אנחנו עוסקים בסוגיה מאוד מאוד מעניינת
והסוגיה היא היחס לעצבות.
האדמו״ר הזקן עבר, אנחנו עוסקים בקרב הגדול הזה של הבינוני ואחד הדברים שמסכנים את הבינוני ואת היכולת ההצלחה שלו, סגי,
אמרנו שיכולת ההצלחה של הבינוני תלויה בתנועה,
תנועה ואש, כמו בשריון,
בסדר?
אם הבינוני נמצא בתנועה, בהתקדמות, כי האדמו״ר הזקן דימה את ההתגוששות בין הנפש הבמית, הנפש האלוקית,
לכמו שני אנשים שמתגוששים.
לא תמיד החזק מנצח,
אלא להפך, מי שבתנועה
הוא הרבה פעמים מנצח. לדוגמה,
דוד וגוליית, קלאסי.
גוליית הוא החזק, אבל הוא מסורבל והוא כבד, ודוד יש לו קל תנועה, הוא ככה, אז הוא מנצח.
אז אם אדם יש לו תנועה, הוא יודע להפתיע את היצר הרע, הוא לא צפוי מראש.
ככה רבי נחמן אומר, למה עושים התבודדות?
הוא אומר, היצר הרע משכיב מערבים.
משכיב מערבים
כדי לסכל את התפילות. אז הוא אומר, טוב, בית כנסת, יאללה, משכיב פה מערבים, שם מלונים בכניסה,
שם כל מיני קנה שמדברים וזה, ואז אתה לאט
מגיע לבית הכנסת, ככה, כל פעם הוא מחסל לך את התפילה לאט-לאט.
אבל הוא משכיב מערבים כי הוא יודע שזה המקום, אין מה לעשות.
רק שתדעו, מבחינה,
מי שקצת למד בחיים פרסום,
יודע מה מילת הקסם בפרסום.
מה?
לא, לא רק כזה, לא.
אנחנו צריכים להבין מה עושים עלינו,
אני חייב לשתף אתכם בדבר הזה,
בסדר?
א', זה צודק מאה אחוז, אגיד, אבל... יפה, אז אתה תסכים לגמרי עם הדברים שלי.
הדבר הכי הכי בסיסי בפרסום זה פילוח.
אם אני מוכר קרח לאסקימוסים,
אז זה לא יעזור שום דבר, אני... כאילו, אם לא צריכים את זה.
החוכמה היא לפלח.
איך אני מגיע לקהל שצריך... מה?
קהל יעד. קהל יעד, בדיוק. היי, הוא הקהל יעד.
ולכן אתה יכול לראות,
וגם בזה סגי יוכל להחכים אתכם, שפעמים אתה מדבר עם אשתך, וואי, תשמעי,
בזמן נתנו לי איזה חופש.
אה, יש פה.
צוקרברג שמע,
ופתאום אתה מתחיל לקפוץ לך בטלפון.
פרסומות לחופש, הווייז לוקח אותך לצימר הקרוב, פני ימינה.
למה?
הנה דג, כל אחד זורק חכה לים, הנה דג, שים לו את הזה.
בית כנסת זה הקהל הכי מפולח בעולם.
זה הכי מפולח בעולם, זה מגע של כסף.
אתה עושה עבודת פילוח, אלה דתי ככה, אלה נוסעים לרומניה, אלה לסדר, אלה זה, אלה זה, אתה מסדר להם.
עכשיו, זה גם קהל מפולח, זה גם קהל שבוי.
כי הוא שעתיים, מה, שעתיים הוא יתפלל? זה יותר מדי. יש לו זמן לקרוא פרסומות.
אין דברים כאלה בכל עולם הפרסום.
משקיעים בעולם הפרסום מיליונים כדי לצוד את העין שלך לשנייה
באיזה פרסומת שלא תעשה עוור. ופה, בית כנסת בן אדם יושב שעתיים וחצי, יש לו זמן!
נפוצץ לו את המוח בפרסומות
אתה מדפדף בעלונים, אתה מחפש את דבר תורה עוד פרסומת, עוד פרסומת, עוד פרסומת, על הדבר תורה, בסוף
הכל כאן, בכזה, בעמוד שלם, בכזה גודל
כמובן חוץ מהעלון של מכון מאיר, כולו קודש, דברי אלוקים חיים
צריכים להבין, מבחינה פרסומאית זה תירגות שאין כמותו
וגם כולם במקום אחד, וזמינים, ויש לך שש שעה, בשבת,
שעה וחצי בערב,
שעתיים וחצי בבוקר, עוד שעה במנחה אם הוא לא הספיק את הפרסומות,
אז יש לו מנחה גם לקרוא אותם
וכל זה.
זה חלום של כל פרסומאי.
אז עכשיו,
כשהיה את הקורונה, זה בסדר שנדבר על זה באמצע התניא?
קצת ככה, אז מה נעשה?
אז חברה שלמה אומרת,
חסר לך עלונים?
תגיד לנו איזה חצר אתה מתפלל,
נגיע עד החצר שלך. ואיזה תמונה שמו?
אתה אומר, אחי, של הדר גנים.
זה התמונה של היורו וזה, שמה, זה הפרסומת.
אז אני אומר, אומר האדמור הזקן, צריך לתכנן את ה... מי שרוצה, מי שלוקח ברצינות את הסיפור מול אי צערה,
צריך לדעת איפה משכיבים את המערבים, ולא לעבור דרך המערב עצמו.
אז לכן רבי נחמן אומר, תעשה התבודדות.
אי צערה, השכיב את המערב בבית הכנסת, אתה בכלל צועק לה' יתברך ביער, הוא לא נמצא שם.
הוא, אתה שם, הכול פתוח, הצנרת פתוחה.
תתפלל בכל מיני דברים לא צפויים.
תעשה תנועה, קצת ככה, תזוזה, תפתיע את היריב.
אל תהיה צפוי.
נכון?
היה איזה שחקן כדורסל, היה כל פעם אותו תרגיל.
ברגע שה...
זה, למדו אותו, נגמר הסיפור.
להיות שחקן מגוון, לבוא מפה, לבוא משם, יד ימית, יד שמאל, סבסוב, מפה, משם, זה היה...
טוב, אז זה המטרה, להיות בתנועה.
כדי שהבינוני יצליח, צריך להיות בתנועה.
מה זה תנועה? לחדש,
לפתוח דברים, ספרים חדשים, כיוונים חדשים,
לבדוק, לנסות, כל מיני דברים, להיות בתנועה,
או להיות צפוי.
סבבה.
זה דבר מרכזי.
אחד הדברים שהכי הכי מכבידים על תנועה זה עצבות.
עצבות
הופך את האדם לחשוף למחלות רוחניות,
מוריד את מערכת החיסון.
אסור להיות עצובים.
זה קל להגיד, נכון?
זה קשה לעשות.
איך?
אז,
הגמר הזקן בדבר הזה עוסק.
הוא עוסק בעצבות במילה דה-עלמא,
ועצבות במילא דשמיא. עצבות במילא דעלמא, דיברנו בשבוע שעבר. עצבות במילא דעלמא זה הדאגות שמעסיקות בני אדם.
מה מטריד הכי הרבה בני אדם?
שלושה דברים.
פרנסה, דבר ראשון.
בריאות, דבר שני, או אולי אפשר... וילדים, מה יהיה עם הילדים?
זה מה שמטריד את האנשים. מזה עשרות תניות לבנות.
הייתי בשם הרב אלימלך, בידרמן.
הוא שואל, הוא אומר, למה עשרות תניות לבנות?
אז הוא אומר, כשאדם הוא צעיר,
הוא חושב שהוא ינהל את העולם, הוא אומר, אני ביג בוס, אני פה, אני שם.
כל פעם הוא חוטף, לאורך החיים הוא מגלה כמה דברים על החיים שהקדוש ברוך הוא מנהל.
כל פעם שהוא מבין שהקדוש ברוך הוא מנהל, הוא מרים דגל לבן. כל דגל לבן זה שערה.
בסוף החיים שלו, הוא אומר, אני הכל לבן.
נכנעתי לגמרי לקדוש ברוך הוא. כתוב, בן מאה,
כאילו בטל ועבר מן העולם.
נכון?
שנזכה להיות לבנים.
אמן.
ניכנע לקדוש ברוך הוא.
יסוד ההיסטוריות בעבודת השם זה אנרגטיות.
אנרגטיות ותנועה.
אל תהיה צפוי.
אמרו, היצע הרע משקיעים לך שם את המאהב, אתה כל הזמן נופל.
לא מתפלל טוב בבית הכנסת. אתם יודעים, יש לי, אני אספר לכם כמה סידורים יש לי בבית. יש לי בבית, לי,
יש לי שבעה סידורים.
שונים אחד מהשני.
למה?
כל הזמן אני מנסה.
פעם, סידור, התפעלתי עם סידור מסוים. אחרי כמה זמן התרגלתי, אמרתי, רגע, יש פה, ראיתי סידור יפה, אמרתי, עכשיו אני אנסה להתפעל עם הסידור הזה.
אחרי זה חיפשתי סידור עם איזה אי רצון. אחרי זה יצא סידור מרוקאי כזה, קניתי. אחרי זה יצא אותו סידור אבל בהוצאת קורן שאני אוהב, אז קניתי.
אחרי זה קניתי לאשתי עוד סידור. ככה.
ויש לי קטן למילואים, ויש לי בינוני, ויש לי זה, ועכשיו אני כבר מתפלל כמה שנים סידור חלקת יהושע של החסידים.
סידור טוב כזה, עם מלא יהי רצון לפני ואחרי, וכתוב בכתב השורים.
היום אותו סידור, תעשה תנועה קצת, תזוז,
תהיה דינמי,
תהיה זריז.
עצבות תוקעת.
אז אמרנו שצריך לטפל בעצבות. אז דיברנו דבר ראשון, אני עושה חזרה קצרה.
עצבות במילד עלמא,
אדמו״ר הזקן דיבר על מידת הביטחון.
אנחנו לא לבד בעולם.
התחושה של האדם שהוא לבד והכל עליו ממוטטת אותו.
אנחנו לא לבד.
הקב' הוא איתנו.
הוא שלח אותנו כאן לעולם, והוא לא עזב אותנו.
הוא לא עזב, הוא נותן לכל אחד ואחד מאיתנו גם את הכוחות להתמודד.
נותן את הכוחות להתמודד.
ואדם שיש לו ילדים,
אז הוא יודע שהקדוש ברוך הוא עוזר לגדל אותם, טורחו פער מעשים טובים,
ופרנסה הקדוש ברוך הוא נותן.
הרבי תמיד היה, אנשים היו שולחים לרבי מכתבים לענייני פרנסה, אז הוא היה אומר,
אני לא מבין,
הקדוש ברוך הוא יש לו,
אנשים מתלוננים, אין לי פרנסה,
אז הוא אומר, הקב' יש לו לזון את כל העולם, הוא מפרנס, ורק
יהודי אחד הוא ישכח, יהודי הוא ישכח.
היו כאלה, והיו כותבים לו מכתבים שהם מתלבטים אם הוא ימלד עוד ילד,
כי אין להם מספיק כסף.
עכשיו, הרבי לא היה לו ילדים.
אז הוא אומר, אני לא מבין, אתם לא מבינים, זה הפוך.
כל ילד
מביא איתו פרנסה,
כל ילד מביא איתו ברכה, וכולם יודעים שכסף זה לא כסף,
יש מלא כסף בעולם.
כסף מגיע או לא מגיע, זה הכל תלוי בצינור שאתה פותח.
נולד לך עוד ילד, גדל לך הצינור.
גדל לך הצינור. אז יהיה לך עוד...
אז הרבי היה עונה, הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס.
מביצי רכינים ועד קרני ראמים, וילד יהודי אין לו מספיק כדי לפרנס? זה כפירה.
אז
יסוד היסודות זה ביטחון. אנחנו בעולם הזה לא מסתובבים לבד.
איך דוד המלך אומר,
פרק שאני כל כך אוהב,
פרק, איזה פרק זה? כ״א? לא, זה כ״ה, איזה פרק זה?
זה מזמור דוד אדוני רועי לא יחסר.
כ״א? זה כ״א.
מזמור לדוד אדוני רועי לא יחסר.
רועי זה שם יפה מאוד אגב.
אל תחייך, רועי חדד. גם הקשור אליך, אבל יש לנו נכד קוראים לו רועי.
וינודש ירביצני על מי המלכות יונה עלני נפשי יש שובב וינחיני מגע לצדק למען שמו.
נכון?
גם כי אלך בגי צלמוות לא יירא רע,
כי אתה יימדי.
מדחף, אומרים בערבית.
לא מפחד.
למה? הקדוש ברוך הוא איתי, מה שיפחד?
כי אתה יימדי. ורואים את זה בחוש, רואים את זה בעיניים.
אדם רואה את זה בעיניים, שהקדוש ברוך הוא איתו, מלווה אותו בכל צהל וצהל.
מה, אנחנו לבד בעולם הזה?
אז אדם יש לו ביטחון.
ביטחון?
הביטחון מוריד. עכשיו, זה,
בדקו את זה גם, מי שאוהב להביא כל מיני מחקרים, זה הרב זקס, והספרים שלו מביא כל מיני מחקרים
על ההבדלים בין אנשים שיש להם אמונה ותפילה לבין כאלה שאין להם, לגבי רמת ההצלחה שלהם בחיים.
מי שיודע באופן ודאי שהוא מלווה על ידי הישות העליונה הגדולה, שהיא מלאה אהבה ורחמים, זה הקדוש ברוך הוא,
הוא פועל בצורה אחרת לגמרי, הוא פועל בצורה רגועה, בצורה שלווה,
ויש לו סבלנות,
הוא יודע להגיד שלא הכל טוב, לא הכל טוב בחיים,
אבל הכל לטובה.
אמרה לי פעם איזו אישה
מבוגרת
שהלכתי לנחם אותה כשבעלה נפטר.
בעלה נפטר בגיל מבוגר, קרוב לגיל 90, 80 ומשהו.
והבת שלה התחתנה מאוחר.
הייתה קרוב לגיל 30. היא התחתנה.
אז היא אומרת לי, היא התחתנה מאוחר,
וזה היה קשה לכולנו,
אבל היה שווה לחכות.
כלומר,
היא קיבלה כזה חתן צדיק
בילדים כאלה ממקסימים, היה שווה לחכות.
אז לאדם יש ביטחון, הוא יודע שהעולם זה, הקב' ברוך הוא איתי. זה לגבי דאגה במילה דה-עלמא. במיוחד, אני רוצה רק להגיד,
שגם דאגה היא גם לא מועילה. מה עוזר לך שאתה דואג?
זה מקדם פה משהו בעניינים. אם אדם אומר, אני דואג ואני עושה משהו בפועל, בסדר, אבל סתם לדאוג.
סתם אדם דואג, אז מה זה מועיל?
מי מרוויח מזה משהו?
יש לך איזה קושי, תתפלל.
תפילה תמיד פתוחה, הקב' תמיד שומע, תמיד מאזין, תמיד זמין. אדם מתפלל לקב' הוא, יגיד תהילים, מתפלל,
יפתח את הלב,
יגיד תהילים 40 יום, יגיד שיר השירים הרבה, יש הרבה סגולות.
אבל דאגה ממי לדה עלמא היא גם לא יעילה, היא גם לא נכונה,
והיא גם מצביעה על זה שהאדם חושב שהוא לבד בעולם. אנחנו לא לבד בעולם,
הקב' איתנו, השתבח שמו,
מלווה את האדם, וכל אחד מאיתנו רואה כמה הכבוד משגיח ועוזר. ואם יש איזה משהו שהוא תקוע,
צריך להתפלל, אבל לדעת שהכל לטובה, הכל מתברר לטובה.
בסדר?
זה דאגות ממילא דה-עלמא.
אבל יש גם לאדם דאגות
ממילא דשמיא,
שזה לכאורה יותר מוצדק. מה זה דאגות ממילא דשמיא?
שהוא רואה את עצמו, הוא רואה איך נראית התפילה שלו.
מסתכל על התפילה,
עושים לו סרט של התפילה,
והוא רואה שבתפילה אחת הוא הספיק להיות בחצי עולם. עכשיו קורונה, אי אפשר לטוס.
הוא טס בשמונה עשרה.
היה בהונג קונג, היה בפריז וגם ברומא.
הוא היה את שווה תפילת תבל, עסק נהיות בשוק מחנה יהודה לכבוד שבת,
אחרי זה נזכר שהוא לא דיבר עם החבר.
הכל בתוך תפילת שמונה עשרה.
הכל. טיסה.
אומרים בדרך הלצה,
כתוב כל הקובע מקום לתפילתו אלוהי אברהם ועזרו.
אז עד כדי כך, כל לא קובע, אדם יושב במקום קבוע, אה, יושב במקום קבוע.
אבל אתה יושב במקום קבוע,
אבל טסת בכל העולם
בזמן התפילה.
אתם יודעים למה יהודים הם מוצלחים בעסקים?
שלוש פעמים ביום יש לך זמן לחשוב על העסק.
באות לך המחשבות הכי טובות, הרעיונות הכי טובים באות לך בזמן הזה.
ואז אדם מתבאס, הוא אומר, וואיי, מה יהיה, תראו שהוא מסתכל על המצב שלו בלימוד תורה,
והוא רואה ההוא גמר את השעה, ההוא גמר את זה, והוא תקוע עוד,
והוא מתבאס.
ואז עוד פעם נפלנו, כי שוב פעם אדם נופל בעצבות,
ועצבות זה חומר מסוכן.
העצבות מורידה את האנרגטיות החיסונית הרוחנית של האדם, ואז הוא חשוף לייאוש,
וכשאדם ייאש מעצמו אז הוא חשוף לכל הדברים הלא-טובים.
חלילה.
וכאן אדמו״ר הזקן נותן בתחילת פרק כ׳ את אחת העצות הכי חזקות.
בסדר?
ואני אגיד עליה כמה מילים, ואז נקרא אותיות מחכימות.
אותיות מחכימות.
שימו לב.
אחת ההצעות הכי טובות
להתעסק עם עצבות במילה דה-עלמא
היא לא להתעסק איתה.
שמעתם?
לא להתעסק.
יש לנו בנפש אזורים של חולשה.
מילה דה-שמיא, סליחה. מילה דה-עלמא זה, אמרנו, פרנסה, בריאות. מילה דה-שמיא זה מצב רוחני כזה או אחר.
אחד העצות הכי טובות
איך להתמודד עם עניינים של עצבות במילא דשמיא זה לא להתמודד איתם.
כלומר, לא להתעסק איתם.
להסיח מהם את הדעת.
למה?
זה דומה לאדם, אולי זה קרה לכם.
תמיד זה קורה, אתה הולך לאיזה חתונה.
הולך לחתונה.
אני אוכפים חתונה, אני מחתן.
כן, אז אתם יודעים, הרבנים יש להם חליפה וזקן.
לא יודעים.
חליפה זה בשביל כל הכתמים שפה בצדדים.
לזקן זה בשביל הכתמים באמצע.
ככה, אם יש לך איזה כתם, אתה מסודר.
בקיצור, נופל לך איזה כתם שמטבוחה על החולצה. וואי, וואי, וואי, מה אני אעשה?
אז אתה עושה את הטעות הבאה, ואתה אומר, רגע, אני אנקה את זה. ואז אתה מנגה, ואז זה נמרח כולו.
כשאתה מתחיל להתעסק עם לכלוך,
ואתה מתחיל ללקות את הלכלוך, מה קורה לך?
אתה מתלכלך יותר.
זה כמו אדם שנמצא בתוך שלולית של בוץ,
והוא רוצה עכשיו להתלכלך מבוץ, הוא רוצה לנקות את עצמו מבוץ, אז הוא עכשיו מורח את כולו בבוץ, אז הוא עוד נמרח ועוד נמרח, ואז הוא גם נוגע במגבת ואז הכול.
עזוב את הבוץ עכשיו, תלך מהבוץ.
אדם שיש לו הרהורים כאלו של מצבו הרוחני הירוד,
לא ינסה להתמודד איתם ולהיכנס לתוכם, פשוט יסיח מהם את דעתו.
לך, תעשה משהו שאתה אוהב ונעים לך.
לך, תעשה.
עכשיו, אני אגיד לכם את זה בפנים, בסדר?
יש סוגיה שמתמודדים איתה רבים מבני הנוער,
וזו סוגיית שמירת הברית.
לא יודע אם שמעתם עליה פעם.
סוגיית שמירת הברית. יש כל מיני גישות איך להתמודד עם הסוגיה הזאת.
חלק אומרים, צריך לדבר עם הנוער, לחזק את כוח הרצון, כל מיני דברים.
לרבי מלובבי הייתה גישה מאוד מאוד ברורה.
הוא היה אומר, לא צריך לדבר על זה,
וגם לא צריך להסביר למה לא מדברים על זה.
מה?
להתעסק בדברים אחרים.
ולאט לאט האדם יבנה לעצמו את הכוח והוא יתגבר על זה.
וזה לקוח מכאן.
זה המשפט של הבעל שם טוב.
מעט מהאור
דוחה הרבה מן החושך.
אי אפשר לגרש חושך במקלות.
אי אפשר לגרש חושך בזה שאתה מסתבך איתו. תאיר אור!
אז תשיח את הדעת.
תשיח את הדעת.
לדוגמה,
אדם, לא יודע מה, היה לו,
כמו שאמרנו,
לפעמים יש לו איזו עצבות על תפילה,
שהוא מצבו בתפילה, הוא ירוד וכל זה.
אז עכשיו במקום להיכניס ל...
לעשות חשבון נפש כזה בשביל דכדוך,
תשיח את דעתך מה הדבר הזה ותסתכל על דברים אחרים, תסתכל על דברים טובים.
עכשיו,
רבי נחמן מדבר על זה הרבה מאוד, שזה ממש עבודה, לחפש נקודה טובה.
אבל למעשה זה ההבדל העמוק בין תורת החסידות לתורת המוסר.
תורת המוסר שמה אצבע על האדם, על מה אין לו,
על מה הוא לא.
אתה עדיין לא זה ולא זה וזה לא מספיק וצריך להשתפר ותראה.
בתורת החסידות מבקשת מאדם לשים אצבע על מה?
על מה כן.
בסדר, פה פה, אבל את זה כן עשית, תסתכל על זה.
נסיח דעת.
הפסוק במשלי אומר, דאגה בלב איש,
כתוב בפסוק ישכנה.
ישכנה.
ואיש תבונות,
כן, דאגה בלב איש ישכנה ואיש תבונות ידלנה.
אז הגמרא אומרת
שלוש אפשרויות.
אתה דואג, לא משנה ממה אתה דואג, האם ממי לדאלמה, מי לדשמיא.
דואג
דבר ראשון, אפשרות אחת, ישכנה, ישכנה זה ינמיך אותה
קודם כל תסתכל בריאלי, מה אתה כל כך דואג? מה זה?
לפעמים אדם חושב שכל הבעיות רק אצלו כשאתה שומע שגם הוא וגם הוא וגם הוא, כולנו מאותו דבר
כשאתה שומע שלא רק אתה לא מתפלל, גם עוד אנשים קשה להם להתפלל
כשאתה שומע שלא רק אתה מתמודד עם איזה עוד אנשים, אז אתה אומר, אוקיי, אני לא כזה, בסדר, אז לא כל הבעיות של העולם אצלי על הכתפיים
אז אתה מצמצם את הבעיה, זו אפשרות אחת, אם זה לא עוזר
ישיחנה מדעתו. אז תעבור לעסוק בדברים אחרים.
ואם זה לא עוזר,
ישיחנה לחברו.
שלוש אפשרויות
במילה ישחנה. האם ישחנה להנמיך אותה,
או להסיח את הדעת, או לשוחח עם מישהו אחר.
אפילו אם נופלים לו ירערי תאוות ושאר מחשבות זרות, בשעת העבודה בתורה בתפילה בכוונה, אל ישית לב אליהן,
אלא ישיח דעתו מהן כרגע. ישיח דעתו.
מישהו כאן יודע להסיח דעת?
להסיח דעת, לעשות משהו אחר.
כן, בדיוק.
בדיוק.
בדיוק. אמר, יונתן, נגעת בנקודה.
עכשיו, אנחנו, הגברים, הגברים,
שכל דבר אנחנו יודעים להתמודד וזה ולנצח, אנחנו כאילו, זה נראה לנו פתרון לא ריאלי.
אבל מה מתברר?
שיש דברים שאם אתה מתעלם מהם מספיק זמן,
כן?
ואתה ממשיך הלאה פשוט בחיים,
הם נפטרים.
הם יכולים להשקיע המון המון אנרגיה ב...
אני אתן לכם דוגמה, בסדר?
שמעתם שמועה, יש שמועה כזאתי, שילדים בגיל תיכון קשה להם לקום בבוקר? אתם שמעתם דבר כזה?
מה?
נועם, אתה מכיר עניין כזה?
לא.
ב-12 בצהריים הם פותחים עליך את העיניים בבעיות מופתע.
כאילו, כשאתה מאיר אותו ב-12 בצהריים, או אותם, הם שותחים עליך, מה אתה רוצה ממני?
יש לי בבית נכד ומתבגרים שישנים אותם שעות.
הוא בן חודשיים והם בני זה, זה אותם מעגלי שינה.
ערים בלילה וישנים ביום ו...
מסתכלים עליך וככה, מה אתה עושה, כן?
אז יש הורים שלא יודע, את כל הארטילריה הכבדה משקיעים על הגיל הזה. לא, יורים, ארטילריה, תקומו וזה.
אני אומר,
הרי הם יקומו בסוף, נכון?
הם לא יישארו לישון כל החיים.
בגיל 16, 17, 18, הם יתחילו לקום, נכון? זה לא...
אז בינתיים אפשר להמשיך הלאה בחיים.
אני מעיר אותם, זה לא שאני לא מעיר אותם, אבל כשהם קמים, בסדר, קמו בתשע וחצי, יכנו לבית ספר,
ולהמשיך הלאה בחיים, יש עוד דברים טובים לעשות, אחרי צהריים וזה.
והדבר הזה מסתדר מתישהו.
והוא מסתדר. אנשים מבוגרים לא קמים ב-12 בצהריים. כשיש להם סיבה לקום, צריכים רק לימודים,
או בצבא, זה מסתדר.
אז לפעמים אתה יורד את כל הארטילריה על בעיה שהיא עם טיפה סבלנות והסחת הדעת, היא באמת נפתרת.
נפתרת מלא. עכשיו, יש בעיות שלא נפתרות, אז צריך לטפל בהן.
אבל הוא אומר כאן,
הסחת הדעת היא אפשרות.
אפשרות, בסדר, אני כרגע לא יכול לטפל בזה.
אתה יודע, זה כמו בתרגיל בצבא. היית בתרגיל, נכון? היית בגבעת.
אז תרגיל שריון וחיר מתחיל במרגמות.
ריכוך היה. התרגמה, מה פתאום? זו מרגמה, יורה, והמרגמה לא התפוצצה.
לא התפוצצה.
אז מה עושים עכשיו? צריכים את כל התרגיל?
לא.
שולחים צוות קטן, רואים איפה המרגמה נמצאת, מקיפים את זה בססל,
לא להתקרב לפה, ממשיכים את התרגיל הלאה. מה יהיה? נגמור את התרגיל, נחזור לכאן, נטפל בזה, נביח סף.
טפלו בזה.
בלבנון השנייה, עכשיו היום היה אזכרה להרוגי
מלחמת לבנון השנייה. למה זה היום?
זה היום שנפתחה במלחמה, בעברי.
המלחמה נמשכה,
נראה לי, היום נפתחה המלחמה, יכול להיות, כן.
היום התחילו כל האירועים וזה, כן, זה היה עד אחרי תשעה,
עד כה אב הייתה המלחמה, כמעט חודש.
מה?
לא, לא, היום לבנון השנייה היה, לא לבנון הראשונה. לבנון הראשונה הייתה בסיון בכלל.
מה?
הראשונה בשנתיים ושתיים, השנייה, אני מדבר היום...
אז אני סתם מספר לכם שהחטיבה שלי, חטיבה שש ותשע,
בלבנון השנייה היה לנו תנועה חטיבתית,
התקפה חטיבתית.
גדוד אחד מפה, גדוד אחד משם, גדוד אחד עם עוד... בקיצור, טנק אחד נפגע,
טנק אחד חטף טיל.
מה עושים כשהטנק חוטף טיל?
הצוות פורק, משאירים עוד טנק לאבטח וממשיכים את ההתקפה. גדוד שלם מתעסק בלחלץ את הטנק שנפגע.
כל ההתקפה נעצרה, נשברה ההתקפה.
הכותרת על המתקפה הזאת הייתה האוגדה שניצחה את עצמה.
לא היה אויב מקדימה, אבל האוגדה עצרה את המתקפה כי טנק נפגע.
זה היה חלק מחוסר עשיית הדשמה שהיה במלחמה הזאת,
בזמן נתון.
התחילה.
התחילה המלחמה, כן.
אז אל תעצור עכשיו את החיים שלך בגלל תקלה אחת. תזיח את הדעת, תמשיך הלאה.
דברים מסתדרים.
ככה הוא אומר.
וגם היה לי שוטה לעסוק בהעלאת המידות של המחשבה, זה רק הנודע כי לא נאמרו דברים אלה לצדיקים.
טוב, זה, נתעלם מזה.
אני דילגתי כאן לשורה הרביעית, אך מי שנופל לו משלו מבחינת יפול ליבו בקרבו, להיות מזה עצב נבזה בשעת העבודה,
שצריך להיות בשמחה רבה,
אלא אדרבא יתחזק יותר ויוסיף אומץ בכל כוחו בכוונת התפילה, בכתבה ושמחה יתרה,
בשומו אל לבו, כי נפילת המחשבה הזרה היא מהקליפה שבחדל השמאלי, העושה מלחמה בבינונים, נפש האלוהית שבו.
ונודעת דרך הנלחמים וכן הנאבקים יחד.
כשאחד מתגבר, אזי השני מתאמץ להתגבר גם כן בכל מאמצי כוחו.
ולכן כשנפש האלוהית מתאמצת ומתגברת להתפלל,
אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה ולבלבלה ולהפילה במחשבה זרה שלה, נקודה.
כן?
תכף נדבר על טעות העולם.
אבל יש פה, תראו,
אדם עומד בתפילה,
נופלות לו מחשבות זרות.
אז הוא מתבאס.
הוא אומר, איפה אני נמצא?
אז אומר, אדמו״ר, זה כן, מה אתה מתבאס?
כל הסיפור שלך שבאת לעולם, כל הסיפור שלנו באנו לעולם,
להיאבק.
להיאבק.
הנה, עכשיו זה מולך מאבק.
תנצח.
כאילו,
במקום להתבאס ולהגיד,
זה הכול חוזר לנקודת היסוד של ספר התניא. נקודת היסוד של ספר התניא היא הדמיון שאנחנו רוצים להיות צדיקים.
למה אני לא אוהד את התפילה,
וכמו, הכול שט לי, הכול זורם לי,
אז אנחנו כאילו מצטערים על הדבר הזה.
אבל מי אמר שבאנו לעולם הזה בשביל לקבל מחיאות כפיים, שהכול ישוט לנו?
אולי באנו להיאבק.
אתם יודעים, ראיתי תורה של רבי נתן לפני כמה שנים, אני צריך למצוא אותה, היא הייתה ממש ניחמה אותי.
שעשתה לי סדר בכל התפילה.
רבי נתן אומר ככה,
אני חייב למצוא את זה, וחבל, זה ממש...
הוא אומר,
מכמה מילים מורכבת תפילה?
בדקת פעם, שגיא?
כמה מילים יש? מי מודה אני עד השם אחד ושמור אחד.
לא בא לבדוק את זה.
האמת שראיתי מישהו שבדק את זה,
זה לא יאומן, אז...
עשו איזה מאמר, ראיתי איזה מאמר על אורך התפילה.
שכאילו, אנשים מתלוננים שזו תפילה ארוכה וכל זה, אז זה יהיה כאחד לקח את ה...
את התפילה, חילק אותה למילים, וממש כאילו אמר, אם אומרים כל חלק בקצב מסוים, אפשר להוריד את הקטע אורך של התפילה? עשה את זה כאילו, מאוד...
כל פעם, אני לא יודע כמה מילים יש שם, אולי עשרת אלפים מילים.
יכול להיות.
בעמוד וורד ממוצע יש ארבע מאות מילים.
כמה זה תפילה?
לא יודע, נגיד עשרת אלפים מילים.
נגיד, בסדר?
הציפייה שלנו שאנחנו נכוון ממודה אני עד השם אחד ושמו אחד.
זה הציפייה.
אבל רבי נתן אומר, תקשיב.
תקשיב טוב, תפילה, יש המון המון דימויים לתפילה אפשר לתת.
הוא אומר ככה, תפילה יכולה להיות כמו שאדם מחפש יהלום בחול.
חיפשתם פעם?
אתה הולך לחוף הים, מישהו נפל לו איזה טבעת, לאיזה אישה נפל טבעת יהלום לחוף הים, לא יודע למה היא הגיעה איתה לחוף הים.
טוב, אתה רואה את בעלה מגיע עם נפה מהקמח,
לא יודע ממה, מתחילים לנפות.
כאן, כאן זה נפל, מתחילים למחול, מנפים, חול, מנפים, כדי למצוא את הטבעת.
יש כאלה הולכים עם מגלי המתכות.
הוא הגיע עם נפה כזאת, כמו ארכיאולוגים.
מה שעושים ארכיאולוגים, שהם מפנים את כל החול.
עשיתם פעם, עשיתם זה?
הייתם בעמק צורים? מישהו כאן היה?
לא הייתם?
אתם יודעים מה היה, עמק צורים.
איך יצא מהר הבית? יצא מעצמו.
הישמעאלים, הם עשו, חפרו שם את המסגד שלהם.
בלי שום משאיות, שפכו את הכול בקדרון.
אז שני חבר'ה שלנו, כאלה צעירים,
עלו על הדבר הזה, למדו ארכיאולוגיה,
איכשהו עירבו את הרשויות, לקחו את כל האפר הזה,
שמו אותו בצורה מסודרת בעמק צורים, ופתחו שם פרויקט צינון.
מה לא גילו שם?
מטבעות, ראשי חץ, מהמרד,
פעמונים, גילו שם אוצרות שלמים של ארכיאולוגים.
מסננים.
ולפעמים גילו פעמון זהב שהוא נראה כמו הפעמון זהב שהיה לכהן הגדול במעיל שלו.
וגילו לוחית עם כל מיני כיתובים.
הם גילו מלא דברים.
אז אתה מסנן טונות של עפר לפעמים, בשביל לגלות
משהו אחד.
שווה.
נכון?
יפה. אומר רבי נתן,
זו התפילה, זה משל לתפילה. אתה מסנן.
מילים נופלות, נופלות, נופלות, נופלות. מתוך עשרת אלפים מילים,
מילה אחת שאמרת,
הייתה לך התעוררות במילה הזאת.
אמרת, במילה אחת!
זאת אומרת, פתאום העירה לך המילה הזאת.
פתאום העיר לך פודה ענבים.
לא יודע, פתאום העיר לך,
לא יודע, היום בתפילה ברפאנו.
פתאום העיר לי, רפאנו השם בני רפא,
שאין לי בני בשיער.
למה? בגלל קצת המעמקה ביד, אז אתה קם בבוקר, לוקח לך זמן להתלבש עכשיו.
הדבר הכי פשוט. אתה צריך ישועה, צריך שיעזרו לך.
אם אין לך רפואה, אתה צריך ישועה.
פתאום העיר לי מחשבה כזאת של העמקה.
אומר רבי נתן, סע לשלום, עשית את היומית.
זהו.
זו התפילה שלך היום.
מה,
הקדוש ברוך הוא עובד אצלו בכמות, אם יתעורר לך הלב במילה אחת, נפתח לך הלב. זה היומית שלך, עשית את זה.
אז תשמח.
ונודע דרך הנלחמים והנאבקים מהקליפה שיחד,
כשאחד מתגבר אז השני מתאמצת ומתגבר גם כן בכל מאמצי כוחו, ולכן כשהנפש האלוקית מתאמצת ומתגברת להתפלל,
אזי גם הקליפה מתגברת כנגדה ולבלבלה ולהפילה במחשבה זרה שלה.
ולא כטעות העולם שטועים להוכיח מנפילת המחשבה הזרה שמכלל שאין תפילתם כלום,
שאילו התפרק כראוי ונכון לא היו נופלים במחשבות זרות.
זה טעות העולם.
העולם טועה וחושב שהוא צריך להיות צדיק. העולם אומר, אם הקב'ה רוצה את תפילתי לא היה נכנס למחשבות זרות
ולא היה נכנס לכל מיני בעיות וכו' וכו'. טעות, wrong, לא נכון.
הקב'ה רוצה אותך, אבל הוא רוצה גם שתיאבק.
הוא רוצה לראות איך אתה מתגבר.
זהו, אז תשמח.
תראו,
רבי נתן היה אומר,
אדם צריך למות עם החרב ביד.
עם החרב ביד.
כלומר,
אנחנו נאבקים עד השנייה האחרונה.
לא צריך לחפש ניצחונות ולעלות על הפודיום ולקבל מדליית זהב.
רק אנחנו צריכים שנוכל להסתכל ולהגיד,
נאבקנו, ניסינו, לא ויתרנו, עד השנייה האחרונה.
יש סיפור יפה על חסיד קוצק.
קוצק זה חסידות
שהדגישה מאוד מאוד את בקשת האמת.
אמת.
זהו.
היו אומרים,
בקוצק היה כל מיני משפטים, והיו אומרים,
בקוצק עושים מצוות בסתר ועבירות בגלוי.
בקוצק אומרים, והאמת תהיה נעדרת, צריך לעדור כדי למצוא את האמת.
לא, אל תעשה לי ככה...
נעדרת לעדור, לא נעדרת מיס, אלא נעדרת to dig, לחפור, עד שאתה מוצא את האמת.
את האמת.
אז סופרים איזה חסיד קוץ שהגיע לימיו האחרונים, ארז דווי,
ובא חבר שלו לבקר אותו.
ואז הוא אומר לו,
תגיד,
הוא עזב אותך?
למי הוא התכוון?
עצר.
עכשיו הוא אומר לי,
תן מופע,
צא מהעולם ככה, תעשה קריאת שמע, מה ישראל וזה, שכולם ככה. אז עכשיו הוא עובד איתי על הכבוד.
אז הוא אומר לו, טוב, אז מה עשית לו?
אמרתי לו, עשיתי לו אצבע.
ואומרים החסידים, ויצא נשמתו באצבע.
במקום להגיד, יצא נשמתו בקרית שמע, יצא נשמתו בזה.
עד השנייה האחרונה הוא מנסה להפיל אותך.
אז אתה עובד.
בהתחלה, בגילאים יותר צעירים זה תאוות של נמוכות,
אחרי זה, בגילאים יותר מבוגרים זה תאוות של כבוד.
תמיד צריך להילחם.
אבל הדמיון, שאם אני נלחם,
זה אומר שזה לא רצוי,
הוא טעות.
אם נופלת לי מחשבה זרה בתפילה, זאת אומרת שכדוש ברוך הוא לא רוצה בתפילתי, מה פתאום?
הוא רוצה, הוא רוצה שבא לך מחשבה זרה, תטפל בה.
או שתתפלל מהסידור, זו עצה,
או שתתפלל בנגינה,
תנגן את התפילה, זה גם עצה.
אתם יודעים שאנשים שמגמגמים,
גמגום זה אחד מהדברים המופלאים שבנפש,
מפני שזה,
זה ברור שזה לא תופעה,
יש גמגום שהוא תופעה פיזיולוגית.
יש אנשים שיש להם בעיה בלשון או בשפתיים,
אבל רוב הגמגומים זה בכלל לא בעיה פיזיולוגית, מניין אנחנו יודעים את זה?
רוב המגמגמים לא מגמגמים כשהם לבד,
בינם לבין עצמם,
ולא מגמגמים כשהם שרים.
דוגמה, יהודה פוליקר הוא מגמגם, וכשהוא שר הוא גם יכול לשיר מהר אפילו.
יש לו שירים שהוא שר נורא נורא מהר.
אז זה אומר שזה משהו ב...
היה מלך אנגליה, ג'ורג' השישי,
שגם כן היה מגמגם.
עשו עליו סרט, נאום המלך,
ואז המאמן שלו גילה שהוא לא מגמגם כשהוא שר וכשהוא מקלל.
מלך, כאילו, כשהוא היה מקלל, היה מקלל בצרועות.
אז הוא לימד אותו לנאום באיזה מין מנגינה כזאת, כמו שלומדים גמרא,
אז יש ניגון.
אומרת, הגמרא, אז אתה לא מגמגם כי זה בעצם ניגון וזה.
הוא לימד אותו לנגן באמצע, וכשהוא היה נתקע,
כי לפעמים גמגמים נתקעים על איזה מילה,
אז הוא היה מכבה את הנאום והוא אמר לו, תקלל.
אז זה מתחיל לקראת, היה משתחרר לו ה... זה?
זה היה נורא מצחיק.
מלך כאילו מדבר, נאום, and the great British Empire will win. הוא היה נותן נאומים במלחמת העולם השנייה, ופתאום, אוה, נתקע בזה, סוגר, מתחיל לקלל באנגלית,
משתחרר, חוזר חזרה הלאה.
בסדר, מה קרה? אנחנו מגמגמים, נתקעים, אז עוברים הלאה.
לא כטעות העולם, שטועים להוכיח מנפילת המחשבה הזרה, מכלל שאין תפילתם כלום.
שאילו התפאר כרוי וכנכון, לא היו נופלים למחשבות זרות. לא!
והאמת היה כדבריהם, אם הייתה לאדם רק נפש אחת לבדה היא המתפללת, והיא המחשבת ומערערת מחשבות זרות
אבל באמת לאמיתו הם שתי נפשות הנלחמות זו עם זו במוחו של האדם
כל אחת
חפצה ורצונה למשול בו ולהיות המוח ממולא ממנה לבדה
אז מתי הנפש הבהמית נותנת פייט?
כשאדם אוכל, אדם אוכל, אין להם, עכשיו היא מקבלת את ה... אין להם בעיה, עכשיו אכולים, אז סבבה
מתי היא נותנת פייט הנפש הבהמית?
כשאדם בא להתפלל, הוא, מה עכשיו הוא רוצה לדבר עם הקדוש ברוך הוא?
הוא עכשיו רוצה שהנפש האלוקית שלו תהיה שולטת? אני אראה לו מה זה.
הנפש שבאמת צריך להשתולל ולהרים לו מחשבות זרות, לבלבל אותו, להסיח את דעתו, להביא לו עלונים, להביא לו...
סבבה, אז עכשיו תן מאבק.
וכמו שאמרנו, מאבק וניצחון יכול להיות אפילו במילה אחת.
מילה אחת שכיוונת,
ניצחת.
מילה אחת.
רבנו הארי אומר,
מה אומר רבנו הארי?
הוא אומר הרבה דברים.
רבנו הארי אומר, בתפילת ימים נוראים,
כתוב בהלכה
בראש השנה אסור לבכות.
כך כתוב.
אבל רבנו הארי אומר, מי שלא בוכה זה בעיה.
סליחה, הוא אומר, מי שבוכה סימן יפה לו.
מה?
דנים אותו באותו רגע ודנים אותו לטובה.
לכן הוא בוכה.
אבל כתוב אז בהלכה שאסור לבכות.
כן, אסור להביא את עצמך לידי בכי.
אבל מספיק שאדם
בכה קצת, וזהו.
יש לנו, המרוקאים,
יש לנו את הפיוט, הנודע לך,
אליתי סוכתי.
אבל במנגינה הנכונה,
לא במנגינה של הירושלמים שמורחים את כל ה... מה?
מכירים את המנגינה של הירושלמים?
תשוקתי לך, רבע טון כזה בורח לך בין האצבעות. המרוקאים,
זה לך אלי תזעקתי
לך זה ה... טוב, סתם, כל אחד משהו גדל.
אני פשוט זוכר את הטראומה שהייתה לי כשהגעתי כאן לירושלים.
אמרתי יום כיפור, פעם ראשונה הייתי בירושלים אברך, גרתי כאן.
אמרתי יום כיפור, איפה נכפל? אצל הרב אליהו, אחי, שיא השיאים. הגעתי, הרב היה לבוש לבן, כבר מלאך, השם צבאות, אני כולי וזה, ואני כולי מחכה לך אלי תשוקתי.
ואז התחילו שם איזה משהו שאני בכלל לא מכיר, איזה מזמון, מה, אמרתי, מה זה הדבר הזה? כאילו, ברח לי.
עכשיו, הפיוט הזה, אה, עכשיו,
בזכות ישי ריבו,
הוא הוציא את הדיסק שלו, אז כל עם ישראל עכשיו מכיר את המרוקאי,
כי שם יש את הביצוע.
בדיסק, אלול תשעת, יש את הביצוע המרוקאי.
על כל פנים, אני מגיע ביום כיפור,
אומר את הפיוט הזה,
אחרי הפיוט הזה, אני סיימתי את יום כיפור, זהו.
כל השאר זה מבחינתי בונוס.
זהו, אני כאילו, פיוט הזה, הכל, הכל, הכל, כל הדמעור, הכל יוצא.
הכל.
אה, אנחנו, אני,
אני אומר את זה לבד, כי, ואז, אחרי שאיש היריבו הוציא את הדיסק,
אז פנו אליי חבר'ה מהקהילה, אשכנזים!
אמרו לי, הרב, זה פיוט וזה, בואו נקבע בלוז,
כמו שיש אצל האשכנזים תפילה זכה,
עשר דקות לפני ערבית,
לפני ברחו, לפני זה, לפני כל נדרי, סליחה,
אז הוספנו עוד עשר דקות לפני,
היי, צריך הרבה יותר, רבע שעה
לך עלי תשוקתי ובאים, אנחנו שנה שעברה אמרנו זה 15. מה, אחרי הפיוט הזה, אחרי הפיוט הזה אני, בסדר, כמובן יום כיפור, הכל וזה, אבל
יש סיפור על רבי נתן, נדמה לי, נדמה לי רבי נתן, לא בטוח,
שהוא רצה לנסוע,
הוא רצה לנסוע לרבי נחמן,
אז הוא חיפש בעל עגלה.
עכשיו, אף בעל עגלה, אני לא בטוח שזה על מישהו אחר,
אחד הצדיקים שרצה לנסוע לרבו.
עכשיו, אף פעם רגלה לא הסכים לקחת אותו. למה?
כי הוא היה מאוד מעריך בתפילה.
הוא כל פעם היה אומר, רגע, נעצור למנחה,
והוא נתקעים ארבע שעות, הוא מתפלל ולא גומר וכל זה, אז
לא רצו לקחת. בסוף הוא שכנע בעל, אמר, תקשיב, הוא מבטיח לך, אני לא מבטיח,
אני לא אתפלל באריכות.
אני רק רוצה להגיע לצדיק, ואנחנו...
יצאו לדרך,
הוא אמר לו, טוב, תקשיב, בוא תעצור רגע למנחה.
צר להם מנחה, והוא התחיל להמריא
כמה שעות, אין עם מי לדבר.
אחרי שהוא גמר להתפלל לבעל עגלה, אמר לו, אבל הבטחת לי.
אז בואו נתקשיב.
אתה בעל עגלה, כן.
אתה מבין בירידים? אומר לו, כן. נגיד שאתה נוסע ליריד בברוד,
לקנות איזו סחורה מסוימת.
אבל איך שאתה יוצא באמצע הדרך, אתה רואה חנות עם הסחורה שביקשת.
אז מה, תיסע לברוד? הנה הסחורה פה.
הוא אומר, מה אני עשיתי לצדיק כשתהיה לי פתיחת הלב? הקדוש ברוך הוא שלח לי אותה פה, אז מה אני?
אז הוא אומר, אדמור הזקן, רבותיי,
הדברים הנפלאים האלה,
זה שתי נפשות נלחמות זו בזו, במיוחד בזמן התפילה.
במיוחד שם הן נלחמות.
אז לכן, אם אדם מצליח לכוון, זהו, כיוונת בלכה אליט שוקתית.
כיוונת באיזה פיוט, כיוונת באיזה שורה של פיוט.
השם, שמעתי שאמחי הראתי.
שמעתי ונרגעתי ומאוד תפקדני. זהו, לא צריך יותר מזה. כיוונת אצל האשכנזים,
גם אצל האשכנזים, רק החזון אומר כל נדרי, זהו, אני כבר כאילו,
כל ההרהורי תשובה הכל בפנים כבר.
לא הכל.
כאילו,
הרבי ינטל אומר שבתפילה פותחים לנו מלא מלא מלא זוויות
כדי שבאחת מהן ניכנס.
זה מה שהוא אומר כאן.
בואו נגיע כאן,
לפחות לסיים את הפרק.
וקודם עובד תורה ויראת שמיים מנפש האלוהית וכל מידי עלמא ומנפש בימית רק כשאלוהית מנובשת בא בו כמשל האדם מתפעל בכוונה ועומד נגדו עובד גלולים רשע ומסיח מדבר עמו
כדי לבלבלו שזו עצתו ודאי לא להשיב לו מיתו ועד רע
ולעשות עצמו כחירש לא ישמע לא לא להתייחס אליו
ולקיים מה שכתוב על טען כסיב כי בלתו פן תשווה לו גם עתה כך אל ישיב מאומה ושם ושום טענה ומענה נגד המחשבה הזרה
כי המתאבק עם מנוול, מתנבל.
אתה גם תתלכלך, גם כן. רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע, הרהורים שנפלו לו,
ויסירה מדעתו, ויוסיף אומץ בכוח כוונתו.
אם יקצה לו להסירה מדעתו, ופשוט לא יודעים דעתו מאוד בחוזקה, אז ישפיל נפשו להשם,
ויתחנן לו במחשבתו לרחם עליו ברחמים מרובים, כי ירחם עליו בנים המשקיעים ממוחו, וככה ירחם השם על נפשו,
הנמשכת מאיתו יתברך להצילה ממים עזי דוינים,
ולמענו יעשה כי חלק השם ממש עימו.
שנזכה לדעת להשיח את הדעת כמו שצריך.
שבת שלום רבותיי, ברוכים תהיו.
