“בתחילה עובדי ע”ז היו אבותינו…”

למה להזכיר זה הגנאי המבייש
שסגדו אבותינו לרוח, מים, ואש
במקום את פצעינו לסגור ולחבוש
זורים בם המלח להכאיבנו עד בוש?!
כבר אמרנו: “מתחיל בגנות ומסיים בשבח”
את זה הכלל לעולם בל נשכח
הלילה, לאור היום הוא קודם
לילה ויום הם שני חלקי השלם
אך מהו הרווח מעבודה כה זרה
ולעת גאולה איך היא קשורה?!
ננסה להתבונן ואולי אז נבין
איך ה’, “ממכה – רפואה הוא מתקין”
דומה לרבי מאיר שרימון הוא מצא
קליפתו הוא זרק ותוכו הוא מיצה
אך מהו תוכה של עבודה זרה מפלצתית,
מה טוב יש בה ומה התמצית?!
ובכן!גם עובדי עבודה כה זרה
מעשיהם הם דחויים, אך כוונתם טהורה
כי מה רצונו העמוק של “עובד האליל”?
מחפש הוא כיוון! מחפש את הצליל!
מחפש מתיקות וערבות ניגונה
של להט דבקות ותמימות אמונה.
מפלס לו דרכו זה האיש ביקום
מתפעל מרקיע, ששלל כוכבים בו רקום
רואה מים ורוח, ולהט השמש
מגדולי יצורים עד חרק ועד רמש
נטיית אמונה אז בקרבו מתלבה
מתפרצת לצאת, אך היכן ה”ליבה”?
היכן ואיה את! סיבת הסיבות?
תני רמז, סימן, תני איזה אות?
אך עובד האליל במסעו מסתבך
מתרפק על בריאה ומבוראו מתרחק
בטיפשותו מעניק הוא כוח מוגדל
לכוחות הבריאה שכוחם הוא מוגבל
הולך ונבלע בביצת זה הטבע
מדמה שאלוקים הוא ההר או הגבע
או אולי רוח ים או כוכב במרום
ומחליט: “אעבדם אז יהיה לי שלום”!
************************
אבל בואו נזכור שעל-אף זה הגנאי
עבודת אלילים סללה את התוואי
לחיזוק תשוקת האמונה הטבעית
לפי כל הנ”ל וזו הזווית
עד שב”כור הברזל” של ארץ מצרים
נטהר זה הטבע והזדקק שבעתיים.