פרשה ונפש בחבלי משיח
שיחות הרב אלישע וישליצקי שליט”א לפרשת השבוע
” לִרְאוֹת בְּטוּב ה’ בְּאֶרֶץ חַיִּים”
שיחה לפרשת כי תצא התשע”ח
תורת המידות
השבת ניפגש בפרשה בשורשים של מה שמוגדר כמצוות וכמידות. אנחנו מציינים בימים אלה את יום הזיכרון של מרן ה”בן איש חי” שהביא בשם האר”י הקדוש, שהקב”ה מקפיד על עבירות שבין אדם לחברו יותר מעברות שבין אדם למקום. לדוגמא, זהירות מעושק. צריך לעמוד מול המצווה הכתובה בתורה “בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ “, כמובן לפי הכללים המקובלים. הזהירות מעושק יש בה בירור רחב הרבה יותר ממצווה אחת מסוימת. מתוך שזה דבר תורה לאמיתו, יש פה אולי שרטוט של אחריות, להיות נאמן לאמת. הרווחים תמיד קורצים – אם בחומר או ברוח, בנפש או בגוף, ואם בעולם שנראה לכאורה ערכי, אבל לא כך הדבר. רווחים עלולים להטעות, לגרום לכך שאני אטה הצידה מדרך האמת. והתורה רוצה שגם היוצאים למלחמה, אפילו יש להם היתרים מסוימים , עליהם לזכור תמיד את הקודש, “כִּי ד’ אֱ-לֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ… ”
יש פער עצום בין מי שמתייחס לשירות הצבאי כאל קודש ומתאמץ לגלות את זה ולחיות כך, ואינו נותן לקליפות חיצוניות להידבק בו, לבין מי שנסחף ומתפתה ונשחק מאותה אמת פנימית.
פתיחת הלב והבית
נאמנות לאמת היא היסוד המבדיל בין מואב לבין ישראל. “עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם “
הכנסת אורחים גורמת לכך שפותחים את הבית, פותחים את הלב, פותחים את מידת הכנסת אורחים. העדר מידה זו מעיד על פגם שורשי, שאליו התכוונה התורה ש”לא קדמו אתכם”. ולא נתבעו נשים על כך , כי לא היו צריכות לתפקד במישור הבינלאומי. משרה אמנו , אנו למדים על הצד הנשי, המוסרי, הצנוע, הפנימי. ולכן אין תמיהה שנשים לא תהיינה מגויסות לצד החיצוני. וזאת דוגמא אחת מיני רבות.
שמירת הלשון
גם הזהירות מלשון הרע , היא ממידות שהלשון היא בעצם ביטוי שלהן, כפי שכותב החפץ חיים , שיום הזיכרון שלו סמוך לראש השנה, שסימני הקלקול הגורמים לעיוות בשמירת הלשון הם בראשי תיבות כ”ל גיהנ”ם – כעס, ליצנות, גאווה, ייאוש, הפקר, נרגנות, אומר מותר.
לכתחילה, כפי שלמדנו אצל רבנו הרב צבי יהודה, האמת הפנימית של הלשון היא אותה אמת של הצניעות, הפשטות, ההליכה אחרי היושר והצדק והמוכנות של האדם לא להאמין ולא להסתכל בדברים לא טובים. כדברי הנביא: “אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע “.
יש להסתכל על החיובי ולגאול אותו, לעודד ולפתח אותו. וזו בעצם אחת הנקודות הקשורות לתיקונים שעולים מתוך פרשת כי תצא.
בארצות החיים
נזכה עם כל בית ישראל להיות תמיד יוצאים מכוח הקודש אל מרחבי החיים ושם – במרחבי החיים – מתהלכים לפני ה’ בארצות החיים. כאותו צימאון וגעגוע של דוד המלך, אשר יש הנוהגים לומר את פרקו, פרק כ”ז, בימים מיוחדים של אלול ותשרי.
“אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ד’ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים “. הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, זה שורש האמונה המתגלה בפרק כ”ז – “לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ד’ ” – להאמין בטוב ה’, לשמוח בו, לשמח בו, ומתוך כך להיות נאמן לטוב הזה ולהיות כלי לגלותו.
