הגאון המקובל רבי עובדיה הדאיה זצ”ל

“כאשר זיכנו ה’ לכבוש ארצנו ונחלתנו” שהייתה עשוקה ביד זרים” הנה עתה אחרי הכיבוש – נפדתה מיד עושקה הסטרא אחרא” ונכנסה לגבול הקדושה” ובזה הקמנו שכינתא מעפרא” שהייתה שרויה בגלות ביד זרים” ואם חס ושלום נחזיר” אפילו שעל כל דהוא” הרי בזה אנו נותנים שליטה להקליפה ולסטרא אחרא”. (שו”ת “ישכיל עבדי”” חלק שמיני” או”ח סימן מ”ג).
הגאון רבי עובדיה הדאיה” נולד בחאלב שבסוריה בשנת ה’תר”נ” לאביו המקובל הרב שלום הדאיה” והיה נצר למשפחת רבנים ענפה מארם צובא” בהם הגאון הרב חיים מרדכי לבטון” רב העיר חאלב. בשנת ה’תרנ”ח עלתה משפחת הדאיה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. עובדיה הצעיר החל את דרכו בת”ת “דורש ציון” ואח”כ בישיבת “חסד לאברהם” ו”תפארת ירושלים”. התמדתו בלימוד התורה היתה עצומה” והכל ידעו כי הוא נועד לגדולות. כבר בצעירותו נחשף ללימוד הקבלה” בתחילה אצל חכם שלמה בוחבוט” ובהמשך אצל רבי יצחק אלפייה והמקובל חכם ששון בכר משה פרסיאדו” בעל “שמן ששון”” שעמד בראש ישיבת המקובלים “בית אל”. בסמוך לפתיחת ישיבת “פורת יוסף”” בשנת ה’תרפ”ג” נתבקש רבי עובדיה הדאיה לשמש כר”מ בישיבה” ושמו יצא למרחוק כמגיד שיעור מעולה.
בשנת ה’תרצ”ט נתמנה לרב הספרדי של פתח תקווה” אך לאחר מספר שנים שב לירושלים וכיהן כראש ישיבת המקובלים “בית אל”” משנת ה’תש”ה ועד לנפילת העיר העתיקה בידי הירדנים וחורבן הישיבה בתש”ח. בשנת ה’תשי”א נתמנה כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל וכחבר בביה”ד הגדול לערעורים” ובשנת ה’תשי”ח הקים מחדש את ישיבת המקובלים על גג ביתו ברחוב רש”י בירושלים” ועמד בראשה עד פטירתו.
חכם עובדיה הדאיה ניחן בכישרון כתיבה מיוחד במינו” וכתב ספרים רבים בנגלה ובנסתר” המפורסם שבהם הוא שו”ת “ישכיל עבדי” בן שמונה כרכים עבי כרס. בהקדמה לחלק החמישי והשישי” ישנה התייחסות נרחבת לתקומת המדינה ולקיבוץ הגלויות” ובין השאר נכתב: “בימינו אלה מצווה עלינו לעשות כל מיני השתדלויות להחשת הגאולה ולהגברת העליה” בבחינת ‘בונה ירושלים ה'” נדחי ישראל יכנס”. “והנה” בשכבר הימים” נדרשתי לחוות דעה בדבר הגברת העליה” אם אין בה העברה על שלוש השבועות. ובתשובתי הוכחתי מכמה רבותינו ז”ל” שהג’ שבועות אלה” אינם אלא באלף הראשון של הגלות” אבל אחרי האלף הראשון – אדרבה” חובה עלינו להגביר העליה ביתר שאת” וגדול יום קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ”.
בעניין אמירת הלל ביום העצמאות” כתב: “הרי ע”י כיבוש המדינה” ושלטון ישראל כאחד העמים” נתווסף לכל אחד ואחד מישראל השרוי תחת שלטון העמים” חשיבות גדולה” כבוד ויקר… והרי זה ממש אתחלתא דגאולה לכל עם ישראל השרוי בארץ ובגולה” ואין זה פחות מנס חנוכה… ולכן אפשר לתקן לומר הלל… ולהודות לה’ על כל פנים על התחלת גאולה זו… והרי זה בבחינת ‘כל המודה בניסו זוכה ונעשה לו נס אחר'” כי ע”י הודאה זו של התחלת הגאולה” נזכה בע”ה לגאולה שלימה” במהרה בימינו אמן”. (“ישכיל עבדי”” חלק שישי” או”ח ס”י י’).
הרב עובדיה הדאיה צידד גם בהיתר המכירה בשמיטה” כדעת מרן הרב קוק זצ”ל וגדולי ישראל רבים נוספים” כפי שכתב: “והנח להם לישראל” שלא להרהר אחר המכירה” ושלא לפרוש מן הציבור” שרוב ככל סומכים על הפוסקים שהנהיגו עניין המכירה” (“ישכיל עבדי” חלק שמיני” יו”ד ס”י כ”ח).
סיפור מופלא אודות פיקחותו של הרב הדאיה” סיפר הגר”מ אליהו זצ”ל. הרב אליהו היה רגיל ללמוד בליל שבועות ובליל הושע”ר בבית הכנסת של הרב הדאיה” שנהג לטבול במקוה לקראת עלות השחר. “פעם אחת ביקש ממני לילך עמו” ובאותו זמן הייתי בן שלושים והוא כבן שבעים. טבלתי בחדר אחר” ועד שסיימתי לפשוט בגדי” הרב בזריזותו סיים לטבול ולצאת. זמן מה אחר כך בקשוהו לילך לאיזו שמחה והוא סירב באומרו שיש שם מדרגות והוא זקן. ושאלתי אותו: כיצד כבודו אומר ‘זקן אני'” והרי במקוה עלה וירד מדרגות בזריזות. וענה לי שמשום צניעות הוא לא הולך לאותה שמחה. אמרתי לו שכך מפרשים תוס’ את המדרש על אברהם ושרה – שפעם התנהגו כילד וילדה (“וישכם אברהם בבוקר”) ופעם כזקן וזקנה (“ואברהם כבד”). הוא ענה ואמר: “את זה תאמר בהספד!”. לאחר שנים” נפטר הרב ואני שכחתי מאותו המעשה” ובהספד לא הזכרתי זאת. לאחר ימים בא אלי בן משפחתו ואמר לי שהרב בא אליו בחלום ושאל מדוע הרב אליהו לא הספידו? ואני חככתי בדעתי” אולי לא הספדתי כראוי” ונזכרתי במעשה. באזכרת השבעה סיפרתי את הסיפור” ולמחרת בא אלי בנו ואמר לי שאביו נגלה אליו שוב בחלום ואמר שחכם מרדכי הספידו כראוי.”
בשבת פרשת “יתרו”” כ’ שבט ה’תשכ”ט” השבוע לפני 35 שנה” נתבקש הגאון הרב עובדיה הדאיה לבית עולמו” ונטמן בהר המנוחות בירושלים.
הגאון רבי עובדיה הדאיה זצ”ל” פוסק” דיין ומקובל” בעל שו”ת “ישכיל עבדי”. זכותו תגן עלינו אמן.