אבי, בן 29 הלומד כיום במכון מאיר, מעדיף להישאר בעילום שמו המלא.
נולד וגדל באשקלון בבית מסורתי, אך נשלח ללמוד בבית ספר חילוני, וגם השלים את מבחני הבגרות שלו. על המפנה הראשון הוא מספר: “בסביבות גיל 15 התחלתי להתחזק בעקבות חבר שהיה לומד תורה. לא יכול להסביר במדויק למה החלטתי אז להתחזק, במיוחד שהסביבה שלי לא הייתה כזאת, אבל הרגשתי בתוכי שזו הדרך הנכונה למי שיהודי. ובאמת כעבור שנה עזבתי את הלימודים בבית הספר ונכנסתי לישיבה”. אבל לימודיו של אבי בישיבה לא נמשכו, “אחרי חצי שנה יצאתי משם וחזרתי שוב לבית הספר וסיימתי 12 שנות לימוד”.
מה גרם לך לעזוב את הישיבה?
“הייתי צעיר מדי כנראה. חזרתי לביה”ס גם כדי לרַצות את הוריי אבל בעיקר כי הרגשתי די מבולבל. בדיעבד אני יודע שלא קיבלתי בישיבה הדרכה מתאימה, ובעצם לא ידעתי איך אני ממשיך מפה את חיי.
ובאמת לאט לאט ירדתי מהעניין, כמעט למשך עשר שנים. אם כי לא ויתרתי על שמירת השבת”.
הוא מספר על טיול שעשה בתאילנד, ששם הבין טוב טוב את הברכה ‘ברוך שלא עשני גוי’…
אבי מעיד על עצמו שהוא איש של עבודה, של עשייה, ולא התפנה לחשוב על אורח חיים אחר. עד ש…
“בגיל 26 עברתי תאונת דרכים, אומנם לא תאונה קטלנית אבל מטלטלת. המאורע הזה גרם לי להבין שהחיים לא מובטחים לנו ואתה יכול לאבד אותם ברגע. ומפליא שזמן קצר לפני התאונה כאילו ביקשתי סימן מלמעלה מה אני צריך לעשות עם החיים שלי, וכתוצאה ממנה הבנתי שעלי לבחור בכיוון הנכון. התחלתי לחשוב ברצינות על העתיד ועל איזה בית אני רוצה לבנות. ועל מנת לבנות את הבית שאני רוצה אני מוכרח לעשות שינוי מהותי בחיים ולקחת את עבודת ד’ במסירות וברצינות. התחלתי לקבוע עיתים לתורה עם חבר תלמיד חכם. והרגשתי שזה לא מספיק, ואני צריך לעלות מדרגה בלימוד, וגם לשנות את הסביבה כדי שהתהליך יועיל יותר.
וכך הגעתי למכון מאיר בירושלים בעצת חבר שלמד פעם במכון”.
מכון מאיר
בגיל 27 נכנס אבי ללמוד במכון מאיר. וזה לא היה לו פשוט כל כך כפי שהוא מעיד בחצי חיוך: “המכון שונה מאוד מהמקום שממנו אני בא, הייתי, איך אומרים, ילד של ‘שכונה’… לכן בהתחלה לא ממש הבנתי לאן נכנסתי, לא תמיד דברים זרמו לי, כל הזמן מדברים איתך על אהבת ישראל וכל מיני – ‘אידיאולוגיות כלליות’ כאלה ואחרות שלא ממש דיברו אלי. שלא נדבר על העובדה שפתאום אתה חי עם אנשים בחדר וכבר אין לך פרטיות, ואני, מופנם בטבעי, לא רגיל שכולם מתעניינים בי ובשלומי. וגם אני מפסיק להתפרנס באופן מלא כמו שאני רגיל…”.
ובכל זאת אתה נשאר במכון, למה?
“בתוכי ידעתי שיש בתורה כוח לשנות את האדם לטובה, ולכן בחרתי להתאזר בסבלנות. ובאמת ככל שהזמן עבר, הדברים התחילו להתבהר ולהסתדר יותר ויותר. ההדרכה שקיבלתי מהרבנים במכון, ובמיוחד מהרב ביגון ומהרב בן ציון, עזרה לי מאוד בפיתוח האישיות והלימוד. ואמנם אני יכול לומר שיש צדדים באישיותי שעברו שינוי ניכר לטובה, אני היום יותר מתון וסבלני, עם יותר יישוב הדעת, משתדל לא להתעסק בשטויות, משתדל לדון לכף זכות ורוצה בטובת עם ישראל ומרגיש חלק מהעם. אני שמח יותר ומנסה לחלוק את השמחה איפה ועם כל מי שאני יכול. ולפרנסתי ולצורך לימודי הקודש, אני עובד בנקיונות חדרי מדרגות. כן, אני כבר לומד במכון מעל שנתיים עם רצון חזק להמשיך…”
ואבי חותם את דבריו: “אני בטוח שאלמלא נכנסתי למכון הייתי אדם אחר, ועל כך אני מודה מאוד לצוות המכון על ההשקעה ועל הסבלנות, ובמיוחד תודה גדולה לרב ביגון שבזכות מסירות הנפש שלו הצליח להקים ”מפעל” גדול כל כך של חזרה בתשובה.”
