והייתי רוצה ללמוד את המשנה האחרונה במסכת יומה
ולנסות לעיין בה ביחד.
בסדר? נועה, מתאים לך?
משנה ט' בפרק
ח' במסכת יומה.
אומרת המשנה, אומר, יחטא ואשוב, יחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
יחטא ויום הכיפורים מכפר, אין יום הכיפורים מכפר.
טוב, זו פתיחה דרמטית מאוד.
שלום, בנימין.
זאת פתיחה דרמטית מאוד. הפתיחה אומרת שמישהו
מי שמנצל את יום הכיפורים לרעה,
או מנצל את התשובה, עוד לפני כן,
מנצל את התשובה לרעה,
הוא אומר, אני אחטא, אז שידע שלא
ייתנו לו את האפשרות לעשות תשובה.
בחסילות אומרים, ראיתי הרב מיכי יוספי אומר,
שקוראים לזה בחסילות הפוך.
האומר, אחטא ואשוב, מי שאומר, גם אם אני אחטא, אני אשוב בתשובה.
אין ספק שהוא יחזור בתשובה, אין מספיקים בידו, אין ספק שהוא יצליח.
זה ברור אותי יפה מאוד.
אבל הפשט הוא, מי שמנצל
את התשובה לרעה.
התשובה זה מתנה מהבורא יתברך.
התשובה זה מתנה מהבורא יתברך שקיבלנו,
ומי שמנצל אותה לרעה, אז הוא לא יוכל ליהנות ממנה.
טוב, זה שלב א'.
אותו דבר גם,
החטא ויום הכיפורים מכפר.
אין יום הכיפורים מכפר.
כלומר,
יום הכיפורים שהוא יום של מתנה מהבורא יתברך, הוא צריך,
יש לו הוראות הפעלה, בסדר?
ואם אדם עובר על הוראות ההפעלה, אז זה לא עובד.
אתה יכול להחזיק את המכשיר, סובב אותו וזה, אבל אם אתה לא לוחץ על הכפתורים הנכונים,
זה לא עובד, נכון?
הבת שלי לפני שבוע קוראת לאשתי ואומרת לאמא, המחשב לא עובד.
אין רמקול.
היא אומרת, הנה, תראי, היא ככה מסובבת את המחשב.
ואז אשתי מוציאה לה את האוזניות, זה משהו אחר, זה החטא, ויום הכיפורים מכפר. עכשיו, למה אין יום הכיפורים מכפר?
כי כל המהות של יום הכיפורים,
אולי נגיד על זה משהו, דיברנו על זה בחבורה היום,
יש כאן בעצם איזושהי שאלה קודמת,
כדי להסביר את המשנה. השאלה היא,
למה בכלל,
איזה מין חג מוזר זה יום הכיפורים?
בוא נעשה את הדברים על השולחן, אילן.
מה פתאום לתת כזה חג משונה ומוזר יום הכיפורים?
זה בעצם כמעט מזמין את האמירה הזאת. אתה אומר למישהו, תקשיב, לא משנה מה תעשה, בסוף שנה הכל נמחק.
אז מה אתה מצפה שהוא יגיד? אז ברור שהוא אומר, אוקיי, אז האמנתי, אז אפשר ככה לחגוג.
ביררתי באיזה מקום כמה זמן לוקח לי למחוק רישום פלילי.
כשאדם עושה עבירה כאן ב...
רישום פלילי לוקח למחוק שבע שנים.
ופה כל שנה מישהו מוחק לך את הרישום הפלילי, אז מה ההיגיון?
תשובה,
באמת, יום הכיפורים,
אין המטרה שלו להגיד, אוקיי, אני יכול לחגוג
וימחקו לי.
לא. המטרה היא,
מכיוון שאני מקבל על עצמי,
בתור נציגו, נתינו של המלך,
להיות השליח שלו כאן בעולם הזה כדי לתקן.
יכול להיות שבתוך כדי הפעולה שלי, תוך כדי העשייה שלי, תוך כדי הזה, אני אטעה, אני אכשל, אני אעשה כל מיני דברים.
אז כדי לאפשר לי ביתר קלות,
בשנה הבאה עלינו לטובה, להמשיך לעבוד בלי לסחוב על הגב את כל הקשיים וכולי,
אז מורידים לי.
למשל, למה הדבר דומה?
הדבר דומה, נגיד, מה קורה, מתן?
אתה מגיע לנגן היום, כן?
חובה.
עם הכחון השווה מיליון.
איזה כחון, אה? חבל על הזמן.
למשל, למה הדבר דומה?
הדבר דומה, נגיד, אתם מכירים, יש כאלה שהסתבכו כלכלית, כן?
יש להם חובות.
אז הם קוראים לעזרה, יש כל מיני ארגונים, פעמונים, מקימי, כאלה.
מגיע, מישהו עושה איתם עבודה, בודק איתם הכנסות, הוצאות,
בודק מה אפשר לקצץ, איפה אפשר להוסיף,
גוזרים את כרטיס האשראי, עוברים למזומן,
עושים עבודה.
אחרי שעושים את העבודה,
הולך הנציג לבנקים בחברת חשמל ואומר להם, תקשיבו, תראו, במשפחה הזאת יש לך חובות, אבל הם בעבודה.
בואו תוותרו על חלק מהחובות.
ובדרך כלל הגופים האלה נעתרים, יאללה, אנחנו מוותרים על חלק מהחוב, חלק אנחנו פורסים, חלק פה,
כי אנחנו רואים שהם בעבודה.
הם בעבודה.
אבל אם אתה תבוא עם המשפחה לבנק, תגיד, ותתוותרו לי על החול, למה שאני מוותר לכם על החול, מה קרה?
אז יום הכיפורים זה מתנה למי שעובד.
מי שעובד, הוא אומר, אני באתי לעבוד, אני באתי לתקן את המציאות,
אני מדי פעם לא שם לב, אני עושה טעויות, אני שוגה, אני שוכח, אני פה, אין בעיה, רק הקדוש ברוך הוא. כל עוד אתה בציר התקדמות,
אני אוריד לך את העומסים.
אבל מי שאומר,
אכתב, יום הכיפורים מכפר,
כאילו כדי שאני אוכל להמשיך לחתור, הוא פספס את כל המגמה של יום הכיפורים.
כל המגמה, בסדר?
אני אתן דוגמה, אני חוזר רגע לרשום הפלילי הזה.
ביררתי את העניין, אני אומר, דיברתי עם עורכי דין בכירים במשק ביותר.
כן?
שאלתי אותם, כמה זמן לוקח למחוק? אז אמרו,
שבע שנים בלי עבירות,
ואז אתה מגיש בקשה, ואז דנים בזה, ועוד שנה ועוד שנה.
אבל יש יוצאים מן הכלל, לדוגמה, נער
שנער שעשה עבירה פלילית, והוא נתפס ונשפט וכו', בן 16. עכשיו הוא בא ואומר למדינה, הוא רוצה להתגייס, לצבא.
הצבא לא מגייס אותה עם רישום פלילי, הוא רוצה להתגייס.
בשביל להתגייס צריך מחיקת רישום פלילי. אה, אתה רוצה להתגייס?
אתה רוצה להיות חייל?
אתה רוצה לטרום למדינה? רגע, סיפור אחר, שנייה, כפרה, רק רגע.
לך למכינה, יש למצפה רמון איזה מכינה כזאת, שם יהיה לך חונך,
תעשה תהליך של איזה שנה,
הוא ידווח עליך, זהו, הוא מגיע ישר לנשיא המדינה,
מוחק את הרישום הפלילי.
לא מזמן ראיתי איזה נאום של חייל בגבעתי שקיבל חייל מצטיין.
ראית את זה, נועם?
נכון?
הוא היה על סמים, שנתיים לפני כן הייתי עצור, הייתי על סמים, היום הוא מפלסר גבעתי,
יוצא לקורס קצינים.
אם אתה רוצה לבוא לעבוד, לך מיועד יום הכיפורים, אבל אם אתה אומר,
לא, איך אתה, אני אמציך לחגוג בסוף הרביעי,
בסוף הדרך חכה לי חגיגה, אז יום הכיפורים
לא עובד עליך, הוא לא ניתן לך.
יום הכיפורים זאת מתנה לעובדים.
מכירים את זה בסוף חג?
מה?
בסוף, לפני כל חג, נותנים מתנה לעובדים, כן?
אז עומד איזה מישהו בתור, מחכה, מה אתה? אני רוצה גם מתנה, אבל אתה לא עובד פה.
אה, אסרתי שרק מחלקים מתנות. לא מחלקים מתנות, מחלקים מי שעבד מחלקים לו מתנה.
בסדר, ברור?
אז זה הרשת של המשנה.
טוב, בואו נמשיך.
אתם איתי, כן?
אומרת המשנה דבר נפלא ביותר.
עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר.
עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר
עד שירצה את חברו.
זו דעת תנא קמא.
אומרת המשנה, את זאת דרש רבי אלעזר בן עזריה מכל חטאותיכם לפני השם תטהרו.
עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר.
עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.
זו דעה שנייה.
דעה שלישית
אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל
לפני מי אתם מתארים ומי מתאר אתכם אביכם שבשמיים
שנאמר וזרקתי עליכם עים טהורים ותיארתם
ואומר מקווה ישראל השם
מה מקווה מתאר את התמיים? איך הקב' מתאר את ישראל?
סליק מסכת יומא
בואו נשאל כמה שאלות על המשנה הזאת
שאלה ראשונה
שאלה ראשונה הכי בולטת אלעד
מה בא להוסיף רבי אלעזר בן עזריה על תנא קמא?
הרי הם אומרים אותו דבר.
אני חוזר,
מה אומר תנא קמא? עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר,
עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. זה מובן לכולם, נכון?
בא רבי אלעזר בן אלעזר ואומר, יש לי משהו להגיד. כן, מה יש לך להגיד?
מכל חרטותיכם לפני שהם תתארו,
נו, עבירות ש...
אז זה מה שאמרו לפניך,
מה באת להוסיף פה?
שאלה מספר אחת.
שאלה שנייה, מה בא רבי עקיבא להוסיף
במשל המקווה.
סתם, לתפארת המליצה?
עוד איזה דימוי.
ושאלה שלישית,
אני חוזר רגע לדעה הראשונה של תנא קמא.
מה אומר תנא קמא?
עבירות של בן אדם למקום,
יום הכיפורים מכפר.
עבירות של בן אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.
כלומר, זו הלכה שצריך להגיד אותה.
אני שואל, למה צריך להגיד את זה?
מה חשבנו?
מה,
מישהו מעלה בדעתו שיום הכיפורים יכפר על עבירות של בן אדם לחברו בלי שביקשתי סליחה?
למה צריך להגיד את זה? כאילו זה משהו שאתה נקם בא להגיד את זה חידוש, אתה יודע לך, אתה יודע,
יום הכיפורים לא מכפר אם הרבזת לחבר שלך או גזלת אותו.
אה באמת?
יכולתי לחשוב אחרת?
מישהו עולה בדעתו מעלה בדעתו שיום הכיפורים יכפר אם אני עשיתי איזה גזל לחבר שלי?
לכאורה פשוט, למה צריך בכלל להגיד את זה?
בסדר?
שאלות ברורות.
אני חוזר.
שאלה ראשונה,
מה הוסיף רבי אלעזר בן עזריה על דברי תנא קמא?
שאלה שנייה,
מה הוסיף רבי עקיבא על דברי רבי אלעזר בן עזריה?
שאלה שלישית,
מה בכלל הצורך לומר הלכה כל כך פשוטה שיום הכיפורים לא מכפר על עבירות של בן אדם לחברו? לכאורה פשוט, ברור. מה, יכולתי לחשוב אחרת?
האם עד כאן?
וכמו בהרבה מאוד דברים טובים, השאלות גם מתרצות אחת את השנייה.
תנא קמא אומר ככה,
יכולתי לחשוב שיום הכיפורים
מכפר על הכל, גם על בן אדם למקור
וגם על בן אדם לחברו,
אפילו לא ביקשתי סליחה מהחבר שלי.
איך יכול להיות דבר כזה?
יכול להיות, לדוגמה.
יכול להגיד הקב' הוא, תקשיבו, אני מוריד לעולם יום איפוס כללי,
הוא מתאפס,
בדומה נגיד לשמיטה.
כשיורדת שמיטה לעולם,
גם הקב' הוא מוותר על שלו, שזה המעשרות והתרומה, לא צריך להפריש תרומות ומעשרות
מפירות שמיטה,
עוד שביעית אבל גם מה נשמט עוד חובות כספיים אם ראובן חייב יהיה אלף שקל מגיעה השמיטה נגמר החוב מה זה קשור אחד לשני קשור
אומר הקדוש ברוך הוא אני יורד השכינה יורדת ומאפסת את הכל אז יכולתי לחשוב שיום כיפורים הוא כזה יום
שכשהוא יורד הכל מתאפס זהו רוצה לא רוצה זה לא מעניין את אף אחד החובות מתאפסים הכל מתאפס
בא תנא קמא ואומר לא כך לא כך לא
עבירות שבין אדם למקום,
גם הכיפורים מכפר.
חיללת שבת, לא אכלת כשר,
לא ברכת,
לא שמת תכלת בציצית,
למרות שאמרו לך כמה פעמים הרב אביאל דיבר על זה, ונזף בך, בכל אופן הקשית את רוחך, ואימצת את לבבך,
בזדון, לא שמת תכלת.
יום הכיפורים מכפר. כמובן, בלבד שיקבל על עצמו לשים תכלת מיד אחרי יום כיפור.
כן? אפשר גם להספיק לפני.
וזה.
הכל מכפר.
עבירות שבין אדם לחברו זה לא, זה אתה צריך
לדאוג
לטפל בעניין, בסדר?
זה אומר תנא קארה.
זה ברור?
זה ברור גם למה זה חידוש?
יכולתי לחשוב שזה מכפר על הכול.
אתם יודעים, כשהיא יורדת פצצה,
אז היא לא מבחינה בין...
כמו ש...
אני אתן לזה ראייה.
הגמרא אומרת
שכשמדברים לשון הרע זה הורג שלושה.
את מי?
זה שדיבר?
זה ששמע?
ואת ההוא שדיברו עליו.
אז כולם שואלים, מה האשם ההוא שדיברו עליו?
הוא לא אשם.
מה התשובה?
מה?
לא.
איך איך? תגיד, תגיד.
אז זה תירוץ אחד. אה, לא דיברו עליך סתם.
אבל יש תירוץ אחר.
הנה חינמי הוא לא אשם.
אבל תדע לך, לשון הרע פוגעת גם במי שלא אשם.
כשאתה מדבר על לשון הרע, תדע לך שזה כזה נזק,
אי אפשר לזה. זהו, זה פוגע.
זה כמו אדם מתחיל שרפה.
הוא התכוון לשרוף איזה גזם. פתאום באה הרוח, ושרפה את הבית, ושרפה את האסם, ושרפה את הכול. מה לעשות? כשאש בוערת, לשון הרע זה אש, שורף את הכול.
אז תיקח את זה בחשבון כשאתה מדבר על לשון הרע. זה לא עושה אבחנות.
יכולתי לחשוב שגם כשיורד איזה טוב מהשמיים, הוא לא עושה אבחנות.
אז אומרת הנקמה, לא.
יש אבחנה.
יום הכיפורים מחפר על עבירות בין אדם למקום,
אבל בין אדם לחברו אתה צריך לקחת אחריות ולתקן.
האם עד כאן?
עד כאן, כמובן, יפה, יאיר, כפר הנשמה, תביא לי כוס מים
הוא לא שומע אותי,
כוס מים, כוס מים.
מה בא רבי אלעזר בן עזריה להוסיף?
הוא מביא פסוק,
מה הפסוק?
את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, מכל חטאותיכם
לפני השם תטהרו,
כלומר
הוא אומר לנו ככה, אומר לנו הקדוש ברוך הוא, אם אתם רוצים לבוא אליי לפני השם
קודם כל מכל חטאותיכם תטהרו,
ואז הוא אומר ככה
עבירות שבן אדם למקום יום הכיפורים מכפר
עבירות שבן אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר בכלל לא על בן אדם למקום ולא על בן אדם לחברו שירצה את חברו
כלומר אומר רבי לעזרא בן עזרא, הקדוש ברוך הוא מתנה ואומר אתה רוצה שאני אסלח לך?
אתה רוצה שאני אסלח לך?
על שבת, על כשרות, על ציצית, על תכלת, אתה רוצה את כל הדברים האלה?
אין שום בעיה, כפרה, אני מוכן לסלוח
לפני כן תסתדר עם החבר שלך
מבקש ממנו סליחה.
אם לא ביקשת ממנו סליחה, גם אני לא סולח.
אין יום הכיפורים לכפר בכלל, על כלום.
התנא קמה אמר, לא, חצי-חצי.
נגיד, אם אני אומר לעצמי,
אני יש לי אלף עבירות בן אדם למקום,
ושתיים וחצי עבירות בן אדם לחברו.
אז אני אומר, טוב, אני אוותר, אני בן אדם לחברו, עכשיו לא מתאים לי, קשה לי לדבר עם הזה, אני אדבר איתו בשנה הבאה, לא עכשיו.
העיקר שיתכפר לי על האלף עבירות. יכול.
בא רבי אלעזר ואומר חבוב עד שאתה לא מטפל בין אדם לחברו כל האלף עבירות שלך בין אדם למקום לא מתכפרות
הקדוש ברוך הוא יתנה אם אתם רוצים לגשת אליי קודם כל תסתדרו ביניכם
מכל חטאותיכם קודם כל מכל חטאותיכם בין אדם לחברו ורק אז
לפני השם תטהרו אז הבנתם מה הוא הוסיף?
עכשיו אתם בטח סקרנים לדעת כמו מי ההלכה
כמו מי ההלכה? כמו רבי אלעזר בן עזריה
כלומר אם אדם יש עליו הקפדה של
מישהו זה מעכב לו את יום הכיפורים
רוצו לבקש סליחה
נכון
תפרסמו בוואטסאפ הודעה לכל מי שרוצה לבקש ממני סליחה אני פנוי ביום זה וזה בין שעות זה לזה מוזמן לשלוח את ההודעות
הרב אלישע זכר צדיק לברכה היה אומר
בליל יום הכיפורים אנחנו אומרים בכל נדרי אנו מתירים להתפלל את העבריינים
אז הוא אומר באופן בסיסי
כל אחד אומר, אני הבסדר,
ואני מתיר להתפלל את העבריינים. הוא אומר, כדאי לחשוב הפוך,
שאתה עבריין וצריך להתיר אותך.
הרבי לישעיה אומר, כדאי לנסוע בחיים
דרך מחלף ענווה.
אז זה ההבדל הגדול.
על גבי, או הנה הוא הביא לי כוס מים, תודה. על גבי הדברים הקדושים של רבי אלעזר בן עזריה,
מגיע רבי עקיבא.
רבי עקיבא בא להסביר את רבי אלעזר בן עזריה.
תודה רבה, החיית את נפשי ממש, תדע לך.
ניצלת רב בישראל, לא סתם.
על גבי הדברים האלה בא רבי עקיבא.
ורבי עקיבא מסביר, אתה אומר לעצמך, למה? מה הבעיה?
איך זה יכול להיות?
למה שיום הכיפורים לא יכפר חצי-חצי? מה הבעיה?
זה כן וזה לא.
בן אדם למקום, אדם לחברו.
אומר רבי עקיבא,
יום הכיפורים זה כמו מקווה.
פסוק,
מקווה ישראל ה'.
מקווה.
מקווה, מעיין, איך שלא נגדיר את זה.
בוודאי טבלתם פעם במקווה.
מי מתאר במקווה?
מי מתאר?
האדם מתאר את עצמו?
לא.
מי שמתאר זה המקווה, אנחנו לא יודעים איך,
אבל ככה הקב' הוא גזר בחוכמתו יתברך, שאם אדם יכניס את עצמו בארבעים שאה, מים,
מי גשמים,
ארבעים שאה זה עמל, עמה, בעירום שלוש אמות,
חצי מטר על חצי מטר על מטר וחצי,
שזה בקירוב 390 ליטר,
הכי נמוך עד 600-700 ליטר, לא משנה,
יכניס את עצמו בפנים,
הוא עובר ממצב של מטמא לטהור. איך? אני לא יודע איך.
למה? ככה.
זה הכול.
לא האדם עושה את הטהרה, אלא הקדוש ברוך הוא שגזר את גזירתו וחוכמתו יתברך, שזה מה שמטהר את האדם.
ולפני כן אם הוא היה אוכל תרומה והוא היה חייב מיטה,
עכשיו הוא אוכל תרומה ומקיים מצווה.
לפני כן הוא היה נכנס לבית המקדש והוא היה חייב מיטה, עכשיו הוא יכול להיכנס לבית המקדש ועוד כל מיני הלכות כאלה ואחרות.
בסדר?
אז מה התפקיד שלנו במקווה?
לא להפריע.
אל תפריע.
הדבר לעבוד, תן לו לפעול. אמרנו, יום כיפורים זה יום שהוא
מגיע מלמעלה, אבל יש לו הוראות הפעלה.
הוראות הפעלה אחת, אל תנצל אותו לרעה, כמו שפתחנו את השיעור.
אם כך, גם כאן.
הוראות הפעלה בלי חציצות.
איזה סוגי חציצות
יכולות להיות במקווה?
סימן,
בשולחן ערוך
יש סימן קצ.
ח, נראה לי, או ט,
ללכות חציצה במקוואות.
יש שם כל מיני סוגי חציצות.
אבל שני סוגי החציצה המרכזיים במקווה המתוארים
הם אלו.
חציצה אחת זה אם אדם, איש או אישה,
נכנסים למקווה קבוצים ולא רפואיים.
כי המים צריכים להיכנס בכל החלקים של האדם. גם פה, גם פה, גם פה, מתחת לעיניים.
אז אם אדם נכנס ככה, כזה כבצוץ,
אז המים לא באים פה ולא באים פה.
צריך להיכנס כזה, אומרים,
התנועה של המקווה זה כמו אצל אישה, כמו אישה שהיא מליקה את בנה, או כמו אישה שהיא לשה חלות.
ככה כזה רפוי, בסדר? ככה כזה, בידלדל כזה שהבית חסים לך ככה כמו שצריך, מנערים אותך טוב.
זה חציצה אחת.
וכמובן חציצה שנייה זה אם יש עליך דברים, טבעת,
צמיד מהודק,
סיכה בשיער, דברים שהם עליך,
זה החציצות.
בהקבלה ליום הכיפורים,
בהקבלה ליום הכיפורים,
הכיבוץ זה ההסתרה.
אני לא מספר.
כשאדם רוצה להסתיר, מה שהוא עושה ככה.
כשאדם אומר, אין לי מה להסתיר, אין לי מה להסתיר.
אה, תבדוק, הנה, הכל פותח, נכון?
יום הכיפורים מכפר על עבירות של בן אדם למקום, כרגע נדבר על בן אדם למקום,
רק אם יש כנות ביחסים בינינו לבין הבורא יתברך.
הכוונה, בלי הסתרות.
כשאדם הראשון חטא בגן עדן מקדם,
הוא חטא, והאפשרות לחטוא היא חלק מגן עדן.
היא לא משהו מחוץ לגן עדן, כי הקב' הוא אומר לו
הנה עץ הדעת, הנה עץ החיים, מזה אל תאכל.
אם הוא אומר לו מזה לא לאכול ויש לו בחירה חופשית, זה אומר שיש לו אפשרות לחטוא בתוך גן עדן.
אז מה הייתה הבעיה?
הבעיה הייתה שאחרי שהוא חטא,
הוא לא בא לקב' הוא אמר לו, אבא, אתה שומע?
אני לא התגברתי ואני כן אכלתי מהעץ הזה בסוף.
ואז נגיד הקדוש ברוך הוא אומר לו, איך אכלת? מי נתן לך?
הוא אומר, האמת,
האמת זה לא משנה, אשתי נתנה לי, אבל גם אני, אנחנו ביחד בדבר הזה, אנחנו שתינו ביחד חטאנו.
מה עושה הקדוש ברוך הוא? הוא אומר לו, יא אבני,
יא רוחי,
יא האדם הראשון שלי,
שכחתי להגיד לך, יש פה עוד עץ בגן עדן, קוראים לו עץ התשובה,
לך תאכל ממנו.
הוא היה חוזר בתשובה בתוך גן עדן.
אבל מה הוא עשה?
מה הוא עשה?
הסתתר, חבה.
זה, לא, לא, לא, התחיל לגלגל אחריות, עליה ויעלה וכו' וכו'.
אז הכול אומרים לו, ככה?
אני רוצה לטובתך ואתה מסתתר ממני? אין בעיה. אז הסתתרות, שם זה המקום של ההסתתרות, חושך, מחוץ לגן עדן.
פה זה רק מקום של גילול.
יום כיפורים זה מעין עולם הבא, מעין גן עדן.
אין אכילה, אין שתייה, הוא כמו מלאכים.
ולכן אנחנו מפסיקים להסתיר.
הווידוי, רבותיי, זה לא כתב אישום.
קונפס, תודה.
אני אומר מה, מה עשית?
לא, זה לא כתב אישום,
זה סיפור אהבה.
אני מספר לקדוש ברוך הוא את הכול. אתם יודעים, יש כל מיני אינדיקציות
בין אוהבים. איך אתה יודע אם אנשים הם אוהבים אחד את השני?
אחת האינדיקציות,
שבין אוהבים אין סודות.
אין סודות.
זו אשתי, יש משהו שאני מסתיר ממנה.
ואדוני אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עושה,
ואברהם היו יהיה לגוי גדול עצום בריו, כי היא דעתי,
אשר יצווה את ביתו ואת בעליו אחריו, ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט בקרב הארץ
למען אבי השם על אברהם את אשר דיבר עליו.
הקב' אמר לא יפה, אברהם הוא אוהב שלי ואני מחסה ממנו דברים.
הורס לו את סדום בלי להגיד לו, לא מתנהגים ככה בין אוהבים.
איך אומרים את זה במרוקאית?
שומה.
אין.
בושה, לא ככה מתנהגים.
אז הקב' אומר לאברהם, תקשיב, אני רוצה להגיד לך משהו.
בוא נדבר גלויות.
אני הולך להשמיד את סדום, התחיל שם דו-שיח.
בין אוהבים אין הסתרות.
אין הסתרות בין אוהבים, גלים את הכול.
אנחנו באים לקדוש ברוך הוא, לריבונו של עולם, אנחנו לא ככה, אנחנו ככה.
מספרים לך את הכול.
שם בגדנו, הכול, גלים את הכול, הכול.
הבעל שם טוב, יש לו תורה נפלאה.
שומע, יאיר?
למה לך על הזמן? תורה לווריד
קוקעים קולומביאני חומר חזק.
הבעל שם טוב שואל, למה אומרים את החנון
אחרי שמונה עשרה?
צמוד.
למה?
למה לא להגיד את החנון בסוף התפילה או בהתחלה? למה שמו את זה שם?
בקבלת החנון נקרא שארית האצילות.
אז הוא אומר ככה,
הוא אומר ככה.
תפילת שחרית בנויה בסדר עולה כזה. בהתחלה ככה נוחמים אנונאים, פסוקי דה זמרה,
זאת אומרת זה כמו מזמרה.
פסוקי דה זמרה, אתה זומר את כל ההפרעות קשב, אתה לאט לאט מתכנס ואז ברכות קריאת שמע, קריאת שמע כבר אתה מקבל עול מלכות שמיים, אתה מדבר על אהבה,
ואז מגיעה תפילת שמונה עשרה.
מה זה תפילת שמונה עשרה?
תגידו לי, מי נראה ככה?
כמו מה זה נראה?
במדבר בלחש.
כמו מה זה נראה?
כמו מי שמדבר עם... איך, איך?
כן, בדיוק. זה נראה שיח של אוהבים.
אתה מדבר בלחש, בלשון נוכח, עטה, בעיניים עצומות.
זה נראה שאתה מדבר אל מישהו שהוא ממש נמצא מולך, אהוב.
תפילת שמונה עשרה היא בעולם האהבה.
אנחנו לגמרי דבוקים בבורא יתברך.
אומר הבעל שם טוב, רק אחרי שחווינו ברמה העמוקה ביותר את תפילת שמונה עשרה שהיא בעולם האצילות, כלומר אנחנו אצלו, היינו אצלו
וחווינו את האהבה של הקדוש ברוך הוא, ואת הטוב שלו, ואת הרצון שלו להשפיע עלינו טובה עוד ועוד
רק אחרי זה אנחנו גם מסוגלים לספר לו את הפדיחות שלנו, את החנון
לפני כן, לא נעים
יום כיפורים זה יום של אהבה
אנחנו באים לקדוש ברוך הוא ולא מסתירים דבר
אין חציצות,
המקווה יכול להיכנס
פותחים את הידיים, בסדר?
זה מסביר
בן אדם למקום.
אם אתה מנצל את ים הכיפורים לרעה,
הוא אומר יכתב אשור וכו', אז זו החציצה הכי גדולה בעולם, אתה...
ודאי שאתה מסתיר, אתה מתחמן, אתה אומר, סלח לי,
איך שסולחים, אתה עושה איזה זה, זה לא עובד.
אבל גם אם אתה לא מתוודה, גם זה מספיק,
אז זה סוד הבידוי.
אבל אמרנו שיש עוד חציצה, מה החציצה הנוספת?
אם מונח עליך משהו חיצוני שמפריע שהוא כמו צמיד, כמו שרון.
אם
מישהו מקפיד עליך,
פגעת במישהו,
הוא עליך.
הפגיעה עליך, רובצת עליך.
נכון? יש ביטוי שאתה רוצה לבקש ממנו סליחה, אתה אומר אני מתנצל.
להתנצל זה כאילו להוריד ממני משהו. יש עלי כרגע משהו,
הפגיעה שלו וכולי. אני רוצה להוריד את הפגיעה, אז אני מתנצל. כתוב בהתנצלו בני ישראל את עדיה מהר חורב.
אז מכאן ההתנצלות, יש לך חציצה.
עכשיו, אתה יכול לטבול במקווה הכי מהודר בעולם, ממעיין מים חיים וכל זה, חציצה, לא עוזר, לא עובד.
אומר הקדוש ברוך הוא, אומר רבי עקיבא, תבינו את רבי אלעזר בן עזריה, תבינו מה הכיוון.
הוא אומר, יום הכיפורים זה מקווה, ואם אתה נכנס למקווה עם חציצה, הוא לא מתאר מה אפשר לעשות. הוא לא מתאר כלום, לא למטה ולא למעלה. לא בין אדם למקום ולא בין אדם לחברו, כי יש עליך חציצה.
והחציצות והמחיצות הן תמיד בין בני אדם.
אספר לכם סיפור על מחיצה.
סיפור ושכרו בצידו.
הסיפור הזה עליו נאמר שהוא too good to be true, כן? הוא טוב מדי בשביל להיות אמת, אבל הוא באמת היה.
לפני איזה שנתיים נסעתי בלילה מהמכון,
ביום שני שאני מסיים מאוחר.
עליתי על האוטובוס של 10-11 בלילה לפתח תקווה,
ואתה יודע, סוף יום, אחרי יום שני,
מלא שיעורים, מלא תלמידים,
אתה רק רוצה לשים את הראש ולהיכנס למצב תוק.
האוטובוס היה כזה חצי ריק,
אני אוהב לשבת מקדימה, מימין, יש כזה חלון גדול שרואים ככה את הזה, שם את הראש,
ככה זה.
לא יודע מה, היה נהג
שם רדיו
על איזו תחנה, לא יודע, איזו תחנה כזאת חצי,
לא יודע, יש כל מיני, לא יודע מה הייתה התחנה, אבל הכל פעם התוכנית הייתה איזה חצי מקובל כזה, שאנשים מתקשרים אליו, והוא אומר להם כל מיני,
זה בעיניי נראה שטויות מההתחלה ועד הסוף,
הוא גם שם את זה בכזה ווליום חזק נורא.
ו... בקיצור, עצבן אותי, נו.
גם התוכן המטופש של התוכנית בעיניי, כי אני לא רוצה לזלזל באף אחד, אבל היה נראה לי שזה שם,
היה נראה לי שרלטן כזה שאומר לאנשים כל מיני שטויות.
וגם ששם את זה בפול ווליום. תלמיך, אתה רוצה לנוח.
עכשיו אמרתי לעצמי, טוב, תקום, תעבור אחורה, אבל כולנו היה לי כוח, הייתי כבר, אמרתי, אני תכף ארדם ולא אשמע, ולא נרדמתי כל הנסיעה בדיוק.
טוב,
אין כמו סיפור למשוך את הלבבות.
אז טוב, הגענו לתחנה שלי.
עכשיו,
לצורך העניין, אני, כדי לרדת מהאוטובוס לכיוון של הבית,
אז אני צריך ללכת לדלת האחורית, בסדר?
זה כאילו הכיוון של הבית שלי, אין לי מה ללכת בדלת הכיוון.
אז אני כזה מגיע לקראת התחנה, ואז אני אומר אותי, תקשיב,
אתה כל הדרך,
כל הדרך,
אתה הלכה בלב על הנהג הזה.
כל הדרך.
עכשיו תצא מקדימה, תגיד לו לילה טוב.
מה? פתחו את הארון קודש באמצע השאיר?
בסדר, בסדר. תצא מקדימה,
תגיד לו תודה רבה, לילה טוב.
למרות שהוא לא אמרת לו כלום, הוא לא יודע.
אתה יודע.
אתה יודע, זה מספיק.
וכך עשיתי.
יצאתי מ... יצאתי, הרב מנחם, אנחנו באמצע, זה תכף הוא עושה לנו כאן בעיה.
אם זה הכרחי, אז אין בעיה, אבל אם לא, אז...
אז אמרתי לו, תגיד,
תגיד לו לילה טוב ותצא.
אז ככה עשיתי. קמתי, יצאתי מקדימה, תודה רבה, אדוני הנהג, לילה טוב.
והלכתי באמת, זה היה חורף.
לילה חורפי כזה וזה, היה גשם קצת.
ואני מגיע הביתה, הגעתי הביתה, זכרתי שיש לי בוואטסאפ שאני צריך לשלוח, איזו שאלה שאלו אותי.
מחפש את הטלפון בכיס,
אין טלפון.
בכיס השני,
אין טלפון.
מחפש בתיק, אין טלפון.
מגיע הביתה, אומר לי, אשתי,
זה טלפון, אבל...
בקיצור, נפל באוטובוס.
התחלתי להגיד, די, די, למה? אין לי כוח, אני חושב את הטלפון,
אני אמסר אותו באוטובוס, עכשיו אני...
אשתי אומרת לי, מה קרה לך? דבר ראשון, תן כסף לצדקה.
לוקח מעשרה שקלים שם לצדקה.
דבר ראשון, תתפלל. קדימה תן.
טוב, נתקשר לטלפון, מתקשר, מתקשר, מתקשר, לא עונה.
לא, קודם כל התקשרתי, לא עונה. אז הוא אמר, תיתן כסף לצדקה.
אמרתי כזה לצדקה,
מתקשר, מתקשר, מתקשר, עונים.
שלום.
כן, תקשיב, זה ה... מי אני מדבר? זה הנהג.
אמרתי לו, תשמע, אני... זה... אני יודע מצוין מי אתה, אתה אמרת לי, ש... אתה אמרת לי שלום, נכון? כי אני רואה, בדיוק התקשרת, רואים את התמונה שלך, יש כזה תמונה של...
ותקשיב, אני עוד עשר דקות, אני כאילו גמרתי להוריד
תחנה אחרונה בפתח תקווה, אבל הוא היה גר בלוד או משהו כזה.
הוא אומר, אני עוד עשר דקות בצומת יד בבית שלך.
תהיה שם.
הוא טסתי, רק הוא אומר לי, תדע לך,
זה היה פאנץ', הוא אומר לי,
אם לא היית אומר לי, ערב טוב,
אסור היה לי להחזיר לך, כי מותר לנו להחזיר רק אם אנחנו מזהים
את הבן אדם. אם לא, אנחנו צריכים לקחת את זה למחלקת אבדות,
אתה צריך להגיע לשם תעודת זהות,
ורק אז מחזירים לך.
אבל אני מכיר אותך כי ראיתי בתמונה, אתם מבינים?
תוך עשר דקות הטלפון היה סליחה זר הבעיה.
אתם מבינים? זה חציצה.
יש חציצות, כל הזמן חציצות בין אדם לחברו, וצריך לשבור את החציצות האלה. בלי החציצה יש לך, זה מפריע.
לא צריך לחכות ליום כיפור.
גם אם הוא, למרות שהוא לא ידע, אבל אני ידעתי.
הקב' נתן לי את השכל הזה, את התבונה, להגיד, נוצרה כאן מחיצה? שבור אותה.
תגיד לו לילה טוב, רק הקב' הוא הראה לי בעיניים, מול הזה, תראה את השכר, תראה את ה... הנה, הנה, במקום אתה רואה את זה.
אומר רבי עקיבא,
אשריכם ישראל לפני מי אתם, ומי תארים את הר אתכם.
מקווה ישראל השם.
זה כמו מקווה, ולכן אם חבר שלך מקפיד עליך, מה לעשות? אתה אמרת 200 פעם לשם ייחוד קודשא בריחו,
ואמרת, התנדנת מכל הכיוונים, ואתה נכנס למקווה עם חציצה, מה אפשר לעשות?
זהו, זה לא עובד.
אני רוצה לסיים את השיעור החשוב הזה בסיפור שאני מאוד מאוד אוהב.
יותר אפילו מהסיפור שקרה לי.
הסיפור הוא כזה,
קודש קודשים לבנו חומית צ'רנוביל,
הוא היה,
לבנו חומית צ'רנוביל היה אדוק במצוות צדקה.
הוא לא היה משאיר אצלו בבית כסף מיום ליום.
כל הכסף שעה אחת לגמור אותו.
אם נשאר לו כסף בבית בלילה, הוא לא היה מצליח להירדר, הוא היה אצלי, יש כסף, יש איזה עניש, אין לו מה לאכול.
כל יום היה גומר את כל הכסף.
היה מאוד לב
קשוב לצרותיהם של ישראל.
ערב יום כיפור,
באים כולם לרב נוחם מצ'רנוביל לתת לו קוויטלח,
שיתפלל,
ויבקש, כי כולם יודעים מה זה כוח התפילה שלו, איזה רחמנות יש לו וכו'.
אז רגע, בואו נעצור על השיעור.
אז זה ה...
והוא מקבל את האנשים, מקבל את הפתקאות,
וכל אחד,
הוא מנחם אותו, מדבר על ליבו, משוחח איתו, נותן לו עידוד וכל זה.
בשלב מסוים הגבי בא אליו ואומר לו,
רבה,
השמש תכף שוקעת, ואתה עוד לא טבלת במקווה.
בטבילה במקווה, בערב יום כיפור,
זה עניין גדול.
יש כאלה שאומרים זה דאורייתא,
לטבול בערב יום כיפור.
אמרו לו, בסדר, אני ראיתי, הכל בסדר.
יש פה עוד אנשים, אני אגיע לזה.
המשיך לקבל קהל, המשיך לקבל את האנשים,
ובינתיים התור רק מתארך, לא מתקצר.
והגבאי אומר לו, רבה, השמש זו...
כבר בראשי האילנות, ותכף
אי אפשר לטבול, זה כבר תכף היום הקדוש. הוא אומר לו, בסדר, ראיתי, ראיתי.
הוא ממשיך לקבל את האנשים ורק נהיה יותר אנשים. טוב, מי לא יקבל ברכה של רב נוחו?
אגב, בא, הוא נכנס ואומר לו, רב, it's never or never, עכשיו או שנגמר.
הוא מסתכל,
באמת רואה את השמש עוד רגע שוקעת,
קמה הכיסא,
רץ למטה,
איפה שנמצאים כל האנשים שמחכים לו,
נכנס בתוכם ועושה ככה,
ואומר מקווה ישראל השם.
טבלתי בעם ישראל.
זה נקרא להסיר את החציצות,
שנזכה לטבול בתוך אחינו בני ישראל,
למחול באמת,
לבקש גם מחילה באמת,
והקדוש ברוך הוא ירצה את עווננו ויכפר לנו גם על העבירות שבן אדם למקום,
גם עבירות שבן אדם לחברו.
אמן ואמן.
שנה טובה ומתוקה לכולם, נכתב ונכתב אמן ואמן.
