פרשה ונפש בחבלי משיח
שיחות הרב אלישע וישליצקי שליט”א לפרשת השבוע
“וּמָל ד’ אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ”
שיחה לפרשת נצבים וראש השנה
והשבות אל לבבך
אנו בפתחה של השבת האחרונה של השנה, ‘תכלה שנה ומשימותיה ותחל שנה ומשימותיה החדשות’.
אחד המאפיינים של ההתחדשות, הזאת נמצא בשבת שבה נקרא בפרשת נצבים. הפרק העוסק בנושא הגאולה והתשובה הוא פרק ל’ בספר דברים, וכבר רואים ניצנים של מושגי הגאולה והתשובה במילים:
“וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ד’ אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה “.
את מה צריך להשיב אל הלב? על כך אומר ה’אור שמח’ : צריך להשיב אל הלב את היותנו שייכים לאומה, לכלל ישראל, וכיוון ששב לעמו – שב לאלוקיו. לכך אולי התורה גם רומזת בביטוי “והשבות אל לבבך”.
כי תשוב אל ה’ אלוקיך
המרכיב השני – “והביאך ה’ אלקיך אל הארץ…” הוא לא סתם קיבוץ גלויות למקום שלשהו, לא סתם אדמה רגילה, אלא זאת אדמת ארץ ישראל, זאת “הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ “, ממש כמו שאומר הנביא בפרק שהוא הפטרת פרשת נצבים: “וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ ” בחזרתנו לארץ.
כאן מופיע הפסוק שרומז באותיותיו לחודש אלול –
“וּמָל ד’ אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ד’ אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ ”
מילת הלב. התיקון, הטהרה, הפסקת המונעים מהיכולת להתחדש בקשר עם אלוקים, עם היכולת לקבל שנה חדשה, עם אתגרים חדשים, עם כוחות חדשים. כל זה הוא חלק מפעולת הגאולה והתשובה, חלק ממילת הלב.
מתוך כך, גם הביטוי “כִּי תָשׁוּב אֶל ד’ אֱ-לֹהֶיךָ… ” ולא רק “עַד ד’ אֱלֹהֶיךָ “, שלפי המהרש”א זאת תשובה גדולה יותר ומלאה יותר .
כי קרוב אליך הדבר מאוד
אולי בהקשר הזה, בנוסף לכך, במילת הלב מופיע התיאור הבא:
“כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא […] כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ “.
זה נכון שכשדבר קרוב אלינו זה מעודד ומדרבן יותר, יותר מנגיש את היכולת לעשות תיקון מתוך הגאולה. אבל, אם הוא קרוב אלינו, למה הוא לא בתוכנו? למה הוא לא חלק מהותי מתוכנו?
אולי זאת הבחירה החופשית, יש עורלה על הלב וצריך לכרות את העורלה הזאת. זהו חלק מהפתיחות לקלוט את ההתחדשות האלוקית שמביאה את השנה החדשה, את קיבוץ הגלויות, גם במובן הגופני, גם במובן הנפשי, ועכשיו נוספה לנו גם הוודאות הזאת, שהמצווה הזאת “לֹא בַשָּׁמַיִם… וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם… כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ”.
שבת שלום ושנה טובה לכולם!
