“יברכך ה’ וישמרך”

הפסוק הראשון שבברכת כהנים שהיא יסוד כל הברכות כולן, מעורר תהייה. ברכה היא כידוע ריבוי ותוספת מלשון ‘ברֵכה’ , ‘הַבְרכה’, ואילו שמירה, היא שמירה על היש, על הקיים, על הנמצא כבר במציאות. ואם כן לכאורה הסדר בפסוק היה צריך להיות הפוך – ‘ישמרך ה’ ויברכך’. קודם שמירה על הקיים ורק אחר כך תוספת ברכה, ומדוע הקדימה התורה ברכה לשמירה באומרה “יברכך ה’ וישמרך”? מבאר הרב קוק (עו”ר א עמ’ סא-סב): “בהדיוט (באדם) מוכרחת לבוא בתחילה השמירה על הקיים, ואח”כ הברכה, התוספת וההגדלה, שרק בהיותה כבר במציאות והוחסנה (מלשון חוסן, חוזק, יציבות) במערכת ההויה, אז חל עליה גם כן תוכן של שמירה, מה שאין כן בברכת ד’. הברכה היא היא הממשיכה עמה את השמירה, וכל מה שהוא מתברך מן השמים הרי הוא משתמר גם כן על ידי הברכה עצמה. ולפיכך קדמה הברכה לשמירה: יברכך ה’ וישמרך”. כלומר, מצד השכל האנושי ותפיסת החיים באופן ריאלי ומעשי ראוי באמת להקדים שמירה לברכה, אך אנו, עם ישראל, שייכים לסדר חיים אחר לגמרי – סדר אלוקי שיש בו תמיד התפתחות והתחדשות “המחדש בטובו בכל יום תמיד…”, ועל כן עלינו, ככלל וכפרטים, להוסיף כל הזמן להתפתח ולצמוח – במחשבותינו, ברצוננו ובמעשינו, ורק כך נוכל באמת לשמור על הנמצא, על מה שהשגנו עד כה. אך אם חלילה ‘נסתפק’ רק בשמירה על הקיים – ‘סטטוס קוו’, לא רק שלא נתקדם, אלא נתנוון, ניחלש וניסוג אחור עד כדי איבוד מה שהצלחנו להשיג עד עתה.
כך גם ניתן להסביר מדוע הרמב”ם, המחנך הגדול, הקדים את מצות קידוש ה’ לחילול ה’ (הל’ יסודי התורה פ”ה ה”א): “כל בית ישראל מצווין על קידוש ה’ הגדול הזה שנאמר ‘ונקדשתי בתוך בני ישראל’ ומוזהרין שלא לחללו שנאמר ‘ולא תחללו את שם קודשי’ “. זאת, אף על פי שסדר הפסוק בתורה (ויקרא כב לב) הפוך: “ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל”, כבא ללמדנו שרק מי שרוצה ופועל לקדש שם ה’ בעולם לא יצור חילול – חלל – בהופעת ה’ ח”ו, אך מי ש’מסתפק’ רק שלא לחלל את ה’, ימצא את עצמו מהר מאוד בעולם של חול, והקדושה ממנו והלאה… אין ספק שאחד מסממני ה’תרבות’ בת זמננו הוא הרצון והכמיהה להגיע ל’שקט’ ל’יציבות’ משפחתית, כלכלית, חברתית, בטחונית, אך אל לה לקביעות זו להפוך לקיבעון, לסטטיות, לעשייה רוטינית מתוך הרגל, אלא תמיד נשתדל לנהל את כל חיינו מתוך מגמת ברכה – תוספת וריבוי, צמיחה ופריחה ואז נצליח גם לשמר את כל מה הגענו אליו עד עתה – “יברכנו ה’ וישמרנו” אמן. כן יהי רצון.