יעקב וישראל, שני השמות של עמנו האהוב מרמזים לנו על שתי בחינות: יעקב, בחינת עקב, החלק התחתון בגוף האדם. וישראל, אותיות רא”ש ל”י, בחינת הראש והראשית, החלק היותר עליון באדם, כדברי חז”ל אין ראשית אלא ישראל. אחרי המאבק של שרו של עשו ביעקב, קורא שרו של עשו ליעקב – ישראל, ככתוב: “וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל” (בראשית לב, כט), כפירוש רש”י: עם אנשים – עשו ולבן – ותוכל להם, לא יכלו לנצחו. בחינת “ישראל” מתגלה כאשר אויביהם אינם יכולים להם וישראל מנצחים. ואכן הקב”ה קורא ליעקב ישראל, “וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל” (לה י), כפירוש רש”י: ישראל, לשון שר ונגיד.
נכון לעכשיו, אלפי שנים מתנהל לו עם ישראל תוך כדי מאבקים, כשם שיעקב נאבק עם עשו ולבן. לאורך כל המאבקים הללו עם ישראל שרד, ואויביו לא יכלו לו, וגם לא יוכלו לו. אולם כל זמן שהיינו בגלות, היינו בבחינת יעקב, בשפל המדרגה.
אלא שסוף סוף בס”ד, אנו זוכים לראות עין בעין בתחיית ישראל. אנו עולים מבחינת עקב לבחינת ראש, ואין זה מקרה שמדינתנו נקראת מדינת ישראל. מתקיימים בנו דברי חז”ל “לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך – לא שיעקב יעקר ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו” (ברכות יב, ב). וככל שנעלה במעלה הדרך נכיר יותר ויותר בזהות הישראלית המיוחדת לנו כעם סגולה וגוי קדוש וממלכת כהנים, ונכיר בייעודו של עם ישראל אשר בא להמליך את ה’ יתברך בעולם ולהאיר ולהיטיב לאנושות כולה. מתוך כך יכירו וידעו כל באי עולם כי ד’ אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. אמן.
בציפייה לישועה השלמה
פרשת: מידע לא זמין עבור המיקום והתאריך המבוקש | (ירושלים)
תפריט
