אבל אפשר. למה? כי
תורת הזמן היהודית היא תורה קצת שונה מהזמן זה לשון הזמנה.
הזמן, יש לו איזו תכונה, והוא מזמין מאורעות
לקרות בתוכו, בסדר?
יש כאלה זמנים שהם...
אז לכן, אם יש לו תכונה של זמן
שקורה בחנוכה, זה יבוא לידי ביטוי
בעוד...
מה זה?
זה יבוא לידי ביטוי, וגם לפני חנוכה.
יבוא לידי ביטוי הרעיון של חנוכה.
כן, לדוגמה,
נגיד שבאופן כללי כסלו
זה רעיון של אור,
מתגבר על החושך, הלילות מתארחים,
האור כאילו מתקצר, אבל בסופו שלו מתגבר. זה כאילו הרעיון של התחלה של משהו.
אז אפשר לראות, לדוגמה,
בעת שלנו, של הקמת המדינה,
אז יז' בכסלו,
תרעי ח',
הייתה הצהרת בלפור.
סליחה, מה אמרתי?
ז' בכסלו תש״ז,
הייתה הצבעה על הקמת המדינה באו״ם.
עדיין צריך לעבור תהליך, עוד שנה רק תקום המדינה, וזה מתחיל.
קצת לפני כן, בי״ז בחשוון הייתה הצהרת בלפור ב-1918.
ירושלים נכבשת בחנוכה.
על ידי מי?
על ידי הגנרל אלנדין.
אתה עדיין צריך...
בריטים עוד צריכים לדמור כאן,
וצריכה להגיע למדינה וכולי, אבל
יש איזה התחלה.
ולכן,
אנחנו מחפשים את הרשמים של חנוכה,
היסודות הרוחניים שאנחנו חוגגים איתם בחנוכה בתנ״ך,
אנחנו צריכים לחפש דברים כאלה, זה מזיב.
וחזר קראו לנו ברוח קודשה,
לקרוא בהפטרה של חנוכה את
הפרק ב' בספר זכריה.
אז כנראה שהעקרונות של חנוכה
יופיעו בפרק הזה.
אז אנחנו ננסה לדבר היום על שלושה עקרונות.
שלושה צדדים של התנגדות,
חזקנו אותם בחזוקה מאז ועד היום,
שבאים לזה ביטוי בפרק הזה, זאת ההפטרה,
שנקרא בזאת השם בשבת.
אז אני אקדיש דקה, אני אקרא את הפסוקים רק.
אוני בשמחי ועציון, כי נמי בא ושכנתי בתוכך נאום אדוני.
ונלבו גויים רבים אל ה' ביום הוא, והאם לי לעם, ושכנתי בתוכך, והיה דעת, כי ה' צבאות שלחני אלייך.
ולאחר אדוני את יהודה חילקו על אדמת הקודש ובאורות בירושלים.
אז כל מסע מפני אדוני כנאור ובהון קודשו.
זה החלק הראשון, סיום פרק ב', ואז פרק ג'. וירא לי את יהושע הכהן הגדול
עומד לפני מלאך אדוני והשטן עומד אל ימנה לשטמו.
ויאמר אדוני אל השטן ייגר אדוני בך השטן
ייגר אדוני בך הבכור בירושלים ומזוהו נמצא על מי אש.
ויהושע לבוש בלעדים צועים ועומד לפני המלאך.
ויען ויאמר אל העומדים לפניו לאמור, עשירוה בגדים הצבים מעליו.
ויאמר אליו, ראה, אעברתי מעליך עווניך,
ואהלבש אותך מחלצו.
ויאמר, ישימו צניף טהור על ראשו, וישימו צניף הטהור על ראשו,
ועל מישהו בגדים מלך אדוני עומד.
ויאז מלאך אדוני
ביהושע לאמור, כה אמר אדוני צבאות, ובדרכי תלך,
ותשמטי תשמור, וגם אתה תגידי את ביתי, ותשמור את חצרי,
ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. שמענה יהושע הכהן הגדול, אתה ואיך יושבים לפניך,
כאשר יופי תמא, אני מביא את עבדי תמח.
והנה אבן שתתי לפני יהושע, אבן אחת שבעה עיניים.
ויאמרו כי קראו לי זה וכו'.
אני אדלג.
ויש במלאך הדובר מביירני ואומר אליי, מה אתה רואה?
ואומר, ראיתי והנה מנורת זהב הכולה בגולה הראשה,
ושבעה נרותיה עליה, שבעה ושבעה מוצקות על נרות אשר לראשה.
טוב, אין הקשר לכלל, יש כאן נבואה שמדברת על מנורה.
ושניים, זיתים עליה, אחד מימין ואחד על שמאלה.
ואן, ואומר לה המלאך דבר בי לאמור, מה אלה, אדוני?
ואן המלאך אדוני ואומר לה, לא ינת מה אמר. ואומר לו, אדוני?
ואן, ואומר אלי, זה הדבר ה' זרובי לאמור, לא בחייב לנוכח,
כי אם ברוכי אמר ה' צבאות, מי אתה ראה לאדוני לפני זה ובבלי מישור,
והוציא את האבן הראשה, תשעות חנחנה. אלה הפסוקים.
זה ההפטרה שאנחנו נקרא בעזרת השם בשנה.
בשנה יוצאה יחסית קביעות נדירה של פרשת מקץ, היא לא בכלל לא תמיד מקץ, חנוכה,
שנה זה ויש.
מה יש?
יש פה בפרק הזה שלושה דברים, שלושה יסודות,
שלושה יסודות, סליחה,
שהם ממש עומדים בלב חנוכה.
אפילו שזה קרה לפני חנוכה. כמה לפני חנוכה?
מאה שנה לפני חנוכה בערך.
ההיסוד הראשון הוא קשור לסגנון.
הוא בפני התוכן לסגנון.
מה הסגנון? יש פה סגנון מאוד מאוד מעניין.
הנביא רואה משהו,
והמאח אומר לו, תגיד, מה אתה רואה?
לא ידעת, לא ידעתי, נכון?
על ידעתם האלה, ואומר לאדוני.
בהמשך הפסוקים, עוד פעם הנביא מראה לו,
שוב פעם הנביא מראה לו,
הקדוש ברוך הוא מראה לו איזה מראה, והוא לא רואה.
מה זה בא להגיד?
בינתיים שימו לב.
ממש אני רוצה להגיד על משהו מאוד מקומי כללי.
כשאנחנו בעל הניסים
אומרים
כשאנם הולך ותבוא על אדם ורשה על עמך ישראל,
להשכיחן תורתך ולאווירה ומחוקי רצוננו.
אז
להשכיחן תורתך. מה זה להשכיחן תורתך?
איך אפשר להשכיח את התור?
איך אין אפשרות בכלל להשכיח את התור?
קודם כל, ברגע שאומר למישהו לשכוח משהו,
איך הם ניסו להשכיח את התור?
תשובה היא
שהאפשרות שלך להשטיח את התורה היא תלייה בעובדה שהיא הסתכלת על חנוכה דחת ראשון, שאנחנו חוגגים,
שבו אין נביא.
אין נביא. עכשיו, אתם מבינים שאין מצב שיבן או כל אומה אחרת
יכולה להתמודד איתנו כשיש נבואה.
לא שייכת כפירה שיש נבואה.
כמו שאני אגיד לך,
תשמע,
מה אתה, אין דבר כזה צבא אדום.
ואני מביא לך הוכחות שאין דבר כזה בצבע אדום, פיזיקלית, מה? מה אתה אומר לי? תשמע, ראיתי אדום, אז נגמר הסיפור, אני ראה אדום.
עכשיו אתה יכול לדבר איתי מה המשמעות של האדום, איך הוא נוצר, אין בעיה, אבל אני ראיתי אדום, נקודה.
אז בעד ישראל יש רצף נבואי קרוב לאלף שנים.
מיציאת מצרים,
נכון, האם הוא תעבוד,
אבל אני אגיד מיציאת מצרים,
עד כמובן בית ראשון, ותחילה, כי הבית שלי זה קרוב לאלף שנים.
יש רצף נביאים, היו מלא נביאים.
איו 200 אלף נביאים
לאורך כל התקופה הזאת.
אז זה אומר, אם זה אלף שנים, זה אומר כמעט בכל דור היה לך אלף, אלף נתיים נביאים בכל דור.
חלק היו גדולים ונכנסו לתנ״ך, חלק קטנים ונכנסו לתנ״ך.
גם בתנ״ך מסתרים נביאים קטנים.
האבי עודד, שלכם כזה, האבי דור.
מסתרים, נביאים.
ראית, שמעת, פגשת.
זהו, אין אפשרות.
עם הסתלקות הנבואה
עולה החוכמה.
תורה עוברת איזה תרגום מי נבואה לחוכמה.
והפרק הזה מבטא טיפה את הסתלקות הנבואה. זה כמו מישהו שהוא משקפיים,
מספר שלו עולה, אז הוא רואה לו מתחיל להיות כזה מעורר. הוא רואה בכללי, אבל הוא רואה מעומעם, גם פה.
הנביא רואה,
אבל הוא לא מבין מה הוא רואה.
כי אנחנו כבר נמצאים כאן בסוף תקופת הנבואה. עוד רגע, אחרי זכריה,
מסתיים את הנבואה.
כבר לא היה לנו תקשורת ישירה עם הקדוש ברוך הוא, באופן ישיר, באופן...
נבואה מסתלקת.
מה יהיה במקום הנבואה?
תהיה חוכמה. התורה תעבור את הטרנספורמציה מנבואה,
של זה אתה הולך לנביא, כה אמר השם, לחוכמה. תורה שווה על פה, אחרי זה גם תורה שווה על פה תיכתב,
וימדו אותה, ואנחנו נלמד את רצון השם להתברך, לא מנביא אלא מהחכם.
אבל אם יש חוכמה,
ניסן, אתה חושב שלך להזכיר לי?
ניסן, אם יש חוכמה,
פה אני גם יכול, מה?
לנסות להשכיח את החוכמה הזאת על ידי מה?
חוכמה אחרת, בדיוק.
מה גורם לנו לשכוח דברים?
עוד מידע. בדיוק, אם מישהו יביא לי משהו, אז אני...
תזכרו את זה, נכון? תמיד עושים מבחני זיכרון למישהו.
אז אומרים איתך את השיחה, הוא לא תזכור חמש גילים.
חמש גילים בלי קשר. פרפר, פסנתר,
אנשוף, כיפה ועט.
חמש מילים, זה מסובך חזקאות.
תמיד למי.
סנטר, ינשוף, כיפה ועט.
נו, אז תורידו עשר דקות על ספורט, על ביתר, על מכבי תל אביב,
על זה, לא יודע,
מערבבים אותו.
מה התחביב שלך? אה, התחביב שלי, אני אוהב, בולים. בולים, איזה יופי, איזה בולים אספת. תורידו עשר דקות על בולים, תחזור עכשיו על המילים האלה.
לא יודע, אני כבר הלכתי לבולים, אני לא יודע,
זה, מה המילים?
אינשמת, לא, שוב, אינשמת.
ככה אתה משקיע.
יוון מגיעה
בעולם שבו אין נבואה,
והיא נותנת פייט.
למה?
כי יוון, תראו, הכי קל היה להגיד, אוקיי, הכל תמם מההתחלה ועד הסוף, אני שם איקס על הכל, לא משתמצאו כל הלבנים.
אבל זה לא יכול לעבוד ככה, למה? כי יוון מביאה תוצאות
בעולם הטבע, בבדי החיים.
מביאה תוצאות.
הלבנים הקדמונים, כבר אין, היו נחשב.
כל מיני דברים מדהימים, מתמטיקה אלבירה, ראשית המתמטיקה אלבירה, זה הכל שם.
היה מתמטיקאי יובני במצרים שהצליח לחשב מקל
ומוח בקרני שמש
מה ההיקף של כדור הארץ,
ההיקף של כדור הארץ. עכשיו,
על מה בנוי,
מה המהות של המדע,
מדע הטבע? מה המהות? על מה זה בנוי?
מה הוא נצרך, איך?
חוקים, בסדר, אבל איך אני מגלה את החוקים?
אבל איך, מה הכלי המרכזי?
שכל.
איך? שכל, שמה התפקיד שלו?
השכל?
לפני ניתוח, לפני, לפני, לפני.
הטלת ספק.
הטלת ספק. אתה בכל דבר אומר, מי אמר?
מי אמר? אולי אחר כך אתה מתקדם.
ככה אתה מתקדם, אתה חייב להטיל ספק בכל דבר.
אתה או את כדור הארץ יש שם, שמועד בני אדם.
אין כדור הארץ שם. למה שהם יחשבו שהוא עגול?
מי אמר? אולי זה עגול.
אתה עומד כאן,
נהיה אפילו ביטוי, מהפכה קופרניקאית.
מהפכה קופרניקאית, אז אתה מצליח לשנות את החשיבה שלך ולהפוך אותה לגמרי.
אתה נמצא כאן, אתה רואה, אתה רואה בעיניים כל יום את השמש עושה ככה, כל יום.
והירח גם.
אתה רואה את זה בעיניים, מה יש בו להתווכח?
אז מה אתה מבין?
מי עומד ומי מסובב סביב מי?
זה מסביבנו.
למה שבני אדם יחשבו אחרת?
למה?
אף אחד הרי לא היה לו חללי שהוא טס לאיזה מקום וראה את זה.
לא.
באמת, הרבה מאוד שנים, בני אדם,
ככה נקרא,
שיטה של תלמי, כן?
שהמערכת שלנו היא מערכת אגו-צנטרית,
כל סביבנו,
עד שהגיעה קופרניקוס.
זה לא מסתדר עם כל מיני קשיים,
עם כל מיני דברים שעוברים בכוכבים,
שעוזרים, זה לא יסתדר,
אז הוא כל הזמן נתן,
תמי כל הזמן אמרת שיש מיני
פיצויים כאלה.
כל הזמן פיצה ועוד איזה משוואה, לא, זה וזה, כדי שזה יסתדר.
עד שבאנו לשם, אמרנו, תהפוך את זה.
לא אנחנו,
לא אין סביבי, אנחנו סביבה.
המדע מביא ככה תוצאות.
למה הם יחשבו שברזל יכול לצוף ולעוף?
אתה לוקח ברזל, צורק אותו למים, הוא טובע,
צורק אותו לאוויר, הוא נופל.
מה שהיה להוכיח?
איך הגעת לזה שבסוף ברזל יכול לעוף ולצוף?
עם תורה, אה, זה נוזם, זה משקל זרומי, זה מחוס אותו, זה מבין.
היסוד של המדע זה הטעת ספק.
מי אמר?
מי אמר? אולי אחרת.
אחרת בן אדם לא יתקדמו.
מדהים.
אתה רואה משהו שהוא נראה לך ברור מול העיניים, ואתה אומר, לא.
אני עתיד ספק, אני... אתה מגלה דברים.
חלק מהדיבוע, היהודים הם מה... לא הבנתי.
רבוע זוהר, לא להאמין שאף פעם כאילו כתוב בתורה.
לפי הרבה זוהר, כן, לפי הרבה זוהר שלה נוראי ארצות אדומה לבן.
חלק ידעו חלק לא, אבל בגדול זה לא מעניין את התורה, יכול.
התורה היא לא ספר מדע.
יחקרו החוקרים איך שרוצים על העולם.
את התורה מעניין מה עושה האדם, עברה,
עולם, איך הוא מתנהג.
כל מי שמעניין את התורה, התורה היא לא ספר מדע.
לא.
התורה עובדת בדרך אגב אומרת כל מיני דברים.
על הדרך. אתה רואה שהם ידוע, אבל זה לא משהו מעניין את התורה, לא מעסיק את התורה כל כך.
עכשיו, מה הבעיה? הבעיה היא שכשאתה מביא את מדי הטבע למדי הרוח,
אתה אומר, אוקיי, בוא נטיל את ספק גם פה,
זה הפך האמונה.
עכשיו, לא יכול להיות הפך האמונה בזמן שיש נבואה.
זה כמו שאני אגיד למישהו, אתה יודע,
דבר רעות הולכת במסכת שבת,
אבא שלך זה לא אבא שלך.
ספן, איך אתה מדבר? ויש לך הוכחות?
יש לך DNA? עשית בדיקות פעם? אני אומר לך זה.
בעיניי, מה אתה, כאילו, אתה תגיד לי מי... אני יודע בדיוק מה זה.
אני יודע, כן.
כלומר, יש דברים שהם מעבר לשכל.
אני לא רוצה להוכיח אותם, אבל גם לא צריך להוכיח אותם.
כשיש נבואה,
מה תגיד לי, אין אלוהים,
בכל מקום הוא בראת העולם, העולם הוא עולם קדמון.
מה אתה מדבר איתה? כאילו הוא מדבר עם נביאים,
אלף כאלה, כל דור יש וכו', נמצאת בקרח.
אבל כשהנבואה מסתלקת ויש חוכמה,
יכולה חוכמה לנסות להחליף חוכמה.
וזה נקרא להשגיחה מתורתנו.
בואו נלמד את החוכמה,
ואז עם אותם כללים, לדוגמה,
אני אתן לכם דוגמה.
כשהמדען בא לקרוא את ספר ישעיהו,
בסדר?
ואפילו כשהמדען בא לקרוא את התורה,
אז הוא קורא,
התורה שכתוב על רחל,
שיעקב קבר אותה,
בדרך כלל, היא מצבת קבורת רחל עד היום הזה.
נכון? קראנו בשבת שעברה.
ואומר, רמדאן,
איפה יעקב יודע להגיד,
ואיפה משה יודע להגיד
שזו מצבת קבורת רחל עד היום הזה?
משה כתב את התורה, אז איפה הוא יודע להגיד?
חייב להגיד שמה?
שהתורה נכתבה לאורך הרבה דורות, על ידי הרבה אנשים,
והנה.
בסדר?
זו מסקנה מדעית,
הגיונית, אתה מגלה,
כל מיני טקסטים,
נו?
אה, שנייה.
אז אתה מגלה כל מיני זה, אז מה האפשרות אתה רוצה להגיד? יש נבואה, משה רבן לא יכול להגיד מה יהיה קדימה, אבל הוא בא להתנבות.
אלה אמרנו, בדרך כלל הנבואות נמצאות בחלקים של השירה של התורה, בחלקים של ה...
טוב, אז בסדר, זה מרגע.
אז היכולת להשקיטם תורתיך כבר נמצאת פה,
הפרק שלנו.
היכולת להשקיטם תורתיך נמצאת כבר פה, כי הנביא לא רואה מה הוא רואה.
כל כזה מספקי בלאגן.
אם אפשר לפתוח את המיקרופון.
שלי.
אבל הכול כאילו נתקע לי פה, תקעת לי את כל ה... זה. שנייה רגע.
כאמור.
זהו, בואו נמשיך. ארב, אתה יכול לפתוח מיקרופון בבקשה?
פתחתי, פתחתי.
בסדר.
יאללה, נמשיך.
טוב.
אז בסדר?
יכול לתת ביטוי כאן בפרק הזה.
העובדה שאין נבואה, ולכן זה מאפשר להשכיחם תורתך.
זו אפשרות אחת.
זה להשכיחם, וזה בדיוק יושב, תראו כמה זה מורכב.
עד אותו רגע לא היה לנו מעולם התמודדות כזאת עם גבלים עם מצרים. הוא מגיע ליוון, מביא לך תוצאות שאנחנו... זה יוון.
זה יוון, כן?
זה יוון, המחשב הזה, הזום הזה, הכל זה יוון, הכל זה בעצם המהפכה המדעית שהתחילה שמה.
ובאמת זה מביא אותנו לדברים מדהימים במדעי הטבע.
אבל כשאתה מגיע למדעי האמונה, שם אתה מתאים ספק, אתה לא יכול להתחיל משום מקום, שם הכל בנוי על אמונה.
כשיש נבואה אין ספקות, כשיש חוכמה,
התורה היא חוכמה. רגע, מי אמר, אולי כתבו את הבני אדם, מי אמר שניתנה,
בוא נתרגם אותה ליוונית וכו' וכו', ואז אתה נכנס לבעיה.
זה בא לידי ביטוי בפרק הזה, הנביא רואה ולא רואה מה אומר.
זה נושא אחד,
להשגיחם תורתנו.
נושא שני,
הפרשנים כאן אומרים
שמה שכתוב כאן בנבואה,
ויראני את יהושע הכהן הגדול
עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על עמדו לשטנו.
למה השטן מסטין על יהושע הכהן הגדול? מה קרה?
אז כתוב בפסוק ג',
ויהושע היה לגוש בלגדים צהוב ועומד לפני המלאך.
מה עם הבגדים הצוהים של יהושע?
אז הפרשנים כאן אומרים, דבר מאוד מאוד מפליא,
הבנים של יהושע היו נשואים,
יהושע הכהן הגדול,
הבנים שלו היו נשואים לגויות.
הם היו נשואים לגויות.
אז הם גם נמצאים?
אז כאן יש עוד,
בפרק הזה, עוד נושא שנפרק לשניים,
שמאוד מאוד רלוונטי לחנוכה ולהתמודדות עם חנוכה, בואו נדבר עליו.
מהו הנושא? מה?
נשואים, נשואים. נשואים, נשואים.
נשואים, חתנו, חתנו עם גויות.
אבל כדב צועים. אה, צועים, מה זה צועים? כן, אפשר ללכת להגיד צועה.
תראו,
עד יוון,
עד יוון,
היה לעם ישראל גם צרות לפעמים,
מלחמות,
לא שמעתם בשום מקום על גזרות.
גזרות על הדת.
אם היו גזרות, זה היה
מנחים רשעים בעם ישראל, אבל לא היה גזרות.
היה עבודה זרה, דברים מסוג הזה, אבל לא היה.
ובמיוחד,
אם היה איזה שהם קשיים, זה היה ברמה הלאומית. נלחמו מול עם ישראל.
הפעם הראשונה, בצלם,
שאנחנו פוגשים,
מה אנחנו פוגשים?
גזירות על רובד המשפחה בעם ישראל?
חלק מהמרכיב של ההתמודדות עם היוונים היה ניסיון לפרק את המוסד שנקרא משפחה בעם ישראל.
או דרך התבוללות,
חתן עם גויות,
או בכלל פריצות, פרצות חומות מגדלי.
נכון?
חשבון מהנדבר פרצות, פריצות.
באיזה אופן באה לדלתיות פריצות אמיתית? בואו אני אספר לכם.
הנוראה במסכת כתובות, לפעמים אתה שומע,
אם אתה שומע כל מיני דברים,
כל מיני מאורעות קשים, אתה שומע אותם דווקא דרך סוגיות בהלכה.
הנוראה במסכת כתובות אומרת שבשלב מסוים היו,
באופן בסיסי,
יום החתונה היה בעם ישראל בימי חמישי בדרך כלל, כי אז קודם כל הוא בילך את האדם, ובוא יקרא את שם אדם, וכו', ובוא יום החמישי.
אבל הזיזו את היום הזה, למה? כי הייתה גזירה.
מה הייתה הגזירה, אתם יודעים?
הגמרא אומרת, הייתה גזירת ההגמון.
כתוב, הגמרא אומרת שהייתה גזירה, וכתובות פרק ראשון,
כל הנישאת
תיבהל ההגמון תחילה. ההגמון זה הנציג היווני שייצא כאן,
והוא אומר, כל מי שמתחתנת,
בלילה הראשון קודם כל אצלי.
מה הגזירה הזאת?
מה משמעותה של הגזירה?
בדיוק.
זה לא גזירה של רק ההגמון הוא פרוץ ובא לו, אז הוא... לא.
זה בדיוק מוגע בנקודת ההגדרה בראשית,
מה זה נקרא משפחה.
מה זה נקרא משפחה? אתם יודעים שאפלטון,
הוא היה מחכמי יוון,
יש לו תזה שנישואין זה הדבר הכי מטומטם שיש בעולם.
להתחייב לאישה אחת ואישה אחת לאיש אחד,
מה פתאום, הוא אומר, לא צריך.
הוא אומר, כל אחד יחי עם מי שבא לו, והוא אומר, כל ילד צריך לקרוא למבוגר אבא,
לאתונה.
אולי הוא אבא שלך, אתה לא יודע.
מה אתה...
הוא אומר את כל משרד המשפחה, פשוט את הרגע הזה.
הרגע המקודש הזה שבו איש ואישה נהיים זוג,
ויש להם בית, והם באמת בוחרים,
בוחרים לבחור, בוחרים להיות איתה ולא עם כל שאר אנושות העולם, איתו,
ולא עם כל...
זה רגע מקודש.
זה רגע שאומר שיש נשמה,
יש לה קשר שורשים וכולי וכולי, בסדר?
לא, רגע.
אומר האגמון, אומרים יוון,
הרגע הזה אנחנו רוצים לחלל אותו.
אנחנו רוצים
שהוא לא יהיה.
יש איזו גרסה שהארגנים גזרו
על מנעולי הבתים.
בתים לא נעולים.
אפשר יהיה לראות, יהיה ככה לנהנות.
זה לא מקום כזה פרוץ.
הנה, זה בא לדבר כאן.
איום על המשפחה, על מוסד המשפחה פה.
אבל יותר מזה, הגמרא שמה אומרת,
טוב, בסדר, אם ההגמון זה רע, זה אונס.
למה צריך לשנות את הימים וכל זה?
אונס.
הגמרא אומרת ככה, יש כאלה נשים שגם אם היית אומר להם שזה אונס, הן לא היו מסכימות ללכת,
הן באות גם למות.
הן נקראות צנועות,
פשוט צנועות.
אבל אומרת הגמרא, וגם ישוב קבוצות.
יש כאלו,
והן הולכות על זה.
כלומר, התרבות היווני,
אתם צריכים לזכור שיוון, זה מה שמבלבל.
יש יוונה גבוהה ויש יוונה נמוכה.
יוונה גבוהה זה המתמטיקה,
המדע, הפילוסופיה, האלגברה, זה מעניין.
בגמרא כתוב, החכמה היוונית.
חכם אחד היתה לימוד חכמה יוונית, שאל את אבא שלו,
האם אני יכול ללמוד? אמרנו, תלמד, אבל ביום ובלילה קשר. זה היה בעצם המדע של היום.
אבל יש גם יוונה נמוכה,
יוונה נמוכה זה יוונה ניאליסטית,
חסרת הערכים, הנהנית, יוון של המרוצים,
של הספורט, של ההיאבקויות,
שאחרי זה התגלגלה ברומא, של כל הכבוד.
וואן סטאר, נכנס ליוון מלמטה, גם תצטס לך מלמטה. יוון למעלה
נוגע בפילוסופיה, האם משפחה זה דבר טוב או לא.
יוון למטה כבר פרוצה לחלוטין.
זה מחלחל גם לעם ישראל.
הפעם הראשונה, אחי ורעי, מתן ובצלאל ומאיר וג'נרוויץ',
אחי ורעי,
הפעם הראשונה שיש איום על הגרעין האטום היסודי של עם ישראל שנקרא משפחה,
זה חנוכה, זה מופיע כאן.
וזה,
דווקא באליטות, יהושע הוא כהן גדול,
למרות זאת.
ולכן חנוכה זה חג מאוד מאוד משפחתי,
ולכן יש פה בחנוכה איזה תרתא דה סתר, שאני רוצה גם על זה רגע לעמוד,
יש בחנוכה מצד אחד קצת פרסום הנס.
טוב, פרסום תן לפרסם,
תן לפרסם, תן להדליק חנוכיה פה בכיכר, יש כאן כיכר
בקריית משה.
כיכר מדיצ'י, איך היא נקראת?
יש לה שם, אף אחד לא יודע אותה, כיכר מדיצ'י, כמו היא. כיכר מדיצ'י. אה?
כן, נו.
אז נשים שם חנוכיה ונדליק בברכה.
נדליק ברחוב, נדליק במדבר, נדליק בכל מקום, נדליק...
אתה לא יכול להדליק שם בברכה, למה מזרק חנוכה, מה היא?
נר איש וביתו.
חייב להיות צמוד לבית, למה? כי כל ההגדרה של חנוכה זה תגובה, או חלק מהגורס של חנוכה,
זה תגובה לאיום על הבית בעם ישראל.
אז המצווה צריכה להיות בתוך בית, זה חד מאוד מאוד ביתי.
מתכנסים, משפחות, נמימים,
לכל אחד יש חנוכיה,
חנוכיה של משפחה,
זה אירוע כזה.
בגלל זה.
בסדר? מי שלא נמצא בבית הזה, הוא גם מגיע.
איפה הוא?
מי שנמצא במטרנישן. יש לו בית, שם.
אבל מי שנמצא, מה? אם אתה בטיול נגיד. איך תדליק?
לא. מה זה בטיול?
תישן איפשהו, יש לך אכסניה, או שאתה בשטח,
בשקה.
רואה את זה בית?
להדליק בפתח של הוים.
זה הבית שלך עכשיו.
בני איש הוא ביתו.
אבל אתה לא יכול להדליק,
להדליק בברכה, כן, אבל אתה לא יכול להדליק סתם ברחובה של עיר.
אני רוצה להבין ברכה.
אז זה הנושא השני שמופיע כאן,
והכהונה המתבוללת.
כי זאת יש לדעת,
בתקופת היוונים,
המוהן הגדול היה מתבולל, היה מתייבא, יסון כמובן.
אז גם זה מופיע כאן.
מוהן גדול שהבן של הנשיאו יגויה,
וזה מתרים איזה שהנגע הזה יפגע במיוחד בכהנים. למה?
כי הכהנים היו גם משכילים.
הכהנים גם למדו.
באמת, זה לא סתם שהמרד התחיל
מבתיתיהו ובניו שגרו איפה? באיזה עיר?
השמונה עיר, במודיעין.
מודיעין זה עיר, פרבר של ירושלים.
למה זה לא התחיל מירושלים, המרד?
כי בירושלים הכהונה הייתה מתבוללת.
אז זה התחיל דווקא מאיזה מרד כזה,
כפרים,
הכל נשאר שם ככה יותר בטבעיות, לא התקלקלו,
והם התחילו את המרץ.
איך הרב אלישע קורא לכל העיירות הטבעיות?
שם אתם עדיין לא התקלקלו.
עבדתי ללמדה באבן שמואל.
אז היא...
היא אומרת לה, יום אחד עם חברה שלה ככה מתארגנת לסטארי.
היא אומרת לה, מה, החתונה למדה? לא חתונה, החתונה, החתונה ספר תורה.
בסדר, אמרתי, החתונה ספר תורה, מה?
אני לא יודעת איך זה אצלנו.
בקיצור, החתונה ספר תורה,
בשבוע, שבוע, חצה ספר תורה.
כל יום הספר עובר במפתחה אחרת,
כשנותחים שולחן,
כולם באים ושמחים, שבוע שלם,
ואז בשבת, קוראים בספר, ויש מקומות שבאים ומורים את החנות.
יש מקומות שקוראים בספר הזה כל השנה.
כאילו,
מה, אנחנו בעיר התקלקלנו, עובדים איזה רכב של צ'קלקות,
חצי שעה, קדימה, מחלקים כמה שקות לילדים וזה.
שבוע שלום.
והמרד מתחיל דווקא במקומות האלו,
דווקא במקומות של ה...
דווקא במקומות של ה...
שלא ירושלים,
עדיין לא התקנקן.
זו הסוגיה השנייה.
הפרק בהכתרה,
הקרנה המתבוללת והאיום על המשפחה.
האיום על המשפחה.
תגידו לכם שזה עד היום סוג של איום.
סוג איום.
בסוף יש מדעות,
כמו בוא נגיד ככה, העובדה שגרמניה
אנגליה וצרפת
עומדים ראשי ממשלה שהם לא נשואים ואין להם ילדים.
אנגלם קל בגרמניה יושב לילדים,
תרזה מאה הייתה, עכשיו החליפו את הבוריס ג'ונסון, אבל לפניו הייתה תרזה מאה,
יושב לילדים.
אה... איך קוראים לו?
היום זה לא סחפוזי, זה מרחור, נכון?
אמנואל מרחור.
נכון.
זה אקסימפטום לבעיה, לא מתחתנים באירופה.
לא מתחתנים ביולדים ילדים.
אם זוג לא יולד בני ילדים, אז זה אומר שהאוכלוסייה היא הירידה.
עכשיו, למה מתחתנים? זה אומר שאין אמון. למה אני בחיים? אז אתה לא רוצה להתחתן טוב.
אז אם אתה רוצה לפרק אומה, יש לך שתי דרכים. דרך אחת זה להילחם במלחמה ולנצח אותה,
ודרך שנייה זה לפרק את המשפחה.
אז אם יוון מאיים את המשפחה, אז זה מסוכן מאוד.
מלחמה על המשפחה.
פרק את העניין הזה.
והדבר השלישי שמופיע אצלנו בפרק,
זה הפסוק הכל-כך יפה.
ויאמר אל אמור, עושה דבר ה' זרובי לאמור, לא בחי ולא בכוח, כי אם ברוחי אמר ה' זה ברוחי. טוב, מה זה הפסוק הזה?
לא בחי ולא בכוח, בזלומים.
אז זה קשור גם כן ל...
על הניסים.
בואו נחזור רגע על על הניסים.
ואתה ורחמיך, מסרת רשעים ביד צדיקים, במובן.
מובן.
זאנים יד עסקת תורתיך?
מובן?
מובן.
טמאים ביד טהורים? מובן? מובן.
חלשים? גיבורים ביד חלשים?
גיבורים ביד חלשים?
מובן?
מי זה הגיבורים?
אנחנו. לא, הנה, דאפי בצלאל.
מה?
איך איך איך איך?
תביא סידור, תביא הנה איזה דאג.
לא יעלה על הדעת.
מה?
אתה לא יכול להחליף את המשיבה פתאום.
אז דיבור זה לא קבל.
עכשיו אתה מתחיל תירוצים של הבן אישה.
קודם כל בוא נהנה מהטעות של בצלם.
אסרת רבים ביד מעטים, זה אני מבין.
רשעים ביד, אז מי זה הרבים?
היווניים.
מה?
היווניים.
רשעים ביד צדיקים, מי זה הרשעים?
דימאים ביד טהורים, מי זה?
גם, בסדר. אז תמיד הראשונים זה ה...
היוונים, והשניים זה היהודים.
אבל הראשון זה גיבורים ועד חלשים.
אתה רוצה שהיוונים גיבורים ואנחנו חלשים.
איך אפשר להגיד דבר כזה?
למה הם גיבורים ולמה אנחנו חלשים?
רבותיי, אי אפשר להתעלם מן העובדה,
בסדר, אנחנו, בסדר, מספרים לנו סיפורים נכונים,
אני יודע מה קורה וכולי, אבל חבר'ה, זה...
ג'בריק, אני אספר לכם שהוא היסטוריון מובהק
על גבורתו של הצבא הפולני במלחמת העולם השנייה.
ב-1 בספטמבר 39' פרצו הגרמנים למרחבי פולי,
ועצבא הפרשים הפולני הסתער על הפאנצ'רים הגרמנים באומץ להם,
שאין כדוגמתו.
אבל מה לעשות, שימו טנקים, זה לא הולך.
יחד עוד גיבור עד מוחרתיים.
אז באותה מידה,
בואו נדבר בצורה ריאלית, מאיר.
אין פה מה להתחכם.
מאיר, נכון? אני לא אוהב אותך.
כן?
עם כל הכבוד, יהודה המכבי, והעוצמות, והפה והשאר,
אין מה לשמוע, את הצבא היווני, את הצבא היו, חמישה חקלאים,
חמישה חבר'ה שקמו לזה.
יפה, אני בא לענות על זה.
אני בא לענות על זה.
אני לא אמור להבין את סדרי הגודל.
עכשיו, יש לנו איזו תחושה שתמיד זה היה ככה.
לא, תמיד עם ישראל היה חלק.
זה לא נכון.
תסתכלו בתנ״ך ותראו,
לדוגמה,
בסוף ספר שפואל, בתנ״ך,
המלך אומר ליואב, ללכת ולמנות את העם,
תספור לי אותם.
יואב אמר לו, מה אתה צריך את זה?
הוא אמר לו, תני קושיות, לך תספור לי אותם.
אז יואב הולך, לוקח לו תשעה חודשים לספור אותם,
הוא חוזר לדוד עם המספר הבא,
800 אלף
איש ישראל
ו-500 אלף איש יהודה שולף חרב.
כלומר, מיליון ו-300 אלף איש לוחמים בתנועה של דוד. זו המספר?
צבא או פחות.
היו צבאות גדולים, לעוזייה, לעשה, לדוד, לעומו, היו צבאות גדולים,
עצומים,
צבאים גדולים.
אין מה להשוות את זה בכלל למה שהיה לאדם מכבי.
עכשיו, היוונים הם גיבורים, למה הם גיבורים?
לא רק שהם חזקים,
הם גם גיבורים, כי חזק
זה מי שיש לו כוח.
גיבור זה מי שגם לא מפחד להשתמש בו ורוצה.
וליוונים, מורשתו של אלכסנדר נוקדון הייתה שאיפת התפשטות.
בלתי נגמרת.
זה עצוב.
חסר, זה בא לביטוי ברומא.
לכבוש את העולם.
לכבוש את העולם. זו מחשבה מטורפת. למה שבן אדם כמו אלכסנדר מוקדור, אתה יודע, האימפריות המקומיות, בבי רצה לכבוש את פרס. בסדר, זה מדינות שכנו.
אבל מאיפה הגיע אלכסנדר?
הוא הגיע ממקדוניה, מיוון.
מדינה אדומה בכלל, אסור לו להיכנס לכאן.
לאן הוא הגיע?
עד להודו, הגיע עד לגנגס.
מה, יש לך לכבוש בהודו?
רבב, אמר, אני אכבוש את כל העולם.
אומר הרבי, תדע לך,
זאת תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה
שיהיה סדר גודל כזה עצום,
פער כזה עצום של כוחות,
והרוח תנצח.
דרך קרב, כמובן. יהודה מכבי, היה לו כל מיני אמצעים וכו', אבל ברור שבלי מנהיגות בלתי רגילה, מעולה, של רוח עצומה,
אולי היה מצליח.
זאת תהיה הפעם הראשונה, אבל לא הפעם האחרונה.
יש כל מיני פעמים. דוגמה, אני אתן פה שתי דוגמאות.
דוגמא אחת, לאומות העולם, דוגמא אחת מאיתנו.
משנת 39,
40,
עד שנת 41,
עד שנתיים,
אנגליה נלחמה לבדה.
במי?
בגרמניה, בגרמניה.
נלחמה.
אחרי שגרמניה כבשה את צרפת,
בבלגיה,
ואת צ'כוסלובקיה,
ואת אוסטריה,
הולנד, ואת דנמרק,
חצי אירופה,
הם הכניסו מלחמה על האנגליה, והאנגליה עמדו לבד.
בזכות מי האנגליים עמדו,
היה לאמנים שראו לו צ'רצ'יל,
הוא החליל אחר, הוא מבטל, הוא החזיק את העם, ואחרי זה הצטרפו הרוסים, האמריקאים אפילו.
זה קורה ב-44, זה קורה כמה שנים אחר כך.
יותר מזה.
שיתלבטו כאן על האם להכריז על המדינה כן או לא.
קראו לו ייגאל ידין, היה אז הסמכות הבכירה בהגנה.
מה הסיכוי? היה ברור לכולם שתפתח מלחמה מיד כשהם מכריזים על המדינה.
גם יד פתח מלחמה. אמרו לו, מה הסיכוי שלנו לשרוד?
בעיניי יש לנו 50%. 50%. 50% מצליחים ו-50% שואה.
פה.
ואז בן גוריון אומר, 50% יחד עם רוח העם,
הוא הולך ללכת.
היה ברור שהרוח הגדולה של תקוות הדורות, כאילו שאנחנו נוסעים על גבינו את כל הדורות וכולי,
יחד עם הרוח שאין לנו מקום אחר ללכת,
היא תהיה מרכיב מכריע בהצלחה. מי שאין לו ברירה,
מי שגם ניזון מאיזו רוח גדולה, יש לו יותר כוח.
אז אומר כאן הנביא, לא בחי ולא ברוח כי אומר השם,
ואנחנו מכירים את התפילות של יהודה ומכבי, כן,
אנחנו מכירים את התפילה שהוא נסע
לפני הקרבות,
לפני הקרב בהמהאוס.
יש נאום של יהודה ומכבי,
לא ארץ נוכליה לקחנו,
יודעים את זה? לא ארץ נוכליה לקחנו,
ולא בנחלה שלא שלנו שלטנו,
אלא זו ארצנו,
וכאשר הורשיעו במלקיחה מאל ידינו, השיבענו אותה לנו.
נראה אם אני מוצא את זה מהר.
ספר המכבים,
פרק א' ט'ו',
ספר המכבים,
הנה,
סליחה, רואים,
יש אומרים שזה יהודה המכבי ויש אומרים שזה שמעון,
שמעון, אחיו החשמונאי,
שהוא אומר כך,
לא ארץ נוחיה לקחנו ולא על נוחים השתררנו,
אלא נחלת אבותינו אשר נכבשה ביד אויבינו באחת העיתים בלי צדק.
לאנו, כאשר הייתה לנו שעת כושר,
השיבונו אלינו את נחלת אבותינו, זה שמעון החשמונאי,
הבן האחרון של מתיהו וכו' וכו', כן?
לא, ארץ דחייה להקמדנו.
כן, זה כאן, זה בספר המכבים,
פרק א' טו',
שמעון החשמונאי,
אנטיוכוס רצה,
השביעי רצה לקחת לו ארצות וכו',
אז זה מה שנאמר.
ויען שימעון ויאמרנו לא ארץ את רכה לקחנו ולא ביחוש לוחים השענו,
כי אם נחלת אבותינו אשר בדאובנו בעת מן העיתים ולא מתכבשה,
באנחנו כאשר התנו את השיבעון עד נחלת אבותינו לנו.
כו׳ וכו׳.
אז רוח.
ולכן באמת במובן הזה חנוכה מהווה
בת לתנועה הציונית, איזה פירות הלפיד, פירות המכבים וזה, כי זו החוויה שלנו.
מדינה קטנה, כוח צבאי מועט,
גם זה נמצא כאן.
ויסוד אחרון,
דיברנו עכשיו על הצטלקות הנבואה,
המעבר לחוכמה, מילא היכולת להשכיח
דרך הלבנים, דיברנו על האיום על המשפחה דרך
הטומאה של הכוהנים וכו',
ודיברנו עכשיו על
רוח מול כוח.
לגבי אותו פסוק לא בכלל ולא בכלל כי אם ברוכים אמר ה'
צריך להגיד עוד משהו.
רבותיי,
בואו נעשה רגע לחשוב.
אנחנו לומדים תורה שבעל פה, נכון?
תורה שבעל פה זה ההתארגנות הכי,
זה התארגנות חירום של עם ישראל, להצליח לתת לגלות ולשמור את הוצאות הרוח שלו אתו. כי עוד פעם אתה נשאר כאן לנבואה,
אין נבואה בחוץ לארץ.
אז אם מגליב אותך לכאן, ואתה רק עם נביאים ואתה בחוץ לארץ, אתה נשאר טוב לכלום בעצם.
הרב קוק אומר שכל ימי בית שני זה בעצם הייתה התארגנות אחת גדולה לקראת הגלות.
לא בחיין ולא בכוח כי אם ברוכי אמר השם, יש כאלה שמפרשים את זה על תורה שבעל פה.
מי זה תורה שבעל פה? יש לנו תורה שבעל פה, נכון?
זה בעצם משטרת וכו', מי זה?
יש לנו שימעון הצדיק,
הוא היה משיער הכנסת הגדולה,
זה בעצם המקור התנאי הכי קדמו,
הוא היה לפני חנוכה או אחרי חנוכה?
לפני חנוכה,
אתה רגשת לצד עונגדו.
אחרי שימעון הצדיק יש לנו עד תיגלו עשוי סופו,
יש לו משנה,
אין ממנו כמעט הלכות עשוי משנה,
ואחרי התיגלו יש לנו,
ומייד אחריהם יש לנו את
אפשר להיות שומעים בין שטח ועוד, אבל
ההלכות מתחילות מהילל בשמיים.
הילל זה מאה שנים
לפני חורבן הבית.
הילל שימש בנשיאותו.
מאה שנים לפני חורבן הבית זה אומר שהילל הוא קצה מלכות חשמונאי.
הוא,
החשמונאי האחרון זה הילל.
כלומר, אומר הנביא כאן,
מחנוכה
תתחיל להתבסס תורה שבעל כוחה.
משניות, אחרי זה יהיו גמרות,
אחרי זה רבי יכתוב את זה,
ואז כשנצא איתנו לגלות, לא נובד את כל האוצרות שלנו, כי הכל יהיה
לעבור איזשהו תרגום לחוכמה. יש לזה מינוס, מה המינוס?
היוונים יכולים להילחם בנו בחוכמה אחרת.
יש לזה פלוס גדול, שאתה יכול לקחת את זה איתך לכל המקומות וללמוד ולהחכים.
וגם את חוכמת הנבואה לא איבדנו, כי זה בעצם חוכמת הקבלה.
קבלה וגימטריה זה חוכמה ונבואה ביחד.
137. בסדר?
אז יכול להיות שהפסוק הזה רומז גם ליסוד תורה שבעלתי. אז אם כך, אני אסכם בתוך התחשייה.
בספר זה חייו בפרק ב',
נרמזים 100 שנים לפני חנוכה,
שלושת העקרונות הבסיסיים שאיתם חנוכה בלהתמודד.
הסתלקות הנבואה ואיום החוכמה על התורה,
האיום על התא המשפחתי והתבואה של הכוהנים,
ועוצמה של הרוח,
שמלחמת מול צבא גדול ממנה,
ועוצמה של הרוח שהופכת נבואה לתורה של בעלתה ונותנת לעם ישראל קיום מצחי.
כל הדברים האלה
באים ברמז מעומעם כאן בפסוקים,
ומה שנים אחר כך פתאום מתבררים בתור מאורעון היסטורי.
נזכה לזכור את התורה ולמנון אותה חזק וברוך.
תודה רבה, אביב.
תודה רבה רב, יישר כוח, חג חנוכה שמח.
כן לכולם, צריכים תהיו.
תודה רבה.
