מול 4 שעות, או 3 שעות,
נותנות צבע ושמחה ויחס ושמחה לכל ה...
זה היחס בין שבת לבין ימות החול.
האיש הזה, הילד הזה, המשיח, המנחם הזה,
היה לו כנראה את היכולת לתת משמעות לחיים,
מתוך שמחה, מתוך סיפוק, מתוך זה, מין, כמו שאמרנו, הורא דה תוהו בכלים דה תיקון,
והיה מוציא את האנושות מעצבות.
אבל זה התפקיד שאנחנו מדברים על גאולה ועל משיח, כדמות.
אומרים, בחסידות אומרים שמשיח זה אותיות שמח,
שעיקר התפקיד, ודוד המלך אומר את זה על עצמו,
דוד המלך אומר, ירעיך יראוני וישמחו.
עיקר התפקיד שלי כמשיח זה מה?
שמח את האנשים.
אני חייב להגיד, כמו שאנחנו עושים פה, גם בשם מנחם
וגם במשיח, כן, וזה, אז...
הרבה אנשים ספקו על זה על הרבי מלובביץ', שהם היו...
רק להסתכל עליו היה...
והוא היה משמח אותם.
במיוחד בשמחת תורה, הרבי היה מסתכל על אנשים וראה, ומישהו רואה שהוא לא רוקד מספיק, הוא עושה לו קדימה קדימה, כאילו, תתחיל להזיז את עצמך.
ו...
שמח, שמח לאנשים, לעודד אותם.
וכמו שהזכרנו,
יש משיח הגדול שיגיע בעזרת השם במהרה בימינו ונראה אותו. כל אחד מאיתנו הוא בחינת משיח
ומשהו אחראי. כל אחד הוא בחינת משיח לילדים שלו,
כל אחד הוא בחינת משיח לאשתו,
כל אחד הוא בחינת משיח לסוג של גואל.
עיקר התפקיד שלך בתור משיח זה לנחם, לתת משמעות,
לתת הקשר,
לתת שמחה, לחבר בעוצמה, בשמחה, בטוב, להוציא מעצבות שהיא תולדה של חסרון משמעות.
וכידוע לכם, רבי נתן, תלמידות של רבי נחמן, היה עושה
מכל התורות תפילות, ריבונו של עולם,
הצילני מעיצבון ידיים,
הציליינה מטרדק הפרנסה.
אתם יודעים, אחד הדברים הכי הכי קשים לאדם, שהוא הולך לעבודה ואומר,
תשמע, אני לא מבין מה אני עושה פה.
אני מגיע לפה כל יום תשע שעות,
מה אני עושה פה?
תחושה נורא קשה.
אתה אומר, מה אני עושה כאן? עכשיו הוא יום של אדם מול המחשב,
מתכלת איזו תוכנה, שאחרי זה ישימו אותה באיזה טלפון, שאיתה אפשר יהיה לעשות איזו אפליקציה,
שלא יודע מה אפשר יהיה להמר בזה, אבל זה חסר ערך מבחינתי, מה אני עושה כאן תשע שעות?
תציל אותי מהדבר הזה, תן לי להיות במקום שאני ארגיש את המשמעות, וכשאדם מרגיש שהוא עושה משהו בעל משמעות,
כל כך שמח,
הוא אומר, תשמע, אני היום, לא יודע מה, עשיתי משהו, עזרתי למישהו, תכננתי משהו, פיתחתי משהו, עשיתי, כאילו, זה נותן לאדם סיפוק ושמחה,
זה גאולה, אדם נגעל.
עוזרינו, ותביא לנו את משיח צדקנו,
וכו ים המקרא שכתוב,
זה ינחמנו ממעשינו מעצבון ידינו עוזרנו עוזרנו חוננו חוננו פנה אלינו והושענו ואל תסתר פוניך ממנו פנה אלי וחונני תנא ואוזך לעבדך
והושיע לבן אמתיך עשה מיות לטובה וירוס עליי ואבוש הוא כי אתה אדוני עזרתני וניחמתני
אמן ואמן.
אז יצאנו לאיזה מסע לחפש מי היה הבן הרביעי הזה שהיה צריך להיוולד לנוח אמרנו שכנראה היה צריך לקרוא לו מנחם כי זה בעצם התפקיד השני של נוח רק זה נקטע על ידי המבול
ראינו שהסברות הישנות של עולם עצוב, של עולם מפוחד,
של עולם מבוהל, של עולם של קנאה ושנאה ותחרות,
תקעו את ההופעה של המשיח, וראינו
שזה בעצם התגלגל הלאה דרך עם ישראל, דרך הבן הרביעי יהודה,
דרך הבן השמיני דוד,
ודרך, בעזרת השם, שייך צדקנו,
שיבוא במהרה ויאמנו, אמן ויאמן.
מה זה?
פסוק. אה, פסוק. נו, גיליתם?
אז מה אמרנו המילים?
אחד אני והוא איש.
זה היה הפסוק.
בנחלמה חלום אחד,
אני והוא איש כפתרון חלומו, פתר לנו.
ראשון של פרשת מקץ.
יש כמו שנה שהוא מוריד ילדים.
כן.
כל אחרים, 150, 130. רשי אומר שהקדוש ברוך הוא כבש את מעיינו כדי שלא יוליד הרבה והם יצטרכו להשתף במבול.
אז הוא עיכב אותו.
רשי כותב את זה, כן. כבש מעיינו עד, ואז רק שלושה ילדים.
כן.
