“לא תקרבו”

יש מאמר חז”ל שמדגיש בייחוד גזל ועריות: “רובם בגזל ומיעוטם בעריות”. “וּנְדַבֵּר עַתָּה מִן הָעֲרָיוֹת” . גם בעריות יש מדרגות וגוונים. יש פסוק: “לא תקרבו” , שלא להתקרב לזה. “וּבַשְּׁמִיעָה אָמְרוּ, ‘קוֹל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה’ “. לפעמים הקול משפיע התקרבות. ב’שולחן ערוך’ זה נפסק לעניין אמירת דברים שבקדושה. קול זמר אישה בשעת דברים שבקדושה, מטריד את האדם מן הכוונה – וצריך בזמן התפילה כוונה מיוחדת נקייה. “עֶרְוַת דִּבּוּר זֶה נִבּוּל פֶּה”, ואדם נברא בצורה שיהיה לו קל לסתום את אזניו. “וְאָמְרוּ עוֹד, ‘מִפְּנֵי מָה הֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר כַּפָּרָה? מִפְּנֵי שֶׁזָּנוּ עֵינֵיהֶם מִן הָעֶרְוָה’ וְכוּ’ “. מלחמה היא הכרח ומצווה, ויחד עם זה יש צורך בכפרה מיוחדת על מה שנהנו מן הערווה.
“בְּעִנְיַן הַדִּבּוּר עִם הָאִשָּׁה, בְּהֶדְיָא שָׁנִינוּ, ‘כָּל הַמַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה גוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ’ “. הנה שתי דוגמאות לכך.
יש סיפור על אבא [הראי”ה] זכרונו לברכה, כשהיה צעיר ולמד בישיבת וולוז’ין. אז, לא היו בישיבות פנימיות כמו עכשיו, אלא התלמידים היו צריכים למצוא באיזו דירה חדר לשכור במחיר חודשי. הוא שכר חדר יחד עם חבר. אמר לו חברו: למה הסכמת למחיר כל כך גבוה, לו היינו מתמקחים, יכולנו להורידו. השיב לו אבא זכרונו לברכה: אין זה כדאי, הרי נאמר: אל תרבה שיחה עם האישה. זאת דוגמה מהדורות האחרונים.
והנה דוגמא מדורות קדמונים: ברוריה אשתו של רבי מאיר היתה רבנית נפלאה, אשת חבר. היתה אומרת דברי תורה ודברי הלכה, שכמה מהם מובאים על ידי חז”ל . היא היתה מחנכת את הבחורים. ראתה תלמיד שלומד בחטיפה וקורא בעיניים. יש פסוק במשלי: “כי חיים הם למוצאיהם”, אומרים חז”ל: “אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה”. היא נתנה לו מוסר והדרכה חינוכית: יש להוציא בפה. ועוד מסופר עליה בגמרא שנזדמנה לפרשת דרכים, נתעכבה שם, ועמד בפניה אחד מחז”ל, רבי יוסי הגלילי. כשאנו מזכירים אותו, אנו מתמלאים אימה ופחד, חרדת קודש. הוא רצה לדעת איך להמשיך בדרך, ימינה או שמאלה. ניגש ושאל אותה: “באיזה דרך נלך ללוד”? גערה בו: טיפש! “גלילי שוטה”! האם היית מוכרח לומר: “באיזו דרך נלך ללוד”? לו היית אומר: “באיזה ללוד” – לא הייתי מבינה?! יש שתי מילים מיותרות. “אל תרבה שיחה עם האשה”. אצל חז”ל יש דקדוק במילים ואין מילה מיותרת .